תורת שמואל - תרכ"ט - וירא בלק כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/32/index.htm">וירא בלק כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וירא בלק כו'</h3><div class=pageno>רסו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד, ש"פ בלק, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וירא</span> בלק בן צפור את אשר עשה ישראל לאמורי, וארז"ל במד"ר במג"א דקך"ו ע"פ וירא המן, א"ר איבו תחשכנה עיניהם מראות (תהלים סי' ס"ט ך"ד) לפי שמראות עיניהם של רשעים מורידות אותם לגיהנם, ויראו בני האלקים בפ' בראשית, וירא חם אבי כנען, וירא בלק, אבל מראות עיניהם של צדיקים מעלה אותם למעלה, וישא עיניו וירא, וירא והנה באר בשדה, וירא והנה הסנה, וירא פנחס, לפיכך הם שמחי' במראית עיניהם שנא' יראו ישרים וישמחו תלים ק"ז.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא דכמו שיש ראי' בקדושה כמו"כ יש בלעו"ז, וענין הראי' בקדושה כמ"ש בפ' ציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי', והיינו כמארז"ל ראה מצוה זו וזכור מצוה אחרת התלוי' בה ואיזהו זה מצות ק"ש שזמנה משיכיר בין תכלת ללבן כמארז"ל במשנה ב' פ"א דברכות, וק"ש הוא כלליות כל המצות, וכמ"ש וזאת המצוה אשר צוה ה' וחשיב אח"כ רק מצות ק"ש לבד, והיינו מפני כי ק"ש היא מצוה כלליות וכמארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצות, וכענין קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזירותי וכענין הקדמת נעשה לנשמע שזהו כלליות כל ענין המצות וההקדמה כלליות שקדם להם כו', וע"י ראי' זו יבא לבחי' הראי' דלע"ל דכתי' כי עין בעין יראו, וז"ע מה שמראות עיניהם של צדיקים מעלים אותם שעי"ז באים לראות עין בעין כו'. ולעומת זה זהו ענין הראי' דבלק ובלעם, כי בלק ובלעם הם בחי' זלע"ז דקליפה שכנגד משה ואהרן, וכמארז"ל ע"פ ולא קם נביא עוד בישראל כמשה, בישראל לא קם אבל באוה"ע קם ומנו בלעם, והיינו כמ"ש בלק"ת מהאריז"ל שבלעם הי' מבחי' הרע דהבל ומשה הי' מבחי' הטוב דהבל, ולכן נא' במשה ותרא אותו כי טוב הוא להיותו מבחי' הטוב דהבל, ועכ"פ הרע דבלעם הי' ג"כ מבחי' הבל, לכן הי' מנגד כנגד משה. ובלק הי' בחי' מנגד דקליפה שכנגד אהרן, בחי' שודמ"ט, ולכן אהרן אותיות נראה והיינו בחי' באורך נראה אור, כי עין בעין נראה, וראיית בלק הי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסז</div></p> <p class=bodytext>היפך זה, וכמ"ש בבעה"ט וכ"ה ביר"ג בשם פסיקתא, בלק בא ללוק דמן של ישראל, פי' דמן היינו תוקפם וחזקם, והיינו מה שישראל מתקיפי' א"ע להיות בבחי' רצוא ותשוקה ליכלל לאלקות שז"ע הקרבת הדם בעבודה שבחי' התוקף ועוז וכל רתיחת הדמים שיש לו לאדם לעניני העוה"ז יהפכנו לאלקות להיות בבחי' רצוא ותשוקה באלקות, כי עצם כח המתאוה לדברים גשמי' יכול להתהפך להיות בבחי' רצוא לאלקות, וזהו טוב מאד זה יצה"ר היינו לאחר הבירור שאז הוא טוב מאד ע"ד כמו בכל מאדך שהיא בלי גבול, וז"ע התוקף היינו בלי גבול למעלה מהגבלת הכלי, וזהו דמן של ישראל שה"ע התוקף של בחי' בכל מאדך