תורת שמואל - תרכ"ט - ויקח קרח כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/30/index.htm">ויקח קרח כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ויקח קרח כו'</h3><div class=pageno>רנ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ קרח, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ויקח</span> קרח בן קהת כו', וארז"ל במד"ר בר"פ קרח מה כתיב למעלה מן הענין ועשו להם ציצית קפץ קרח ואמר למשה טלית שכולה תכלת מהו שתהא פטורה מן הציצית, א"ל חייבת בציצית, א"ל קרח טלית שכולה תכלת אינה פוטרת עצמה ד' חוטין פוטרות אותה, בית מלא ספרים מהו שיהי' פטור מן המזוזה א"ל חייב במזוזה, א"ל כל התורה רע"ה פרשיות אינה פוטרת את הבית פרשה אחת שבמזוזה פוטרת את הבית, א"ל דברים אלו לא נצטוית </p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנא</div></p> <p class=bodytext>עליהן ומלבך אתה בודאן, הה"ד ויקח קרח אין ויקח אלא לשון פליגא, נמצא שחלק על מצות ציצית ועל מצות מזוזה, וצ"ל שהלא עיקר מחלוקת קרח הי' שרצה להיות כה"ג והי' עיקר מחלוקתו על כהונת אהרן ומה"ע שתי שאלות אלו לענין מחלוקתו על אהרן, שע"י ב' שאלות אלו התחיל להעיז למשה וחלק על הכהונה, וגם צ"ל מ"ש ברבות הנ"ל פרשה א' שבמזוזה פוטר את הבית הלא במזוזה כותבין שני פרשיות שמע והא"ש, שפ' שמע הוא בפ' ואתחנן, והא"ש הוא בפ' עקב, שהם שני פרשיות חלוקין, ולמה אמרו פרשה אחת. והנה בירושלמי פי"א דסנהדרין הוסיף עוד שאלה אחת, שא"ל בהרת כגריס מהו א"ל טמא, פרחה בכולו א"ל טהור באותה שעה אמר קרח אין תורה מן השמים, ולא משה נביא ולא אהרן כה"ג, וגם בשאלה זו צ"ל מהו שייכותו למחלוקתו על אהרן ועל הכהונה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם ענין כעס קרח שהי' על שאהרן הי' עם שערות וכמ"ש בכהנים (יחזקאל מ"ד ך') ראשם לא יגלחו, ואהרן הי' עם זקן כמ"ש כשמן הטוב יורד על הראש ועל הזקן זקן אהרן, ובלוים כתיב והעבירו תער על כל בשרם שהלוים היו מגלחי' כל השערות שעליהם וע"ז הי' עיקר קנאת קרח, וכמארז"ל בסנהדרין דק"י ע"א שאמרה לו אשתו של קרח לקרח ולא עוד דגייז לכו למזייכו ומיטלטל לכו כי כופתא עינא יהיב במזייכו, וצ"ל מהו שעשתה כ"כ עיקר מהשערות, ולכן כאשר בלוים העבירו השערות רצה להיות גם כה"ג ורצה שלא יהיו השערות כלל גם בכה"ג, ולכן גם בלא שערות יוכל להיות כה"ג ג"כ, שאמר שאין צריכין לשערות כלל ואפשר להיות גם בלא שערות, וצ"ל מהו"ע השערות של הכהן ומה נמשך ע"י. וגם צ"ל מה דמשמע שכשיהיו השאלות שלו כפי מה שהוא סובר היינו שאם טלית שכולו תכלת פטור מציצית, ובית שמלא ספרים יפטר ממזוזה וכן בדין הבהרת שגם כגריס יהי' טהור, אז לא איכפת לי' שאהרן יהי' עם שערות והוא בלא שערות, או שיהי' גם הוא כהן הגם כי העבירו תער על כל בשרם שגם בלא שערות יוכל להיות כה"ג כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם ענין הציצית שע"י הציצית יזכור כל מצות ה' כמ"ש וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ה', ולכאו' איך ע"י מצות ציצית תזכרו את כל מצות ה', והגם כי אמרו לפי שציצית עולה