תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - מעיין גנים

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/10/index.htm">מעיין גנים</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>מעיין גנים</h3><div class=pageno>שסא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. [פ' בלק, תרל"ה]</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>בלק</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>מעיין</span> גנים באר מים חיים ונוזלים מן לבנון, במד"ר שה"ש דך"ח ב' א"ר יוחנן מ"ח פעמים כתיב בתורה באר כנגד מ"ח דברים שניתנה בם התורה, הה"ד מעיין גנים כו', והיינו מ"ח דברי' שחשבו במשנה פ"ו דאבות, הנה קרשי המשכן מצינו שהיו מ"ח קרשי'*, וכן מצינו מ"ח נביאים עמדו להם לישראל, וכן בלעו"ז אדמת בני חם, בחי' מ"ח צירופי' אחרונים דש' אלקי', וז"ע מצרים מיצר מי היינו ב' אותיות י"ם דש' אלקי', ובכדי לברר את חם אבי כנען* זהו שעמדו מ"ח נביאים שכל נביא נתן כח בנבואתו לברר צירוף אחד מבחי' חם, ובעבודה הוא להפוך בחי' חמימות התאוה שמתאהב לדברי' גשמים (שהעיקר הוא החמימות שהרי יכול לעשות כל דברי' הגשמים בלי לב ולב, ומה שמוסיף חום עי"ז מוריד הדבר מן הנוגה לקושרה בחום התאוה המוסיף הבל) להיות בבחי' כליון ותשוקה נפלאה לאלקות כמ"ש צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ צי' ועיף בלי מים פי' שמזה עצמו שהוא בלי מים פי' מים הוא לחלוחיות שהוא חיות הדבר משא"כ כשמתייבש הוא העדר חיות הדבר, גם ד"ת נמשלו למים כמ"ש הוא כל צמא לכו למים, והיינו כי ע"י התורה הוא חיות וקיום כל העולם, וכמ"ש אם לא בריתי יומם ולילה חקת שמים וארץ לא שמתי, וכתי' אנכי עשיתי ארץ ואדם עלי' בראתי, בראת"י</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסב</div></p> <p class=bodytext>בגימ' תרי"ג הוא בחי' תרי"ג מצוות, וכתי' עשרה עשרה הכף וארז"ל שעה"ד מכוון כנגד ע"מ והיינו שע"י עשה"ד מתקיימים ע"מ כו' וכאשר יתבונן היטיב שהוא ריקם מכל שז"ע בלי מים בלי שום לכלוחיות התורה עי"ז יגדל אצלו הצמאון והתשוקה, להיות כלתה נפשי לחצרות ה' בבחי' כלה שארי ולבבי כו' וע"י צמאון זה מהפך חום התאוה גשמיית להיות נכללת בחום הקדושה שבבחי' צמאון הנ"ל. </p> <p class=bodytext>ב) <span class=cup>והנה</span> זהו ענין הקרשים בעבודה כי הנה קרשי המשכן היו מעצי שיטים עומדים והם בדוגמת המלאכי' שנק' עומדים וכמ"ש במד"ר פ' תרומה למעלן שרפים עומדי' ולמטן עצי שיטים עומדי' ופי' שרפי' עומדים היינו כמאמר ואשר משרתיו כולם עומדי' ברום עולם ומשמיעי' ביראה כו' והענין הוא כי אין עמידה אלא שתיקה פי' שתיקה היינו בחי' ביטול העצמיות מכל וכל והיינו בחי' ביטול הרצון שלא יהי' לאדם רצון אחר זולת הרצון לה' אחד וכמ"ש ועמך לא חפצתי, כי מי שהוא רוצה ומתאוה בחיי בשרים ובני ומזוני לא זו היא הדרך ישכון אור ה' בה וע"ז ארז"ל בטל רצונך מפני רצונו דהיינו שיהי' רצונו בטל בתכלית ולא יהי' לו שום רצון בעניני עוה"ז כולם הנכללים בבני חיי ומזוני, וכמארז"ל* בע"כ אתה חי, והיינו ע"י אשר יתחזק באמונה ביוצר בראשית איך שהוא מהוה הכל מאין ליש בכל עת ובכל רגע, ושורש אין זה הוא מהאין המהוה החכ' ג"כ שהוא עדן שלמעלה מעוה"ב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסג</div></p> <p class=bodytext>והוא התענוג העצמי רק שאינו מושג ואי לזאת לא ירצה בחיי בני מזוני הגשמי' כ"א כאשר מתאוה מהאין שזהו עיקר התענוג והעדן שלמעלה מהשגה וע"י העמקת הדעת יעמוד כל היום בבחי' ביטול הרצון הלזה וכמ"ש ביאור ד"ז באגה"ק סי' י"א ד"ה להשכילך בינה ע"ש, והטעם שנק' בחי' זו עמידה, דהנה כשיש לו אהבה ודביקה בה' זהו הנק' מהלך וכמ"ש באברהם הלוך ונסוע הנגבה, אך קודם שיגיע לבחי' אהבה והילך זה צ"ל תחלה בחי' עמידה זאת היינו לעמוד ולשתוק מן התפשטות והילוך שבלעו"ז והן הרצונות זרות שהאדם רוצה וחפץ ומשתוקק לדברים זרי' שזהו נק' ג"כ הילוך רק שזהו בלעו"ז וע"ד מ"ש ויבא הלך לאיש העשיר (ש"ב י"ב ד') שהוא ההילוך דלעו"ז ונק' הלך שהולך ומתחזק שמתחלה הוא כאורח ע"ש בפי' רש"י, וצ"ל משלחי רגל השור והחמור דהיינו למנוע הילוך של היצה"ר, וכמארז"ל בע"ז ד"ה ע"ב אלו שיצרם מסור בידם מפסוק משלחי רגל השור והחמור, וכדי שיתהפך מהילוך זה להיות ההילוך באלקות הוא ע"י שיבא תחלה לבחי' עמידה והוא בחי' ביטול רצון, וכמ"ש בת"א בד"ה קחו מאתכם תרומה שע"י אתכפיא יכול לבוא לבחי' אתהפכא, וזה הי' ענין קרשים עומדים, ועמידה וביטול רצון זה נמשך ע"י יראה וכמ"ש במלאכי' כולם עומדים ברום עולם ומשמיעים ביראה, והנה במלאכי' כתיב ורגליהם רגל ישרה, ישרה בגימ' תקט"ו, והיינו כי שורש העולמות הוא מבחי' מדות עליונות, כמ"ש כי אמרתי עולם חסד יבנה, וכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה שרחמים וחסדים שייך לעולם דאל"כ על מי ירחם או יתחסד, והיינו כי המדות הם שורש ומקור העולם, והמלאכי' ע"י עמידתם שז"ע ורגליהם כי באשה קרוי מושב, משא"כ עמידה הוא בחי' דכר, וע"י שהם עומדים ברום עולם שהעמידה היא ברגל, עי"ז ממשיכי' מבחי' ט"ו שהוא י"ה בת"ק, הוא בחי' מדות עליונות שכללותם הם חמשה מדות כמ"ש לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת והנצח וההוד, אבל בחי' היסוד אינו מעיקר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסד</div></p> <p class=bodytext>המדות כמ"ש כי כל בשמי' ובארץ ות"י דאחיד בשמיא ובארעא פי' שפועל שיומשך מבחי' שי' בארץ ג"כ, וא"כ עיקר המדות הם חמשה וכל א' כלולה מיו"ד ויו"ד