תורת שמואל - תרכ"ט - וידבר כו' פנחס כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/33/index.htm">וידבר כו' פנחס כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>וידבר כו' פנחס כו'</h3><div class=pageno>עדר</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> ה' אל משה לאמר, פינחס בן אלעזר בן אהרן הכהן השיב את חמתי מעל בנ"י בקנאו את קנאתי אשר בתוכם כו', וצ"ל מ"ש בספרים שפנחס הי' גלגול נדב ואביהו וע"י שקנא קנאת זמרי עי"ז תיקן נדב ואביהו. הנה שורש ענין חטא נדב ואביהו בקרבתם לפני ה' פי' בזהר שהי' בבחי' רצוא לבד והיו בבחי' כלות הנפש ממש, ולכאו' יפלא מפני מה נחשב לחטא ועון, הלא ענין מס"נ הוא גבוה יותר מכל התומ"צ, שבעבודה בחי' זו גבוה יותר וכנודע מענין למסור נפשו באחד, שעבודה זו נעלה יותר מכל בחי' העבודה ברמ"ח מ"ע, וגם איתא במ"מ שהמגיד הבטיח להב"י שיביאו על קדוה"ש, ונמצא </p> <p class=bodytext><div class=pageno>ערה</div></p> <p class=bodytext>כי בחי' זו יקר מכל התורה שלמד הב"י בכל שנותיו וא"כ מהו החטא ועון של נדב ואביהו, ואם הרצוא במס"נ נחשב לחטא ועון גבי נדב ואביהו איך תיקן פנחס ג"כ במס"נ גופא. וגם צ"ל הלא ארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ, ונת' בדרושים הקודמים שענין הקדמת שמע בחי' קבעומ"ש הוא בחי' רצוא ותשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה להיות ועמך לא חפצתי כו' שלא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בג"ע העליון ולא עוה"ב כ"א בחי' אוא"ס ב"ה עצומ"ה, וזהו פי' ועמך לא חפצתי כל מה שעמך היינו אפילו בחי' כי עמך מקור חיים ג"כ לא חפצתי, ועי"ז מעוררי' בחי' אוא"ס ב"ה בעל הרצון, ונמשך עי"ז להיות רצון דתומ"צ כמשנ"ת שם, וא"כ ה"ז ג"כ בחי' רצוא ותשוקה שאין למעלה הימנה, ומדוע בני אהרן בקרבתם בבחי' רצוא עד שכלתה נפשם ממש הנה נחשב להם לחטא ועון עד שפנחס תיקן החטא שלהם במה שקנא כו', שלכאו' זהו דומה לבחי' קבעומ"ש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דהנה לשון רז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש בכדי שיקבלו עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ שאין הפי' שיקבל עומ"ש לבד וישאר כך בבחי' הרצוא, כ"א תחלה יקבל עומ"ש ואח"כ יקבל עומ"צ בחי' שוב, והיינו כי בכדי שיהי' העבודה בבחי' המצות עבודה תמה ושלימה שיעשה המצוה מחמת היותו דבוק לבחי' אוא"ס ב"ה בעל הרצון לכן הוא עושה פרטי רצונותיו לזה צ"ל תחלה קבעומ"ש בכלל שהוא הקבלה לכל מה שיצוה לעשות, נמצא שקבלה זו אינה על פרטי הציוויים כ"א הקב"ע מבעל הרצון שמקבל ע"ע שכל מה שיצוה אותו יעשה, וה"ז בחי' קבלת אדנותו ית' שהקבלה הלזה הוא מה שמקבל ע"ע קבלת עול מלכותו ית', ואז העשי' מפרטי התומ"צ שהם פרטי רצונותיו מקושרים לבחי' הקב"ע שקדם להם שעושה ציוויו מפני שקיבל ע"ע מלכותו ית' ברצון, ואז העבודה שלימה כו', ולזה אמרו כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עומ"צ, אומרים תחלה היינו רק שקודם עומ"צ שהם פרטי הרצונות יקבל תחלה קבלת מלכותו ברצון ואז כל פרטי המצות מקושרים לבחי' אוא"ס בעל הרצון כו', אבל לישאר בבחי' הרצוא לבד אין זה עבודה שלימה כלל, וזהו כענין ב"ע הציץ ומת, שאין זה עבודה שלימה, כ"א כענין ר' עקיבא שנכנס בשלום ויצא בשלום זהו עבודה שלימה כו', ומשארז"ל בענין ראב"ד שיצא נשמתו בבכי' זהו מדרגת הבע"ת, ונת' שם שניתנו להם לבושי' מאנשים אחרים שעשו מצות הרבה ולבסוף סרחו, שנותנים הלבושים ממעשה המצות שלהם לבע"ת, אבל עבודת הצדיקים הוא להיות ברצו"ש דוקא, וכמ"ש והחיות רצו"ש, שמתחלה הם בבחי' רצוא ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, ואח"כ הם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעו</div></p> <p class=bodytext>בבחי' השוב, וכן הוא פי' והחיות רצו"ש שמפרשי' על החיות האלקי שמחי' ומהוה עולמות הוא בבחי' רצו"ש, רק שמלמעלמ"ט הוא בבחי' מטולמ"ט, אבל רצוא בלא שוב אין זה עבודה שלימה, ולכן נא' בק"ש והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וארז"ל בד"ת הכתוב מדבר שא"א לומר שקאי על ק"ש שמיירי בה דא"כ למה נא' בשבתך בביתך ובלכתך בדרך שזהו תמיד והרי ק"ש אינה אלא פעמים ביום שחרית וערבית, אלא עכצ"ל שקאי על ד"ת, וא"כ צ"ל למה נאמר ל' והיו הדברים האלה שפי' הפשוט הוא שקאי על ק"ש, אלא שק"ש וד"ת אחד הן.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה ילה"ק מ"ש בפסוק ראשון דק"ש ה' אלקינו ה' שהרבה מפרשים הקשו למה כתיב ג' שמות ה' אלקינו ה', דהל"ל ה' אלקינו אחד, ותי' הרוקח (ע' בכד הקמח אות יו"ד יחוד) שג' שמות אלו מורים על מ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים, אני ראשון היינו קודם שנבה"ע שהי' לבדו הוא וכמארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, ואני אחרון הוא כמו שיהי' לע"ל דכתיב ונשגב ה' לבדו ביום ההוא (בישעי' ס"ב), והו"ע גילוי א"ס ב"ה שיהי' לע"ל היינו לאחר נו"ן אלפים יובלות שיהי' העולמות בטלים שלא בערך מכמו שהן עתה וידעו הכל וישיגו וירגישו שלא יש שום מציאות לבדו ית', וזהו ונשגב ה' לבדו ביום ההוא שביום ההוא ידעו ויראו הכל שרק ה' ית' הוא בבחי' נשגב כו', ומבלעדי היינו באמצעיתא שגם עתה שהעולם נראה ליש ודבר נפרד מ"מ הנה העלם והסתר זה הוא רק לעינינו עיני בשר, שלפנינו הוא העלם והסתר, אבל לגבי' ית' אין העולם מסתיר כלל ולכן גם מבלעדי אין אלקים, שגם באמצעיתא אין אלקי' שאין שום דבר מגין ומסתיר, שז"ע בחי' שם אלקים כנודע ממ"ש ע"פ שמש ומגן ה' אלקים ששם אלקים הוא בחי' מגן ומסתיר על שם הוי', ולכן אמר שגם מבלעדי דהיינו כעת שהעולם במקומו עומד זהו רק לפנינו אבל לגבי אלקותו ית' אין אלקים כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעז</div></p> <p class=bodytext>וז"ע ג' שמות שבק"ש שהוי' הא' הוא בחי' אני ראשון והוי' השני הוא בחי' אני אחרון וש' אלקינו הוא בחי' באמצעיתא שגם מבלעדי היינו באמצעיתא אין אלקים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ונא'</span> אלקינו ולא אלקים לפי שעיקר המכוון מברה"ע הוא בשביל ישראל וכמארז"ל ע"פ בראשית ברא בראשית בשביל התורה שנק' ראשית ובשביל נש"י שנק' ראשית וכתיב קדש ישראל לה' ראשית תבואתה, וכתיב אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי שכל עיקר המכוון מעשיית הארץ הוא בשביל האדם שבראתי עלי', ואדם אתם וארז"ל אתם קרוין אדם כו', ובראתי בגימ' תרי"ג היינו בחי' קיום התרי"ג מצות שנצטוינו שזהו כל עיקר מכוון מברה"ע כו', וכמארז"ל במד"ר פ' ויקהל אלה תולדות השמים והארץ אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדין בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי הם עומדי' בזכות אלה החוקים והמשפטים כו', ולכן נא' אלקינו אלקי' שלנו שבאמצעיתא המכוון הוא בשביל נש"י כו'. ומסיים בתיבת אחד היינו שכל הג' בחי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי היינו באמצעיתא שע"ז רומזים הג' שמות ה' אלקינו ה' הם אחד ממש, כי באמת אני הוי' לא שניתי כלל וכמו שא"א אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע כי אני ה' לא שניתי כלל בין קודם הבריאה לאחר הבריאה וכל הג' בחי' הנ"ל שוין לפניו, והיינו לפי שבשכמל"ו פי' שלעולם ועד כל מה שנשתלשל ונתהוה הוא רק מבחי' שם כבוד מלכותו ית', הוא בחי' מלכותך שהיא מלכות כל עולמים פי' כל הוא עולה למספר נו"ן והיינו בחי' נו"ן אלפים יובלות הכל הוא מבחי' מלכותך לבד, בחי' זיו והארה בעלמא, וכנודע מענין מלך שמו נק' עליהם שענין השם הוא רק הארה בעלמא ולא עצמיות כו' ולכן לא שניתי כלל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכאשר</span> יתבונן בזה היטב בעומק הדעת והתבוננות אי לזאת לא יחפוץ בשום דבר כ"א להיות ואהבת את ה' אלקיך, פי' אהבה הוא מל' אבה שפירושו רצון היינו שלא יהי' לו רק רצון פשוט לאוא"ס ב"ה, כי מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ, שמים וארץ הם בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון, שמים הוא בחי' געה"ע וארץ הוא בחי' געה"ת, וכשיתבונן בכל הנ"ל לא יחפוץ לא בגעה"ת ולא בגעה"ע ולא בעוה"ב שכ"ז נכלל בכלל פי' עמך כי עמך היינו מה דכתיב כי עמך מקו"ח היינו בחי' מקור החיים מקור התענוגים הוא עמך בטל וטפל לך ולכן לא יחפוץ בזה כ"א לדבקה בו ית' עצומ"ה כו' שירצה וישתוקק ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה העצמי, ולא במה שבטל וטפל אליו וזהו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעח</div></p> <p class=bodytext>ועמך לא חפצתי, ופי' חפצתי כי יש חפץ ורצון, חפץ הוא בחי' פנימיות הרצון, אבל רצון הוא חיצוניות וכמארז"ל כופין אותו עד שיאמר רוצה אני שגם הרצון הנעשה ע"י ע"י כפי' יקרא ג"כ בשם רצון, וכמו"כ הגם שבבחי' חיצוניות הרצון יכול להיות שיהי' לו בחי' רצון לג"ע ועוה"ב, מ"מ הוא רק בבחי' חיצוניות לבד, אבל בבחי' פנימיות הרצון הוא הנק' חפץ לא יחפוץ בזה כלל כ"א ליכלל וליבטל לאוא"ס ב"ה העצמי ולדבקה בו ית' כו' וזהו ועמך לא חפצתי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> איך הוא הדרך והכלי אשר ישכון בה אוא"ס ב"ה העצמי בכדי שתתיישב אצלו צמאון נפשו זהו ע"י והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך שארז"ל בד"ת הכתוב מדבר כי אורייתא מחכ' נפקת והשראת אוא"ס הוא בחכ' וכמ"ש וה' בחכמה, והוי' קאי על אוא"ס ב"ה עצומ"ה, שהרי בהאבות כתיב וארא כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם, ופי' רש"י ז"ל לא ניכרתי במדת אמיתות שלי ששם הוי' נק' שם האמת וכמ"ש ואמת הוי' לעולם והוא בחי' שמו הגדול שעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והטעם על מה שהשראת א"ס הוא בחכ' דוקא לפי שחכ' הוא בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה בשם המגיד נ"ע, שהחכ' היא בחי' ביטול אמיתי, ואין אוא"ס ב"ה שורה אלא במי שבטל אליו ית', ולכן יש חילוקי מדריגות בגילוי אוא"ס ב"ה אפי' באצי' גופא שבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה הוא בריחוק מקום, והיינו לפי שהבינה לגבי החכ' נחשב בחי' יש כנודע שחו"ב הם שורש אין ויש, וכמ"ש להנחיל אוהבי יש, לכן אינו מאיר בבינה כמו בחכ', כמ"ש ביאור הענין בדרוש בפ"ע על הע"ח שבכתר ובחכ' מאיר בקירוב ובבינה בריחוק כו', ובמדות להיותם בבחי' מקור היש יותר מבחי' בינה אם הבנים, להיותם מקור לעולמות כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה שם אינו מאיר כ"א ע"י פרסא המפסיק, וז"ע מ"ש מבטן מי יצא הקרח, והו"ע הרקיע שע"ג חיוון עילאין בחי' רקיע כעין הקרח כו', דכמו שבחיות המרכבה כתיב ועל ראשי החיות רקיע כעין הקרח הנורא, כמו"כ בבחי' חיוון עילאין דאצי' הוא בחי' האבות הן הן המרכבה. והיינו מטעם הנ"ל דאין אוא"ס ב"ה שורה אלא במי שבטל דוקא, ולפי ערך הביטול כן הוא ערך ההשראה, וכמ"ש מרום וקדוש אשכון את דכא ושפל רוח, וכתי' (מלכים א' י"ט ס"פ י"א י"ב) ואחר הרוח רעש לא ברעש ה' כו' קול דממה דקה, ואמרו בזהר תמן קאתי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רעט</div></p> <p class=bodytext>מלכא, והיינו לפי שהשראת אוא"ס הוא במקום הביטול דוקא ולכן עיקר השראת אוא"ס הוא בחכ' כו' בחי' אחד האמת, ואורייתא מחכ' נפקת לכן ה"ה הכלי לגילוי אוא"ס ולכן נק' התורה אמת כמ"ש קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת וארז"ל אין אמת אלא תורה, והיינו כי אמת הוא אות ראשון מא"ב ואות אחרון והמ"ם הוא אמצע הא"ב, מבלעדי אין אלקים, והיינו כמשנ"ת לעיל ענין ג' שמות ה' אלקינו ה' שזהו בחי' אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', אי לזאת צ"ל ואהבת את הוי', ואיך הוא הדרך אשר ישכון בה אור ה' וקדושתו זהו והיו הדברים האלה בחי' תורה שנק' אמת ע"ש שהיא הכלי לגילוי האור מבחי' אוא"ס שאני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', וזהו שעל התורה נאמר עוטה אור כשלמה, להיותה בחי' שלמה ולבוש לבחי' אוא"ס העצמי שאני ראשון כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ע"י התורה נמשך האור בכל האצי', דהנה כתיב זאת התורה אדם שהוא בחי' אדם