תורת שמואל - תרכ"ט - ועשית ציץ כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/index.htm">תרכ"ט</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/629/9/index.htm">ועשית ציץ כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ועשית ציץ כו'</h3><div class=pageno>עו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד.</p></p> <p class=bodytext>ועשית ציץ כו' והי' על מצחו תמיד לרצון להם לפני ה', הנה נודע כי ענין הציץ הוא בחי' אסתכלותא דא"א בז"א, ונודע שענין המצח הוא בחי' רצון שה"ע הסכם הרצון שנשאר אחר ההתבוננו', והיינו שכמו המצח חופה על המוחין ככה ענין ההסכם הוא החופה על ההתבוננות שבעבור ההתבוננות נשאר אצלו בהסכם שינהוג כן גם בלי טעם כו'. ולפ"ז צ"ל מהו ענין נשיאת הציץ שהוא ג"כ בחי' א"א שנק' רצון בכלל שהוא למעלה מהמוחין חב"ד, על המצח שהוא ג"כ רצון, וזהו כעין הקושי' שמקשי' על מ"ש תתן אמת ליעקב שלכאו' יעקב עצמו הוא בחי' אמת ומהו צריך עוד לאמת, וענין ריצוי הציץ פליגי בה ר"ש ור"י דתניא ציץ בין שישנו על מצחו בין שאינו על מצחו מרצה דברי ר"ש, ר"י אומר עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה, וצ"ל שורש ענין מחלוקתם.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> כ"ז בהקדם מארז"ל במשנה דיבמות שאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, ויש בזה שני לשונות בפ' יש בכור, בבכורות דמ"ו סע"ב, לחד תירוצא הוא חומרא דאחמירו רבנן בעדות אשה בתחלת עדות, אבל מדאורייתא יכולי' להכיר גם בלא החוטם היינו בפרצוף פנים לחוד. ולתירוץ השני שתי' יכיר לחוד והכרת פנים לחוד ס"ל שגם מדאורייתא ליכא הכרה בפרצוף* פנים לחוד. ונראה לבאר זה ע"פ משנ"ת במ"א ע"פ וממדבר מתנה ודרשו רז"ל שקאי על התורה שניתנה במדבר, וענין בחי' המדבר כתי' בירמי' ס"ב בארץ לא עבר בה איש ולא ישב אדם שם, והיינו שהוא בחי' ומדריגה גבוה שלמעלה מבחי' אדם, כי אדם הוא בחי' ע"ס שנק' בשם פרצוף אדם והיינו להיות כי הע"ס הם בבחי' התחלקות ג' קוין חח"ן קו הימין, בג"ה קו השמאל,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עז</div></p> <p class=bodytext>דת"י קו האמצעי, שזהו כמו פרצוף אדם חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא ת"ת* גופא וכן נו"ה תרין שוקין כו' וחב"ד הם בחי' המוחין. וז"ש ועל הכסא דמות כמראה אדם עליו מלמעלה, שעולם הכסא הוא בחי' עולם הבריאה כנודע ממ"ש אימא מקננא בכורסייא שהכוונה הוא על עולם הבריאה, ועל בחי' הכסא הוא עולם הבריאה דמות כמראה אדם היינו בחי' ע"ס דאצי' וכנ"ל שבחי' ההתחלקות ע"ס הם כמראה אדם כו', אבל בחי' הכתר הוא בחי' אור מקיף שלמעלה מע"ס בחי' אדם הנ"ל, והואיל שהוא בבחי' מקיף הרי הוא למעלה מבחי' התחלקות והשתלשלות, ולאו מכל אינון מדות איהו כלל והוא הנק' מדבר שהוא בחי' אשר לא ישב אדם שם שהוא למעלה מעלה מבחי' אדם דאצי' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והענין</span> כי כתר הוא בחי' גלגלתא והוא למעלה מבחי' אדם כי עיקר פרצוף האדם הוא מן החוטם ולמטה שלכך אמרו אין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם, משא"כ בפדחת שלמעלה מן החוטם אין מעידין להיות כי בהפדחת אין בו היכר האדם להיותו למעלה מבחי' אדם, כי עיקר היכר האדם בהתחלקות הא' מחבירו הוא מן החוטם ולמטה, שמשם מתחיל ההתחלקות, שהם תרין עיינין ותרין אודנין ותרין נוקבין שבחוטם והפה וב' הידים וב' רגלים, שהם הכלים לבחי' חב"ד חג"ת נה"י בחי' יו"ד כחות הנפש, שהעינים הם הכלים לבחי' חכ' וכנודע שהחכמים נק' עיני העדה, והאזנים הם כלי ההבנה וכמ"ש אזן מילין תבחן שע"י ששומע המילין יוכל להבחינם במוח בינתו כו', והידים הם כלי החו"ג כי חסד דרועא ימינא וגבורה דרועא שמאלא, והרגלים הם נו"ה, כי נו"ה הם תרין שוקין, והפה הוא בחי' מל'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולפי</span> ערך שינוי ההתכללות הכחות משתנה גם עור הפנים, וכמו שאנו רואים שגם באדם אחד משתנה זיו הפנים שלו, שלא בכל העתים פניו שוה, וכמ"ש בקין למה נפלו פניך, וכמו"כ בשרי פרעה נא' והנם זועפים, והיינו שע"י העגמת נפש נעשה שינוי שנפלו פניו, ולהיפך בר' אבהו שצהבו פניו לפי שמצא תוס' חדתא להיות כי חכמת אדם תאיר פניו, או כמו שמצינו בדרז"ל שאמרה פניך דומי' למגדלי חזי' או למלוי בריבית והיינו שע"י רבוי הריוח והעדר היגיעה שיש בעסקי' הנ"ל והוא מלא תענוג מהם נעשה ההגדלה באברי הגוף באו"א, וכמו מי שהוא בכעס ניכר תומ"י בפניו שפניו מלאי' קפידות, או המתבייש ניכר ג"כ תיכף ומיד דאזיל סומקי ואתי חיורא, ובהיפך</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עח</div></p> <p class=bodytext>מי שהוא שמח וטוב לב ניכר ג"כ תיכף, ונמצא כי באדם אחד עצמו ע"י התגברות כח אחד על זולתו משתנה זיו הפנים, וכ"ש באדם אחר ע"י שהרכבת הכחות שבנפשו מורכבי' בשינוי מזולתו משתנה זיו הפנים וכמארז"ל בספ"ד דסנהדרין ולהגיד גדולתו של הקב"ה שהרי אדם טובע כמה מטבעות בחותם אחד וכולן דומי' זל"ז, וממה"מ הקב"ה טבע כל אדם בחותמו של אדה"ר ואין אחד מהם דומה לחבירו, והיינו מפני שינוי התכללות הכחות זמ"ז לכן גם בחיצוני' הכלים של האורות משתנים ג"כ זמ"ז עד שאין אחד מהם דומה לחבירו.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> עיקר ההכרת פנים הוא בפרצוף פנים עם החוטם דוקא, להיות כי מהחוטם ולמטה הוא כלי הגוף שמשתנים לפי ערך הארת הכחות פנימי' דחב"ד חג"ת נה"י, משא"כ בהפדחת* אינו ניכר כ"כ היכר האדם זמ"ז להיות כי הפדחת הוא הכלי לאור הרצון שהוא בחי' מקיף בחי' רעדכ"ר שמתגלה במצחא, ובבחי' המקיף לא יש התחלקות כמו באו"פ לכן גם בפדחת הוא הכלי לאור הרצון ג"כ לא יש בו שינוים כ"כ מזל"ז, וזהו במדבר אשר לא עבר בה איש ולא ישב אדם שזהו למעלה מבחי' אדם כי בחי' אדם הוא רק מחכ' ולמטה שהכלי לזה הוא העיניים וכנ"ל, אבל מצחא שם הוא התגלות הרצון בחי' רעדכ"ר שהוא מבחי' המקיף שבנפש שלמעלה* מהתחלקות כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה לפ"ז צ"ל לפי התירוץ הראשון שמדאורייתא יכולים להעיד על פרצוף פנים גם בלא החוטם, שלכאו' אינו מובן מאחר שלמעלה מן החוטם הוא הכלי לבחי' המקיף שאין בו התחלקות ואיך יעידו ע"ז להכיר שזהו בעל האשה הזאת האיך יוכר זה, אך הענין הוא דמה שנת"ל שבחי' מצחא נק' אשר