תורת שמואל - תרכ"ט - א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/4/index.htm">א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>א"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל כו'</h3><div class=pageno>ל</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד ש"פ שמות, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>א"ר</span> יוסי יהא חלקי מגומרי הלל בכל יום, איני והאמר מר הקורא הלל בכל יום ה"ז מחרף ומגדף (ופי' רש"י שהנביאים הראשונים תקנו לומר בפרקים לשבח והודי' כדאמרי' בערבי פסחים דקי"ז א' וזה הקוראה תמיד בלא עתה אינו אלא כמזמר שיר ומתלוצץ, וע' בשל"ה דרנ"ז א' מזה ובש"ך פ' בא ופ' אמור) כי קאמרינן בפסוקי דזמרה, ופי' רש"י שני מזמורי' של הילולי' הללו את ה' מן השמים הללו אל בקדשו עכ"ל, והיינו לפי שהם עיקר פסוד"ז וכמ"ש בזח"ב פקודי דרל"ב א' ת"ח תושבחתא דא אמר דוד לקבל רזא דשמא קדישא דאיהו כללא דתושבחתא דכולא ואינון דא (היינו הללו את ה' מן השמים) ותושבחתא בתראה דכתי' הללו אל בקדשו, אבל דא הוה על עשר </p> <p class=bodytext><div class=pageno>לא</div></p> <p class=bodytext>מינים (פי' המק"מ הם ע"ס הנרמזי' בהללו אל בקדשו), ודא הוה על שבעה מינים, פי' המק"מ ז"ק הנרמזי' בהללו את ה' מן השמים, והיינו מפני כי במזמור הללוי' הללו את הוי' מן השמים נחשב כל בחי' שמים וארץ כו', וכמ"ש בסידור האריז"ל הללוי' הללו את הוי' מן השמים אצי', הללוהו במרומים בריאה, מלאכיו יצי', צבאיו עשי', הללוהו שמש וירח בחי' התכללות עשי' ביצי', כוכבי אור התכללות יצי' בבריאה, שמי השמים בריאה באצי', והמים אשר מעל השמים אצי' בעצמות המאציל כו', ואח"כ קחשיב הללו את ה' מן הארץ תנינים כו' אש יסוד האש, ברד שלג וקיטור יסוד המים, רוח סערה עושה דברו יסוד הרוח, ההרים וכל גבעות בחי' דומם, עץ פרי כו' בחי' צומח, החי' וכל בהמה בחי' חי הבלתי מדבר, מלכי ארץ כו' בחי' מדבר, ומסיים הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> פי' וענין וירם קרן, וגם להבין פרטיות הנ"ל, הנה נודע כי פסוד"ז הוא הקדמה לבוא לבחי' הביטול דק"ש ובק"ש אומרים שמע ישראל ה' אלקינו ה' אחד ונא' שמע ישראל דוקא לפי שישראל עם קרובו וכמשארז"ל במד"ר ואתחנן פ"ב ע"פ אשר לו אלקי' קרובים אליו, אשר לו גוי קרוב אין כתי' כאן אלא אשר לו אלקי' קרובים אליו, והיינו כי ישראל הוא בחי' כי שרית עם אלקי' והם קרובי' ודבוקי' לבחי' ש' הוי' וכמ"ש ואתם הדבקים בהוי' אלקיכם, שלזה נק' עם קרובו היינו לבחי' ש' הוי' שהזכיר תחלה יהללו את שם הוי' כי נשגב כו', וע' מזה בלק"ת שלח בד"ה בפ' נסכים בסוף סי' ב', וז"ע מה שאנו אומרים וקרבתנו מלכנו לשמך הגדול, שמך הגדול דוקא, וע' בלק"ת בביאור ולא אבה בענין ויהפוך ה' שורש נש"י יעו"ש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בענין ה' אחד צ"ל מפני מה לא נא' יחיד שמורה יותר על אחדות כי אחד יש גם אחד המנוי שיש שני ושלישי כמו שבטי ישראל שהיו י"ב ואעפ"כ אחד מהם נק' בשם אחד כמ"ש בפ' מקץ (פמ"ב ט"ז י"ט) שלחו מכם אחד, אחיכם אחד, וכן במעשה בראשי' שהם ששת ימי בראשי' ואעפ"כ ביום ראשון נא' יום אחד שז"ע אחד המנוי, שא"א לומר כן ח"ו באלקות שהוא אחד ומיוחד ואין כיוצא בו כו', וא"כ למה לא