תורת שמואל - תרכ"ט - אם כסף תלוה כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/8/index.htm">אם כסף תלוה כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>אם כסף תלוה כו'</h3><div class=pageno>סט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. ש"פ משפטים, ך"ט.</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>ענין הקרבנות</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>משפטים</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>אם</span> כסף תלוה את עמי כו' וארז"ל במד"ר את עמי בחירק מה אני איני מט לעולם אף אתה אינו מט לעולם שנא' כספו לא נתן בנשך עושה אלה לא ימוט לעולם, והיינו ע"י גמ"ח שאפי' ריבית דברים אסור כמארז"ל במשנה פ"ה דב"מ, וצ"ל מפני מה התירו תילתא באגרא ופלגא בהפסד, שלכאו' הי' צריך להתרחק לגמרי מריבית.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דהנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח, עבודה היא עבודת הקרבנות, וצ"ל מ"ש (בהושע וא"ו וא"ו) כי חסד חפצתי ולא זבח, שלכאו' מלא כל התורה בציווי הקרבנות. ויובן בהקדם ענין הקרבנות, דהנה שרש נפש הבהמה היא מפני שור, וע"ד אין לך עשב, וכ"ש אילנות ובהמות וחיות וע"י שמקריבין הבהמה מתעלית לשרשה בחי' פני שור ומתכללת בבחי' החסד ארי' דאכיל קרבנין, ועי"ז החיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם, כי אדם ג' קוין חח"ן מימין בג"ה משמאל דת"י באמצע אשר כולא הוא לאחזאה איך מתנהג עלמא, אבל לאו דאית לך צדק ידיעא ולאו מכל אינון מדות איהו כלל, וע"י עליית הקרבן מעלים החיות את בחי' אדם לבחי' כי לא אדם, וז"ע לחמי לאשי אשי הם השרפי' שנק' אשי ע"ש הרשפי אש שעומדים תמיד בתשוקה לפי שמשיגי' איך שהוא ית' קדוש ומובדל, וע"י הקרבנות נעשה לחם להאישים הם השרפי' כי ע"י ההעלאה נעשה המשכה, שז"ע מ"ש ריח ניחוח ריח הוא העלאה וניחוח הוא המשכה, והקרבנות הם ג"כ מיסוד האש, כי דצח"ם הם כנגד ארמ"ע, דומם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ע</div></p> <p class=bodytext>הוא בחי' יסוד העפר, וצומח הוא בחי' מים כי מים מצמיחי', וחי הוא בחי' אש, ומדבר הוא בחי' רוח כמ"ש התרגום על ויהי האדם לנפש חי' לרוח ממללא, והעלאת בחי' החי שהוא יסוד האש נעשה מזה לחם לבחי' האש דשרפי' כו'. והנה עכשיו תפלות כנגד תמידין תקנו, שע"י התפלה מתעלה הנה"ב ששרשו ג"כ מבחי' פני שור, רק שהיא מפני אדם שבפני שור, וזהו שמקדימין שתים לפני' שהוא סיפור איך שהמלאכי' שהם שורש הנה"ב בטלים ועי"ז מתעורר הביטול גם אצל הנה"ב להיות ואהבת בכל לבבך בשני יצריך שגם הנה"ב יסכים להביטול כו', וזהו בחי' זבח.