תקעו בחדש כו'
שמא
בס"ד, ש"פ נצבים, ך"ט.
זה שמי לעלם
נצבים
תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו כו' עדות ביהוסף שמו כו', וצ"ל מהו שייך יוסף לתקיעות דר"ה, וגם צ"ל למה כתיב סתם תקעו בחדש ולא כתיב באיזה חדש, והל"ל תקעו בחדש השביעי. אך הענין הוא דהנה חדש הוא לשון התחדשות שבר"ה נתחדש החיות כללי לכללות העולמות (על כל השנה) כי החיות הראשון נסתלק למקורו ובר"ה ממשיכים חיות כללי מחדש, וע"כ נק' ראש השנה ולא תחלת השנה לפי שזהו כמו עד"מ למטה בנפש האדם שהראש כולל כללות החיות של כל האברים וע"כ הראש מרגיש הכאב שבכל אבר לפי שהוא כללות החיות של כל האברים ואח"כ מהראש נתחלק החיות בדרך פרט לכל האברים לכאו"א לפי ערכו ותבניתו, כמו"כ בר"ה נמשך ונתחדש החיות כללי על כל השנה וממנו נמשך החיות בדרך פרט לי"ב חדשים עד שנמשך לפרט היותר אחרון לימים ורגעים כו', ולפי שבר"ה נתחדש החיות כללי מחדש ע"כ נק' ראש השנה בשם חדש סתם כו', והנה ע"ז ההתחדשות נא' תקעו בחדש שופר שע"י שופר ממשיכים זה ההתחדשות.
והנה עיקר ענין ההתחדשות הוא במל' כידוע שבר"ה הוא בנין המל', וזהו משארז"ל אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. ולהבין זה למה ההתחדשות דוקא במל', הענין הוא דהנה כתיב מלכותך מלכות כל עולמים, ופי' עולמים הוא ל' העלם, והענין ע"ד מ"ש זה שמי לעולם וארז"ל ספ"ג דפסחים לעלם כתיב, לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונקרא באד', ופי' שם הוי' היינו שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי שאין שום שינוי לפניו ית' בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע לפי שכולא קמי' כלא חשיבא ממש, והנה עכשיו אינו מאיר בגילוי בחי' שם הוי' איך דכולא קמי' כלא חשיבא ממש רק ע"י בחי' שם אד' שהוא בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא שנעשה מקור לעולמות שהם יש ודבר נפרד מלך על עם דוקא, ועם הוא בחי' עוממות בחי'