נאמר בק"ש יחיד שלשון יחיד מורה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לב</div></p> <p class=bodytext>על אחדות יותר, ובאמת בברוך שאמר אנו אומרי' יחיד חי העולמי' מלך ובישתבח אנו אומרי' מלך יחיד חי העולמים ומפני מה בק"ש נא' אחד דוקא. אך הענין הוא, דהנה יחיד מורה על אא"ס שלמעלה מבחי' סוכ"ע וממכ"ע אשר אני ה' לא שניתי ואתה הוא קודם שנברא ואתה הוא לאחר שנברא, משא"כ אחד מורה על בחי' המהווה ז' רקיעים וארץ וד' רוחות כי חי"ת שבתיבת אחד מורה על ז' רקיעים וארץ ולמעלה הוא בחי' ז' מדות לך הוי' הגדולה, וד' רומז לד' רוחות העולם והאל"ף הוא בחי' אלופו ש"ע המהוה ומחי' הז' רקיעים והארץ והד' רוחות, והיינו שאע"פ שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות אעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה ולכן אומרים אחד דוקא ולא יחיד שמתיבת יחיד לא נשמע ונבין שהגם שנתהוו ז' רקיעים וארץ וד' רוחות ואעפ"כ הם בטלים לאוא"ס ב"ה, ועל בחי' אחד זה נאמר יש אחד ואין שני לו (קהלת ד' ח'), פי' הגם כי אחד יש גם אחד המנוי כמו יום אחד, אבל יש אחד שאין שני לו כלל, וע' מזה בד"ה הגידה לי שאהבה נפשי (ך"ב), ובד"ה יש אחד ואין שני (ך"ח) ובד"ה מי כמוכה באלים הוי' (ך"ט).</p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> הענין, דהנה אנו מבקשים הבט משמים וראה, וכתי' השקיפה ממעון קדשך מן השמים וברך את עמך [את] ישראל, וכמו"כ בתפלת שלמה המלך נא' כמ"פ ואתה תשמע השמים מ"א ח', וצ"ל מהו הבקשה מן השמים דוקא. אך הענין הוא דהנה שמים הוא בחי' אש ומים, אש הוא בחי' גבורה בחי' העלא' מלמטלמ"ע ומים יורדין מגבוה לנמוך שהוא בחי' חסד שמלמעלמ"ט, ומדת הת"ת מחבר חו"ג כנודע, וזהו בחי' שמים שהוא כללות המדות ז"א דאצי' ולכן בתיבת שמים יש תיבת מים בשלימות, אבל מתיבת אש אין בו רק אות השין בלבד ואות א' מתיבת אש י"ל שיוצא מניקוד הקמץ שתחת השין שמוציא אלף כנודע מספרי הדקדוק, והיינו מפני כי ז"א רובו חסדים כו' וכמ"ש זכר חסדו, וגם* מים שרומז לבחי' חסד הוא כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו שהוא בחי' יומם דאזיל עם כולהו יומין כמ"ש בזהר, ועמ"ש מזה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לג</div></p> <p class=bodytext>בלק"ת בד"ה מצה זו ובכ"ד, וזהו הבקשה הבט משמים והשקיפה כו' מן השמים דוקא כי כשנמשך במדות אז ואוהב את יעקב ואת עשו שנאתי כי מצד המדות הנה אהבה היא פנימיות החסד והשנאה היא בחי' הגבורה ולכן כשנמשך במדות אזי ואוהב את יעקב, אבל בגלותא הנה אמרו בזהר קוב"ה בגלותא סליק לעילא לעילא דהיינו לבחי' יחיד שלאו מכל אינון מדות כלל שגם החכ' כעשי' גשמיות נחשבת לפניו וכ"ש בחי' המדות אשר שם כחשיכה כאורה ואם צדקת מה תתן לו, לכן מצד זה נמשך הגלות, שמצד בחי' זו יכול להיות נמשך השפע לאו"ה כו', כי הנה כתי' רם על כל גוים הוי' שאו"ה מקבלים חיות מצד רוממות ה' והתנשאותו בעצמותו כביכול, שהוא מצד עצמותו ומהותו רם ונשא מגדר עלמין עליונים ותחתונים ואין להם יחוס ושייכות אליו כלל, ומזה נמשך ממשלת האו"ה על ישראל בזמן הגלות גוים מרקדי' בהיכלו כו', כי שממית בידים תתפש והיא בהיכלי מלך שאינו תופס מקום כלל, וכך כל העולמות עליונים ותחתוני' כולא כלא ממש חשיבי קמי' קוב"ה, וכדכתי' כי