תורת שמואל - תרכ"ט - בונה ירושלים ה' כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/36/index.htm">בונה ירושלים ה' כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בונה ירושלים ה' כו'</h3><div class=pageno>רצד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד, ש"פ ואתחנן, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>הוי אוי</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>ואתחנן</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>בונה</span> ירושלים הוי' נדחי ישראל יכנס, הרופא לשבורי לב כו', וצ"ל מהו שייכות ענין הרופא לשבורי לב לבונה ירושלים הוי'. הנה איתא בילקוט בירמי' רמז רנ"ט, עלה ארי' במזל ארי' והחריב את אריאל, עלה ארי' זה נבוכדנצר דכתיב עלה ארי' מסובכו, במזל ארי' שנא' עד גלות ירושלים בחדש החמישי, והחריב אריאל הוי אריאל קריית חנה דוד, על מנת שיבוא ארי' במזל ארי' ויבנה אריאל, יבוא ארי' זה הקב"ה כדכתיב בי' ארי' שאג מי לא יירא במזל ארי' והפכתי אבלם לששון, ויבנה אריאל בונה ירושלים הוי' נדחי ישראל יכנס, וצ"ל מה"ע על מנת, שמשמע שחורבן בהמ"ק הי' ע"מ שיבנה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם מ"ש (חגי ב' ט') גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון, דהנה נת' בד"ה בכה תבכה דשורש ענין בית ראשון וב"ש זהו"ע ב' ההי"ן דש' הוי' בית ראשון הוא בחי' ה' עילאה בחי' בינה, וב"ש הוא בחי' ה' תתאה בחי' מל', וא"כ הגילוי אלקות שהי' בב"ר הי' מבחי' יחוד י"ה, ובב"ש הוא מבחי' יחוד ו"ה, ובזמן הגלות שקוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא והיינו שהוא"ו אינו מאיר בה' תתאה נחסר ג"כ הגילוי בה' עילאה מבחי' היו"ד כי נשבע ה' שלא יכנוס בירושמ"ע עד שיכנוס בירושמ"ט, והיינו שגם למעלה בה' </p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצה</div></p> <p class=bodytext>עילאה אינו מאיר בחי' שפע הפנימי דיו"ד כו', וזהו"ע ונהר יחרב ויבש יחרב בב"ר ויבש בב"ש, וכמו בגשמיות ענין היבישות היא יותר הרבה מענין חרבות, כמ"ש בפ' נח גבי המבול בראשון באחד לחדש חרבו המים מעל הארץ, ובחדש השני בשבעה ועשרים יום לחדש יבשה הארץ, נמצא מן חריבות הארץ עד שיבשה נתעכב עוד חדש וך"ז ימים, הרי היבישות יותר יבש הרבה מן חרבה הארץ, ועד"ז יובן בענין ב"ר וב"ש, שעל העדר הגילוי בב"ר נא' יחרב שהוא ג"כ ענין יובש עכ"ז יש קצת לחלוחיות שהרי הי' ענין הנבואה, שהרי ברוך בן נרי' קיבל מירמי' בבבל שנת ש"ן, י"ב שנים אחר החורבן כמ"ש ביוחסין, משא"כ בב"ש לא הי' נבואה כמו שפי' רש"י על מארז"ל (ביומא ספ"א דכ"א ב') בענין ה' דברים שחסרו בב"ש, שחשיב רוח הקדש ופי' רש"י שרוה"ק לא שרתה על הנביאים משנת ארבע לדריוש ואילך. וכ"ש בחורבן ב"ש נא' ויבש היינו שיבש לגמרי עד שלא נמצא שום לחלוחיות כלל שהגם שרק הוא"ו אינו מאיר בה' תתאה אך נשבע ה' שלא יכנוס בירושמ"ע עד שיכנוס בירושמ"ט תחלה וממילא אינו מאיר בה' עילאה ג"כ, ואפי' למעלה אינו נמשך שפע הפנימי כו', והיינו ענין ויבש, שיבש לגמרי שאינו מאיר כלל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין וז"ע דסליק לעילא ולעילא, פי' לעילא חו"ב ולעילא כתר, וז"ש בזמן