תורת שמואל - תרכ"ט - שובה ישראל כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/44/index.htm">שובה ישראל כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>שובה ישראל כו'</h3><div class=pageno>שנז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד.</p></p> <p class=bodytext>שובה ישראל עד הוי' אלקיך כי כשלת בעוניך קחו עמכם דברים ושובו אל הוי'. הנה ענין הוידוי דברים הוא מצוה מן התורה להתוודות בפה, כמ"ש והתוודו את חטאתם כו', ולכאורה הלא עיקר מצות התשובה הוא החרטה בלב, ומהו ענין הוידוי דברים. הנה כתיב דרשו הוי' בהמצאו וארז"ל אלו עשי"ת, ויובן זה בהקדם מארז"ל שאלו לתורה נפש החוטאת במה תתכפר, אמרה יביא אשם ויתכפר לו, שאלו להקב"ה אמר יעשה תשובה ויתכפר, וצ"ל מפני מה אמרה התורה יביא אשם ויתכפר לו והקב"ה אמר יעשה תשובה, הלא אורייתא וקוב"ה כולא חד ומפני מה מחולקי' בתשובותיהם. וגם הנה האשם אינו מכפר כ"א על שגגות ועל מזיד אין שום תקנה עפ"י התורה, ותשובה מכפרת גם על זדונות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> כ"ז בהקדם להבין מהו ענין הקרבנות שלכאו' יפלא שכשהאדם חוטא מביא קרבן בהמה ועי"ז מתכפר לו החטא, ואיך מתכפר ע"י הקרבת הבהמה חטא האדם אשר חטא. והענין הוא דהנה כתיב אחור וקדם צרתני וארז"ל אחור למע"ב וקדם למע"ב, אחור למע"ב כי אפילו יתוש קדמך שתחלה נברא הדומם ואח"כ הצומח ואח"כ הבע"ח, עד שלבסוף נברא האדם ביום ו', ומלבד זה הרי אנו רואים שהאדם מוכרח לכל הענינים ההם שניזון מהם ואם לא יאכל יתחלש עד שיוכל ליפרד הנפש מן הגוף ברבות הימים בהעדר האכילה, משא"כ הם אינם מוכרחי' להאדם כלל, ונמצא בהכרח לומר שבשרשן הם גבוהי' יותר ממדרגת האדם והיינו כנודע ששרשן מעולם התהו, וכמארז"ל אין לך עשב שאין לו מזל כו' כי גבוה מעל גבוה וגבוהים עליהם עד שורש שרשן בבחי' התהו שקדם לתיקון, ולכן נק' האדם אחור למע"ב שהוא למטה מכולם. אמנם מ"מ הנה הוא ג"כ בחי' קדם למע"ב כי עיקר המכוון מבריאת העולמות הוא האדם כמ"ש כי זה כל האדם כל העולם לא נברא אלא לצוות </p> <p class=bodytext><div class=pageno>שנט</div></p> <p class=bodytext>לזה, ולכן נברא באחרונה בכדי שימצא הכל מוכן, וזשאה"כ אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי שכל עיקר המכוון מהבריאה הוא בשביל האדם, והיינו מפני דכתיב נעשה אדם בצלמנו כדמותנו כו' שעיקר המלוכה אינו שייך כ"א על האדם כי מלך על עם בדומה לו למשל בגשמיות שענין מלוכה אינו נופל אלא על אנשים בנ"א כמותו רק שהוא נעלה מהם בעילוי רב, משא"כ על בהמות וחיות אינו נופל ענין המלוכה, וכמו"כ למעלה ענין מלוכה הוא דוקא על האדם ולכן אדה"ר אמר השיר ה' מלך גאות לבש כו', שאז נתגלה ענין המלוכה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא כי נעשה אדם בצלמנו כדמותנו, בצלמנו יחו"ע כדמותנו יחו"ת, וז"ע אחד ועד, אחד בחי' יחו"ע איך שקמי' כלא, ועד בחילופי אתוון אחד יחו"ת ביטול היש, וז"ע אנשי יריחו היו כורכין את שמע, פי' שלא היו אומרים בשכמל"ו היינו שהי' אצלם הביטול ואהבת את כו' מהתבוננות שבאחד