לצאת מהכלי, ובלק בא ללוק דמן שלא יהי' בבחי' רצוא ותשוקה, כ"א להיות בבחי' רתיחת הדמים להבלי העולם וז"ע מ"ש לעלוקה שתי בנות הב הב שז"ע ההמשכה בקליפות, והיינו שע"י ריבוי רתיחת הדמים בהבלי עולם עי"ז יכול להיות נמשך אחר תענוגי' גשמי' שעי"ז יומשך חלילה תוס' יניקה בקליפות, וה"ז היפך אהרן כהנא רבא שודמ"ט המעלה נש"י למעלה ראש, והיפך אותיות נראה בחי' באורך כ"א שיהי' ח"ו חושך כפול ומכופל כו'. ובלעם הוא היפך משה בחי' שודמ"ל הממשיך המשכות אוא"ס בנש"י, וממשיך בחי' המשכת הדעת בנש"י כמשנ"ת מזה בת"א בד"ה ואלה המשפטים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>דהנה</span> כתיב וזרעתי את בית ישראל זרע אדם וזרע בהמה, זרע אדם הם הנשמות שנמשכי' מבחי' אדם העליון שעל הכסא דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, והיינו בחי' נשמות דאצי' שהם הנק' בנים למקום, והיינו שכמו מעלת האדם שיש לו דעת והשגה והרגשה כך אלו הנשמות יש להם דעת גדול באלקות, ופי' דעת אין ר"ל הידיעה לבד אלא בבחי' הרגשה ממש, וזרע בהמה הם הנשמות שאין להם דעת כ"כ באלקות, והיינו הנשמות דבי"ע שהם כמעט כל הנשמות שבדורותינו אלה, שהנשמות דאצי' בני עלי' הם שמועטי' המה, ואפי' בדורות הראשונים כו', ואין ר"ל שאין להם שכל והשגה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסח</div></p> <p class=bodytext>באלקות אלא הגם שיש להם שכל והשגה שמשיגים ומשכילים גדולת הבורא ית' מפי ספרים ומפי סופרים להיות בבחי' השגה והבנה גדולה איך שהקב"ה מחי' ומהוה הכל ואיך שלגדולתו אין חקר כו', מ"מ מאחר שאינו מורגש בנפשן בבחי' דעת שלם נקראי' בשם זרע בהמה, שהרי הבהמה רואה ג"כ ושומעת מ"מ אינה מבנת הדבר שהיא רואה ושומעת, והיינו מפני שאין בה דעת כ"כ, וכך נשמות אלו שאין בהם בחי' הדעת באלקות שהדעת היא בחי' הרגשה כשההשכלה נקשרת ונקבעה בנפשו כאלו מרגיש, כי דעת הוא מל' והאדם ידע שהוא בחי' התקשרות והתחברות, ועד"ז נא' ומבשרי אחזה אלקה אחזה ממש כאלו רואה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואע"פ</span> שא"א לראות בחי' אלקותו ית' בעין הגשמי, מ"מ הוא ע"ד שהאדם יודע ומרגיש את נפשו אשר בקרבו ומחי' אותו, הגם שהנפש ג"כ א"א לראות מהות הנפש איך ומה, מ"מ הוא מרגיש את נפשו ע"י שרואה החיות של הגוף שזהו מהנפש, ולכן בצאת הנפש מהגוף נשאר הגוף כאבן דומם. וגם בעודנו חי אינו דומה חיות נפשו בכל עת, וכמו כאשר ישן האדם שאז מסתלק הנפש מן הגוף ולא נשאר רק קיסטא דחיותא הנה אז כל הכחות החשובי' אינם נגלי' עד"מ כח השכל והראי' והשמיעה, שהרי בחלום מתחבר שני דברים שרחוקים זמ"ז בערך ובשעת השינה נדמה לו שזהו נכון ומתיישב, והיינו מפני שאז אינו מאיר השכל שיוכל להבחין שא"א לשני דברים האלה להיות יחד, ובהקיצו משנתו אז מתפלא בעצמו מה שיוכל להתחבר בחלום כו', והיינו מפני כשניעור משנתו אז תשוב אליו גילוי אור חיות הנפש בפרטי בחי' כל הכחות כו'. ועד"ז ממש הוא בחי' הדעת באלקות שיש לנשמות דאצי' כמאמר איוב ומבשרי אחזה כו' והגם דלית מח' תפיסא בי' כלל היינו שמהותו אינו מושג