הגלות ואנכי הסתר אסתיר פני ביום ההוא, וצ"ל כפל הלשון הסתר ואסתיר, והענין דמצינו בדברי הנביאים שפעם אומרים לשון הוי בה"א, ופעם אומרים לשון אוי באל"ף, והיינו אם ההסתר נמשך מצד שנסתלק קוב"ה לעילא שזהו בחו"ב, אזי נא' הוי בה"א לרמז אל בחי' הבינה, אבל כשההסתר נמשך מצד דקוב"ה סליק לעילא ולעילא דהיינו בבחי' הכתר אזי נא' אוי להורות שעליית הוא"ו הוא בכתר, וזהו ג"כ ענין הסתר אסתיר שזהו ב' הבחי' דחו"ב וכתר וכענין הוי ואוי, ולכן כשאמר הסתר אסתיר נא' ביום ההוא פי' שאפי' מבחי' ביום ההוא הוא בחי' בינה הוא ג"כ מוסתר ונעלם, וכמשנ"ת לעיל בענין ההפרש בין חורבן ראשון לחורבן שני, שב"ש לפי שלא האיר הוא"ו בה' תתאה ממילא לא נכנס בירושמ"ע ג"כ, והיינו מפני כי קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא שזהו בבחי' הכתר כנ"ל זהו כענין אסתיר שמבחי' ביום ההוא הוא ג"כ מוסתר ונעלם כי נשבע ה' שלא יכנוס בירושמ"ע עד שיכנוס בירושמ"ט תחלה, ולכן העדר הגילוי הוא בבחי' ה' עילאה ג"כ כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> בתוס' ביאור ענין ונהר יחרב ויבש, ב"ר וב"ש כו', הנה כתי' ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן, וי"ל כי גן יש בו ב' בחי' ג"ע התחתון וג"ע העליון, שהם בינה ומל', וכמו"כ הוא ענין ב"ר וב"ש שב"ר הוא בינה ה' עילאה וב"ש הוא מל' ה' תתאה שהם ב' המשכות בה' עילאה וה' תתאה, וז"ש לבבתני אחותי כלה, לשון לבבתני משמע ב' לבבות הם ב' המשכות החיות, הא' הוא להיות בחי' אנת הוא חכים, והב' להיות לך ה' הגדולה והגבורה בחי' מדות עליונות, שהם הם ב' ההמשכות שהי' בב"ר ובב"ש, והיינו שב"ר הוא בחי' ה' עילאה וההמשכה שהיתה בו הי' מבחי' היו"ד שהוא בחי' אנת הוא חכים כו', ובב"ש שהוא בחי' ה' תתאה ההמשכה שהיתה בו הי' מבחי' וא"ו של ש' הוי' שהוא בחי' מדות עליונות לך ה' הגדולה כו', וזהו שורש ענין ונהר יוצא מעדן שהנהר הזה ארז"ל מה שמו דההוא נהר יובל שמו, ובאדר"נ איתא חיים שמי' והיינו בחי' מדרגה העליונה שבהנהר שהי' בב"ר. ובזהר פ' פנחס דרמ"ז ע"א פי' ששמו צדיק, והיינו בחי' צדיק יסוד עולם זהו בחי' ההמשכה שהי' מבחי' נהר זה בב"ש בחי' מל', וגם בגמ' דבכורות פ"ט דנ"ה ע"ב אמרו ג"כ יובל שמו ופרת [שמו], וי"ל פרת לשון בן פורת יוסף שהוא ביסוד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> ביאור ענין ההמשכה להיות בחי' אנת הוא חכים, יובן בהקדם משארז"ל בפדר"א עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וצ"ל איך שייך בחי' שם עד שלא נבה"ע שענין השם אינו שייך כ"א לזולתו ולמה הי' צריך לשם, וגם מי קראו בשמו שקודם שנבה"ע לא הי' מי שיקראנו בשמו, ויובן ע"פ מה שנודע שהשי"ת נק' בגמ' ובמדרשי' בשם הקב"ה שבחרו בשם זה ולא בשמות וכינוים אחרים כמו רחום וחנון לפי שהוא מורה שהוא קדוש ומובדל (וע' מזה בביאור ע"פ כי עמך מקו"ח ובד"ה צאינה וראינה) ואין ערוך המשכת והתלבשות אוא"ס בראשית ההשתל' אלא כטפה מים אוקיינוס, וזהו מארז"ל הקב"ה יושב ועוסק בתורה, פי' עצמותו ית' קדוש ומובדל אלא שיושב ומשפיל א"ע להיות מתלבש בחכמה שבתורה כאדם היושב שמשפיל קומתו כו' והארה זו נק' בשם שם פי' שאינה אלא זיו והארה בלבד. וענין קודם שנבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, היינו המקור והשורש והיכולת שיש בא"ס ב"ה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצז</div></p> <p class=bodytext>שיוכל להיות גילוי זיו והארה שיהי' ממנה התהוות עולמות שיעלה בחפצו ורצונו, וכמו זיו השמש הכלול במאור שהוא השמש עצמה, אלא שבנמשל הוא באופן נעלה יותר אין קץ שהרי השמש מאירה הזיו שלא בטובתה, משא"כ למעלה שהמשכת האור והזיו זה הוא כשעולה ברצונו, א"כ הזיו הזה הכלול בו היינו מה שביכולת א"ס להאיר בחי' זיו והארה כו' אשר יכולת וכח זה נק' שמו, וזהו מ"ש ועתה יגדל נא כח אד', וכתיב בכחך הגדול והיינו כי לפי שמהותו ועצמותו אינו בגדר השפעה והמשכה כלל כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה אתם נצבים, לכן כח ומקור זה נק' בשם שמו ית' וכמ"ש במ"א מענין כי עמך מקו"ח שגם בחי' מקור החיים הוא בטל וטפל לך וכלא חשיב כו'. ועפ"ז מובן ענין שמו הגדול שלמעלה מהשתלשלו' שהוא הכח והיכולת שיש בא"ס על בחי' ההארה היא בחי' שמו ית' המחי' ומהוה הכל ולכן אינו שייך להקשות מי קראו בשמו שאין הפי' שם זה שיקראנו בשמו כ"א שזהו הכח שיש בא"ס ב"ה שיהי' בחי' ההארה המחי' ומהוה הכל שהיא הנק' שמו ית', ועל שם זה אמר בפדר"א שעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בחי' שמו הגדול הזה הוא משובח ומפואר עדי עד בבחי' א"ס, וכמ"ש בב"ש משובח ומפואר עדי עד שמו הגדול והיינו כנ"ל שבחי' שמו הגדול הוא משובח ומפואר עדי עד, והיינו מפני כי הוא לבדו ית' יחיד ועיקר חי העולמים הוא רק מבחי' מלך כו' כי השתלשלות העולמות אינו דרך עילה ועלול כמ"ש בספרים שא"כ הי' בחי' שינוי כבי' כי בעו"ע יש שינוי בהעילה ע"י ההשפעה, כמו עד"מ בשעה שהרב משפיע לתלמידו בהכרח משים עיונו בההשפעה ואין שכלו פנוי לעיין בענינים ושכליים כמו שהי' פנוי קודם ההשפעה, אבל בו ית' הלא אתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא משנברא העולם בלי שום שינוי ח"ו, וכמ"ש אני ה' לא שניתי שלא יש בו ית' שום שינוי כלל מקודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע, והיינו לפי שמקור חיות העולמות הוא רק מבחי' שמו בלבד בחי' מל', וע' מענין שמו הגדול בלק"ת בד"ה אני כו' אשר הוצאתיך מאמ"צ, ובד"ה צו את בנ"י מענין שמו גימ' רצון, ובד"ה ואלה שמות בת"א. ובאמת גם שמו ית' הוא בבחי' נשגב כמ"ש כי נשגב שמו לבדו, שגם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>חצר</div></p> <p class=bodytext>בחי' שמו הוא נשגב לבדו, שכמו שהוא ית' לבדו הוא, כמו"כ בחי' שמו שבעצמותו ית' הוא לבדו הוא כו', ואין ההמשכה מבחי' שמו ע"י בחי' עו"ע שא"כ הי' הכל בחי' א"ס, אלא שההמשכה היא ע"י צמצום ודילוג עד שנמשך רק קו לבד וז"ע הק"ו שנמשך מבחי' מל' דא"ס ועוד כמה צמצומי' (ע' בסש"ב ח"ב פ"ט בהג"ה), עד שיוכל להיות בחי' השתלשלו' עו"ע, וכידוע ענין סוכ"ע וממכ"ע כו', אמנם קודם כל צ"ל כמה וכמה צמצומי' שהוא בחי' הצמצום באוא"ס ב"ה, וצמצום א"ק וסוד הדיקנא, וכמ"ש בסש"ב ח"ב בהג"ה פ"ט הנ"ל, ואחר שנתלבש אוא"ס בבחי' כלים דחב"ד אז שייך לומר מ"ש הרמב"ם הוא היודע והוא המדע והוא הידוע, ובידיעת עצמו כו', אבל בלי צמצום הנ"ל אינו שייך כלל לומר הוא הידוע והוא המדע כי אינו