בחי' יחו"ע, ואין הלכה כמותן שלא כל אדם יכול להגיע לבחי' זו רק ע"י בשכמל"ו התבוננות בעולמות בחי' יחו"ת ביטול היש לאין. וכנגד ב' בחי' אלו דיחו"ע ויחו"ת יש בלב האדם ג"כ ב' בחי' פנימי' הלב וחיצוניות הלב שז"ע ב' בחי' ביטול הנ"ל, פי' חיצוניות הלב הוא למטה מן הדעת והוא התגברות הנפש בכח השגתה והשכלתה שמשכלת ומתבוננת שאין לך עשב מלמטה שאין לו מזל כו' וגבוה מעל גבוה כו' עד רום המעלות מקור וראשית כל ההשתל' והתהוות החיות הוא [כדכתיב] וברוח פיו כל צבאם ואתה מחי' את כולם וכתיב ראה נתתי לפניך את החיים כו' שבכל דבר נברא יש בחי' מות וחיים שהמות הוא גשמיות הדבר וחומריותו והחיים הוא הרוחניות שבו שעי"ז ובחרת בחיים לאהבה את ה' כי הוא חייך, שהוא חיי החיים ומקורא וראשיתא דכולא.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> הנה בחי' פנימיות הלב היא רעותא דלבא ותעלומות לב אשר למעלה מעלה מן הטעם ודעת המושג ומושכל בכח השגת הנפש והשכלתה והוא בחי' אלקות שבנפש המתגלה בבחי' יחידה שבה להשתפך אל חיק אביה ממש בבחי' ביטול כו', והארה זו היא מבחי' סוכ"ע, כי הנה ממכ"ע היינו חיות ואוא"ס ב"ה שיורד ומשתלשל בהשתלשלות המדריגות מעילה לעילה הארה והארה דהארה כו', וסוכ"ע היינו שהוא לבדו ית' כמו קודם שנבה"ע כו' שאינו בגדר עלמין כלל ולא שייך לפניו ית' בחי' השתלשלות כלל וכמ"ש את</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שס</div></p> <p class=bodytext>השמים ואת הארץ אני מלא, ששמים וארץ שוה וכמאמר והקדוש בשמים ובארץ שהוא קדוש ומובדל בשמים ממעל ועל הארץ מתחת שגם הרוחניות כמו גשמיות יחשב לפניו ית'. והנה בנש"י כתיב ואתם תהיו לי ממלכת כהנים וגוי קדוש שהם מקבלים מבחי' קדוש ומובדל שאינו בגדר השתלשלות בחי' סוכ"ע, ושם הוא שורש נקודת פנימיות הלב להיות האהבה לה' למעלה מבחי' טעם ודעת בבחי' רעותא דלבא וכמ"ש מי לי בשמים ועמך כו' כלה שארי ולבבי וכמ"ש לך אמר לבי בקשו פני כו'. וזהו מה שאמרו השבטים ליעקב כשם שאין בלבך אלא אחד כך אין בלבנו אלא אחד, פי' כך הוא בחי' כדמותינו, כי יעקב הי' מרכבה לאלקו' בבחי' מרכבתא עילאה בבחי' ביטול דיחו"ע כנ"ל והם היו במדרגת יחו"ת, ולכן אמרו כך כו' בכ"ף הדמיון לבד, אמנם מ"מ בחי' וענין הביטול אינו נמצא כ"א בהאדם דוקא, וזהו"ע בצלמנו כדמותנו בדומה לו כביכול, ולכן עליו דוקא שייך המלוכה, וגם כי האדם יש בו רמ"ח אברים ושס"ה גידי' והרי הוא בצלמנו כמ"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם כו' ורמ"ח פקודין המה רמ"ח אברי' דמלכא, וכשהאדם מקיים הרמ"ח פקודין ה"ה כלי לקבל גילוי הרמ"ח אברי' דמלכא, וזהו בצלמנו כדמותנו, ונק' קדם למע"ב בהיות כי הוא עיקר המכוון והקיום של המלוכה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה כ"ז הוא כאשר לא פגם בתומ"צ אזי הוא בצלמנו כדמותנו, אבל אם פגם באיזה מצוה אזי נפגם הצלם ונחסר ממנו הדמות ונמשל כבהמות נדמו, ואדרבה הוא יותר גרוע מהבהמה כי הבהמה לכה"פ לא עברה רצון בוראה, וע' בד"ה תקעו (דך"ט) מענין רצועה של עגל שבמלקות, וע"ז אמרו רז"ל אין חיה רעה שולטת באדם אא"כ נדמה לה כבהמה