תורת שמואל - תרכ"ט - החדש הזה כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/6/index.htm">החדש הזה כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>החדש הזה כו'</h3><div class=pageno>נא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ בא, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>החדש</span> הזה לכם כו' ויקחו להם איש שה לבית אבות כו' זכר בן שנה מן הכבשים ומן העזים תקחו, וארז"ל בילקוט בא רמז קצ"א ר' ברכי' בשם ר' אבין, איש זה הקב"ה דכתי' בי' ה' איש מלחמה, וכן ארז"ל בכ"מ בגמ' ומדרשי' שאין איש אלא הקב"ה, וכנס"י נק' אשה שהו"ע אשה יראת ה' היא תתהלל, ולכאו' אינו מובן הלא האיש צריך לקדש ואם נתנה היא אינה מקודשת כלל, ובאמת כן הי' במ"ת שארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת, נתן הקב"ה הקדושין, ואיך נא' כאן ויקחו להם איש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> הוא, דהנה כתי' והי' ביום ההוא תקראי אישי כו' (בהושע ס"ב י"ח), וצ"ל מהו המשל לאיש ואשה, וכן בכל שה"ש ומשלי נמשלו לאיש ואשה ודודי וכלה, והענין הוא דכל משפיע ומקבל נק' בשם איש ואשה, ומזה הושאל שם אשה לכל חיבור דבר, וכמ"ש וחברת את היריעות אשה אל אחותה כו' (תרומה ך"ו ו') ע' במו"נ ח"א פ"ו, וכהנה רבות שהושאל שם זה לחיבור שני דברי' יחד וכמ"ש והי' המשכן אחד, ועיקר שם זה הוא על משפיע ומקבל דוקא, ולכן והי' ביום ההוא היינו לע"ל תקראי אישי כו', ולכאו' צ"ל הלא ארז"ל ביום חתונתו זו מ"ת, ומפני מה לע"ל דוקא תקראי אישי.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם מ"ש זאת הפעם עצם כו' לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, דהנה פי' אשה הוא אש ה' היינו ששרשן הוא רק מבחי' ה', בהבראם בה' בראם שהוא בחי' אתא קלילא דלית בי' מששא, ולכן נשים דעתן קלות לפי ששרשם מאתא קלילא בחי' ה' הנ"ל, וז"ע ורוח הבהמה יורדת למטה שהוא בחי' ש' ב"ן שנק' בהמה שהוא שורש בי"ע לפי ששרשן רק מבחי' ה' הנ"ל בלבד, והוא כענין חיות המרכבה שנק' בשם בהמות וחיות לפי שאינם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נב</div></p> <p class=bodytext>משיגי' רק שורש ומקור התהוותן שהוא בחי' דעת קטן לכן נקראי' בשם בהמות כו', וענין אש ה' היינו שיש להם תשוקה בבחי' רשפי אש ליכלל באש יו"ד וכמ"ש ואל אישך תשוקתך, אך כדי שיהי' להם בחי' אש הוא ע"י לזאת, כי זאת הוא בחי' יראה כמ"ש בזאת יבא אהרן ופי' בזהר דא תרעא לאעלאה וכמ"ש זה השער כי יראה אע"פ שהיא למטה מן האהבה וכמשארז"ל אינו דומה עובד מיראה לעובד מאהבה, מ"מ יש מעלה ביראה נגד האהבה שהאהבה היא יש מי שאוהב, אבל יראה היא בחי' ביטול היש לאין שהיא בחי' קבעומ"ש שלזה הי' עיקר בריאת העולמות כדי להיות התגלות מדת מלכותו ית' בבחי' יראה כו', וז"ע לזאת יקרא אשה בחי' זאת דוקא בחי' יראה. וביאור הענין הוא דהנה כל הנביאים* נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה, פי' כה