תורת שמואל - תרכ"ט - בכה תבכה כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/35/index.htm">בכה תבכה כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בכה תבכה כו'</h3><div class=pageno>רפז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד, ש"פ דברים, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>ב"ר ב"ש כו' עשר קרנות</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>דברים</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>בכה</span> תבכה בלילה, וארז"ל בסנהדרין דק"ד ע"ב שתי בכיות הללו למה, אמר רבה א"ר יוחנן א' על מקדש ראשון וא' על מקדש שני. וי"ל כי בית ראשון הוא בינה ז"ע יחוד י"ה, ובית שני מל' זהו יחוד ו"ה, כמ"ש בזח"א ד"נ ע"ב ובזח"ב ד"ט ע"ב, וע' בזח"א ויגש דר"י ע"א ע"פ רחל מבכה על בניה כי איננו אינם מבע"ל כו' כי איננו דבעלה לא אשתכח עמה, והיינו שנסתלק הוא"ו </p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפח</div></p> <p class=bodytext>מינה לעילא ולעילא, פי' שסילק שכינתו וגילוי אלקותו מהתחתונים, ודומה לעיני בשר כאלו העולם דבר בפ"ע, והשמן לב העם הזה ואזניו הכבד ועיניו השע, פי' שהראי' וההשגה באלקות שצ"ל כאלו רואה כמשנ"ת בד"ה וירא בלק ובד"ה ומקנה רב, עיניו השע שאינו נמשך הדעת להיות כאלו רואה כו', ואזניו הכבד פי' שהשמיעה אינו כדבעי והיינו כי ע"י הדעת מחבר הראי' עם בחי' שמיעה שז"ע ונתתי עשב בשדך לבהמתך כמ"ש בדרושים הנ"ל, כ"א עינים להם ולא יראו אזנים להם ולא ישמעו שאין הראי' והשמיעה כדבעי כו', כי עינים להם ולא יראו אור ה' כי בשמים ממעל ועל הארץ מתחת אין עוד, ואפי' השפעת מצות ומעש"ט שהם מזון לנפש אינו עובר להם דרך גילוי לשלוח חיות ללב ומוח למען דעת ה' ולאהבה אותו ולעבדו בכל לבבכם בלב שלם ובנפש חפיצה ותשוקה מורגשת בלב כרשפי אש שלהבת וצמאון כו', כ"א כענין מ"ש (ישעי' ך"ט י"ג) ותהי יראתם אותי מצות אנשים מלומדה דהיינו בחי' עשי' גשמי' ובקרירות כו', וזהו עיקר ענין הגלות ברוחניות שכ"ז הוא מחמת הסתלקות הוא"ו מן הה"א. והנה ארז"ל ע"פ ולא אבא בעיר, נשבע ה' שלא יכנוס בירושמ"ע עד שיכנוס בירושמ"ט תחלה, פי' בירושמ"ע היינו בינה, והיינו כי הגם דאו"א הם תרדל"מ זהו על זיווג חיצוני דחו"ב שזהו להחיות העולמות, אבל זיווג והמשכות הפנימיות עז"נ ולא אבוא בעיר, וז"ע כפל הבכי' על העדר הגילוי בבחי' ירושלים שלמטה וירושמ"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזה"ע</span> ונהר יחרב ויבש, יחרב בב"ר ויבש בב"ש, שהו"ע מניעת השפע בה' עילאה וה' תתאה ב' מקדשים, ועל מניעות אור ושפע זו נא' בכה תבכה בלילה, וכתיב ויקרא אד' ה' צבאות לבכי ולמספד כו'. והענין הוא דהנה זלעו"ז עשה האלקי' דכמו שיש בקדושה כל בחי' אלו כמו"כ בלעו"ז יש ג"כ קליפה המנגדת כנגד ה' תתאה, וקליפה המנגדת נגד ה' עילאה וכנודע מענין נגע היפך הענג, שהיא קלי' שכנגד הכתר, והיינו שהיא כנגד גילוי בחי' תענוג המתלבש בבינה, וע' מזה במ"א בד"ה יגלח אד' בתער השכירה, מענין קליפה שכנגד הכתר רק שמעמדה היא בעשי' כמש"ש בשם הרמ"ז, וכתיב ולאום מלאום יאמץ, אמלאה החרבה (יחזקאל ך"ו ב') וארז"ל כשזה קם זה נופל וכשזה נופל זה קם, ולכן לא נתמלאה צור אלא מחורבנה של ירושלים, כי אמלאה החרבה כו', וזהו שכ' גדע בחרון אף כל קרן ישראל, ואמרז"ל אלו עשר קרנות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רפט</div></p> <p class=bodytext>שנטלה מישראל וניתנו לאו"ה, פי' וענין עשר קרנות הנה הקרן הוא אין שהרי עד"מ הקרן זוית כל מה שנמשך בדופן מזרח הוא מזרח וכל מה שנמשך בדופן דרום הוא צד דרום, וא"כ הקרן עצמו הוא אינו כלום רק שהוא בחי' מחבר דרום עם מזרח כו' והוא עצמו אינו כלום, ועד"ז יובן הנמשל למעלה שבחי' קרן הוא בחי' אין והיינו בחי' הכתר שהוא עצמו הוא אינו כלום היינו בחי' אין, ורק הוא המחבר בחי' אוא"ס עם ע"ס, וכנודע שבחי' כתר הוא בחי' מחבר, ולכן יש ב' בחי' בכתר, כנגד ב' בחי' שבממוצע, שהממוצע צ"ל כלול מבחי' המקבל והמשפיע, וזהו בחי' ע"י וא"א, שא"א הוא שרש הנאצלים ובחי' ע"י הוא בחי' התחתונה שבמאציל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> במ"ת כשהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מלאכי השרת וקשרו להם שני כתרים א' כנגד נעשה ואחד כנגד נשמע, והיינו שזהו כנגד ב' בחי' שבכתר ע"י וא"א, וכמו"כ בכ"י ע"י בחי' העבודה בבחי' הקדמת שמע לוהא"ש עי"ז נמשך ב' הכתרים הנ"ל, אך ע"י החטא והעון נחרב הבית וניטל הקרנות מהם, פי' שניטלו הכתרים שניתן להם ע"י בחי' נעשה ונשמע, וניתן ללעו"ז, כי אמלאה החריבה, ואין הפי' שח"ו ניתן להם בחי' זו גופא כ"א שנתחזק בחי' זו בלעו"ז, וכנ"ל בענין נגע היפך הענג, ונמשך תוס' יניקה לקליפות כו', ופי' וענין עשר קרנות היינו בחי' עשר כתרים מע"ס וכמ"ש בלק"ת בד"ה ויקח קרח שהשתלשלות הכתרים הם בפ"ע הגם שנמשכי' דרך הקו מ"מ שרשם מעיגול שלפני הקו, ולכן ע"י הקדמת נעשה שהגיעו לבחי' אוא"ס בעל הרצון מקור כל המקיפים עי"ז נמשך הכתרים בכל הע"ס, ובעבודה בכ"י זהו ע"י הקדמת שמע כו' כדי שיקבל עומ"ש תחלה שעי"ז יגיע לבעהר"צ נמשך בחי' הכתרים בכל ע"ס, ובנפש הוא בכל עשר בחי' הנפש. וכשחטאו גלו וגדע בחרי אף שעליהם כל קרן ישראל והשיב אחור ימינו כו' וממילא נמשך ונהר יחרב ויבש, שנחרב ב"ר וב"ש הם ב' ההי"ן דש' הוי' שלא נמשך מבחי' וא"ו לבחי' ה' אחרונה כנ"ל וממילא אינו נכנס בירושמ"ע ג"כ היא בחי' ה' עילאה, שאינו מאיר שפע הפנימיות דיו"ד של ש' הוי' היא בחי' שפע הפנימיות דחכ' בבחי' בינה וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שארז"ל בפתיחתא דאיכה ויתר הקב"ה על ע"ז וג"ע ושפ"ד ולא ויתר על מאסה של תורה שנא' (ירמי' ט' י"א י"ב) על מה אבדה הארץ ויאמר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצ</div></p> <p class=bodytext>ה' על עזבם את תורתי המאור שבה כו' ופי' במדר"א דענין מאסה ש"ת זהו כענין מארז"ל בנדרים פי"א דפ"א א' מאי דכתיב מי האיש החכם ויבן את זאת ד"ז נשאל לחכמים ולנביאים ולא פי' עד שפי' הקב"ה בעצמו דכתיב ויאמר ה' על עזבם את תורתי, אריא"ר שאין מברכין בתורה תחלה, ופי' הר"ן בשם החסיד הר"י ז"ל שאין הפי' שלא עסקו בתורה דא"כ מפני מה לא הבינו ד"ז החכמים והנביאים אלא מפני כי עסקו בתורה אלא שלא הי' תורתן חשובה אצלם לברך עלי', ולכן לא הכירו החכמים בזה