בבחי' וגדר דעת ומדע כלל ח"ו אלא למעלה מעלה עילוי רב עד אין קץ אפי' מבחי' וגדר חכ', עד שבחי' חכ' נחשבת לעשי' גשמי' לגבי' ית'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>נמצא</span> שמכ"ז יובן שענין ההמשכה להיות בחי' אנת הוא חכים כו' שזהו בחי' ההמשכה שהי' בבית ראשון כו' כמשנ"ת לעיל, צ"ל ע"י כו"כ צמצומים כו', והמשכה הב' הוא מחו"ב למדות שזה"ע ההמשכה והגילוי אלקות שהי' בב"ש שז"ע יחוד ו"ה כנ"ל, אמנם כדי להיות המשכה בז"א מדות עליונות שיוכל להיות יחוד זו"נ צ"ל נמשך שורש ההמשכה מא"א שורש ומקור הנאצלי', ולכן וא"ו בראשו יו"ד, והיו"ד יש בו קוש"י שרומז לבחי' הכתר כנודע הוא בחי' א"א שורש ומקור הנאצלי' כו', אך כדי להיות ההמשכה מא"א לז"א צ"ל ב' המשכות הא' מחסד דא"א לאו"א, והב' מאו"א לז"א, וכמ"ש בלק"ת בד"ה ה' יחתו מריביו ספ"א, שלכן על ש' הוי' דיחתו מריביו הוא גרשיים שהוא נק' תרין גרישין כמ"ש בפרדס שער הטעמים, והיינו ב' קולות נגד ב' ההמשכות כו', וע' בזח"ב פ' בשלח דס"ג ע"ב כד ע"ק בעא לזמנא ברכאן לעלמא אשרי כולא בהאי עמיקא עילאה היינו בחי' יסוד אבא, ואח"כ נמשך לז"א בחי' וא"ו. ועד"ז יובן ענין ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן הם ב' גנים ג"ע העליון וג"ע התחתון, והם ג"כ ענין ב' מקדשים ב"ר וב"ש שצ"ל ב' המשכות, הא' להיות בחי' אנת הוא חכים שזהו שורש ההמשכה בג"ע העליון זהו ע"ד י"ה בינה רחובות הנהר ביו"ד נברא העוה"ב, וג"ע התחתון ע"ד ה' תתאה שמקבלת מהוא"ו שצ"ל ההמשכה בחי' לך ה' הגדולה כו', וזהו ג"כ מ"ש כי אל דעות הוי' ב' בחי' דעת ד"ע וד"ת, ד"ע הוא הגילוי כמו שקמי' כלא חשיב וד"ת הוא הדעת בבחי' מלכותו ית' וביטול היש, וזהו עצמו ענין הגילוי שבג"ע העליון שבו מאיר ד"ע איך דקמי' כלא חשיב, ובג"ע התחתון בו מאיר בחי' ד"ת ביטול היש לאין כו' ועד"ז י"ל ג"כ ב' מקדשי' ב"ר ע"ד ג"ע העליון וב"ש ע"ד געה"ת כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>רצט</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> כדי להיות נמשך ב' המשכות אלו ע"ז נאמר לבבתני אחותי כלה, פי' לבבתני נת"ל שהוא ב' לבבות ב' המשכות, בחי' אנת הוא חכים והב' לך הוי' הגדולה, וזהו נמשך ע"י אחותי כלה, דהנה יש מעלה באחותי שאינו בכלה ויש מעלה בכלה מה שאינו באחותי, ובאברם נא' אחותי בת אבי ותהי לי לאשה שהיו אצלו ב' המעלות כמ"ש מזה בד"ה ולאחותו הבתולה, ומעשה אבות סימן לבנים, יש בעבודה בנש"י ב' בחי' אחותי וכלה, אחותי ל' איחוי וחיבור וכלה הוא מל' כלתה נפשי כלה שארי ולבבי, והיינו שצ"ל בבחי' כליון ותשוקה להיות דבוק וקשור ומאוחה לבחי' אוא"ס ב"ה העצמי שז"ע הקדמת שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה הוא בחי' א"ס בעהר"צ מקור כל רצונות הפרטי' דתומ"צ, וע"י הכליון והצמאון הלזה עי"ז ממשיכי' אותו ית' כבי' להיות בבחי' ב' לבבות הנ"ל, וזהו לבבתני שעושים וממשיכים אותו ית' להיות בב' המשכות, הא' בחי' אנת הוא חכים והב' לך ה' הגדולה כו', כי אוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו מובדל ומרומם מגדר עולמות וכנ"ל וכל העולמות עליונים ותחתונים אינם תופסים מקום כלל וכלל, לכן כדי שיהי' בבחי' לבבתני ב' לבבות הנ"ל זהו ע"י בחי' אחותי