ר"ל שנחסר ונסתלק צלמו, והראי' מדניאל בגוב אריות שלא הזיקו אותו והוא מחמת שהי' אצלו הצלם בשלימות, והסיבה לזה הוא ע"ד מארז"ל אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות. והעצה לזה זהו מה שאמרה תורה יביא אשם ויתכפר, דהנה ענין הקרבנות הוא שמקריבים הבהמה ע"ג המזבח ונכללת באש שלמעלה בשרשה בפני שור שבמרכבה ועי"ז והחיות נושאות את הכסא עם בחי' כמראה אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא, והו"ע בהמה רבה בחי' המדות שלמעלה מהחכ' ועי"ז נמשך תוס' אור למלאות הפגם כי הפגם הוא בבחי' כמראה אדם שם הוי' ברמ"ח פקודין שנק' קדש שלכן מברכין על המצות אשר קדשנו במצותיו שהם מבחי' קדש העליון, אבל ע"י הקרבן נמשך מבחי' שלמעלה משם הוי' ע"ד מ"ש לפני הוי' מבחי' קדה"ק וכמארז"ל במשנה העולה קדש קדשים כו' ונתמלא הפגם. אך בכדי שתוכל הבהמה להתעלות כ"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסא</div></p> <p class=bodytext>צריך האדם להקדיש הבהמה בפה תחלה לומר ה"ז עולה, כי הבהמה אף ששרשה היא גבוה מאד נעלה מבחי' התהו שקדם לתיקון, מ"מ זהו ממה שנפל בשבה"כ כנודע ונעשה בהמה גשמי' וצריך להעלותה, והוא ע"י דבורו כי שרש האותיות הוא מדרגה גבוה וכמארז"ל מט"ט קושר כתרים לקונו מתפלותיהם של ישראל רק שבכדי שיפעול דבורו צריך שיהי' אדם בתחלה והיינו ענין תשובה וכמו שעתה בתפלה שכנגד תמידין שקושר כתרים לקונו כנ"ל הוא דוקא אחר המס"נ שבק"ש, ואז יש כח בדבורו להעלותה, ועי"ז נתמלא הפגם שפגם בבחי' כמראה אדם, כי אף שהוא שוגג ששכח ומחמת זה עבר העבירה עכ"ז פגם במה ששכח כו' וצריך לכפרה, והוא ע"י הקרבן. והנה כ"ז הוא רק על השוגג שגם חכמת התורה מחייבת שיתכפר לו ע"י הקרבן, אבל על המזיד אין שום תיקון על הפגם עפ"י דרכי התורה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> מה ששאלו להקב"ה ואמר יעשה תשובה ויתכפר שהוא גם על המזיד הוא עד"ז בהיות כי ענין התשובה מגיע לבחי' אוא"ס עצמותו ומהותו ב"ה וכמ"ש כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך אנכי מי שאנכי וכמ"ש בד"ה כי ביום הזה יכפר כו' (ט"ז) לכן משם אפשר למלאות כל הפגמים גם הזדונות ע"ד מ"ש טוב וישר הוי' ע"כ יורה חטאים בדרך שר"ל אף החוטאים במזיד יורה להם דרך תשובה והוא מפני כי טוב וישר ה' וכמשי"ת אי"ה, דהנה יש טוב ועומק טוב וכן בלעו"ז רע ועומק רע, וע"ד המאמר רשע ורע לו שפי' עומק רע כי הרשע בעצמו הוא רע וא"כ מהו עוד רשע ורע לו אלא שהוא בבחי' העומק רע, רע לשמים ורע לבריות, והוא ע"ד כי המאכל המותר הוא מעורב טו"ר ששרשו הוא קליפת נוגה רק שהוא יכול להתברר ולהתעלות מהרע ע"י הברכה שמברכין עליו, ובלעדי זה הבירור ה"ה מעורב ברע, ועומק רע הוא כמו מאכל איסור שאינו יכול להתברר כלל אף אם יברכו עליו (וכמ"ש בלק"א), וע"ז הו"ע התשובה ממעמקים קראתיך הוי', ויש עשר עומקים כמ"ש בס"י (הובא בפע"ח) עומק ראשית עומק אחרית עומק מזרח עומק מערב כו', דהנה כמו שיש למעלה ע"ס עליונות כמו"כ בהאדם יש עשר בחי' הנפש כי הוא בצלמנו כדמותנו כנ"ל, והנה כאשר פגם בעשר בחי' נפשו ונפל ברע ובעומק רע