אלא הקב"ה דקמי' הכל גלוי לכן פי' בעצמו שנא' ויאמר ה' על עזבם את תורתי, והענין נת' בכמה דרושי' שענין ברכו בתורה היינו ע"י התפלה כו' כמ"ש מזה בד"ה עולת תמיד ובד"ה ושננתם דתרטו"ב, שע"י התפלה למסור נפשו באחד עי"ז ממשיכים המשכת אוא"ס בתורה כו', והיינו שהגילוי הוא בתורה, וז"ע המאור שבה ע"ד משנ"ת בביאור ע"פ מארז"ל אלי' הוי שכיח במתיבתא דרבי, שיש כמה בחי' בתורה, והיינו שיש בחי' אור תורה וטל תורה, וז"ע המאור שבה, ובחי' טל תורה הו"ע בחי' מתנה שיש בתורה, אך אין נותנים מתנה כ"א למי שראוי דוקא והיינו שאם לא הי' משתכר אצלו לא הי' נותן לו, וכמא' א"ל דעביד נייחא לי' לא הוי נותן לו, והיינו שתחלה צ"ל באתעדל"ת אתעדל"ע ונת' שם שבחי' אור תורה יכול להגיע בבחי' אתעדל"ת, והיינו ע"י התפלה שז"ע ברכו בתורה פי' שנמשך המשכת אוא"ס בתורה, כי ע"י בחי' הרצוא בפ' ראשונה דק"ש לבעל הרצון שז"ע הקדמת שמע עי"ז נמשך המשכת אוא"ס מבחי' בעל הרצון בתורה, וזהו מ"ש בפ' ראשונה והיו הדברים האלה אשר אנכי מצוך וארז"ל בד"ת הכתוב מדבר והיינו כי אם רץ לבך לבחי' אוא"ס בעהר"צ אי' תמצאנו פי' אי' יכול להתגלות בחי' אוא"ס העצמי לזה נא' והיו הדברים האלה בד"ת הכתוב מדבר שבתורה היא בחי' גילוי אוא"ס ב"ה העצמי כי אורייתא מחכ' נפקת וחכ' הוא בחי' אחד האמת כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, וזהו אשר אנכי מצוך הוא בחי' אנכי מי שאנכי אוא"ס עצומ"ה, בחי' בעל הרצון, וז"ע המאור שבה בחי' אור תורה וטל תורה, אבל כשחטאו ולא ברכו בתורה פי' שלא יגעו א"ע בעבודה שבלב זו תפלה עי"ז אבדה הארץ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין יובן בהקדם מארז"ל בפ' הניזקין בענין טיטוס שגידר את הפרוכת ויצא דם כו', לכאורה יפלא מה שייך ענין הדם לכאן, אך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצא</div></p> <p class=bodytext>הנה הראה להם בזה מה שגרמו בעוונם, כי הנה עד"מ אברי האדם מלובש בו האור והחיות בדם שהוא הנפש ואם יהי' בו נקב וחסרון יוצא ממנו דם לחוץ דהיינו הדם שהי' נעלם ומוגבל בכלי האבר עכשיו ע"י הנקב בהאבר יוצא הדם לחוץ, כך יובן עד"מ למעלה באלקים חיים הגם שאין לו גוף ולא דמות הגוף כו' שבחי' הכלים לאורות העליונים הרי נמשלים לאברי אדם וכמש"א חסד דרועא ימינא כו', וכן אמר גופין תקינת לון כו', ומצות מעשיות למטה עושין בחי' כלים למעלה כידוע, וכתיב לך הוי' הגדולה והגבורה וכו' שהן ז' מדות וכ"א כלולה מי"ס הרי ע', וזהו ע' נפש דיעקב ששרשם למעלה בבחי' ז' מדות דאצי', ע"כ ע"י המצות שעושין ממשיכים אוא"ס בכלים דקדושה והמדות הם האברים והכלים, והאור שהוא הכח והחיות המלובש בתוך המדות והאברים נמשל לדם, וזהו"ע התורה שנק' ותורה אור, וכתיב זאת התורה אדם שהתו' נק' אדם היינו א' דם, וכמשנ"ת בלק"ת בד"ה בשעה שהקדימו ישראל נעשה, ועמ"ש מזה ג"כ סד"ה אלה פקודי המשכן ובשה"ש בד"ה לסוסתי ברכבי פרעה, דרוש הראשון. והנה הכלים שהם מלבד כלים שבהם דוקא נמשך האור, עוד זאת שהם שמירה שלא יומשך האור רק לסט' דקדושה בלבד כי בחי' הכלים מגביל את האור כמשל הכלי שמגביל בעצמו את המים שבתוכן וכו', ולא נמשך יניקה לחיצונים כלל רק מבחי' האחוריי' והפסולת