תורת שמואל - תרכ"ט - אר"א כו' צדקת פרזונו כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/7/index.htm">אר"א כו' צדקת פרזונו כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>אר"א כו' צדקת פרזונו כו'</h3><div class=pageno>נט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ בשלח, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>א"ר</span> אושעיא מאי דכתי' (שופטי' ה' י"א) צדקת פרזונו בישראל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפיזרן* לבין האומות, וצ"ל מהו הצדקה במה שפיזרן כו', וגם צ"ל שלפ"ז הי' צריך לכתוב פזרונו, והי' מובן יותר ענין מה שפיזרן כו'. אך הענין הוא דלשון פרזונו הוא מל' ערי הפרזי שבלי חומה המקפת והיינו כמ"ש פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה כו' (בזכרי' סי' ב ח'), ופי' רש"י שלא יהי' לה קצב ושיעור כו' ותגדל מיום אל יום, וכ"כ במצ"ד וכאילו לא יכילם מקום וגדר, ואפ"ל מפני כי ירושלים שלמטה שהוא מל' בחי' עולם </p> <p class=bodytext><div class=pageno>ס</div></p> <p class=bodytext>הדבור תהי' כמו ירושלים שלמעלה בינה מחשבה עילאה, ששם נביעת האותיות שנק' בס"י בשם בתים ונובעי' תמיד לכן אין שייך חומה ותחום, כי בבינה התגלות עתיק כנודע, ולמעלה זהו ענין אור הבלתי מוגבל בכלים כי הכלים מגבילי' את האור, אבל האור שאינו מתיישב בכלי ואין לו דבר המגביל אותו, וכמו האור מקיף סוכ"ע, ולע"ל שיומשך סוכ"ע בגילוי ז"ע פרזות תשב שלא יהי' לה חומה המגביל את האור והיינו כמו אורות דתהו שהם בחי' אורות הבלתי מוגבלי' בכלים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> עיקר ההפרש בין בחי' התהו לבחי' התיקון, שבחי' אורות דתהו הן למעלה מההתלבשות בכלים, ובחי' התיקון האורות מתלבשי' בכלים דוקא, והיינו מפני שאורות דתהו גבוהי' ועליונים יותר ע"כ לא יכול הכלי לסבול את האור, וע' בת"א בד"ה בשלח בענין וימנע מרשעים אורם, ומשמע שערך התיקון לגבי התהו כמו חכ' לגבי הכתר שנק' ארך אפים ורב חסד, ועוד שבע"ח שמ"א פ"ג ביאר כי תהו זהו ההיולי שורש הד' יסודות ארמ"ע, ואמר כי ד"י הם חו"ב תו"מ, וההיולי הכוללם זהו הכתר שהוא מקור ושרש לחו"ב ותו"מ, נמצא לפ"ז שייך בחי' תהו לבחי' כתר. וענין מעלת ריבוי האור דתהו יובן ממה שארז"ל אור שנברא ביום ראשון הי' אדם מביט מסוף העולם ועד סופו, שנודע הקושי' שהי' צ"ל מתחלת העולם, והתירוץ ע"ז שפי' מסוף העולם ועד סופו היינו מסוף עלמא דאתכסי' עד סוף עלמא דאתגליא, ולאחר שמיעט האור הנה ע"י אור השמש יכולי' להביט רק פרסא, לפי שאור השמש הוא מיעוט האור לגבי האור שנברא ביום ראשון כו', ועד"ז יובן ההפרש בין ריבוי האור דתהו לגבי מיעוט האור דתיקון. ומעלת נש"י שהם מעולם התיקון אדם אתם, אתם קרוים אדם ש' מ"ה, וא"כ פי' פרזות תשב כו', וענין פרזונו בישראל היינו שיומשכו אורות דתהו שבלי גבול שנק' פרזות ויאירו בישראל שהם מפנימיות הכלים דתיקון.