תורת שמואל - תרכ"ט - תקעו בחדש כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/42/index.htm">תקעו בחדש כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>תקעו בחדש כו'</h3><div class=pageno>שמא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד, ש"פ נצבים, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>זה שמי לעלם</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>נצבים</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>תקעו</span> בחדש שופר בכסה ליום חגינו כו' עדות ביהוסף שמו כו', וצ"ל מהו שייך יוסף לתקיעות דר"ה, וגם צ"ל למה כתיב סתם תקעו בחדש ולא כתיב באיזה חדש, והל"ל תקעו בחדש השביעי. אך הענין הוא דהנה חדש הוא לשון התחדשות שבר"ה נתחדש החיות כללי לכללות העולמות (על כל השנה) כי החיות הראשון נסתלק למקורו ובר"ה ממשיכים חיות כללי מחדש, וע"כ נק' ראש השנה ולא תחלת השנה לפי שזהו כמו עד"מ למטה בנפש האדם שהראש כולל כללות החיות של כל האברים וע"כ הראש מרגיש הכאב שבכל אבר לפי שהוא כללות החיות של כל האברים ואח"כ מהראש נתחלק החיות בדרך פרט לכל האברים לכאו"א לפי ערכו ותבניתו, כמו"כ בר"ה נמשך ונתחדש החיות כללי על כל השנה וממנו נמשך החיות בדרך פרט לי"ב חדשים עד שנמשך לפרט היותר אחרון לימים ורגעים כו', ולפי שבר"ה נתחדש החיות כללי מחדש ע"כ נק' ראש השנה בשם חדש סתם כו', והנה ע"ז ההתחדשות נא' תקעו בחדש שופר שע"י שופר ממשיכים זה ההתחדשות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עיקר ענין ההתחדשות הוא במל' כידוע שבר"ה הוא בנין המל', וזהו משארז"ל אמר הקב"ה אמרו לפני מלכיות כדי שתמליכוני עליכם. ולהבין זה למה ההתחדשות דוקא במל', הענין הוא דהנה כתיב מלכותך מלכות כל עולמים, ופי' עולמים הוא ל' העלם, והענין ע"ד מ"ש זה שמי לעולם וארז"ל ספ"ג דפסחים לעלם כתיב, לא כמו שאני נכתב אני נקרא, נכתב בהוי' ונקרא באד', ופי' שם הוי' היינו שהוא בחי' אני הוי' לא שניתי שאין שום שינוי לפניו ית' בין קודם שנבה"ע לאחר שנבה"ע לפי שכולא קמי' כלא חשיבא ממש, והנה עכשיו אינו מאיר בגילוי בחי' שם הוי' איך דכולא קמי' כלא חשיבא ממש רק ע"י בחי' שם אד' שהוא בחי' אנת אשתמודע אדון על כולא שנעשה מקור לעולמות שהם יש ודבר נפרד מלך על עם דוקא, ועם הוא בחי' עוממות בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמב</div></p> <p class=bodytext>יש כו'. ודרך כלל זהו ענין ב' דעות, וכמ"ש כי אל דעות הוי' ד"ע וד"ת, ד"ת הוא מלמטה למעלה שהבריאה הוא מאין ליש שנראה העולם ליש ודבר נפרד שזהו מבחי' שם אד', וד"ע הוא מלמעלה למטה שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין שהוא בחי' דעת הנמשך מבחי' שם הוי' כו'. והנה על הזמן דשית אלפי שנין נא' כי אל דעות הוי' שד"ע מלובש בד"ת, אבל אינו מאיר בגילוי בחי' ד"ע לבד, אבל לע"ל יאיר בבחי' גילוי וכמ"ש ביום ההוא יהיה ה' אחד ושמו אחד, שאפי' למטה יהי' מאיר גילוי בחי' שם הוי' וכמ"ש ומלאה הארץ דעה את הוי' דהיינו שיהי' מאיר דעת הנמשך מבחי' שם הוי', משא"כ עכשיו כו', וזהו מ"ש זה שמי לעלם ששם הוי' הוא בהעלם בשם אד' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וכמו"כ</span> יובן מ"ש מלכותך מל' כל עולמים שבחי' מל' הוא בהעלם לפי שיש שני בחי' במל' דהיינו מה שנעשה מקור לעולמות שהם בחי' יש ודבר נפרד לעצמן ונק' זה בחי' העלם לפי שהוא רק התפשטות מלכותו שהוא רק זיו והארה בעלמא שהוא כמו הדעה התחתונה שהבריאה היא יש מאין, והב' הוא בחי' גילוי מלכותו שהוא עצמיות המל' בחי' כתר מל' (שלמעלה מלהיות מקור לעולמות) שזהו מ"ש ה' מלך שנמשך בבחי' מל' מבחי' הוי' שהוא בחי' ד"ע כו'. והנה בר"ה נעשה התחדשות בחי' המל', דהיינו שנמשך בחי' גילוי מלכותו ית', וזהו שאנו מבקשים מלוך על העולם כולו בכבודך, גלה כבוד מלכותך עלינו, והופע והנשא עלינו, היינו שיהי' גילוי בחי' מלכותו ית' (שהוא גילוי בחי' כתר מל' ובשרשו הוא בחי' מל' דא"ס). וזהו מ"ש המלך המרומם לבדו מאז דהיינו כמו שהי' קודם שנבה"ע שהי' הוא ושמו לבד כמו"כ גם עתה בלי שינוי כלל לפי שכולא קמי' כלא חשיב ממש, אלא שהוא בבחי' העלם בשם אד' ד"ת כו', וזהו שאנו ממשיכים בר"ה שיהי' גילוי בחי' המלך המרומם לבדו כו'. ודרך כלל זהו ענין עיבור ולידה, וכמ"ש במדרש ע"פ הוא אהרן ומשה, שנק' אהרן ע"ש ההריון שאז התחיל ההריון של הגאולה, וכך ר"ה נק' היום הרת עולם שהוא בחי' ההריון, וזהו ענין תשעה תקיעות ט' ברכות שהוא כנגד תשעה ירחי לידה, ועיקר הלידה יהי' לע"ל כו', אך בר"ה ממשיכים ג"כ שיהי' בחי' גילוי המל', דהנה המכוון מזה החשך וההעלם היינו כדי שיהי' יתרון מתוך החשך הגם שגם זה ג"כ אין מובן ומושג שהרי הי' יכול להיות יתרון זה גם בלא חושך שהוא כל יכול, מ"מ כך עלה ברצונו שיהי' יתרון האור מן החושך דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> עדיין צ"ל מאחר שבר"ה הוא התחדשות החיות למה נק' ר"ה יום הדין, אך הענין הוא דהיא הנותנת לפי שצ"ל התחדשות החיות ע"כ נק' יום</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמג</div></p> <p class=bodytext>הדין, דהנה כתיב כי אמרתי עולם חסד יבנה דהיינו שמתחלה הי' בריאת העולמות מצד עצמו כי חפץ חסד הוא, אבל אח"כ המשכת רצון זה תלוי במעשה התחתונים, וע"כ יש דין ומשפט ע"ז אם הוא ראוי לכך להיות נמשך ע"י רצון העליון ב"ה בגילוי מלכותו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין משארז"ל ג' ספרים נפתחים בר"ה צדיקים נכתבים לאלתר לחיים כו', ולהבין ענין ג' ספרים הענין הוא דהנה איתא בס"י בשלשים ושתים נתיבות פליאות חכ' חקק כו' וברא את עולמו בשלשה ספרים בספר וסופר וסיפור שהוא בחי' חכ' בינה ודעת, סופר הוא בחי' חכ' וספר הוא בינה כו', וזהו מ"ש הוי' בחכ' יסד ארץ כונן שמים בתבונה בדעתו תהומות נבקעו כו' שבריאת העולמות הי' ע"י ג' בחי' ספרים הנ"ל, וכמו"כ בר"ה שנמשך חיות כללי לכללות העולמות והתהוותם צריך להיות ג"כ ע"י בחי' ג' ספרים, וזהו שאמרו ג' ספרים נפתחים בר"ה, והנה פתיחת ג' ספרים אלו תלוי ע"י מעשה התחתונים וכמשארז"ל וכל מעשיך בספר נכתבים, וכן כתיב ויכתב בספר זכרון וכל מעשי