והי' מספר בנ"י כו' (א)
שמז
בס"ד. ש"פ במדבר, ל"ב
והי' מספר בני ישראל כחול הים אשר לא ימד ולא יספר מרוב. והקשו איך יתכן שיהי' בסוג בחי' המספר סכום אשר לא יספר, שמאחר שנופל לשון מספר בהכרח לומר שיש בחי' מספר ע"ז. וכן צ"ל מ"ש ועלמות אין מספר וארז"ל א"ת ועלמות אלא ועולמות אין מספר, אשר גם בזה צ"ל מאחר שהם עולמות נבראים בע"ג האיך יתכן שיהי' בלי מספר. וכן מצינו בכתובים פעם כתי' המוציא במספר צבאם, ופעם כתיב היש מספר לגדודיו, וכן הקשו בגמ' ממ"ש אלף אלפים ישמשוני' וכתיב היש מספר. והנה בגמ' תירצו על הקושי' הנ"ל בענין מספר אשר לא יספר שבזמן שישראל עושין רצונו של מקום הוא אשר לא יספר, וכשאין עושין רצונו של מקום והי' מספר כו'.
והענין הוא דהנה שרש הפרש המספר לבחי' בלי מספר הוא ההפרש שבין שם שדי לשם הוי', ששם שדי הוא שרש ומקור בחי' מספר והוא מלשון שאמר לעולמו די בחי' הגבלה עד פה תבוא ולא יותר, שמזה נמשך בחי' המספר הו"ע ההתחלקות לפרטים רבים כו', אמנם שם הוי' הוא הי' הוה ויהי' כאחד הוא בחי' בלי מספר כו'. ולכן להאבות לא נגלה כ"א בשם שדי הוא בחי' שרש ומקור הזמן שבבריאת העולם הי' זה בדרך הסתר והעלם דבר המהווה מדבר המתהווה ולכן בכל מע"ב לא נזכר שם הוי' רק כ"א שם אלקים (שהוא בחי' א' עם שם שדי לענין זה כנודע), שהוא כח המגביל ומעלים ומסתיר, כנודע מענין שמש ומגן שנמשלו בהם