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ופי'</span> צדקת פרזונו היינו שנמשך ע"י הצדקה, וכמ"ש וצדקה תרומם גוי שקאי על נש"י, וכל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סא</div></p> <p class=bodytext>לעשות את כל המצוה כו', וע' בת"א ר"פ בראשית בענין והארץ הדום רגלי, בענין תרומם גוי ובהביאור לשם, וע"י רוממות זה שהוא ענין רוממות קרן כמ"ש וירם קרן לבנ"י עם קרובו, יאיר בהם האור דתהו שבלי גבול, שע"י המצות הו"ע העלאות הניצוצים דתהו כו', וזהו ג"כ ענין ד' גלויו', וכמ"ש בד"ה בשלח הנ"ל שפרעה הי' משלח פארות וענפי' ועושה פרי למעלה את העם והיינו שע"י שעבוד מצרים ביררו הניצוצות שנפלו בשבה"כ בנהר הראשון כמ"ש שם האחד פישון ופרש"י הוא נילוס נהר מצרים, וכנודע שבמצרים ביררו ר"ב ניצוצות, וז"ע וגם ערב רב עלה אתם, ועי"ז נמשך אורות דתהו להאיר בנש"י, וזהו צדקת פרזונו בישראל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יש לפרש ג"כ ראשית הפסוק מקול מחצצים בין משאבים, כמו שפי' בכלי יקר, ע' רש"י ז"ל והרד"ק והרלב"ג ומהרי"א פירשו מ"ם דמקול מחצצים מ"ם התמורה כמו שפי' האפוד, והכי קאמר תמורת הקול שהיו נותנים המחצצים מורי החיצים לאנשי ישראל היוצאי' לשאוב מים, תמורת אותו קול יבוא קול שבח והודאה ששם יתנו צדקות ה', שעשה צדקה שחזרו הכפרים והפרזות לישובן*. ופי' שני הביא בשם תדב"א ח"א פ' יו"ד שפי' מקול מחצצים הם קול העוסקי' בתורה שאומרי' על טמא טמא ועל טהור טהור הלכות שבת חגיגות ומעילות ודיני חצצים, בין משאבים שלומדי' ושואבי' ד"ת, ודורש מחצצים ל' חציצה שעושי' חציצה בין טמא לטהור וז"ש ראשונה שאומרי' על טמא טמא ועל טהור טהור ואח"כ אמר הל' שבת היינו שצריך מחיצות להתיר המבוי וזהו מחצצים ל' מחיצה שצריך האדם לחצוץ בין קדש לחול שלא ימעול, ודיני חציצה באדם פשוט הוא לענין טבילה. בין משאבי' בין לשון בינה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סב</div></p> <p class=bodytext>שלומדי' ומבינים ואח"כ שואבין לאחרים דברי* תורה, ואח"כ הביא מאמר הזח"א פ' בראשית דל"ב ע"א, ולפ"ז מ"ם דמקול אינה מ"ם התמורה אלא אדרבה מקול מחצצים ר"ל ע"י קול דתורה נמשך שיתנו צדקות ה'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולפי</span> משנת"ל יש לפרש כשני הפי' לפי' הא' תמורת קול מחצצים זהו ע"ד שנת' בענין בשלח פרעה שהי' משלח פארות וענפי' כו' וגם כי כתי' ופרעה הקריב וארז"ל שהקריב את לבם של ישראל לאביהם שבשמים, וא"ר ברכי' יפה היתה הקרבת פרעה יותר ממאה צומות ותפלות, זהו מקול מחצצים נמשך* להיות ששם יתנו צדקות ה' וצדקת פרזונו כו'. ולפי' השני שקאי על עסק התורה יובן ג"כ שזהו לפי שבחכמה אתברירו שעי"ז הוא בירור הניצוצות שנפלו בשבה"כ כדי שעי"ז יומשכו אורות דתהו כנ"ל, הנה בירור זה הוא ע"י התורה דוקא להיות כי בחכ' אתברירו, ואורייתא מחכ' נפקת כו', והנה בתו"א ד"ה בשלח הנ"ל פי' מ"ש ארוכה מארץ מדה שהתורה יש לה מדה להיותה מבחי' חכ' קו המדה, וזהו ע"פ מארז"ל בעירובין דך"א א' נמצאת