כלה הוא בחי' הכליון והתשוקה בבחי' איחוי וחיבור ובדביקה וחשיקה לבחי' אוא"ס בעל הרצון כו' ועי"ז יומשך להיות לבבתני כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> הכח שיש לנש"י להמשיכו ית' להיות נמשך בב' לבבות הנ"ל, דהנה כתיב כי חלק הוי' עמו שבכאו"א מישראל יש חלק והארה מבחי' ש' הוי' ממש, וביאור ענין זה כי הנה בכל נפש מישראל יש בחי' אהבה הטבעית המוסתרת ומוטבעת בטבע נפשו האלקי' שלא להיות נפרד מיחודו ואחדותו ית' ואין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות המטעה אותו לומר שאעפ"כ עודנו עומד ביהדותו, אבל להיות נפרד מיחודו ית' הרי אפי' קל שבקלים יכול למסור נפשו על קדה"ש, ולכן ארז"ל שאפי' רשעים מלאים חרטות שנופלים לו הרהורי תשובה מחמת שאינו רוצה להיות נפרד מהקב"ה והוא בלי טעם ודעת, והיינו מחמת טבע נפשו נר הוי' נשמת אדם כנר הדולק שהשלהבת עולה מאלי' כו' בלי טעם ודעת, אלא שהיא מוסתרת ומכוסה בלבוש שק הוא הגוף הגשמי וממנו בא הרוח שטות כו', אבל כשמעורר את האהבה עד שתחפץ לצאת מלבושי' הרי הוא בא לידי יראת חטא שלא לעבור אפי' על דבר קל של ד"ס, כי חמורי' ד"ס יותר מד"ת ולכן בזקן ממרא שהורה שאין תפילין כדי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ש</div></p> <p class=bodytext>לעבור על ד"ת אינו נעשה ממרא ע"י, אבל כשהורה לעשות חמש טוטפות כדי לעבור על ד"ס נעשה זקן ממרא, כמשרז"ל במשנה ג' פי"א דסנהדרין, והענין הוא דהנה יש בחי' סופר וספר וסיפור כו' ספר הוא בחי' תושב"כ וסופר הוא העושה ומפרש בחי' הספר הוא בחי' תושבע"פ א"ח עטרת בעלה, ע' בלק"ת בד"ה ושאבתם מים בששון ובד"ה שחורה אני ונאוה. ובחי' אהבה זו היא בחי' קוש"י של ש' הוי' כי הקוץ שעל היו"ד פונה למעלה ורומז שהוא נמשך למעלה לא"ס ב"ה שהוא למעלה מגדר ההשגה ולית מח' תפיסא בי' כלל וקמי' כולא כלא חשיב, כי אני הוי' לא שניתי כנ"ל, וכך הוא ענין אהבה זו שהיא בלי טעם היא מבחי' אוא"ס שלמעלה מגדר השגה ולכן היא כשלהבת עולה מאלי' ומעצמה, והרי היא ישנה בכל ישראל והיינו מפני שהיא נלקחה ממקום גבוה מאד נעלה לכך היא בלב כל ישראל, ושרשה מבחי' מל' דא"ס שהוא בחי' עצמיות א"ס ואינו בגדר ההשגה ולכך היא בלב כל ישראל אף מי שאינו יודע להבין כ"כ בשכלו ובינתו, ולכן קש"י הוא בבחי' רמז בלבד שרומז לא"ס והיא בבחי' רמז לבד בלי שום תפיסא באות, כי לית מחשבה תפיסא בי' כלל אלא ברעותא דליבא מקרב איש ולב עמוק, רק שהיא מוסתרת כנ"ל לכן צריך האדם לעוררה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> היו"ד הנה נודע שהיו"ד הוא בחי' נקודה חדא בחי' חכ' כח מ"ה בחי' ביטול, ובעבודה בנפש האדם הוא בחי' בטל רצונך כו' דהיינו לצמצם ולכבוש את כל רצונותיו אשר לא לה' המה הן במחשבה כי רבות מחשבות בלב איש ועצת ה' היא תקום. והן בדיבור שלא להיות דבורו ורוח פיו כרצונו וכמ"ש שומר פיו ולשונו כו', והן במעשה להיות עוצם עינו מראות ברע, ולא תתורו אחרי לבבכם ואחרי עיניכם כו', בין באיסור בין בהיתר וכמארז"ל קדש עצמך במותר לך והוא בכל שיעור קומה של אדם להשליך נפשו ורצונו מנגד כו', וביטול זה הוא בבחי' חכ' כי בחכ' אתברירו לברר הטוב מהרע ולבטל רצון הרע מפני הטוב בכח החכ' שבנפש, ולכן ארז"ל לשון קדש עצמך