הוא כדמותנו כ"ף הדמיון אספקלריא שאינה מאירה, וזה בחי' ז"א הוא בחי' אספקלריא המאירה, וזאת י"ל שהיא ע"ד זה, ואינה כמו כה שהוא אספשא"מ בחי' דמות כ"א ע"ד בחי' זה ת"ת אספה"מ, רק שזאת היא במל', וזאת היא ג"כ עצם הגילוי ולא בבחי' דמות לבד כמו כה, וע"כ נראה שהיא פרצוף הפנימי דמל' שעז"נ אחת היא יונתי כמו שביאר בלק"ת בשה"ש בד"ה ששים המה הראשון ושם ביאר שהוא הנק' כלת משה, ובפרד"ס ערך זאת פי' שבחי' זאת היא כלת משה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> כי מאיש לוקחה זאת יובן שזאת שהיא בחי' יראה, חותם שוקע, יסוד דנוק' זהו הכלי לקבל מבחי' איש, וזהו מ"ש עבדו את ה' ביראה (בתלים ס"ב) וכתי' אשה יראת ה', וזהו כענין אמת ואמונה כל זאת, שבחי' אמונה נק' זאת והיא כלי לקבל מבחי' אמת שיהי' גילוי ואמת ה' לעולם, והו"ע ג"כ מ"ש כל אלה שבטי ישראל כו' וזאת אשר דבר להם כו' וכן וזאת הברכה. ובחי' זאת זה, מאיש לוקחה שבחי' יסוד דנוק' נמשך מעצם החכ' כמ"ש בבה"ז פ' וירא ע"פ וגם אמנה אחותי בת אבי היא שמהחכמה כח מ"ה בחי' ביטול נמשך שיהי' חותם שוקע, וז"ע עצם מעצמי שית' לקמן אי"ה, וז"ע מ"ש אל יתהלל החכם כו' כי אם בזאת יתהלל המתהלל, כי יר"ת* הגם שהיא סוכ"ד, שרשה מיראה עילאה בסוד אבא יסד ברתא, ועמ"ש בסד"ה שובה ישראל בפי' כי עמך הסליחה למען תורא סוף דבר הכל נשמע את האלקי' ירא, וע' בד"ה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נג</div></p> <p class=bodytext>שימני כחותם שהיראה שהיא חותם שוקע היא כלי קיבול לבחי' חותם בולט שמלמעלה, שעי"ז שמבטל את עצמו עי"ז יוכל להיות לו התקשרות לקבל הדעת, וזהו כ"א בזאת יתהלל כו' השכל וידוע אותי, וז"ע כי מאיש לוקחה זאת שבחי' יראה שרשה מחכ', ובחי' איש זהו כמ"ש כי זה משה האיש כו', וזהו שורש ענין ש' הוי' שנק' איש כמ"ש ה' איש מלחמה, וכתי' זה ה' קוינו לו פי' שנמשך בבחי' קוין כמשי"ת לקמן אי"ה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולהבין</span> בתוס' ביאור ענין זאת צ"ל מה שאמר לעיל מיני' זאת הפעם עצם מעצמי ובשר מבשרי, דהנה עצמות הם חיורי וכמארז"ל לובן שממנו עצמות, ואודם שממנו בשר, וגם פי' עצם ל' עצמית כי העצמות הם עצמות האדם, משא"כ הבשר הוא רק לבוש וכמ"ש עור ובשר תלבישני, וכמ"ש במתי יחזקאל ותקרבו עצמות עצם אל עצמו, ובשר גידי' ועור הם לבושי' להעצמות, וכמ"ש ונתתי עליכם גידים והעליתי עליכם בשר וקרמתי עליכם עור, ביחזקאל סי' ל"ז, וענין הלבוש והעצמות יובן ממשל השכל והאותיות שהשכל הוא עצם הדבר והאותיות הם לבושי' להשכל שאע"פ שאינו יכול לחשוב השכל כ"א ע"י האותיות דוקא מ"מ האותיות הם לבושי' ואינם בכלל עצמות ההשכלה שהרי יכול להלביש השכל באותיות אחרים ונמצא כי הם רק לבוש לעצם ההשכלה, ועד"ז יובן ההפרש בין עצם [ובשר], שהעצמות הם עצמיות יותר וע' בבה"ז פ' שופטי' על מאה"ז בזח"ג דער"ה בענין עצמות ובשר (ושם בענין גרמין בנוי' על מוחא כו') שהעצמות הם עצם בנין הגוף, ובשר הוא רק לבוש והיינו כנ"ל, ולכן לובן מן האב שממנו עצמות ואודם מן האם שממנו בשר, אב הוא בחי' חכ' ואם בינה, וכשם שהאותיות הם לבוש השכל, כמו"כ ההשגה והבנה הוא לבוש לבחי' ברק המבריק דחכ', וז"ע התורה שניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה, אש לבנה הוא בחי' חכ', ואש שחורה הוא בחי' הדיו* והאותיות שע"ג הקלף הלבן, ולכן צ"ל האותיות מוקף גויל מכל רוחותיו, ושרשם הוא בחי' חיוורי דגלגלתא ובחי' השערות כו', וזהו בבחי' תורה, וזהו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נד</div></p> <p class=bodytext>ג"כ ענין מ"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, עיר אלקינו הוא בחי' כלליות עולם הדבור, והוא בחי' שורש ומקור כל הנבראי' דבי"ע, בה' בראם ה' מוצאות הפה כנגד ה' אותיות דש' אלקי', והוא בחי' שורש ומקור חיות המרכבה שנק' בשם בשר, ושרשם מבחי' ש' אלקי' שנק' בכלל בשם בשר וכמ"ש במאו"א אות ב' סי"ג וז"ל בשר נק' החשמל המקיף זעיר בישרא סומקא כעין האש והוא כולו שמות אלקי' ש' אלקי' דיודי"ן ד' אלקי' בריבוע ב' הכוללי' הכל גימ' בשר, בשר נק' המלכות בשר מבשרי עכ"ל, וגדול ה' שבעיר אלקינו הוא בחי' שם העצם, כי כל השמות הם כינוים, וכנודע מענין וה' בהיכל קדשו היכל בגימ' אד' שהוא בחי' היכל לש' הוי', ועד"ז כל הכינוים הם בחי' היכלות ולבושי' לשם העצם שהוא בחי' ש' הוי'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> האדם יש בו מב' הבחי' עצם ובשר ושרשם מב' שמות ה' ואלקי' וכמ"ש כי חלק ה' עמו וכמ"ש בסש"ב באגה"ת פ"ד ופ"ה באורך מזה, וכתי' ג"כ בצלם אלקי' ברא אותו, ובד"כ יש ה' בחי' בנפש האדם נרנח"י, וגם בהגוף יש ה' בחי' בשר גידים ועצמות ועור ודם, והיינו שבחי' עצמות שרשם מבחי' ש' העצם שזהו ציור החומר בכלי הגוף לקבל בחי' חלק ה' שיש בכאו"א מישראל, וכמ"ש חלקי ה' אמרה נפשי, וע' בד"ה ויגש אליו יהודה (ך"ט), וז"ע מה שאנו אומרי' נשמה שנתת בי טהורה היא אתה בראת אתה יצרת כו', טהורה היא, היא בחי' עצם היינו מבחי' כעצם השמים לטוהר זהו בחי' עצם, ושרשה מבחי' טהירא עילאה, בראת יצרת נפחת היינו בחי' בשר בחי' לבושים ששרשם מבחי' ש' אלקי', וזהו עצם מעצמי היינו ששרשם מבחי' ש' הוי' שנק' שם העצם ובשר מבשרי הוא כמ"ש כי בצלם אלקי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתי' ע"כ יעזוב כו' והיו לבשר אחד, וע' בסידור בדרושי החתונה שצריך לעזוב את השכל בכדי להשפיע בדבור, ופי' לבשר אחד שגם בבחי' בשר יהי' התגלות בחי' אחד והיינו שיהי' גילוי ש' הוי' בשם אלקי', וזהו כמ"ש והי' מדי חדש בחדשו כו' יבוא כל בשר להשתחוות לפני והיינו שאפי' חיות המרכבה שנק' בשם בשר שהם מבחי' אלקי' יהי' בהם ג"כ בחי' ביטול והשתחוואה, לפי שיאיר בחי' ש' הוי' בהם, וזהו להשתחוות לפני בחי' פנימיות הוא בחי' שם העצם שמאיר בפנימיות דוקא, ע' בלק"ת בד"ה והי' מדי חדש בסופו, ולכן נאמר