שובה ישראל כו'
שנז
בס"ד.
שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל הוי'. הנה ענין הוידוי דברים הוא מצוה מן התורה להתוודות בפה, כמ"ש והתוודו את חטאתם כו', ולכאורה הלא עיקר מצות התשובה הוא החרטה בלב, ומהו ענין הוידוי דברים. הנה כתיב דרשו הוי' בהמצאו וארז"ל אלו עשי"ת, ויובן זה בהקדם מארז"ל שאלו לתורה נפש החוטאת במה תתכפר, אמרה יביא אשם ויתכפר לו, שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר, וצ"ל מפני מה אמרה התורה יביא אשם ויתכפר לו והקב"ה אמר יעשה תשובה, הלא אורייתא וקוב"ה כולא חד ומפני מה מחולקי' בתשובותיהם. וגם הנה האשם אינו מכפר כ"א על שגגות ועל מזיד אין שום תקנה עפ"י התורה, ותשובה מכפרת גם על זדונות.
ויובן כ"ז בהקדם להבין מהו ענין הקרבנות שלכאו' יפלא שכשהאדם חוטא מביא קרבן בהמה ועי"ז מתכפר לו החטא, ואיך מתכפר ע"י הקרבת הבהמה חטא האדם אשר חטא. והענין הוא דהנה כתיב אחור וקדם צרתני וארז"ל אחור למע"ב וקדם למע"ב, אחור למע"ב כי אפילו יתוש קדמך שתחלה נברא הדומם ואח"כ הצומח ואח"כ הבע"ח, עד שלבסוף נברא האדם ביום ו', ומלבד זה הרי אנו רואים שהאדם מוכרח לכל הענינים ההם שניזון מהם ואם לא יאכל יתחלש עד שיוכל ליפרד הנפש מן הגוף ברבות הימים בהעדר האכילה, משא"כ הם אינם מוכרחי' להאדם כלל, ונמצא בהכרח לומר שבשרשן הם גבוהי' יותר ממדרגת האדם והיינו כנודע ששרשן מעולם התהו, וכמארז"ל אין לך עשב שאין לו מזל כו' כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם עד שורש שרשן בבחי' התהו שקדם לתיקון, ולכן נק' האדם אחור למע"ב שהוא למטה מכולם. אמנם מ"מ הנה הוא ג"כ בחי' קדם למע"ב כי עיקר המכוון מבריאת העולמות הוא האדם כמ"ש כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות