תורת שמואל - תרכ"ט - ומקנה רב כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/34/index.htm">ומקנה רב כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ומקנה רב כו'</h3><div class=pageno>רפא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד, ש"פ מו"מ, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ומקנה</span> רב הי' לבני ראובן ולבני גד עצום מאד, ויראו את ארץ יעזר ואת ארץ גלעד והנה המקום מקום מקנה כו' יותן את הארץ הזאת לעבדיך לאחוזה, והשיב להם משה ע"ז דברי תוכחה, ולבסוף אמר להם אם תחלצו לפני ה' כו' ונכבשה הארץ לפני הוי', והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה. והענין הוא דהנה ארז"ל במד"ר פ' בראשית למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה, והיינו שה"ע הרצוא בבחי' תשוקה נפלאה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, וכענין הקדמת שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עומ"ש תחלה שהו"ע הרצוא בכלל על כל מה שיצוה, כן הו"ע הארץ שרצתה לעשות רצון קונה הוא בחי' הרצוא לעשות רצון קונה מחמת היותה דבוקה לאוא"ס ב"ה בעל הרצון כו', ולכן אמר להם אם תחלצו לפני ה' למלחמה עם המנגד, ובעבודה הוא אם תכניעו ותכבשו נה"ב עד שתוכלו לבוא לבחי' רצוא ותשוקה לצאת מהכלים המגבילים עד שתכבש הארץ היינו בחי' הרצוא ותבואו למדרגת לפני הוי', היינו כמ"ש באברהם התהלך לפני בחי' לפני הוי' ע"י בחי' רצו"ש דהלוך ונסוע הנגבה, כמו"כ תבואו ג"כ לבחי' הרצוא והתשוקה וכוסף ליכלל וליבטל באוא"ס העצמי שלפני הוי', אז והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה שה"ע נחלה, וכמ"ש בפ' מסעי שני המטות וחצי המטה לקחו נחלתם, פי' שענין הנחלה הוא כמו ענין הירושה, וכמו והתנחלתם אותם לבניכם, שתנחלו ותורישו את הארץ הזאת, פי' שגם הארץ הזאת תורישו אותה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> שורש ענין מה שבקשו בני ראובן ובני גד את עבר הירדן הוא כנודע ממ"ש רבינו אאזמו"ר ז"ל מענין ההפרש בין יוסף לכל השבטים, שהשבטים היו רועי צאן והיינו שבחרו להם עבודה שלא יבלבל אותם ויוכלו להיות מרכבה לאלקות גם בעת עסקם בעבודה ג"כ ולא יהיו בבחי' הפירוד מחמת עסקי עוה"ז, משא"כ יוסף שארז"ל ע"פ ויבא יוסף הביתה לעשות מלאכתו למבדק בכתבי דחושבנא שהי' טרוד בעסקי', וגם אח"כ כשהי' מלך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפב</div></p> <p class=bodytext>במצרים הי' טרוד מאד כמ"ש ועל פיך ישק כל עמי שזהו טורח רב, אמנם להיות כי יוסף הי' בחי' צ"ע דאצי' באמת, לא הי' לו שום מניעה כלל לעבודתו שגם בעת שהי' טרוד בעניני הנהגת המלוכה, או חשיבות החשבונות הנה גם בשעת מעשה הי' מרכבה לאלקות והי' בחי' צ"ע כנודע. אבל השבטים להיותם מבחי' מרכבתא תתאה דבי"ע לא הי' ביכולתם בעת איזה טרדא המטריד להיות באותו זמן עצמו בבחי' מרכבה, ולכן ומקנה רב הי' לבני ראובן ולבני גד להיותם מבחי' מרכבתא תתאה בחרו להם העסק ברועי צאן בכדי שלא יבלבל אותם מעבודה. וגם י"ל שלהיות כי שרשם הי' מבחי' מרכבתא תתאה