תורת שמואל - תרכ"ט - וידבר כו' זאת חקת כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/31/index.htm">וידבר כו' זאת חקת כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר כו' זאת חקת כו'</h3><div class=pageno>רנח</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ חוקת, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>חוקת ג' פי' כו' מצוה ב' פי' כו' עשן ואפר כו' פר פרה ק"נ גקה"ט</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>חקת</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' כו' זאת חוקת התורה אשר צוה ה' לאמר כו' וצ"ל מ"ש ב"פ הוי' דהל"ל זאת חוקת התורה אשר צוה ה', או וידבר ה' זאת חוקת, ולמה נא' ב"פ הוי', וגם נא' ב"פ לאמר. הנה בפי' תיבת חקת יש בו ג' פי' הא' ל' חוק ומשפט ע"ד שא' הכתוב מגיד דבריו ליעקב חוקיו ומשפטיו לישראל, והיינו כמשנ"ת בד"ה ויקח קרח שהמצות הם חוקים בלא הבנת טעם למה ירצה כך וכך דוקא שלכן נק' כל המצות בשם רצה"ע להיותם מבחי' רצונו העליון שהרצון הוא למעלה מן הטעם המושג כמשנ"ת שם באריכות, ומפני זה במצוה זו דפרה אדומה נא' לשון חוקה מפני כי היא נגד השכל לגמרי שהרי היא מטהרת את הטמאים ומטמאת את הטהורים שזהו נגד השכל ממש, וע"ז אמר שלמה אמרתי אחכמה והיא רחוקה ממני לכן נא' לשון חוקה, שזהו חוק בלי </p> <p class=bodytext><div class=pageno>רנט</div></p> <p class=bodytext>טעם כו'. והפי' הב' הוא לשון חקיקה כמשארז"ל במד"ר חוקות שבהם חקקתי שמים וארץ. הג' לשון הטריפני לחם חוקי שהוא בחי' חוק שלא ישנה את תפקידו וכמו כי חק לכהנים מאת פרעה ואכלו את חוקם כו', וכל הג' פירושים יש בבחי' פרה אדומה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> כ"ז, הנה כל התורה היא בחי' תושב"כ פי' תושב"כ כי התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה שהוא כדמיון הכתב בדיו ע"ג הקלף שהם משני דברים נפרדים ומחברים אותם יחד בתמונת האותיות כו', אבל אותיות החקיקה הם מיני' ובי' שאינם מדבר נפרד כלל כ"א מיני' ובי'. והנה באברהם ארז"ל קיים אברהם אבינו כל התורה כולה עד שלא ניתנה, ולכאו' יפלא איך קיים כל התורה הלא יש כמה מצות התלויות בארץ והרבה מצות שתלוים ביצ"מ כמו תפילין, ואיך קיים אותם, אך הענין הוא בהיות ידוע כי בד"כ התורה היא בחי' רצו"ש כמשי"ת ואברהם קיים כל התורה ברצו"ש שזהו שנא' בו הלוך ונסוע הנגבה שזהו כמו והחיות רצו"ש שהי' תמיד בבחי' מרכבה וביטול ליכלל וליבטל אליו ית' שזהו כמו רצו"ש דתורה שנא' מימינו אש דת, אש הוא בחי' רצוא ומים הוא בחי' שוב, ואברהם קיים זאת ברצו"ש עצמו לכן קיים אברהם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין רצו"ש, הנה הרצוא הוא ברשפי אש ליכלל וליבטל אליו ית' שלא ירצה בשום דבר זולתו ית' שזהו מ"ש ראה נתתי לפניך את החיים ואת הטוב ואת המות ואת הרע ובחרת בחיים, פי' מות ורע הוא בחי' תענוגי עוה"ז השפל והגשמי, וחיים וטוב הנה טוב הוא בחי' ההשפעה שבג"ע, וחיים הוא מקור השפעת תענוגי' רוחני' שבג"ע, לכן ובחרת בחיים היינו בבחי' כי עמך מקו"ח כו', וזהו בחי' הרצוא, ובחי' השוב הוא בחי' עול מצות וזהו מ"ש ואהבת כו' בכל לבבך דהיינו בחי' אהבה שבלב שהיא בחי' רצוא שתהי' בכל לבבך דהיינו בחי' רצוא שלם, ואח"כ אם רץ לבך שוב לאחד דהיינו בחי' בכל נפשך כפשוטו היינו לקשר ג' לבושי הנפש בחי' מחדו"מ שהמחשבה שלו יהי' מקושר במחשבת התורה ודבורו בדבור התורה והמעשה במעשה המצות כו', שזהו בבחי' השוב כו'. והנה אברהם שקיים כל התורה כולה היינו שלפי עוצם עבודתו בא לבחי' רצו"ש, אבל אנו א"א לנו להגיע לבחי' רצו"ש מצד עבודתינו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רס</div></p> <p class=bodytext>וז"ע התורה ומצות שניתן לנו, שלפי שהם בחי' רצו"ש כנ"ל בפי' מימינו אש דת וכמו"כ מ"ע ומל"ת הם בבחי' רצו"ש, לכן הם הנותנים כח ועוז לבוא לבחי' הרצו"ש כו', וזהו בד"כ כל התורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> פרה אדומה הוא ג"כ בחי' רצו"ש שאפר הפרה הוא בחי' רצוא והמים חיים הם בחי' השוב, רק שהרצו"ש דפרה הוא למעלה מבחי' רצו"ש דכל התורה שזהו כמו ההפרש בין בכל לבבך לבכל מאדך, שבכל לבבך הגם שהיא בחי' רצוא ליכלל וליבטל אליו ית' אך הוא לא יותר ממה שהלב מכיל רק בכלי הלב ולא יותר, אבל בחי' בכל מאדך היא בבחי' בלי גבול ומדה ושיעור וזהו בחי' הרצוא דפרה שהיא בלי גבול, והיינו שעי"ז ממשיכים בחי' והחיות רצוא ושוב, פי' והחיות היינו חיות האלקי שמאיר מאתו ית' להחיות כל הנבראים והנאצלים, וההתבוננות לבוא לבחי' רצוא זו דפרה, כי ההתבוננות הנ"ל דרצוא שבכל התורה הוא מצד ובחרת בחיים והיינו כמ"ש לאהבה את הוי' כי הוא חייך, אבל בחי' רצוא זו דפרה היינו להיות ועמך לא חפצתי פי' עמך היינו בחי' כי עמך מקו"ח מאחר שהוא רק עמך לא חפצתי כ"א שירצה ליכלל וליבטל בעצמותו ית' כו', ולכן לפי ערך הרצוא דפרה השוב הוא בחי' מים חיים שהם גבוהים במעלה יותר מבחי' השוב שלאחר הרצוא דכל התורה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין הפרה, הנה אמרו בזהר פרה דקבילת משמאלא ומאן איהי לשמאלא פני שור כמד"א ופני שור מהשמאל, ולכאו' צ"ל ההפרש שבין פרה לשארי כל הקרבנות שכל הקרבנות היו בשמאל דוקא להעלות ולתקן קו השמאל, כי שרש יניקת החיצונים הוא קו השמאל ולכן רישא דעשו בעטפוי דיצחק להיות כי יצחק הי' מבחי' הגבורה לכן מצד ריבוי הגבורות יכול להיות יניקה לחיצונים כנודע, וזה הי' ענין הקרבנות בשמאל לתקן קו השמאל, ולכן ארז"ל העולה קד"ק שחיטתה בצפון דייקא, משא"כ שלמים שהם קדק"ל שחיטתם בכ"מ בעזרה, אבל קדשי קדשים שחיטתן בצפון דוקא מטעם הנ"ל וד"ל. וזהו שארז"ל על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח שתורה היא בחי' קו האמצעי וגמ"ח בחי' קו הימין ועבודה היא בחי' עבודת הקרבנות היא בחי' תיקון קו השמאל כנ"ל וד"ל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ענין