לא ישב אדם שם היינו דוקא במצחא דא"א שהוא בחי' הכלי לרעדכ"ר שהוא בחי' רצון העליון שלמעלה מן החכ' דאצי' שרצון זה הוא בחי' מקיף ממש לכל העולמות והוא בחי' א"ס ממש, וכמבואר במ"א ע"פ כל אשר חפץ ה' עשה שהתהוות העולמות הוא ע"י רצונו ית' שרצה שיהיו עולמות, וזה הרצון</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עט</div></p> <p class=bodytext>הוא עיקר החיות להם והוא בחי' החיות שנמשך בבחי' מקיף, והוא מקיף כל הד' עולמות בשוה בלי התחלקות, והואיל וכן הרי הוא למעלה מבחי' התחלקות ומבחי' פרצוף אדם ועז"נ אשר לא ישב אדם שם, משא"כ בחי' מצחא דז"א עם היותו ג"כ בחי' רצון וכתר דז"א הנה הוא בחי' רצון התחתון היינו שמבחי' ת"ת דאימא נעשה כתר לז"א והוא כמשל הרצון הנולד מן השכל שהוא למטה מן החכ', וא"כ אין שייך לומר שהוא למעלה מבחי' אדם מאחר ששרשו מת"ת דאימא והרי מחכ' ואילך שלמעלה מבחי' בינה כבר מתחיל פרצוף אדם, וכ"ש ז"א שלמטה מאו"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מ"ש נעשה אדם בצלמנו וכתי' בצלם אלקי' עשה את האדם היינו בבחי' צלם דז"א לבד ולא בבחי' א"א, כי על בחי' א"א נא' ואל מי תדמיוני ואשוה יאמר קדוש, שהוא בחי' קדוש ומובדל מבחי' אדם אפי' מבחי' אדם דאצי' כו', ולכן האדם הגשמי ציורו ותמונתו ניכר להיותו בצלם האדם דז"א שלכן יש בו שני עיניים כמו בז"א כנז' באד"ר שתרין עיינין דז"א הם ימינא ושמאלא, משא"כ בא"א לית שמאלא בהאי עתיקא, וזהו מה שפעם נא' עין ה' אל יראיו ופעם כתי' עיני ה' אל צדיקי' ופי' באד"ר ל"ק הא בא"א והא בז"א, והיינו שבא"א להיות כי לית שמאלא עז"נ עין ה' עין אחת, ובז"א נא' עיני להיותם ימינא ושמאלא כו', והאדם שהוא בשני עינים הרי צלמו הוא מצלם דז"א, וכן מה שארז"ל הדבק במדותיו מה הוא רחום אף אתה הוי רחום הכוונה על בחי' מדות דז"א שהרי החסד שנצטוינו בצדקה וגמ"ח הוא בחי' החסד שמצד הביטול שהיא בחי' חסד דמ"ה והיינו בחי' חסד דז"א, כי החסד דא"א הוא בחי' החסד שמצד הגדולה, כמ"ש מזה בד"ה כי ידעתיו בספר חורף תרט"ז ובד"ה יביאו לבוש מל' (ך"ו), והוא מפני שלגדולתו העצמי אין חקר.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולכן</span> לתירוצא קמא ס"ל דמדאורייתא מעידין ג"כ על הפדחת לחוד, שהגם שבמצחא נא' לא ישב אדם שם היינו דוקא במצחא דא"א, אבל מצחא דז"א הוא מבחי' אדם, ולכן באדם הגשמי שנעשה בצלם דז"א כנ"ל יכולים להעיד על הפדחת לבד גם בלא החוטם כי גם הפדחת הוא מבחי' אדם כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> לפ"ז צ"ל מפני מה החמירו רז"ל בעדות אשה בתחלת העדות בענין זה שעל הפדחת לחוד לא יעידו כ"א על פרצוף פנים עם החוטם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פ</div></p> <p class=bodytext>דוקא, הלא שרשו הוא מבחי' אדם מצחא דז"א ולמה לא יעידו על הפדחת לחוד, ולתירוץ השני שתי' יכיר לחוד והכרת פנים לחוד לפ"ז גם מדאורייתא אין מעידין על הפדחת לחוד שמשמע דס"ל שזהו למעלה מבחי' אדם וכענין מצחא דא"א דצ"ל הלא מצחא דז"א נק' מפרצוף אדם. אך הענין יובן בהקדם ענין* נשיאת הציץ על מצח אהרן כה"ג שנת' בזח"ג באד"ר דקל"ו ע"ב שהוא ענין