אני לדודי כו'
שכה
בס"ד, ש"פ תצא, ך"ט.
אני לדודי ודודי לי הרועה בשושנים וארז"ל א"ת שושנים אלא ששונים, ששונים בהלכות, והיינו כי אני לדודי ודודי לי ר"ת אלול והד' יודי"ן רומזים לארבעים יום שהי' משה בהר לקבל לוחות אחרונות, וכמ"ש ואנכי עמדתי בהר ארבעים יום כימים הראשונים וארז"ל מה הראשונים ברצון אף האחרונים ברצון, וזה הי' בר"ח אלול עד מחרת יוהכ"פ שניתנו לוחות אחרונות. ולהבין ענין הרועה בשושנים צ"ל מה שאומרים מזמור לדוד ה' אורי בחדש אלול, שלכאו' מהו ענין לאמרו בחדש אלול.
ויובן בהקדם משארז"ל בילקוט בתהלים ע"פ אחת שאלתי מאת ה' וגו' אמר הקב"ה לדוד אתה אמרת שאלה אחת ואתה מבקש שאלות הרבה שבתי בבית ה' ולחזות בנועם ה' ולבקר בהיכלו וגו', והשיבו דוד ממך למדתי בתחלה אמרת ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה, ואח"כ פתחת להם מצות הרבה שנא' ללכת בכל דרכיו כו'. ואמר הרב המגיד ז"ל נ"ע הטעם, שבאמת שאל דבר אחד לבד, והדברים הנוספים מסתעפים מזה הדבר שמוכרחים להיות ממילא בהיות זה הדבר, ולא הוצרך לבקש רק דבר אחד וממילא באים עם זה שאר הדברים. וצריך ביאור לדבריו שלזה לא הי' דוד צריך ללמוד מה' שהרי באמת לא שאל רק שאלה אחת, גם צריך להבין עצם ענין ההתחברות של שאלה זו דדוד דאחת שאלתי אל פסוק ועתה ישראל כו'. והנה פי' ועתה היינו ימי שנותינו בעוה"ז בזמן שהנשמה מלובשת בחומר גופני שית אלפי שני דהוי עלמא אזי נק' ישראל ועז"נ ויקרא לו אל אלקי ישראל, לא יקרא עוד שמך יעקב כ"א ישראל יהי' שמך, אבל לע"ל לא יקרא ישראל כ"א בשם אשר פי ה' יקבנו.
(ונראה דהוא ע"ד מארז"ל עתידים צדיקים שיאמרו לפניהם קדוש, וכיון שיאמרו לפניהם קדוש דפי' קדוש היינו מה שהוא מובדל ומרומם