נשגב שמו לבדו (שגם בחי' נשגב סוכ"ע הוא ג"כ מבחי' שמו כו') רק הודו וזיוו והארתו על ארץ ושמים, וזהו כד סליק קוב"ה לעילא ולעילא, ר"ל שנסתלק החיות מההארה למעלה מעלה לבחי' עצמותו ומהותו ואזי העולמות אינם תופסי' מקום כלל והנהגת העולמות הוא בבחי' שינה כביכול כאדם הישן שנסתלק שכלו מהכלי שהוא הגוף למקורו ושרשו ולא נשאר כ"א כח הדמיון שהוא רשימו כו' ולכן כתי' ויקץ כישן ה' וכתי' עורה למה תישן ה' שהו"ע ההתעוררות שיהי' גילוי אוא"ס ב"ה במדות עליונות בבחי' עצמותו ומהותו ית' בכבודו ובעצמו ויאר פניו פנימי' רצונו, וז"ע הבקשה הבט משמים וראה שבבחי' זו אנחנו עם בנ"י נתראים לפניו לדבר חשוב, וכדכתי' ואוהב את יעקב כו', וז"ע שמים בכלל, בחי' מדות עליונות, וענין ההילול דכתי' הללו כו' מן השמים הוא בחי' ביטול המדות לאוא"ס ב"ה שלאו מכל אינון מדות, וע"י העלאה זו נמשך אח"כ בחי' המשכת אוא"ס ב"ה.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא, דהנה כתי' לך ה' הגדולה כו' כי כל בשמים ובארץ הנה לך וכל הוא בחי' א' רק שלך הוא בחי' העלאה מלמטלמ"ע וכל הוא בחי' המשכה מלמעלמ"ט, והנה לך הוא גימ' נו"ן שהוא בחי' חמשים שע"ב, כמשארז"ל בר"ה דך"א סע"ב חמשים שערי בינה נבראו בעולם, ופי' שערי בינה כי כדי שיתהוו המדות מן השכל זהו ע"י שערים שהוא בחי' ההטי' במוח אל המדה, שעיקר המדה היא בלב אמנם בעת שמתבונן בשכלו שכך טוב לפניו נעשה הטי' בשכלו כן, וזהו בחי' השער שע"י השער הזה נעשית המדה אח"כ בלב, ומספר מ"ט שע"ב הוא כי ז' מדות וכ"א כלול מז' הם מ"ט ושער הנו"ן הוא עצם הבינה, וזהו לך ה' הגדולה שהעלאת המדות הוא ג"כ ע"י השערים כי השער משמש כניסה ויציאה וכשם שהתהוות המדה הוא ע"י השער כמו"כ עליית המדה הוא ג"כ ע"י השער וזהו לך ה' הגדולה שהוא בחי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות שאע"פ שמדת הגדולה הוא בחי' גבוה שע"י הוא הנהגת העולמות כמארז"ל לך ה' הגדולה זו מע"ב והגבורה זו קרי"ס והת"ת זו מ"ת אעפ"כ הם בטלי' לך ועלייתם הוא ע"י נש"ב, וזהו כגוונא דאינון מתייחדין לעילא באחד אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, פי' דאינון קאי על המדות שמתייחדים לעילא דהיינו בחי' הביטול ועלייתם לעילא דהיינו בבחי' בינה ע"י הנש"ב.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ג"כ מאמר השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כי יעקב ויצחק גימ' שמים כמ"ש בפנ"י* פ' הברכה ע"פ רוכב שמים בעזרך, והיינו מפני שיעקב הוא בחי' מדת הת"ת שמחבר בחי' יצחק ואברהם שהוא בחי' שמים כנ"ל שהשמים הוא בחי' מדות, ופי' בלבך אלא אחד שהוא בחי' ביטול השמים בחי' מדות לאוא"ס ב"ה שלאו מכל אינון מדות שזהו בחי' אחד כנ"ל שהז' רקיעים והארץ בטלים לבחי' אלף, ולמעלה הוא בחי' ביטול הז' מדות לאוא"ס שלאו מכל מדות, שז"ע שמתייחדין לעילא כו', ועי"ז נעשה כי כל בשמים ובארץ שנמשך בחי' כל שהוא בחי' הכלליות בשמים ובארץ, ופי' וענין כל הוא ע"ד מ"ש אמרו אליו כל תשא עון פי' לפי שאתה כל וכלליות הכל דהיינו בחי' א"ס ב"ה הסוכ"ע שלמעלה מהחכמה, כי מחכ' ולמטה יש התחלקות לפרטיות חכ' ומדות, אבל למעלה מן החכ' אין שום התחלקות ולכן תשא עון כמ"ש בלק"ת בד"ה שובה השני, וכמו"כ ע"י ההעלאה בבחי' לך הוי' ביטול המדות לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו' עי"ז נמשך בחי' כל בחי' הכלליות דלאו מכל אינון מדות כו' בשמים ובארץ, ועד"ז יובן איך ע"י בחי' הללו מן השמים נמשך שיהי' הללוהו במרומים ובמלאכיו וצבאיו שהוא בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לה</div></p> <p class=bodytext>בי"ע כמשי"ת לקמן, וזהו אוף הכי איהי אתייחדת לתתא ברזא דאחד, רק שזהו רק רזא דאחד ולא כמו דאינון מתייחדין לעילא כמ"ש בסידור ע"ז, ועד"ז הוא מה שאמרו השבטי' ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבינו אלא אחד, ופי' מה שאין בלבינו אלא אחד נמשך מבחי' מה שאין בלבך אלא אחד כו', כי ע"י ההעלאה מה שאין בלבך אלא אחד עי"ז נמשך שיהי' גם בלבינו בחי' אחד שע"י ההעלאה בחי' לך הוי' ביטול המדות לבחי' שלאו מכל אינון מדות עי"ז נמשך כי כל בחי' הכלליות בשמים ובארץ וע"י בחי' שמו"א נמשך הביטול גם בי"ב בקר דבריאה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ע"ד מי עלה שמים וירד ופי' בזהר ח"ב ויקהל דקצ"ז ע"ב ששמים עולה לבחי' מי, וא"כ בחי' מי הוא למעלה מבחי' שמים והיינו כמ"ש מי יתן והי' לבבם זה ליראה אותי כל הימים, וארז"ל הכל בידי שמים חוץ מיראת שמים שאינו בידי שמים, ולכאו' הלא דהע"ה ביקש יחד לבבי ליראה את שמך, וכמו"כ אנו מבקשי' ויחד לבבינו ליראה, אך הענין דבחי' יראת שמים אינו בידי שמים כ"א הוא תלוי בבחי' מי שלמעלה מבחי' שמים, שבחי' מי הוא בחי' שאינו מושג כלל וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אל"ה הוא ו"ק ו' פעמי' ו' גימ' אלה, אבל מי הוא בחי' שאינו מושג כלל, וזהו מי יתן מציון ישועת ישראל כו' מי יתן טהור מטמא, ובבחי' מי זה תלוי ענין יראת שמים כי אם הי' תלוי ענין יראת שמים בבחי' שמים לא הי' הבחירה חפשית שהי' מכריח את הבחירה, אבל כשתלוי בבחי' מי אין הידיעה מכריח את הבחירה כו' (וע' בת"א בד"ה ארדה נא).</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא דכתי' כי אל דעות הוי' שיש ב' בחי' בדעת ד"ע וד"ת, ד"ת הוא מה שמתלבש בכלים דע"ס דאבי"ע, ולכן ידיעה זו היא ע"י בחי' עיני ה' שהם הכלים והמדות שעי"ז נמשך ההתפעלות שכר ועונש שהפגם מגיע בהכלים דוקא, משא"כ ע"י הידיעה שבדעת עליון שלא ע"י הכלים דע"ס אע"פ שהכל גלוי וידוע לא נמשך מזה התפעלות כו' ועל בחי' דעת זה נא' לא הביט און ביעקב שאין הפי' שלא הביט כלל אלא כמ"ש וירא און ולא התבונן וכמ"ש (איוב ל"ה י"ז) אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן לו או מה מידך יקח, שאין ראייתו את הרע עושה רושם והתפעלות כלל כי שממית בידים תתפש כו' ומשם מקור הסליחה והרחמים שאין מגיע שם שום פגם והוא למעלה מהכלים דע"ס. ותדע שכן הוא מענין ידיעה ובחירה שאין הידיעה שהשי"ת יודע שזה יהי' צדיק או רשע מכרחת את</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לו</div></p> <p class=bodytext>הבחירה כלל, שהרי משביעין אותו תהא צדיק, ואיך הוא, אלא לפי שידיעה זו שהשי"ת יודע הכל מקודם אשר עדיין לא נעשה זהו בבחי' דעת עליון שלא ע"י הכלים דע"ס כו', ולהיות ד"ע זה בחי' מקיף אינו מכריח את הבחירה שאין האדם מתפעל מזה כמו שלא נמשך מדעת זה התפעלות אפי' במדות עליונות חו"ג להיות מזה שכר ועונש, ושיהי' שכר ועונש זהו ע"י