לע"ל ומלאה הארץ דעה את ה', פי' ע"י העבודה של נש"י שממשיכי' להיות אחד גם בארץ. וז"ע שאומרי' ואספת דגנך בפ' שני' של ק"ש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נה</div></p> <p class=bodytext>שלכאו' אינו מובן מהו"ע ונתתי מטר ארצכם כו' ואספת דגנך בפ' שני' של ק"ש, אך הענין הוא שצריך לאסוף כל דברים הגשמי' לאלקות ע"י שכל מעשיו יהיו לשם שמי' כמשנ"ת במ"א, ע' בד"ה ואהבת ובד"ה כל ישראל, וז"ע ואספת דגנך ג"כ לבחי' אחד שאמר תחלה, וזהו ומי כעמך כישראל גוי אחד בארץ שממשיכי' להיות אחד גם בארץ, ועי"ז יהי' הגילוי לע"ל שיהי' ומלאה הארץ ג"כ דעה את ה' להיות בטל וטפל לבחי' הוי' דוקא שם העצם ולא מבחי' הכינוי' לבד כו', וענין את הוי' זהו כמ"ש יראו את הוי', משא"כ יראו מה' זהו כל הארץ ע' בד"ה אר"י יהא חלקי, וז"ע כלת משה שנת' לעיל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> על הגילוי שיהי' לע"ל נא' והי' ביום ההוא היינו לע"ל תקראי אישי שלע"ל דוקא יהי' גילוי בחי' זו, כי עכשיו הוא רק אירוסין וכמ"ש וארשתיך לי שז"ע קדושין לבד, וכנודע שהטבעת קדושין הוא בחי' מקיף לבד, אבל לע"ל יהי' נשואין שהו"ע היחוד, פנימיות ההמשכה כו', ולכן נא' לע"ל ביום ההוא יהי' הוי' אחד ושמו אחד, וארז"ל ספ"ג דפסחי' ד"ן א' אטו האידנא לאו אחד הוא, לא כמו שאני נכתב אני נקרא נכתב בי"ה ונק' באד', פי' קרי וכתיב הוא בחי' עלמא דאתכסי' ועלמא דאתגליא שהקרי הוא כמו שהוא בעלמא דאתגלי' והכתיב הוא כמו שהוא בעלמא דאתכסי', ולכן נכתב בש' הוי' שעכשיו הגילוי של הוי' הוא רק בעלמא דאתכסי' בבחי' ביום ההוא דסתים ונעלם כו', אבל בעלמא דאתגלי' נק' בשם אד' היינו שאין הגילוי רק ע"י בחי' ש' אד' בחי' אנת אשתמודע אדון כו' בחי' היכל ה' לבושי' וכינוים לבד, ורק במקדש היו קורין את השם ככתבו כמ"ש במ"א אבל במדינה בכינויו לבד, אבל לע"ל יהי' הגילוי בעלמא דאתגלי' כמו בעלמא דאתכסי' והיינו שיהי' נק' כמו שנכתב, וזהו מ"ש בסוף יחזקאל ושם העיר מיום הוי' שמה, וכפי' השני בפי' רש"י ז"ל שיהי' נק' שמה הוי', והיינו מה שעכשיו נק' עיר אלקינו לעתיד כשיהי' נק' כמו שנכתב יהי' שמה הוי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ע</span> מה שלעתיד תקראי אישי שיהי' נמשך ההמשכה בפנימיות מבחי' ש' הוי' שם העצם ויהי' הגילוי כן גם בעלמא דאתגלי', וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר, שגם בבחי' בשר בחי' חיות המרכבה שעכשיו הדעת קטן אצלם שאינם משיגים רק שורש ומקור התהוותן בחי' ש' אלקי' כנ"ל, לע"ל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נו</div></p> <p class=bodytext>כשיהי' ומלאה הארץ דעה את הוי' דוקא כנ"ל הנה גם כל בשר יראו כבוד הוי', וזהו מ"ש לע"ל כי עין בעין יראו בשוב ה' ציון (ישעי' סי' נ"ב ח') ופי' בבחיי ס"פ פקודי וז"ל ואם בגאולה ראשונה אהבנו מלכנו כו' ונראה לנו בכבודו בחוש העין כו' כענין שכתוב אשר עין בעין נראה אתה