העולם א' משלשת אלפי' ומאתים בתורה, נמצא יש לה מדה, וע"י הבירור שמבררת ניצוצי' דתהו ע"י מעשה המצות שז"ע חכמות בחוץ תרונה כמ"ש בת"א בד"ה זכור את יום השבת הראשון, עי"ז נמשך מבחי' פרזונו בישראל היינו מה שלמעלה מקו המדה, וזהו לדיעה שסובר מעשה גדול בלי גבול כי עיקר הבירור הוא ע"י המעשה, ואעפ"כ תלמוד גדול שמביא לידי מעשה שהבירור הוא ע"י בחי' חכ' דתורה דוקא, אמנם במד"ר בראשית פ' יו"ד פי' שהתורה היא בלי גבול שאמרו ז"ל לכל יש סיקוסים פי' גבול, חוץ מדבר א' שאין לו סיקוס ואיזהו זה התורה שנא' ארוכה מארץ כו', וי"ל שקאי על פנימיות התורה שבחי' זו יומשך אחר הבירור דתהו כמ"ש בלק"ת בביאור ע"פ כי על כל כבוד חופה.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזה"ע</span> צדקת פרזונו מל' פרזות תשב ירושלים, בלי גבול מחומה המקפת כו'. והנה חומת אותיות חותם ומבואר בת"א בפ' בראשית בד"ה ענין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סג</div></p> <p class=bodytext>הברכות אשר מטבע קצר שהוא עלמא דאתכסי' פותח בברוך ואינו חותם לפי ששם אין שטן ואין פגע רע ע"כ א"צ לחותם, כי ענין החותם הוא כמו המכתב שחותמין אותו בכדי שלא ישלטו ידי זרים בו, ועד"ז יובן הנמשל למעלה שמאחר ששם אין שטן ואין פגע רע א"צ לחתום כי לא יומשך משם שום יניקה כו', משא"כ במטבע ארוך עלמא דאתגלי' צריך חותם בכדי שלא יקבלו יניקה מעיקר השפע כ"א מהמותרות כו'. והנה בד"כ עולם האצי' הוא בחי' עלמא דאתכסי', ושורש ומקור בי"ע הוא בחי' עלמא דאתגלי', ומכש"כ בי"ע עולם הפירוד, ולע"ל שיתעלו בי"ע ג"כ להיות כמו אצי' ע"כ פרזות תשב ירושלים בחי' מל' עיר אלקינו שורש ומקור דבי"ע וא"צ חותם שה"ע החומה, רק ואני אהי' לה נאום ה' חומת אש סביב היינו ע"ד הפרסות שבאצי' שבין כתר לחו"ב ובין אימא לז"א, כי ז"א נק' בריאה כנודע מענין מי ברא אלה, מי הוא בחי' בינה, ברא אלה ו"ק דז"א, כי ו' פעמים ו' עולה ל"ו מספר אלה, אבל הפרסות הנ"ל אינם מסתירים כלל (ועמ"ש במ"א מענין י"ג פרוכת היו במקדש, ומהם בת"א בד"ה והבדילה הפרוכת, ובד"ה בריתי היתה אתו החיים והשלום בספר חורף תרט"ז) להיות הבריאה יש ונפרד, אלא ע"ד שהחכ' דאצי' נק' בריאה יש מאין כמ"ש והחכ' מאין תמצא, כמ"ש מזה בלק"ת בד"ה את שבתותי תשמורו, בפי' בורא קדושים ישתבח שמך כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ג"כ ענין צדקת פרזונו בישראל שלא יצטרכו לחומת וחותם כו', כי החומה עושים להגן מן השונא, ולע"ל כשלא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי כי אז יהי' ומלאה גם הארץ דעה בבחי' את ה' בטל וטפל לש' הוי' שם העצם דוקא, וזהו כמים לים מכסים שיהי' הגילוי בעלמא דאתגלי' כמו בעלמא דאתכסי' בחי' בינה, דרור עלמא דחירו, א"צ לחומה כלל להגן כו' וכמו מטבע קצר שאינה חותם בברוך כו', וז"ע מה שלע"ל יהי' מנוחה לחיי העולמי' ע"ד בא שבת בא מנוחה, וכמשנ"ת ע"פ מאה"ז ר"פ ויצא ע"פ קומה ה' למנוחתיך שענין המנוחה אשר מחמת המשכת גילוי אוא"ס בתוס' וריבוי