ד"ת שע"י הכלים והמדות שלשם מגיע הפגם ומשם נמשך השכר והעונש שזהו ע"י ירידתו והשפלתו בבחי' ד"ת בחי' ממכ"ע היינו בכלים דע"ס דאבי"ע, וע"ז נא' עיני ה' משוטטות, ומשוטטים, שפי' בסבא דמשפטים דק"ז א' אלין נוקבין ואלין דוכרין, והיינו שיש מלאכי' שהם מז"א ויש מלאכים שהם ממל' כמ"ש הרח"ו עמ"ש בזח"ב ד"ד א' בענין איש וביתו באו וז"ל המק"מ נ"ב ת"ת ומל' ור"ל המלאכי' שמן הז"א והמלאכי' שמן המל' עכ"ל המק"מ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מ"ש בפ' שמות ויזכור אלקי' את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב, וירא אלקי' כו' וידע כו', שאין הפי' שנתחדשה הידיעה ח"ו כ"א שמקודם הי' בבחי' ד"ע שלא נמשך מזה התפעלות להיות עונש לפרעה ושכר לישראל, וע"י שזכר ברית האבות חג"ת עי"ז וירא אלקי' שירד כבי' בבחי' ד"ת וכמ"ש וארד להצילו כו' ועי"ז וירא ע"י בחי' עיני ה' לראות המעשה שכבר נעשה בפועל עי"ז וידע אלקי' שנמשך מבחי' הד"ת המתפשט במדות להיות מזה שכר ועונש, והיינו ענין נגוף ורפוא שהי' במצרים נגוף למצרים ורפוא לישראל שזהו ג"כ ע"י בחי' חו"ג שז"ע מ"ש משא מצרים הנה ה' רוכב על עב קל, ע"ב חסד, ק"ל שם הגבורה שזהו בחי' ה' הויות מעשר הויות דסר לראות כמ"ש מזה בהגהות לד"ה ועבר ה' לנגוף כו'. ועד"ז יובן ענין מה שיראת שמים אינו תלוי בבחי' שמים כ"א בבחי' מי שאינו מושג בכדי שיהי' הבחירה חפשית ויהי' עבודה כו', ולפי פי' הזהר הנ"ל מי עלה שמים ששמים עולים לבחי' מי היינו כמו לך ה' הגדולה ביטול המדות לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו' ועי"ז נעשה אח"כ וירד ע"ד כי כל בשמים ובארץ, וזהו מ"ש אליך נשאתי את עיני היושבי בשמים, שלכאו' אות יו"ד שבתיבת היושבי מיותר דהל"ל היושב בשמים. אך הנה יו"ד זה הוא בחי' ההמשכה שנמשך בשמים ובארץ הנעשה ע"י עליית וביטול בחי' שמים לבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות כו', וע' מזה בזח"ג פ' ואתחנן דרס"ה סע"ב.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> יובן מה שמבחי' הללו מן השמים נעשה אח"כ הללוהו במרומים שהוא בחי' בריאה, כנודע ההפרש בין שמים למרום שמרום אינו עצם השמים כ"א מה שנראה לנו גוון השמים שבאמת אינו בחי' השמים עצמם כי השמים לעוצם רוממותו אינו נראה לנו כלל ומה שנראה לנו הוא רק מה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לז</div></p> <p class=bodytext>שנעשה באויר מגוון השמים וזהו הנק' מרום ולמעלה הוא בחי' עולם הבריאה. הללוהו כל מלאכיו הוא בחי' היצי' כי מלאכי' הם בחי' שלוחי ההשפעה והם המלאכי' דיצי' כמ"ש אלף אלפי' ישמשוני' ורבוי רבבן קדמוהי יקומון, פי' אלף אלפי' ישמשוני' הוא בחי' המלאכי' דיצי' שהם שלוחים, אבל בחי' רבוי רבבן קדמוהי יקומון הם אינם שלוחי' כי הם בעולם הבריאה שהם למעלה מבחי' השפעה כי בורא חשך כתי' שעולם הבריאה נק' בשם חושך שהוא בחי' העלם שלמעלה מבחי' השפעה כו' ויצי' נק' אור כו'. הללוהו כל צבאיו הם מלאכים דעשי' שנק' צבאיו ע"ש כי ע"י נעשה הרצון עליון, כי צבאיו הוא ל' רצון שעושים צביוני בעולם פי' שעושים רצונו. הללוהו שמש וירח הוא בחי' התכללות עשי' ביצי' ונקראי' יצי' ועשי' בשם שמש וירח לפי ששמש הוא בחי' ז"א וירח הוא בחי' מל' וז"א מקננא ביצי' ומ' בעשי'. הללוהו כל