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> העיקר הוא בחי' החסד שעז"נ כי חסד חפצתי, ופי' ולא* זבח שלא העיקר הוא הזבח כ"א החסד והיינו כי העיקר הוא ההמשכה, להיות גילוי אלקות למטה כי נתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתונים, לכן העיקר הוא בחי' חסד, וכמו מי שנוסע באיזהו מסחר שהעיקר הוא הריוח, מ"מ הנה הוא רוצה גם בהנסיעה, ועד"ז יובן שהגם שרוצה גם בהזבח הוא בחי' ההעלאה, אמנם העיקר הוא בחי' החסד הנמשך ע"י העלאת הזבח, ובעבודה ז"ע בחי' התורה שנק' תורת חסד, ולכן ארז"ל ע"פ אם יכופר לעון בית עלי בזבח ובמנחה, בזבח ובמנחה אינו מתכפר אבל מתכפר בתורה ובגמ"ח, רבה ואביי מדבית עלי קאתו רבה דעסיק בתורה חי מ' שנין, אביי דעסיק בתורה ובגמ"ח חי שיתין שנין, ועיין בילקוט בהושע רמז תקך"ב יש לנו כפרה כיוצא בה ואיזהו התורה, והיינו בחי' התורה שנק' תורת חסד, וגמ"ח, כי העיקר הוא ההמשכה, להיות כי נתאוה הקב"ה שיהי' לו דירה בתחתונים, ולכן כל הקורא ק"ש בלא תפילין כאלו הקריב עולה בלא מנחה וזבח בלא נסכים, כי זבח הוא העלאה בחי' יסוד האש, ונסכי' הם יין בחי' צומח יסוד המים כי מים מצמיחין כו', וכמו"כ עולה בחי' העלאה כולה כליל, ומנחה היא עשירית האיפה קמח צומח, והקורא ק"ש שהיא העלאה למס"נ באחד בחי' רצוא בלא תפילין שהם המשכות מוחין לז"א, שכותבין ד' פרשיו' ע"ג הקלף כו' כאלו הקריב עולה וזבח שהם העלאות בלא מנחה ונסכי' שהם המשכות, והיינו שלא עשה כלום שנשאר בבחי' הרצוא לבד, והוא שהגם שצ"ל גם העלאה אמנם העיקר הוא ההמשכה דוקא, ולהיות כי א"א להיות ההמשכה בלתי העלאה לכן צ"ל זבח בחי' העלאה ג"כ.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עא</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> צ"ל הלא בשבת גבי דברים שאדם אוכל פירותיהם בעוה"ז חשיב שם עיון תפלה, והקשו מדתנן ריש פיאה רק ג' דברים ותירצו הני בהני שייכי ור"י לפרושי מתניתין אתי, ופי' רש"י עיון תפלה בכלל גמ"ח ע"ש הפסוק גומל נפשו איש חסד, והר"ש בריש פאה הוסיף שהתפלה היא שפיכת הנפש, וא"כ התפלה היא בכלל גמ"ח, ואיך יתפרש זה למ"ד כנגד תמידין תקנו שהם העלאות וגמ"ח הוא המשכה כו'. אך הענין דבפי' תי' גומל יש שני פי' הא' ל' ויגדל הנער ויגמל שהוא מל' הפרשה מדברי המותרות, והב' לשון גמל עלי, גמל עלייכי, שהוא ל' השפעת החסד, והענין דארז"ל אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, ופי' רש"י הכנעה והיינו כפי' הא' ל' ויגמל לגמול נפשו מדברי המותרות להיות בהכנעה ושפלות שלא יומשך אחרי תאוות עוה"ז כו', ולפי' השני שהוא ל' גמל עלייכי פי' גומל נפשו היינו בחי' ההמשכה בנפשו והיינו כמ"ש ואשפוך את נפשי לפני ה', פי' נפשי הוא כי יש ג' בחי' עולם שנה נפש עולם הוא בחי' מקום, ושנה זמן י"ב חדשים, ונפש הוא חיות העולם. והנה נפש הוא בחי' אחרונה מה' בחי' נרנח"י, כי הדם הוא הנפש והרוח הוא בחי' הרוח חיים שבחלל הימני של הלב, ונשמה היא בחי' נשמת שדי תבינם, וכמ"ש בזהר זכה יתיר יהוין לי' מסטרא דנשמתא, וחי' יחידה הם מקיפי', וכמו"כ יובן למעלה שענין בחי' נפש היא בחי' אחרונה בחי' מלכותך מל' כל עולמים, והתפלה היא שפיכת הנפש והיינו כמ"ש למען יזמרך כבוד, ופי' בזהר שנהורא תתאה קארי תדיר לנהורא עילאה ולא שכיך כמ"ש אלקי' אל דמי אל תחרש ואל תשקוט, והיינו שיומשך מבחי' יחיד לבחי' מלך שזהו מה שא"א יחיד חי העולמי' מלך שמבקשי' שיומשך בבחי' מלך מבחי' יחיד ע"י בחי' חי העולמי' שהם ח"י ברכאן דצלותא כנגד ח"י חוליות השדרה ברוך אתה המשכת אלקות בבחי' מלך העולם היינו בחי' מלך, וזהו ענין גומל