תורת שמואל - תרכ"ט - ובחדש השביעי כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/43/index.htm">ובחדש השביעי כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ובחדש השביעי כו'</h3><div class=pageno>שנ</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד, ר"ה ר"ל.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובחדש</span> השביעי באחד לחדש מקרא קדש יהי' לכם כל מלאכת עבודה לא תעשו יום תרועה יהי' לכם. הנה איתא ברבות ובחדש השביעי הוא ירחא דשבועתא שבו נשבע הקב"ה לאבותינו וכמ"ש אשר נשבעת לאבותינו </p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנא</div></p> <p class=bodytext>מימי קדם, בי נשבעתי נאום ה' אותה השבועה הי' בחדש תשרי, באחד לחדש זה אברהם וכמ"ש אחד הי' אברהם, מקרא קדש זה יעקב, יום תרועה זה יצחק.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה צ"ל מקודם מ"ש בכסה ליום חגינו ואיתא בזהר ע"ז שהס"מ בא לקטרג על ישראל ואומרים לו אייתי סהדי והוא אזיל ואייתי עמי' שמשא, ואומרים לי' אייתי סיהרא וסיהרא מתכסה באתר דאתמר בי' במכוסה ממך אל תחקור ובמופלא ממך אל תדרוש, וזהו בכסה, וכתיב לא יקום עד אחד באיש לכל עון ולכל חטאת כו' ועי"ז נתבטל הקטרוג שלו לפי שאין לו עדים. דהנה שמשא וסיהרא הן עדים וכן שמים וארץ הן עדים וכמ"ש העידותי בכם היום את השמים ואת הארץ, וכן איתא בזהר שאנשי ביתו מעידין עליו אנשי ביתו הם רמ"ח אברי' דילי', ועיקר העדות הן שמשא וסיהרא, לפי שכתיב שמש ומגן הוי' אלקי' וישראל מונים ללבנה ע"כ הם עיקר העדות. ולכאו' אינו מובן זה למה צריך ה' לעדות הלא כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו וכן כתיב היוצר יחד לבם המבין אל כל מעשיהם, צופה ומביט עד סוף כל הדורות בסקירה אחת ולמה צריך לעדות כו'. אך הענין הוא דהנה עדות הוא אותיות דעת, והיינו שמדעת נמשך העדות כי דעת נחלק לחו"ג, וחו"ג הן עיקר העדות, וזהו מ"ש ע"פ שנים עדים יקום דבר, דבר הוא בחי' מל' וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, דבר מלך שלטון, וע"פ שנים עדים יקום דבר שהוא בחי' מל' דהיינו ע"פ חו"ג כי הנהגת המלוכה הוא ע"פ שני מדות אלו חו"ג, וכמו שאנו רואים למטה שעיקר הנהגת המלוכה הוא עפ"י שני מדות אלו וכמ"ש מלך במשפט יעמיד ארץ, וכתיב והוכן בחסד כסאו, כי אם הי' בחי' חסד לבד הי' איש את רעהו חיים בלעו, וגם אם הי' ע"פ מדת הדין לבד לא היו יכולים לסבול את עומק הדין הקשה, וכך למעלה הנהגת המלוכה הוא ע"פ שני מדות אלו, וזהו עפ"י שנים עדים יקום דבר היינו שיהי' קימת המל', דהנה כתיב כרחל לפני גוזזי' נאלמה, אך כשמאיר בה בחי' חו"ג שהם עדים עי"ז נעשה קימת המל' דהיינו בחי' גילוי מלכותו, וזהו שאומרים מלכיות בר"ה דהיינו שיהי' גילוי בחי' מלכותו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה בתוס' ביאור צ"ל מקודם מ"ש אתה הראת לדעת כי הוי' הוא האלקי' שמשמע דהראת בבחי' ראי' ממש וכתי' וידעת היום כו' כי הוי' הוא האלקים שמשמע שאינו אלא רק בבחי' ידיעה ולא בבחי' ראי' כו', אך הענין הוא דהנה כתיב אל דעות הוי' שיש ב' דעות הוי' ד"ע וד"ת, ד"ת הוא מאין ליש דהיינו שנראה העולם ליש ודבר בפ"ע הגם שמשיגי' שהיש בטל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנב</div></p> <p class=bodytext>לאין אך מ"מ נראה העולם ליש ודבר, וזהו מ"ש שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אלה הוא בחי' התחלקות שנעשה ריבוי התחלקות המדרגות בבחי' יש, ומי הוא דבר שאינו מושג דהיינו בחי' אין, ומי ברא אלה כו' היינו שנמשך מאין ליש, וזהו אתה הראת לדעת שהדעת הזה הוא בבחי' ראי' ממש וכמ"ש שאו מרום עיניכם וראו כו', לפי שזה אנו רואין בעינינו ממש איך שנתהוה העולם מאין ליש כו', אך זהו רק בחי' ד"ת אך הנה ד"ע הוא להיפך שלמעלה הוא היש ולמטה הוא האין כי כולא קמי' כלא חשיב ממש, ואני הוי' לא שניתי ואתה הוא עד שלא נבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולקרב</span> זה אל השכל איך הוא שלמעלה הוא היש ולמטה הוא אין ממש שכולא קמי' כלא חשיב, שהיש הוא בטל בתכלית, יש להבין זה מענין מח' ודבור שאף שלכאורה אנו רואים שהדבור הוא יותר יש מן המח' שהרי ממח' אינו נמשך גילוי לזולתו, ואף אם יחשוב כל היום לא יבין חבירו מה הוא מחשב, משא"כ מהדבור נמשך גילוי לזולתו לפי שהדבור הוא בבחי' יש והרגשה, וע"כ יכול להבין גם חבירו מה שהוא מדבר, משא"כ המח' היא בדקות הרבה מבחי' דבור, ועיקר החיזוק והתוקף של האדם הוא במח', וכמו שאנו רואים בחוש שכאשר האדם מניח מחשבתו בהתבוננות לאלקו' ובתומ"צ כל מחשבתו אז הוא משתנה למהות אחר ממש, ומעלה אותו למעלה מאד עד רום המעלות, ולהיפוך כשמניח מחשבתו בשטות והוללות אזי מורידו למטה מאד ומשתנה למהות אחר ממש, ולכן ארז"ל הרהורי עבירה קשין מעבירה, לפי שהפגם הוא במח' כי זה כלל גדול כי כל היותר רוחני יש לו חיזוק יותר. ואם זה הוא בדבור ובמחשבה שאינם רחוקים זמ"ז רק דרגא אחת ששניהם בחי' אותיות ואעפ"כ אנו רואים שהמח' אין לו ערך לבחי' הדבור, וכ"ש וק"ו למעלה אשר שם יש גבוה מעל גבוה וגבוה עליהם שכל היותר רוחני הוא בבחי' יש יותר וכל מה שלמטה ממנו כלא חשיב, ופשיטא לגבי מהו"ע אשר כולם כלא וכאין נגדו. וע"ז הוא הציווי וידעת היום שהוא רק בבחי' דעת אבל לא בבחי' ראי', כי א"א לו להשיג בראי' ממש איך שכולא קמי' כלא חשיב רק בבחי' דעת, וזהו מ"ש כאן וידעת היום כו' אין עוד, דהיינו שאין עוד כלל כי כולא קמי' כלא חשיב וזהו אין עוד, ואף שגם בבחי' ד"ת אתה הראת לדעת כתיב ג"כ אין עוד, אך כתיב אין עוד מלבדו, שמלבדו אין עוד, אבל מ"מ יש בחי' עוד ג"כ, רק שמלבדו אין עוד שהכל הוא מאתו ית', אבל בבחי' וידעת היום שהוא קאי על ד"ע כתיב אין עוד לפי שבחי' ד"ע אין עוד ממש שכולא קמי' כלא וכאין ממש שהם בטלים במציאות ממש.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנג</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> איך אפשר לבוא ולהגיע לבחי' ד"ע, זהו ע"י כי דעת אותיות עדות, והענין הוא דהנה המצות נק' בשם עדות וכמ"ש אלה העדות והחוקים, ויקם עדות ביעקב, וכמאמר דהע"ה בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון, דהנה ענין העדות הוא לגלות דבר המכוסה ונעלם שאינו נגלה לכל, כי על דבר הידוע לכל אין צריך עדים רק על דבר שאין אנו יודעים ע"ז צריכים עדים שיעידו בדבר וע"פ שנים עדים יקום דבר, וזהו שהתורה והמצות נק' בשם עדות והיינו לפי שהתומ"צ אע"פ שנתלבשו בגשמי', אעפ"כ הם עדות ומורים על בחי' עליונות מאד שהם מכוסים ונעלמים, וע"י התורה ומצות הם נמשכים מההעלם אל הגילוי כמו העדים שמגלים את הדבר המכוסה ונעלם, וכך המצות הם עדים ומורים על דברים עליונים מצות שלמעלה כמו למשל מצות ציצית שנא' בה גדילים תעשה לך הוא עדות על בחי' ה' אלקי גדלת מאד, גדול הוי' כו', הוד והדר לבשת, הוד הוא בחי' עליונה מאד ולא ניתן ההוד אלא למשה כי המלאכים ביקשו תנה הודך על השמים ולא ניתנה להם, והיינו כי הוד הוא בחי' פנימי' התורה, והטלית שלמטה הוא רק עדות על בחי' זה, וכן ל"ב חוטין הם ל"ב נ"ח, וכן שופר שלמטה מורה על בחי' שופר שלמעלה, והוי' אלקי' בשופר יתקע, ביום ההוא יתקע בשופר גדול, ואיך שייך שופר למעלה, אך למעלה ענין השופר הוא ענין התעוררות ר"ר, וכן יריעות המשכן ואת המשכן תעשה עשר יריעות הם מורים על נוטה שמים כיריעה, וכן תפילין ד' בתים הם ד' מוחין למעלה, נמצא מצות גשמי' שלמטה הם עדים על מצות שלמעלה והיינו שהם ממשיכים גילוי ההעלם, וזהו שנק' המצות בדרך עדותיך והיינו כי כמו שהדרך הוא מחבר מעיר לעיר וכך המצות הם מחברים וממשיכים גילוי אוא"ס למטה, וגם התורה הוא רק עדות על תורה שלמעלה כי התורה נק' אדם וכמ"ש זאת התורה אדם, ולמעלה ג"כ נק' התורה בשם אדם וכמ"ש נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו', וזהו שהתומ"צ נק' עדות כו'. אך העיקר הוא קיום העדות כי אם יש עדים שלא לפנינו אין עדותן עדות לנו רק בהגדת עדות לפנינו, כמו"כ המצות דוקא בעשייתן בהנחת תפילין ולבישת טלית אזי הם עדות על מצות שלמעלה וממשיכים אורות עליונים למטה, ואם אינו מניח תפילין אף שנעשים התפילין כהלכתן אינו ממשיך כלום כו', וכמו למשל מניצוץ גשמי אף שישנו בהעלם בגחלת מ"מ כדי שיצא הניצוץ מההעלם אל הגילוי צריך להפיח במפוח כדי שיצא מהעלם אל הגילוי, כך המצות הם כניצוץ הקשור בגחלת וע"י שמקיימין את המצות עי"ז דוקא הם ממשיכים גילוי אוא"ס מההעלם אל הגילוי כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מאמר דוד המע"ה בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון דהיינו יותר מעל כל הון, כי הון הוא ענין ובדעת חדרים ימלאו כל הון יקר, ימלאו הוא ענין וכבוד הוי' מלא את המשכן ומלאה הארץ דעה את ה', וחדרים הוא ענין חדרי ג"ע וכמארז"ל על ר"ע שהי' מארבעה שנכנסו לפרדס, ור"ע שנכנס בשלום ויצא בשלום ועליו הכתוב אומר הביאני המלך חדריו, וזהו שנק' הון יקר, אך בדרך עדותיך ששתי כעל כל הון דהיינו ששמחה של מצוה הוא יותר גבוה גם מבחי' הון יקר הנ"ל, וכמו שארז"ל יפה שעה אחת בתשומע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, דהיינו ששמחה של מצוה הוא יותר טוב מרוב כל, רוב כל הוא בחי' ריבוי תענוגים שבג"ע, כי כל הוא עמוד שמחבר בין געה"ע ותחתון כמ"ש כי כל בשמים ובארץ ות"א דאחיד בשמיא ובארעא שהוא בחי' געה"ע וגעה"ת ושמחה ש"מ הוא יותר טוב מרוב כל דהיינו מכל ריבוי התענוגים שבג"ע העליון והתחתון כי הגילוי אור שבג"ע הוא רק מבחי' הון יקר, יקר בגימ' ש"י שזהו מארז"ל עתיד הקב"ה להנחיל לכל צדיק וצדיק ש"י עולמות שהוא רק חצי התחתון דכתר, אך המצות הם תר"ך עמודי אור כי תרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן הם תר"ך שהוא בחי' כתר, והיינו שע"י המצות ממשיכים מעצמות הכתר ואפי' מחצי עליון דכתר, וזהו מ"ש אשרי ירא את ה' במצותיו חפץ מאד, ולא בשכר מצותיו כי שכר מצות הוא ע"מ לקבל פרס, ופרס הוא ל' פרוסה שהוא מחצה יקר בגימ' ש"י אך המצות עצמן הן תר"ך עמודי אור כתר שלם וע"כ במצותיו חפץ מאד ולא בשכר מצותיו כו', וזהו שע"י עדות שהוא בחי' תומ"צ עי"ז ממשיכים שיהי' מאיר בגילוי ד"ע כו', והנה מצד בחי' זו עדיין אינו עדות להעיד כי בחי' ד"ע אינו נחלק לחו"ג לכן אין זה עדות שיהי' יכולים להעיד על האדם. ועפ"ז יתורץ ג"כ למה צריכים לעדות הלא כתיב אם יסתר איש במסתרים ואני לא אראנו, וכתיב היוצר יחד לבם, צופה ומביט כו', אך הנה כ"ז הוא בבחי' ד"ע אשר אינו נחלק לחו"ג, לכן אין זה עדות כלל, ומשם אינו נמשך העונש כלל כי לית שמאלא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה בתוס' ביאור צריך להבין תחלה בענין הנ"ל מ"ש כי אל דעות הוי' ולא נתכנו עלילות, שהכתיב הוא לא באל"ף, והקרי הוא לו בוי"ו, והנה לא באלף זהו לפי ד"ע הנ"ל אשר שם לא נתכנו עלילות כי כולא קמי' כלא חשיב, והנה בבחי' ד"ע זה שם לא שייך ענין עדות הנ"ל כי אם צדקת מה תתן לו ורבו פשעיך מה תעשה לו, ואינו מגיע לשם העוונות ופגמים כלל, כענין על כל פשעים תכסה אהבה, וזהו לא הביט און ביעקב ולא ראה עמל בישראל שפי' ולא ראה עמל הוא כענין על כל פשעים תכסה אהבה שהגם שראה עמל מ"מ ויסתר פניו וירא און ולא התבונן כי לית שמאלא בהאי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנה</div></p> <p class=bodytext>ע"י, וזהו מ"ש ימינך ה' נאדרי בכח ימינך ה' תרעץ אויב כולו ימין כי לית שמאלא בהאי ע"י כו', ואדרבה משם נמשך שיהי' נושא עון ועובר על פשע כו', וזהו ולא נתכנו עלילות באל"ף כי אל"ף הוא אותיות פלא בחי' כתר, ושם לא נתכנו כי אין העון תופס מקום כלל. והקרי הוא לו בוי"ו זהו לפי ד"ת, כי ענין עלילות הם הנהגת העולמות יודיע דרכיו למשה לבני ישראל עלילותיו, והנה בבחי' ד"ת שם הוא שייך ענין העדות הנ"ל לפי ששם יש בחי' ימין ושמאל וכמ"ש שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני שיש שם גם בחי' דין, וע"כ בבחי' דיעה זו צריכים לעדות ואנשי ביתו מעידין עליו שהם רמ"ח אברין רמ"ח פקודין, רמ"ח אברים דמלכא הם מעידין וכן שמים וארץ הם עדים, שהוא בחי' תושב"כ ותושבע"פ, וכמ"ש בדרוש האזינו השמים, ושמש וירח שהוא בחי' שמש ומגן הוי' אלקים לפי ששם מגיע הפגם וע"כ הם עדות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> זהו רק בבחי' ד"ת לבד, אך כדי להמשיך מבחי' לא נתכנו באל"ף לבחי' לו בוי"ו, דהיינו מבחי' ד"ע ששם אין שייך לומר בחי' עדות כיון שכולא קמי' כלא חשיב, בבחי' ד"ת, שע"ז כתיב לא יקום עד א' באיש לכל עון ולכל חטאת, עד אחד זהו בחי' ד"ע שאינו נחלק לחו"ג ולכן נק' עד אחד, ובכדי להגיע לבחי' עד אחד זה דד"ע זהו ע"י