תורת שמואל - תרכ"ט - יפה שעה א' בתשובה כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/5/index.htm">יפה שעה א' בתשובה כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>יפה שעה א' בתשובה כו'</h3><div class=pageno>מא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד ש"פ וארא, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>יפה</span> שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב (באבות פ"ד מי"ז), ופי' חיי העוה"ב הוא בחי' תענוג הנשמות בג"ע, ע' בתוס' יו"ט בשם הרי"א, וצ"ל איך יהי' התשלום גמול מן הדבר פחות במדרגה מן העבודה עד שיפה שעה א' בתשובה ומעש"ט מכל חיי העוה"ב. ולהבין מעלת ענין תשובה ומעש"ט בעוה"ז דוקא, יובן ע"פ מ"ש וארא אל אברהם ואל יצחק כו' באל שדי ושמי הוי' לא נודעתי להם, שגם זה צ"ל הלא כמ"פ נאמר שם הוי' אצל האבות, וכמ"ש וה' אמר המכסה אני כו', וכתיב וירא אליו ה' וביצחק נא' בפ' תולדות ך"ו ב' וירא אליו ה', וביעקב ויאמר ה' אל יעקב שוב כו' בפ' ויצא ל"א ג', וכתי' והנה ה' נצב עליו, וכהנה רבות, ואיך נאמר ושמי ה' לא נודעתי להם. והענין הוא דכתיב קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת, וארז"ל אין אמת אלא תורה, ובמד"ר באסתר קך"ז א', הקב"ה נק' קרוב לישראל שנא' קרוב ה' לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ואין אומה קרובה כו' כה' אלקינו בכל קראנו אליו.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> זה צ"ל מארז"ל כברייתו של עולם ברישא חשוכא והדר נהורא כמ"ש ויהי ערב ויהי בקר יום אחד, להבין למה ברישא חשוכא הלא התהוות הכלים היו אחר התהוות האורות בעולם העקודים כו', אך הענין שכל עיקר המשכת האור הי' רק בשביל הכלים ואם לא הי' בדעת המאציל התהוות הכלים לא הי' ממשיך האור כלל, נמצא שאע"פ שבפועל גילוי האור קדם אבל במקור ההעלם המהווה הכלי קדמה. ויובן זה ע"פ משל אור שפע שכל הרב לכלי תלמידו המקבל ממנו שכשעלה ברצון הרב להשפיע לו ההשגה מוכרח הי' שיצוייר תחלה בהשגת הרב איכות אופן שכל התלמיד והשגתו את הסברא שיהי' אחר השפעתו לו בגילוי, דהיינו איכות אופן ההגשמה שיגשם בקבלתו את אור שפע שכל הרב כו', וציור זה באיזה אופן יהי' הגשמת התלמיד כו' הוא תלוי ברצון הרב כו' וע"פ אותו האופן שהוא רוצה הגשמת המקבל כן יומשך אח"כ אור שפע ההשגה והסברא בגילוי כדי שיהי' בפועל ממש הגשמת כלי המקבל כו', נמצא שבמקור ושרש התהוות האור והכלי, הכלי קדם, ובפועל ובגילוי האור קדם. וע"פ משל זה יובן במדת חסדו של הקב"ה הנק' אור חסד דאצי' כשהי' צריך להתהוות ממדה ואור זה שהוא אור א"ס, נשמת* אברהם בעל גבול מאין ליש כידוע, והוא ענין ברייתו של עולם שהנשמה היא הכלי והחושך המגביל ומעלים את אור א"ס, הי' שרש הכלי והחשך במקור ועצם מדת החסד דאצי' תחלה לאור השפע ממדת החסד דאצי' להוות מאין ליש, וזהו ויהי ערב תחלה במדת חסד דאצי' הנק' יום א' ואח"כ ויהי בקר להשפיע כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועיקר</span> פי' וענין והדר נהורא הוא כמ"ש ויקרא אלקי' לאור יום שאלקים הוא צמצום כלי המקבל כמ"ש שמש ומגן ה' אלקי', שכמו שהמגן מסתיר את אור השמש כו' כמו"כ בחי' שם אלקים הוא כח הא"ס המגביל ומצמצם והוא קורא תמיד לאור הוי' המאיר בו שיאיר בו בבחי' פנימי' יותר כנז' בזהר ע"פ אלקים אל דמי לך כו' קארי תדיר לנהורא עילאה, למען יזמרך כבוד ולא ידום כו'. ולהבין זאת איך ביכולת הכלי להמשיך בקריאתו את האור בו בבחי' פנימי' יותר מאחר שמן התעבות האור נעשה בגשמי' הכלי כמשל כח הראיי' שכלית בכלי העין שמתגשמת לפי כלי העין ואין ערוך ביניהם כלל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מג</div></p> <p class=bodytext>כו', ואיך ימשיך העין הגשמי להראי' שכלית כו', ואעפ"כ ארז"ל אינו דומה שמיעה לראי' ע' בד"ה הטה אלקי כו' פקח עיניך וראה, אך להיות כי במקור האמיתי הקודם לאור המשפיע המהווה של הכלי, נצטיירה שם הכלי תחלה להאור, וכל המשכת האור הי' רק בשביל הכלי כנ"ל, לכן ביכולת הכלי לעורר המקור האמיתי שימשיך את האור לתוכה ביתרון האור והשפע, והענין יובן ממ"ש במ"א ההפרש בין אברים לכלים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובעבודת</span> ה' יובן זאת בהיות כי כמו חושך הלילה שבעוה"ז קדמה לאור היום הבא אח"כ, והוראת החושך הוא ההגשמה, שכל בנ"א ישנים בהסתלקות חיותם כאילו אינם, וגם השמים והארץ אינם נראים לראות העין וכאילו אינם, וכשיאיר היום כאילו מתחדשים בחיות חדש שנראה לעין מהות העולם וגם בני האדם חיים בפנימי' חיותם וכו', וכמו"כ בשמים ובארץ מאיר ג"כ בכ"י חיות אור חדש מבחי' חידוש הישנות שמחדש בכ"י תמיד מע"ב, רק שאינו מורגש לנו כמו חידוש ופנימיות החיות שבאדם, אבל באמת מתחדש כו' וכמ"ש ובטובו מחדש בכ"י תמיד כו' וכתי' חדשים לבקרים כו'. ועד"ז יובן בשנה ונפש בדוגמא זו ממש דהיינו שברוחניות של גשם העולם יש ג"כ לילה וחושך קודם בהסתלקו' הפנימי' ויהי' בחי' מדבר שברוחניות בבחי' שינה דהיינו בבחי' נפש הנק' אדם תתאה המחי' כל העולמות שהוא כח הפועל האלקי בנפעלים כידוע, יהי' ערב תחלה בבחי' שינה והסתלקות (ולכן אפי' תרעין דג"ע שהוא יסוד דנוק' שיקבלו הנשמות השגת אלקות, אסתימו בליליא כמו שיסגור האדם ביתו בלילה מפני השודדים כו'), ואז קארי תדיר ולא שכיך לנהורא עילאה לפנימי' שבמדת מלכותו ית' הנק' הוי' עד שבבקר אור הוי' הפנימי' מאיר באלקי' חיים כו', ואז ויריעו וישמחו בתוס' אור פנימי' החיות גם כל בני אלקי' כמ"ש* ברן יחד כו' ויריעו כל בני אלקים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ג"כ ענין וארא אל אברהם שאברהם הוא אור החסד ואברהם אוהבי שהוא התקשרות של נפש אלקית בהוי' כשקם בבוקר מן השינה והיתה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מד</div></p> <p class=bodytext>נשמתו כל הלילה מגושמת מפני שברוחניות מקור חוצב נשמתו יש חושך כו', וכשקם להתפלל בנפשו האלקי' ומתבוננת בהוי' הי' הוה ויהי' דהיינו