התחתונים נרשמים בספר דהיינו מבחי' אותיות כמו שאנו רואים למטה ענין הספר הוא שכותבים אותיות בדיו שחור ע"ג קלף לבן, וכך למעלה ענין הספר הוא ד' אותיות של שם הוי', כי הדיו הוא יו"ד של שם הוי', כי דיו אותיות יו"ד, וה' הוא ה"א אצבעות היד והוי"ו הוא הקולמוס, וה' אחרונה הוא הקלף כו', וכל מעשיך בספר נכתבים היינו שכל מעשה התחתונים נרשמים בספר זה שהפגם מגיע למעלה בבחי' שם הוי' (וכמ"ש ונוקב שם הוי') שהוא כללות הע"ס, וזהו ג"כ מ"ש זה ספר תולדות אדם (זה הוא י"ב שהוא בחי' י"ב צירופי הוי') שזה הוא הספר, וספר זה נעשה מתולדות אדם לפי ערך העלאה של מעשה התחתונים, והנה כיון שבר"ה נפתחים ג' ספרים אלו ע"כ נק' ר"ה יום הדין שהוא בחי' דין ומשפט על האתעדל"ת כו' אם הוא כדבעי או לאו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> עדיין אינו מובן למה ההתחדשות הוא בכל שנה הלא הוא ית' הוא למעלה מהזמן, אך הענין הוא דהנה למטה אנו רואים שהיו ד' דגלים וכל דגל הי' כלול מג' שהוא י"ב, וכמו"כ למעלה ד' דגלים זהו ענין ד' חיות המרכבה שכל א' כלול מג' שזהו מ"ש י"ב בקר והים עליהם מלמעלה, ולמעלה יותר זהו ענין י"ב צירופי הוי' וי"ב גבולי אלכסון, והנה כיון שלמעלה יש התחלקות י"ב בחי' ויש בחי' מקור הכללי שכוללם יחד שהוא בחי' והים עליהם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שדמ</div></p> <p class=bodytext>מלמעלה, ע"כ נמשך גם למטה החיות מתחלה בדרך כלל שהוא בחי' ר"ה ואח"כ נמשך בדרך פרט לי"ב חדשים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> התורה נדרשת בדרך כלל ופרט שכמו שבר"ה הוא התחדשות בדרך כלל כמו"כ בכל יום יש התחדשות בדרך פרט, וכמ"ש ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב, והיינו שבכל יום נתחדש החיות ע"י רמ"ח פקודין, כי רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים דמלכא שהם בדרך כלל ג' קוין על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח ולמעלה זהו ענין ג' קוין חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת גופא כו' (ששרשן מג' ספרים שהם בחי' חב"ד) ורמ"ח פקודין הם רמ"ח אברי' דמלכא דהיינו שהם כלים והמשכת גילוי אוא"ס ממש, כי יש חילוק בין מלכא למלכות, כי מלכות הוא בחי' הנעשה מקור לעולמות מלכותך מל' כל עולמים שהם בבחי' יש, משא"כ מלכא הוא בחי' (מדות דאצי' שהוא בחי' ז"א) הוא בחי' ה' מלך שלמעלה מהיות מקור לעולמות בחי' אני הוי' לא שניתי, וע"י רמ"ח מ"ע ממשיכים גילוי בחי' מלכא, וזהו שנק' רמ"ח אברים כמו שהאבר הוא כלי לגילוי חיות הנפש כמו"כ רמ"ח מ"ע הם כלים לגילוי השראת אוא"ס ב"ה כו'. וזהו ענין שיש במצות ב' כוונות, הא' כוונה כללית לכל המצות דהיינו שצריך לכוין בשעת עשיית המצוה שעושה אותה לפי שכך צוה הקב"ה ונקראו מצות המלך, וזהו כוונה כללית לכל המצות, ויש כוונה בדרך פרט דהיינו שבכל מצוה יש כוונה פרטיות, עד"מ מצות ציצית שהן ל"ב חוטין הכוונה להמשיך ל"ב נתיבות חכ', וכן ד' בתים דתפילין הוא להמשיך ד' מוחין, שענין ב' הכוונות אלו הם כנגד ב' בחי' שיש