כי קדש הוא בחכ' כנודע מענין פ' קדש שבתפילין, וע"י בחי' ביטול זה שבאתעדל"ת שמבטל ומסלק א"ע ורצונו ליבטל אליו ית' עי"ז נמשך אתעדל"ע להיות בחי' סילוק עצמות אוא"ס ב"ה כבי' שלא יאיר ויתגלה אלא בבחי' צמצום בהעלם אחר העלם בבחי' ישת חשך ולא אור ויהי' גילוי בחי' יו"ד שהוא בחי' חכ' ע"י בחי' יו"ד חכמה שבנפש. וזהו שורש ענין ההמשכה שנת"ל להיות בחי' אנת הוא חכים, בחי' חכ' המתגלה בה' בחי' בינה ג"ע העליון, ובחי' בית ראשון כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> בחי' ה' שבנפש הוא בחי' השגה והבנה להתבונן בגדולת א"ס ב"ה באריכות ההתבוננות להבין דבר מתוך דבר, פי' תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע הוא בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב שבכל עת ובכל רגע נמשך המשכה חדשה להחיות ולחדש העולמות מאין ליש, וזהו שא' הכתוב לעולם ה' דברך נצב בשמים שפי' במד"ת ע"פ זה (ובסש"ב בשם הבעש"ט ז"ל) שדבר ה' הוא מאמר יהי רקיע עומד תמיד בשמים להוותו מאין ליש, ואם הי' מסתלק כרגע הי' חוזר לאין ואפס ועד"ז כל המאמרות כו', ומתוך דבר זה צ"ל בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע, היינו בחי' אוא"ס ב"ה שע"ז נאמר את השמים ואת הארץ אני מלא, אני הוא בחי' א"ס עצמותו ומהותו רק שזהו בהעלם שאינו מאיר בגילוי, אך ע"י אריכות ההתבוננות בבחי' תוך דבר הוא בחי' ממכ"ע שע"ז ארז"ל מה הנשמה ממלא את כל הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם שבחי' זו מורגש כאלו רואה, והיינו כמו שמשיג ומרגיש היטב כאלו רואה את נפשו המחי' אותו הגם כי מעולם לא ראה את נפשו, מ"מ הנה ידיעה זו מורגשת כאלו רואה ממש, ועד"ז בחי' ממכ"ע ג"כ נראה ונרגש, והיינו שע"כ צ"ל חיות איזה דבר מה, מה שמחי' את העולם שהעולם הוא כמו גוף גדול והקב"ה מחי' את העולם כמו הנשמה שמחי' את הגוף ומבחי' תוך דבר היינו ממכ"ע צ"ל בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע, וי"ל כי תוך דבר ז"ע ברה"ע שהם ע"מ, וצ"ל שעיקר המכוון הוא בשביל עשה"ד כי עשרה עשרה הכף כו' שע"מ מכוון כנגד עשה"ד והיינו כי תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב אם יקיימו ישראל תורתי מוטב ובא"ל יחזור את העולם לתהו, וזהו שארז"ל ברבות אלה תולדות השמים כו' אלה שמות, אלה העדות, אלה בזכות מי הם עומדים בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי הם עומדים בזכות אלה העדות והחוקים והמשפטים כו', וזהו בחי' דבר הוא בחי' סוכ"ע שע"י המצות ממשיכים מבחי' סוכ"ע, וזהו בחי' ה' שבנפש. והוא"ו הוא בחי' מדות בחי' אהבה לאהבה את ה' כי הוא חייך שכמו שאוהב חיי נפשו כמו"כ כאשר יתבונן ויבין שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים כמ"ש כי עמך מקור חיים שמקור החיים הוא עמך, מזה יבוא לבחי' אהבה ותשוקה להיות קשור ודבוק בבחי' אוא"ס ב"ה. וה"א אחרונה היא בחי' היראה, בזאת יבא אהרן אל הקדש, וזהו ש' הוי' שבנפש. ובכדי שיהי' הגוף חומר מוכן לקבל צורת הנפש יש בגוף ג"כ תמונת ש' הוי' שהראש היא כציור תמונת היו"ד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שב</div></p> <p class=bodytext>והגוף הוא כציור תמונת הוא"ו, וה' אצבעות שביד וה' אצבעות