האור האלקי המהווה העולם והכלי המוגבל כידוע, וכשמתקשרת בהוי' אז תאיר הנפש בהתקשרות זו בבחי' פנימי' האור הוי' הממשיכה כו' ומהוה אותה, וזהו וארא את שם הוי' המהוה את הכלי אל אברהם, וז"ע קרוב ה' לכל קוראיו כו'. והנה כתי' חי חי הוא יודוך כו' (בישעי' סי' ל"ח י"ט) שהם ח"י ברכות של אלקים ואד' שהוא הנק' אדם תתאה בתחלת הארת הבוקר, פוקח עורים המה אור הוי' בכלי העין הנק' עיני כל מארי דאשגחותא שהם בחי' עיני ה' משוטטי' כו' ומשוטטות, ע' בתו"א בד"ה ארדה נא, שיופקח אור הוי' להמשיך בבחי' פנימי' ואז יופקח ג"כ כלי העין לראות לפי ערכה בבחי' העבודה דראיית שאו מרום עיניכם וראו, ובראיית עין בעין שגילוי בחי' זו יהי' לע"ל ע"י העבודה דעכשיו, וכמו כשניעור האדם מן השינה, תחלה יופקח אור הראי' שכלית עד שיהי' ההכרח בפיקוח העין הגשמי כו', וכן עד"ז בכל המשכות האורות בכלים מכלים שונים דבי"ע כידוע, ובדרך כלל המה ח"י ברכות ח"י הויות שהם מלמטלמ"ע, להיות כי זהו ענין שילוב הוי' באד' לכן נק' מלמטלמ"ע כו', ואח"כ כשכבר מאירין אורות המצומצמי' בהכלים אז ח"י ברכות מאמיתית ההויות שבשמ"ע ברוך אתה הוי' מלמעלה למטה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ואל</span> יצחק, הנה ענין הקריאה של אלקי' להוי' בכל נפש מישראל המתקשרת באהבה להוי' הי' הוה ויהי', אהבה זו הוא המשכת אור הוי' של הנפש אלקי' והוא התראות ש' הוי' באהבה דאברהם בבוקר, וזהו וארא* אל אברהם שהוא שילוב הוי' באד' כו', וכן וארא אל יצחק אחר המשכת הוי' דאברהם שהוא התקשרות האהבה כו', שיתוסף באור האהבה זו השמחה והתענוג וגודל החדוה בהתבוננו' ענין ההוי', ותוס' זו באור האהבה הוא תוס' מרובה על העיקר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מה</div></p> <p class=bodytext>שהעונג והחדוה הוא למעלה מן השכל וההשגה אלא שמשתלשל' מאד ומתלבש' בלבוש ההשגה וההתבוננו' כידוע ענין ההתגלות ע"י הבינה ובאתעדל"ת של הנפש מעוררת ג"כ בבחי' אצי' המשכת העונג והחדוה הנשפלת בבינה ומשם נמשך אור הוי' של המדה כו', ונמצא אור הוי' זו הנמשכת מאם הבנים כשהיא שמחה מהתגלות ע"י כו' היא תוס' מרובה על שם הוי' דאברהם אוהבי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> צחוק עשה לי אלקי', פי' מאין בא לנפש המשכה נפלאה כזו שהוא הצחוק והחדוה בהתבוננות שהוא בחי' בינה יין המשמח כו' הוא ע"י אלקי' דלתתא המגביל את אור הוי' כידוע, ושרש אלקי' זה שהוא הכלי הוא למעלה מן האור במקור ושרש כנ"ל דהיינו בבינה אם הבנים בחי' אלקים חיים קדמה הכלי לאור כמשל השפעת השכל מן הרב הוא בחי' ו', וכשהוא מתבונן עדיין בשכלו איכות המקבל כנ"ל הוא בחי' ה' ראשונה כמ"ש במ"א בדרך פרט בכל התהוות דבר מה כו', וזהו כי הוי' הוא האלקי' שהוא התכללות האור הנשפע במקורו האמיתי בחי' בינה דעתיד לאתגלייא כו' וכנז' בזהר ע"פ ועבד הלוי הוא כו', אבל אלקים שלמטה מן הוי' ביכולתו להמשיך אלקי' עילאה מאחר שבשרש ובמקור הוא קדם שם וכנ"ל, וזהו צחוק עשה לי אלקי' דלתתא, וכן בעבודת ה' עיקר החדוה הניתוסף באהבה דאברהם הוא ע"י התבוננות הצמצום וההסתר של אלקים וחשקו לצאת מן ההגבלה ועי"ז תתגבר האהבה בהוי' ברשפי אש התשוקה, וכמשל המים כשסותמין את דרך הילוכה היא מתגברת יותר ומנתקת את הסתימה. ועד"ז יובן שדוקא מן ההסתר דשם אלקי' בא לבחי' רשפי אש התשוקה ליכלל וליבטל באוא"ס ב"ה, ואז יהי' החדוה מן ההתחדשות של היפך הצמצום כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בחי' השמחה והתענוג זה הוא כמ"ש אז תתענג על הוי' שהתענוג הוא ענין ראשית נקודת הנפש כשנמשכת ממקור חוצבה המהווה אותה שהוא בחי' יחידה שבה, וידוע שמן המשפיע יושפע המתהוה בבחי' אותיות לבד ולכן ירבו אופני תענוג הנשמה לפי אופני המשכתה אם מחסד דאצי' אם מגבורות כו', אבל בזאת יתרון התענוג שבנפש שהיא בחי' נקודה הראשונה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מו</div></p> <p class=bodytext>שבה, והיא למעלה ממדריגת האור האלקי הנשפע בהתחלקות קוין שבה חב"ד ומדות ומח' ודיבור, שאע"פ שהאור האלקי הנשפע עליו הוא בחי' אלקי', אבל מתצמצם הוא רק לפי אופן כלי הגבלתה כמשל אור הראי' שכבר נתגשם בכלי העין כידוע, אבל כשמתפשטת ויוצאה מכלל קוין ובאתה לעיקר הנקודה היא באה לעצם מקורה האמיתי שהמשיכה ואז היא למעלה ממדרגות בחי' הוי' שבפרטיות כחותיה, וזהו אז תתענג על הוי' שבה וד"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן ענין תענוג הנשמות הנהנין מזיו השכינה מאחר שהמה מתענגים על הוי' מקבלים המה מן המקור האמיתי שלהם והוא ענין זיו השכינה, דענין שכינה ידוע שהוא בחי' אלקות המתפשט להוות בעלי גבול, ויש בדרך כלל במדת התפשטות זו של אלקו' י' ספי' והנשמות הנהנים והמתענגי' מקבלים מבחי' הזיו שהוא הארת עונג העליון שבמל' דאצי' הנשפלת באור בינה של מל' דאצי' והוא מקור ג"ע העליון הנק' חיי העוה"ב שע"ז ארז"ל יפה כו' קורת רוח בעוה"ב מכל חיי העוה"ז, לפי שכל התהוות בעלי גבול א"א להיות אלא ממדות עליונות לבד. אלא כשנפשטים מכל כחות הנפש ובאים לבחי' יחידה שבהם אז המה באים לכמו שהיו במעי אמם שהיא בינה שבמל' כו' קודם שיגדלם אימא כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> להיות כי אינם מקבלי' עונג העליון כמו שהוא בעצם אלא זיו ממנו לבד המתפשט ומתלבש בירידה גדולה בלבוש השכינה כו' כמו שהנשמות עיקר התענגם הוא ע"י השגותיהם באלקו' כנז' בזהר שלח כו', לכן נק' העוה"ב יש, להנחיל אוהבי יש שבחי' בינה נק' יש לגבי חכמה ורצון ותענוג כמו שבינה היא הראשית ואין האמיתי לגבי מל', כמו"כ ממש הוא בחי' מל' יש לגבי מקוריי' המעלימי', שמן רדל"א עד בינה המה מקוריי' שבהעלם, ומן בינה עד מל' המה מקוריי' הגלויים, ובינה נק' דעתיד לאתגלייא כידוע וכנז' בזהר כמה דאיהו תמינאה כו', ואפי' הענג הנשפל בבינה הוא יש שמרגיש דבר מה כידוע, אבל תשובה ומעש"ט המה הגבה למעלה מחיי העוה"ב כי המצות המה רצונותיו ית' הפשוטים בתכלית הפשיטות והעונג שברצון אינו מורגש כלל שהרצון