מיו"ד, וזהו דכתי' ורגליהם רגל ישרה שע"י שעומדים ברגל עי"ז ממשיכי' בחי' ישרה היינו תקט"ו שיומשך מי"ה שעולה ט"ו בת"ק מדות עליונות הוא שורש העולם כו'. </p> <p class=bodytext>ג) <span class=cup>והנה</span> בנשמות כתי' ונתתי לך מהלכים בין העומדים, פי' ענין ההילוך הוא שילך מדרגא לדרגא בעילוי אחר עילוי ולא שיעמוד במדריגה אחת לבד, כי הנה מה שנת' לעיל מעלת העמידה שעומדי' בבחי' ביטול אם כי זהו מעלה גדולה מ"מ הנה נק' עומדים על שעומדים תמיד במדריגה אחת לבד שהרי מחנה מיכאל שעבודתם באהבה הנה הם תמיד באהבה לבד, וגם במדריגת אהבה אחת כל ימיהם כו', אמנם נש"י נק' מהלכים פי' שהולכי' מדרגא לדרגא, ועד"ז נתקן סדר התפילה שהוא סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה להלוך מדרגא לדרגא, ובכלל יש בסולם ד' שליבות הם ד' מדריגות שבתפלה עד ב"ש ומב"ש עד ברכת ק"ש וק"ש וברכותי', ושמ"ע, ובכל יום הוא מדריגה היותר גבוה, ולכן מתחיל בכל יום מחדש מברכת השחר שהם דברי' פשוטי' עד שעולה ובא לח"י ברכאן דשמ"ע כו', והנה יש מעלה בהילוך נגד העמידה כנ"ל שעמידה הוא מה שעומד בדרגא אחת כל ימיו, וכן יש מעלה בעמידה נגד ההילוך והוא מה שענין העמידה הוא שעומד תמיד במדריגה ואינו נופל ממנה, כמו המלאכי' שעומדים תמיד מששת ימי בראשית כמו מחנה מיכאל באהבה שאינם נופלים ממדריגתם כלל, משא"כ בהילוך יש עליות וירידות כו', אך בנש"י נא' ונתתי לך מהלכי' בין העומדים פי' שיש אצלם ב' המעלות היינו מעלת העמידה שעומדים תמיד ואינם נופלים ממדריגתם, וגם הם מהלכים ג"כ מדרגא לדרגא כו', וז"ש הכתוב רגלי עמדה במישור, פי' מישור הוא כמו רגל ישרה דכתי' במלאכים, והיינו ע"י בחי' העמידה היא בחי' ביטול הרצון, וגם ענין עמידה להעמיד א"ע מרצונות הזרי' המבלבלי' דעתו ומחשבתו, שהיסח הדעת מבלי לחשוב בהם זהו נק' ג"כ עמידה שמעמיד עצמו מבלי להרהר בהם כו', ועי"ז כובש חום הטבעי שבו, ומלבד זה יש מעלה בנש"י שנק' מהלכים, וכמ"ש אם בחקתי תלכו, וכן באברהם כתי' התהלך לפני, והיינו כי ענין ההילוך הוא ענין ההתבוננות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסה</div></p> <p class=bodytext>מעצמיות אא"ס שהוא בעבודה בנפש האדם בחי' בכל מאדך בלי גבול, כי בכל לבבך ובכל נפשך היא בחי' לפי שכלו יהולל איש, דהיינו השגה שע"פ טעם ודעת, וכמ"ש לאהבה את ה' כי הוא חייך שכמו* האדם אוהב חיי נפשו כן כשיתבונן היטיב שאוא"ס ב"ה הוא חיי החיים האמיתים עי"ז יבוא לבחי' אהבת ה' בכל לבבך ובכל נפשך פי' בכל כחות הנפש תהי' האהבה לה', וזהו הכל ע"פ השכל וטעם ודעת, משא"כ בכל מאדך הוא ההתבוננות מעצמיות אא"ס ב"ה איך שהוא למעלה עד אין קץ ולמטה עד אין תכלית וכולא קמי' כלא ממש חשיב, ולגדולתו העצמית אין חקר, וכמ"ש גדול ה' ומהולל מאד ולגדולתו אין חקר, פי' מה שגדול ה' ומהולל מאד זהו כענין דכתי' גדול אדונינו ורב כח, שאמרו שיעור קומה של יוצר בראשית רל"ו אלפי' רבבות פרסאות, והפרסאות הם פרסאות שלמעלה עכ"ז ה"ז בחי' מספר אלא שזהו מספר גדול מאד כו', אבל לתבונתו אין מספר זהו כענין ולגדולתו אין חקר שלמעלה מגדר מספר ולמעלה מגדר חקירה ודרישת השכל להיות כי זהו למעלה משכל המושג וא"א לדרוש בו וכמאמר במופלא ממך אל תדרוש ובמכוסה ממך אל תחקור, ומבחי' התבוננות זו בא לבחי' בכל מאדך שהיא האהבה שבלי גבול פי' שהגבלת השכל אינה מגבילה כ"א למעלה מן הטו"ד וז"ע ההילוך דנש"י כו' אך הנה כדי לבוא לבחי' הילוך זה זהו ע"י העמידה הקודם לזה היינו להעמיד עצמו מרצונות זרות ולהיות בבחי' בטל רצונך בחי' ביטול הרצון לאא"ס בעל הרצון, ועי"ז מברר בחי' אדמת בני חם הוא בחי' חם אבי כנען* חמימות התאוה בכל ענינים הגשמי' אשר לא לה' המה.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסו</div></p> <p class=bodytext>ד) <span class=cup>והנה</span> ע"י עבודה זו דעמידה והילוך עי"ז ממשיכי' להיות לו ית' דירה בתחתוני', וכמו שהי' השראת השכינה בבהמק"ד שהי' כבוד ה' מלא את המשכן וצמצם שכינתו בין שני בדי ארון כן כתי' בנש"י היכל ה' המה, והיינו שנש"י ע"י עבודתם הנ"ל נעשים היכל לבחי' ש' הוי' שיהי' הוי' שורה בם וכמ"ש בקרבך קדוש פי' שאוא"ס ב"ה שקדוש ומובדל יהי' שורה בקרבך כו', וז"ע דירה בתחתוני', דלכאו' הלא את השמי' ואת הארץ אני מלא אני היינו א"ס עצמותו ומהותו, ומה"ע התחדשות דירה זו, אך הענין הוא דמה שאני מלא ולית אתר פנוי מני' זהו הכל בהעלם, אבל ענין דירה בתחתוני' היינו שיהי' לו ית' דירה בבחי' גילוי, וכמ"ש כתפארת אדם לשבת בית שהאדם בבית מושבו הוא מתגלה בו כן יהי' גילוי אלקותו ית' בתחתוני', ופי' וענין תחתוני' אין ר"ל במקום שהרי הוא ית' אינו בגדר מקום וכמ"ש הנה מקום אתי, וארז"ל במד"ר פ' ויצא הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו, רק פי' עליוני' ותחתוני' היינו במעלה ומדריגה שעוה"ז השפל הוא היותר תחתון ושפל במדריגה דהיינו שהוא סוף ותכלית כל המדריגות השתלשלות העולמות, ולכך השגת אלקות היא בו בהסתר וצמצום גדול והחושך יכסה ארץ, ונתאוה הקב"ה להיות לו בו דוקא בחי' דירה, ולכן ארז"ל יפה שעה אחת בתשובה ובמע"ט בעוה"ז מכל חיי העוה"ב לפי שעי"ז גילוי אלקות מבחי' הגילוי שמאיר בעוה"ב, והנה המשכת דירה זו וגילוי זה הוא ע"י דאתכפיא סט"א דוקא שה"ע כיבוש היצר למנוע תאוות לבו שהוא ענין העמידה שנת' לעיל למנוע הילוך היצה"ר ולהיות משלחי רגל השור והחמור, היינו להיות יצרם מסור בידם כמארז"ל הנ"ל וע"י אתכפיא זו מאיר גילוי אלקותו ית', וכמ"ש בזח"ב תרומה דקך"ח כד אתכפיא סט"א אסתליק יקרא דקוב"ה לעילא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסז</div></p> <p class=bodytext>על כולא, ומתחלה צ"ל בחי' אתכפיא ואח"כ בחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא, וענין בחי' האתכפיא הוא בכל חמשה חושים כמו בראי' להיות עוצם עיניו מראות ברע, וכן בשמיעה כו' וכן במחדומ"ע להיות קדש עצמך במותר לך, ועי"ז יבוא לבחי' אתהפכא להיות ה' חושים ומחשבה שלו כלי לאור א"ס ב"ה, וזהו שנק' ישראל היכל הוי' המה, כי הנה נודע כי שמי עם י"ה שס"ה וזכרי עם ו"ה רמ"ח, שמ"ע תלוים בו"ה, ומצות ל"ת בי"ה, והנה ענין המצות ישראל הם העושי' שיהי' מצוה ועד"מ מצות תפילין הנה התפילין בעצמם אם כי קדושתן מרובה מ"מ כשמונחים על השולחן לא נק' מצוה כ"א תשמישי קדושה, והציצית נק' תשמישי מצוה, וכשאיש הישראלי מניח אותם אז נק' מצוה נמצא כי ישראל הם העושי' המצות שהם בכללותם ש' הוי' ועי"ז ישראל הם הנק' היכל הוי' פי' שכמו שבהיכל מתגלה האדם היושב בו וההיכל הוא כלי שיתגלה בו אדם היושב בהיכל כן ישראל הם ההיכל שיתגלה בם שם הוי' ע"י קיום המצות עשה ול"ת, שז"ע דירה בתחתוני' ובקרבך קדוש כו', וכ"ז הוא ע"י אתכפיא הקודם שז"ע סור מרע ועשה טוב, תחלה סור מרע כיבוש היצה"ר בחי' עמידה הנ"ל ואח"כ ועשה טוב הוא להיות היכל ה' דירה בתחתוני' כו'. </p> <p class=bodytext>ה) <span class=cup>וז"ע</span> מ"ח פעמי' נא' באר בתורה, כי ענין הבאר הוא בחי' נביעה מתתא לעילא להיות בבחי' אליך ה' נפשי אשא שלא להיות לו שום רצון אחר זולתו ית' וכמ"ש ועמך לא חפצתי שלא יחפוץ בשום דבר לא בג"ע התחתון והעליון ועוה"ב כי כל מה שהוא עמך אפי' בחי' כי עמך מק"ח ג"כ לא חפצתי כ"א בחי' אא"ס עצמותו ומהותו, וזהו בחי' באר, ונאמר מ"ח פעמי' באר נגד מ"ח צירופי' אחרונים דש' אלקי' שמהם מקבלי' בחי' אלקי' אחרי', וזהו אדמת בני חם, ואמנם כדי לבוא לבחי' באר הנ"ל זהו ע"י התורה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסח</div></p> <p class=bodytext>וכמארז"ל אם פגע בך מנוול זה משכהו לבהמ"ד אם אבן הוא נמוח פי' מנוול הוא יצה"ר המסיסו* ומדיחו מדרך הטוב והישר, ואם פגע בך להסית אותך משכהו לביהמ"ד שגם אם אבן הוא פי' אם נתטמטם הלב כ"כ עד שנעשה כלב האבן יש בכח התורה להמחות ג"כ, וזהו שנק' עוז ותושי', עוז שנותנת כח להנה"א ותושי' שמתשת כח הנה"ב, ולכן התורה נקנית במ"ח מעלות להיות כי התורה היא הנותנת כח להתיש כח הנה"ב שיתהפך מחום התאוה להיות בבחי' צמאון ותשוקה לאלקות ולכן היא נקנית במ"ח מעלות פי' מ"ח מעלת הם מ"ח מדריגות באתכפייא ועי"ז בא אח"כ לבחי' אתהפכא, וכן מ"ח נביאי' שכל נביא העיר בכלל בנש"י העלאת ניצוץ אחד ממ"ח צירופי' אחרוני' דש' אלקי' ע"י בחי' אתכפייא בחום אחד מתאוות חם אבי כנען עד שבא לחום הצמאון בדביקות ה' ע"י התומ"צ שהם ש' הוי' ולכן היו מ"ח נביאים שהם נגד י"ב צירופי הוי' ובכל צירוף ד' אותיות שע"י שהמשיכו בגילוי צירוף מש' הוי' ע"י נמשך כח החיזוק בנש"י להיות בבחי' קרשי' עומדי' בבחי' אתכפיא נגד חום היצה"ר להכניעו ולהשפילו להיות בבחי' אתהפכא מחשוכא לנהורא, ולכן מ"ח פעמי' באר בתורה שהתורה והנביאי' הם הפועלי' בנשמות להיות בבחי' במ"ח שעי"ז יהי' ונוזלי' מן לבנון בחי' לובן העליון הוא בחי' אין בחי' עדן עצם התענוג, ובנפש הוא בחי' מזל שאין מזל לישראל היינו בחי' האין שהוא הנוזל ונוטף לבחי' הנשמה המחי' את הגוף להיות לאחדי' כו' וזהו מעיין גנים קאי על שורש הנשמה כמו שהיא למעלה ובאה להתלבש בגוף בכדי להיות בבחי' באר פי' כמו שהבאר הוא המעיין הנובע מתחת לארץ, כן בעבודה ע"י שהגוף ונה"ב מחשיכי' ומעלימי' ומסתירי' להיות במחשך מעשיהם, כמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שסט</div></p> <p class=bodytext>שעפר הארץ מסתיר על גיד המעיין כו', וע"י שבוקע את עפר הארץ הוא הגוף ונה"ב להיות בבחי' רגלי עמדה במישור תחלה ואח"כ בבחי' אתהפכא להיות היכל הוי' הנה עי"ז נעשה בבחי' באר מ"ח ועי"ז בא להיות ונוזלים מן לבנון בחי' לובן העליון, ובנשמות הוא בחי' ח"י שורש ומקור הנשמה כו'. </p> <p class=bodytext>—————— ּ —————— </p> <p class=bodytext><span class=cup>צו</span> את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאשי ריח ניחוחי תשמרו להקריב לי במועדו ואמרת להם זה האשה אשר תקריבו כו', הנה ארז"ל כ"מ שנא' צו הוא מיד ולדורות, ולכאורה אינו מובן איך שייך לומר מצות הקרבנות שהיא לדורות שהרי משחרב בהמ"ק אין אנו מקריבין קרבנות, אך הנה מתחלה י"ל מה שנא' ב"פ ואמרת להם, שהרי לכאורה הי' צריך לכתוב ואמרת להם את קרבני לחמי כו' זה האשה כו', אך הנה כל המצות צריך האדם לקיים במחשבה דבור ומעשה, וכן בקרבנות מחשבה זו תפלה עבודה שבלב זו תפלה שכנגד הקרבנות, ודבור הוא ת"ת דקרבנות כל העוסק בתורת עולה כאלו הקריב עולה כו', ועבודת הקרבנות עצמן כבשים בני שנה הוא המעשה,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שע</div></p> <p class=bodytext>הנה ואמרת להם זה האשה כו' נא' על מעשה הקרבן עצמו ופ' ראשון צו את בני ישראל ואמרת אליהם קאי על בחי' מח' ודבור, וזהו שנא' בפ' ראשון צו שהוא לדורות לפי שמח' ודבור דקרבנות שהם תפלה דקרבנות ות"ת דקרבנות יכולים לקיים גם עתה בזמן שאין בהמ"ק קיים ג"כ, וביאור ענין זה צריך להבין מ"ש ריח ניחוח שנא' בקרבנות ופי' רז"ל נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני, וצ"ל הלא נח"ר זה שייך בכל המצות ולמה נאמר בקרבנות דוקא כו', אך הנה להבין כ"ז י"ל מתחלה משארז"ל בגמ' ברכות אר"א גדולה תפלה יותר מן הקרבנות שנא' למה לי רוב זבחיכם כו' ואח"כ נא' ובפרישכם כפיכם כו' גם כי תרבו תפלה אינני שומע כו' שמשמע מזה שתפלה הוא למעלה מן הקרבנות שהרי א' הכתוב גם כי תרבו תפלה כו'. ולכאורה אינו מובן שהרי תפלה כנגד תמידין תקנו לפי שאין לנו תמידין לזה תיקנו התפלה, ואיך הוא למעלה מן הקרבנות, וגם שהרי אנו אומרים בתפלת המוספין שתעלינו בשמחה לארצינו ושם נעשה לפניך את קרבנות חובותינו כו' כמצות רצונך שמשמע מזה שמה שאנו מתפללים עתה כנגד הקרבנות אינו עדיין כמצות רצונך ממש שהי' בזמן בהמ"ק וא"כ הקרבנות הוא למעלה מהתפלה ואיך נא' כאן שתפלה הוא למעלה מהקרבנות, וגם מל' ושם נעשה משמע שהקרבנות דלע"ל יהיו יותר נעלה וצ"ל מה הם כו', אך הענין הוא דהנה ארז"ל שאסור לאכול קודם התפלה שנא' לא תאכלו על הדם לא תאכלו קודם שתתפללו על דמכם, ולכאורה אינו מובן זה ג"כ שהרי עיקר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעא</div></p> <p class=bodytext>הברכות מה שאנו מברכין להקב"ה אנו לומדי' מבהמ"ז שנא' ואכלת ושבעת וברכת, שלא מצינו ברכה המפורשת בתורה כ"א ברהמ"ז, ואף שיש דעה שגם ברכת התורה היא מדאורייתא, אבל עכ"פ אינו מפורש כ"כ כמו ברהמ"ז, נמצא ברהמ"ז שהוא מן התורה הוא דוקא אחר האכילה, וגם שיכור מותר לברך בהמ"ז שנא' ואכלת ושבעת וארז"ל ושבעת זו שתי', ותפלה שהיא מדרבנן אסור לאכול קודם התפלה וגם שיכור מפני מה אסור להתפלל, והנה בזהר מפרש הטעם שאסור לאכול קודם התפלה לפי ששרש התפלה הוא באתר שאין בו אכילה ושתי' כי למעלה יש ג"כ בחי' אכילה ושתי' ברוחניות וכמ"ש אכלו רעים כו', אך התפלה הוא באתר שאין בו אכילה כו' וכמו עוה"ב שאין בו אכילה ושתי', וכן יוהכ"פ שאין בו אכילה ושתי', וזהו ג"כ ענין התפלה, ולכן אסור לאכול קודם התפלה, וגם זה אינו מובן שהרי תפלה כנגד קרבנות תיקנו והקרבנות נק' בשם אכילה כמ"ש לחמי לאשי וכמ"ש באתי לגני אכלתי יערי עם דבשי ופי' בזהר יערי הוא בחי' עולה שכולה כליל, דבשי הוא בחי' אימורי' שתיתי ייני הוא בחי' נסכים, הרי שנק' הקרבנות בשם אכילה ושתי', וא"כ התפלה שהיא כנגד הקרבנות הוא ג"כ בבחי' זו ואיך אמרו שהתפלה היא בבחי' אתר דלית בי' אכילה ושתי', אך הנה איתא במד"ר פ' תרומה א"ר ברכי' כי כל בשמים ובארץ אתה מוצא כל מה שברא הקב"ה למעלה כמו"כ למטה בארץ, למטה נק' הבהמ"ק זבול כמ"ש בנה בניתי בית</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעב</div></p> <p class=bodytext>זבול לך, בהמ"ק שלמעלה נק' ג"כ זבול וכמ"ש הבט משמים וראה מזבול קדשך, למעלה כתי' ומשה נגש אל הערפל, למטה כתי' אז אמר שלמה ה' אמר לשכון בערפל, למטה כה"ג עומד ומקריב קרבנות ע"ג המזבח, למעלה ג"כ מיכאל כה"ג עומד ומקריב נשמותיהן של צדיקים, או כבשים של אש עיין בתוס' סוף מנחות, למטה יש פרוכת המבדיל בין קדש לקדה"ק, למעלה נא' ג"כ יהי רקיע ויהי מבדיל בין מים למים, וזהו כי כל בשמים ובארץ כל מה שישנו למעלה ישנו למטה ולא עוד אלא שחביב מה שלמטה יותר, תדע שהרי הניח את העליונים והשרה שכינתו בתחתונים דוקא הה"ד ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם, ולכאו' אינו מובן מפני מה בהמ"ק שלמטה חביב יותר מבהמ"ק שלמעלה. </p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה כ"ז יובן בהקדים תחלה להבין מ"ש היום לעשותם ולא למחר לעשותם וכמשארז"ל ע"פ הגיעו ימים אשר אין לי חפץ בהם אלו ימי המשיח שאין בהם לא זכות ולא חוב, לפי שעוה"ז דוקא הוא עולם המעשה ובו ניתנה הבחירה ביד האדם לבחור בטוב ולא עוד אלא אפי' אם כבר עבר עבירה יכול הוא לחזור בתשובה ולשוב לעבודת ה', וכמשארז"ל המקדש את האשה ע"מ שהוא צדיק גמור ונמצא רשע גמור ה"ז מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו, הרי שבהרהור תשובה אחד אם הוא באמת לאמיתו יכול הוא להתהפך מרשע גמור לצדיק גמור כו', וכמ"ש ובני קרח לא מתו, מפני שהרהרו תשובה בלבם, וכמ"ש רחש לבי דבר טוב שקאי על בני קרח שהרהרו תשובה בלבם, משא"כ בעוה"ב אין הבחירה חפשיות ביד האדם רק כמו שנמשך בעוה"ז כך נשאר בעוה"ב ואין יכול לשלוט בנפשו להוציאה ממסגר ומאסר הגוף וכחותי' וכחות נפש הבהמית שנמשך אחריהם בעוה"ב רק התיקון הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעג</div></p> <p class=bodytext>ע"י כף הקלע שמקלעין ומשליכין ומפילין אותו במחשבתו שנמשך בהם בעוה"ז בהבלי העולם שמתלוצצים ממנו ומראים לו כאלו עודנו עומד בעוה"ז וחושב ומדבר ועושה כדרכו כי הנה מחדו"מ שהם ג' מיני לבושי' כנודע שנתלבש בהם בעוה"ז הם נעשו לו לבושי שק ובגדים צואים לעוה"ב שמלבישים את הנפש מראשה ועד רגלה וכמשארז"ל עבירה מלפפתו כו', ואין חבוש מתיר את עצמו כו' רק כענין שנא' הסירו הבגדים הצואים הסירו דוקא, וטעם ההפרש וההבדל שבין עוה"ז לעוה"ב הוא יובן בהקדם הטעם על מה שאנו רואים שבעוה"ז הוא מתחבר שני הפכים שהם הפכי' לגמרי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעד</div></p> <p class=bodytext>בתכלית ממש ונעשי' אחד ממש שהוא ענין הנשמה עם הגוף שמתחברים ונעשים אחד שהם הפכים לגמרי לפי ששרש הנשמה הוא גבוה מאד נעלה ששרש נש"י עלו במח"ע שלמעלה אפילו מהמלאכים, ששרש המלאכים הוא רק מבחי' דבור עליון וכמ"ש בדבר ה' שמים נעשו, ושרש הנשמות הוא מבחי' מחשבה ונתלבשה למטה בגוף ונה"ב שנמשך ממשכא דחויא שהוא בחי' ק"נ שהוא היפוך לגמרי מהנשמה, ואעפ"כ נתחברה עם הגוף ונעשה אחד עד כשיש איזה כאב בגוף מרגיש הנשמה, שאין יכול להיות זה למעלה, ואף שלמעלה במלאכים יש ג"כ גוף, וכן יש למעלה יותר גם באצי' אורות וכלים, אך שם למעלה הגוף שלהם הוא בערך אל