תורת שמואל - תרכ"ט - שיר המעלות ממעמקים כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/41/index.htm">שיר המעלות ממעמקים כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>שיר המעלות ממעמקים כו'</h3><div class=pageno>שלג</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד, ש"פ תבוא, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שיר</span> המעלות ממעמקים קראתיך, פי' ממעמקים הוא מבחי' עמיקא עילאה, ולכן אומרים מזמור זה בעשי"ת שזה"ע התשובה בעשי"ת שנת' בזהר ובפע"ח דבעי"ת הוא בחי' תשובה עילאה דוקא. דהנה שורש ענין ר"ה הוא בנין המל' בחי' עולם הדבור, שורש ומקור בחי' הזמן, דהנה כתיב כי אלף שנה בעיניך כיום אתמול, וידוע דשורש התהוות בחי' הזמן היינו דוקא בבחי' מל' דאצי' דוקא כמ"ש בע"ח בטעם מ"ע שהזמן גרמא נשים פטורות לפי שהזמן בנוק' וכמ"ש עיניך ברכות בחשבון בחשבון בחי' הזמן כו', וזהו פי' אלף שנה כיום אתמול כו' משום דשיתא אלפי שני דהוי עלמא כל אלף מהן יורדין ונמשכין בבחי' מל' דאצי' להיות באין בהתחלקות במספר אלף, ואמנם מבחי' ו"ק דאצי' נמשכו בבחי' הכללות כמו אלף שנה הראשונים נמשכו בבחי' הכללות מבחי' חסד דז"א ובבוא ההארה לבחי' המל' נתחלקו לבא במספר אלף </p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלד</div></p> <p class=bodytext>וכמארז"ל דורו של אנוש היו נזונין בחסדו של הקב"ה שהוא בחי' חסד דז"א ועד"ז האלף השניים מבחי' מדת הגבורה והוא מדה"ד ולכך הי' המבול (כידוע שגם דרך כללות יותר הנה בחי' שמיטה הראשונה שלפני זאת היתה מבחי' החסד כו' כמ"ש בס' התמונה), ובאלף השלישי ניתנה התורה להיותה מקבלת מבחי' הת"ת עד בחי' האלף הששי דעכשיו הוא מבחי' היסוד כנודע, ואלף הז' יום שכולו שבת כו'. ודרך פרט בכל ו' ימי החול יש בחי' ההארה מו"ק דז"א שמלובש בבי"ע ביום הא' מבחי' החסד וביום הב' מבחי' הגבורה כו' כידוע, וזהו הטעם שאומרים והוא רחום וכו' דוקא בשני ובחמישי בלבד לפי שבימים האלו בחי' מדה"ד מאיר בכל העולמות בכלל ובפרט כי יום הב' הוא מבחי' הגבורה ויום הה' מבחי' ההוד, והגבו' וההוד שניהם מקו השמאל שהוא בחי' הצמצום והדין כידוע, ולכך אומרים והוא רחום כו' להמתיק הדינין, משא"כ בשאר הימים. והנה זהו פי' כי אלף שנה המתחלקים בבי"ע נחשב באצי' רק יום א' כי יעבור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ותוס'</span> ביאור ענין זה, הנה שרש התהוות בחי' הזמן בשרשו הרי הוא נמצא בבחי' האצי' ג"כ שהרי ידוע די"ב שעות היום הוא מי"ב צירופי הוי' וי"ב שעות הלילה הוא מי"ב צירופי אד' וידוע דבחי' שם הוי' בז"א ושם אד' בנוק' והיינו מדת יום ומדת לילה בכלל כמארז"ל י"ב שעות הוי היום ג"ש הראשונות יושב ועוסק בתורה כו'. והענין הוא כי כללות כל בחי' המדות דאצי' נק' יום למעלה כמ"ש יומם יצוה ה' חסדו וכו', וכללות כל בחי' המל' נק' לילה וכמ"ש ותקם בעוד לילה כו', ולהבין זה למעלה היינו ע"ד דוגמת היום והלילה למטה שביום יאיר שפע אור לכל העולם לפי מה שהוא, ובלילה זמן החושך והשינה