כוכבי אור הוא בחי' התכללות יצי' בבריאה ונק' בריאה ע"ש כוכבי אור לפי שהכוכבי' הם ברקיע תמינאה שהיא בינה אימא עילאה מלמטלמ"ע ואימא עילאה מקננא בבריאה כו' כנודע. ואח"כ כתי' יהללו שם הוי' כי הוא צוה ונבראו, פי' נבראו ממילא כי אע"פ שנא' בראשית ברא אלקי' שהבריאה היא מש' אלקי' אך זהו ברא לנוכח שהוא בחי' כח הפועל בנפעל, אבל עיקר הבריאה הוא משם הוי' רק שהוא ע"ד בחי' ונבראו ממילא בלתי התלבשות ע"ד מי שאמר והי' העולם כו'. ויעמידם לעד לעולם שבחי' אלו הוא רק בחי' עמידה ועכ"ז יש בזה ג"כ הגדלה וריבוי, וכמשי"ת אי"ה. הללו את ה' מן הארץ כו' אש כו' קחשיב בכאן ד' יסודות ארמ"ע וד' מדרגות דצח"מ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומסיים</span> הודו על ארץ ושמים וירם קרן לעמו כו' לבנ"י עם קרובו, פי' הודו על ארץ ושמים בתחלה ארץ ואח"כ שמים מפני כי מבחי' זו שמים מקבל מארץ כי הודו קאי על התורה שזהו שביקשו המלאכים תנה הודך על השמים שביקשו שיתן להם התורה ולא ניתן להם כ"א על הארץ, והיינו הגם שבסדר השתלשלו' שמים קדמו, ובבריאה נבראו השמים תחלה, והארץ מקבלת משמים כמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, מ"מ סוף מעשה עלה במח' תחלה ובשרשו ארץ קדמה, ונעוץ סופן בתחלתן וכל עיקר המכוון הוא בשביל הארץ, וכמ"ש אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, פי' אנכי מי שאנכי עשיתי ארץ בכדי להיות ואדם עלי' בראתי, בראתי בגימ' תרי"ג, היינו בחי' קיום התומ"צ, שלזה הי' עיקר המכוון וכמארז"ל תנאי התנה הקב"ה עם מע"ב כו' אם יקבלו ישראל את התורה מוטב כו', וגם האדם נברא באחרונה, שאפי' יתוש קדמך, ומ"מ ארז"ל כל העולם לא נברא אלא לצוות לזה, בכדי שימצא הכל מוכן, וע' מזה בד"ה ויגש אליו יהודה (ך"ט), ועיקר הטעם הוא כנ"ל שסוף המעשה עלה במח' תחלה, ולכן בבחי' התומ"צ ארץ קדמה לשמים ובבחי' זו מקבלים השמים דהיינו המלאכי' מארץ דהיינו מנשמות, וזהו כמ"ש היושבת בגנים חבירים מקשיבים לקולך השמיעני, פי' היושבת בגנים קאי על הנשמות היושבי' בג"ע שלומדים התורה ברוחניות ומתענגי' מזיו השכינה, חבירים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לח</div></p> <p class=bodytext>מקשיבים לקולך קאי על מלאכי השרת שמקשיבים לשמוע מהם דברי תורה לכן בבחי' זו מקבלים שמים מארץ כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וירם</span> קרן לעמו, הנה כתי' יראו את ה' קדושיו כי אין מחסור ליריאיו, וצ"ל מהו קדושיו דוקא הלא כתי' יראו מה' כל הארץ, אך יראו מה' כל הארץ זהו מהוי' היינו בחי' יראה מרחוק, אבל את הוי' הוא קדושיו דוקא, כי פי' את הוי' שיהי' בטל וטפל לבחי' ש' הוי' כמ"ש במ"א בד"ה וירא ישראל את היד הגדולה (תרח"י) זהו ע"י קדושיו דוקא היינו ע"י מעשה המצות שמברכין עליהם אשר קדשנו במצותיו וצונו, פי' וצונו יש בו ב' פירושי' הא' ל' ציווי והב' ל' צוותא וחיבור כי בחי' בריאת העולמות הוא רק מהארה בעלמא, אבל ע"י המצות נעשה צוותא וחיבור עם עצמיות אוא"ס ב"ה וזהו כי אין מחסור ליריאיו, הנה אין הוא בחי' שאינו מושג כלל שהוא למעלה מבחי' סדר השתלשלו' שסדר השתל' הוא מבחי' החכ' ואילך, אבל אין הוא למעלה מן החכ' וכמ"ש והחכ' מאין תמצא וע"י בחי' היראה יכולים לבוא לבחי' אין כמשי"ת, כי אני הוא