ק"ש שנק' ג"כ עד אחד כי ע' רבתי וד' רבתי הוא עד, וע"י בחי' מס"נ של ק"ש באחד עד שמגיע לבחי' ואהבת בכל מאדך בלי גבול עי"ז לא יקום עד א' לכל עון ולכל חטאת. והגם שנת"ל שהמצות הם עדות על המצות שלמעלה שעי"ז נמשך בחי' ד"ע אך זהו ע"י הקדמת שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ וע"י קבעומ"ש בחי' עד אחד ד"ע עי"ז יכולים גם ע"י בחי' המצות ג"כ להמשיך מבחי' ד"ע, וכמשנ"ת בדרושים הקודמים שענין קבעומ"ש הוא היותו דבוק בבחי' רצוא לבחי' אוא"ס בעהר"צ ועי"ז מה שהוא מקיים פרטי הרצונות שז"ע קבלת עומ"צ הוא ג"כ מחמת היותו דבוק לבחי' אוא"ס בעהר"צ, לכן עי"ז ממשיכים מבחי' ד"ע בחי' עד אחד, שעז"נ לא יקום עד אחד לכל עון ולכל חטאת, אבל קם הוא לשבועה שהוא בחי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם דהיינו שהשבועה נמשך מימי קדם שהוא בחי' ד"ע, וזהו אבל קם הוא לשבועה דהיינו שע"י מס"נ של ק"ש וקבלת עומ"צ דפ' שני' עי"ז ממשיכי' מבחי' ד"ע בד"ת, כי מצד בחי' ד"ת הנה עדות אלו קם אפילו לכל חטאת ועון והיינו אם פגם ח"ו באיזו מצוה אזי נעשה עי"ז בחי' דין ח"ו, אבל עד א' של ק"ש לכל עון ולכל חטאת הוא דאינו קם אבל קם הוא לשבועה אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם להמשיך גם מבחי' ד"ע בד"ת.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנו</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן מה שחדש השביעי נקרא ירחא דשבועתא, ובאחד לחדש זה אברהם, דהנה כתיב הן האדם הי' כאחד ממנו כיחידו ש"ע, והיינו לפי שאלקי' עשה את האדם ישר היינו שיהי' גילוי אלקות למטה כמו למעלה ויהי' גילוי בחי' אחד למטה ג"כ, וזהו כאחד ממנו לפי שאדם המשיך בחי' אחד למטה כו', אך ע"י חטא עה"ד קלקל זה ונסתלקה השכינה למעלה עד שבא אברהם, אחד הי' אברהם היינו שהמשיך בחי' אחד הנ"ל למטה כמו קודם החטא, לפיכך ירחא דשבועתא הוא בחדש תשרי לפי שאז נברא אדה"ר וקלקל שלא יהי' מאיר גילוי בחי' אחד למטה, ואברהם תיקן בחי' אחד הנ"ל לכך היתה השבועה בר"ה כו' שבו נברא אדה"ר. מקרא קדש זה יעקב, דהנה כתיב תתן אמת ליעקב חסד לאברהם שלאברהם שייך בחי' חסד וליעקב הוא בחי' אמת, והנה בחי' אמיתית שלו שהוא מדריגת אני ראשון ואני אחרון, שכולא קמי' כלא חשיב, ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שינוי כלל, וכמ"ש וארא אל אברהם כו' ושמי הוי' לא נודעתי להם ופרש"י לא ניכרתי במדת אמיתית שלי, וזהו שיעקב נקרא מקרא קדש והיינו שיעקב הוא ממשיך מבחי' מה שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות, לפי שיעקב הוא בחי' אמת, והיינו שיעקב הוא הממשיך מבחי' ד"ע ממש בד"ת, כי אברהם הוא בחי' חסד והיינו שממשיך בחי' כי חפץ חסד הוא שהי' מאיר בשעת בריאת העולמות מצד כי חפץ חסד הוא קודם החטא, אך יעקב שהוא בחי' אמת דהיינו שממשיך מבחי' אמת אמיתית עצמותו ממש, לפי שיעקב הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, וזהו שנק' מקרא קדש דהיינו שהוא קורא וממשיך מבחי' קדש מה שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות שהוא בחי' ד"ע. יום תרועה זה יצחק כי תרועה הוא בשופר והנה