תרי"ג, מ"מ אינו מובן הלא לאו כולא עלמא יודעין לחשוב, וגם כי זהו עם השמונה חוטים וה' קשרים שכולם עולים למספר תרי"ג ומי יודע החשבון כ"כ, אך הנה ארז"ל בגמ' וראיתם אותו ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בה ואיזהו זה מצות ק"ש כי זמן ק"ש הוא משיכיר בין תכלת ללבן וכמארז"ל במשנה מאימתי קורין את שמע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנב</div></p> <p class=bodytext>בשחרית משיכיר בין תכלת ללבן ולזה אמר וזכרתם את כל מצות הוי' כי מצות ק"ש שקולה ככל התרי"ג מצות, וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' לעשות בארץ, ואח"כ חשיב רק מצות ק"ש לבד, והיינו מפני כי ק"ש היא מצוה כלליות, וכמארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עליהם עומ"צ, וכמאמר קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותי שהמצות הם גזירות המקום שירצה כך וכך דוקא, ורוב המצות אין להם טעם כלל למה ירצה כך כמו ענין הציצית למה הוא ענין הציצית שצריך להיות על כנפי בגדיהם, וגם למה דוקא טלית בת ד' כנפות חייבת בציצית ולא בת שלש, ועד"ז בכל המצות כמו ענין התפילין שכאשר כותבין ד' פרשיות בדיו על הקלף גשמי ואח"כ כשיניחו אותם זהו מצות תפילין, שלכאו' אינו מובן כלל ענינם, וגם בפרטיות למה דוקא תש"ר הוא ד' בתים ובכל בית יהי' פרשה בפ"ע, ובתש"י הוא כל הד' פרשיות על קלף אחד ובבית אחד שזהו אינו מובן כלל, וכשיעשו חמשה טוטפת אינו כלום ואדרבה עובר על ד"ת וכמארז"ל במשנה בפ' בתרא דסנהדרין גבי זקן ממרא שחומר בד"ס שאם הורה לעשות חמשה טוטפות כדי לעבור על ד"ס חייב משום זקן ממרא, ונמצא כי המצות הם גזירת המקום שכך דוקא יהי' המצוה כתיקונה ואם ישנו איזה דבר מן הדברים לבד שאינה מצוה, כ"א עובר עלי' משום בל תוסיף, וכן בכל פרטי המצות, וכן כל איסורי תורה הם אינם ע"פ דרכי השכל כלל כמו איסור בשר בחלב שהבשר בעצמו הוא כשר והחלב בעצמו כשר, ושניהם כ"א לבד מותרי' באכילה ולערב שניהם זהו אסור ואפי' על הבישול לבד הוא חייב, וכן שעטנז שהוא מצמר ופשתים, שצמר לבד ופשתים לבד מותרי' ללבוש, ולערב שניהם אסור, וכן אפילו באיסורי' הפשוטים שבלתי מעורבים כמו איסור אכילת חלב ודם שאינו מושג כלל למה יאסור לאכלם אם לא מצד גזירת המלך ממה"מ הקב"ה, וחלב חיה ועוף מותרי' שא"ז כ"א גזירת המלך, וכן איסור חמץ בפסח, וכן מה שכשר לסכך הסוכה ומה פסול וכן בד' מינים שבלולב שמהם כשרים ומהם פסולים, וכן שופר שכשר לתקוע בו והפסול לתקוע בו וכדומה בכל מצוה בפרט יש דקדוקי' רבים שזה כשר וזה פסול, וגם על המצוה בכלל אינו מובן כלל למה הוא כך, ומהו הנח"ר למעלה מעשיית דבר זה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והגם</span> כי באמת יש טעם לכל מצוה אמנם טעמי מצות לא נתגלו פי' שהם למעלה מן הדבר שיוכל להתגלות כ"א שזהו למעלה מן הטעם המושג</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנג</div></p> <p class=bodytext>וכענין אין טעם לרצון שאין הפי' שאין טעם כלל לרצון זה כ"א שאין טעם גלוי לרצון זה כ"א הטעם הוא למעלה משכל המושג כו', ועד"ז יובן בכל המצות