העבודה צ"ל תחלה [ענין] התורה שהיא קו האמצעי, בהיות ידוע שהתורה נק' בשם מצוה ובמצוה יש ב' פירושים הא' ל' ציווי הב' ל' צוותא וחיבור, ולהבין מהו ענין צוותא וחיבור, כי הנה כתיב רבות עשית אתה ה' אלקי נפלאותיך ומחשבותיך אלינו אין ערוך אליך, פי' רבות עשית קאי על ריבוי התהוות הנבראים שזה נמשך מצד בחי' נפלאותיך היינו בחי' ל"ב נ"ח, כמ"ש בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכ' חקק וברא י"ה ה' צבאות פי' פליאות שהיא בחי' חכ' נפלאה ומצד כי שרש התהוותם הוא מל"ב נ"ח לכן יש בהנפעל חכ' נפלאה ועמוקה שענין הילוך הגלגלים שיש בו חכ' נפלאה כו', וענין ל"ב נ"ח דוקא נודע כי הם כנגד כ"ב אותיות ועשרה מאמרות. והנה מה שהם נקראים נפלאות זהו רק אלינו פי' לגבי השגת הנבראים אבל לגבי' ית' אין ערוך אליך שאין ערוך כלל בחי' הנפלאות (וכמו שאין ערוך העולמות לגבי' כמו"כ בחי' הנפלאות מקור ושרש כל העולמות ג"כ אין ערוך כו' וכמ"ש כולם בחכ' עשית כו' כמ"ש במ"א) ולכן כדי שיהי' גילוי אלקותו ית' בעולם זהו ענין התומ"צ כי בהם וע"י נמשך גילוי אלקותו ית' בעולם, וזהו משארז"ל תנאי הי' לו להקב"ה עם מע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב וא"ל יחזור את העולם לתהו והיינו כנ"ל שע"י התורה שישראל מקיימין עי"ז ממשיכי' גילוי אלקותו ית' בעולם כו', וזהו כמ"ש בזהר ובמד"ר ע"פ עשרה עשרה הכף שעשה"ד מכוון כנגד ע"מ כו', לפי שע"י עשה"ד שהם כללות תרי"ג מצות כו' ע"י ממשיכי' בחי' ע"מ כו', כמ"ש במ"א בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה כו', וזהו ענין התורה בחי' קו האמצעי, שע"י נמשך גילוי אלקות בעולמות הנבראי' שהם בחי' קדושה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> עליות קו השמאל שנפל ז"ע העבודה הוא בחי' קו השמאל, ויובן בהקדם ענין הקרבת הבהמה על המזבח על חטא האדם הלא האדם חטא הבהמה לא חטאה, ומהו ענין הקרבתה ע"ג המזבח, וגם איך מתתקן חטא האדם ע"י הקרבת הבהמה. הנה ידוע כי שרש הבהמה הוא מבחי' בהמה רבה ואח"כ נפלה בבחי' בהמה רבה דאכלה אלף טורין, וכמ"ש במאו"א אות ב' ס"ז שבהמות בהררי אלף זהו נוק' דבריאה דתמן אל שדי גימ' אלף עכ"ל, ויש בהמה רבה שלפני האצי', ושורש הבהמה הוא מבחי' בהמה רבה ונפלה בבחי' בהמות בהררי אלף הוא בחי' מל' דבריאה ואח"כ נפלה עוד עד שנתהוה בהמה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסב</div></p> <p class=bodytext>הגשמיות שלנו, וע"י הקרבתה מתעלית לשרשה ולכן היא מתקן את נפש האדם כמ"ש במ"א. והנה עכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו שע"י התפלה הוא בירור הנה"ב ששרשו ג"כ כנ"ל כי זהו שא' הכתוב הגו סיגים מכסף ויצא לצורף כלי, וכתיב כמצרף לכסף כור לזהב ואיש לפי מהללו, ופי' הגו סיגים מכסף כמו שכדי שיוכל הצורף לעשות כלי נאה צריך לברר תחלה הסיגים מהכסף ואז אח"כ יעשנה כלי כי קודם הבירור הכסף אינו בתכלית העילוי וכמו"כ הפסולת אינם