אינו בכלל התפשטו' אור וכלי כלל כמו חו"ב, ולכן לא יהי' בערך הרגשת דבר ויש כמו שהאדם שכלו והשגתו יתפס לדבר מה בכלי מוחו, אבל רצונו לא ידע מקום וכלי לרצונו, ויהי' שוה אצלו רצונו להניע רגלו כמו רצונו להשכיל השכלה כו' מפני שאין לרצון תפיסא אמיתית בכלי הגוף, ומ"מ באמת הוא נתפס בכל כלי הגוף ונשמעים כולם בשוה להרצון, ולכן יובן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מז</div></p> <p class=bodytext>למשכיל שהרצון נק' חשך מפני שהוא מקור האמיתי שבהעלם מכל כלי הגוף ומאורותיהם כו'. ולכן הנשמות בהשגתם אף שיתענגו לא יוכלו לקבל מכתר שבמ' דאצי' שאין הענג אשר שם ערוך אליהם להיות בבחי' תפיסא בם כי איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' וכמ"ש ישת חשך סתרו שהוא בחי' אריך ונק' ג"כ כי אתה הוא אלקי' לבדיך, כי שכינה שבמל' דאצי' אע"פ שהוא למעלה מן הוי' שהוא מדות שבמל' כו', אבל לא נק' אלקי' לבדיך אלא שאלקי' דבינה הוא בחי' היש והתגלות העלם מקורו שהוא מזל ונקה מן העלם הרצון וכמ"ש במ"א שמהות כח ההתבוננו' נמשך התהוותו מאין ליש ממזל והארת מו"ס דא"א, ובהעלם הרצון אין ערוך להארת המזל הנמשך כמשל יניקת השערות כמ"ש במ"א, וע"ז כתי' אין ערוך לך למהותך ועצמותך שברצונך הפשוט כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> תחת אשר לא עבדת את הוי' אלקיך בשמחה ובטוב לבב מרוב כל, שחיי העוה"ב נק' רוב כל כי בינה שבמל' דאצי' הוא הכולל כל הנבראי' מו' ימי המעשה שבמדת מל' ית' כידוע, ולכן כתי' לא תחסר כל בה. והשמחה וטוב לב הגנוז בלב ואינו נראה כשהוא משים כל מחשבתו ושכלו באותיות התורה שהמה רצונותיו ית' הרי נפשו קשורה במהותו ועצמותו ית', ואע"פ שהעונג שבנפשו אינה מרגשת העונג העליון דאצי' העצמי הגנוז ברצון המצוה להיות כי הושפלה המצוה בעניני זה העולם בלבושי נוגה כו' ציצית בצמר גשמי כו' ותפילין בקלף גשמי, עכ"ז הוא הגבה למעלה מהרגשת עונג הנפש בהתענגה על הוי' בתפלה או בתורה, שהרי בקבלתה ממקורה הוא רק זיו העונג לבד שמתגשם בבינה כנ"ל, וגם היא עצמה בהרגשת העונג שבה שהוא תופס מקום ויש כו', ובלימוד התורה שאינה בהרגשת התענוג רק בבחי' ההתקשרות כו', הרי היא באמיתי' ביטול עצמותה שאינה מרגשת עצמותה כלל כשמקשרת כל כחותי' באותיות התורה, וגם הרי אותיות התורה המה נובלות חכ' שלמעלה שהיא מו"ס דא"א חכ' שברצונו הפשוט למה ירצה כך כו' והרי מקושרת היא בעצמותו ית' ולכן המצוה גדול משכר המצוה.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> יפה שעה אחת בתשו' ומעש"ט בעוה"ז, כי שכר המצוה שבג"ע הוא רק זיו והארה מן המצוה שנשפל בלבושי ההשגה וההבנה דבינה דמל' דאצי', להיות נהנים מזיו השכינה ולע"ל יהי' גילוי המצוה עצמה, ולזה כיוונו במה שארז"ל שכר מצוה מצוה הוא המצוה בעצמה, וע' בד"ה ויגש אליו יהודה בענין מה שיצטרכו הנשמות להתלבש בגופי' דוקא בכדי לקבל בחי' זו, וזהו אשר קדשנו בקדש העליון כו' והגביהנו מאד נעלה במצותיו ורצונותיו ישת חשך