י"ב בקר לכן היו למטה ג"כ רועי צאן ובהמה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> הנה עבודת משה הי' להמשיך בחי' הדעת גם בבחי' זרע בהמה שז"ע מ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמ"ש מזה באורך בד"ה וירא בלק יעו"ש, לכן אמר להם אם תחלצו למלחמה בבחי' המנגד הוא הנה"ב המונע ומעכב, ונכבשה הארץ שתדחקו ותבואו לבחי' הרצוא עד שתבואו לפני ה' כענין התהלך לפני בבחי' הפנימיות, אז והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה שתנחלו ותורישו בבחי' ירושה גם הארץ הזאת שבעבר הירדן, וכמארז"ל ברבות נשא פ"ז עשר קדושות הן א"י מקודשת מכל הארצות, ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן, והיינו כי הגם שעבר הירדן היא ג"כ בכלל א"י לענין שאר הארצות, מ"מ ארץ כנען מקודשת מעבר הירדן, ומ"מ אתם כשתחלצו למלחמה ונכבשה הארץ בבחי' הרצוא עד שתבואו לפני הוי', אז והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה שתירשו גם ארץ הזאת הגם כי אינה מקודשת כ"כ, והיינו כי ע"י בירור נה"ב שגם בחי' זרע בהמה יבואו לבחי' הרצוא דלפני הוי' הנה עי"ז נמשך יתרון האור עד שגם הארץ הזאת הגם שאינה מקודשת כ"כ תהי' לכם לאחוזה בבחי' ירושה ע"י העבודה בהעלאת נה"ב כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין הנה הערים אלו הם ערי האמורי ממלכת סיחון ועוג, וכתיב אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי ות"א בצלותי ובבעותי כי שעת צלותא היא שעת קרבא, והיינו דכמו שבשעה שהי' בהמ"ק קיים היו מקריבין עולה ע"ג המזבח מן הבהמה כדי שתרד אש מן השמים ותאכל את העולה, להיות כי חיות הבהמה הוא בחי' יסוד האש כנודע שדצח"ם הם כנגד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפג</div></p> <p class=bodytext>ארמ"ע ובחי' אש הוא בחי' נפש החי ובחי' רוח הוא מדבר כמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, וכשהי' יורד אש מן השמים הי' נכלל אש שלמטה באש שלמעלה, כי בחי' אש שלמעלה הוא ג"כ מבחי' בהמה וחי', ושרשן הוא במרכבה העליונה פני ארי' פני שור, וז"ע ארי' דאכיל קרבנין. ומשחרב בהמ"ק תקנו אנשי כנה"ג את התפלה שיקריב כל אחד נפשו הבהמית להעלותה ולקשרה בשרשה שהיא ג"כ מיסוד האש ומקור חוצבה ויסודתה בהררי קדש מרכבה העליונה פני ארי' פני שור, אלא שלאחר ירידת והשתלשלות והתלבשות בבחי' השרים שמרי האופנים נמשך [אחר] תענוגי העוה"ז והכח המתאוה שהוא ג"כ בחי' חמימות האש וגם היצה"ר הוא אש זר דולק, וצריך להעלות נפש הבהמה לשרשה בחי' אש שלמעלה ולהתכלל בבחי' מרכבה העליונה היא בחי' אש אוכלה אש לכלות ולשרוף כח המתאוה והאש שלמטה בתענוגות בנ"א בעוה"ז שלא ילך בהם אלא בקרירות לצורך קיום הגוף שיוכל לעבוד את הבורא, ולהפך דרכו מן ההיפך אל ההיפך להיות כח המתאוה ברשפי אש שלהבת לדבקה באלקי' חיים כמ"ש בלק"ת בד"ה בפ' נסכים בפ' שלח.