אור ממילא מתבטלים החיצונים וכביטול הנר בפני האבוקה, וז"ע וישבתם לבטח כו' והיינו ע"י ונתתי שלום בארץ, שענין השלום זהו תוס' וריבוי אור מסוכ"ע בממכ"ע שלום בפמשמ"ע ומזה ממילא נמשך השלום בפמשמ"ט שיהיו בטלים לגבי הקדושה כו', ושורש המשכה זו היא מהכתר שמשם ההשקט והמנוחה וכמו שבת שנק' יום מנוחה שבו התגלות ע"ק הנק' מו"ס דשקיט ושכיך כו', ועז"נ (בישעי' ל"ג ך') ירושלים נוה שאנן, וע' בזח"ג נשא דקל"ז, ועיקר המנוחה יהי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סד</div></p> <p class=bodytext>ליום שכולו שבת ומנוחה לחיי העולמי', ואז נא' והשבתי חי' רעה מן הארץ, ולכן פרזות תשב ירושלים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולפ"ז</span> יש לקשר הפי' שפי' המפרשי' עם הפי' ל' פרזות תשב, דהא דפרזות תשב וא"צ לחומה שז"ע המנוחה הרי זה נמשך מפני תוס' וריבוי האור מאוא"ס ב"ה וז"ע פרזונו בישראל שהוא המשכת אור דתהו שלמעלה מהכלים המגבילים שזהו עצמו ענין התוס' וריבוי אור, ונמצא כי ע"י פרזונו בישראל עי"ז פרזות תשב ירושלים מרוב אדם ובהמה בתוכה, פי' מרוב אדם היינו בחי' גילוי והמשכה מאדם עילאה אבא וא"א, בחי' כי לא אדם הוא, וע"ד מרוב אונים ואמיץ כח, ובהמה פי' בהמה רבה שלפני האצי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן מארז"ל דר"א שדריש פרזונו מל' פזר, צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן כו'. ויובן בהקדם מארז"ל בפ"ט דברכות דנ"ח ע"א בסופו, והנצח זו בנין ירושלים, וצ"ל מה שייך בנין ירושלים לנצח, דהנה כתי' וגם נצח ישראל לא ישקר ולא ינחם כי לא אדם הוא להנחם, וצ"ל נתינת הטעם למה לא ינחם מפני כי לא אדם הוא להנחם. אך הענין הוא דהנה אנו רואים שמי שהוא גדול מחבירו יש לו ניצוח יותר דאדם קטן הגם שרוצה כך אעפ"כ אם יעשה לו חבירו היפך רצונו לא יהי' בניצוח ע"ז כלל, אבל אדם גדול כמו המלך הנה הנצחון אצלו חזק מאד כו' ולכן נאמר לא ינחם מפני כי לא אדם, והיינו מפני שבחי' זו גבוה מאד בחי' כי לא אדם ולכן לא ינחם כו'. והנה אנו רואים כשהמלך צריך להוציא הנצחון שלו מכח אל הפועל הוא מבזבז את אוצרותיו בשביל לנצח את המלחמה שסגולת מלכים הנמצא באוצרותיו אין חקר ובשביל לנצח את המלחמה שהוא להשלים רצונו הנה הוא מבזבז כל האוצרות מה שלצורך הנהגת המלוכה אינו נוטל מהם אפי' פרוטה אחת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועד"ז</span> יובן למעלה שמלכותא דארעא כעין מלכותא דרקיע כמו שדרש ר' שילא בברכות דנ"ח הנ"ל, שיש ג"כ בחי' אוצר כמ"ש יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכמו שאנו מבקשים מאוצר מתנת חנם חננו, וכתי' מוצא רוח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סה</div></p> <p class=bodytext>מאוצרותיו שהכה כו', ולהבין ענין האוצר הנה יש בחי' השתלשלו' שהוא בחי' עו"ע כמו שכל ומדות מח' ודבור כמ"ש במ"א, וה"ז כמו שלשלת שהטבעות אחוזי' ודבוקים זה בזה, אמנם הנה ראשית ההשתל' הוא