נפשו שכמו ענין גמ"ח שהוא בחי' השפעת החסד מא' לחבירו, כמו"כ ע"י התפלה בח"י ברכאן ממשיך מבחי' יחיד לבחי' מלך שנק' נפש דוד, כי דוד זכה לנפש כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> עדיין צ"ל הלא התפלה היא כנגד קרבנות שלפ"ז הוא העלאה מלמטלמ"ע כו', אך הענין הוא דהן אמת שהתפלה היא כנגד קרבנות אך היא כנגד קרבן תמידין, שעל התמידין ארז"ל במד"ר שעי"ז נק' ישראל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עב</div></p> <p class=bodytext>רעייתי, כמד"א מפרנסתי, הן שירעו אותי בשני תמידין כמ"ש את הכבש הא' תעשה בבקר, ופי' וענין הפרנסה שכמו בגשמיות ענין הפרנסה שכוללת מזון ולבוש, שע"י המזון נעשה חיבור הנפש בגוף, שאם לא יאכל איזה זמן יחלש עד שברבות הזמן יוכל ליפרד הנפש מן הגוף. ועד"ז יובן למעלה שענין הפרנסה שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים, שמים הם מדות עליונות ואביהם שבשמים הוא חו"ב וע"י הקרבת התמידין עי"ז החיות נושאות את הכסא עם בחי' אדם שעל הכסא לבחי' כי לא אדם הוא ועי"ז נמשך המשכה לבחי' חו"ב וז"א כו', וז"ע אכלו ריעים לעילא בחי' חו"ב כו', ועכשיו תפלה כנגד תמידין תקנו שזהו ענין ההמשכה מבחי' יחיד היינו בחי' כי לא אדם לבחי' מלך העולם ע"י ח"י ברכאן דצלותא וז"ע גומל נפשו ל' גמ"ח שממשיך מבחי' יחיד לבחי' מלך כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועוד</span> יש מדרגה בתפלה שזהו מ"ש תכון תפלתי קטרת לפניך, שענין הקטורת היו מקריבין על מזבח הפנימי, ובעבודה מזבח החיצון הוא בחי' חיצוניות הלב, והיינו בחי' ואהבת בכל לבבך בשני יצריך, שהו"ע הקרבת הנה"ב שיוכלל ג"כ בבחי' הביטול, אבל ענין פנימיות הלב זהו כמו הקטורת שהיו מקריבין ע"ג מזבח הפנימי, והוא כמו שאמר רשב"י בחד קטירא אתקטרנא בי' אחידא בי' להיטא, והוא בחי' תוקף ההתקשרות לאלקות ברצון פשוט מי לי בשמים ועמך לא חפצתי, שמים וארץ הם בחי' ג"ע התחתון והעליון, והיינו שלא יחפוץ בשום דבר לא ג"ע ולא עוה"ב כ"א אוא"ס ב"ה עצמותו ומהותו, וז"ע הקטורת. והנה כתי' שמן וקטורת ישמח לב שהקטורת שייך לשמן, וכמ"ש ובהעלות אהרן את הנרות בין הערביים יקטירנה, ועל בחי' שמן זה נא' שמן ימינו יקרא שבחי' השמן מלביש ימינו של הקב"ה וע' מזה בלק"ת בד"ה בהעלותך. וזהו כשמן הטוב היורד על הראש ועל הזקן היינו בפנימיות השערות דדיקנא דכהנא רבא, וכל בחי' אלו ישנם בתפלה, כי ענין ההעלאה שבתפלה הוא בחי' רצוא דק"ש, וח"י ברכאן דצלותא הם המשכות ברוך אתה מבחי' יחיד לבחי' מלך העולם, וענין מזבח הפנימי בחי' קטורת הו"ע מס"נ דנפילת אפים שהו"ע העלאת הניצוצות דתהו, ולכן צ"ל כמאן דמית</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עג</div></p> <p class=bodytext>כמ"ש בזהר פ' במדבר, ולכן עיון תפלה בכלל גמ"ח להיות כי ע"י עיון תפלה הוא גומל ל' גמ"ח עם נפשו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> על בחי' חסד זה נא' כי אמרתי עולם חסד יבנה, ויש בזה ב' פי' הא' שבכדי להיות בחי' עולם זהו ע"י בחי' החסד, והיינו בחי' כי חפץ חסד הוא, והב' שצריכי' לבנות את החסד. ולהבין זה צ"ל מה שלכאו' נמצא