פגם עי"ז בע"ס עליונות בבחי' שם הוי', והתיקון לזה הוא ע"י ממעמקים קראתיך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסב</div></p> <p class=bodytext>הוי' ע"י שיתבונן שנפל בעומק רע וישוב מעומקא דלבא ע"ד ותתפלל חנה על הוי' הנה עי"ז קראתיך הוי' שקורא וממשיך מחדש כל הבחי' שם הוי' היינו הע"ס מבחי' עשרה עומקים העליונים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> העשרה עומקי' למעלה הוא ע"ד המבואר בספרי הקבלה שעומק גימט' גבורה, פי' כמו שלהיות מלך על עם הוא ע"י גבורות וצמצומים וכמ"ש כבוד מלכותך יאמרו וגבורתך ידברו, ובלעדי הצמצום לא הי' יכול להיות התהוות הנבראים בע"ג, כמו"כ יובן למעלה שבכדי להיות התהוות ע"ס העליונות דאצי' מעצמות אוא"ס הרי אנת הוא חד ולא בחושבן ע"ס כלל וכולם בחכ' עשית שהחכ' עם העשי' שוין אצלו ממש וכמו שאינו בערך העשי' הגשמיות כמו"כ אינו בערך הח"ע והחכ' מאין תמצא, ולכן כדי שיומשכו בחי' הע"ס הוא ע"י גבורות וצמצומים ע"ד הצמצומים שבבחי' מל' ויותר מזה לאין קץ, וכמ"ש בת"א בד"ה פתח אלי', וזהו"ע עומק ראשית כי ראשית חכ' והתהוותה הוא ע"י עומק גימט' גבורה, פי' צמצום עצום, וכמו"כ כל העשר עומקי' הו"ע גבורות וצמצומים להיות התהוות העשר ספירות. וזה"ע ממעמקים קראתיך הוי' היינו מבחי' המקור של הע"ס להיות נמשכים ע"ס מחדש מאחר שפגם כו' וזה"ע התשובה ממעמקים דוקא, כי יש מקור מעיין נהר, למשל בגשמיות כאשר הנהר יחרב ומעיין נרפש חופרים בעומק עוד יותר בהמקור שהמקור לעולם לא יופסק, וכמו"כ ע"ד משל זה למעלה כתיב ונהר יוצא מעדן, ועדן הוא המעיין בחי' חכמה וכיון שפגם צריך להמשיך ממקורא דכולא מקור הע"ס ששם אינו מגיע שום פגם, ולכן משם אפשר למלאות הפגמים. וזהו ענין שאלו להקב"ה בחי' עצמיות אור א"ס שלמעלה מבחי' ע"ס וחכמת התורה בכלל ואמר יעשה תשובה ויתכפר, והוא מחמת כי טוב וישר ה' היינו בחי' העומק טוב ע"כ יורה חטאים בדרך וכנ"ל, והגם כי אורייתא וקוב"ה כולא חד זהו מחמת התלבשותו בחכמה שבתורה שנק' אחד האמת, אך מ"מ הנה כתיב כאשר יאמר משל הקדמוני שהתורה היא רק משל להבין בחי' אוא"ס קדמונו ש"ע, שכשם שאין ערוך בחי' המשל להנמשל כמו"כ אין ערוך חכ' שבתורה לגבי בחי' אוא"ס קדמונו ש"ע ומשם נמשך הסליחה ע"י התשובה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מ"ש שובה ישראל עד הוי' אלקיך שלא בהדרגה, כי ישראל מתקשראן באורייתא ואוריי' בקוב"ה, אבל מאחר שפגמו בתורה לכן שובה עד הוי' אלקיך כנ"ל. ואח"כ כתיב קחו עמכם דברים ושובו אל ה', והוא ע"ד מ"ש ותקם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסג</div></p> <p class=bodytext>את דבריך כי צדיק אתה, וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים, ולהיות ותקם את דבריך היינו לחבר ה' תתאה שהוא בחי' מל' בחי' הדבור עליון להוי"ו שיהי' יחוד ו"ה ע"ד מ"ש בקול דברי אלקי' חיים להמשיך הו' בה', ועד"ז ועמך כולם צדיקים ממשיכים יחוד ו"ה, אבל ע"י הפגם נעשה פירוד כביכול ובחי' ה' תתאה בחי' הדבור עליון היא בגלות כרחל לפני גוזזיה נאלמה בהע' שרים, והקמת הדבור מנפילתו הוא ע"י קחו