שופר הוא של איל כדי לזכור עקידה של יצחק, וע"כ תרועה הוא בחי' יצחק. והנה פי' אשר נשבעת לאבותינו, הנה ענין השבועה הוא כמו למשל שני אוהבים שיש ביניהם אהבה וריעות התלוי בדבר הנמשך ע"פ טעם ודעת ומיראתם שמא יגרום איזה דבר לבטל את האהבה נשבעים זל"ז ומגביהים את אהבתם למעלה מהטעם והדעת שאף שברבות הימים יחטא א' לחבירו ותגרום איזה שנאה אך משבועתם לא יבטל האהבה, כמו"כ היתה השבועה למעלה שיומשך האהבה שלא ע"פ טו"ד, וזהו אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם כי יש בחי' ימות עולם וימי קדם, ימות עולם הוא בחי' ד"ת הנ"ל הנהגת העולמות אך ימי קדם הוא בחי' קדמונו ש"ע שהוא בחי' ד"ע הנ"ל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנז</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> עדיין צ"ל הלא מצד בחי' ד"ת יש עדות שהרי דעת זה מתחלק לחו"ג שהם שני עדים, ולזה אמרו בזהר בכסה שסיהרא מתכסה וסליקת למעלה באתר דאתמר בי' במכוסה ממך בל תחקור ולא נשאר רק עד אחד ואז לא יקום עד אחד לכל עון ולכל חטאת כיון שאינו נשאר רק עד א' דהיינו שמשא לבד. אבל קם הוא לשבועה דהיינו לחייבו שבועה ונת"ל שע"י עד אחד דק"ש נמשך בחי' אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, וי"ל שלכן סליקת לההוא אתר דאתמר בי' במופלא ממך אל תדרוש שהוא בחי' פלא עליון בחי' כתר בכדי להמשיך את השבועה. ומה שהעילוי הוא לסיהרא ולא לשמשא, דלכאו' מאחר שאין צורך רק לבטל עדותן שלא יהי' ע"פ שנים עדים יקום דבר ולמה העלי' לסיהרא דוקא ולא לשמשא, אך הענין הוא כי שמשא שהוא בחי' ז"א הוא ריבוי חסדים וע"כ אף שלא יתעלה למעלה הנה לבד מה שלא יקום עד א' באיש לכל עון ולכל חטאת, הנה ז"א הוא רובו חסדים, אבל סיהרא שהוא בחי' מל' השייך לעולמות ועיקר בנין המל' הוא מהגבורות ע"כ אף אם הי' עולה השמש למעלה ע"כ הי' יכול להיות ג"כ בחי' דין וגבורות ע"כ עולה בחי' סיהרא למעלה לההוא אתר. וגם כי עיקר הפגם מגיע בנוק' כי בן כסיל תוגת אמו, ולכן עולה הסיהרא לאתר דכתי' במכוסה ממך בכדי להמתיק העדות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> אח"כ שנתעלה בחי' הסיהרא לההוא אתר ונתמלאו כל הפגמים שבה, וזדונות נעשו כזכיות ע"י התשובה, אז עפ"י שנים עדים יקום דבר, דהיינו שע"פ החו"ג נעשה קימה בבחי' המל' כי מלך במשפט יעמיד ארץ, ומשפט איהו רחמי שמכריע לכ"ז, וזהו"ע מלכיות זכרונות ג"כ שהוא בחי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה כו' כי בענין הנהגת המל' צ"ל ג"כ מדה"ר, וזהו ע"פ שנים עדים או שלשה עדים יקום דבר, ולכאו' קשה אם די בב' ל"ל שלשה, אך כולם צריכין להיות כי לפעמים יוכל להיות התגברות הדינין ולא יוכל להתקיים העולם, ע"כ צריך גם לבחי' רחמים לעורר רחמים רבים להיות נושא עון ועובר על פשע, על כל פשעים תכסה אהבה, וזהו אתה נגלית בענן כבודך שהוא בחי' שופר שהוא התעוררות רחמים רבים כו' כנ"ל. ועוי"ל כי מלכיות וזכרונות זהו חו"ג, והיינו בחי' הדעת שנחלק לחו"ג, ויש בחי' עד אחד דד"ע, וז"ע שופרות בחי' רחמים רבים דכתר ברחמים גדולים אקבצך.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>