ויענך וירעיבך
תטו
ויענך וירעיבך ויאכילך את המן כו' למען ענותך לנסותך לדעת הילך בתורתי, הנה ארז"ל אין ימה"ש לישראל אלא ארבעים שנה שנא' שמחנו כימות עינתנו, והיינו שכנגד ארבעים שנה שאכלו ישראל את המן במדבר דכתי' בי' ויענך, ולכן לימה"ש ישמחנו כזמן העינוי הלזה וצ"ל למה נק' זמן אכילת המן בשם עינוי והלא ארז"ל שכל הטעמי' היו בו ומקרא מלא הוא וטעמו כצפיחית בדבש, וגם נגנז צלוחי' המן לדורות להראות הלחם שאכלו במדבר לרום חשיבותו, וא"כ האיך נקרא עינוי, והנה במן נא' למען אנסנו הילך בתורתי, אשר גם זה צ"ל מהו ענין אכילת המן להילוך בדרכי התורה ומהו הנסיון באכילת המן, הנה כתי' כי תרכב על סוסך שקאי על מ"ת כנודע שאותיות התורה נק' בשם סוסים, והיינו שכמו הסוס נושא את האדם למקום אשר בעצמו א"י לבוא לשם, כן הוא שע"י אותיות התורה נגבהים נש"י למקום אשר מצד עצמם לא היו יכולים לבא לשם, והענין הוא דהנה יש ג' בחי' באותיות אתווין רברבין אתוין זעירין ואתווין בינונים, והנה כל התורה היא באתווין בינונים ויש אתווין רברבין כמו ב' דבראשית יו"ד דועתה יגדל נא, ויש אתווין זעירין כמו ה' דבהבראם, א' דויקרא, וכלליות בריאת העולם הוא מאתווין זעירין וזהו דכתי' אלה כו' בהבראם וארז"ל בהא