בלבד ועמ"ש מזה בלק"ת בד"ה כי תשמע בקול בפי' לשמור את כל מצותי ע"ש פ"ג, אבל הנה ע"י החטא בל"ת או בביטול מ"ע שעושין פגם וחסרון בגופא דמלכא דוקא שהן כאברים וכלים כמ"ש בזהר פ' יתרו דפ"ה ע"ב ע"פ האנשים הפושעים בי בישעי' ססי' ס"ו, וז"ל ובג"כ מאן דפשע בחד מפקודא אורייתא כמאן דפשע בגופא דמלכא כמ"ש ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי, בי ממש כו', וע' עוד מענין הפושעים בי בזהר פ' שמיני דמ"א סע"ב ובפ' בראשית די"ג סע"א, ואזי נמשך דרך הפגם ההוא יניקה לחיצונים גם מבחי' פנימי' האור שמאיר בסט' דקדושה וכו', ומזה סיבת אריכות זמן חורבן בהמ"ק כידוע בענין תיקון חצות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו"ע</span> המאמר דבבית שני שחטאו פגמו בבחי' כלים דקדושה ע"כ הראו להם מה שגרמו בעוונם, והו"ע מה שטיטוס גדר הפרוכת ויצא דם כו' כלומר שיצא בחי' פנימי' האור כו', ובאמת אין מהראוי להיות יציאות אור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצב</div></p> <p class=bodytext>שפע פנימי' לחיצונים רק לישראל בלבד וכמ"ש יאר ה' פניו אליך פי' פניו שהוא בחי' הפנימי' דאלקות אינו מאיר רק אליך דוקא להיותם הם העושים בחי' כלים לאוא"ס כמ"ש ועשיתם אתם כאלו עשאוני, פי' כאלו עשאוני בבחי' אברים וכלים שהם רמ"ח מ"ע שנק' רמ"ח אברים כנ"ל והן המגבילים האור שלא יומשך רק בקדושה, אך ע"י העוונות שפגמו בהכלים גרמו שיצא היניקה גם מבחי' פנימי' האור לחיצוני', והיינו משום דקמי' כחשיכה כאורה ויכולים גם החיצוני' לקבל כי שוה ומשוה קטן וגדול להיותו רם ומתנשא מהכל בהשוואה א' כו' כמ"ש במ"א בפי' שממית בידים תתפש כו', ועמ"ש מזה בת"א פ' וישלח בד"ה ויאבק איש עמו ובד"ה כי עמך מקו"ח בענין פי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים כו', כי הנה כתיב רם על כל גוים ה' שהעכו"ם מקבלים חיות מצד רוממות ה' והתנשאותו בעצמותו כביכול שהוא מצד עצמותו ומהותו רם ונשא מגדר עלמין עליונים ותחתונים ואין להם יחוס ושייכות אליו כלל ומזה נמשך ממשלת העכו"ם על ישראל בזמן הגלות גוים מרקדין בהיכלו כו', כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שאינו תופס מקום כלל, וכך כל העולמות עליונים ותחתונים כולא כלא ממש חשיבי קמי' קוב"ה וכדכתיב כי נשגב שמו לבדו רק הודו וזיוו והארתו על ארץ ושמים, וזהו כד סליק קוב"ה לעילא כו' ר"ל שנתסלק החיות מההארה למעלה מעלה לבחי' עצמותו ומהותו ואזי העולמות אינם תופסים מקום כלל והנהגת העולמות הוא בבחי' שינה כביכול כאדם הישן שנסתלק שכלו מהכלי שהוא הגוף למקורו ושרשו ולא נשאר כ"א כח הדמיון שהוא רשימו כו'. ולכן כתיב ויקץ כישן ה' וכתיב עורה למה תישן ה' שיהי' גילוי אור א"ס ב"ה בחכ' וחסד בבחי' עצמותו ומהותו ית' בכבודו ובעצמו ויאר פניו פנימיות רצונו כו', והיינו ע"י המשכת התומ"צ. וזהו השקיפה ממעון קדשך מן השמים ואז וברך כו', פי' שמים הוא אש ומים בחי' מדות עליונות ואזי וברך את עמך ישראל דוקא, כי ע"י הכלים דוקא מגביל האור שלא יומשך רק במקום שנצרך כמו השואב וממשיך דרך צנור ושרש הכלים נמשך מקו המדה שהוא העושה הגבול כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועכ"ז</span> וויתר