מבחי' חכ' כמ"ש ראשית חכ', וע"ז אמרו אנת הוא דאפיקת עשר תיקונין וקרינן להון עשר ספירן לאנהגא בהון עלמין, אבל באמת הנה החכ' מאין תמצא, וכנ"ל בפי' בורא קדושים ישתבח שמך כו', אבל הנה יש בחי' שלמעלה מהשתל' וע"ז כתיב ישת חשך סתרו כו', וזהו בחי' אוצרו הטוב, וכדי לנצח את המלחמה נמשך מבחי' אוצרו הטוב כו'. אך צ"ל שענין הנצחון אינו שייך כ"א באדם שרוצה לנצח את חבירו, אבל איך שייך לומר כן למעלה מי הוא אשר יעמוד נגדו ית' שיצטרך לנצח אותו כו', הענין הוא דלכן נא' וגם נצח ישראל שהנצחון הוא של ישראל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> שארז"ל צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן לבין האומות, דלכאו' צ"ל מהו הצדקה במה שפזרן לבין האומות, אך הענין דעיקר המכוון הוא בשביל הבירור במה שישראל מבררי' מן האומות, וזש"א הכתוב ואכלת את כל העמים שכמו האכילה הוא בירור כמו"כ הוא מכל העמי' כמ"ש והייתם לי סגולה מכל העמים שהסגולה היא מבירור העמי' דוקא, להיות שרשן מז' מלכי' קדמאין, וכמו שורש המאכל שגבוה יותר כנודע מענין אחור וקדם צרתני. והנה אם היו ישראל בפ"ע ואו"ה בפ"ע לא הי' הבירור, ועיקר המכוון שיהי' בירור כנ"ל לכן זהו צדקה שעשה הקב"ה עם ישראל במה שפזרן לבין האומות, וז"ע הניצוח מה שישראל מנצחים את האומות לבררם, ובשביל ניצוח מלחמה זו נמשך מבחי' אוצרו הטוב כו' כמשל המלך וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ובכ"ז</span> יובן ענין מה שארז"ל והנצח זו בנין ירושלים, דהנה ארז"ל בשבת דל"א ב' אין להקב"ה בעולמו אלא אוצר של יראת שמים בלבד, שנא' ועתה ישראל מה כו' כ"א ליראה (דברים יו"ד) וכתי' ויאמר לאדם הן יראת ה' היא חכמה (באיוב ך"ח) שכן בל' יוני קורין לאחת הן, ופי' רש"י הן יראת ה', יחידי היא היראה בעולם, ולכן כתי' בזאת יבא אהרן ואמרו בזהר דא תרעא לאעלאה כי העיקר הוא בחי' יראה כו', וירושלים הוא בחי' יראה שלם כמ"ש במ"א, וע' בתוס' בפ"ב דתענית דט"ז א' מביא בשם מד"ר בראשית פנ"ו ששם ירושלם הוא ע"ש שלם שקראה מלכי צדק מלך שלם, ואברהם קראה יראה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סו</div></p> <p class=bodytext>כמ"ש בהר ה' יראה וזהו שם ירושלם, ולכן אין נותנים יו"ד אחר הלמ"ד, וא"כ פי' יראה שלם שהוא שלימות היראה כו', ולכן והנצח זו בנין ירושלים כי ירושלים היא בחי' יראה בחי' אוצר של יראת שמים, כי בשביל הניצוח נמשך מבחי' אוצרו הטוב, וזהו שפי' רש"י יחידי היא היראה שע"י היראה נמשך מבחי' אוצר דישת חשך סתרו בחי' כתר שנק' יחידי בכלל, בחי' אנת הוא חד ולא בחושבן כו', כי אני הוא אותיות אין, וכנ"ל שעשר תיקונין דקרינן להון עשר ספירן מתחלת מבחי' חכמה בחי' ראשית ההשתל', אבל בכדי לנצח נמשך מבחי' חד ולא בחושבן שלמעלה מהשתל', בחי' ישת חשך סתרו בחי' סדכ"ס שזהו בחי' אוצרו הטוב, ולכן והנצח זו בנין ירושלים כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> בעבודה בנפש האדם ענין כיבוש המלחמה בניצוח הוא בהיות