בחי' יראה הוא אותיות אין נעוץ סופן בתחלתן, ובזה יובן ענין וירם קרן, כי הנה נודע ממ"ש בזהר על מארז"ל ובא לו לקרן דרומית מזרחית כו' ובא לו לקרן בקדמיתא שמתחלה צ"ל בחי' קרן ואח"כ יוכל לבוא לבחי' דרומי' שהוא בחי' אהבה הלוך ונסוע הנגבה, וענין הקרן הנה הקרן יש בו כמה פירושי' הא' לשון קרן זוית, הב' ל' מלוכה כמו קרן חזית בדניאל, הג' ל' קרן עור פני משה, והנה ענין הקרן זוית אינו מהות בפ"ע כלל רק שהוא מחבר ב' הכתלים כמו עד"מ דרום ומזרח הנה כל הנמשך בדופן דרום הוא דרום והנמשך בדופן מזרח הוא מזרח והקרן נק' מקום חיבורם זל"ז שאינו מהות בפ"ע כלל, וכמו"כ בחי' מלוכה נק' ג"כ קרן כמ"ש רמה קרני וארז"ל דוד שנמשח בקרן נמשכה מלכותו כו' ששורש המלוכה והקרן הוא מבחי' רמה בחי' ע"ק וכן כתי' בדניאל (סי' ח' ה') והצפיר קרן חזית בין עיניו שקאי על מלוכה, והיינו מפני כי ענין המלוכה הוא ג"כ אינו מהות בפ"ע רק הוא בחי' חיבור המלך עם העם כי המלך הוא בפ"ע והעם המה בפ"ע וחיבורם הוא בחי' המלוכה ולכן נק' בשם קרן, ובנפש האדם בעבודה בחי' קרן הוא בחי' קבעמ"ש שהוא בחי' יראה ולמעלה הוא בחי' מל' מלכותך מל' כ"ע, וזהו שארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ כי כדי לבוא בבחי' עשיית מצות המלך לבחי' וצונו ל' צוותא וחיבור לאוא"ס ב"ה שלמעלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>לט</div></p> <p class=bodytext>מהשתל' היינו בחי' אין הנ"ל שז"ע הרוממות קרן כמשי"ת צ"ל תחלה קבעומ"ש בחי' יראה, וזהו פי' וענין וירם קרן היינו שע"י בחי' יראה יגיע לבחי' אין כי אין מחסור ליריאיו ובאמת א"א להגיע לבחי' אין כ"א ע"י יראה דוקא שהיא בחי' ביטול כי אהבה הוא בחי' יש מי שאוהב, אבל יראה היא בחי' ביטול ולכן ע"י יראה דוקא יכול להגיע לבחי' אין שלמעלה מן השגה וז"ע רוממות קרן, והיינו כמו הפי' הג' בתיבת קרן שהוא מל' כי קרן עור פני משה והיינו ג"כ כנ"ל כי משה הי' בחי' מ"ה ונחנו מ"ה דהיינו בחי' חכ' וכתי' כי מן המים משיתיהו, ופי' קרן עור פני משה הנה ההארת פנים הוא בחי' שלמעלה מן משה בעצם והיינו בחי' אין שלמעלה מן החכ' כו', שזה זכה ע"י התורה, לוחות העדות שקבל בהר כמ"ש בס"פ כי תשא, וז"ע רוממות קרן כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> כל הנ"ל יובן ההפרש בין ענין וירם קרן לבנ"י עם קרובו לבחי' הביטול דמלאכים ונבראי' דבי"ע, דהנה בד"כ ענין בחי' הביטול דשמים ומרומים ומלאכיו וצבאיו הוא להמשיך בחי' חיות העולמות בחי' ובטובו מחדש בכ"י תמיד מע"ב שצ"ל אתעדל"ת לזה והוא בחי' אתעדל"ת דנבראי' ומלאכים שהוא בחי' השירה שלהם כמשארז"ל כל בעלי השיר יוצאין בשיר כו', וכמו"כ נש"י ע"י עבודתם במו"מ באמונה ממשיכי' ג"כ בחי' חידוש הישנות כמ"ש מזה בד"ה זכור את יום השבת שע"י העבודה במו"מ באמונה שז"ע מארז"ל גדול הנהנה מיגיעו, ברכות דף ח', עי"ז ממשיכים בחי' ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, ע' בד"ה זכור מקדשא וקיימא שבספר תרי"ח בסופו, ובד"ה זכור (ך"ו), וע"פ הקבלה הוא להמשיך זווג חיצוני דחו"ב שזיווגייהו תדיר לצורך קיום העולמות כי בינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש והחכ' נק' אין כמ"ש והחכ' מאין תמצא וזיווגייהו תדיר שאל"כ הי' חוזר העולם לתהו ובהו ואעפ"כ צ"ל אתעדל"ת לזה והוא בחי' השיר והביטול של המלאכים כו', וזהו ויעמידם לעד לעולם שבחי' זו נק' עומדי' לפי שאין בה התחדשות כ"א חידוש הישנות, והנה אף שנק' עומדים אעפ"כ בבחי' עמידה גופא יש עליות וירידות וכמו שאנו רואים ששנה זו נשפע רוב טובות, משא"כ בשנה אחרת וכמו שבע שני השבע ושבע שני הרעב, ובד"כ נק' עמידה כנ"ל לגבי הזיווג פנימי דחו"ב להמשיך בחי' אור חדש, אבל נש"י ממשיכי' אור חדש, וזהו וירם קרן שע"י הרוממות קרן ממשיכים אור חדש מבחי' אין כו', כי שורש היחוד פנימי דחו"ב צ"ל ההמשכה לזה מלמעלה מהשתל', וע"י בחי' יחוד זה יהי' לע"ל גילוי בחי' נשמות חדשות, והכח הזה ניתן לישראל במ"ת שע"י עבודתם בקיום המצות יעלו וינשאו את בחי' אדם לבחי' כי לא אדם שלמעלה מהשתלשלו' וימשיכו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מ</div></p> <p class=bodytext>אור חדש משם בבחי' אדם, וכמ"ש בת"א בד"ה זכור את יום השבת השני בסוף המאמר, שזהו עיקר נתינת התורה לישראל להיות בהם תלוי המשכת אוא"ס ב"ה שלמעלה מהשתל' (וע' בביאור על מאמר זכור הנ"ל בד"ה והנה גם המלאכים בסופו שז"ע רמה קרני) ותכלית כל עבודתינו, והאבות הן הם המרכבה להעלות מבחי' אדם לבחי' כי לא אדם, ולהמשיך מבחי' כי לא אדם המשכת גילוי אלקות ואוא"ס ב"ה ממש בבחי' אדם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ע</span> ההפרש בין הללוי' שנא' במלאכים ונבראי' להללוי' שנא' בנש"י שהגם שמלאכים ממשיכי' ג"כ מבחי' י"ה שז"ע מ"ש במלאכי' ורגליהם רגל ישרה, ישרה עולה תקט"ו היינו ת"ק הוא בחי' מדות כ"א כלול ממאה ע' מזה בד"ה ראשי המטות, ובמאה"ז חמש אינון שנת' בד"ה ענין ספירה ומ"ת, וז"ע מן הארץ לרקיע מהלך ת"ק שנה ועובי כל רקיע ת"ק שנה ובין כל רקיע ת"ק שנה, והט"ו שבתי' ישרה היינו מה שממשיכי' מבחי' י"ה לחדש הישנות שהו"ע זיווג חיצוני דחו"ב, אבל נש"י ע"י תומ"צ וקבעומ"ש שז"ע הודו על ארץ ושמים וירם קרן להיותם עם קרובו שקרבנו לשמך הגדול דוקא וכנ"ל ממשיכי' בחי' יחוד הפנימי דחו"ב ששרשו מבחי' אין, וזהו שא"ר יוסי יהא חלקי מגומרי הלל שקאי על פסוד"ז שהו"ע ההילול והשבח דנש"י ע"ד לעולם יסדר אדם שבחו ש"מ להמשיך בחי' אור חדש מבחי' אין שלמעלה מהשתלשלו' כו', וע' בהגהות לד"ה מהלכים שבת"א מענין רגל ישרה, ובד"ה שלש רגלים, וע' בד"ה חמשה קנינים מענין שמו"א קנין אחד, ובהקנין משיכה וכסף שהו"ע העלאה והמשכה וזהו בחי' העלאה דהילול שמן השמים וההמשכה שבמרומי' ומלאכיו וצבאיו, שזהו לחדש הישנות מאין ליש שהחכ' נק' ג"כ אין ובינה יש, שזהו זיווג חיצוני דחו"ב, אבל נש"י ממשיכי' בחי' אור חדש מלמעלה מהשתלשלו' היינו מלמעלה מבחי' אדם והיינו בחי' כי לא אדם הוא שהוא למעלה גם מבחי' אדה"ר שזכה לחי' וכמ"ש ויפח באפיו נשמת חיים שנק' ג"כ אדם כו', וז"ע אור חדש על ציון תאיר ע"י העבודה בתומ"צ וקבעומ"ש דעכשיו שלע"ל יהי' גילוי בחי' זו.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שאמר ר"י יהא חלקי מגומרי הלל, שגמר ההילול הוא כשממשיכים בחי' או"ח ע"י יחוד פנימי דחו"ב שזהו ע"י ההקדמת פסוד"ז שהם שני מזמורי' של הילולי' לפני ק"ש ואח"כ ע"י ק"ש שפ' ראשונה היא קבעומ"ש ופ' שני' היא עול מצות עי"ז ממשיכים בחי' או"ח כו', וזהו גמר ההילול כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>