שברגל זהו ב' ההי"ן שבשם הוי', וי"ל שלכן יש עשר אצבעות בידים ועשר אצבעות ברגלים כמו בש' הוי' במלוי ההי"ן שכל ה"א הוא ב' ההי"ן (ה"ה) לכן במספר האצבעות יש ג"כ עשר אצבעות ביד וברגל, וע"י שבגוף האדם יש ציור ש' הוי' לכן הוא חומר מוכן לקבל צורת הנפש שציור החומר שבגוף מוכן לקבל צורת הנפש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכ"ז</span> יובן הכח שיש לנש"י להמשיך להיות לבבתני שיהי' נמשך בבחי' ב' לבבות הנ"ל שמפני שבכאו"א מישראל יש ש' הוי' ממש כנ"ל וכמ"ש כי חלק הוי' עמו, ובמ"ת כתיב פב"פ דיבר ה' עמכם שע"י הדברות שדיבר עם ישראל פב"פ נמשך ש' הוי' להאיר בגילוי בכאו"א מישראל, לכן ביכולתם להמשיך בחי' ש' הוי', שזהו עצמו ענין ב' לבבות הנ"ל, וזהו ההמשכה ברוחניות בעבודה כאופן ענין הגילוי שהי' בב' מקדשי' ב"ר וב"ש, כנ"ל שהם בחי' י"ה ו"ה, וע"י העבודה דעכשיו יהי' הגילוי לע"ל שגדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון, פי' הפשוט כמארז"ל ב"ב ג' סע"א רב ושמואל ח"א בבנין וח"א בשנים, אך יש מפרשי' שקאי על לע"ל וזהו יהי' שיהי' גדול לע"ל דכתיב ביום ההוא יהי', ופי' יהיה שו"ה יהי' שוה כמו י"ה, ונמצא כי יהי' הגילוי יותר מכמו שהי' הגילוי בב"ש שאז קיבלה ה' תתאה ע"י וא"ו, ולע"ל תקבל מהיו"ד עצמו, אך לשון גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון סובל שגם מב"ר יהי' גדול, וכמו שהוא לפי פי' הפשוט כו', והענין הוא דבכדי שתקבל בחי' ה' תתאה מן היו"ד עצמו בהכרח שיהי' נמשך שורש ההמשכה ממקום גבוה יותר נעלה, וזהו שגדול יהי' גם מן הראשון כו'. וזהו על מנת שיבא ארי' במזל ארי', דהנה יש ארי' בקדושה, וכמו"כ יש בלעו"ז, והענין הוא דארי' דקדושה פי' במאו"א אות א' סק"א, ארי' מצד החסד שם ע"ב יש בו רי"ו אותיות, ובת"ז תיקון ע' דקל"ב א' איתא דאדם דבריאה דאיהו קדמון לכל הקדומים רכיב בארי' כו', ובכס"מ שם פי' אדם דבריאה כתר רכיב בארי' חסד, וי"ל שכוונתו שכמו בכלליות אדם דבריאה הוא א"ק בפרטיות האצי' הוא בחי' כתר, וא"כ עכ"פ משרז"ל בילקוט ע"מ שיבא ארי' הוא התגלות הכתר.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> במזל ארי' כי והפכתי אבלם לששון כתי', והיינו שכמו שיש בכי' דבכה תבכה כמו"כ יש בכי' של שמחה שע"ז נא' לע"ל בבכי יבואו שהו"ע הבכי' של שמחה, כי הנה הבכי' הוא מה שע"י כיווץ ודחיקת המוח דוחה המותרות בליחות הדמעות, ויש דחי' זו גם מחמת רוב שמחה, וכענין ר"ע שזלגו עיניו דמעות מחמת עוצם ההשגה וגודל התענוג כו', והיינו כי השמחה היא התפשטות החיות כמ"ש ושמועה טובה תדשן עצם, וכמעשה דאספסיינוס כו', והו"ע הילוך הדם בעורקים, וכמו"כ ברוח החיות שבו וכמו"כ בהמשכת מוחין חדשים, והנה כשיש כלי למטה לקבל השמחה אזי היא מתפשטת ונותנת מוחין חדשים, וכן עי"ז מתפשט רוח החיים לדשן עצם וכנ"ל, אבל כשהכלי שלמטה קטן מהכיל אזי מתקבץ במוח ודוחה המותרות בליחות הדמעות, ולכן לע"ל דכתי' כי עין בעין יראו שיהי' עוצם גילוי אלקות וכמ"ש בילקוט ע"מ שיבא ארי' שנת' שזהו גילוי הכתר, והיינו כי כדי להיות גילוי בחי' עין בעין צ"ל הגילוי לזה מבחי' עליונה יותר, וכנ"ל בענין גדול יהי' כבוד הבית האחרון כו', והנה נש"י אפי' בזמן הגאולה לא יהי' להם עדיין כלים רחבים