שהם רצון העליון ב"ה שהגם שיש טעם לכל רצון בפרט אמנם הטעם מכוסה ונעלם בהרצון, והטעם אינו מושג כלל כ"א למעלה משכל המושג שם יש טעם לזה, וכענין שתוק כך עלה במח', וכמשנ"ת בסש"ב שאינו עקשות ח"ו כ"א הטעם הוא למעלה מהשגה, ועד"ז הוא ברצון של כל המצות שבלמעלה מההשגה שם יש טעם לכל דבר אבל זהו למעלה מהשגתינו ואצלינו כל המצות הם גזירת המלך ממה"מ הקב"ה. ובכדי שנקיים גזירותיו צ"ל תחלה קבלו מלכותי שזהו קבלה בכלל על כל מה שיצוה אותנו וכענין הקדמת נעשה לנשמע, שפי' שנעשה הכל מה שיצוה עלינו לעשות, כי הרי לא ידעו עדיין כלל מה יצוה אותם רק שקיבלו בכלל מה שיצוה אותם יעשו, ועד"ז הו"ע קבלת עומ"ש שהיא קבלה בכלל על כל מה שיצוה לעשות נעשה, וכמשנ"ת בד"ה ראשית עריסותיכם שענין קבעומ"ש הוא שכמו השמים מקיפים את הארץ עם הד"י אשר בה, כמו"כ למעלה ד"י הם בחי' ד' אותיות דשם הוי' וכמו השמים שמקיפים הד"י כמו"כ כתיב ותתפלל חנה על הוי' שיש בחי' מקיף שמקיף על הד' אותיות שהוא בחי' סוכ"ע בכלל, ומלכות שמים הוא בחי' מל' דא"ס מקור הראשון שנעשה מקור על עולם האצי', וזהו בחי' רצון הראשון דאנא אמלוך שהוא הרצון הראשון על בחי' מלוכה, ובכדי לעורר רצון זה זהו ע"י שישראל מקבלים עליהם עומ"ש בכלל שמקבלים אנחנו על עצמינו לעשות כל אשר יצוה אותנו ולא על דבר שאנחנו יודעים, כ"א בכלל כל מה שיצוה אותנו נעשה בכל אות נפשינו, עי"ז מעוררים רצון הראשון דאנא אמלוך שהוא הרצון בכלל על בחי' מלוכה בכלל וה"ז הקדמה לכל פרטי תרי"ג מצות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> הנה בכלל מאתים מנה שהרי ק"ש היא מצוה פרטיות ג"כ, ונמצא כי יש בה כלל ופרט שבכלל הקבעומ"ש זהו הקדמה כלליות לכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנד</div></p> <p class=bodytext>התרי"ג מצות ובפרטיות הנה ק"ש היא מצוה ככל המצות, ולכן מצות ק"ש שחרית וערבית מד"ת זהו נלמד מפסוק בשכבך ובקומך, כמארז"ל בברכות דך"א, וקבעומ"ש שבה זהו בכל מאדך כו', שזהו פסוק אחר לגמרי. וזהו ע"ד כמו מצות תשובה שהיא מכפרת על כל המצות שנמצא יש בה כלליות כל המצות שהרי נמשך ע"י התשובה לסלוח על העדר העשי' מכל מצות עשה, וגם על עשותו א' ממצות ה' אשר לא תעשינה, ומ"מ התשובה היא מצוה בפ"ע ג"כ, ונת' בד"ה והתהלכתי בתוככם (ך"ב) שהתשובה היא מצוה רמה ונשאה וע"י בחי' בלי גבול שבבחי' התשובה הוא בחי' החילא יתיר, וכענין תשובת ראב"ד עי"ז מעורר מקור הראשון על כל הרצונות היינו איך שמבחי' אוא"ס שבל"ג מתצמצם להיות רצון דתרי"ג מצות, ונמצא כי היא ג"כ מצוה היינו רצון דכלליות תרי"ג מצות, ומ"מ הוא המשכה חדשה מבעל הרצון להיות רצון לכן יכולה להמשיך סליחת עוונות על כל התרי"ג מצות וגם היא מצוה בפ"ע כו'. ועד"ז יובן בק"ש שהגם שהיא בעצמה מצוה שזהו פרט רצון כו' מ"מ ע"י קבעומ"ש בכלל שבה היא הקדמה כלליות לכל התרי"ג מצות, וה"ז כמו מצות התשובה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש בזהר שאמר הינוקא על ר' יהודא ור' יוסי שהכיר עליהם שלא קראו ק"ש ולכן לא רצה לקרב אצלם, ועד לא קריב אהדר לאחורי', שאמר שהכי אולפי לי' דכל דלא קרי ק"ש