הוי' (בפ' שלח י"ד ד') הלא לע"ל תרבה השגתינו יותר, והכבוד עין בעין נראה מבלי מחיצה כו' כי עין בעין יראו כו', וי"ל כי עין בעין היינו כי מלמטלמ"ע ד"ת יש מאין, ולע"ל יומשך הגילוי מלמעלמ"ט איך שלמעלה היש ולמטה אין בחי' ד"ע, וזהו עין בעין, והיינו ע"י יחוד הוי' ואלקי' וזה נמשך מהתגלות ע"ק בז"א עין בעין שהוא ג"כ הוי' ואלקי', כי ז"א לגבי ע"ק כאלקי' יחשב להיותו בחי' צמצום, אך ההפרש בין גאולה ראשונה ללע"ל כי ביצי"מ הי' שורש ההמשכה מחיצוניות ע"ק אבל לע"ל יהי' ההמשכה מפנימיות ע"ק וע' מזה ע"פ כימי צאתך מאמ"צ אראנו נפלאות, והיינו מפני שבחי' עין בעין דלע"ל יהי' מפנימיות ע"ק, וכ"ז בשוב ה' ציון בחי' בן פורת יוסף בחי' יסוד שהוא מחבר בחי' עין בעין כו', וז"ע תקראי אישי דלע"ל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> כדי להיות הגילוי לע"ל בחי' אישי, צ"ל תחלה ויקחו להם איש היינו להמשיך בחי' איש, דהנה כתי' כי לא איש אל (בפ' בלק) וכתי' כי אל אנכי ולא איש בהושע סי' י"א, והיינו כי איש היו"ד רומז לבחי' חכ', והשי"ן הוא בחי' ג' קוין שז"ע מ"ש זה ה' קוינו לו, אבל עצמותו ית' הוא לאו מכל אינון מדות איהו כלל, וזהו מ"ש כי ה' אלקיך אש* אוכלה הוא כמו שטבע האש להסתלק למעלה כמו"כ בחי' ה' אלקי' הנה קוב"ה בגלותא סליק לעילא ולעילא היינו בחי' יחיד שלמעלה מבחי' אחד, וע' בד"ה דרשו ה' בהמצאו דתרטו"ב, מענין איהו וחיוהי, ובביאור למ"ש בלק"א פך"ג דתרי"ג, בענין בחי' איהו כו', ולכן כדי שיומשך מבחי' כי אל אנכי ולא איש לבחי' איש, ז"ע מ"ש ויקחו להם איש היינו להמשיך בחי' אוא"ס שיומשך להיות בחי' איש מלחמה, בחי' זה הוי' קוינו לו כו', שראשית ההמשכה היא בבחי' חכ' בחי' יו"ד שבתיבת איש ואח"כ לשי"ן בחי' ג' קוין.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יתורץ הקושי' מה שקדושין צריך האיש ליתן, דהן אמת כשנמשך בבחי' איש, האיש מקדש כמ"ש כי יקח איש כו', אבל ויקחו להם איש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נז</div></p> <p class=bodytext>פירושו להמשיך בחי' אוא"ס ב"ה להיות ה' איש מלחמה כו', זהו ע"י אתעדל"ת דוקא, שציונו ויקחו להם איש ע"י שה לבית אבות, שענין השה יש בה ביטול יותר מכל שארי הבהמות ובע"ח וקולן קול רחמים, והם חלושי' בטבעם כתולדותם וניכר בהם יותר טבע הביטול, ע' מזה בלק"ת בפ' אמור בד"ה והניף כו' על שני כבשים, ובפ' פנחס בד"ה צו את בנ"י השני, וז"ש אדם ובהמה תושיע ה' וארז"ל בחולין ד"ה ע"ב בני אדם שערומי' בדעת ונמשכי' אחריך כבהמה ופרש"י ערומי' בדעת כאדם הראשון ונמשכי' אחריך כבהמה דכי הרוח, והיינו בחי' שפלות, כי ענוה שגדולה מכולם שמרומז בקוצו של יו"ד הנה נעוץ תחילתן בסופן בבחי' יר"ת בחי' שפלות, בחי' ונפשי כעפר לכל תהי', וז"ש דעו כי הוי' הוא האלקי' כו' ולא אנחנו, ולא* קרי וכתיב, ע"ד בכל צרתם לו צר ג"כ לא כתי' והקרי לו בוא"ו, וע' בזח"א וירא דק"ך, ובכדי שיומשך מבחי' לא באלף בבחי' לו בוא"ו