הקב"ה על ג' עבירות הגדולי' הנ"ל ולא וויתר על ביטול תורה, והענין יובן ע"פ הנ"ל דיציאת פנימי' האור והחיות כמו עד"מ בדם שהוא הנפש כו', הוא יוצא בפגם העוונות, אך הנה מ"מ ע"י עסק התורה יוכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצג</div></p> <p class=bodytext>למלאות חסרון זה שנחסר מהאור והחיות ע"י העוונות כי הרי תורה נק' אור וכמ"ש ותורה אור, וכמ"ש בד"ה ושננתם בענין טעם האומר דתלמוד גדול שמביא לידי מעשה כו', ועד"מ מי שאבריו החיצונים פגומים ומקולקלין ויצא מהם דם ע"י מכות טריות ומכף רגל ועד ראש אין בו מתום פצע וחבורה כו', עכ"ז אם אין חסרון וקלקול באבריו הפנימי' שבהן תולה עיקר החיות ודם שהנפש תלוי' בו הרי יכול לחזור לאיתנו להתחזק בכחו הפנימי שהוא פנימי' הדם שלא נתקלקל כ"כ, ומה גם ברפואות שיאכל, מפני שסממני הרפואות מחזירים לו דמים מתוקנים וטובים מחדש ומרבים בו כח וחיות ואור חדש וממלא כל חסרון הקדום, וכידוע דמן סממני הרפואות נעשה ריבוי דמים כו', וכך יובן בדוגמא בענין עסק התורה שע"י הוא ממשיך למעלה בחי' אורות חדשים וממלאין כל חסרון שנחסר ביציאת האור ע"י פגם העוונות, ולכך הגם שפגמו בכמה עבירות ויתר והאריך להם ארך אפים ע"י שעסקו בתורה שעי"ז יוכל לתקן הקלקול והפגם וכמ"ש בענין זאת התורה אדם א' דם כו', אבל לא וויתר על ביטול תורה ולא האריך להם כי בזה נוגע למיעוט עיקר פנימי' המשכת האור והחיות בבחי' כלים ומדות עליונות, ועי"ז נמשך החיות בלעו"ז, וכמ"ש בביאור ע"פ בשעה שהקדימו ישראל נעשה בפי' הפסוק שופך דם האדם באדם כו' ע"ש. וז"ע המאור שבה מחזירם למוטב שע"י בחי' התפלה וק"ש בבחי' רצוא לאוא"ס בעהר"צ עי"ז ממשיכים המשכת אוא"ס ב"ה בתורה וע"י בחי' התורה מתמלא כל הפגמי' שפגמו בפגם המצות ששרשן הוא פרטי הרצונות כמ"ש מזה באורך בדרושי' הקודמים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ג"כ ענין שגדע בחרי אף כל קרן ישראל אלו עשר קרנות שניטלו מהם כו' והיינו כי ע"י בחי' הרצוא בק"ש עי"ז מגיעים לבחי' בעהר"צ, ועז"נ וירם קרן לעמו שענין רוממות קרן הוא בחי' ההעלאה למקום הרצוא כו' כמשנ"ת בד"ה אר"י יהא חלקי מגומרי הלל בכ"י, ועי"ז נמשך תוס' וריבוי אור בכל הע"ס ע"י הכתרים דע"ס שהכתר הוא הממוצע כנ"ל וכשחטאו ניטלו מהם אלו עשר קרנות, ונמשך להיות ונהר יחרב ויבש יחרב בב"ר ויבש בב"ש ב' ההי"ן דש' הוי', ירושלים של מטה וירושמ"ע כו', ולכן בכה תבכה כפל הבכי' כי שתי בכיות הללו א' כנגד ב"ר וא' כנגד ב"ש כו'. אך הנה כתיב לא לעולם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצד</div></p> <p class=bodytext>אריב ולא לנצח אקצוף, והיינו כי ט"ב הוא ביום שחל יום ראשון דפסח, שזהו"ע והפכתי אבלם לששון, והיינו כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות שכמו ביצ"מ שהיו מושקעים במ"ט שע"ט, ואעפ"כ יצאו ובנו"ן יום קיבלו התורה, כמו"כ לע"ל כתיב ברחמים גדולים אקבצך, וכתיב מנעי קולך מבכי ועיניך מדמעה כי יש שכר לפעולתך, ויש תקוה לאחריתך ב"פ י"ש הוא כתר והיינו הכתר שניטלה מישראל יוחזר להם כו' ביתר שאת כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>