אבל מציאותו נודע ונרגש, והיינו מה שאנו רואים שהעולמות הם כמו גוף גדול והם חיים וקיימים והרי חיות זה הוא מאוא"ס ב"ה השופע להם בכל עת ובכל רגע, והשכלה זו מושגת לכל, אך כשהיא מתקשרת בנפשו שיהי' נקשר ונרגש ממנה ממש כאלו רואה זהו הנק' בחי' דעת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"ז</span> אמרו רז"ל איזהו חכם הרואה את הנולד כאילו רואה בעין ממש הולדת והתהוות היש מאין כו', וע"ז נא' וה' עליהם יראה בבחי' ראי' והרגשה ממש. משא"כ כשאין השכלה והבנה זו בבחי' קירוב והרגשה ממש בנפש נק'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רסט</div></p> <p class=bodytext>בחי' זו בשם זרע בהמה והגם שיש לו שכל והשגה גדולה באלקות מ"מ אינו בבחי' דעת והרגשה, והגם שכל ישראל מאמינים בני מאמינים והאמונה היא למעלה מן הדעת, מ"מ היא נק' עטרה שהיא בבחי' מקיף, וצ"ל ג"כ בחי' דעת כמ"ש דע את אלקי אביך ואז הוא ועבדהו בלב שלם, כי ע"י הדעת וההשגה מורגשת כאילו רואה, אין העולם מסתיר כלל, וגם האהבה הבאה מבחי' הדעת וראי' חושיית אין ערוך אלי', וכן היראה כו' כי אינו דומה שמיעה לראי'. ופי' ראי' כמארז"ל הסתכל בשלשה דברים ואי אתה בא לידי עבירה, הסתכל דוקא בבחי' ראי' בעין השכל כמו אדם המבין בחכמתו ורואה שיבוא עליו איזהו דבר טוב, או היפוכה ח"ו אע"פ שרחוק הזמן שיבוא הדבר הנה מפני הסתכלות שכלו הוא כאילו רואה מיד בעיניו וכאילו הובא עליו, ומתיירא מאד אם רע הוא, ושמח מאד אם טוב הוא, אבל בחי' שמיעה שהיא בחי' ההתבוננות בלבד במחשבה עמוקה זהו כמו ששומע מאחרים שיכול הדבר ההוא לבוא, הנה מזה לא יפול עליו היראה כ"כ או השמחה מהדבר, והיינו מפני שאין זה הדבר בהתגלות גמור אצלו כ"כ, והגם שמתבונן בו מ"מ אינו דומה כמו שרואה בעיניו, וזהו שאינו דומה שמיעה לראי' שראיית הדבר הגם כי אינו מתחדש אצלו כלל שהוא כמו ששמע כבר הנה כשרואה מתפעל ביתר שאת על ערך התפעלותו שהי' ממה ששמע כו', ע' מזה בד"ה הטה אלקי אזנך ושמע פקח עיניך וראה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שארז"ל הסתכל בשלשה דברים שיהי' ענין התבוננות אלקות אצלו כאדם המבין בחכמתו ורואה הדבר אע"פ שרחוק כנ"ל ואיזהו חכם הרואה את הנולד. משא"כ בחי' שמיעה היא מבחי' בינה היינו שמבין אחדות ה' איך שכולא חד ושכל העולמות בטלין ומבוטלין כאין נגדו ושהכל בהשפעת חיותו ית' ובו אין שינוי כו' כידוע כל ענין אחדות ה', אע"פ שמתבונן בו הדק היטב וכל עומק מחשבתו טרוד בה והרי נקבעה האמונה בלבו, מ"מ הוא רק ע"ד שמיעה והבנה לבד ואין הענין בהתגלות גמור כאילו רואה בעיניו, ולפיכך כשיסיר [מחשבתו] אף לפי רגע פונה לדרכי תאוותיו, אבל כשענין האחדות בהסתכלות חכמה שהוא מקור הבינה קודם שיבוא להתבוננות והרחבה כו' הוא ממש כמו ראיית העינים ואי אפשר לו בשום אופן להסיר מחשבתו וכל המדות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ער</div></p> <p class=bodytext>מענין האחדות, ובכל עשיותיו ועניניו דבוק בו ית' בדביקות נפלא מפני היותו רואה המלך בעיניו, ולכן אמרו הסתכל דוקא בבחי' ראי' ואז אי אתה