האור וע"כ הגוף שלהם הוא רק מאש ורוח וכן כלים דאצי' הוא בערך אל האור וע"כ אורות דאצי' אין יכולים להתלבש בכלים דבריאה, וכן אורות דבריאה אין יכולים להתלבש בכלים דיצי' לפי שהכלים אינן בערך אל האור אין יכולים להתלבש שז"ע שבה"כ שהי' האור שלא לפי ערך הכלים כידוע, משא"כ למטה בעוה"ז מתלבשת הנשמה בגוף שאינו בערך כלל, וכמו נשמת משה שהוא נשמה גבוה מאד בתכלית העילוי וכמ"ש במשה מן המים משיתיהו שאפי' באצי' היא נשמה גבוה ונתלבשה בגוף בו"ד שנמשך מק"נ ואף שנזדכך הגוף שלו שהרי קיבל את התורה מיד ליד זהו שנזדכך יותר מכמו בערך שאר האנשים,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעה</div></p> <p class=bodytext>אבל מ"מ לא נזדכך לגמרי שיהי' בערך להנשמה שהרי מצד הגוף הוצרך למות כמ"ש וימת משה שהי' צריך למיתה כו' כדי לצאת מהגוף שלו, והנה כמו שיכול להיות התחברות שני הפכים זה נמשך מבחי' שלמעלה יותר וכמשארז"ל המשל ופחד עמו עושה שלום במרומיו שכדי שיהי' שלום במרומיו שהם בין מיכאל לגבריאל מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש ואין מכבין זא"ז זהו ע"י המשל ופחד עמו שע"י שמאיר עליהם אור הגבוה משניהם עי"ז אעפ"י שהם שני הפכים כמו מים ואש אעפי"כ הם יכולים להתאחד ולהתכלל מה שא"כ להיות למטה שלמטה א"א למים ואש להתחבר, אכן למעלה מתחברים, וזהו עושה שלום שהתחברות זו נמשך מבחי' שלום שהוא ענין מלך שלמה מלך שהשלום שלו, וכך למטה שיהי' התחברות הנשמה עם הגוף שהם יותר הפכים גם מבחי' מים ואש ע"כ צ"ל שנמשך ממקום הגבוה יותר, ושרש הענין הוא דהנה נודע שיש שני בחי' ממכ"ע וסוכ"ע, ממכ"ע הוא בחי' אור וחיות שנמשך לכל עולם ועולם לפי מדרגתו וכמשארז"ל מה הנשמה ממלא את הגוף כך הקב"ה ממלא את כל העולם, וה"ז כדמיון הנשמה המתפשטת בגוף שעם היות שבנשמה עצמה אין בה התחלקות שאעפ"י שבנשמה עצמה יש בה כל הכחות שמתפשטות ממנה אח"כ בגוף, מ"מ בנשמה עצמה קודם התלבשותה בגוף הם כל הכחות בה בבחי' התכללות והתאחדות ממש כו' ואעפי"כ כשנמשכה ומתלבשה בגוף נתחלק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעו</div></p> <p class=bodytext>לכחות שונות זו מזו כח הראי' בעין כח השכל במוח כח השמיעה באזן כו' וכל אבר מקבל כח פרטי שאין מקבל חבירו עד שאין פעולת א' דומה לחבירו, וכך עד"מ כל סדר ההשתלשלו' מחנה מיכאל באהבה מחנה גבריאל ביראה וכל צדיק וצדיק יש לו מדור בפ"ע וכשם שא"א לשנות פעולת האברים לעשות מראש רגל כך א"א לשנות סדר ההשתל' בעוה"ב, וזהו שנא' ואחר הרוח רעש לא ברעש הוי' ואחר הרעש אש לא באש הוי' ואחר האש קול דממה דקה תמן קאתי מלכא שהוא ענין התחלקות המדרגות רוח רעש אש בחי' בי"ע ובאלו המדרגות א"י להיות עדיין גילוי ש' הוי' שהוא בחי' אצי' שלמעלה צ"ל האור לפי ערך הכלי, רק קול דממה דקה תמן קאתי מלכא כו' שקול דממה דקה הוא בחי' מל' דאצי' ותמן מאיר בחי' ש' הוי', וזהו בחי' ממכ"ע, ולכן ארז"ל הושיט אצבעו הקטנה ביניהם ושרפם, משא"כ בעוה"ז שאנו רואים שיש בו התחברות שני הפכים ה"ז למעלה מבחי' ממכ"ע והיינו שנמשך כח חיבור זה מבחי' סוכ"ע שמקיף לכל העולמות בשוה וכמ"ש ומתחת זרועות עולם, ואין הפי' שהוא רק בבחי' סובב ומקיף לבד, אלא אדרבה שהוא מלא כל העולם וכמ"ש את השמים ואת הארץ אני מלא, ומה שנק' בשם סובב היינו כמו דבר עגול שאין בו מעלה ומטה, כך הוא ג"כ ענין סוכ"ע שאין בו מעלה ומטה וכמו שאינו מושג לתחתונים כך אינו מושג לעליונים השוה ומשוה קטן וגדול, וכחשיכה כאורה, ודקדוק הלשון כחשיכה כאורה בשני כפי"ן והל"ל חשיכה כאורה אלא משום דחשיכה כאורה בלבד לא סגי אלא לומר שגם החשך לא יחשיך כו', אבל כחשיכה כאורה בשני כפי"ן משמע דלא זו שגם החשך לא יחשיך והחשך שוה לאור אלא אף האור שוה לחשך דכל נהורין מתחשכאן קמי' כו' וכתר עליון אע"ג דאיהו אור צח אור מצוחצח כו' אוכם הוא כו' והמלאכי' שואלי' אי' מקום כבודו, ואומרים מכה"כ, ולכך פי' לפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעז</div></p> <p class=bodytext>שהוא שוה ומשוה ע"כ יכול להתחבר הנשמה עם הגוף שאף שהם שני הפכים בתכלית כו', ולפי שבעוה"ז מאיר בחי' סוכ"ע ע"כ עוה"ז דוקא הוא עולם המעשה ויכול להתהפך מרע לטוב ואעפ"י שירד מטה מטה יכול הוא להתעלות מעלה מעלה ע"י התשובה לפי שבעוה"ז מאיר בחי' סוכ"ע וכמ"ש מי יתן טהור מטמא לא אחד שכדי שיהי' מטמא טהור הוא ע"י יחידו של עולם שהוא בחי' סוכ"ע, והפי' הפשוט מי יתן טהור מטמא קאי על פרה אדומה שהוא מטהר את הטמאים ומטמא את הטהורים הרי שטהרת הטמאים בא מבחי' שהיא גופא מטמא טהורים וזהו טהור מטמא, או אברהם מתרח, וזהו דוקא ע"י שמאיר כאן יחידו ש"ע שהוא בחי' סוכ"ע, לכך כאן בעוה"ז דוקא יכול להשתנות ולעלות למעלה ע"י התשובה אעפ"י שירד מטה כו', כי הנה תשובה הוא בחי' תשוב ה' הוא בחי' בהבראם בה' בראם שהוא בחי' ממכ"ע שנמשך ממדת מל' מכ"ע ומלכותו בכל משלה שמזה נמשך השתלשלו' המדריגות מעולם ועד עולם ורגלי' יורדות מות כתי' שיורדות בסתר המדריגה להחיות ולהתלבש בק"נ ולמטה מק"נ שמשם נמשך ונשפע השפעות גשמי' וכח הרע כו' וכמשארז"ל אין לך עשב מלמטה שאין לו מזל מלמעלה המכה בו כו', ובכח התשובה שהוא הארה מבחי' סוכ"ע משיב החיות למקורו ושרשו ונעוץ סופן בתחלתן היינו אתהפכא חשוכא לנהורא כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ובזה</span> יובן המאמר של ר' ברכי' ולא עוד אלא כל מה שלמטה חביב ביותר כי למעלה אעפ"י שיש שם כל הבחי' מיכאל עומד ומקריב קרבנו', וענין הקרבן הוא ענין הקירוב דהיינו שע"י העלאת הקרבן נמשך אח"כ גילוי אוא"ס, אך