לקבל זה, והמופת לזה שהרי ארז"ל אין ישראל נגאלי' אלא בתשובה, ונודע כי מעלת הבע"ת הוא רק מה שהוא בחילא יתיר אבל אין לו לבושי' וכלים דתומ"צ, וכמו"כ כשיגאלו ישראל ע"י תשובה ה"ז אות ומופת שהכלים שלהם דתומ"צ עדיין אינם רחבים כ"כ עד שיוכלו לקבל בכלי עוצם הגילוי דלע"ל דאל"כ לא היו צריכים לתשובה, ולכן נא' לע"ל ברחמים גדולים אקבצך, וידוע כי ענין הרחמים אינו שייך כ"א על מי שהוא חסר כו', וע"כ נאמר לע"ל בבכי יבואו, והיינו שזהו בכי' של שמחה כו', והזמן הוא במזל ארי' דוקא כי והפכתי אבלם לששון כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> יבא ארי' במזל ארי', יבא ארי' זה נ"נ והיינו כי זה לעו"ז עשה האלקי' וכמ"ש במאו"א הנ"ל ארי' בלעו"ז קליפה שכנגד הכתר ולכן נ"נ רישא די דהבא נק' ארי', וזהו יבא ארי' במזל ארי', והחריב אריאל י"ל ג"כ בחי' ארי' דאכיל קרבנין, וכ"ז הוא ע"מ שיבא ארי' הוא הקב"ה בחי' ארי' שאג בחי' גילוי הכתר, וי"ל זה בב' אופנים, הא' בכדי שיזדככו נש"י שיוכלו לקבל גילוי הכתר, והגם כי תחלה בבכי יבאו שלא יהי' להם כ"כ כנ"ל מ"מ אח"כ יהי' הגילוי בלא בכי' ג"כ כי יזדככו ויתעלו עד שיוכלו לקבל, כי רק ההתחלה יהי' בבכי יבואו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>דש</div></p> <p class=bodytext>מחמת הגילוי מהיפוך אל ההיפך, משא"כ אח"כ. וי"ל שז"ע מה שמשיח אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא שזהו ג"כ תשובה, אבל [מה ש]הצדיקים יעשו תשובה, היינו שאצל הצדיקים יהי' ג"כ בחילא יתיר כמו אצל הבע"ת ונוסף לזה יהי' מעלתם שיש להם כלים ולבושים מתומ"צ משא"כ הבע"ת כנ"ל. ועוי"ל ענין מה שהי' תחלה יבא ארי' זה נ"נ כו' ע"מ שיבא ארי' זה הקב"ה ארי' שאג, ז"ע ע"ד קלי' קדמה לפרי, לכן בכדי שיהי' גילוי הפנימיות לע"ל צ"ל יבא ארי' זה נ"נ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, שכמו בכדי להיות גילוי מ"ת הי' צ"ל גלות מצרים כמו"כ בכדי להיות הגילוי פנימיות דלע"ל צ"ל בחי' גלות תחלה, ואח"כ יבא ארי' זה הקב"ה דכתיב ארי' שאג היא בחי' גילוי הכתר בחי' גבורה דע"י שמלובש במו"ס, ויבנה אריאל בונה ירושלים הוי', פי' כי ברה"ע הי' מבחי' ש' אלקים משא"כ בבהמ"ק הי' גילוי ש' הוי', כמ"ש וכבוד ה' מלא את המשכן, וכתיב ותצא אש מלפני ה' ותאכל את העולה, וכתיב ה' אמר לשכון בערפל, בנה בניתי בית זבול לך כו', אמנם הנה כתיב ויקרא הוי' הוי' שיש שני שמות הוי', ולע"ל יתגלה בחי' ש' הוי' שלמעלה מהשתלשלות, ויהי' בנין בהמ"ק מבחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מהשתל', ולכן גדול יהי' כבוד הבית האחרון מן הראשון, כי בונה ירושלים הוי' הוא בחי' ש' הוי' דלעילא שלמעלה מהשתל', ולכן כתיב ואני אהי' לה חומת אש נאום הוי', שבחי' אני הוא בחי' א"ס ב"ה אהי' לה חומת אש כו' וע' מזה בד"ה צדקת פרזונו בישראל (ך"ט), ועי"ז הרופא לשבורי לב פי' אותם שהם בבחי' לב נשבר ונדכה ע"י הרצוא והתשוקה והכוסף והצמאון ליכלל וליבטל בבחי' אוא"ס ב"ה בעל הרצון, הנה ע"י שבונה ירושלים הוי' שמאיר ומתגלה בחי' ש' הוי' דלעילא למטה עי"ז הוא רופא לשבורי לב הנ"ל להיות שיהי' נמשך גילוי אלקותו ית' למטה כמו למעלה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>