תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - אלה מסעי

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/11/index.htm">אלה מסעי</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>אלה מסעי</h3><div class=pageno>שפז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=headingintext>בס"ד. [פ' מו"מ, תרל"ה]</p></p> <p class=bodytext><p class=tochen>(א)</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>מטו"מ</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>אלה</span> מסעי בנ"י אשר יצאו מאמ"צ כו', הנה כתי' גפן ממצרי' תסיע, פי' תסיע ז"ע מ"ב מסעות שהלכו ישראל במדבר בצאתם ממצרי', ונמצא כי גפן קאי על ישראל שנמשלו לגפן, וכמ"ש ובגפן שלשה שריגים וארז"ל בחולין דצ"ב ובמד"ר במקומו, גפן אלו ישראל, שלשה שריגי' אברהם יצחק ויעקב משה אהרן ומרים, וצ"ל מה"ע שנמשלו ישראל לגפן, והענין הוא דהנה איתא במד"ר פ' כי תשא למה נמשלו ישראל לגפן מה הגפן כשרוצים להשביחו עוקרי' אותו ממקום זה ושותלים אותו במקום אחר כך ישראל עקרן ממצרי' והביאם למדבר והתחילו מצליחים, וקיבלו את התורה, והקדימו נעשה לנשמע, ולהבין ענין ב' נטיעות אלו, צ"ל תחלה מ"ש החדלתי את תירושי המשמח אלקי' ואנשי', והקשו בגמ' אם אנשים משמח אלקי' במה משמח, אך הענין הוא דהנה כתי' שאו מרום עניכם וראו מי ברא אלה, ופי' בזהר מי אלה הם צירוף ש' אלקי', וצ"ל ההפרש בין מי ואלה לש' אלקי' שכולל ב' תיבות מי אלה יחד, הנה איתא ברבות ע"פ מי ברא אלה שקאי על אלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפח</div></p> <p class=bodytext>תולדות השמי' והארץ, שאמרו אלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדי' בזכות ואלה שמות בנ"י, ואלה בזכות מי נבראו ובזכות מי הם עומדי' בזכות אלה העדות והחוקי' והמשפטי', ופעם מצינו עוד יותר, שהרי פי' ברבות ע"פ כה אמר ה' בוראך יעקב ויוצרך ישראל עולמי עולמי מי בראך, יעקב בראך ישראל יצרך, והיינו מפני כי כתי' ויקם עדות ביעקב ותורה שם בישראל, ובשביל התורה ויעקב נברא העולם, ולכן ה"ז כמו שברא אותו יעקב וישראל, ולהבין כ"ז יש להקדים תחלה מה שנק' הבריאה יש מאין שלכאו' הלא כתי' כי ממך הכל והאיך אנו ממשילים אותו ית' לאין, והגם דכתי' בהבראם וארז"ל בה' בראם שהוא אתא קלילא דלית בי' מששא הנה גם זה עצמו צ"ל הלא כתי' כי ממך הכל, והענין הוא דהנה כתי' גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, וארז"ל אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו פי' עיר אלקינו קאי על כללית עולם הדבור, והיינו שזהו כמו העיר היא הקיבוץ מהרבה בתי' יחד, והבית נעשה מקיבוץ הרבה אבנים ביחד, וכן יובן שענין האותיות נמשלו בס"י לאבנים שתי אבנים בונות שני בתי', כמו אב בא, שלשה אבנים בונות ששה בתי', והיינו שמצירופי אותיות ביחד נעשה בית, ומקיבוץ הרבה בתי' נעשה עיר, ופי' וענין הבית שנעשה מצירוף האותיות יחד, הוא שכמו הבית הנעשה מאבנים או קורות הנה נעשה דבר חדש מהקיבוץ שע"י קיבוצם יחד נעשה דירה לאדם, כן בהצטרף כמה אותיות ביחד נעשה בהם השכלה עד שהתיבה ההיא נעשה בית שיאיר בה אור ההשכלה משא"כ באותיות מופרדי' לא יש בהם השכלה כלל, כמו תיבת ברוך שפי' גיבענצט בל"א שזהו כשמקבצים אותיות ב' ר' וא"ו ך' יחד, אבל כל אות בפ"ע לא נמצא בו השכלה כלל, וה"ז כמו הבית שהוא קיבוץ מהרבה אבנים יחד אז היא נעשית למושב אדם, וכלליות עולם הדיבור נק' בשם עיר, ועיר זו נק' בשם עיר אלקינו להיות כי הדבור נמשך מש' אלקי', וכמ"ש בכל ע"מ ויאמר אלקים, ומה שנק'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שפט</div></p> <p class=bodytext>אלקינו שהוא אלקי' שלנו הלא אלקי כל הארץ יקרא, אך הענין דבאמת כן הוא, רק כמו שירושלי' מובדל מכל שארי העירות להיות כי בירושלי' הי' הבהמק"ד והשראת השכינה כן נש"י מובדלי' ג"כ להיות נק' שמו עליהם וכמ"ש אני ה' אלקיכם אשר הוצאתי אתכם כו' לכם לאלקי', וכמ"ש במד"ר אע"פ שאלקה אני לכל באי עולם לא יחדתי שמי אלא עליכם, וזהו שנק' עיר אלקינו דוקא, שכמו שבגשמיות השרה שכינתו בבהמק"ד בירושלי' כ"ה למעלה גילוי בחי' דיבור העליון בנש"י שהם הם כלי' להשראת שכינתו ע"י היותם בבחי' עיר אלקינו ע"י צירופי אותיות התורה והתפילה שהם הם כלים להשראת שכינתו וכמארז"ל בתוכו לא נא' אלא בתוכם בתוך כל או"א ע"י התורה והתפילה וזהו גדול ה' כו' בעיר אלקינו, פי' שע"י ש' אלקי' נראה גדולת ש' הוי', כי ענין גדול הוי' הוא כענין מ"ש מה רבו מעשיך ה', וענין הריבוי זהו נמשך מש' אלקי' ולכן ש' אלקי' ל' רבי' כמ"ש אלקי' קדושים הוא להיות כי הריבוי נמשך מש' אלקי', ועי"ז נראה גדולת הוי' להיות בחי' ריבוי הנבראי', וכמה שאנו רואים שיש ריבוי בחי' בדומם כמו אבנים הפשוטי' עד אבנים טובות שמאירי', וכן בצומח וחי ומדבר, ועד"ז יובן למעלה ג"כ כמו מחנה מיכאל ומחנה גבריאל, וכן כתי' אלף אלפי' ישמשוני' וריבוא ריבבן קדמוהי יקומון וזהו גדוד אחד, ולגדודיו אין מספר, וכל הריבוי הלזה נמשך מש' אלקי' שהוא מקור התחלקות אותיות הדבור של דבר הוי', ולכן גדול הוי' בעיר אלקינו אמתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו פי' שע"י עיר אלקינו ניכר גדולת ש' הוי', והגם כי ש' הוי' הוא אח"פ ממש כו' מ"מ הלא כי הוי' הוא האלקי' כתי' שכולא חד, וע"י יחוד הוי' ואלקי' עי"ז נעשה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצ</div></p> <p class=bodytext>הריבוי מש' אלקי' ועיקר ההתהוות הוא מש' הוי' דוקא שע"ז מורה ש' הוי' שהוא ל' מהוה פי' שכל דבר הנתהוה מקור הוותו הוא מש' הוי' המהווהו והגם שהוא אח"פ אמנם זהו ע"י התלבשותו בש' אלקי', ויובן זה משל השכל הנשפע ע"י אותיות השכל, כי בלא אותיות א"א להשפיע שום שכל וגם להבין בעצמו איזה שכל א"א בלתי אותיות, והגם שעיקר ההשפעה הוא השכל אמנם ע"י מה מתגלה השכל זהו ע"י האותיות, ונמצא כי ע"י אמצעית האותיות מתגלה גודל מעלת השכל כו', ועד"ז יובן בענין הוי' הוא האלקי' הגם כי עיקר ההתהוות הוא מש' הוי' והוא אח"פ בתכלית הפשיטות ועכ"ז הוא מהוה פרטי' רבים אמנם זהו ע"י התלבשות ש' הוי' בש' אלקים ועי"ז נעשה פרטים רבים, וזהו גדול הוי' בעיר אלקינו שע"י בחי' עיר אלקינו ניכר גדולת הוי', אבל מלכא בלא מטרוניתא לאו גדול איקרי פי' ש' הוי' בלא ש' אלקי' לאו גדול איקרי פי' שאינו ניכר גדולתו כלל כ"א ע"י בחי' ש' אלקי' דוקא. </p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> יש לפרש עוד בפי' אימתי הוא גדול, היינו אימתי שייך לקרותו גדול כשהוא בעיר אלקינו אז שייך לשבחו בזה שהוא גדול, משא"כ לגדולתו העצמית אין חקר כלל, כמ"ש ולגדולתו אין חקר, וזהו מ"ש לך ה' הגדולה שמדת הגדולה היא לך פי' שבטל וטפל לך, ומקום גדולתו שם אתה מוציא ענוותנותו שמשפיל א"ע להיות נק' בשם גדול כו', וכן הוא בענין הגבורה ג"כ כי תי' לך שבראש הפסוק קאי על המדות שחשיב אח"כ בפסוק הגדולה והגבורה והת"ת כו', ובגמ' הגבורה זו קרי"ס להיות כי קרי"ס הי' ע"י גבורה להפוך הטבע לשנות מים ליבשה כמ"ש הפך ים ליבשה שזהו בחי' גבורה אך הנה גם גבורה זו בטילה בתכלית עד שאינו שייך לשבחו בזה כלל, וכמשל מי שיש לו אלף אלפי' דינרי זהב, ומשבחי' אותו בשל כסף, הלא לגנאי יחשב לו, וכן בענין גדולה וגבורה, מאחר שלגדולתו העצמי' אין חקר כלל וכ"ה לגבורתו העצמית, א"כ מה שמשבחי' אותו היותו גדול וגיבור אינו בערך כלל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצא</div></p> <p class=bodytext>לאמיתת הענין, וה"ז כמשל מי שהוא חכם נפלא בכל החכמות גם בחכמת התכונה שיכול לידע עתידות, ויכול ג"כ לצייר ציורין, ומשבחין אותו שיכול לצייר הלא לגנאי יחשב לפניו לגבי מעלותיו בשארי חכמות כמו תכונה וכדומה, וכמו שמואל שא' נהירין לי' שבילין דרקיע כשבילין דנהרדעא שהי' חכם גדול מאד, ואילו הי' בא אחד לשבחו במה שיודע לכתוב הלא לגנאי הי' יחשב לעוצם מעלתו, מפני כי שבח מעלת הכתיבה אינו בערך לעוצם מעלת חכמתו במה שהי' נהירין לי' שבילין דרקיע כו' וע"ד משל זה יובן שמאחר שלגדולתו העצמיות אין חקר כלל לכן מה שמשבחין אותו היותו גדול וגיבור אינו תופס מקום כלל וכלל, ומקום גדולתו אתה מוציא ענוותנותו שמשפיל א"ע להיות נק' גדול וגיבור כו' וזהו אימתי הוא גדול כשהוא בעיר אלקינו בחי' עולם הדיבור מקור התהוות הנבראי' אז הוא שייך לקרותו גדול, אבל לגדולתו העצמית אין חקר וא"כ אינו שייך לשבחו ולתארו גדול גיבור כו' להיות כי תוארי' אלו אינו תופס מקום כלל, וזהו דכתי' שאו מרום עניכם וראו מי ברא אלה פי' מי הוא שאלה שאינו מושג מי