ההתגלות מצחא דא"א במצחא דז"א, שז"ע נשיאת הציץ על המצח דוקא כמ"ש והי' על מצחו לרצון. והענין הוא דאית רצון ואית רצון יש רצון שהוא למעלה מן הטעם לגמרי וכענין אין טעם לרצון וכענין שתוק כך עלה במחשבה, והיינו שהגם שע"פ הטעם אינו מובן ההנהגה, וכמו שאמרו זו תורה וזו שכרה וע"ז השיב שתוק כך עלה במחשבה פי' בבחי' הרצון שלמעלה מן הטעם המושג והיינו למעלה מן הטעם ודעת, שהגם שזה אינו עקשות ח"ו ויש גם טעם לרצון זה מ"מ הוא טעם הכמוס המכוסה ונעלם מהשגה לגמרי, והמופת לזה שהרי גם משה שהי' מבחי' חכ' השיבו לו שתוק כך עלה במח', שגם הוא לא הי' יכול להשיג הטעם והיינו לפי שזהו למעלה מן הטעם המושג לגמרי. ואית רצון שהוא ע"פ השכל והטעם שיש לו בזה הרצון, וכענין אהבה ששורש תיבת אהבה היא אבה שהוא ל' רצון והיינו הרצון שיש לו בדבר ההוא לפי שהתבונן בשכלו שטוב לפניו הדבר ההוא, וזהו מ"ש ע"פ שכלו יהולל איש, פי' איש השי"ן הוא ג' מדות, והיו"ד הוא בחי' המוחין של המדות, והאל"ף הוא רצון של המדה וכולם מתנהגי' ע"פ השכל, וז"ע בחי' הרצון הנולד מן השכל כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ברצון זה הנולד מן השכל יש ב' בחי', הא' כשעדיין אותו השכל והטעם מאיר בהרצון הזה שאז הרצון הזה הוא מתנהג ע"פ השכל, והב' הוא כשכבר הסיח דעתו מהשכל וההתבוננו' רק שנשאר הרצון בלבד והוא הנק' הסכם דהיינו הסכמת הרצון שכבר נגמר כך בדעתו פעם א' שראוי לרצות דבר זה ואח"כ נשכח הטעם והשכל לאותו הרצון ולא נשאר רק הסכם ורצון לבד, והנה בחי' הסכם הנ"ל הוא משל ומליצה להבדיל באלף אלפי אלפים הבדלות לאין קץ ותכלית להבין ענין בחי' מצחא דז"א שהמצח מסתיר על המוחין והוא כמשל גילוי הרצון בבחי' הסכם שנשאר אחר הסתלקו' המוחין דהיינו שאין המוחי' מאירי' בהרצון שיהי' הנהגתו ע"פ המוחי', רק שהוא בחי' רצון שנגמר כך פעם א' במוחי' להיות רוצה כך וכך ונשאר הרצון בתוקף אף</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פא</div></p> <p class=bodytext>שמסתלקי' המוחין, ולכן מבואר באד"ר שם ובאדר"ז דרצ"ג דממצחא דז"א מתערי' כ"ד בתי דינין כו' דכיון שהרצון מאיר בבחי' הסכם לבד בלי התלבשות המוחין ע"כ אינו יכול לסבול כלל ההפך והמנגד לרצונו, משא"כ כשהרצון מאיר בבחי' מוחי' דז"א שהוא כמשל הרצון שע"פ השכל אז הוא בחי' חסדים כי החכמה הוא מקור החסדים כמ"ש אבינו אב הרחמן וכנראה בחוש שהגדול יוכל לסבול גם אם עושים נגד רצונו מפני שדעתו רחבה למצוא אמתלא וזכות לעוברי רצונו, משא"כ הקטן מלא כעס וקפידא אם עושים נגד רצונו מפני מיעוט שכלו כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> בחי' מצחא דא"א עם היותו ג"כ בחי' רצון שבלי טעם, אך הענין שהוא למעלה מהשכל והטעם, כי ידוע שהרצון העליון הוא למעלה מהחכ' כו' ונק' רעוא דכל רעוין ולפיכך הוא מקור החסדים יותר הרבה גם מבחכ' ומוחין דז"א כדכתי' ארך אפים ורב חסד כו', וה"ז ההיפך ממצחא דז"א שהוא הרצון שלמטה מהשכל אבל מצחא דא"א הוא הרצון שלמעלה מהשכל, ואמנם במנחה דשבת אנו אומרים ואני תפלתי לך עת רצון כי אז מתגלה מצחא דא"א במצחא דז"א היינו גילוי הרצון שלמעלה מהחכ' ברצון התחתון שלמטה מהחכ' ואז