סתרו כנ"ל, וזהו שהשמחה וטוב לב הגנוז במעשה המצות הוא יותר טוב מרוב כל, וזהו עד יעבור עמך הוי' כשיעברו בנ"י במעשה המצות את הוי' שיעלו ויתקשרו מאד נעלה ברצונו הפשוט למעלה מבחי' הוי' שהוא מקור חיי העולמים לבד כנ"ל, אבל אותיות התורה הנק' הר נחלתך ומכון לשבתך, פי' כלים להשראת רצונו הפשוט וכשתביאמו ותטעמו שיתקשרו היטב, כמו הנטיעה המקושרת בארץ והיתה לאחדים שלא תנתק לעולם כו', כמו"כ כאשר תביאמו באותיות התורה שיתקשרו בקשר אמיץ נש"י באותיות התורה כמו הנטיעה כו' אז יהי' מכון עצמותו ית' ואז עם זו קנית, ע' בד"ה אר"י יהא חלקי מגומרי הלל בסופו מענין ישראל קנין א' שזהו למעלה מבחי' שמים וארץ קנין א' שהגם שבבחי' שמים וארץ קנין א' יש ג"כ משיכה וכסף, בחי' העלאה והמשכה, מ"מ זהו לחדש הישנות, אבל ע"י קנין דישראל קנין א' ממשיכים אור חדש מבחי' שלמעלה מהשתל'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> אני חומה שארז"ל אני חומה זו תורה, כי הנה אני הוא אין וידוע שיש ב' מיני אין, א' המקור ליש והוא בחי' אין לו, והב' שאין ערוך שיושפל להיות אין ליש כו', והנה חכ' מאין תמצא ממזל הח' דאריך, הרי האין של חכ' הגנוז ברצון נק' אין של יש, ונמשך ממקור האין האמיתי שהוא החכ' שברצון הנעלמה מאד נעלה הארה בעלמא להיות מקור לחכ' הנגלית והוא כמשל מותרי מוחין המגדלים השערות כמ"ש במ"א, אבל מו"ס עצמו הוא האין האמיתי שאין ערוך להיות מקור לאיזה התהוות דבר מה אפי' להיות כח ההשכלה להשכיל כל דבר כו', וזהו אני חומה חכ' שבתושב"כ ושבע"פ הוא בחי' חכים ולא בחכ' ידיעא ואפי' אותיות התורה שהם לבנונית הכתב והשחור של אותיות שבהם גנוז ח"ס המה הגבה למעלה מערך שרש כל הנאצלים, והוא בחי' מקיף על כל הנשמות, ולא יכלו נשמות דאברהם ויצחק שהם נשמות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>מט</div></p> <p class=bodytext>דאצי' להיות להם תפיסא בבחי' אור הוי' וכלים דאלקי' בשמי הוי', פי' שמי של עצמותי ממש אע"פ שהוא ג"כ שם הוי' שהמה אותיות התורה עכ"ז לא נודעתי שמי שהוא הויות וכלים שבמו"ס שהוא ענין הוא ושמו לבד שכמו שהוא לבדו הוא ברצונו הפשוט כן שמו של רצונו לבדו הוא, ונשגב שם העצם מכל הארות המזלות בחי' אין של היש, ולכן לא נודעתי אליהם אלא בבחי' מקיף לבד כמשל החומה המקפת מבחוץ כו' כי לא ניתן להם התורה, וע' בספר דברים בד"ה ועשית חג שבועות מעלת האבות שהגיעו באתעדל"ת. אמנם מ"מ שמי הוי' לא נודעתי להם בבחי' פנימיות כי נודעתי מלשון והאדם ידע, אבל באל שדי נראיתי להם בבחי' או"פ כו', להיות הגילוי בנשמותיהם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ושורש</span> ענין שם שדי שנגלה להאבות, דלכאו' צ"ל הלא ש' שדי הי' בברה"ע כמארז"ל שאמר לעולמו די (כשהיו הרקיעים מתפשטים), וא"כ מהו ההתחדשות שאמר לאברהם קודם המילה אני אל שדי התהלך לפני, ומשמע שבחי' זו נק' הילוך ג"כ, אך הענין דרש"י פי' והוא מהמד"ר פי' שם שדי שבאברהם שדי באלקותי לכל ברי', וא"כ זהו כענין מ"ש