כו', כך בחי' הארת האצי' נמשל ליום, והשפלת האור בבחי' מקבלים נמשל ללילה, אך הנה כל בחי' הזמן הפרטי המוגבל בבי"ע מאין ליש בעולם שנה נפש הן בכלל מקבלים מבחי' צירופי שם אד' והן י"ב שעות דמדת לילה ובכל שעה צירוף חדש משם אד' וי"ב צירופי הוי' היינו י"ב שעות היום דבחי' האצי' בחי' מקור להן וכמ"ש כי הוי' הוא האלקים כו' כידוע, ונמצא שגם לאחר שמתחלק הזמן לפרטי פרטיות בימים ושעות ורגעים כל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלה</div></p> <p class=bodytext>שעה ורגע למטה יש לו צירוף חדש בחיות חדש בשרש שרשו למעלה בבחי' זו"נ דאצי' שהן י"ב צירופי' דהוי' בכלל וי"ב צירופי' דאד' כנ"ל וכמ"ש במ"א, וזהו שאלף שנה כא' בלתי התחלקות נמשך רק מיום אתמול (כלומר מעל"ע דוקא) דאצי' שהן י"ב צירופי' דהוי' כו' אלף שנה הראשונים מיום הא' דהיינו בחי' החסד כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מטעם הנ"ל שזו"נ דאצי' המה בחי' יום ולילה למעלה מזה יובן הטעם למה שמצינו שעיקר עבודת המלאכים היא בלילה דוקא ולא ביום ועיקר עבודת הנשמות הוא ביום דוקא ולא בלילה, שהרי ידוע דהמלאכים אומרים קדוש וברוך וכל עניני עבודתם בשירה שהוא בחי' העלאת מ"ן הכל בלילה וכמ"ש ובלילה שירה עמי כו' וכמ"ש בזהר דרננא ברמשא כו', אבל עבודת הנשמות ביום דוקא כמו שידוע בכל המצות עפ"י הרוב עיקר מצותן ביום, ויש מצות שאם עשאן בלילה פסולים כמו הקרבנות וכיוצא, וגם במצות ת"ת עיקר מצותה ביום הגם שנא' בה והגית בה יומם ולילה הרי אמרז"ל אנן פועלי דיממא אנן וכו', ומה שעומדין בחצות לילה ללמוד זהו אינו עפ"י הדין אלא עפ"י הקבלה, וגם זאת אין הכוונה בזה בשביל עצם הלימוד אלא משום שנא' חצות לילה אקום כו' שעליי' המל' עד השחר הוא, ושייך לבחי' היום כו' וכמ"ש בספרי הקבלה שעיקר בחי' הלילה היינו עד חצות לילה בלבד ולכך אמרו חכמים בברכות עד חצות כו', וע' בד"ה ועבר ה' לנגוף מענין שני חצאי הלילה, בחי' מלך במשפט יעמיד ארץ, ומחצה השני הוא בחי' והוכן בחסד כסאו, שבחי' זו שייך ליום בחי' יומם יצוה ה' חסדו כו'. ושרש הענין הוא כי שרש בחי' המלאכים הוא מבחי' נוק' דז"א שהוא בחי' הדבור העליון בי' מאמרות כמ"ש וברוח פיו כל צבאם, ובחי' שרש הנשמות מבחי' ז"א עצמו שלמעלה מבחי' הדבור כנודע, ודרך כלל המלאכים בכל עולם הן רק מבחי' חיצוניות הכלים, והנשמות מבחי' פנימיות הכלים כמ"ש בע"ח, אך בשרש הכללי כללות הנשמות נמשכו מבחי' היחוד דזו"נ שהוא נמשך מבחי' מוחי' דזו"נ עד"מ טפה הנמשכת ממוח האב וכו', כמו"כ הנשמה נק' בן כמ"ש בני בכורי ישראל בנים אתם כו', והיינו שאמרו ישראל עלה במחשבה דוקא שלמעלה מבחי' דבור, משא"כ המלאכים ששרשם רק מבחי' הדבור כנ"ל והוא הטעם לזה שעיקר עבודת המלאכים בלילה להעלות מ"ן לשרשם שהוא בחי' המל', ועיקר עבודת הנשמות ביום להיותם מבחי' ז"א שהוא בחי' יום וז"ש יומם יצוה ה' חסדו ובלילה שירה עמי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> זה היום תחלת מעשיך כו' שהוא ר"ה, כי הנה מבואר למעלה בשרש התחלקות הזמן