ידוע שורש ענין ירידת הנשמה בגוף חומרי הוא רק לברר הנה"ב והגוף החומרי ולנצחו ולא בשביל עצמה, דהנשמה בעצמה א"צ תיקון ולא בירור כו' כי גם קודם ירידתה היתה דבוקה בג"ע באוא"ס ב"ה בתכלית הדביקות וכמ"ש אלי' חי ה' אשר עמדתי לפניו שקאי על הנשמה קודם ירידתה להתלבש בגוף בנה"ב, שהיתה עומדת באהוי"ר שהאהבה ה"ע אבה ל' רצון שלא הי' לה רק רצון א' פשוט לה' לבדו, אך בהתלבשות בחומר גופני ונה"ב הרי יש להנה"ב רצון אחר מלבד הרצון של הנה"א, והעבודה היא לנצח את הרצון הזר דנה"ב, וניצוח זה הוא במלחמה דוקא והוא להתגבר על נפשו הבהמית כידוע מארז"ל לעולם ירגיז אדם יצ"ט על יצה"ר כו' ובשביל ניצוח זה צריך האדם להוציא כל כחו במלחמה זו כדרך הטבע של הנלחמים יחד שכאו"א יתגבר וכל אשר יש לו יבוז לנגד הניצוח הלזה, וזה"ע אוצר של יראת שמים כו', כי יראת שמים הוא בחי' ההתגלות ביראה מפני ההתבוננות, ואוצר של יראת שמים היינו נקודה של יראת שמים הצפון וגנוז בלב האדם שזהו למעלה מן השכל ונק' תעלומות לב כו', ובאתדל"ת אתעדל"ע שגם מלמעלה יומשך מבחי' האוצר בחי' אוצרו הטוב, והיינו דוקא בשביל נצוח לאכפייא לסט"א דאזלע"ז עשה האלקי', ובכדי לאכפייא כו' יפתח ה' לך את אוצרו הטוב, וכמ"ש מוצא רוח מאוצרותיו שהכה בכורי מצרים כו' שהם יו"ד כתרין דנוגה מאדם עד בהמה כו' נמשך לזה רוח מבחי' האוצר, וזהו מגלה עמוקות מני חשך, והיינו גם מה שהוא בבחי' סדכ"ס ג"כ הוא מגלה ע"י אתעדל"ת של כיבוש המלחמה לנצח הנה"ב בכדי לאכפי' לסט"א כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ושורש</span> הענין הוא, דהנה ההמשכת מ"ד שע"י ההעלאת מ"ן שרשו למעלה בבחי' ג"ר דכתר היינו בחי' כח"ב, שז"ע מחי' מתים ברחמים רבים,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סז</div></p> <p class=bodytext>שע"י בחי' רחמים דג"ר דכתר עי"ז מבררי' ומחי' מה שנפל בשבה"כ ומאן דנפיל מדרגי' אקרי מית, היינו בחי' ז' מלכי' קדמאין שנפלו בשבה"כ בחי' ב"ן דתהו כו'. וזהו שורש ענין האוצר שנק' סדכ"ס, דפי' סתימין בכלל הן בחי' א"א וע"י, וסדכ"ס הוא בחי' כתר שלהם וזהו בחי' האוצר שנק' עמוקות מני חשך שמגלה אותם בבחי' מ"ד כאשר צריך לברר ב"ן דתהו והוא לברר עה"ד טו"ר דנוגה דבי"ע שנפל מב"ן דז' מלכי' דתהו, וע"כ לא נמשך עומק האוצר הנ"ל רק בשעה שיש ניצוח איזה מלחמה דוקא דהיינו לאכפייא לסט"א דנוגה, וזהו והנצח זו בנין ירושלים משם מ"ה שמברר ב"ן, ולפי שעיקר החסדי' המגולי' הוא בנצח דוקא, משא"כ למעלה הימנו שבחי' החסדי' דמ"ה מכוסי' ונעלמי' ואינם יורדי' למטה לברר לאהפכא חשוכא לנהורא כו', ובחי' מוצא רוח מאוצרותיו שהכה בכורי מצרים כו' זהו מבחי' שם מ"ה שיורד מפנימיות הכתר כו', ע"י בחי' הנצח דוקא, וע' בלק"ת בד"ה למנצח על השמינית.