בעונתי' בנדוי הוא, כששמעו ברכו אותו ואמרו שודאי הכי הוא, ויומא דא אשתדלנא בהדי חתן וכלה דלא הוו לון צרכייהו ולא קרינון ק"ש בעונתי' ומאן דאתעסק במצוה פטור מן המצוה, א"ל ברי במה ידעת, א"ל בריחא דלבושייכו ידענא, ולכאו' צ"ל מאחר שהעוסק במצוה פטור מן המצוה א"כ מאין הכיר בריח הלבושים שלא קראו ק"ש בזמנה, שע"כ צ"ל לשון פטור שנמשך האור ע"י מצוה זו שא"א לעשות ע"י אחרים גם האור מה שהי' נמשך ע"י מצוה שהי' צריך לעשות בזמן ההוא שכן מורה לשון פטור, ופטור זה הוא פטור ומותר לכתחלה, וא"כ מאין הכיר בהם בריח הבגדים שלהם, אך הענין הוא דעם היות שהעוסק במצוה פטור מן המצוה ולכן כשעסקו במצות חתן וכלה היו פטורים מן הק"ש, אך הנה כ"ז הוא ממצות ק"ש לבד והיינו מה שכבר נתצמצם ברצון אותיות צנור כמו כל שארי המצות, אבל מה שיש בק"ש קבעומ"ש שזהו הקדמה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנה</div></p> <p class=bodytext>כללית כמו הקדמת נעשה לנשמע זה לא המשיכו כלל ע"י עסקם במצוה אחרת שהרי במצוה אחרת אינו נמצא כלל הכח ע"ז שזהו רק בק"ש להיותה מצוה כללית כמו מצות תשובה, ולכן כמו שע"י התשובה נמשך סליחת עוונות על כל המצות כמו"כ בק"ש נא' וזאת המצוה אשר ציוה ה' לעשות בארץ שמשמע שיחשוב כל המצות ואח"כ לא חשיב רק ק"ש לבד, והיינו לפי שק"ש היא מצוה כלליות כו', ובזה יובן מה שהכיר הינוקא בריחא של הלבושי' שלהם שלא קראו ק"ש בעונתה, כי חסר בחי' ההקדמה כללית, והגם כי קראו אח"כ ק"ש וקיבלו עומ"ש, מ"מ הרי זהו לאחר שכבר נתחייבו במצות פרטיות, ונמצא כי זהו אינו כמו הקדמת נעשה לנשמע, כ"א זהו כמו נשמע קודם לנעשה, שאז אין מעלה כ"כ בנעשה, שהרי הנשמע הוא בכדי לעשות כו', ולכן הכיר הינוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> לפ"ז צ"ל מאחר שהכיר הינוקא שלא קראו ק"ש ע"כ שלא המשיכו ע"י מצוה האחרת שעשו מה שהי' נמשך ע"י קריאתם ק"ש בעונתה וכנ"ל שכל מעלת הקדמת נעשה לנשמע, זהו לפי שהקדימו נעשה לנשמע הגם שלא ידעו מה שיצוו אותם אח"כ, וכמו"כ ענין הקבעומ"ש זהו דוקא קודם עשיית המצוה שאז הקבלה היא כלליות כמו הקדמת נעשה לנשמע, וא"כ איך הניחו מצות ק"ש עבור מה שעסקו במצות חתן וכלה שהרי עי"ז אינו נמשך מה שהי' נמשך ע"י קריאתם ק"ש בזמנה כו', ואיך מצוה זו פוטרת מצות ק"ש, דלפ"ז הגם שמצוה פוטרת מצוה אחרת ולכן העוסק במצוה פטור מן המצוה בזמן שא"א לעשות ע"י אחרים, אך הנה כ"ז הוא סתם מצוה אבל ק"ש ה"ה היא מצוה כללית וענין הקבעומ"ש מאחר שצ"ל קודם עשיית המצוה ה"ז כמו הקדמת נעשה לנשמע כנ"ל ה"ז מצוה עוברת שא"א אח"כ לעשות אותה, ונמצא כי מצות ק"ש מצד בחי' קבעומ"ש שבה מהראוי הי' שעשיית מצוה אחרת לא יפטור אותה. אך הענין הוא דלזה אמרו שהעוסק במצוה פטור מן המצוה, והיינו שעי"ז פטרו ממצות ק"ש היינו מן המצוה של ק"ש בעצם, אבל מענין הקדמת שמע לוהא"ש שזהו כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה מזה לא נפטרו כלל באמת, רק עכ"ז הקילו בזה שהרי זהו אינו חיוב כלל שהרי לא נצטוינו ע"ז כלל כ"א זהו כמו שהקדימו ישראל נעשה לנשמע שכל העיקר הי' מפני שהקדימו בעצמם בבחי' מס"נ לעשות כל מה שיצוו אלי' ולא נצטוו ע"ז כלל, ואם הי' ציווי ע"ז הי' זה כמו כל מצוה ורק עיקר המעלה במה שעשו כן מעצמם כו', ונמצא כי לא חל עליהם חיוב זה כלל, רק על חיוב מצות ק"ש ע"ז תירצו שעסקו במצוה ולכן היו פטורים מן המצוה היינו מצות ק"ש בעצם, וענין הקדמת שמע שזה"ע קבעומ"ש זה אינו חיוב כלל וע"ז לא הי' נצרך להם לתרץ עצמם כלל כו', והוכרחו להניח זה מ"מ מאחר שזה אינו ציווי והמצוה שעסקו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנו</div></p> <p class=bodytext>זהו ציווי, ודין הוא שידחו דבר שנצטוו לעשות מפני דבר שלא נצטוו הגם שזהו דבר גדול כו'. והנה אחר קבעומ"ש בפ' ראשונה דק"ש עי"ז הוא אח"כ ההמשכות ע"י מעשה המצות, שהמצות הם פרטי רצונותיו שאחר בחי' ההמשכה כלליות שע"י קבעומ"ש, והם בחי' רצון אותיות צנור המשכות פרטיות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שורש ענין הציצית, דהנה ציצית בגימ' ת"ר ועם הח' חוטין וה' קשרים עולה תרי"ג, והיינו כי בציצית יש מב' בחי' הנ"ל לבושי' כתלג חיור ושער רישי', כי הטלית עצמה זהו בחי' לבושי' הנ"ל וכמארז"ל בפ"ק דר"ה מלמד שנתעטף הקב"ה כשליח ציבור, והציצית הם בחי' שערות בחי' שער רישי', שע"י יהי' המשכת אוא"ס ב"ה בבחי' חכמה, ע' בלק"ת בד"ה והי' לכם לציצית השני, ובד"ה אני ה' אלקיכם, והיינו כמשנ"ת בד"ה ולאחותו הבתולה ובד"ה ביום השני (ך"ט) שמבחי' לבושי' כתלג יכולים הכל לקבל יעו"ש ע"פ משנ"ת בפי' המד"ר ע"פ אל תרבו תדברו גבוהה גבוהה משל למלך שהבריונים שלו גינו אותו בפורפירא שהי' לבוש בו, והיינו שמבחי' לבושי' כתלג חיור יכולים הכל לקבל, לזה הוא ענין ההמשכות ע"י בחי' המצות שהוא ההמשכה דרך שערות שלא יהי' נמשך רק במקום הראוי, וגם כי לגבי מעלת ומדריגת המשכה זו א"א להיות נמשך כ"א דרך שערות, וזהו ענין התרי"ג שהם בחי' הנימין והשערות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וגם</span> לכוונה זו הי' ענין השערות של הכה"ג, שהכה"ג הוא ממשיך סליחות עוונות ביוהכ"פ מבחי' אוא"ס אשר שם אם צדקת כו' וכחשיכה כאורה, וע"י הקרבנות ג"כ בכל השנה, לכן בכדי שיומשך למקום הראוי צ"ל ע"י שערות, וגם כי ההמשכה מבחי' גבוה כזו א"א להיות נמשך כ"א ע"י שערות דוקא, וכענין ושער רישי', וזהו שורש ענין יו"ד של שם הוי' וקוש"י שהם צמצומים בכדי להיות המשכת אוא"ס ב"ה בחכמה כו', אמנם הלוים להיותם מבחי' גבורות לכן היו גלוחי תער על כל בשרם כי מחמת שהיו מבחי' הגבורות לכן ע"י השערות שלהם יכול להיות נמשך יניקה לחיצונים, וכענין שער באשה ערוה, להיות כי בנין המל' הוא מהגבורות כו'. וזהו שנתקנא קרח בהשערות של אהרן, והמציא לשאול על טלית שכולה תכלת אם חייבת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנז</div></p> <p class=bodytext>בציצית, להיות כי מ"ש וראיתם אותו קאי על פתיל תכלת שקדם תחלה בפסוק, וע"י ההיכר בין תכלת ללבן ע"י יזכור מצוה אחרת שזהו ק"ש שקדם שמע לוהא"ש כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עומ"צ, שענין קבלת עומ"ש הוא בחי' ההמשכה כלליות, ואח"כ עומ"צ הוא בחי' ההמשכות פרטיות בפרטי הרצונות