אלף שנה כיום אתמול כו', והנה הזמן דאלף שנה בא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלו</div></p> <p class=bodytext>בהמשך רב כזה למטה דוקא כנ"ל, אבל למעלה אינו בא אלא בסקירה א' כענין המאמר צופה ומביט עד סוף כל הדורות במחשבה א', והדמיון בזה כמו שבמחשבה יחשוב אדם ענין גדול ברגע א' וברצותו לגלותו בדבור יצטרך לדבר שעה ושתים כו' וכמ"ש במ"א, וכך בחי' הזמן דאלף שנה למטה נסקר למעלה באצי' ביום א' וכיוצא. וכשבא לדבור מלמעלה למטה נתחלק לאלף חלקים וכל חלק כולל בעצמו שס"ה יום והוא יום ר"ה והשנה מתחלקת לי"ב חדשים, וכל חדש מתחלק עוד לל' יום, והיום לי"ב שעות כו', וע"כ נמשך ממילא זמן רב כזה אלף שנה, אבל כשי"ב שעות נכללים ביום מלמטלמ"ע והל' יום נכללים בר"ח וי"ב החדשים נכללים ביום ר"ה הרי כל אלף שנה נכללים ביום א' למעלה בסקירה א' כדמיון משך ריבוי צירופי הדבור שנכללים במח' א' כו'. ושרש הענין הוא כי כל שהוא למעלה יותר, יותר הוא בבחי' האחדות והוא בבחי' ההתכללות מהרבה פרטים כא' כו', וע"כ ל' יום נכללים כא' בר"ח בלתי התחלקות ניכרת, ולמעלה יותר גם כל י"ב חדשים נכללים כא' בר"ה, ועד"ז למעלה מעלה עד שאלף שנה כיום כו', משא"כ כל שבא למטה יותר, יותר בא בבחי' הפירוד וההתחלקות, וע"כ כל שבא למטה יותר מתחלק הזמן ביותר לרבוי חלקים עד שבשנה שלנו יש שס"ה יום ובכל יום י"ב שעות כו' וכמ"ש במ"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> זה היום תחלת מעשיך לפי שבכל ר"ה ור"ה מתחדש חלק א' חדש מחלקי הזמן דאלף שנה שנכללי' כא' ביום דאצי' כנ"ל, והרי בו נתחדש עיקר הבריאה מחדש יש מאין לשס"ה יום שיבאו אח"כ מיום זה עפ"י המובן מכל הנ"ל. אך הנה אין הכוונה בפי' זה היום תחלת מעשיך בשביל השס"ה יום שיבאו אח"כ בלבד, אלא יש בו כוונה פנימי' יותר דזה היום הוא מעורר למעלה כל עיקר התחלת המעשה בבחי' מקור הראשון לכל ההשתל' דאבי"ע, וע"כ אמר זכרון ליום ראשון דוקא דהיינו ליום הראשון שבו התחיל לעשות ולברוא ולהאציל כו', והיינו כאשר עלה ברצונו להאציל ולברוא כו' שנק' בחי' כתר עליון כנודע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ושרש</span> הענין הוא משום דבר"ה הוא התחלת בנין הנוק' כידוע וסוף מעשה עלה במח' תחלה כידוע ע"כ יום זה זכרון ליום ראשון דוקא. ולהבין ביאור הדברים, הנה יש להקדים ענין בחי' בנין המל', דהנה ידוע בפי' אין מלך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלז</div></p> <p class=bodytext>בלא עם שבלתי מציאות עם נפרד הימנו שיהי' בטל אליו לא שייך בחי' התפשטות המלוכה, כי על עצמו וכיוצא לא יתכן לומר מושל ומלך, אך הנה במלך בו"ד יתכן זה להיות כי העם בחי' נפרד הימנו, אבל למעלה באלקי' חיים שאין לך דבר חוץ ממנו כו' כמ"ש כי ממך הכל וכו' א"כ איך יתכן שיקרא מלך כו', אך הענין הוא שממשיכים מלמעלה בחי' אור ממקור העונג העליון שיתענג המאציל בבחי' מלוכה זאת ויהי' לו רצון בה, וזהו שרש בחי' המלכיות שאומרים בר"ה בי' פסוקים נגד יו"ד ספירות שבמל' לבנות בנין המל' מחדש