פסולת גמור עדיין, כך כדי שיהי' האדם כלי לקבל בחי' הקדושה היינו גילוי אלקותו ית' צ"ל תחלה בירור הפסולת, וזהו כמצרף לכסף וכור לזהב איש לפי מהללו, לפ"ע ההילול והשבח שלו בתפלה בעבודת בוראו כן הוא ערך בירור הפסולת שלו. ובזה יובן מה שאומרים סלח לנו כי חטאנו אחר העבודה בהתבוננות בק"ש, שלכאו' הי' צ"ל סלח לנו קודם התפלה, אך הענין הוא דהנה קודם התפלה דרך איש ישר בעיניו ואם אינו עושה עבירות ומקיים מצות ולומד תורה הרי הוא בעיניו כזכאי, אבל כשמתבונן בגדולת הבורא ית' בק"ש באחד איך דכולא קמי' כל"ח, אזי הוא מבין שנמצא בו פסולת ג"כ ואז מבקש סליחה ומחילה וזהו בד"כ ענין הבירור דתפלה שמברר את הנה"ב ומעלה אותה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוד</span> זאת הי' העבודה בקרבנות שלאחר גמר הקרבנות הנה האפר שהי' נשאר היו תורמין תרומן הדשן, ולכאו' צ"ל מ"ש בתרוה"ד ולבש הכהן מדו בד ומכנסי בד שהם לבושים גבוהים למה היו צריכים לתרוה"ד ללבושים גבוהים כאלו דוקא, אך הענין הוא כי האפר שהי' נשאר הנה בעבודה ה"ע המרירות שנעשה מחמת התבוננות הנ"ל בק"ש ותפלה, והנה במרירות יש ב' בחי' הא' הוא שפלות והב' הוא בחי' עצבות, והנה השפלות הוא כלי לגילוי אוא"ס ב"ה כמ"ש מרום וקדוש אשכון ואת דכא ושפל רוח דוקא, וכמשארז"ל גדולה ענוה יותר מכולם, אבל בחי' העצבות הנה היא אסקופה הנדרסת לכל העוונות לזה הו"ע תרוה"ד לברר הפסולת לגמרי, וזהו שבתרוה"ד ארז"ל שהטוב שבהאפר הי' נבלע במקומו והפסולת היו שופכין אל שפך הדשן, וכמו"כ בעבודה ללקט השפלות מתוך העצבות, והעצבות יודחה לגמרי כו', וזהו בד"כ ענין עבודה בירור קו השמאל בשלימות, וזהו על ג' דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח שג' קוין אלו הם נגד ג' קוין דבחי' אדם כו' וע"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסג</div></p> <p class=bodytext>התורה נמשך גילוי אלקותו ית' כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו', וגמ"ח הוא מלמעלמ"ט ועבודה היא מלמטלמ"ע וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן ענין פרה אדומה שהי' בה ג"כ העבודה באפר הפרה רק שבקרבנות הי' העיקר בחי' עשן המערכה וגם בתרוה"ד הי' ג"כ עבודה, אבל בפרה נהפוך הוא שהעיקר הוא בחי' האפר. ולהבין זה צ"ל ענין עשן המערכה, הנה כתיב והר סיני עשן כולו, פי' עש"ן ר"ת עולם שנה נפש, עולם הוא בחי' מקום, ושנה הוא בחי' זמן, ונפש הוא בחי' החיות המחי' מקום וזמן כו', וע"ז נא' ויעל עשנו שבחי' עשן זה נתעלה בבחי' רצוא כו'. אך הנה נא' והרשעה בעשן תכלה וכתיב כי רשעים יאבדו כו' כלו בעשן כלו, שלכאו' צ"ל איך שייך לומר על רשעים שיתעלו בעשן הוא בחי' עולם שנה נפש כנ"ל, אך הענין הוא דהנה באמת בחי' עשן המערכה מתעלה כנ"ל אבל עשן דפרה הוא ע"ד והרשעה בעשן תכלה, כי הנה נודע שבחטא ועון יש עצם החטא במח' או בדיבור או במעשה ויש בחי' הדקות והכחות רוחני' שהם הלבושים שיש בהחטא והעון דהיינו ההרהור