למעלה אף שע"י הקרבן נמשך תוס' אורות מאצי' אך זהו לפ"ע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעח</div></p> <p class=bodytext>הכלי' דבריאה כו', משא"כ ע"י הקרבת הקרבנות שלמטה יהי' נמשך מבחי' סוכ"ע שלמעלה מבחי' השתלשלו' שהוא בחי' והחכ' מאין תמצא לפי שבעוה"ז דוקא הוא המשכת סוכ"ע, וע"כ ע"י הקרבת הקרבנות שלמטה הוא נמשך מבחי' סוכ"ע, וזהו מ"ש אכלתי יערי עם דבשי, אכלתי יערי הוא ענין יוצר אור שהוא ענין ההתבוננו' של מלאכי' איך שעומדים ברום עולם ואומרים קדוש, שנקראו בשם יער וכמ"ש עצי שטים עומדים וכתי' שרפים עומדים כו', ודבשי הוא בחי' ק"ש שנק' בשם דבש שאינו בערך אל היער, וכמ"ש כתפוח בעצי היער שאינו בערך התפוח אל היער, וכך הוא ענין ק"ש שהוא ענין הקרבת נפשו הבהמי' במס"נ באחד מגיע למעלה יותר מעבודת המלאכי', לפי שהוא בירור הטוב מהרע כו' ויש כאן הארת הסובב כו' וע"כ כל מה שלמטה חביב יותר ממה שלמעלה כו', ובזה יובן מ"ש בקרבנות דוקא ריח ניחוחי שהוא ענין נחת רוח לפני שאמרתי ונעשה רצוני לפי שבקרבנות היו רואין איך שנעשה רצונו דהיינו שיהי' התגלות בחי' רצה"ע במעשה, ובכל המצות אע"פ שממשיכי' ע"י בחי' רצה"ע אעפ"כ אינו נראה ונגלה לנו רק שהוא המשכה למעלה לבד, אבל למטה אינו נמשך בגילוי משא"כ בקרבנות היו רואין איך שנמשך רצה"ע במעשה זו שהי' יורד האש שלמעלה בדמות ארי' דאכיל קורבנין ושרש הארי' נמשך מבחי' גבוה מאד שהוא בחי' אור י"ה אור המאיר בי"ה שהוא בחי' סוכ"ע כו', ולכן בתפלה שכנגד תמידין תקנום יש ג"כ יתרון נגד כל המצות כי בכל המצות כמו בתפילין אינו נראה המשכת אלקותו למטה שע"י התפילין אכן ע"י התפלה שמבקשי' שיהי' השפעת הגשמי' ותיכף הולכין גשמי' שנראה ומושג ההמשכה לעולם תיכף, וכמ"ש באג"ה בסופו, והיינו מפני שתפלה כנגד תמידין תקנו, וע"כ בקרבנות דוקא נא' ריח ניחוח שבקרבנות הי' עיקר התגלות הרצון וזהו נחת רוח לפני ממה שנמשך ונגלה למטה לפי שנתאוה הקב"ה להיות לו דירה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שעט</div></p> <p class=bodytext>בתחתוני' כו', והנה מעתה י"ל מה שנא' בקרבנות לחמי לאשי איך שייך לומר לחם למעלה וכמ"ש במדרש ע"פ אם ארעב לא אומר לך כי לי תבל ומלואה, וכי יש אכילה לפניו וא"ת שיש לפניו אכילה הרי משה שהי' עם ה' ארבעים יום לחם לא אכל ומים לא שתה הקב"ה לכ"ש הוי אם ארעב לא אומר לך, ובודאי שאין המדרש בא להשמיענו שאין לפניו אכילה גשמיות שא"כ איך הי' קודם שנבה"ע אלא ודאי שבא להשמיענו אפילו ענין אכילה רוחני' כמו אכילה דקרבנות שנק' אכילה אכלתי יערי עם דבשי, וא"כ אינו מובן שהרי נא' כאן לחמי לאשי כו', אך הענין הוא דהנה כתי' ה' איש מלחמה והפי' הוא שכדי שיומשך מבחי' הוי' לבחי' איש הוא ע"י מלחמה, והענין הוא דהנה לחם נק' בשם מלחמה, וכמו שפירש"י ע"פ אם רעב שונאך האכילהו לחם וארז"ל מלחמו של תורה ופירש"י ז"ל ע"ז מלחמתה של תורה, וכן כתי' אז ירד לחם שערים שנק' הלחם בשם מלחמה וכן איתא בזהר האי מאן דאכיל נהמא אפום חרבא וכן איתא עוד שם אפום חרבא יאכל נהמא, ולהבין כ"ז למה נק' הלחם בשם מלחמה, הענין הוא דהנה בלחם מעורב טו"ר דהיינו שהוא ענין התלבשות ניצוצות דתהו שנפלו בשירה בבחי' ק"נ וכדי להעלות הניצוצות דתהו צריך לזה מלחמה דהיינו כשיאכל אדם איזה מאכל בכוונה כדי שעי"ז יוכל ללמוד ולהתפלל עי"ז הוא מוציא את הניצוצות ומעלה אותן אל הקדושה וזהו שארז"ל בן גודגדא הי' אוכל על טהרת תרומה כ"א לפי העלתו את המאכל, אך כשיאכל אדם את המאכל לתיאבון עי"ז אינו מוציא כלום ואדרבה כו' שהמאכל משפילו וכמ"ש מלא כריסי' זינא בישא וישמן ישורון ויבעט כו', וזהו ענין המלחמה שאפום חרבא יאכל נהמא שצריך להלחם עם היצר ולכובשו שלא לאכול לתאוות נפשו כו', וזהו שאסור לאכול קודם התפלה לפי שהאכילה הוא ענין בירורי הניצוצות שע"י האכילה הוא מברר אותן, והנה כל מברר צריך שיהי' הוא מתחלה נתברר כו', והנה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפ</div></p> <p class=bodytext>קודם התפלה שהוא עדיין לא נתברר ע"כ אסור לאכול כיון שהוא עדיין לא נתברר א"כ אינו יכול לברר, וזהו ג"כ ענין הקרבנות שנק' ג"כ בשם מלחמה וכמ"ש בנימין זאב יטרף בבוקר יאכל עד והיינו כמו למשל הזאב שטורף את השה כך הוא ענין המזבח שע"י שמקריבין עליו קרבנות עי"ז הוא טורף את הניצוצות שנפלו בקליפות וע"כ נק' בשם מלחמה לפי שהקליפות אינם רוצים שיצאו מהם הניצוצות הקדושות לפי שע"י הם מקבלים תוס' יניקה וכשמוציאים מהם כל הניצוצות אזי יאבדו לגמרי, וכמו שיהי' לע"ל בתכלית הבירורים ואת רוח הטומאה אעביר מן הארץ וע"כ אינם רוצים ליתן את הניצוצים לפי שזה עיקר חיותם וקיומם, ועיין בספר הגלגולים בפ' ראשון ושני, ולזה הוא נק' בשם מלחמה שטורפין מהם את הניצוצות וזהו שנק' הקרבנות בשם לחם שהוא בחי' מלחמה, וזהו ה' איש מלחמה שכדי שיומשך מבחי' הוי' לבחי' איש הוא ע"י מלחמה, דהנה איש הוא בחי' התלבשות אוא"ס בחכ' ומדות שהוא בחי' חסד דרועא ימינא גבורה דרועא שמאלא שמאלו תחת לראשי וימינו תחבקני וכדי שיומשך אוא"ס במדות דבאמת אוא"ס לאו מכא"מ איהו כלל וכמ"ש כי אל אנכי ולא איש דהיינו שהוא למעלה מבחי' מדות שהוא בחי' איש כו' וכדי שיומשך מבחי' הוי' לבחי' איש זהו ע"י מלחמה שהוא ע"י בחי' בירורי הניצוצו' דק"נ עי"ז נעשה המשכה מבחי' שם הוי' שהוא לאו מכל אינון מדות כלל בבחי' המדות, עוי"ל לחמי לאשי היינו בחי' אש י', דהנה הקרבן הוא מחי שהוא יסוד האש כידוע שדצח"מ שרשן מארמ"ע דומם הוא עפר וצומח הוא בחי' מים כי מים מצמיחין כל מיני תענוג, וחי הוא