עי"ז, והיינו שאמרו ז"ל אמרו לפני מלכיות כו', וכל זה משום דאין בחי' עונג במל' מצד עצמותה אחר שאין מלוכה זו דומה למלך ב"ו כנ"ל, וה"ז עד"מ שעושין מיני מעדנים שיתענג בהן האדם שאע"פ שאין מטבעו להתענג בהן מ"מ כשעושין ומתקנין לו ממשיכים את לבו שיקבל עונג מהן וכמו גם לפעמים ימשיך אדם את לבו לאיזה עונג בדבר גם שהוא לנגד טבעו, וככל המשלים האלה יובן למעלה דגם שאין בחי' עונג נמצא מצד עצם בחי' המלוכה מאחר שאין לך דבר חוץ ממנו וכו', אך שמצמצם האור להיות בחי' נפרדים כדי להיות נק' מלך הנה בהכרח לומר דמ"מ יש בחי' עונג ורצון בזה אלא שהוא נמשך מבחי' מקור התענוג העליון להיות לו ענג ורצון בזה, והיינו ע"ד שאמרז"ל נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים, ובחי' התענוג הזה להיות לו דירה בתחתונים דוקא הוא בחי' העונג העליון שנמשך בר"ה במדת המלוכה להיות מלך על עם כו', כי הנה עד"מ ממיני מעדנים כשממשיכים הלב כנ"ל הרי יבא מזה סיבת התענוג עוד הפעם כשיעשו לו באותו האופן שקיבל תענוג פעם הראשון כו', וכמו"כ הנה ענין דירה בתחתונים ידוע שהוא במעשה המצות בבחי' קבעומ"ש, דהנה ארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה ואח"כ יקבלו עומ"צ, שנת' בדרושים הקודמים ששורש ענין קבעומ"ש זהו כענין הקדמת נעשה לנשמע שהוא בחי' ביטול הרצון לא"ס בעהר"צ, ועיקר גילוי הרצון הוא בביטול רצונות זרות הן בסור מרע במחדו"מ, והן בועשה טוב להיות עוצם עיניו מראות ברע, ולא תתורו אחרי לבבכם כו', כ"א להיות ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ לא בג"ע התחתון ולא בג"ע העליון ולא בעוה"ב כ"א בבחי' רצון פשוט לא"ס בעהר"צ, וגם קיום המצות יהי' מצד היותו דבוק לאוא"ס בעהר"צ לכן עושה רצונות הפרטי' כו', וע"י המצות ממשיכים אורות בכלים וע"י מל"ת אתכפי' סט"א ואתהפכא חשוכא לנהורא כו', ובכל אלה נתאוה הקב"ה כו', דהיינו שנמשך בזה בחי' עונג עליון של המאציל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואמנם</span> לפי אופן ערך קבלת העונג למעלה מסומוע"ט מכללות כל השנה שעברה כך יהי' ערך ההמשכה להתמשך עוד מחדש בחי' עונג בר"ה הבא בבחי' מדת המל' כנ"ל כמו אם זכו ישראל בשנה שעברה בתשומע"ט הרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלח</div></p> <p class=bodytext>נמשך להן האור בבחי' מל' ביתר שאת ואם לא זכו במ"ע ונפגם האור בכלי על שעברו על מל"ת כו' הרי לא קיבל עונג בבחי' דירה בתחתונים כמו שנתאווה המאציל ואז לא נמשך כ"כ בחי' עונג במדת המל' בר"ה הבא, ולזה הוא ענין תשובה עילאה מעומקא דלבא בעשי"ת שממלא כל החסרונות והפגמים שנעשו כל השנה ע"י שעברו על ל"ת כו', והענין הוא דכמו שהתשובה מועלת לתקן הפגם שנעשה ע"י העדר מ"ע ועשותו ממצות ה' אשר לא תעשינה, כמו"כ מועלת גם על בחי' קבעומ"ש שקדם לעומ"צ, כי עם היות שזהו בחי' כלל שהוא בחי' הרצון לאוא"ס בעהר"צ, מ"מ הרי זהו הקדמה לבחי' נעשה שהוא בחי' קיום המצות וכמ"ש כל אשר דיבר ה' נעשה כו', אבל ענין התשובה זהו כענין ריח בוגדיו שזהו למעלה גם