מעיין גנים
שסא
בס"ד. [פ' בלק, תרל"ה]
בלק
מעיין גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, במד"ר שה"ש דך"ח ב' א"ר יוחנן מ"ח פעמים כתיב בתורה באר כנגד מ"ח דברים שניתנה בם התורה, הה"ד מעיין גנים כו', והיינו מ"ח דברי' שחשבו במשנה פ"ו דאבות, הנה קרשי המשכן מצינו שהיו מ"ח קרשי'*, וכן מצינו מ"ח נביאים עמדו להם לישראל, וכן בלעו"ז אדמת בני חם, בחי' מ"ח צירופי' אחרונים דש' אלקי', וז"ע מצרים מיצר מי היינו ב' אותיות י"ם דש' אלקי', ובכדי לברר את חם אבי כנען* זהו שעמדו מ"ח נביאים שכל נביא נתן כח בנבואתו לברר צירוף אחד מבחי' חם, ובעבודה הוא להפוך בחי' חמימות התאוה שמתאהב לדברי' גשמים (שהעיקר הוא החמימות שהרי יכול לעשות כל דברי' הגשמים בלי לב ולב, ומה שמוסיף חום עי"ז מוריד הדבר מן הנוגה לקושרה בחום התאוה המוסיף הבל) להיות בבחי' כליון ותשוקה נפלאה לאלקות כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים פי' שמזה עצמו שהוא בלי מים פי' מים הוא לחלוחיות שהוא חיות הדבר משא"כ כשמתייבש הוא העדר חיות הדבר, גם ד"ת נמשלו למים כמ"ש הוא כל צמא לכו למים, והיינו כי ע"י התורה הוא חיות וקיום כל העולם, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי, וכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראת"י