זהו ע"י* וצאן מרעיתו, בחי' ביטול דצאן, וכמ"ש ואתן צאני צאן מרעיתי אדם אתם. ובחי'* שה זה הוא לבית אבות וע' בפרש"י בשבת דל"ג ע"ב בפי' צאי לך בעקבי הצאן שפי' רגלי האבות, והענין הוא דהאבות* הן הן המרכבה, והיינו בחי' מרכבתא עילאה שמגביהי' ע"י הביטול בחי' אדם דאצי' לבחי' כי לא אדם הוא, והכח שלהם הוא להיות כי בעבר הנהר ישבו אבותיכם, והכשבי' הפריד יעקב, כשב השי"ן קודם לבי"ת, בחי' טורי חשוכא מדות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נח</div></p> <p class=bodytext>שלמעלה מן השכל, ע' בד"ה והניף דשתי הכבשי' הנ"ל, ולכן יפה שיחתן של עבדי בתי אבות מתורתן של בנים, כמ"ש מזה במ"א באריכות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> מ"ש ההרים רקדו כאילים* גבעות כו', [כי ריקוד הוא בחי' דילוג וכמ"ש קול דודי הנה זה בא מדלג זהו ע"י כאילים שהם בחי' ביטול דהיינו שכדי שיהי' נמשך בחי' איש זהו ע"י דילוג כו', וזה הי' בשעת יצ"מ נמשך בבחי' איש לפי שמתחלה עבדים היינו לפרעה לפי שלא הי' מאיר בבחי' איש אשר שם כחשיכה כאורה ע"כ הי' שליט' לאיש דקליפה, וכמ"ש במד"ר שיש שני בחי' איש, איש יהודי וכן יש לעומת זה איש צר ואויב המן הרע. וזהו מ"ש באחשורוש לעשות כרצון איש ואיש, אך זה א"א כ"א רק כשנמשך* בבחי' איש דקדושה ממילא נופל איש דלעו"ז כו', וזהו שאח"כ בשעת יצ"מ כשנמשך בבחי' איש ויקחו להם איש ע"כ הי' יצ"מ וכיון שנמשך בבחי' איש ביצ"מ לכן אח"כ בשעת מ"ת קידש הקב"ה את ישראל וכמ"ש וקדשת אותם כי האיש צריך לקדש.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בקרבן פסח יש שני בחי' כבשים* ועזים וזהו כנגד צדיקים ובע"ת, וזהו מ"ש רז"ל בפסחי' ספ"ד דנ"ז מלכא אומר גדיא יאי ומלכתא אומרת אימרא יאי שהוא נגד צדיקים ובע"ת כי צדיקים הוא בחי' כבשים וכמ"ש ושער רישי' כעמר נקי, שער ראשו הוא בחי' הלכות כי כל הלכה הוא בחי' שערה וזהו כעמר, ממילא מובן שצדיקים הוא בחי' כבשים, וזהו אימרא* יאי שהוא בחי' את ה' האמרת היום, וגדיים הוא בחי' בע"ת וכמ"ש (שה"ש ד, א) שערך כעדר העזים שגלשו מהר גלעד שאין להם שערות לפי שע"י השערות יוכל להיות יניקת החיצוני', וזהו מ"ש בלוים והעבירו תער, שבלוים אסור להיות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>נט</div></p> <p class=bodytext>שערות לפי שיוכל להיות יניקת החיצוני' מהשערות שלהם משא"כ כהנים צ"ל להם דוקא שערות לפי שהשערות שלהם הוא ממקום גבוה מאד ע"כ אדרבה א"א לימשך משם כ"א דוקא ע"י שערות, אך גדיא יאי לפי שבמקום שבע"ת עומדים כו', לפי שתשובה אינה על עבירות דוקא אלא קאי על בעלי עסקים שעוסקים במילי דעלמא שהם נעשים נפרדים, אך כשחוזר ולומד ומתפלל עי"ז נעשה לו התפעלות יותר גדולה וע"כ גדיא יאי כו', וזהו מ"ש ורעי את גדיותיך על משכנות הרועים, שבחי' גדיים שהוא בחי' בע"ת מגיע למעלה מבחי' הרועים שהם צדיקים כו' וד"ל].</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>