עמכם דברים וידוי דברים כי ע"י בחי' התשובה מעומקא דלבא ממשיכים יחוד י"ה, ולהיות יחוד ו"ה בבחי' הדבור הוא ע"י וידוי דברים כי העובר עבירה אחת קונה לו קטיגור א' וידוע דגם בקליפות יש נפש וגוף, גוף הקליפה נעשה מעצם המעשה או הדבור, ונפש דקליפה נעשה מהרצון והתאוה שבהעבירה, ולכן ע"י התשובה עקירת הרצון נוטלי' מהן הנפש דקליפה וע"י הוידוי דברים מעבירים גם הגוף דקליפה שנתהווה מהמעשה כי צריך להעבירה לגמרי מכל וכל (וכמ"ש במצות וידוי שעקימת שפתיו הוי מעשה לענין זה מחסד ה'), וזהו קחו עמכם כו' היינו ר"ל העיקר הוא התשובה בלב ועמכם צריך ג"כ להדברי וידוי להעביר גם הגוף כנ"ל, ושובו אל הוי' שע"י שני הבחי' ההם עי"ז ושובו אל הוי' יחוד שם הוי' בשלימות י"ה ו"ה להקים את ה' תתאה בחי' הדבור מגלותו. ואח"כ כתיב ונשלמה פרים שפתינו, והוא ע"ד מ"ש כחוט השני שפתותיך כמו חוט השני שהו"ע לשון של זהורית שהי' קשור על פתחו של היכל, וכשהגיע השעיר למדבר הי' הלשון מלבין ע"ש הכתוב אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו הנה כמו"כ הוא שפתותיך, רק שהוא כאשר עמכם דברים ר"ל בהקדם התשובה ונשלם הפגמי' מכל וכל ע"ד כחוט השני וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מ"ש וכל אדם לא יהי' באהל מועד, והוא ע"ד מ"ש ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו, דהנה יוסף קאי על הקב"ה ע"ד מ"ש יוסיף ה' שנית ידו והו"ע המשכת תוס' אורות שלמעלה מעלה מהשתלשלות שיומשך גילוי אלקות למטה ממש, וע"ד שיהי' לע"ל נשמות בגופים ויחיו מתענוג האלקי בלא אכילה ושתיה, משא"כ עכשיו בבחי' ההשתל' א"א להתחבר הנשמה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסד</div></p> <p class=bodytext>שהיא רוחניות עם הגוף שהוא גשמי כ"א ע"י הלחם דוקא, אבל בהגלות נגלות בחי' עצמיות אוא"ס בבחי' תוס' וריבוי יהי' התחברות שני הפכים כנ"ל, ועיקר הגילוי יהי' לע"ל וכמ"ש אור זרוע לצדיק שעכשיו הוא בבחי' זריעה והעלם, אבל המכוון הוא בשביל הצמיחה בתוס' רב כמשל זריעה בגשמיות וכמ"ש במ"א, וזהו ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו היינו בהגלות נגלות עצמיות אור א"ס אל אחיו נש"י שנק' אחים וריעים כמ"ש למען אחי ורעי כו' אזי ולא עמד איש אתו אפילו המלאכים, כי עתידים צדיקים שיעמדו לפנים ממחיצתן של המלאכים וכמארז"ל ע"פ כעת יאמר ליעקב ולישראל מה פעל אל שהמלאכים ישאלו אצל הצדיקים מה פעל אל כו' להיות שגילוי הזה אינו שייך כ"א לנש"י בלבד להיות שהם ממשיכים בחי' הזאת ע"י הזריעה כנ"ל בקיום התומ"צ ולא למלאכים ולכן ולא עמד איש אתו כו', והנה יוהכ"פ הוא מעין עוה"ב ג"כ שאין בו לא אכילה ולא שתיה ע"ד שיהי' לע"ל כנ"ל, להיות שהגילוי נמשך מבחי' אנכי מי שאנכי ע"י התשובה כנ"ל מבחי' קדה"ק שלמעלה משם הוי' ונמשך שם הוי' מחדש, ולכן כתיב בו ג"כ וכל אדם לא יהי' באהל מועד בבואו לכפר בקדש אפילו אותם שנאמר בהם ופניהם פני אדם היינו המלאכים ע"ד ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו וכנ"ל וכמ"ש בד"ה כי ביום הזה הנ"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>