הוא, וע"ז שייך השאלה מי הוא, כי בדבר המושג אינו נופל השאלה כלל כ"א ע"ד שאינו מושג ע"ז יתכן השאלה וא"כ פי' מי ברא אלה, פי' אלה הוא דבר הגלוי, ומי ברא אלה היינו שאינו מושג מי ברא, והיינו מפני כי לגדולתו והעצמיות אין חקר כלל וא"כ ה"ז למעלה מהשגה והבנה ובזה יובן מה שאנו קורין הבריאה בשם יש מאין הלא ממך הכל, הנה באמת טעם א' לשניהן שלמה הבריאה נק' יש מאין לפי שממך הכל, ואלקות אינו מושג כלל לכן נק' מאין פי' מאין יש בו ב' פי' הא' מאין שהוא הארה בעלמא, הב' מאין שאינו מושג מי הוא ומאין זה, כמו והחכ' מאין תמצא שפי' שמציאות התהוות החכ' בא מאין דכתר ע"ד המוציא מציאה שא"י מאין בא דבר שמצא, וא"כ יובן לפי שממך הכל ואתה אינו מושג כלל לכן נק' הבריאה יש מאין פי' שנתהוה דבר המושג מבחי' שאינו מושג כלל, והנה מי אלה נת' בזהר שהם אותיות אלקי', וההפרש בניהם, שבשם אלקי' תיבת אלה קודם לתיבת מי, וגם אותיות מי הם מהופכים על אותיות ים, ומי אלה תיבת מי קודם לתיבת אלה*, וההפרש הוא בענין ההתגברות כנודע שהראשון גובר וא"כ בשם אלקי' הגם שיש בו תיבת מי בהפך אותיות עכ"ז תיבת אלה להיותו קודם הנה הוא גובר ולכן נראה העולם ליש ודבר, והיינו שנראה הגילוי שנתהוה מציאות הנבראי' ואינו נראה כלל דבר המהוה את</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצב</div></p> <p class=bodytext>הדבר שהוא בחי' מי, אבל בענין מי ברא אלה בהיפוך שתיבת מי קודם, והיינו שהנביא אומר שיתבוננו איך שמי ברא אלה פי' הגם שבגילוי אינו נראה כ"א גילוי הדבר בהעלם דבר המהווהו מ"מ צריכי' להתבונן מי הוא המהווהו, ולידע שבחי' מי בורא ומהוה כל ההתהוות שבגילוי שנק' אלה כו', והיינו בחי' גילוי ש' הוי' שבש' אלקי' שש' הוי' דוקא הוא הפועל ההתהוות כו' רק שהריבוי נעשה ע"י ש' אלקי' כנ"ל וכמשל גילוי השכל ע"י אותיות הדבור כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כתי' נעשה אדם בצלמינו כדמותינו, וכתי' בצלם אלקי' עשה את האדם, ומאחר שהאדם נעשה בצלם ובדמות שלמעלה, ולכן כמו שלמעלה יש בחי' מי ואלה כ"ה בנפש האדם ג"כ, ולהבין ענין בחי' מי ואלה שבנפש האדם צ"ל תחלה ענין ההפרש שבין שרפי' לאופנים שהשרפים אומרים קדוש, והאופנים וחיות הקודש מתנשאים לעומת השרפי' ואומרי' ברוך, ולכאו' צ"ל מה"ע מה שהאופנים וחיוה"ק מתנשאים לעומת השרפים שמשמע שכשהשרפי' אומרי' קדוש אז האופנים וחיוה"ק מתנשאים לעומתם ולכאו' מה"ע זה לזה שלכאו' אמירת האופנים וחיוה"ק ברוך אינו תלוי כלל באמירת השרפי' קדוש, ומדוע יסדן כך שנראה מתוך הנוסח כאילו אמירת האופנים וחה"ק תלוי באמירת השרפי' קדוש תחלה אז ביכולתם להתנשאות לעומתם ולומר ברוך כו', אך הענין הוא דהנה ההפרש שבין שרפי' לחיות ואופנים, שהשרפי' הם בבריאה, וחיות ביצירה, ואופנים בעשיה, ולהיות כי השרפי' הם בבריאה לכן יכולים לומר קדוש כי בבריאה