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בכ"י יצרו של אדם מתגבר עליו וצריך בכ"י להמשיך בחי' אש שלמעלה וז"ע התפלה שנתקנה בכ"י, כי הנה כתיב ימים יוצרו ולא אחד בהם פי' שיש מספר וקצבה לשני חיי האדם ימי שנותינו בהם שבעים שנה כו' ולא ניתנו לנפשו האלקית שבקרבו כי הנשמה אינה צריכה תיקון לעצמה הואיל והיא נצחית ואינה מתלבשת בזמן אלא מתאחדת במקור חוצבה באוא"ס ב"ה כמ"ש עם המלך במלאכתו ישבו (דה"א ד' כ"ג), ועי' ברבות פ' בראשית פ"ח ובמדרש רות פ"ב, כי היא לא נלקחה מבחי' פני ארי' פני שור כנפש הבהמית שבאדם, אלא מבחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' ורוח האדם היא העולה למעלה מעלה, ורק רוח הבהמה יורדת למטה בארץ, משא"כ רוח האדם היא העולה למעלה מעלה וגבוה מעל גבוה כו', וע' מענין והרוח תשוב בלק"ת בד"ה האזינו, אלא מספר חיי האדם ניתן להתלבש בו נפשו הבהמית ושניו קצובים לו במספר ששיערה חכמתו ית' שיוכל לשאת נפשו להעלות ממנה כ"כ ניצוצי' וכחות שנפלו שמה בשבה"כ, ובכ"י נתעלה ניצוץ וכח חדש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> הנה בכדי שתרד אש שלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט ע"י אתעדל"ת והיינו ע"י ההתבוננות במקור חוצבה ושרשה במרכבה העליונה שממנה נלקח הכח המתאוה שבנפשו הבהמית, איך שהם בטלים בבחי' מרכבה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפד</div></p> <p class=bodytext>וכסא לגבי דמות אדם שעל הכסא וזעים וחלים מחיל כסא ומתלהבים ומתלהטים בלהבת ושלהבת רשפי אש ליבטל ולהכלל באור א"ס השופע עליהם, וממילא יאיר אור האהבה גם על כח המתאוה שבנפשו הבהמית שנלקחה משם לעורר לבו להיות נעתק מענינים ותענוגים גשמי' אשר נשקע בהם ולהיות נמשך אחר שרשו להבטל וליכלל באור ה'. ולכן תיקנו אנשי כנה"ג ברכות ק"ש שתים לפניה ברכת יוצר אור ששם נאמר ונשנה באריכות סדר המלאכים ושרפים וחיות איך שהם בטלים לאורו ית', ויוצר משרתים ואשר משרתיו כו', יוצר משרתים שכמה אלפי' ורבוא רבבות [נבראים בכל יום, ומחמת תוקף אהבתם כאש בוערת כלים ונשרפים וחוזרים ומתחדשים. ואשר משרתיו מששת ימי בראשית כמה אלפי' ורבוא רבבות] בגדוד אחד ולגדודיו אין מספר כדכתיב היש מספר לגדודיו וכמארז"ל חגיגה י"ג ב' אלף אלפי' ישמשוני' גדוד אחד ולגדודיו אין מספר, וכולם מעריצים ומקדישים כו' מחמת השגתם שיודעים ומשיגים שחיותם הנמשך להם וקיומם הוא מאתו ית' מבחי' שם והארה הוא בחי' שמו ית' לבד כמו עד"מ שמו של אדם שאינו עצם מעצמותו כלל אלא איזהו בחי' והארה והתפשטות ממנו שיוכל זולתו לקרוא לו בשמו, ונק' אור א"ס ב"ה כלומר הארה ממנו בלבד כאור וזיו המתפשט מן השמש וכמ"ש במ"א, ואומרים קדוש כלומר שהוא מובדל מהם ואינו מתלבש בהם בבחי' גילוי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> הנה כתיב מלכותך מל' כל עולמים שכל חיות שמתפשט מאוא"ס ב"ה להחיות כל הנבראים להיות ממכ"ע אינו כדרך הנשמה המחי' וממלא כל הגוף שהיא מתלבשת בתוכו ומתפעלת ממקרי הגוף, משא"כ בו ית' כתיב אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע, אלא שכל העולמות מקבלים חיותם ושפעם וקיומם מבחי' מלכותו בלבד שהוא בחי' התפשטות והארה ממנו לחוץ, ומבשרי אחזה אלק' שגם האדם התחתון הנה השכל ומדות הם עצמותו ומהותו ובחי' התנשאות שבו אינו אלא