תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - שופר של ר"ה של יעל כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/19/index.htm">שופר של ר"ה של יעל כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>שופר של ר"ה של יעל כו'</h3><div class=pageno>תכו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>עשי"ת להחזיר פב"פ כו' קרי"ס ור"ה כו' זכרונות</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>ר"ה</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>שופר</span> של ר"ה של יעל פשוט כו' ושתי חצוצרות כו' שופר מאריך וחצוצרות מקצרות שמצות היום בשופר, ולכאו' מאחר שמצוות היום בשופר ולכן חצוצרות מקצרות א"כ למה צריכי' החצוצרות, והענין הוא דכתי' תתן אמת ליעקב חסד לאברהם אשר נשבעת כו' וצ"ל הלא יעקב הי' מרכבה למדת הת"ת שהיא בחי' אמת כמ"ש ונתתם לי אות אמת ופי' בזהר דא אות וא"ו וכן אברהם הי' מרכבה למדת החסד כמ"ש בפרד"ס בשם ס' הבהיר אמרה מדת </p> <p class=bodytext><div class=pageno>תכז</div></p> <p class=bodytext>החסד כל ימי היות אברם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי וא"כ למה צריכי' ליתן להם חסד ואמת, וגם מהו ענין השבועה אשר נשבעת לאבותינו כו' הלא גם מצד עבודתם הגיעו לחסד ואמת. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ויובן</span> בהקדם ענין מלכיות וזכרונות, הנה ענין עשרת י"ת הוא להחזיר פב"פ כידוע להיות כי בר"ה תחלת מעשיו של הקב"ה בעשרה מאמרות הי' בבחי' אב"א, פי' כי בהתגלות ראשית הצמצום מאור א"ס ב"ה להיות מקור לנאצלים דהיינו מ' דא"ס כידוע, הרי נסתלק מיד בחי' פנימי' מהות ועצמות אור א"ס ב"ה ולא האיר בההתגלות כ"א בחי' אחוריים דהיינו בחי' נה"י שבנה"י כו', מאחר שהי' צ"ל התגלות יש ודבר בחי' עשי' לגבי מהותו ועצמותו ית' אם הי' מאיר בה בחי' פנימי' הי' חוזר למקורו והי' כלא הי', וכמו"כ בכל בחי' מלכות אפי' במ' שבמ' שבעולם העשיי' המהווה כדור הארץ הלזו מאין ליש, הרי בהתגלות שמים והארץ וכל אשר בהם לא נראה לעין המקור השופע עליהם כי הוא בבחי' הסתלקו' שאם לא הי' המקור בהעלם לא הי' נמשך התהוות כדור הארץ וכו' וכמו שנראה בהתגלות כחות הנפש כמו אותיות השכל מכח מקור השכל השופע ומגלה את ההשכלה, שכאשר כבר נמשכה ההשכלה לא נראה מקור השכל כלל ואע"פ שבודאי כל פרטי המשכת גילוי השכל אינו אלא עפ"י מקורו הממשיכו תמיד, ולכן אנו רואים שיש מי שהוא בר שכל שמבין בעצמו השכל בטוב הדק היטב אבל להסבירו לזולתו אינו יכול והיינו מפני שאין לו שכל רחב כ"כ שיוכל להשפיל השכל לזולתו, ולכאו' נראה כי מי שמסביר השכל לזולתו זהו רק שיש לו אותיות יותר הרבה במה להלביש את השכל