והריקותי לכם ברכה עד בלי די שארז"ל עד שיבלו שפתותיכם מלומר די, וא"כ פי' די שהוא כ"כ בריבוי עד שהוא די, ואין זה כמו די שארז"ל שאמר לעולמו די שזהו ל' הגבלה עד פה תבוא, אבל די זה הוא ל' ריבוי עד שהוא די, וכמו די מחסורו שארז"ל אפי' סוס לרכוב עליו, והיינו כי שרש הנסים נסתרים שמלובשים בדרכי הטבע כמו נס דאסתר זהו נמשך מבחי' שם שדי, ולכן הוא די שיש בבחי' זו גם על הנס ג"כ, אבל בכדי שיהי' מ"ת הי' תחלה אותות ומופתים שיוצאים מדרכי הטבע כמו קרי"ס שזהו מבחי' ש' הוי' דוקא, ואח"כ במ"ת הי' הגילוי שבחי' ש' הוי' נעשה אלקיך כמ"ש אנכי ה' אלקיך אשר הוצאתיך מאמ"צ ע"י או"א שהלבישו לזרועות דאריך כמ"ש מזה בסידור ובלק"ת באריכות בענין ויוציאנו ה' אלקינו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ענין קרוב ה' לכל קוראיו כו' שענין ההפרש בין קרוב לכל קוראיו לענין הקריאה באמת זהו ההפרש בין תפלה לתורה כמ"ש בסידור ע"ז, וא"כ פי' קרוב ה' לכל קוראיו זהו ענין הקריאה שנק' ע"י בחי' נהורא תתאה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נ</div></p> <p class=bodytext>דקארי תדיר ולא שכיך כו', שזהו ג"כ ענין הגילוי של שם הוי' שהי' להאבות, וגם אפי' הקריאה דתפלה שפי' בסדור שזהו בחי' חיצוניות ההמשכות לגבי בחי' הקריאה דתורה, יתכן ג"כ עד"ז שהרי תפלות אבות תקנום, אבל ע"י הקריאה דתורה שז"ע לכל אשר יקראוהו באמת אין אמת אלא תורה, עי"ז נמשך מבחי' ושמי ה' מה שלהאבות לא נודעתי להם, אך בכדי לבוא לבחי' ההתקשרות בתורה להיות הקריאה באמת שיהי' אמת ה' לעולם שיומשך בבחי' הליכות עולם לו, בחי' אמת ה' למטה כמו למעלה, ע' בד"ה והתהלכתי בתוככם מענין ב' בחי' הילוך ומענין ב' הפי' בפי' הליכות עולם לו, זהו ע"י הקדמת ק"ש דוקא, וזהו שארז"ל במד"ר הנ"ל ואין אומה קרובה כו', כה' אלקינו בכל קראנו אליו היינו בחי' המס"נ דק"ש שזהו אליו ולא למדותיו כמשרז"ל בספרי, וע"י המס"נ דק"ש בבחי' אליו ולא למדותיו שזה"ע הרצוא והתשוקה כו', עי"ז יכולים אח"כ להתקשר בבחי' השוב בבחי' והיו הדברים האלה שארז"ל בד"ת הכתוב מדבר וכמ"ש ושננתם, שאם רץ לבך כו' שוב לבחי' התורה והמצות שבהם מלובש אוא"ס בחי' חכ' הנעלמה שברצון הנעלם, ורצון הנעלם במעשה המצות וכנ"ל שהם מצותיו, ועי"ז קרוב ה', שבחי' הוי' שבסדר השתלשלו' בחי' פנימיות מדת מלכותו ית' קרוב לישראל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב, כי חיי העוה"ב הוא בחי' תענוג הנשמות שנהנים רק מזיו הארת המצוה שנשפל להתלבש בלבושי ההשגה ליהנות מזיו השכינה, אבל בעוה"ז בבחי' היום לעשותם יש המצוה עצמה שהוא בחי' רצון העליון עצמו שמתלבש בעשיית המצוה וקיום רצונו הפשוט, אך זהו כשהם מעשים טובים ע"י בחי' התקשרות דוקא, וע' בת"א בד"ה יביאו לבוש מל', והתשובה הו"ע ההקדמה של מס"נ דק"ש שז"ע תשובה והרוח תשוב כו', ועי"ז נעשה המעשה של התומ"צ טובים ומאירים כו', ואז יפה שעה אחת בתשובה ומעש"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>