ממנו ולחוץ שאינו נוגע אל עצמותו אלא להתנשאות על זולתו והוא בחי' ומדרגה אחרונה שבו, כך הנה התפשטות מלכותו ית' אינה אלא זיו והארה ממנו ית' אל הנבראים ואין מלך בלא עם. וזהו בורא קדושים ישתבח שמך לעד מלכינו, פי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפה</div></p> <p class=bodytext>שכל השבח וההילול מחמת איזה השגה אינו אלא מבחי' שמך ששמו נק' על הנבראים, והוא בבחי' לעד מלכינו שאינו מלובש ומתגלה בהם אלא עומדים בריחוק מקום וכדכתיב כי הוא צוה ונבראו ויעמידם לעד לעולם, פי' צוה ונבראו כאלו הם עצמם נבראו ממילא ומאליו ע"י ציוויו שאין חיותו ית' המחי' ומהוה אותם מאין ליש מתפשט ומתלבש בתוכם בבחי' גילוי כמ"ש וברוח פיו כל צבאם שיהי' כח הפועל מתלבש ממש בנפעל אלא שהוא כח השופע אליהם בלבד, וזהו ג"כ ברוח פיו דהיינו עד"מ ההבל היוצא מן הפה ולחוץ שגם שהוא יוצא מתוכו ופנימיותו נראה כאלו הוא דבר נפרד מתוכו להיות דבר בפ"ע ואינו מתלבש בהם אלא בחי' מלכנו להיות מלך שמו נק' עליהם ואותו אנו מבקשים שישתבח היינו להיות בבחי' זו שבח ותוס' בתוקף אור וגילוי, אבל הקב"ה בכבודו ובעצמו הוא קדוש ומובדל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> המלאכים מחמת גודל עוצם השגתם ששפעם וחיותם נמשך מבחי' שמו לבד שהוא קדוש ומובדל לכן הם בבחי' רצו"ש, רצוא בבחי' רשפי אש שלהבת מתלהטת להכלל באורו ית', ושוב הוא ביראה שמחמת היראה הם חוזרים ונרתעים לאחוריהם כענין שנא' וירא העם וינועו ויעמדו מרחוק ואומרים ברוך כבוד ה' ממקומו שיבורך ויומשך למטה ג"כ בבחי' גילוי כמו שהוא למעלה, ומזה יתבונן המשכיל להיות ג"כ בבחי' רצוא ושוב, רצוא באהבה וחשיקה וחפיצה להיות נמשך אחר שרשו להתכלל באור ה' שהוא קדוש ומובדל כו', ושוב ביראה להיות מקבל גם למטה בחי' עול מלכותו כמ"ש שום תשים עליך מלך בבחי' קיום המצות בחי' מצות המלך וכמאמר אם רץ לבך שוב לאחד שיעשה מכון לשבתו ולהיות ה' אחד שורה למטה כמו למעלה. ועד"ז תקנו ג"כ פסוד"ז ששם נאמר הודו לה' קראו בשמו כו' הודו על ארץ ושמים כו' לך ה' הגדולה כו' וצבא השמים לך משתחוים, אלא שזהו בבחי' ומדריגת העולמות שלמטה בחי' דומם וצומח ושם יש ג"כ בחי' רצו"ש, וי"ל שמפני שהנשמה מלובשת בגוף לכן אינו די במה שמתבוננת במקור חוצבה לבד, כ"א בבחי' הביטול דרצו"ש שבבחי' דומם וצומח כו'. ויש פסוקים מדברים באהבתו ית' ויש שמדברים ביראתו ומשניהם נולדה מדת הרחמנות [שיש פסוקים מדברים בזה, כמו והוא רחום כו', אתה הוי' לא תכלא רחמיך כו', ושלשה בחי' אלו הם בחי' אברהם יצחק ויעקב, ובחי' הרחמנות] זו היא מדתו של יעקב, וז"ש רז"ל תפלות אבות תקנום חג"ת.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וכאשר</span> מתבונן בכ"ז בבחי' דעת והרגשה כאילו רואה שז"ע מ"ש ונתתי עשב בשדך לבהמתך שגם הנשמות דבי"ע הם הנק' זרע בהמה ששרשם מי"ב שבטים י"ב בקר דבריאה הנה ע"י משה רעיא מהימנא הא' המיוחד בז' רועים מרע"ה ממשיך בחי' הדעת וההרגשה גם בנשמות אלו שיהי' ההתבוננות בהם כאילו רואה ממש וכאילו מכיר חיות נפשו, הגם כי לא ראה את הנפש מעולם מ"מ הוא יודע ומכיר