בדרשות רז"ל ובכתובי' הסותרים זל"ז, דכתי' כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו וכתי' כל פעל ה' למענהו נמצא מה שנברא העולם הוא למענהו ולכבודו ופעם כתי' אם חטאת מה תפעל בו ורבו פשעיך מה תעשה לו אם צדקת מה תתן, וכן בדרז"ל אמרו בזמן שישראל עושי' רצונו של מקום מוסיפי' כח וגבורה שנא' הבו גודל לאלהינו, תנו עוז לאלקי' וכתיב ועתה יגדל נא, ובזמן שאין עושי' רצוש"מ כביכול מתישין כח גבורה של מעלה שנא' צור ילדך תשי, וכ"ה במד"ר איכה ע"פ ויצא מבת ציון כל הדרה, ופעם ארז"ל ע"פ אמרת ה' צרופה, וכי מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט ואוכל או נוחר ואוכל, או שוחט מן הצואר או שוחט מן העורף לא ניתנו המצות אלא לצרף בהם את הבריות, נמצא שאינו נוגע כלל, ואיך יתווכו זע"ז.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הענין הוא דהנה בבחי' אדם הוא בחי' וזאת התורה אדם שהוא רמ"ח פקודין רמ"ח איברין דמלכא הנה ע"י מעשה המצות והעבודה שבק"ש שהיא ג"כ רמ"ח תיבין עם הג' תיבות ה' אלקיכם אמת שכופלי' אותם, שבכלל הם העלאה והמשכה עי"ז מוסיפי' כח וגבורה, ולכן נק' איברין דמלכא שכמו ע"י האבר נמשך חיות הנפש שזהו ההפרש בין אבר לכלי כמ"ש מזה במ"א, כך ע"י מעשה המצות שנק' בשם איברין מוסיפי' כח וגבורה, וזהו כל פעל ה' למענהו, וכל מה שברא לא ברא אלא לכבודו פי' כבוד עולה ל"ב היינו ל"ב נ"ח תתאה ל"ב פעמים אלקי' שנזכרו במע"ב, שכולם בחכ' עשית כו', ועז"נ הבו גודל, תנו עוז, שמוסיפי' כח להיות ועתה יגדל נא בחי' שם אד' אנת אשתמודעא אדון על כולא כו'. אבל בבחי' אוא"ס שלאו מכל אינון מדות איהו כלל, היינו בחי' כי לא אדם הוא, שם אינו נוגע כלל ואם צדקת כו' כי שם כחשיכה כאורה בשני כפין ע' בלק"ת בד"ה מצה זו כו', ועל בחי' זו אמרו וכי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עד</div></p> <p class=bodytext>מאי איכפת לי' להקב"ה אם שוחט או נוחר כו', וכל מה שנברא בשי"ב זהו רק מצד כי חפץ חסד הוא ומטבע הטוב להיטיב, וכפי' הא' בפי' הפסוק חסד יבנה שנבנה מבחי' כי חפץ חסד כו'. אך כ"ז הי' בתחלת הבריאה אבל* עכשיו באתעדל"ת תליא מלתא, וע"י גמ"ח שעושה עם זולתו שמלוה בלי שום פני' לעצמו שלא יהי' אפי' ריבית דברים ג"כ, והחסד שגומל עם נפשו בעצמו בעיון תפלה עי"ז ממשיכים להיות נבנה החסד, וע' בפרד"ס שהביא בשם ס' הבהיר וז"ל אמרה מדת החסד כל ימי היות אברהם בעולם לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי, והיינו ע"י שהרבה חסד בעולם, וכמו"כ יובן שע"י החסד שעושה האדם עם העני ועם נפשו עי"ז ממשיך להיות עולם חסד יבנה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> אם כסף תלוה את עמי את העני עמך שע"י שהעני עמך עי"ז את עמי בחיריק היינו שממשיכי' בחי' כי עמך מקו"ח, פי' חיים הוא בחי' חכ' כמ"ש והחכ' תחי', ומקור חיים היינו בחי' מקור החכ' שהיא רק עמך בטל וטפל לך, ולכן לא נאמר אתה מקו"ח כי אתה הוא ה' לבדיך ואתה הוא קודם שנבה"ע ואתה הוא לאחר שנבה"ע בלי שום שינוי כלל כי אני הוי' לא שניתי כתי', רק כל המקור חיים ומקור התענוגי' רוחני' וגשמי' הם עמך בטל