בחי' אש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפא</div></p> <p class=bodytext>כי משרתיו אש לוהט הם פני ארי' פני שור שבמרכבה וכתי' ומראיהם כגחלי אש בוערות כמראה הלפידים ומהם משתלשלות ונמשכות כל נפשות הבע"ח כנודע מזוה"ק, ומדבר הוא בחי' רוח וכמ"ש ויהי האדם לנפש חי' ות"א לרוח ממללא, וזהו ענין הקרבן שיסוד האש שלמטה בקרבן עולה ונכלל בבחי' אש שלמעלה, ובעבודה זהו ענין להפוך את יסוד האש הטבעי לבחי' אש הוי', דהנה כל המדות רעות נמשכים מיסוד האש כמו כעס וגאוה ורציחה כו' שהוא מיסוד האש וצריך שיהי' אש אוכלה אש דהיינו להפוך את האש הטבעי שלא יהי' בחי' האש כ"א לה' לבדו דהיינו שאפילו עניני גופני' הצריכי' לו לא יהי' בבחי' התלהבות והתלהטות הלב רק בקרירות וכאלו כפאו שד כו' וכח התשוקה הנשאר בלב יתהפך לה' לבדו ולהיות ואל אישך תשוקתך לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת, אש ה' הוא ענין אש שלמטה וכמארז"ל אעפ"י שאש יורד מלמעלה מצוה להביא מן ההדיוט שהוא ענין התבוננות מבחי' ה' בהבראם בה' בראם דהיינו להעלות את הה' שרגלי' יורדות מות בק"נ ונמשך מזה אש זרה כו', אך אשה אש ה' שהתשוקה נעשה לה' לבדו ועניני גופו יהי' בקרירות עי"ז נעשה תשוב ה' ולזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זאת אש י' שהוא בחי' אש שיורד מלמעלה מבחי' סוכ"ע להעלות יסוד האש שבנפשו הבהמית בחי' אש ה' וכמ"ש שמאלא תחת לראשי שבחי' שמאל ורשפי אש שלמעלה הוא מגביה ומעלה ממטה למעלה, וזהו סמכוני באשישות כו'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפב</div></p> <p class=bodytext>אשות הן אש י' ואש ה' כו', וזהו מ"ש זה האשה אשר תקריבו כו' שהוא ענין אש ה' דהיינו להעלות את האש ולהפוך אותו אל הקדושה, אך המשכה שיהי' אש שלמעלה נמשך ע"י לחמי דהיינו ע"ד שישראל מפרנסין לאביהם שבשמים כמו הלחם שעליו יחי' האדם שהלחם הוא מחבר את הנפש עם הגוף שבלא אכילה היתה הנפש מסתלקת וע"י הלחם תשוב לאיתנה להתלבש בגוף להחיותו, כך הנה כל העולמות נק' בשם גוף וכמ"ש בת"ז וכמה גופין תקינת לון וכדי שיהי' השראת והתפשטות הנשמה בחי' סוכ"ע דלאו מכא"מ איהו כלל הוא ע"י בחי' לחם שבאתעדל"ת נעשה אתעדל"ע להיות בחי' לאשי אש י', אך זה האכילה אינו שייך כ"א רק במדות אבל בעצמות אוא"ס אינו שייך לומר כלל ענין האכילה הנ"ל כי מה תופס מקום ענין הבירורים כיון ששרש הבירורים הוא מבחי' ניצוצות דתהו שנפלו בשבירה ועי"ז שמתבררים עי"ז נעשה תענוג למעלה, אבל בעצמות אוא"ס איך שייך לומר שהוא מקבל תענוג מבחי' בירורי הניצוצות דתהו שנפלו כיון שהוא עשה עולם התהו ועולם התיקון והאיך יקבל תענוג מזה, וזהו שנא' במדרש וכי יש לפניו אכילה דהיינו אפי' בחי' אכילה זו של בחי' בירורי הניצוצות שהרי משה שהי' עם ה' לא אכל, אלא שענין האכילה הוא שייך רק בבחי' המשכה מבחי' הוי' לבחי' איש וכמ"ש הוי' איש מלחמה, אבל בבחי' הוי' לבדו אינו שייך שם בחי' אכילה כלל, והאכילה היא רק בבחי' לאשי שהוא בחי' אש שהוא בחי' מדות כו', וזהו לחמי לאשי. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ואח"כ</span> כתיב ריח ניחוחי כו', דהנה ענין הריח הוא למעלה מבחי' אכילה וכמשארז"ל על הריח שהוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף, דהנה ענין אכילה הוא רק בחי' התחברות הנשמה עם הגוף, אבל הריח הוא לעצמות הנשמה ממש שהרי כשהאדם ישן שאז הוא הסתלקות הנשמה וכשנותנים לו ריח חזק להריח מתעורר מן השינה וכן אפי' כשמתעלף שאז הוא הנפש בהסתלקות גמורה ואעפי"כ ע"י הריח חוזר הנפש אל הגוף, נמצא שהריח מגיע בעצמיות נפשו, וזהו ג"כ למעלה שיש בחי' הריח שמגיע אל עצמות אוא"ס אעפ"י שאינו שייך שם בחי' אכילה וכמ"ש במדרש אבל הריח מגיע גם שם, וזהו ענין התשובה כי הריח הוא מדבר חזק שיש בו קיוהא, וכך הוא ענין התשובה כי תשובה הוא מהריחוק דוקא וכשיתבונן איך שהוא רחוק מאלקו' בתכלית הריחוק ממש עי"ז נעשה האהבה בבחי' בכל מאדך בלי גבול בחילא יתיר וכמ"ש בזהר זכאין אינון מארי דתיובתא דמשכין לי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפג</div></p> <p class=bodytext>בחילא יתיר לפי שהי' בבחי' חשך והסתר והעלם מאלקות עי"ז נעשה ויצעקו אל ה' בצר להם בחילא יתיר, וזהו ענין ראב"ד שגעה בבכי' עד שיצאה נשמתו, לפי שהוא הי' מתחלה בבחי' חשך ועבר על רצה"ע עי"ז נעשה לו אח"כ הרצוא לה' בתגבורת יותר בבחי' מס"נ ממש יש קונה עולמו בשעה אחת, וזהו ריח ניחוח להוי' שנא' בקרבנות, כי בקרבנות יש ג"כ ענין בחי' ריח לפי שבקרבנות צריך שיהי' ג"כ בחי' תשובה כו', וזהו וירח את ריח בגדיו א"ת בגדיו אלא בוגדיו שהוא ענין תשובה, וזהו ריח ניחוח להוי' שהריח מגיע לבחי' שם הוי' בעצמו כו' כי ענין האכילה שע"י בחי' הקרבנות הוא רק לאשי שהוא בחי' איש לבד, אבל הריח הוא לבחי' שם הוי' עצמו כו'. וזהו צו את בני ישראל ואמרת אליהם את קרבני לחמי לאישי, את הוא בחי' אותיות מא' ועד ת' שהוא ענין אותיות התורה שהן הן קרבני כלומר קרובים אלי ומקרבים אותי, דהנה כמו שהקרבנות הי' צריך להקריב בבהמ"ק דוקא ואם היו מקריבין חוץ למקדש הוא משחוטי חוץ כמ"כ עתה משחרב בהמ"ק ארז"ל אין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה והיינו לפי שהתורה היא ג"כ בחי' אש וכמשארז"ל התורה ניתנה באש שחורה ע"ג אש לבנה וע"י התורה דוקא עי"ז נעשה לחמי לאשי לי שיהי' בבחי' ואל אישך תשוקתך, ודוקא שיהי' התורה בבחי' ביטול והוא ע"ד מ"ש ודברי אשר שמתי בפיך, והנה בחי' ביטול הוא בחי' ומדריגת מרע"ה כנודע, לפיכך נא' צו את בנ"י ואמרת אליהם שע"י שאתה תהי' צו