והדבור בעניני החטא כו', הנה נודע כי הדקות והכחות רוחני' א"א להם להתעלות כ"א רק הכח המתאוה עצמו זה יוכל להתעלות שבחי' תאוה זו תתהפך להיות בחי' אהבה לאלקות, ואדרבה יוכל לבא לבחי' בכל מאדך, כמשארז"ל טוב מאד זה יצה"ר, וזהו ענין העשן דפרה שע"י העשן יוצא דקות החטא שז"ע לבושי התאוה, והאפר הנשאר הוא בירור הכח המתאוה עצמו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין זה כי הנה נודע שכל דבר כלול מארמ"ע, והנה ע"י האש יוצא ג' חלקי אמ"ר בבחי' העשן והנשאר הוא יסוד העפר ולכן העיקר נשאר דוקא כי הכל הי' מן העפר, כמו"כ יובן כאן שע"י העשן דפרה הרשעה תכלה שהוא הדקות והלבושי' שבהחטא והעון, והאפר הנשאר הוא בחי' בירור החטא שהוא כח המתאוה עצמו כנ"ל. ובזה יובן משארז"ל במד"ר כשהוא רוצה קורא אותם פר שנא' קח לך פר בן בקר, וכשהוא רוצה קורא פרה שנא' ויקחו אליך פרה אדומה, כן הוא בפ' תצוה פל"ז, ולכאו' צ"ל הלא פר דאהרן הי' דוקא פר ופרה אדומה הי' דוקא פרה כמו שמצינו בשארי קרבנות שמהם היו פרים ומהם היו נקבות, אך הענין הוא דהנה פר הוא בחי' ק"נ אבל פרה היא בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסד</div></p> <p class=bodytext>גקה"ט, ויובן זה הוא כמו ענין הנה"ב שקודם ירידתו בגוף אינו רע כלל, אבל לאחר שירד בגוף יכול להיות נאחז ברע גמור, וזהו כמו ההפרש בין פר לפרה שפר הוא בחי' ק"נ ופרה הוא בחי' גקה"ט לגמרי, וזהו כשהוא רוצה קורא אותם פר שה"ע בירור ק"נ, אבל כשהוא רוצה קורא אותם פרה דהיינו הבירור מגקה"ט לגמרי, וזהו ע"ד כמו יעקב העלה אבק עד כסה"כ שאפי' בחי' אבק העלה ג"כ, וז"ע הפרה ג"כ שמטהר טמא מת היינו בחי' מה שהרשעים קרוים מתים, משא"כ שאר הקרבנות אין באים כ"א על שוגג דוקא כנודע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> לפ"ע העלי' בבחי' רצוא דפרה כן הוא המשכת השוב הוא בחי' ונתן עליו מים חיים אל כלי, דהנה מ"ח הוא כמו שהם נובעים מהמקור, ויובן זה ממה שאנו רואים שכאשר בא לאדם איזה השכלה הנה הוא מתמלא תענוג, משא"כ לאחר שמתיישן השכל אינו מקבל תענוג ממנו כלל, והיינו מפני שכאשר השכל הוא קרוב למקורו אז מאיר בו התגלות התענוג אבל לאחר שמתיישן הלא הוא מתרחק ממקורו לכן לא נמצא בו בחי' התענוג כו', ועד"ז יובן ההפרש בין השוב דתומ"צ לבחי' השוב דפרה שהוא בחי' מ"ח, דבכל התורה השוב הוא בחי' מים סתם אבל השוב דפרה הוא בחי' מ"ח שנובעים מהמקור כו', וההמשכה הוא אל כלי היינו בחי' המצות הנק' כלים להמשכת אוא"ס ב"ה. וזהו בד"כ ענין ק"ש שמתחלה ואהבת בכל לבבך הוא בחי' רצוא דכל התורה ובכל נפשך הוא בחי' השוב כו'. ואח"כ בכל מאדך ה"ע רצוא דפרה, והיו הדברים האלה אשר אנכי כו' פי' הדברים האלה דתומ"צ כמו שנמשכי' מבחי' אנכי שקרובים להמקור, שזהו בחי' מ"ח שוב דפרה, וקשרתם הוא בחי' המצות כי הוקשה כל התורה כולה לתפילין הם בחי' הכלים להמשכת אוא"ס ב"ה. והנה עוד הי' בפרה תולעת שני ואזוב ועץ ארז כי התולעת מכה ארזים