מאיר אימא עילאה, כמ"ש בת"ז אימא עילאה מקננא בכורסיא היא עולם הבריאה, ולכן יכולים לומר קדוש להיות כי משיגי' איך שהוא ית' קדוש ומובדל מגדר השתלשלות העולמות, והגם שאינו שייך לומר שהם משיגי' שהרי לית מח' תפיסא בי' כלל, וזהו עצמו ענין קדוש שהוא ית' קדוש ומובדל למעלה מגדר השגה, כי אם הי' מושג אינו שייך לומר ע"ז קדוש, ומאחר שאומרי' קדוש הנה מורה היותו מובדל לגמרי א"כ אינו שייך השגה כלל, אמנם הנה ג"ז צריכי' להשיג שהוא אינו מושג, ולית מח' תפיסא בי' כלל, וכאשר השרפי' שמעמדם בבריאה אשר אימא עילאה מארת הנה הם משיגי' כל מה שהוא בגדר השגה, ומשיגי' ג"כ שאוא"ס ב"ה הוא למעלה מהשגה היינו שא"א להשיג אותו וע"כ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצג</div></p> <p class=bodytext>תשוקתם וחפצם ליכלל ולבטל באוא"ס ולכן אומרי' קדוש פי' שתשוקתם ליכלל בבחי' קדוש ומובדל, וזהו דכתי' שרפי' עומדי' ממעל לו, פי' ממעל לבחי' וא"ו, כי וא"ו הוא בחי' מידות, ואיתא בת"ז ששית ספירין מקננין ביצירה והשרפי' תשוקתם ליכלל באוא"ס שקדוש ומובדל ע"י שעמידתם בבריאה ששם אימא עילאה מארת הרי הם עומדי' ממעל לבחי' וא"ו, כי תשוקתם הוא בבחי' מי שאינו מושג כו' כנ"ל שהוא למעלה מבחי' אלה שהוא בחי' הגילוי הנמשך מבחי' ו"ק ולכן ופ"ו הוא גימ' אלה, והנה השרפי' ע"י אמירתם קדוש עי"ז ממשיכי' בחי' מי, והיינו שיומשך בחי' ש' הוי' אשר לגדולתו אין חקר, ואז אח"כ כשהאופני' וחיוה"ק אומרי' ברוך הנה הם ממשיכים שיומשך בחי' מי באלה והיינו שיהי' גדול הוי' בעיר אלקינו כו', וזהו שיסדו לומר והאופני' כו' מתנשאים לעומת השרפי' פי' שהמשכתם תלוי' בהמשכת השרפי' ע"י העלאתם באמירתם קדוש ג"פ שתשוקתם ורצונם וחפצם האמתי ליכלל וליבטל באוא"ס הקדוש ומובדל מגדר השגה עי"ז נמשך בחי' מי שהוא אינו מושג ואז כשהאופנים וחה"ק מתנשאים לעומתם ממשיכי' בחי' ש' הוי' שהוא בחי' מי בבחי' אלה שהוא ש' אלקי' כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כמו שבשרפי' וחיות ואופני' יש בחי' מי ואלה כן בנש"י יש ג"כ בחי' מי ואלה, ולהיות כי נודע שהנשמות גבוהים מהמלאכים לכן בנש"י יש בכל נשמה בחי' אלה, ולא כמו במלאכי' שהשרפי' הם בחי' מי, וחיות ואופני' הם בחי' אלה, אבל בנש"י יש בכל נשמה ב' הבחי', והיינו בחי' יחו"ע ויחו"ת, שהם ב' פסוקי' דק"ש שמע ובשכמל"ו, שמע הוא בחי' יחו"ע איך שכולא קמי' כלא ממש חשיב, ומי לי בשמי' ועמך לא חפצתי בארץ שלא יחפוץ לא בג"ע התחתון ולא בג"ע העליון ולא בעוה"ב שכולם הם עמך כ"א יחפוץ ליכלל וליבטל ולדבקה בו ית', וזהו כדוגמת השרפי' שחפצם ליכלל באוא"ס שלמעלה מהשגה, ובשכמל"ו הוא בחי' יחו"ת בחי' ביטול היש לאין, פי' הגם כי נתהוה מציאות היש עכ"ז הנה הוא בטל להאין המהוה אותו תמיד, וזהו כענין החיות והאופנים שאומרי' ברוך כבוד הוי' היינו שיומשך בחי' מי המהוה באלה המתהוה כנ"ל, וב' בחי' אלו הם בחי' מי ואלה שיש בנש"י.