במל' שהוא בחי' הנעשה מקור לעולמות, ומה שלמעלה מגדר עולמות שהוא בחי' שם הוי' ואד' שכנגד שם אד' זהו בחי' כוונה הכללית של המצות שהוא בחי' מצות המלך, וכנגד מה שהמצות הם בחי' רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא המשכת שם הוי' כו' זהו ענין כוונה הפרטיות שבכל מצוה, והנה מכוונה זו נמשך שמחה של מצוה כו', וזהו הנק' יחוד קוב"ה ושכינתי' שהוא בחי' יחוד הוי' ואד' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> זהו בדרך פרט בכל יום ובר"ה נמשך זה בדרך כלל, ולהבין מהו ההתחדשות בר"ה יותר מבכל יום צריך להבין מארז"ל למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עול מצות, ולכאו' אינו מובן שהרי קבלת עול מצות הוא ג"כ בחי' קבעומ"ש ולמה מחלקים אותם לשנים אך הנה יש להקדים מ"ש והחיות רצוא ושוב, והנה בפי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמה</div></p> <p class=bodytext>והחיות רצוא ושוב יש שני פירושים, א' שהוא קאי על חיות המרכבה שחיות המרכבה עבודתם בבחי' רו"ש, והב' הוא שהחיות אלקי' שמחי' כל העולמות הוא בבחי' רו"ש וכמ"ש בס"י ודברו בהם ברו"ש, דברו הוא בחי' דבר הוי' המחי' את כל העולמות הוא בבחי' רו"ש וכמ"ש הלא כה דברי כאש כו' כאש הנאחז בפתילה שהוא מתנענע ברו"ש, והטעם הוא דהנה המקובלים כינו אותו ית' בשם אוא"ס וכן הכתוב מכנה אותו לאש, וכמ"ש כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, ולהבין למה כינו אותו ית' לאור ואש, אך הענין הוא דהנה אנו רואים למטה שאור השמש הוא רק בחי' זיו והארה בעלמא מעצם השמש ואינו נוגע לעצמיות השמש ולכך אין האור פועל שינוי בעצם השמש אם הוא מאיר או לאו כו', וכן באור וחיות הנפש שמחי' את הגוף אין עצמות הנפש מתלבש בגוף האדם להחיותו אלא רק הארה מעצם הנפש מתלבש בו להחיותו שהרי סומא מוליד שלם ואם עצמות הנפש הי' מתלבש בו נמצא שזה החסרון הוא בעצמות נפשו ומאין יש בו כח ההולדה להוליד ולד שלם כיון שהוא עצמו סומא, ובהכרח לאמר שאין זה החסרון רק בהארת עצם הנפש המתלבשת בגוף אבל לא בעצם הנפש ולכן גם הסומא מוליד שלם לפי שכח ההולדה הוא מעצם הנפש וכן למשל אש מה שהוא מחמם הנה החימום הוא רק הארה מעצם האש, ובזה יובן מה שדימו אותו ית' לאור ואש כי מה שנמשך חיות מאוא"ס ב"ה להחיות העולמות אין זה רק זיו והארה בעלמא שאינו נוגע אל עצמותו כלל וע"כ נק' בשם אוא"ס שהוא רק הארה מאוא"ס ב"ה כי הוי' אלקיך אש אוכלה הוא, והנה אעפ"י שהוא רק הארה בעלמא מ"מ אינו דומה הארה זו כמו שהי' כלול בעצמותו וכמ"ש עד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, וכמו שנמשך הארה זו להיות מקור לעולמות בע"ג שאין ערך ביניהם כלל, וע"כ החיות הוא ברו"ש דהיינו שרוצה לעלות ולהסתלק למקורו וחוזר ומתפשט להחיות את העולמות מפני שכך הוא רצה"ע ב"ה להוות ולהחיות את העולמות, וכמו שאנו רואים למטה באש הנאחז בפתילה הוא ברו"ש, והיינו לפי שאש הוא למעלה מכל הד"י כי מים ועפר הם יורדים למטה משא"כ אש היסודי הוא למעלה תחת גלגל הירח ע"כ טבע האש לעלות למעלה רק הפתילה מכריח את האש