בפי', כן הוא בחי' נש"י שע"י הדבור בתורה ותפלה שהתורה היא בחי' ודברי אשר שמתי בפיך וכמו"כ בחי' התפלה ע' בדרוש אד' שפתי תפתח, וע"י הם מכים ארזים כי כמו שיש ארזים בקדושה בחי' צדיק כתמר כן יש בלעו"ז כמ"ש קול ה' שובר ארזים ע' בפי' רש"י ע"פ זה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן סדר הפסוק וידבר ה' ולמה נאמר ב"פ הוי', דהנה כתי' וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה הוי' במצרים ופי אשר עשה הוי' במצרים שבמצרים עשו ישראל שיהי' התגלות שם הוי' דקודם מצרים נא'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסה</div></p> <p class=bodytext>וארא אל אברהם באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם שהי' הגילוי אל האבות רק בשם שדי, אבל שמי הוי' לא נודעתי להם, אבל במצרים נתגלה שם הוי' וזהו אשר עשה הוי' במצרים היינו ששם הוי' עשו במצרים פי' גילוי שם הוי' והיינו ע"י השעבוד כו', וכמאמר רב מתיבתא בזהר פ' שלח אעא דלא סליק בה נהורא מבטשין לי' גופא דלא סליק בי' נהורא דנשמתא מבטשין לי', וגם ע"י בירור הניצוצות שביררו במצרים כו', ולכן בפרה אדומה שמרומז בה ד' מלכיות כמשארז"ל פרה זו מצרים שנאמר עגלה יפיפי' מצרים, אדומה זו בבל שנאמר אנת הוא רישא דדהבא, תמימה זו מדי כי מלכי מדי תמימים היו כו', אשר לא עלה כו', נא' ב"פ הוי' והיינו כי ע"י בירור ד' מלכיות עי"ז יתגלה שם הוי' דלעילא כו'. וזהו פי' הפסוק וידבר הוי' הוא שם הוי' דז"א אל משה הוא יסוד ז"א לאמר שיהי' הגילוי במל' זאת חוקת התורה אשר צוה הוי' היינו שם הוי' דלעילא, בחי' עתיקא שיתגלה ע"י בחי' פרה, בירור ד' מלכין כו', לאמר הוא בחי' חכ' היינו כי הגילוי הוא בחכ'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> זאת חוקת התורה ית' בו ענין הג' פירושים הא' לשון אותיות החקיקה דהנה אותיות הכתיבה הוא שכותבין בדיו על הקלף והרי הדיו מסתיר על מקום הלבן שבקלף, אבל אותיות החקיקה הם מיני' ובי' שאין שום דבר המסתיר ומעלים כו', ואותיות אלו גבוהים מאד, ומזה נמשך פי' חוק ל' חוק ומשפט שלמעלה מן השכל כי לעוצם גדלות בחי' אותיות החקיקה אינם יכולים להיות נמשכים בבחי' הטו"ד כ"א הם בבחי' שלמעלה מן הטו"ד, ומזה נמשך ג"כ ל' חוקה דהיינו ל' קביעות, כי חוק נק' היסוד וחוק בשארו שם, והנה במל' יש עליות וירידות וזהו ענין חוקה ל' קביעות שיומשך הקביעות במל' וזהו מבחי' אני הוי' לא שניתי כו', והיינו כי כתיב אכלו ריעים שתו ושכרו ואיתא בזהר אכלו ריעים לעילא שתו ושכרו דודים לתתא והיינו כי יחוד זו"נ אינו תדירי אבל או"א זיווגייהו תדיר, וזהו ענין הקביעות שגם בזו"נ יהי' זיווגייהו תדיר, וזהו ע"ד שביקש יעקב בשכמל"ו שיומשך ויתברך בחי' כבוד מל' ית', ע"ד ואולם חי אני וימלא כבוד ה' וע"ד ברוך כבוד הוי' ממקומו כמ"ש בד"ה ואולם חי אני יעו"ש, וזהו זאת חוקת שיומשך החוק והקביעות בזאת היא בחי' מל'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>