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> גפן ממצרים תסיע, פי' מצרים הוא מיצר מי מיצר ים, והיינו שתיבת מיצר קודמים לאותיות ים שהם בהיפך אתוון מי, וידוע שכל היפוך הוא הסתר וההקדמה ג"כ גוברת וגם בתיבת מצרי' הנה ההקדמה הוא תי' מיצר שהוא הסתר גמור יותר הרבה מתיבת אלה המורה על הגילוי כנ"ל, ולכן במצרי' הי' חשך כפול ומכופל וכענין שא' פרעה לא ידעתי את הוי', כ"א מ"ש אלקי' ידע כי יוסף א"ל אלקי' יענה את שלו' פרעה, ובעבודה מצרי' הוא מיצר הגרון המונע ומעכב מבא בחי' מי בבחי' אלה, כי מי היא בחי' מוחין שה"ע ההתבוננות באלקות איך שמי ברא אלה, והנה מצד התבוננות זו הי' צריך לבא לבחי' התפעלות המדות שבלב עד שע"י אריכות ההתבוננות איך שאני הוי' לא שניתי ה"צ לבוא לבחי' כליות הנפש, ואתם בני יעקב לא כליתם והיינו מפני שמיצר הגרון מונע ומעכב שלא יאיר איך שהוא במוחין שיבא להתגלות בלב ולכן יש בגרון ג' שרי פרעה שהם קנה ושט וורידין שה"ע תאוות אכילה ושתי' שהם קנה ושט וורידין הם רתיחת הדמי' בהבלי עולם, שהרי הוא יכול לעשות כל צרכיו הגשמי' בלא לב ולב, ולמה הוא הרתיחה במסחר ושא"ד אלא שזהו תוקף חום הדם שבוורידין, וה"ז הוא מונע ומעכב הגם שיתבונן במוחו איך שאני הוי' לא שניתי עכ"ז לא יבא מזה שום התפעלות בלב לבוא לידי אהוי"ר וז"ע מצרי', אבל יציאת מצרי' הוא לצאת מכל המצרי' וגבולי' המונעי' ומעכבים וזהו גפן ממצרי' תסיע, גפן הוא יין וביין נא' שהוא משמח אלקי' דהנה היין הי' כנוס תחלה בענבי' וע"י שדורכי' אותו בגת יוצא מהעלם אל הגילוי ולכן פעלתו ג"כ להוציא מהעלם אל הגילוי וכמש"א נכנס יין יצא סוד, והיינו בחי' הסוד הוי' שליראיו והיינו שיתגלה ש' הוי' שהוא סוד פי' שהוא בהעלם בש' אלקי' יוצא אל הגילוי וז"ע השמחה דש' אלקי' כי ענין השמחה פועל התגלות, ומאחר שהיין פועל הגילוי ה"ז הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שצה</div></p> <p class=bodytext>בחי' השמחה וז"ע יין משמח אלקי'. וז"ע גפן ממצרי' שמצרי' הוא מיצר ים שנמשך מצירופי' אחרוני' דש' אלקי' וע"י הגפן שהוא היין משמח אלקי' שיתגלה סוד הוי', וזהו פלג אלקי' מלא מים פי' כשמפלגי' שם אלקי' לחצאין להיות מי אלה אז הוא מלא מים שהוא בחי' החסדי' היפך הגבורה דש' אלקי', והיינו שיתבסמו ויומתקו הגבורות ע"י הארת ש' הוי' שמאיר בגילוי בש' אלקי' וזהו ענין הנטיעה ראשונה שנטען במצרי' וע"י הנסיעה פי' היציאה ממצרי' שז"ע גפן ממצרי' כו' ע"י גפן שהוא היין נעשה שמחה בש' אלקי' שיתגלה העלם אותיות י"ם דש' אלקי' (הם מ"ח צירופי' אחרוני' דש' אלקי' ) להיות בבחי' מי שרומז לש' הוי' שלגדולתו אין חקר שיהי' בבחי' מי ברא אלה כו'. </p> <p class=bodytext>—————— ּ ——————</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>