שיהי' נאחז בפתילה, וע"כ האש דולק בפתילה ברו"ש, כמו"כ למעלה מחמת שזה שנמשך האור להיות מקור לעולמות בע"ג הוא ירידה והשפלה מכמו שהי' כלול בעצמותו ע"כ החיות הוא ברו"ש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מפני שהחיות של אוא"ס הוא בבחי' רו"ש מצד זה נמשך בנבראים ג"כ בחי' רו"ש, וזהו מ"ש והחיות רצוא ושוב שהוא קאי על חיות הקדש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמו</div></p> <p class=bodytext>שעבודתם הוא ברו"ש, ודרך כלל זהו החילוק שבין שרפים לאופנים כי שרפים הם בחי' רצוא, כי שרפים אומרים קדוש דהיינו שמשיגים איך שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות עי"ז נעשה בהם בחי' רצוא ליכלל וליבטל למעלה כו', וזהו שנק' שרפים ע"ש רשפי אש שנשרפים ונכללים למעלה בבחי' רצוא כו', ואופנים וחיות הם בחי' שוב כי אופנים וחיות אומרים ברוך כבוד הוי' ממקומו שהוא בחי' המשכת אלקות למטה. וכמו"כ בנש"י עבודתם הוא ג"כ בחי' רו"ש, וזהו ענין קבעומ"ש ועול מצות כי פ' שמע הוא קבעומ"ש, והיינו כי פ' ראשונה הוא בחי' מס"נ באחד שצריך למסור נפשו ורצונו באחד, והיינו ע"י שמתבונן איך שאני הוי' לא שניתי עי"ז נעשה לו רק רצון פשוט לאביו שבשמים בבחי' רצוא והסתלקות ליכלל וליבטל למעלה, אך לא כל היום יוכל להיות בחי' רצוא, לזה הוא ענין קבלת עומ"צ שהוא השוב המשכת אורות בכלים מכלים שונים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בר"ה ועשי"ת שצריך להמשיך חיות כללי לכל השנה צריך להיות הרצוא בחי' קבעומ"ש בחילא יתיר מעומקא דלבא, וזהו שבעשי"ת אומרים ממעמקי' קראתיך הוי' שהוא בחי' עומקא דלבא תעלומות הלב בחי' רצון פשוט, וזהו ענין התשובה. והנה התשובה אינה על עבירות דוקא אלא תשובה הוא להשיב הנפש למקורה, והיינו עי"ז שמתבונן איך שהוא רחוק מה' בתכלית עי"ז נעשה אצלו בחי' רצוא ותשוקה להשיב הנפש למקורה וזהו מ"ש לבך יהגה אימה אי' סופר ואי' שוקל, והיינו עי"ז שמתבונן איך שאי' הוא בחי' אי' מקום כבודו, שהוא בחי' מ"ש והחכ' מאין תמצא, ואי' עצמו הוא השוקל והוא הסופר (שהוא בחי' בוצינא דקרדוניתא שנק' מתקלא) עי"ז נעשה אימה ופחד להשיב את הנפש למקורה בבחי' תשו"ת ותשו"ע.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין מה שארז"ל שרצועה של מלקות צריך להיות של עגל ושני רצועות קטנות של חמור עולות ויורדות מן הצד, ומפרש בגמ' הטעם ע"ש שנאמר ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו ישראל לא ידע עמי לא התבונן, יבא מי שידע ויפרע ממי שלא ידע, ולכאו' אינו מובן זה מה שייך ידיעה בבהמה, והענין הוא דהנה אנו רואים שהאדם יש לו יתרון מעלה מכל הנבראים מעלה ומטה והוא שהאדם יש לו בחירה משא"כ בכל הבהמות כמו שור שהוא נגח וארי שהוא דורס ועורב שהוא אכזרי וכן נשר שהוא רחמני אין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמז</div></p> <p class=bodytext>זה אצלם מצד הבחירה שלהם רק שכן הוא הטבע שהוטבע אצלם ואין בהם בחירה לשנות את טבעם, וכן אפי' בשורש ומקור של הבהמות וחיות שהוא בחי' ד' חיות המרכבה פני ארי' אל הימין פני שור מהשמאל שמיכאל הוא באהבה וגבריאל ביראה לא ישנו את תפקידם מכמו שנבראו שאין להם בחירה רק לאדם ניתן הבחירה והממשלה לשלוט על נפשו הבהמית, וז"ש הן האדם הי' כאחד ממנו, היינו כיחידו ש"ע שניתן לו הממשלה כו'. והנה מה שניתן לו הממשלה הכוונה הוא שיכול לשלוט על נפשו הבהמית ולהגביר יצ"ט על יצה"ר, ועי"ז שמגביר יצ"ט על יצה"ר עי"ז נעשה למעלה התגברות החסדים על הגבורות, כי שרש היצ"ט הוא מחסד ויצה"ר הוא מהגבורות ועי"ז שמתגבר היצ"ט כו' עי"ז נעשה למעלה ג"כ המתקת הגבורות בחסדים, וזה הי' תכלית הבריאה שיהי' דוקא התגלות החסד וכמ"ש וחסד הוי' מעולם ועד עולם, זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה, זכר חסדו כו'. אמנם כ"ז אם הוא מגביר יצ"ט על יצה"ר, אבל אם הוא ח"ו בוחר ברע לא די שנעשה כבהמה אלא הרי הוא גרוע מהבהמה לפי שהבהמה אין לה בחירה משא"כ אדם שיש לו בחירה ויכול לבחור בטוב ובוחר ברע עי"ז נעשה גרוע מהבהמה. וזהו יבא מי שידע ויפרע ממי שלא ידע דהיינו הבהמה שאינה משנה מטבעה ממה שהיא, ויפרע ממי שלא ידע שעיקר הבריאה הי' כדי שיבחור בטוב והיינו ע"י הדעת וההתבוננות והוא עשה להיפך ע"כ ילקו אותו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> העצה לזה הוא בחי' תשובה ועיקר התשובה הוא בחי' עזיבת החטא והחרטה שעי"כ עוקר את העון כמו שאינו, כמו בנדרים שהחרטה עוקר הנדר מעיקרו כאילו אינו, וכך ע"י התשובה עוקר את העון, והיינו לפי שע"י התשובה מגביה את היצה"ר למעלה בשרשו שהוא בחי' גבורות קדושות שאין שם רע כלל, כי אין רע יורד מלמעלה, וזהו משארז"ל שטן ופנינה לש"ש נתכוונו, והיינו לפי שבשרשם אינם בחי' רע כלל. ובזה יובן משארז"ל כל העובר עבירה א' קונה לו קטיגור א' וא"כ איך מעביר את הקטיגור שמקטרג עליו, אך לפי הנ"ל יובן היטב לפי שמגביה אותו למעלה שאינו רע כלל כו', ועי"ז נמחל לו העון למטה ג"כ.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כ"ז ניחא ענין שע"י תשובה מוחלין לו עוונותיו שעבר על מצות ל"ת, אבל עדיין אינו מובן איך ע"י התשובה מוחלין לו אפי' על פגם דמ"ע,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמח</div></p> <p class=bodytext>שהרי ע"י מ"ע ממשיכים המשכת אוא"ס וכיון שלא עשה את המצוה ממילא לא נמשך המשכת גילוי אור זה שע"י מצוה זו, ומה ניתקן הפגם שיומשך האור מה שפגם במ"ע. אך הענין הוא דהנה רמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברים דמלכא, והנה האברים מקבלים מבחי' מוח שבראש כי מתחלה נמשך החיות למוח שבראש ואח"כ נתחלק החיות לאברים בדרך פרט, וזהו ג"כ למעלה ששרש התומ"צ הוא מבחי' חכ' כי אורייתא מח"ע נפקת. והנה רעו"ד הוא למעלה מבחי' חכ' שהרי חכ' יוכל לימשך בדבור וכמו שאנו רואים שאם משכיל איזה השכלה יוכל אח"כ לאמר אותה השכלה בדבור, וזהו מ"ש וידבר ה' אל משה לאמר שאף שאוריי' מח"ע נפקת מ"מ נמשכה למטה בדבור, וכן מצות נק' מצות המלך שהוא בחי' דבר מלך שלטון, אבל כשנוגע לו איזה דבר לנקודת עצם נפשו אזי אינו יכול לדבר כלל כי הגם שחכ' היא המשכת