ולהסבירו, אמנם באמת תלוי זה באופן הבנת השכל בעצמו שמי שיכול להסביר לזולתו בטוב הנה הוא בעצמו מבין השכל באופן היותר נעלה שהרי ההשפעה לזולתו הוא רק חלק עשירי' ועוד פחות והיינו שחלק העשר אינו רק במספר זהו חלק עשירי אבל בכמות אינו חלק עשירי שהרי החכ' נחשב לבחי' א' והדבור נחשב ג"כ לבחי' א' אשר בכמות אינו בערך הדבור לגבי החכ' כלל, וא"כ מאחר שבהשפעת המשפיע למקבל מבין המקבל כל ההשכלה בטוב מוכרח שאצל המשפיע מאיר אור השכל עשר פעמים ככה ויותר הרבה כו', אמנם אם נחשוב מצד מעלת האותיות שיש לו ריבוי אותיות הנה ג"ז נודע כי שורש האותיות הם מבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תכח</div></p> <p class=bodytext>קדמות השכל שהרי אין המוצאות מוציאי' האותיות ע"ד כמו חוטי הכינור שמוציאים קול נגינה שאם כן ה"צ להיות שהיות זמן להתבונן באיזה מוצא לנענע שיוצא קול ובאמת לא כן הוא אלא שהאותיות הם קבועי' בעצם הנפש והם הם המנענעי' המוצאות להוציא קול ומאחר שאנו רואים שיש לו ריבוי אותיות אשר הם כלים לגילוי אור החכ' ונמצא שמגודל וריבוי הכלים נבין ריבוי האור שבעצם נפשו איך שמאיר אור השכל אצלו בטוב טעם ודעת, ומ"מ לא נראה כלל כ"א גילוי השכל לבד וכח המשכיל הוא בהעלם מאד, והוא מפני שנתצמצם מאד בעצמותו והגילוי שכל שנמשך אינו אלא מבחי' נה"י שבכח המשכיל כל שכל דהיינו בחי' ההשפעה שלו לבד וא"כ צ"ל הסתלקו' פנימי' כח המשכיל כדי שיהי' שיוכל להיות בחי' נה"י שבו לבד, ואף גם ההשפעה השופע נעלמ' כשנמשך ממנה ההשכלה והיינו בחי' נה"י שבנה"י כי כל ספי' כלולה מי' ובמדת ההשפעה למקבל יש בה חב"ד וחג"ת והם נעלמי' מן המקבל המצומצם מאד ולא נכנס בו בבחי' גילוי ההשפעה אלא בחי' נה"י שבנה"י, וענין אב"א הוא שגם קבלת המקבל מן המשפיע הוא מקבל בחי' אחוריי' שבו לבד ולא בפנימיותו, וענינו מובן למשכיל למעלה בענין עשרה מאמרות יהי אור הוא כמו פקודת המלך היושב על כסא המלוכה שהוא בחי' חיצוניות המלוכה העצמי' כמ"ש במ"א, כמ"כ מ' דא"ס מאחר שנמשך ממנו הארת הקו מקור לנאצלי' כו' הוא בחי' אחוריי' שבו ולא בחי' הפנימי', וכן במ' דאצי' מקור לבעלי גבול מאחר שהוא השפלה גדולה הם הבלי' לבד מדיבור העליון כידוע. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> לכאו' זהו כענין ים ויבשה, שענין בחי' מה שנק' המל' בשם ים הוא מה שכונס אורות האצי' בתוכו לבלי יתגלו ואז יכול להיות בחי' ארץ המהוה בי"ע, וא"כ מהו ההפרש בין קרי"ס לר"ה מקור התהוות כל הנבראי', אך הענין הוא דהנה בקרי"ס הוא שהפך ים ליבשה, דהנה כל מה שיש בים יש ביבשה רק שהברואים שבים מובלעים במי שהים שאינם יכולים להיות נפרד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תכט</div></p> <p