ביום השמיני כו'
שפג
בס"ד, ליל ש"ת, ר"ל
ביום השמיני עצרת תהי' לכם, ולהבין מהו ענין עצרת וענין תהי' לכם דוקא, יובן בהקדם ענין הנסכים שהיו מנסכים את היין כו', ותחלה צ"ל ענין היין. הנה כתיב יין המשמח אלקים ואנשים, וצ"ל מפני מה היין משמח
שפד
כו'. הנה אנו רואים שהיין הוא כנוס בענבים ואינו ניכר כלל אם יש יין בהענבים א"ל (ואינו כמו שמן שרואים שהזתים אגורים מן השמן ויש בהם שמנוניות, משא"כ היין הוא מובלע בבשר הענבים ואינו ניכר כלל אם יש בהם יין א"ל), והרי היין כשדורכין אותו מן הענבים הרי הוא יוצא מהעלם אל הגילוי, ולכן פעולתו ג"כ לשמח אלקי' ואנשים היינו להוציא מהעלם אל הגילוי כי ענין השמחה הוא שיוצא מהעלם אל הגילוי כמשל המלך שהוא טמיר ונעלם מעין כל בחדרי חדרים ובעת שמחתו הוא מתגלה לעיני עבדיו ולעין כל, כי השמחה גורם הגילוי ולהיות מעשה היין שיוצא מהעלם אל הגילוי לכן פעולתו לגרום שמחה שהיא ג"כ יציאה מהעלם אל הגילוי כנ"ל. ופי' ענין שמשמח אנשים, להיות כי באדם יש ב' בחי' כחות הא' הוא בחי' כח חיצוני המחי' את הגוף שהוא ע"י האכילה שמהמאכל נעשה דם והדם הוא הנפש להחיות את הגוף, והב' הוא בחי' כח פנימי היינו בחי' הכח שיש בכאו"א מישראל שיוכל ללמוד ולהתפלל כו', אשר גם כח זה נמשך מהדם שהדם הוא הנפש הוא הנותן כח שיוכל ללמוד ולהתפלל אכן כח זה הגם שישנו אמנם הנה הוא בהעלם וז"ע בחי' אה"ר שהיא בהעלם כו', ולכן כאשר נכנס יין יצא סוד היינו בחי' האהבה שבהעלם שנלקח מבחי' פנימיות החיות כו', והיינו מטעם הנ"ל שהיין הוא כנוס ומובלע בהענבים כנ"ל, וגם מפני שהיין הוא אדום לכן פעולתו להוציא מהעלם אל הגילוי בחי' רביעית דם שהנפש תלוי בו שהוא בחי' הכח פנימי כו'.
ומבשרי אחזה שכשם שיין משמח אנשים, ככה עד"ז יובן בענין יין המשמח אלקי' כו', דהנה נודע שיש ב' שמות הוי' ואלקים וע"ז נא' כי אל דעות ה' ד"ע הוא איך דכולא קמי' כלא חשיב ולמעלה הוא היש האמיתי ולמטה הוא אין ואפס וכל מה שקמי' יותר הוא יותר כלא חשיב, ובחי' זו נמשך מבחי' שם הוי' כו' כנודע, ויש בחי' ד"ת הוא שהבריאה היא יש מאין שלמטה היש ונתהוה מאין כו', אשר בחי' זו נמשך מצד שם אלקים המעלים ומסתיר על אור ה' וקדושתו, אמנם הנה גם בשם אלקים יש בחי' הוי' שמאיר בו וכמ"ש כי ה' הוא האלקים ונת' בזהר שכולא חד בלא פרודא כו', אכן הוא בהעלם וע"י היין יצא סוד בחי' סוד ה' כו', וז"ע היין שממשיך מהעלם אל הגילוי היינו שממשיך שיהי' נמשך בחי' גילוי הוי' מה שהי' תחלה בבחי' סוד כו'.
והנה שרש המשכת ש' הוי' בחי' סוד ה' הוא ע"י האבות והשבטים, וז"ע יוסף בחי' יסוד יו"ד סוד, פי' יו"ד רומז לשם הוי' שהוא האות ראשונה
שפה
כו' (וש' הוי' הוא ל' התהוות ויו"ד מורה על תמידות ההתהוות ולכן הוא עיקר שם הוי' כו') ויוסף הוא יו"ד סוד פי' שהוא ממשיך ש' הוי' שהי' בסוד תחלה כו'. וביאור ענין מה שהשבטים ממשיכי' בחי' סוד ה', דהנה כתיב כל הנפש הבאה לבית יעקב ששים ושש ואח"כ כתיב כל הנפש הבאה לבית יעקב שבעים, פי' ששים ושש הוא ב' ווי"ן וא"ו רבתא הוא בחי' ששים וא"ו זעירא הוא בחי' שש, וזהו בחי' ס' ו' שבתיבת סוד, והנפש הבאה כו' שבעים שניתוספו ד' רומז לבחי' ד' שבתיבת סוד ולכן הם הממשיכים בחי' סוד הוי', וגם יין בגימ' סוד, ובקידוש הוא ע' תיבין, ולכן ע"י שמברכין קידוש על היין ממשיכים ג"כ בחי' סוד הוי' כו'.