ראשית הגילוי, והנפש נק' ע"ש חכ' כמו נפש המשכלת עכ"ז הוא רק גילוי אור בלבד מעצם הנפש, אבל עצם הנפש הוא למעלה מבחי' חכ', וע"כ כשנוגע לו איזה דבר לעצם הנפש אינו יכול לדבר כלל. וזהו ענין התשובה שהוא מה שנוגע לו לעצם הנפש צעקה פנימי' צעק לבם אל הוי' שהוא בחי' קול פשוט שלמעלה מבחי' התחלקות אותיות, וזהו ענין שופר גנוחי גניח וילולי יליל, עי"ז ממילא נתקן גם הפגם שפגם ע"י מ"ע כי התשובה מגיע למעלה משורש המצות, כי הגם שמצות הם בחי' רצה"ע אך זהו הרצון המלובש בחכ', משא"כ תשובה שהוא בחי' רעו"ד מגיע למעלה בבחי' הרצון שלמעלה מחכ' שהוא בחי' רעדכ"ר מקור כל הרצונות שהוא בחי' כ"ע, ועי"ז ממילא נתקן הפגם שפגם ברמ"ח אברים לפי שממשיך המשכה שלמעלה מבחי' רמ"ח אברים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין תקעו בחדש שופר שע"י שופר שהוא בחי' תשובה עי"ז נעשה ההתחדשות כו', וזהו כמו למשל בנפש האדם שיש בו רמ"ח אברים והנה יש ראשי אברים שאינן נמנין בחשבון של רמ"ח כמו הלב והיינו לפי שהוא מקור החיות של כל האברים ע"כ אינו בחשבון וכן המוח אינו נמנה לפי שהוא מקור החיות, וכך ע"י התשובה שהוא בחי' תשוב ה' עילאה בחי' בינה ליבא עי"ז ממילא נתקן הפגם שפגם ברמ"ח מ"ע, וזהו ענין ג' ברכות של ש"ע אתה חונן לאדם דעת ואח"כ השיבנו ואח"כ סלח לנו, והיינו שמתחלה צ"ל התבוננות שעי"ז יבוא לבחי' תשובה ועי"ז סלח לנו כו'. והנה שופר שהוא בחי' קול פשוט היוצא מהבל הלב זהו ענין ז' הבלים שאמר קהלת שששה הבלים הוא כנגד ו' מעלות לכסא, והבל הז' הוא כנגד עצם הכסא, שהוא בחי' ששה ימי הבנין כו' ובחי' בינה עילאה כו', והנה הבל הלב הוא מקור הדבור שהרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שמט</div></p> <p class=bodytext>אנו רואים שהדבור תלוי בהבל הלב ולכך כשיש לו פתיחת הלב שהוא בשמחה אזי הוא מדבר יותר, וכשהוא בכיווץ אז אינו מדבר, וכך יובן למעלה דהנה בגלות פסקה הנבואה והיינו לפי שבזמן שבהמ"ק הי' קיים שהי' בחי' וביום שמחת לבו ע"כ הי' גילוי בחי' הנבואה שהוא בחי' דבר ה' משא"כ בגלות שהוא בחי' ויתעצב אל לבו כתיב כרחל לפני גוזזי' נאלמה, נאלמתי דומי' החשיתי כו' שהוא בחי' שתיקה ופסקה הנבואה, והיינו לפי שהבל הלב הוא מקור הדבור, וזהו מ"ש ויהיו חיי שרה, שרה הוא ל' שררה שר ה' בחי' מל' עולם הדבור, ויהיו הוא בגימ' הבל, ויהיו שהוא בחי' הבל הוא חיי שרה הוא כל החיות של הדבור, וזהו מ"ש בזהר שז' הבלים הוא בחי' ז' כתרין, והיינו כמו שהכתר הוא ממוצע בין עצמות המאציל לנאצלים כמו"כ ז' הבלים הם ממוצעים שהם מחברים מוחין עם הדבור כו', והנה ע"י שופר שהוא בחי' הבל הלב עי"ז ממילא ניתקן הפגם שפגם לפי שהוא המשיך מקור המצות שהוא בחי' הבל העליון, וע"כ עי"ז ממילא נתקן הפגם כו', וזהו תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגינו דהיינו כסית כל חטאתם לפי שעל כל פשעים תכסה אהבה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> חק לישראל הוא משפט לאלקי יעקב, דהנה ידוע שיש שני בחי' בנשמות בחי' יעקב וישראל, וישראל הוא בחי' לי ראש