class=bodytext>אפי' רגע א' וכמו דגים שבים שמיד שמפורשין מן הים הם מתים, וברואי' שביבשה מיד שיורדי' לים א"א להם לחיות אפי' זמן מועט והיינו מפני כי הדגים שבים ה"ה ממהות המים ממש, ולכן לענין מקוה יש מי שסובר כל מי שהוא מבריאת המים ה"ה כמים, והיינו שמהותם הוא ממהות המים ממש, ולכן דגים א"צ שחיטה להיות כי גם לאחר שנבראו מן המים ה"ה כמהות המים ממש, ועד"ז יובן במלאכי' שנק' בשם נוני ימא וכן נשמות הגבוהות כמו רב המנונא סבא שנק' רב המנונא ל' נוני שהי' נשמתו דבוקה באלקות גם בהתלבשותה בגוף בבחי' דביקת נפלא בלי שום פירוד כלל, וכמו משה שא' על עצמו ונתתי מטר ארצכם שלכאו' איך יאמר הנברא ע"ע כן אלא מפני שבמשה כתי' כי מן המים משיתיהו שהי' מעלמא דאתכסיא בחי' ים שהי' בטל בתכלית ונחנו מה בבחי' ביטול גמור כמו דגים שבים שא"א להם ליפרד כלל, משא"כ ברואי' שביבשה הגם כי מקבלים חיות מהארץ שהרי ארץ ממנה תצא לחם מ"מ ה"ה יכול לחיות כשט באויר או כשט במים, וגם בהיותו עומד עלה ארץ ה"ה אינו מובלע כלל בארץ, כ"א הוא באויר ובלתי אויר א"י לחיות, ודגי הים עיקר חיותם מהמים לבד ולא מהאויר שהרי במים לא יש אויר וכנודע שפעולת המים הוא לדחות האויר כו' וא"כ עיקר חיותם הוא מן המים לבד, ולפ"ז נראה נגלה ההבדל שבין ים ליבשה, וענין הים הוא שמעלים על הנבראי' שבו לבלי יתגלו ליבשה כלל להיות עיקר חיותם תלוי בזה כו', ועד"ז יובן באצי' העליון שבחי' ים הוא מה שכונס אורות האצי' בתוכו ואז יכול להיות מבחי' מל' דאצי' הנק' בשם ארץ להוות בי"ע, אמנם בלתי כיסוי הים הרי הי' נגלה אור האצי' ומחמת גילוי אור האצי' לא הי' באפשרי כלל להתהוות בי"ע, וענין קרי"ס היינו שהפך ים ליבשה שגם ביבשה יתגלה גילוי אלקות כמו שהוא בעלמא דאתכסיא ולכן כאו"א הראה באצבע וא' זה אלי,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תל</div></p> <p class=bodytext>דהנה כל הנביאי' נתנבאו בכה נוסף עליהם משה שנתנבא בזה והיינו כי משה כתי' בי' מן המים משיתיהו שהי' מעלמא דאתכסיא בחי' ים לכן הי' אצלו גילוי בבחי' זה כמו שורש נשמתו כמו שהיא בים כן היתה בהתלבשותו בגוף ולכן משה משה לא פסיק טעמא, אברהם אברהם פסיק טעמא והיינו כי באברהם אינו דומה אברהם שלמעלה לכמו שהי' מלובש בגוף, ובכל עולם מובדל בחי' אברהם שבעולם העליון לעולם שלמטה הימנו, אבל משה משה לא פסיק טעמא שמשה כמו שהוא בעולם העליון כן הי' בנשמתו המלובשת בגופו כו' והיינו מפני כי מן המים משיתיהו בחי' ים, ולכן נתנבא בזה כו', וא"כ יובן מה שכאו"א הראה באצבע זה אלי שזכו כולם לגילוי עלמא דאתכסיא. וביאור הענין הוא דהנה לא כל הנשמה מלובשת בגוף כי מה שמלובשת בגוף היא רק הארה ומקצת מן הנשמה לבד שהרי מלאך בשליש עולם עומד וכ"ש נשמה