ויקח ה"א את האדם
א
בס"ד. (ש"פ בראשית, ל"א).
בראשית
ויקח ה' אלקים1 את האדם ויניחהו בגן עדן לעבדה ולשמרה, וארז"ל במד"ר ס"פ ט"ז ויניחהו מצות שבת מסר לו כד"א וינח ביום השביעי, לעבדה ששת ימים תעבוד כו', ולשמרה שמור את יום השבת. וצ"ל שהרי פי' לעבדה ולשמרה הוא ציווי, ואיך מפרש המד"ר לעבדה הוא כמ"ש ששת ימים תעבוד שהם רשות. ויש להקדים מ"ש ביעקב ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה2 כו' עד כו' שעירה, ולא מצינו שהלך יעקב לשעירא.
והענין הוא דהנה מצינו בדברי רז"ל ששיבחו את המלאכה כמארז"ל באבות פ"א משנה יו"ד שמעי' אומר אהוב את המלאכה, וכן ארז"ל ברכות ד"ח סע"א גדול הנהנה מיגיעו יותר מירא שמים דאילו גבי יר"ש כתיב אשרי איש ירא כו', ואילו גבי נהנה מיגיעו כתיב יגיע כפיך כו' וטוב לך כו', ולגבי יר"ש וטוב לך לא כתיב בי'. וצריך להבין מהו ענין גדלות מעלת המלאכה כל כך. וגם צ"ל מה שארז"ל במשנה ב' פ"ז דשבת אבות מלאכות ארבעים חסר א', וארז"ל בשבת פ"ד דמ"ה ע"ב הא דתנן אבות מלאכות כו' כנגד מי, אמר להו ר' יונתן בר"א כך אמר ר' שמעון בר'
1) ויקח ה' אלקים: נמצא בבוך 1061 בכת"י מעתיק עם תיקונים והגהות בגוכתי"ק כ"ק אדמו"ר מהר"ש. והוא ד"ה אבות מלאכות בסה"מ תר"ל ע' רמט ואילך בשינוי ההתחלה עם הוספות. וראה גם שם ע' רמב ואילך. והוא מיוסד על ד"ה ששת ימים תעבוד באוה"ת יתרו ע' תתקנא ואילך. חלק מהמאמר (עד סוף פ"ד) נמצא בשינויים ובתוס' התחלה בד"ה במשנה כו' מניח אני כל אומנות בסה"מ תרמ"א. [וראה גם ד"ה וכך הי' מונה תרמ"א]. ונמצא בתוס' ביאור בד"ה ויקח ה"א בסה"מ עטר"ת ע' לח ואילך. תרח"צ ע' עז ואילך.
לעניני המאמר ראה: תו"א יתרו סט, ג ואילך. אוה"ת בראשית (כרך ב) תנז, א [ד"ה יעבור גו' ואני אתנהלה]. שם תנח, א [ד"ה ויהי גו' ויבוא הביתה]. ד"ה שלש רגלים סה"מ תרע"ח ע' קעד.
2) מ"ש ביעקב ואני אתנהלה לאטי לרגל המלאכה: בסה"מ תר"ל נוסף: צ"ע הלא פסוק לרגל המלאכה נמנה בל"ט פעמים מלאכה שכנגדם נאסר ל"ט מלאכות, כי בחי' חסר א' הוא תיבת מלאכה של והמלאכה היתה דים, או לעשות מלאכתו כמ"ש בגמ' שבת דמ"ט ב'.
א) ולא מצינו שהלך יעקב לשעיר: בגוכי"ק נוסף כאן: אלא שקאי על לע"ל דכתיב ועלו מושיעים כו' לשפוט כו', מובן שהגלות נק' רגל המלאכה כו'. וצ"ל למה נק' הגלות בשם מלאכה.