דהיינו נשמות גבוהות לפי שהם בבחי' כי שרית עם אלקים שהם מהפכים מחשוכא לנהורא, וע"כ להם נמשך זה בבחי' חק מזון וקצבה, וגם כי חק הוא בחי' אותיות החקיקה שהם אותיות עצמיות שלמעלה מבחי' ספר שהם אותיות הכתב כו', והיינו לפי שבבחי' ספר יש דין ומשפט וכמ"ש לעיל שג' ספרים נפתחים בר"ה לפי שהוא יום הדין כו', משא"כ בישראל שהם בבחי' חק שאין בהם משפט ממילא הם ממשיכים מלמעלה מבחי' סופר כו' והיינו בבחי' אותיות החקיקה. משפט לאלקי יעקב, יעקב הוא בחי' יו"ד עקב נשמות שהם בחי' עקביים יש שם בחי' משפט דהיינו דין ומשפט אם הם ראויים לכך אם לאו וכמ"ש לעיל, אך משפט איהו רחמי דהיינו שמטה כלפי חסד כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>עדות</span> ביהוסף שמו בצאתו על ארץ מצרים, וצ"ל מה שייך יוסף לבחי' שופר. אך הענין הוא דהנה מבואר לעיל שהד' דגלים הוא כנגד ד' תקופות וכל א' כלול מג' שהם בחי' י"ב שבטים, ולמעלה הוא בחי' י"ב בקר, והנה שורש השבטים הוא בבחי' אצי' וכמ"ש ששם עלו שבטים שבטי י"ה, והנה יוסף אינו בחשבון הי"ב שבטים, שאפרים ומנשה הם בחשבון הי"ב שבטים, והיינו לפי שיוסף הוא למעלה מבחי' י"ב שבטים לפי שהי"ב שבטים הם בחי' י"ב בקר והים עליהם מלמעלה ששרשן מבחי' שם אד' ושם אלקים בחי' מל',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנ</div></p> <p class=bodytext>משא"כ יוסף שהוא מבחי' שם הוי' וכמ"ש והי' ביום ההוא יוסיף ה' שנית ידו, וזהו שאמר יוסף התחת אלקים אני בתמי' לפי שהוא למעלה מבחי' שם אלקים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בר"ה יצא יוסף מבית האסורים, ולהבין למה בר"ה יצא יוסף מבית האסורים, הענין הוא דהנה כתיב ויהי מקץ שנתיים ימים ואיתא בזהר שנתיים ימים דתב דרגין לדרגין, והיינו שיש ב' בחי' ימי עולם וימי קדם וכמ"ש כימי עולם וכשנים קדמוניות, וכשהי' התחברות ב' בחי' ימים ימי עולם וימי קדם זהו שנתיים ימים אז יצא יוסף מבית האסורים, בית האסורים היינו מה שמלובש בגשמי' עוה"ז וע"י התחברות ב' בחי' אלו יצא יוסף מבית האסורים לפי שע"י המשכת ימי קדם שם כחשכה כאורה שוין לפניו, וע"כ משם נמשך החירות כו'. ובזה יובן למה יצא יוסף מבית האסורים בר"ה דוקא, והיינו לפי שבר"ה הוא התחברות שנתיים אלו כי בר"ה תוקעין בשופר ושופר מצותו בשל איל דוקא, והנה איל הוא בן שתי שנים דוקא כי כ"מ שנא' כבש הוא בן שנה ואיל בן שתי שנים, והיינו שבר"ה ע"י שופר בחי' רחל מבכה על בניה תשובה עי"ז ממשיכים מבחי' ימי קדם בבחי' ימי עולם שהוא בחי' רחל כרחל לפני גוזזי' נאלמה, וע"כ אז יצא יוסף מבית האסורים לפי שאז הוא מקץ שנתיים ימים, וזהו ג"כ ענין שייכות שופר ליוסף לפי שבר"ה שהוא בחי' שופר של איל בן שתי שנים עי"ז יצא יוסף מבית האסורים כו'. וזהו עדות ביהוסף שמו כו' והיינו כי עדות אותיות דעת שהוא בחי' ד"ע שימי קדם הוא בחי' ד"ע וימי עולם הוא בחי' ד"ת ויוסף הוא מחבר ד"ע עם ד"ת, וזהו בן פורת יוסף פורת אותיות תופר כו' ובר"ה ג"כ התחברות ד"ע עם ד"ת כו' וכמשנת"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>