שגבוה מן המלאך, אלא שמה שמאיר בגוף הוא רק הארה ומקצת מן הנשמה לבד ועיקר הנשמה היא למעלה וע"ז ארז"ל גבי חבירי דניאל על מ"ש והאנשים אשר אתו לא ראו את המראה אבל חרדה גדולה נפלה עליהם ופריך מאחר דלא חזי למה נפל עליהם החרדה ומשני אע"ג דאיהי לא חזי מזלי' חזי פי' מזלי' חזי שבבחי' שרש ומקור הנשמה בחי' מזל שם הוא חזי שמאיר בחי' ראי' באלקות, וא"כ בקרי"ס שראו עד שכאו"א הראה באצבע זה אלי היינו מפני שהאיר בהם שרש ומקור הנשמה בחי' מזלי' שמזליי' חזי פי' שמאיר שם בחי' הראי' באלקות וע"י שהאיר בחי' זו בגוף ראו כאו"א עד שהראו באצבע פי' שהראו אחד לזולתו ראיית אלקות כו', וענין פי' עלמא דאתכסיא היינו שמכוסה ונעלם לגמרי מעלמא דאתגליא, ולכן בקרי"ס כשהי' צריך להיות גילוי עלמא דאתכסיא נא' הפך ים ליבשה שנעשה היפך וסדר* השתלשלות לגמרי ונתגלה בחי' ומדריגה מה שלא יש כלל בעלמא דאתגליא, אמנם בר"ה לא כן הוא כ"א שישנו הכל רק שהם אחור באחור פי' כמו שני ב"א שכ"א הוא בציור פרצוף אדם רק שעומדים אחור באחור לא נמשך שום גילוי מא' לחבירו וכשמהפכים פניהם זל"ז הרי נתגלה, ואין הענין שנתגלה מה שלא הי' תחלה כלל כ"א שלא יהי' בבחי' חיצוני' לבד בחי' נה"י שבו אלא שיומשך גם הפנימיות שבו ממה שישנו תחלה רק שהי' אב"א יהי' בבחי' נסירה להיות פב"פ הן במשפיע והן במקבל, וזהו שורש ענין הנסירה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלא</div></p> <p class=bodytext>להחזיר פב"פ היינו פני המקבל אל פני המשפיע כו', והנה להחזיר פב"פ ענינו פני המקבל אל פני המשפיע היינו אמרו לפני מלכיות פי' ע"י אמירת הפסוקי' שבתורה שהיא פנימי' חכ' שבמ' דאצי' כידוע ונזכרו בהם ענין המלכו', בזה ממשיכי' פנימי' מדת מל' דאצי' לעשרה מאמרות ורוח פיו ית' עד"מ כמו שרוממות המלך ב"ו בעצמותו הוא רם ומתנשא מעל עבדיו עד התפשטו' גדולתו ואימתו עליהם הוא בבחי' אחוריי' וחיצוניות מן עצמיות רוממותו וכדי שישפיל עצמיות גדולתו ויהי' מלך עליהם בפקודותיו וכו' הוא ע"י השבח שמשבחי' לפניו איכות התפשטו' המלוכה איך שעבדיו בטלים אליו כו' וע"י השבח מעוררי' שיומשך מפנימי' גדולתו שיתפשט גדולתו עליהם בפקודותיו כו', כמ"כ מובן למשכיל שע"י הזכרות מלכו' שבפסוקי התורה דמתני' מלכתא שהם דברי חכ' המלך כמ"ש במ"א הם נמשכי' להאיר בעשרה מאמרות דהיינו שיהי' פנימי' חכמתו ורצונו בהתפשטו' המלוכה שהם הבלים ורוח פיו ית' מקור לבעלי גבול כידוע, ולהיות כי כנ"י הוא פנימי' מ' דאצי' כידוע, לכן ע"י התשובה בפנימי' הלב הם ממשיכי' ג"כ הארת פנימי' מדת מלכותו ית' שיהי' מלך חפץ בחיים, ע"כ זה הוא להחזיר פנימי' שבמקבל כדי להחיות רוח שפלים לבד כידוע, אבל החזרת פני המשפיע שלא יהי' השפעתו בבחי' נה"י שבנה"י שבו כנ"ל כ"א מבחי' פנימיותו ועצמיותו הוא ענין הזכרונות אתה זוכר מעשה עולם ופוקד כל יצורי קדם, פי' מעשה עולם הם בחי' קטנות שבז"א כשהוא כלול תלת גו תלת דהיינו חג"ת בנה"י והוא בבטן אימא כו', דהנה ששת ימים תעבוד שית אלפי שני הוי עלמא שהם הארות מדותיו ית' כידוע בזמן הגלות אין בחי' המוחי' והפנימי' מאיר בו' ימי המעשה רק הוא בבחי' שינה אלקיכם ישן הוא ולכן מחי' ישראל והאומות בשוה, והענין כידוע בענין אח דלי"ת שהארת המדות בפנימי' מל' הוא מבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלב</div></p> <p class=bodytext>חיצוניות המדות מבחי' נה"י שבנה"י, כמשל מדות הנרגשי' בבשר הלב שגם בשינה יחיו את כל הגוף כי הלב פליג לכל שייפין המובחר שבחיות הדם תמיד ותמיד דופק בו החיות כו' אלא שהארות פנימי' המדות שבלב להנהגת הגוף לאהוב ולשנוא אינו אלא עפ"י הארת השכל הנק' רוח ממללא כידוע, זה א"א להיות בשינה כ"א המדות טבעיות שבלא שכל כמו שהם בבהמה זהו גם בשינה שאז הסתלקות השכל לגמרי וגם פנימי' מהות המדות לאהוב ולשנוא והתפארות, רק בחי' נה"י שבהם דהיינו כמו הרגשת אהבה טבעי' שבבשר הלב שהוא השפעת האהבה הרוחניות לבד ואף גם זאת איננה בשינה כ"א בחי' נה"י שבנה"י דהיינו החיות הדופק בלב שהוא בחי' נה"י לאהבה טבעי' שבלב, כמו שבבהמה חיות לבה יוליכה להמאכל אשר תחשוק בלבה וד"ל, וכמ"כ בחי' שינה בז"א דאצי' הוא הסתלקות המוחי' שבמדות והוא רק בבחי' עיבור בבטן אימא, פי' שהמדות הפנימי' כולם בשעת השינה כלולי' בשכל ואינם נמשכים לדבר בפ"ע כמו שהעובר ירך אמו הוא כמ"כ ו' ימי המעשה הנק' ימי עולם ומעשה עולם הוא בחי' קטנות מאד ולגבי עצמיות מדותיו ית' כלא ממש חשיבי ויכול להיות בחי' שכחה עליהם כמו המתעסק באיזו ציור בלא כוונה בשכל אף שנמשך מן הלב כח פועל ידיו, מ"מ כיון שלא הי' הציור בכוונת שכל בבחי' פנימי' המדה כו' יכול לשכוח לגמרי על מעשה ידיו כו' וצריך להזכיר לו פועל ידיו שעשה כך והוא צריך ליתן זכרון מוחו על הציור שהי' נשכח ממנו כאלו לא הי' ובשעת זכרונו על הציור הרי כח פועל הציור המצומצם מתעלה אז מקטניות צמצומו שלא הי' תופס מקום כלל, ועתה כשנזכר עליו נחשב לדבר מה כו' וכמו מלך גדול ששוכח על הפחות הערך מאד ליתן לו מתנה או לקרוא אותו לסעודתו כו' וכשנזכר עליו הרי הוא מעליהו בזכרונו מפחיתותו, וזהו אתה זוכר מעשה עולם שיומשך פנימי' מדותיו ית' ויזכור על מעשה עולם ובזה יתעלו להתפס מקום וזהו יעלה ויבא שזכרון פנימי' המשפיע על בחי' חיצוניות שבו ה"ז העלא' לחיצוניות שלו כנ"ל, וזהו זכרון אבותינו מפני שאברהם אוהבי הי' בחי' מרכבה לאהבה דאצי' לבחי' קטנות שבמדת חסד דאצי' ויכול לשכוח על הגבלת אהבת נשמת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלג</div></p> <p class=bodytext>אברהם (כמו המשל בעת השינה כאשר ימשוך ידו מחמת חיות שבלבו בלא כוונה שישכח ע"ז אחר הקיצו כו' כמ"כ חסד דרועא ימינא דז"א כו' וד"ל) וצריך להיות ע"ז העלא' הזכרון כו' וכן אפי' בכל ו' ימי המעשה מה שיהי' יום שכולו שבת ויהי' עוד שמטה כו' כולם צריכי' לזכרון מאחר שכולם הם רק התפשטות אורות מן א"ס ב"ה מהעלם עצמותו ומהותו ית' וכנ"ל וד"ל, וזהו צופה ומביט עד סוף כל הדורות, היוצר יחד לבם כו' מפני שענין הזכרון הוא כמשל שיזכור האדם על ריבוי דבריו ומחשבותיו, שיהי' תנועת הזכרון כולל אותם בסקירה א' אף שהיו המחשבות והדבורים רבים מאד וכמ"ש במ"א, ומ"מ אף שיכלול אותם ברגע הרי ירידה הוא לבחי' עצמיות שבו מאחר שהמחשבות והדבורים הם בחי' התפשטות שהי' ממנו לבד א"כ מה שהוא נותן זכרון מוחו עליהם ויכללם הוא בחי' ירידה וצצום ממהותו העצמי, וזהו ויבא לשון המשכה מפני שהזכרון הוא ירידה למעלה למטה להיות צופה בסקירה א' כל הדורות וד"ל. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> כל זה הוא ענין הנסירה להחזיר פני המקבל שלא יהי' אב"א ואז יומשך הזכרון שהוא פנימי' המשפיע וזהו בכל המדרגות עד רום המעלות כי מלכותך מלכות כל עולמים כידוע, אבל פנימי' המשפיע בלי החזרת פני המקבל א"א כי פנים באחור אינו כלל בזווג אדם כו' רק בבהמה וד"ל. והנה ענין זוכר הברית כי הנה הזכרון מפני שהוא ירידה מעצמיות המשפיע וצמצום עצמותו מאד לכן תיקנו לומר אב הרחמים זוכר יצוריו בברכת אתה גבור שברכת אתה גבור שם אגל"א שהוא מקור הגבורות מהארת מ' דא"ס שיהי' בחי' קו לבד כו' וכן כל העליות וירידות האורות וכלים דאצי' שהוא ענין השבירה והתיקון כידוע בשית אלפי שני האיש דרכו לכבש כו' הכל ע"י בחי' גבורות וצמצום הקו אור א"ס ב"ה וזהו מקיים אמונתו לישיני</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלד</div></p> <p class=bodytext>עפר כו' מי כמוך בעל גבורות ה' איש מלחמה להפך חשך לאור מה שנפל בשבירת הכלים הנק' ישיני עפר וכו', ולכן גם הזכירה על יצוריו אע"פ שהוא מבחי' פנימי' הארת הקו כו', אבל להיותו ירידה לזכור כל ו' ימי המעשה והבירורים כו' ומה שיהי' עליי' באלף הז' ועוד שמטה כו' כי גם בגבורות שהוא התפשטות אור א"ס ב"ה אין דומה לך פי' למהו' א"ס ב"ה ממש כי מה שיהי' נ' אלף יובלות הכל הוא מבחי' קו כו' וד"ל, וא"כ גם הזכירה על התפשטות מעצמותו ומהותו הוא ג"כ צמצום גדול ולכן נזכר בברכה זו אלא שמ"מ נמשך הארת הזכירה מן רחמים רבים אב הרחמים הוא הזוכר יצוריו כי חסד הוא לגבי רוח שפלים כו', אך ענין התעוררות המשכת חסד זה שיומשך לזכור על אהבת אברהם מאחר שאין אהבת אברהם ערוך אל אור אהבה דאצי' כמ"ש במ"א בענין אנכי עפר ואפר, וכן