כנ"ל בחי' שער רישי', ולכן שאל טלית שכולה תכלת, כי תכלת עמרא הוא רק שנצבע בגוון תכלת וא"כ זהו ג"כ בחי' שער רישי' רק אם הטלית נעשה כולו מתכלת ה"ז אינו דומה לבחי' הציצית, שהרי הציצית הם דוקא תרי"ג ולא הטלית, וגם ציצית הוא מל' ויקחני בציצית ראשי שז"ע השערות, והוא לא רצה בבחי' השערות כ"א שיומשך מהמקיף אשר שם אם צדקת ואינו תופס מקום לכן יכול להיות נמשך גם כשלא יהי' בחי' הביטול כו', ועפ"ז גם בלא שערות יוכל להיות כה"ג כי לא רצה בבחי' הצמצומים דשערות כ"א שמבחי' לבושי' כתלג חיור יהי' נמשך מבחי' המקיף עצמו לבד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> בית מלא ספרים הוא שהחכים לשאול אם מאירים כל הע"ס בבחי' הבית למה צריך עוד למזוזה, והכל הוא לכוונה אחד, שענין המזוזה היא על הפתח, והיינו שע"י הפתח היא בחי' מל' עי"ז נמשך כל ההמשכות בבי"ע, וזהו ע"י פרשה [שני'] דק"ש שהיא בחי' המצות שהם פרטי ההמשכות שנמשכים מאצי' לבי"ע, משא"כ פ' ראשונה היא בחי' ההעלאות והיינו שבכדי להעלות כל מה שבבית להורות שהכל בטל נגדו ית' זהו שכותבי' פ' ראשונה וקובעי' אותה במזוזת הבית להורות שהכל בטל ועולה דרך הפתח, ולהיות כי לא רצה קרח בבחי' השערות שהוא בחי' ההמשכה שנמשכת באצי' שהיא ע"י שערות דוקא, כמו"כ לא רצה שיהי' ההמשכה בבי"ע שזהו ע"י המזוזה שבפתח, וזהו שארז"ל במד"ר פרשה אחת שבמזוזה לפי כי ההמשכה בבי"ע היא ע"י פרשה אחת שהוא בחי' והא"ש, משא"כ ע"י שמע היא בחי' ההעלאה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והוסיף</span> לשאול עוד מדוע כשכולה הפך לבן זהו טהור ואם הבהרת כגריס טמא, והענין הוא כי מצינו שהספק הוא חמור יותר מהודאי, כי לענין הקרבן נת' בר' יונה בברכות, שהקרבן שהי' מביא על החטאת הי' יכול להביא בת דנקא שהיא מעה כסף והיינו ששית הדינר, והאשם שהי' בא על הספק הי' צ"ל שוה ב' סלעים שהם מ"ח מעות, והעלה שם לפי שהמביא קרבן על החטא שעשה ודאי הנה תשובתו ודאית, ולכן די הקרבן אפי' בת דנקא,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנח</div></p> <p class=bodytext>אבל כשמביא קרבן על הספק הנה תשובתו אינה ודאית שמדמה בעצמו שלא חטא כלל, כמו עד"מ ספק אם אכל חלב ספק אם לא אכל שמאחר שא"י בודאי שאכל חלב יכול לדמות בעצמו שלא אכל חלב ולא חטא כלל לכן אין תשובתו שלימה, הי' הקרבן של שתי סלעים דוקא, ועד"ז יובן בענין הנגעים שזהו מצד הסתלקות אור אבא מזה נמשך הנגעים כנודע, והנה אם נתפשט הנגע בכל עור הבשר אז בודאי עשה תשובה לכן הוא טהור, וזהו פי' כולו הפך לבן טהור הוא פי' כי ע"י התשובה הגיע לבחי' לבושי' כתלג חיור ולכן טהור הוא, אבל נגע כגריס שזהו רק במעט העור לכן הוא טמא שתשובתו אינה ודאית, והנה קרח לא רצה לקבל זה כי מאחר שכולו הפך לבן טהור הוא כ"ש כשמעט העור הוא לבן, ולמד זה כפשוטו ולא דימה לקרבן ודאי וקרבן ספק כ"א כפשוטו. ושייכות שאלה זו לכהונה דאהרן כי הוראת הנגעים הוא ע"י הכהן דוקא, ולכן כשפלג על טומאת הנגעים ממילא א"צ לכהן, ונמצא כי ע"י שאלה זו ג"כ רצה היפך כהונה דאהרן כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>