נפשו שמחי' אותו כמו"כ יהי' בחי' הרגשת והשגת אלקות אצלו בבחי' דעת והכרה, כי הדעת מחבר חכמה שהיא בחי' ראי' עם הבינה בחי' שמיעה כמשנ"ת באריכות בד"ה וירא בלק הנ"ל, ועי"ז יבא ויגיע לבחי' מעלת ומדרגת ביטול גדול בק"ש להכלל בבחי' אדם בבחי' פנימיות בבחי' רצו"ש, שז"ע מה שקדמה שמע לוהא"ש, שמע בכלל היא בחי' הרצוא לבעהר"צ, ואי' תמצאנו, לזה נא' והיו הדברים האלה הוא בחי' תורה שאורייתא מחכ' נפקת ובחכ' הוא השראת אוא"ס והוא וחכמתו אחד, ואח"כ בפ' שני' דק"ש נא' בפרטיות ענין המצות כמ"ש והי' א"ש תשמעו בפרטיות אל מצותי כו', ובאמת יוכל להבין בטוב, ודעת לנבון נקל שגם כל מה שלמטה הוא בתכלית היחוד באלקות, והם הם אלקותו ית' שהעיקר הוא המחי' ומבלעדי החיות אינם שום מציאות כלל והוא ית' חיותם וקיומם, וזהו שמע ישראל שמע ל' הבנה כי הוי' שהוא בחי' עצמותו ומהותו כבי' בחי' ועל הכסא דמות כמראה אדם, הוא אלקינו שהוא בחי' אחד, וד' רבתי שהוא בחי' דבר ה' חיות הכללי שבכל העולמות, כי בע"מ נברא העולם, והלא במאמר אחד יכול להבראות הוא בחי' מח' אחת, וכמ"ש בזהר שבמח' אחת ברא את העולם, והיינו שז"ע כלל ופרט שבתחלה הי' כלליות העולמות מבחי' מח' אחת ונפרטו אח"כ בבחי' הדבור כו', וא"כ מאחר שכל חיותם וקיומם הוא בחי' דבר ה' ומחשבתו כו' וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים ופי' הבעש"ט, וכ"ה במדת"ל, שדבר ה' המחי' ומהוה עולמות הם עומדים תמיד להחיות ולהוות העולמות, ואם הי' מסתלק כרגע הי' אין ואפס מכל העולמות, ונמצא כי הם בחי' אלקותו ית', וממילא מובן שמאחר שכ"ז נמשך רק מהארה מאתו ית' ממילא צריכים להיות בבחי' כליון ותשוקה ליכלל וליבטל בעצמותו ומהותו ולא להיות בבחי' רצון במה שנתהוה מהארה בעלמא כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מה שבני ראובן ובני גד בחרו להם עבר הירדן שהיו בעלי מקנה ובחרו בזה בכדי שיהיו פנוים שיוכלו להיות בבחי' מרכבה לאלקות כי הם היו מי"ב בקר דבריאה שא"א להם בעת טרדתם להיות מקושרים בבחי' מרכבה, ורק יוסף להיותו בחי' צדיק עליון הי' יכול להיות בבחי' מרכבה גם בהיותו טרוד בעניני העוה"ז, משא"כ השבטים לכן בחרו עבר הירדן כו', וכששמע משה זה והוא הוא המשפיע בחי' הדעת גם בנשמות דבריאה אמר להם אם יהי' אצליכם בחי' הרצוא והתשוקה לאלקות כאילו רואה בבחי' דעת והרגשה אזי טוב, והמופת לזה אם תחלצו לפני הוי' למלחמה כו' ונכבשה הארץ לפני ה', אז הוא האות והמופת שפעל הדעת וההכרה בהם עד שהגיעו לבחי' הרצוא והתשוקה לפני ה' ע"ד התהלך לפני, אז והיתה הארץ הזאת לכם לאחוזה להיות בבחי' בירור וירושה כו' וז"ע אשר לקחתי מיד האמורי בחרבי ובקשתי בצלותי ובבעותי בבחי' רצו"ש, ואדרבה ע"י העלאת נה"ב גדול ורב כחה להיותה מבחי' התהו שקדמה לתיקון כו'. וזהו ומקנה רב, מקנה הוא ק"ן מ"ה כמ"ש במאו"א מ' סצ"ט, ובי"נ שם, והיינו שע"י העבודה בבחי' רצו"ש היו בבחי' קן ובית דירה ע"ד מ"ש כי יקרא קן צפור, לבחי' מ"ה הוא בחי' הביטול כו', עד שהיו יכולים לירש גם ערי האמורי שאינם מקודשים כ"כ כמו ארץ כנען כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>