נמתקי' הדינין דמצחא דז"א ומתנהרין אפוהי דז"א ומשתכחי' כל בתי דינין כנז' באד"ר שם והיינו משום שהרי הרצה"ע ב"ה שהוא מקור החסדי' מאיר בו ממש במצחא ובחי' רצון דז"א, וזהו הי' ענין נשיאת הציץ לחבר אסתכלותא דא"א בז"א וזהו שהי' הציץ מרצה* כמ"ש לרצון כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפי"ז</span> אפשר לפרש דזהו הטעם ע"פ הסוד למה שפסקו רז"ל דאין מעידין אלא על פ"פ עם החוטם וכדפי' רבינו ז"ל משום דמצחא הוא בחי' אשר לא ישב אדם שם כו' אלא שהקשינו לעיל דהא היינו דוקא במצחא דא"א ולא במצחא דז"א, אבל עפמ"ש בענין הארת מצחא דא"א במצחא דז"א אתי שפיר שהרי אז יש גילוי הארה במצחא דז"א ג"כ מבחי' הרצון שלמעלה מהחכמה שהוא למעלה מבחי' אדם כנ"ל ולפיכך אין מעידין עליו כו'. והשתא אתי שפיר הא דאיכא מ"ד דמדאורייתא מעידין על פדחת לחוד אלא דמדרבנן אחמירו, והיינו משום שהרי הארת מצחא דא"א במצחא דז"א הוא רק לעתים מיוחדים וכנ"ל דבמנחה דשבת אתגלי רצון דא"א בז"א, ואפשר ס"ל דגם בשעת הגלוי לא דמי ממש למצחא דא"א ולפיכך ס"ל שזהו רק חומרא דרבנן. ולההוא לישנא דס"ל דמדאורייתא אין מעידין, ס"ל ודאי דבשעת גלוי מצחא דא"א במצחא דז"א אז בודאי יש גילוי הרצון שלמעלה מהחכ' גילוי גמור ממש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פב</div></p> <p class=bodytext>דמש"ה אשתככי כל בתי דינין ונק' עת רצון הרי שיש הנהגה למטה כמו ע"פ הרצון שלמעלה מהחכ' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וגם</span> י"ל דס"ל דלעולם נשאר רשימו מהארת רצון זה בז"א דכך הוא לעולם בכל דבר שבקדושה שאף כשמסתלק מניח רושם כו', וגם יש למצוא דוגמא לזה ממ"ש האריז"ל שכל מצוה שהאדם עושה מאירה במצחו תמיד עד שעושה מצוה שני' כו', הרי שהארה זו מאירה גם לאחר מעשה המצוה, וי"ל למה מאירה במצחו דייקא. ונלע"ד שי"ל כדפרישית שהמצחא הוא כלי לאור הרצון ולכך גם רצונו העליון ב"ה שנמשך ע"י מעשה המצוה עיקר השראתו הוא במצח האדם יען היותו כלי לאור הרצון כו' וכמו שרצון זה מאיר אף גם לאחר מעשה המצוה, כך י"ל שנשאר רושם הארת מצחא דא"א במצחא דז"א תמיד, ולכן ס"ל דמדאורייתא אין מעידין על הפדחת משום שיש בה הארת מצחא דא"א שהוא בחי' אשר לא ישב אדם שם כו' וכנ"ל.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן הפלוגתא דר"ש ור"י, דלר"י עודהו על מצחו מרצה אין עודהו על מצחו אינו מרצה דס"ל דהא דאין מעידין אלא על פרצוף פנים עם החוטם זהו רק חומרא דרבנן, אבל מדאורייתא יכולים להעיד וכתירוץ הא' שבפ' יש בכור והיינו לפי שגם בעת הארת מצחא דא"א במצחא דז"א אינו דומה כמו מצחא דא"א ממש וכנ"ל וכ"ש לאח"כ, ור"ש ס"ל כתירוץ השני דיכיר לחוד והכרת פנים לחוד וס"ל דהא דאין מעידין על הפדחת זהו דאורייתא כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי לכן תמיד נשאר רשימה כו', ולכן גם בציץ שהוא בחי' אסתכלותא דא"א בז"א גם כשאינו על מצחו מרצה מפני כי נשאר רשימה, וזהו מ"ש והי' על מצחו תמיד לרצון, שלרצון הוא תמיד גם כשאינו על מצחו הוא מרצה כי דבר שבקדושה אינו נעקר ממקומו לגמרי וכנ"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>