בא לידי עבירה. וזה הי' בעת וזמן קבלת התורה דכתי' וכל העם רואין את הקולות רואין את הנשמע, פי' שבחי' ההתבוננות מה שהיא בבחי' שמיעה הי' אצלם בבחי' ראי' והתגלות, נמצא חכמה הוא בחי' ראי' ובינה הוא בחי' שמיעה ונודע כי אבא מקננא באצי' ובינה בבריאה, לכן הנשמות דבריאה אין בהם בחי' ראי' רק שמיעה והבנה, וע"כ נק' זרע בהמה, משא"כ נשמות דאצי' שם גילוי בחי' חכמה וראי' הם הנק' זרע אדם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שורש ההפרש בין פ' ראשונה דק"ש לפ' שני' דק"ש שארז"ל בפ"ו דברכות שפ' ראשונה היא בחי' עושין רצונו של מקום שע"ז נא' ועמדו זרים ורעו צאנכם, ופ' שני' דק"ש היא בחי' אין עושין רצונו של מקום, והיינו מפני כי לא נאמר בה בכל מאדך, והיינו כי מאד הוא אותיות אדם זהו הנשמות שנק' זרע אדם בחי' ההשגה באלקות כאילו רואה ממש, וזהו הנק' עושי' רצוש"מ שע"י הראי' הוא בחי' ההתקשרות לאלקות כאילו רואה עי"ז בא להיות ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בג"ע העליון ולא בעוה"ב שכ"ז הוא עמך בטל וטפל לך כ"א יחפוץ לדבקה בו ית' וע"י בחי' רצוא ותשוקה זו ממשיך להיות נמשך בחי' רצון אותיות צנור הוא בחי' המשכה מאוא"ס ב"ה בעל הרצון להיות רצון כו' משא"כ פ' והא"ש הגם דכתיב בה והא"ש תשמעו הנה שמיעה היא בחי' בינה הבנה בעלמא ולא בבחי' התקשרות ע"י הדעת כאלו רואה כו', ולכן לא נא' בה בכל מאדך בחי' אדם כ"א בחי' זרע בהמה כו' נשמות דבריאה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בחי' הממוצעת המחבר ומזווג חכמה עם בינה הוא הדעת כי דעת הוא ל' התקשרות שמחבר מל' והאדם ידע, אדם הוא בחי' חכ' כנודע שאדה"ר הי' בחי' חכמה, ולקשר בחי' החכ' עם חוה אם כל חי בחי' בינה זהו ע"י הדעת, ובעבודה הוא שיהי' מקושר לה' בעומק נקודת פנימיות הלב במחשבת הבינה שמתבונן, משא"כ בינה לבדה הוא היות הענין במח' לבד ואפי' עומק המח' כו' מ"מ אינו נוגע לעצמותו דהיינו ללבו כלל, אבל כשיהי' בבחי' רעו"ד התלהבות לבבו ודביקותו בהענין שמחשב עד שיהי' כולו בהענין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעא</div></p> <p class=bodytext>דבוק מאד בכל חושי גופו שז"ע בחי' הדעת, הנה הוא גורם שיתחבר החכ' לבינה, דהיינו שיגרום ברוב חוזק ההתבוננות עד שיהי' בהבינה בחי' ראי' חושיות ראיית החכמה. והנה בחי' דעת המחבר חכמה עם הבינה נק' דעת עליון, ויש בחי' ד"ת המחבר להיות התקשרות המוחין במדות והיינו בחי' פנימיות המדות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מרע"ה כחו גדול שממשיך ומשפיע בחי' דעת בנש"י גם בנשמות דבי"ע שנק' בשם זרע בהמה שיהי' בהם בחי' דעת והכרה והרגשה באלקות להיות וידעת היום כו' דע את אלקי אביך והוא המזווג וממשיך בחי' חכ' לבינה שיהי' בהתבוננות בחי' ראי' כי מרע"ה רעיא מהימנא אחד המיוחד משבעה רועים שרועה ומפרנס נש"י בהשפעתו אליהם מוח הדעת שזהו פי' רעיא מהימנא שמפרנס את האמונה, ולכך הוא גואל ראשון וגואל אחרון, פי' גואל שהוא המשפיע להם בחי' הדעת שהרי בתחלת דבורו עמהם אמר להם וידעתם כי אני הוי' כמ"ש בר"פ וארא, וכתי' וידבר משה כן אל בנ"י, ומקודם לזה כתי' ויאמן העם שהי' בבחי' אמונה לבד ומשה השפיע להם בחי' הדעת כו', וכמו"כ הוא יהי' גואל אחרון להיות ומלאה הארץ דעה את ה', להיות בטל וטפל לה' כי כולם ידעו אותי, והיינו כי הדעת שנמשך בגאולת מצרים זהו רק בבחי' ממכ"ע, אבל שיהי' הדעת גם בבחי' סוכ"ע זהו יהי' לע"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ונתתי עשב בשדך, עשב הוא ע"ב ושי"ן באמצע, והענין כי עשב זהו ע"ב שמות שבפסוקי' ויסע ויבא ויט, והשי"ן הוא ג' ווי"ן של ויסע ויבא ויט, וזהו ההשפעה שנמשך מבחי' חג"ת לבחי' מל' וכמבואר בזהר תרומה דקל"ב ע"ב וז"ל שמא דע"ב אתוון דוד דקא מתעטר באבהן, ובעבודה ז"ע ההשפעה ממרכבתא עילאה חג"ת דאצי' אשר ענין מרכבתא עילאה ז"ע הביטול למהו"ע ית' כמו שמרכבתא תתאה היא הביטול לבחי' מל', ולכן ע"י ג' פסוקים אלו ויסע ויבא ויט הי' קרי"ס ונתחברו ונתאחדו י"ב שבטי ישראל שהם י"ב בקר דבריאה עם שרשם י"ב גבולי אלכסון דז"א שהם מרכבה עילאה חיוון עילאין, וכמו קרי"ס ע"י משה ויט משה את ידו והיינו ע"י שפע ע"ק כמ"ש בת"א סד"ה אשירה לה' כי גאה גאה, כמו"כ ענין ונתתי עשב להמשיך הדעת גם בבחי' הנשמות שנק' בשם זרע בהמה זהו מע"ק ע"י משה, והיינו שכמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ערב</div></p> <p class=bodytext>בקרי"ס ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל, והנה יחזקאל נק' בן אדם, ושפחה כמו זרע בהמה, הרי ע"י בחי' עשב שהוא בחי' ע"ב שי"ן נמשך הגילוי בבחי' בהמה כמו בבחי' אדם, ומלאה הארץ דעה את ה' כמים לים מכסים, ולכן המשכה זו דבחי' עשב הנ"ל עכשיו ז"ע ברכת יוצר שמספרים איך שהמלאכים אומרים קדוש כו' ובטלים לאוא"ס ב"ה, כי ג"פ קדוש זהו ג"כ ע"ד ג' בחי' ויסע ויבא ויט, כי קדוש הוא קדש וא"ו, וגם ענין תדשא הארץ דשא ועשב הם המלאכים בחי' יוצר משרתים ואשר משרתיו ע' בזהר בראשית די"ח ע"ב, וגם עשב הוא ר"ת עושה שלום במרומיו והיינו ע"י ת"ת קו האמצעי, וגם השלום הוא ע"י הדעת שע"י הדעת יוכל לסבול היפוכו ולא יהי' מנגדו כלל כו', כנודע ממ"ש מזה במ"א, והנה כ"ז נמשך ע"י משה רבע"ה שהוא הממשיך והמשפיע בחי' הדעת מריש כ"ד עד סוכ"ד שיהי' עובר ונמשך בכל בחי' מחדו"מ, להיות כי משה הוא בחי' מ"ה שי"ן, שמ"ה הוא בחי' מ"ה דחכ' כח מ"ה של הארת מצחא דעתיק, והשי"ן הוא בחי' ההמשכה בג' קוין כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בלעם הי' לעו"ז כנגד משה בחי' יסוד אבא כו', וכמ"ש במאו"א אות ב' סט"ו, בלעם קלי' מנגדת ליסו"א, והיינו כמארז"ל בסנהדרין פ' חלק דק"ה ע"א, ד"א בלעם שבלה עם, ופי' רש"י ז"ל שבלבל ישראל בעצתו שהשיאו לבלק כו', והיינו שענין הבלבול הוא כמו מבול שזהו ע"ד שבירת הכלים שרצה להרוס התיקון דקדושה ולהמשיך לבושי' דתהו ע"ד שנת' בביאור שני ע"פ יונתי בחגוי פ"ב, אך יש דוגמא זו גם אחר התיקון ע"ד קוב"ה בגלותא סליק לעילא כו', ואזי נמשך לבושי' דאלביש שמים קדרות ושק אשים כסותם, וז"ע בלעם שבלה עם כו', ל' בלבול כו'. וזהו שארז"ל במד"ר על ראיית בלק ובלעם תחשכנה עיניהם מראות