מבחי' הכלל של קיום המצות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכ"ז</span> ביאור לענין מה שאומרים זה היום תחלת מעשיך שהוא ר"ה שכולל כל השנה הבאה וכנ"ל והוא זכרון ליום ראשון כמו שעלה ברצונו להאציל ולברוא שהי' מתאוה להיות לו דירה בתחתונים וסוף מעשה שהיא המל' הוא אשר עולה במחשבה תחלה להמשיך משם בחי' עונג כו' מטעם כל הנ"ל, וזהו פי' זכרון ליום ראשון לעורר המשכת אור חדש מעצמות התענוג הפשוט שנק' יום ראשון כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יש לבאר שרש ענין התשובה בעשי"ת דהנה מבואר בזהר ובפע"ח דבעשי"ת הוא בחי' תשובה עילאה דוקא, ואמנם ב' מדרגות יש בבחי' תשובה עילאה הא' בבחי' בינה והב' שהיא יותר גבוה ממנה עד שתשובה שבבחי' בינה לא נק' רק בחי' תשו"ת, והיינו בחי' תשו"ע שבבחי' הכתר הנק' עתיקא והיינו מ"ש ישוב ירחמנו כו' ואמרו בזח"ג די"ו א' ישוב מאן אתר כו' מעתיקא סתימאה כו', והענין הוא כי ע"י התשובה מעומקא בעשי"ת נמשך ג"כ אתעדל"ע מבחי' עומקא דכולא והוא בחי' הכתר שנק' ממוצע בין המאציל עם הנאצלים כידוע, וז"ש ממעמקים קראתיך כו' וכמ"ש במ"א בענין י' עומקים כו' ועי"ז נמשך יגמה"ר מבחי' הכתר הנק' עתיקא סתימאה כו', והמשכה זאת באה מלמעלה למטה דוקא, וזהו פי' ישוב ירחמנו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שלט</div></p> <p class=bodytext>ישוב מלמעלה למטה כו', וזהו שאמרו ישוב מאן אתר מעתיקא כו' והוא הנק' תשובה עילאה שבאה מלמעלה למטה, ובזה יובן מארז"ל ע"פ דרשו ה' בהמצאו אלו עשי"ת שאפי' ביחיד כו' לפי שבבחי' הכתר עדיין אין שם בחי' התחלקות מדריגות ושוה ומשוה קטן וגדול כו' כמשל הכתר שכותרת ומקפת כו' ונק' בחי' סובב כו' וע"כ גם ביחיד הוא נמצא כמו ברבים כו', ואמנם דוקא בעשי"ת לפי שאז זמן תשובה עילאה שבבחי' הכתר כמ"ש ישוב ירחמנו כו' כנ"ל. ומה שאמר ישוב ירחמנו דוקא לכנס"י, הענין הוא כנ"ל לפי שהמל' עולה עד הכתר בבחי' פנימי' בר"ה שזהו פי' זכרון ליום ראשון כנ"ל הטעם, ולפי שסוף מעשה עולה במחשבה תחלה ונעוץ סובת"ח ותחלתן בסופן וא"כ ממילא יאיר אור זה בכנס"י דוקא מפני שמקבלים מבחי' מל' כי כל ישראל בני מלכים הם כידוע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מאחר שהתשובה בעשי"ת הוא בבחי' הכתר כנ"ל ע"כ גם בחי' יגמה"ר שנמשכו בעשי"ת ג"כ הן בבחי' עתיקא והן יגמה"ר שאמר מיכה מי אל כמוך כו' שהמה למעלה מי"ג מדה"ר שא' משה אל רחום כו' כמ"ש באד"ר דיגמה"ר דמיכה הן לחיי הנשמות ויגמה"ר דמשה הן לחיי הגוף כו'. ושרש הדברים הנה אמרז"ל היום לעשותם ולמחר לקבל שכרם כו' והוא שכר מצוה בג"ע ליהנות מזיו השכינה, והנה בחי' זיו השכינה הוא בחי' העונג האלקי שהוא בלתי מוגבל בכלי כלל וכלל כשאר אורות השפע הנמצאים מבחי' מל' דאצי' וע"ד דוגמא אנו רואים למטה שכל דבר חמדה ותענוג שיש בכל דבר לא יחשב לנגדו כל יסורים וצער שהרי יקבל אדם צער הרבה כדי לקבל עונג מן העושר וכיוצא, וכך ביסורי גיהנם כדאי הן כדי לקבל אח"כ בחי' העונג האלקי כו', וכמו שאמרו באחר מוטב