וטפל לך, רק ע"י השפעת החסד שהעני עמך ורש"י פי' הוי מסתכל בעצמך כאילו את העני, והיינו שצריך לגמול חסד עם נפשו, ועי"ז את עמי היינו שממשיך בחי' מקור חיים שהוא עמך, וזהו מלוה ה' חונן דל פי' ע"י שחונן דל הרי הוא מלוה לש' הוי' שבסדר ההשתלשלו' כי ע"י שחונן דל נמשך מש' הוי' דלעילא שהוא מה שעד שלא נבה"ע הי' הוא ושמו בלבד, והיינו מה שהוא עמך שזהו המקו"ח הנ"ל, וכ"ז נמשך ע"י מה שהעני עמך עי"ז את עמי כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> יובן מה שהתירו רז"ל תילתא באגרא ופלגא בהפסד, דהנה בערה"כ של הסה"ד הביא בשם שמ"ל שירידת הנשמה בגוף נק' בשם עיסקא, וכמו שבגשמי' הנותן לחבירו מעות על עיסקא נוטל הנותן ריוח מהמעות וגם מקבל המעות נוטל ריוח מהמעות, וכמו"כ יובן עד"ז למעלה שע"י ירידת הנשמה בגוף נוטל הנותן שהוא הקב"ה ריוח והיינו כמשנת"ל בענין תנו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עה</div></p> <p class=bodytext>עוז לאלקי' וכתי' הבו גודל לאלקינו, ועתה יגדל נא כח אד' כו', וגם ישראל נוטלי' שכר שהירידה הוא צורך עלי' ושכר מצוה מצוה שעי"ז מתעלה הנפש והם נעשים לבושים לנפש בג"ע העליון ותחתון כו' ועי"ז מזדכך גם הגוף, וזהו שארז"ל האי עיסקא פלגא מלוה ופלגא פקדון, אשר מהפלגא מלוה נוטל המקבל, ומהפלגא פקדון נוטל הנותן. והענין הוא יש סוכ"ע וממכ"ע, אשר בבחי' סוכ"ע שם אינו תופס מקום כלל אם צדקת, ומשם הוא הפלגא מלוה שהנותן אינו נוטל מזה מאומה, אבל מבחי' ממכ"ע שם נא' הבו גודל ע"י מעשה המצות שמוסיפי' כח בגבורה ש"מ, ובהיפוך נא' וישח אדם וישפל איש כו', וזהו שבהפסד נוטלי' שניהם פלגא וכמארז"ל בשבת שאמר יצחק פלגא עלי ופלגא עלך, ולכן בהשכר נוטל הנותן שהוא הקב"ה רק שליש, וכמארז"ל ע"פ והתקדשתם והייתם קדושים כי קדוש אני משל למלך שעשו לו בני המדינה ג' עטרות נטל אחת ונתן בראשו ושנים בראש בניו, כך בכל יום מכתירין להקב"ה ג' קדושות נטל אחת בראשו שנא' כי קדוש אני ושנים בראש בניו קדושים תהיו והייתם קדושים.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> על ג"ד העולם עומד על התורה ועל העבודה ועל גמ"ח נטל שליש לעצמו הוא חלק העבודה שהם הקרבנות שהם העלאות, ושנים נתן למקבל העיסקא שהם תורה וגמ"ח שהם המשכות, והם העיקר כי חסד חפצתי ולא זבח כי כל המכוון מהעלאת הזבח בכדי שיהי' ההמשכה כי חסד חפצתי פנימיות הרצון, כי נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים דוקא, וזהו אם כסף תלוה גמ"ח לעני עמך, והעני שעמך יש לפרשו על נפשו שצריך לגמול חסד עם נפשו להמשיך בה המשכות אוא"ס ב"ה ועי"ז את עמי בחיריק היינו בחי' עמך מקו"ח היינו מה שבתחלת הבריאה הי' זה מצד כי חפץ חסד הוא היינו בחי' החסד שבבחי' חפץ הוי', וזהו ג"כ הפי' בפסוק כי חסד חפצתי בחי' החסד שבבחי' חפץ, ובחי' חסד זה נמשך ע"י גמ"ח בלי שום פני' שאפי' ריבית דברים אסור רק ע"י שהעני עמך עי"ז את עמי מה אני איני מט לעולם אף אתה אינו מט לעולם כו', וזהו על ג"ד העולם עומד היינו שיהי' העולם ע"ד בחי' עמידה שהוא ל' קיום זהו ע"י ג"ד אלו דוקא.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>