בצוותא חדא עם בני ישראל דהיינו ע"י שיומשך להם בחי' משה יהי' להם כח הדבור ואמרת אליהם את קרבני לחמי שיהי' התקשרות וביטול דבור בדבור. ואח"כ כתיב תשמרו להקריב לי שמור זו משנה שיש שני בחי' בתורה תושב"כ ותושבע"פ ושמור זו משנה שהוא בחי' מקבל שבה וע"י יהי' נשמר בלב האדם בחי' לאשי ולא יהי' מאבד מה שנותנים לו פי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפד</div></p> <p class=bodytext>מה היינו בחי' הביטול שיש בכל א' בחי' מה וכמ"ש ועתה ישראל מה הוי' אלקיך שואל מעמך כו', ושוטה ע"י שטותים שלו מאבד את בחי' מה וצריך שלא יהי' מאבד ח"ו את בחי' מה שנותנין לו והיינו ע"י שמור זו משנה כי הנה עיקר תושבע"פ הוא להיות השגת הרצון העליון לידע ההלכה והמצוה על בוריו, משא"כ תושב"כ אין בה גילוי רצה"ע כי כשאמר הכתוב וקשרתם לאות כו' איני יודע מה הוא עד שבאו רז"ל ופי' ד' בתים שבתפילין תפרן ואלכסונן וד' פרשיות כו', וכן סוכה שהיא גבוה מכ' אמה פסולה כו' והיינו לפי שכל בחי' תושבע"פ הוא להיות כלי מקבל מוגבל להגביל רצה"ע מאוא"ס ב"ה כיצד יהי' השראתו ובאיזה אופן שבאם נעשה כמצותו אזי שורה הרצון מאוא"ס ב"ה וא"ל אינו שורה, ולכן נעשה ג"כ בחי' כלי קיבול לבחי' אשי אש י' השורה ומתגלה בנפש להגביל שתהי' התשוקה וההתלהבות לה' ברשפי אש שמורה ותקוע בלב בל תמוט לעולם ועד, אבל תושב"כ עיקרה צורת האותיות שיהיו בדמותן וצלמן ככתבם וכלשונם מפני שהוא בחי' שמות, משא"כ תושבע"פ אין הכתב מעכב ובאיזה כתב ולשון שהוא מדבר הכל נק' תושבע"פ, והנה תושב"כ הוא בחי' קריאה להיות את קרבני, ותושבע"פ בחי' שמירה כנ"ל. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ומעתה</span> י"ל הקושי' הראשונה המבואר לעיל מה שר"א אומר שגדולה היא התפלה אפי' מהקרבנות שהרי אנו אומרים ושם נעשה ונקריב לפניך כמצות רצונך כו', אך הענין הוא דהנה דהע"ה א' תכון לפניך קטרת כו', והנה פי' קטרת הוא לשון קיטורא שהוא בחי' קשר ונפשו קשורה בנפשו וכמו ותקשר נפש יהונתן בדוד שהוא ענין התקשרות עצמיות שא"א לו להסיח דעתו מזה כלל וכמ"ש ברשב"י בחד קטירא אתקטרנא וע"כ הי' פטור מהתפלה כי ענין התפלה הוא ענין התקשרות לאלקות מל' נפתולי אלקי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפה</div></p> <p class=bodytext>כו' וכמו התופל כ"ח, ורשב"י שהי' בחד קטירא והי' מקושר לאלקות ע"כ לא הי' צריך לבחי' תפלה כיון שהוא כל היום מקושר לאלקות, וזהו ג"כ ענין קטרת וע"כ היו מקריבין הקטרת על מזבח הפנימי, ובעבודה יש ג"כ ב' בחי' מזבח, מזבח החיצון ומזבח הפנימי שהוא ענין חיצוניות הלב ופנימי' הלב, חיצוני' הלב היא האהבה שעפ"י טו"ד הנמשך מהשגה ושכל נק' חיצוני' הלב, משא"כ פנימי' הלב הוא בחי' רעו"ד שהוא בחי' רצון פשוט לאלקות שלמעלה מהטעם ודעת כו', והוא בחי' קטרת שהוא התקשרות עצמי' שלמעלה מהטו"ד כו', והנה בדוד כתי' ויחד לבבי ליראה שמך דהיינו שהי' מאיר בו בחי' פנימי' הלב בחיצוני' הלב ע"כ א' תיכון תפלתי קטרת לפניך שהי' התפלה שלו כמו ענין הקטרת שהיו מקריבין על מזבח הפנימי שהי' מאיר בחי' רצה"ע כו', והנה קטרת הוא בחי' ריח שפטום הקטרת הי' כדי להעלות ריח כו', והנה ריח הוא דבר שהנשמה נהנית ממנו ולא הגוף דהיינו למעלה מבחי' אכילה, שהריח מגיע אל עצם הנפש ממש, וזהו שא' הזהר שתפלה הוא בחי' אתר דלית תמן אכילה שהוא מעין עוה"ב שאין בו אכילה ושתי' וזהו קשה שהרי תפלות כנגד תמידין תקנו ובקרבנות נאמר אכילה, אך מה שתפלות כנגד תמידין תקנו זהו כשהתפלה היא רק בבחי' חיצוני' הלב שהוא האהבה שעפ"י טו"ד, והנה כשהתפלה היא רק בבחי' חיצוני' הלב אז הקרבנות הם למעלה מבחי' תפלה וע"ז אנו מבקשים ושם נעשה לפניך כמצות רצונך כו' לפי שאז יהי' בחי' מעשה ממש, ושרש המעשה הוא למעלה יותר, וגם כי אז יהי' המעשה גדול כו', אך כשהתפלה היא בבחי' פנימי' הלב שהוא בחי' קטרת הוא למעלה מבחי' אכילה וזהו שא' הזהר שתפלה הוא בבחי' אתר דלית שם אכילה כו', ובבחי' זו התפלה למעלה יותר מהקרבנות, וזהו שא' רב המנונא לבעל החוטם אני מתחנן לבעל החוטם אני מתפלל לפי שהי' התפלה שלו בבחי' תכון תפלתי קטרת שהוא בחי' ריח, וע"כ א' לבעל החוטם כי חוטם הוא בחי' ריח ובעל החוטם היינו עצמיות אוא"ס והתפלה שלו מגיע לעצמותו שהוא בחי' אתר דלית בי' אכילה ושתי' מעין עוה"ב, כי הנה בעוה"ב יהי' גילוי עצמות אוא"ס וע"כ אין בו אכילה ושתי' כו', וזהו שאמרז"ל המתעטש בתפלתו סימן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפו</div></p> <p class=bodytext>יפה לו ולכאו' צ"ל מהו שייך שיהי' מורה על נח"ר שיעשו לו מזה שנתעטש בתפלתו אך זהו כנ"ל שאמר רב המנונא סבא לבעל החוטם אני מתפלל שהוא בחי' תפלה כשהיא מדרגת הקטרת ולכן כאשר מתעטש בתפלתו הוא סימן שתפלתו הגיע לבחי' ומעלת הקטרת ואז הוא סימן שעושין לו נח"ר שענין הקטרת הם בחי' ריח בחי' נח"ר כנ"ל. </p> <p class=bodytext><span class=cup>להקריב</span> לי במועדו, במועדו אלו יו"ט שלש רגלים, כי הנה נודע שתפלת החול נמשך משבת ולהיות נמשך ממנו איזה המשכה זהו ע"י המועדים שהמועדים הם מקראי קדש שהקדש נקרא ונמשך בהם ובהם וע"י נמשך ג"כ להיות המשכות בתפלות כל ימי החול, כי הנה ג' תפלות אלו הם כנגד ג' אבות וג' מועדים הוא ג"כ כנגד ג' אבות, פסח כנגד אברהם בבחי' תפלת שחרית ממטה למעלה, שבועות בחי' יצחק שקול השופר הוא בחי' אילו של יצחק והוא כנגד תפלת המנחה, ויעקב נסע סוכתה הוא תפלת ערבית וע"כ המועדים הם הממשיכים המשכה מבחי' שבת לתפלת ימי החול כנ"ל.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>