שעל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שז"ע רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא, פי' כמו שהאברים הם כלים ומשכן להשראת והמשכת הנפש היינו בחי' המשכת החיות הנמשך מהנפש להחיותם שמתפשט ומתחלק לכל אבר לפי מזגו ותכונתו, כך המצות הם בחי' כלים ומשכן להשראת אוא"ס ב"ה הסוכ"ע השורה ומתלבש ממש בתוכן בבחי' התחלקות ההמשכה כל מצוה ומצוה לפי מדרגתה, וכל ההמשכות הם מבחי' אוא"ס ב"ה הסוכ"ע דלאו מכל אינון מדות איהו כלל ונק' רבון עלמין למעלה מבחי' עלמין להתלבש בבחי' עלמין להיות אנת הוא חכים כו' ולא בחכ' ידיעא, וע"י התורה נמשך ומתלבש אוא"ס ב"ה בחכ' דאצי', והמצות כללותן הוא בחי' צדקה וחסד נמשך ומתלבש אוא"ס ב"ה בחסד כנודע מענין עולם חסד יבנה שהחסד צריכי' לבנותו וכמ"ש בלק"ת בשה"ש בד"ה לסוסתי שכדי להיות התלבשות אוא"ס ב"ה במדות לך ה' הגדולה והגבורה כו' באתעדל"ת תליא מלתא ע"י אשר קדשנו במצותיו כו', וכ"ז הוא ענין רצו"ש שזהו בחי' עבודה שלימה. וז"ע למה קדמה שמע בחי' קבעומ"ש בכלל הוא ההמשכה מבעהר"צ ואח"כ עומ"צ שגם פרטי הרצונות יהי' נמשך איך שהם קשורים ודבוקים לבעל הרצון כו', ולזה נא' בפ' ראשונה בכלל והיו הדברים האלה וארז"ל בד"ת הכתוב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפ</div></p> <p class=bodytext>מדבר שהו"ע ההמשכה בכלל, ומ"מ זהו בכלל הרצוא והיינו כי אם רץ לבך מחמת התבוננות הנ"ל לזה נא' והיו הדברים האלה פי' שאין זה כ"א מראה מקום ששם תמצאנו, ואח"כ בפ' שני' מפרט בפרטיות שההמשכה הוא ע"י בחי' המצות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> חטא דבני אהרן שהיו בבחי' הרצוא לבד בלא שוב, וגם בענין הרצוא עצמו הי' שלא כדרך הרצוא שלפני השוב שהרי הי' אצלם רק מסה"נ ולא הגוף שהגוף נשאר שלם, ורק מחמת עריבות מתיקות ידידות כלתה נפשם ויצאה מגופם, שזהו כדמיון הסתלקות האורות מהכלים ע"ד עולם התהו כו', ואינו דומה למס"נ שע"י מסירת הגוף מסתלק נפשם, ולכן אינו דומה כלל למה שהבטיח המגיד להב"י שיביאנו לאתוקדא עק"ש ית' זה"ע מסירת הגוף וממילא מסתלק הנפש, וגם אינו דומה לענין קבלת עומ"ש שהוא ג"כ לכל מה שיצווהו וכענין ציווי העקידה לאברהם שהי' ענין מסירת הגוף כו'. וגם עיקר מכוון הרצוא הוא השוב שאח"כ, רק שמעלת הרצוא הוא להיותו מגיע לבחי' אוא"ס בעל הרצון ממילא קיום המצות שאח"כ הוא פרטי הרצונות הוא כמו שהם נמשכי' ודבוקי' לבעה"ר, וז"ע והיו הדברים כו' אשר אנכי מצוך אנכי מי שאנכי כו'. והנה פנחס תיקן החטא שלהם שהרי פנחס מסר גופו ששבט שמעון רצו להורגו, ופרחה נשמתו ונתלבש בו נשמת נדב ואביהו והוא עמד במסירת גופו ועשה קנאת ה' צבאות וה"ז רצוא שלם כו' לכן עי"ז נמשך אח"כ בחי' השוב שא"ל הנני נותן לו את בריתי שלום שהוא בחי' ההמשכה שיומשך שלום והתחברות מצד בחי' הגילוי אלקות שנמשך ע"י בחי' הרצוא שלו, וגם כיפר על העם ג"כ, שזהו ג"כ ענין שוב שישוב ה' להשרות ולגלות שכינתו בישראל כמו קודם החטא וה"ז כענין השוב כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>