ולהבין בתוס' ביאור ענין בחי' סוד הוי' יובן ממה שנת' במ"א ע"פ אלה מסעי בנ"י כו' שהלכו מ"ב מסעות שצ"ל מהו ענין מ"ב מסעות אך הענין הוא דהנה ש' מ"ב הוא נגד השרפים שיש להם וא"ו כנפי' כמ"ש שש כנפים לא', וששה פעמים ז' עולה מ"ב, וזהו שרש ענין ש' מ"ב. ולהבין זה יובן בהפרש בין שרפים לחיות ואופנים שיש להם רק ד' כנפים, והענין הוא דהנה הבריאה היא יש מאין ולכאו' צ"ל הלא ממך הכל כתיב ואיך יתכן לומר שהבריאה יש מאין הלא הוא ית' הוא יש האמיתי כו', ויובן בהפרש שבין שרפים לאופנים, דהנה השרפים אומרים קדוש ואופנים וחיות אומרים ברוך, והענין הוא דהנה קדוש פי' שקדוש ומובדל מגדר עלמין וזהו בחי' סוד ה' שטמיר ונעלם מעין כל, והשרפים אומרים ג"פ קדוש להיות שהוא מובדל ג"פ כו', אבל האופנים והחיות אומרים ברוך ולהם ד' כנפים כו' שהם כנגד ד' אותיות דשם אד', ונמצא כי האופנים וחיות עם השרפים הם כנגד ה' ואלקים, והלכו מ"ב מסעות במדבר שכדי שיצאו ממצרים ערות הארץ לבוא לארץ כנען הלכו מ"ב מסעות דוקא כדי לבוא לבחי' גילוי סוד ה' כו'.
שפו
ובזה יובן מה שהבריאה יש מאין הלא ממך הכל כנ"ל, דהנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה, אלה הוא בחי' ו"ק לך ה' הגדולה כו' ובחי' מי ברא אלה בבחי' בריאה יש מאין, דהנה יש בחי' השתלשלות שהוא עו"ע אבל הבריאה היא יש מאין, אך איך נא' מאין הלא ממך הכל כתיב, הענין הוא דפי' מאין אינו מהארה בעלמא כ"א מאין מבחי' שאינו מושג כלל וזהו מי ברא כו' מי שאינו מושג כלל. ובכ"ז יובן ענין הנסכים שכשם שהשרפי' ממשיכים בחי' סוד ה', כמו"כ ע"י ניסוך היין ממשיכים בחי' סוד ה' להיות כי נכנס יין יצא סוד בחי' סוד ה' כנ"ל.
והנה בנסכים כתיב ונסכו רביעית ההין יין, ואיתא בזהר שזהו בחי' ומדריגת יוסף שהוא רביעי לנהורין עילאין שהם ג' אבות כו'. ובזה יובן ג"כ מה ששמע"צ הוא רגל בפ"ע ואעפ"כ בתורה לא נא' כ"א שלש רגלים, שנחשב שמע"צ בכלל חגה"ס, דהנה כתיב אלה תולדות יעקב יוסף, וצ"ל מפני מה נא' יוסף דוקא והל"ל אלה תולדות יעקב ראובן, אך הענין דהנה יוסף הוא בחי' יסוד צ"ע והוא המוביל כל ההמשכות שממשיך יעקב, דהנה יעקב הוא בחי' בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה, אך הנה כל המשכות נמשך רק באצי' כנודע אבל כדי שיומשך בבי"ע זהו ע"י יוסף צ"ע בחי' יסוד שע"י נמשך ההשפעה בבי"ע, ולכן נא' אלה תולדות יעקב יוסף. וביאור הענין דהנה יעקב ויוסף הוא ב' ואוי"ן וא"ו רברבא ווא"ו זעירא והם בחי' וא"ו עם המילוי שהוא ג"כ וא"ו, והנה א"א לומר וא"ו כ"א שיאמר מלוי הוא"ו ג"כ, ונמצא כי ב' הואוי"ן לא יוכשרו זב"ז כ"א שניהם כא' דוקא, וזהו בחי' יעקב ויוסף שיעקב הוא בחי' וא"ו רברבא שכל ההמשכות נמשך ע"י בחי' בריח התיכון, אמנם הנה כ"ז הוא באצי' ומה יועיל זה למטה בבי"ע, וכדי שיומשך למטה זהו ע"י יוסף כנ"ל והוא בחי' מילוי הוא"ו, וזהו שהם בחי' וא"ו עם מלוי וא"ו. וז"ע ונסכו יין רביעית ההין דא יוסף רביעאה לנהורין עילאין שהוא בחי' וא"ו המילוי כנ"ל.
וז"ע ביום השמיני עצרת ואיתא בזהר ויחי דר"ח ע"פ ולא עמד איש אתו בהתוודע יוסף אל אחיו ששמע"צ הוא בחי' ומדרגת יוסף רגלא רביעאה ולכן לא נחשב רגל בפ"ע בתורה כמ"ש שלש רגלים להיות כי הוא מילוי וא"ו והוא בחי' א' עם יעקב אך אעפ"כ בתושבע"פ נחשב רגל בפ"ע להיות כי כדי
שפז
שיומשך למטה זהו ע"י יוסף, ולכן בתושב"כ בחי' ס"ת היא בחי' בינה לא נחשב רגל בפ"ע ובתושבע"פ נחשב רגל בפ"ע כו', ופי' ביום השמע"צ פי' עצרת ל' קליטה שכל מה שנמשך בחגה"ס בחי' ענני כבוד בשמע"צ נמשך בבחי' פנימיות כו', ופי' תהי' לכם כי בז' ימי הסוכות הקריבו ע' פרים כנגד ע' שרים, אבל בשמע"צ פר א' איל א' כו' ולכן תהי' לכם דוקא שאינו נמשך כ"א לישראל עם קרובו דוקא כו'.