דלידייני' כו', והעוה"ב הוא עונג האלקי שהוא נמשך בשרשו מבחי' מקור התענוגים שהוא הנק' בחי' עתיקא שאין שם בחי' כלים עדיין להגביל האור כידוע וע"כ גם בבחי' זיו השכינה למטה בג"ע בלתי מוגבל הוא בכלי כו' והיינו ענין ההמשכה מי"ג מדה"ר דעת"י לחיי הנשמות להיות נהנין מזיו השכינה בעוה"ב שהוא קבלת שכר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> בחי' י"ג מדה"ר דמשה אל רחום וחנון כו' הי' לצורך חיי הגוף כמ"ש ויקוד משה ארצה וישתחו שהמשיכן למטה ממש בעוה"ז ע"י השתחוואה זאת. והענין הוא כי בחי' ז"א דאצי' היינו בחי' המדות דאצי' שמלובשים האורות בכלים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמ</div></p> <p class=bodytext>מכלים שונים כמו חסד דרועא ימינא כו', אבל מצד עצמות המאציל לאו דאית בי' מכא"מ כלל וכמ"ש כי לא אדם הוא להנחם כו', ובחי' הכלים דז"א הן שנעשין נר"ן בבי"ע כידוע וע"כ בחי' י"ג מדה"ר שנמשכין מבחי' ז"א למטה הוא בשביל חיי הגופים להיות האור בא בהשתל' רבות בכלים מכלים שונים עד בחי' חיצוני' הכלים דז"א בעשי' כמו לכפר על עון העגל שחטאו ישראל בסיבת חומר גופם מסט' דנוגה דעשי' וזהו נושא עון ממש כו', אבל בחי' יגמה"ר שנמשכין מבחי' הכתר אינם באים בבחי' הגבלת הכלים אלא הן נמשכי' דרך צמצום השערות בי"ג תיקוני דיקנא וכו', ומאירים לבחי' ז"א ג"כ לפעמים כמו גם בי"ג מדה"ר דמשה הרי אמר ויעבור ה' על פניו ויקרא ה' ה' אל רחום כו', פי' ויעבור שעבר האור ונמשך מבחי' הכתר לז"א לבוא בבחי' כלים מכלים שונים כו', וזהו פי' ויקרא ה' ה' ויקרא שהמשיכן מבחי' העלם לגילוי והיינו מבחי' העלם הכתר לז"א, וזהו ענין ב' פעמים הוי' הוי', הוי' הא' הוא בבחי' העלם אור הכתר שהוא בלתי מוגבל בהתחלקות עדיין כנ"ל, והוי' הב' הוא בחי' הגבלת האור בכלי דהיינו בבחי' ז"א וע"כ פסיק טעמא בינייהו להיות כי אין ערך בין זל"ז, אך אעפ"כ קרא והמשיך מבחי' הוי' שבכתר להוי' שבז"א כו' וכמ"ש יאר ה' פניו אליך דקאי בהארת יגמה"ר דא"א ועת"י שמאיר ש"ע נהורין כו' בבחי' ז"א וזהו אליך כו', וע"ד מ"ש באד"ר בבחי' מצחא דע"י כד אסתכל בי' ז"א כו'. והנה בעשי"ת נמשך לחיי הנשמות מי"ג מדה"ר דכתר דוקא כנ"ל, וע"ז הוא שאמר ישוב ירחמנו מלמעלה למטה לחיי הנשמות לעוה"ב מפני שזה תלוי בי"ג מדה"ר דמי אל כמוך דוקא כנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ממעמקים קראתיך ה' שבחי' יגמה"ר אלו הם מבחי' עמיקא עילאה הוא בחי' עתיקא סתימאה שמשם נמשך יגמה"ר לחיי הנשמות, וע' בד"ה וידבר אלקים ובד"ה בונה ירושלים הוי' שיש בכאו"א מישראל בחי' ש' הוי', וזהו חלקי ה' אמרה נפשי, ובעבודה הקוש"י זהו ביטול שלמעלה מהשכל, והיו"ד הוא ביטול דחכ' כח מ"ה, והה' הוא בחי' ההתבוננות בהשגה והבנה, ו"ה הוא בחי' מדות ודבור כמשנ"ת שם באריכות, אבל כשפגמו כנ"ל צריכים להמשיך שם הוי' מחדש, וכמשל הנהר שנפסקי' מימיו צריכים לחפור אותו בעומק יותר, כמו"כ יובן ענין ממעמקים קראתיך ה', מבחי' עמיקא עילאה סתימאה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>