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ע</span> צדקה עשה הקב"ה עם ישראל שפזרן כו' כי הנה בבית* ראשון ושני הי' בחי' הפגם למעלה ברמ"ח אברין דז"א שהם בחי' רמ"ח פקודין כנודע לפי שחסרו מצות הרבה כו', וידוע שבחי' רמ"ח אברין דז"א הם בחי' כלים שאורות דז"א מתלבש בהם והיינו מה שארז"ל הקב"ה מניח תפילין הקב"ה מתעטף בציצית, והנה ידוע המשל בתיקון הנהר כשמתקלקל מימיו שצריכין לחפור בעומק יותר, ועד"ז יובן הנמשל למעלה שבכדי לתקן הפגם הזה שבבחי' כלים דז"א הוצרך להיות בחי' המשכה חדשה ממקורא דכולא והיינו מעומקא דכולא שהוא מבחי' הפנימי דע"י שהוא מקום העליון ביותר ומשם נמשך להתמלאות כל חסרון ופגם שבכלים, וז"ע בחי' המשכת מ"ד הנ"ל במדת הנצח, וע' באג"ה סי' א' מענין נו"ה בענין חגרה בעוז מתני', ובלק"ת בביאור מסעי שנו"ה הם מבחי' כתר, ולכן פזרן לבין האומות כדי שיבואו לבחי' הנצח למטה ובאתדל"ת אתעדל"ע כנ"ל. וזהו יראו את הוי' ע"י בחי' יראה שלם שהיא את ה' דוקא עי"ז נמשך כי אין מחסור ליריאיו שבחי' האין ימלא כל החסרונו' שפגמו כו', וענין הניצוח למטה זה כל אדם יוכל להגיע והוא לכוף את לבו בלבד, והוא מדריגת בינוני בלבד כמ"ש בסש"ב, אבל מדריגת צדיק ורע לו היינו להפוך הרע לטוב באמת ולהיות חפץ במצות בחשק ורצון ולא מצד הניצוח בלבד.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> ההפרש בין אתכפיא לאתהפכא כידוע שבבחי' אתהפכא נאמר במצותיו חפץ מאד כו' ובהיפך מואס ברע כו', משא"כ בבחי' אתכפיא כו', ועיקר העלאת מ"ן שלמטה הוא בחי' אתכפיי', אבל בחי' אתהפכא כו' הוא בחי' ביטול רצון באמת כו' הרי הוא המשכת מ"ד מאחר שבמצותיו חפץ מאד כו', ולמעלה בבחי' אתעדל"ע הוא ג"כ עד"ז דמבחי' לאכפייא לסט"א בעל כרחו כו' הוא בחי' העלאת מ"ן דתהו, וע"י בחי' המ"ד בשם מ"ה הנ"ל נעשה בחי' לאהפכא חשוכא לנהורא, ובזה עיקר ענין קיבוץ וניצוח המלחמה, והיינו כל ענין הנ"ל בצדקת פרזונו ל' פזר שפיזרן כו', שזהו צדקה שעי"ז יומשך תוס' וריבוי אורות דתהו כו', ויש לקשר ב' הפי' יחד, שע"י בחי' הפיזור עי"ז באים לבחי' הניצוח לברר זמ"ק ועי"ז יומשך לע"ל אורות דתהו הבלתי מוגבלי' בנש"י ששרשם מבחי' פנימיות הכלים דתיקון, וזהו צדקה שפזרן ועי"ז יהי' פרזות תשב שלא יהי' חומה המגביל כ"א ואני אותיות אין, אהי'* לה נאום הוי' ש' העצם, בבחי' חומת אש דוקא, ולכבוד בחי' ל"ב נ"ח שאורייתא מחכ' נפקת, אהי' בתוכה בבחי' פנימיות.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> חומת אש בעבודה בנפש האדם, י"ל שבחי' הרצוא דעכשיו במס"נ דק"ש בפ' ראשונה יהי' לע"ל בחי' שוב, והרצוא יהי' מדריגה יותר גבוה, וזהו למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבלו עליהם עומ"ש תחלה ואח"כ עומ"צ, ועומ"ש הוא בפ' ראשונה דק"ש, ולכן בה שם מ"ב שגבוה יותר מבחי' ש' ע"ב שבפ' שני' דק"ש, ונק' עושי' רצונו ש"מ לפי שנא' בה בכל מאדך, ולע"ל יהי' בחי' זו בבחי' שוב, וז"ע חומת אש שבחי' הוי' עצמו יהי' חומת אש סביב, והרצוא יהי' מדריגה יותר גבוה, וכ"ז נמשך ע"י שפזרן ל' פזר בין האומות עי"ז יהי' פרזונו ל' ערי הפרזי פרזות תשב כו' ולכן לע"ל כתי' בסוף יחזקאל ושם העיר מיום ה' שמה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>