באהבת כנ"י שיעוררו על נשמתם אהבה עילאה אהבת עולם בית ישראל אהבת כו' הוא אשר נשבעת לאבותינו וכרת עמהם ברית וע"י זכרון הברית הכרותה ביניהם הוא נזכר גם על מהות הגבלות נשמתם וזהו זוכר הברית, אך ענין השבועה והכריתת ברית הוא ענין ההתקשרות הנפלא כמו שני אוהבים נאמנים שאהבתם נפלאה בהיותם יחד וכשרוצים להפרד וכל א' יטרד מאד לזמן רב במקומות רחוקים כו' אזי כורתים ברית ושבועה שלא ישכח א' על חבירו אף בעת ריחוקם הגדול שהי' ראוי אז להיות השכחה מפני שנתעלמה אז האהבה מפני הריחוק בזמן ומקום כו' והנה ע"י השבועה שנשבע א' לחבירו שלא ישכחנו לעולם אז בעת השבועה הוא ענין ההתקשרות הנפלא שמחמתה תעורר זכרון מוחו עליו אף בשעת ריחוקו מאד, והטעם מפני שהתקשרות זו הוא התערבות החיות כל א' ממשיך מחיות בחבירו עד שישאר הארת חיות חבירו כלול בו בהעלם, והוא המעורר הזכרון עליו כו', נמצא שהתקשרות זו הוא העולה על אהבתם הנפלא' ביתרון ההשפעה שמשפיע ומקשר חיותו בחבירו מה שלא הי' בהאהב' הנפלאה זאת ההשפעה והוא בחי' יסוד המשפיע האהבה וד"ל, ובהשפעתו הוא מתקשר בהמקבל עד שהוא מוכרח לזכור עליו מפני חיותו שהשפיע בו וכמו שזוכר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלה</div></p> <p class=bodytext>הוא עצמותו תמיד כו' וכן מפני התקשרו' חיות המקבל בו מוכרח המקבל לזכור עליו כמו שהוא זוכר עצמותו כו' וד"ל, וזהו אין האשה כורתת ברית מפני ששלימות' בהמשפיע ושלימות המשפיע בה וד"ל ועפי"ז יובן ענין השבועה משכונא דילי גבייכו לא מאסתים כו' אבל עת שיעוררו אהבתם יומשך עליהם אהבה אלקי' ע"י ההתקשרו' השבועה שנשבע ה' לאבותינו וד"ל וזוכר חסדי אבות ומביא גואל זכרנו לחיים שבברכת אבות הוא השבועה המעורר הזכרון שבברכת אתה גבור זוכר יצוריו כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וז"ע</span> החצוצרות כי הנה הרה"מ ממעזריץ ז"ל פי' חצוצרות שני חצאי צורות פי' שזהו ע"י הכריתות ברית שכ"א הוא רק חצי צורה וא"כ ז"ע השבועה אשר נשבעת לאבותינו, וזהו שופר של ר"ה של יעל פי' ע"ד שאה"כ הרים הגבוהי' ליעלי' פי' הרים הוא בחי' אהבה ובבעלי תשובה הוא בחי' תשובה מעומקא דליבא ועי"ז הוא בבחי' יעל ל' עולה ופי' מצופה זהב הוא בחי' אה"ר ושני חצוצרות הוא ב' חצאי צורות שהוא נגד אמת דיעקב וחסד דאברהם שז"ע אשר נשבעת לאבותינו ועכ"ז שופר מאריך שמצות היום בשופר כי הנה ארז"ל אמרו לפני כו' ובמה בשופר שע"י השופר בחי' מן המצר קראתי עי"ז בא לבחי' זכרון והמשכות מל' להיות מלוך כו' וגם במה בשופר מה הוא בחי' ביטול וע"י השופר שמטיל חרדה עי"ז בא לבחי' ביטול ואז ע"י המצר שנעשה לו מפגמי' הקודמי' עי"ז נמשך להיות במרחב י"ה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>