שהראי' שלהם הוא היפך משה ואהרן כו', כי אהרן אותיות נראה, ומשה ממשיך הדעת להיות כאלו רואה ממש, והענין שבלק ובלעם שניהם היו חכמים גדולים אבל חכמים המה להרע ובלק הי' יותר חכם כמ"ש בשל"ה פ' בלק דשס"ג ב', וי"ל שזהו ע"ד שיש בחי' בבינה יותר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעג</div></p> <p class=bodytext>מבחכמה, ועמ"ש במ"א בענין ואלו נבונים בימי משה לא אשתכחו, וזהו וירא בלק שהראי' שלו הי' להיפך ללוק דמן של ישראל כמש"נ לעיל, ולא רצה בבירור הניצוצות דתהו ע"י הרשפי אש של נש"י, וזהו שאמר במד"ר לפי שמראות עיניהם של רשעים מורידות אותם והיינו ע"י ראייתו בא ללוק דמן היפך הבירור, וה"ז לרעתו לבחי' הניצוץ שבו שעדיין מובלע הוא בין החוחים והקוצים כו'. גם בלק י"ל ע"ד מ"ש בישעי' כ"ד א' בוקק הארץ ובולקה, ובנחום סי' ב' י"א בוקה ומבוקה ומבולקה ופי' רש"י בוקה ריקנית, ומבולקה מפורצת, ובת"י בזיזא ומתבזזא ופתיח' תרעא, נמצא ומבולקה ל' פתיחה היינו ע"ד שנת' במ"א בענין פלשתים ליצנים היו ל' מבוי המפולש היפך קבעומ"ש, וזהו עיר פרוצה מאין חומה, כי אני חומה זו תורה, והנה בלק סבר לפי ששרשו מעולם התהו שלמעלה א"צ להיות מתיירא מישראל שהם בחי' תיקון, והגם שמיצ"מ ידע עכ"ז לא נתיירא כי הי' מואב מלוט זרע שם, משא"כ מצרים מכנען גקה"ט, אבל הוא מק"נ חשב שמעצמו יתברר שלא ע"י התיקון, אך ע"י וירא בלק את אשר עשה ישראל לאמורי עי"ז ויגר מואב כי עמון ומואב טהרו בסיחון וכמארז"ל בנדה שסיחון ועוג בני שמחוזאי, ועוד שהם מהענקים, לכן נתיירא, וי"ל ענין אשר עשה ישראל לאמורי זהו ענין אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי שז"ע הבירורים שישראל מבררי' ע"י תורה ותפלה מבחי' הניצוצי' דתהו, וז"ע שכם אחד להיות מבחי' שכם בחי' כתפין ואחורי' שיהי' בחי' אחד ע"ד גוי אחד בארץ, ולכן הגם שהי' בן צפור, פי' צפור הוא כענין צפור דרור ע"ד חנם בלא מצות שבכדי לקבל מבחי' התהו הוא חנם בלא מצות, וכמו"כ בלק הגם שהי' בן צפור מבחי' התהו ששם הוא דרור, משא"כ בקדושה צ"ל באתדכיותא דגרמי' כו' כמ"ש במ"א, ומ"מ ויגר מואב, ולכן שלח אחר בלעם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עדר</div></p> <p class=bodytext>שג"כ כחו בפה הי' והיינו שכוונתו הי' שכמו שישראל עושים לאמורי היינו הבירור דאמורי הוא ע"י הדבור בפה דתורה ותפלה כמו"כ שלח אחר בלעם שכחו בפה, ובלעם שרצה ג"כ בזה שבלה עם כנ"ל הלך בזריזות ואדרבה אמר עוד יותר מבלק כו' שאמר קבה כו', אך הנה כתי' ויהפוך ה' אלקיך את הקללה לברכה כי אהבך ה' אלקיך ש' הוי' שבמאציל כמ"ש בלק"ת בד"ה ולא אבה, ושם נש"י קודם כמ"ש במ"א בענין בכורים בד"ה והי' כי תבוא בענין מחשבתן של ישראל שקדמה לכ"ד כו'. ויגר מואב, הגם כי באמת לא נלחמו ישראל עמהם היינו משום דכתיב אל תצר את מואב כו' אבל הם נתייראו כו', שהרי מחשבתם ש"י קדמה לכל דבר, ובעבודה ז"ע למה קדמה שמע שענין הקדימה זהו כמו הקדמת נעשה לנשמע עי"ז מעוררי' עד שרשם הראשון שקדמה לכל דבר, לכן ויהפוך כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>