יוה"כ אסור באכו"ש כו'
תלו
בס"ד מיוהכ"פ
שבת ויוה"כ תענוג המורכב, הפשוט כו' שעיר לעזאזל כו' כבישה, כביסה
מחרת יוהכ"פ
יוהכ"פ אסור באכילה ושתי' ורחיצה כו' שיום הוא שנאסר בה' עינוים ולכאו' צ"ל הלא יוהכ"פ נק' שבת שבתון ובשבת מצוה לאכול וכמארז"ל במה מענגו באכו"ש ויש ג' סעודות מה שבכל יום הוא רק ב' סעודות כמ"ש בערב כו' ובבוקר תשבעו לחם, וביוהכ"פ שהוא שבת שבתון הוא עינוי בה' דברים הנ"ל, ויובן בהקדם השבת שהוא השביתה מששת ימי החול שכל יומא עביד עבידתא, ובשבת הוא השביתה ועד"מ אדם שעושה מלאכה המוחין שלו מוטרדים בהמלאכה, והגם כי ידיו הם העושים מ"מ מתייחס עשיית המלאכה להמוחין וכששובת אז מתעלי' המוחין ומתענג מהמלאכה שנעשית בטוב וז"ע השבת שהוא בחי' התענוג כי שבת דמעלי שבתא היא החזרת המוחין, ולכן א"א להיות שבת כ"א שתחלה יהי' חול, ולכן המהלך במדבר מונה ששה ומשמר יום א' שצ"ל תחלה מונה ששה, ושבתא דיומא הוא בחי' המשכת העונג, והנה עונג זה הוא תענוג מורכב והיינו שהוא מורכב מהדבר שממנה נמשך העונג שהרי בלתי דבר זה לא יש ממה לקבל תענוג והגם כי עצם ענין העונג אינו נמשך מדבר זה כ"א מעצמיות התענוג עכ"ז מאחר שזה סיבה שיומשך הארת העונג ה"ה קשור בו דוקא וגם זה מורה כי לא נמשך מהתענוג רק הארה לבד ולא העצם, וזהו דכתי' וקראת לשבת ענג שצריך לקרות היינו להמשיך העונג מפני כי העונג מורכב כנ"ל,