תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - יוה"כ אסור באכו"ש כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/20/index.htm">יוה"כ אסור באכו"ש כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>יוה"כ אסור באכו"ש כו'</h3><div class=pageno>תלו</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד מיוהכ"פ</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>שבת ויוה"כ תענוג המורכב, הפשוט כו' שעיר לעזאזל כו' כבישה, כביסה</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>מחרת יוהכ"פ</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>יוהכ"פ</span> אסור באכילה ושתי' ורחיצה כו' שיום הוא שנאסר בה' עינוים ולכאו' צ"ל הלא יוהכ"פ נק' שבת שבתון ובשבת מצוה לאכול וכמארז"ל במה מענגו באכו"ש ויש ג' סעודות מה שבכל יום הוא רק ב' סעודות כמ"ש בערב כו' ובבוקר תשבעו לחם, וביוהכ"פ שהוא שבת שבתון הוא עינוי בה' דברים הנ"ל, ויובן בהקדם השבת שהוא השביתה מששת ימי החול שכל יומא עביד עבידתא, ובשבת הוא השביתה ועד"מ אדם שעושה מלאכה המוחין שלו מוטרדים בהמלאכה, והגם כי ידיו הם העושים מ"מ מתייחס עשיית המלאכה להמוחין וכששובת אז מתעלי' המוחין ומתענג מהמלאכה שנעשית בטוב וז"ע השבת שהוא בחי' התענוג כי שבת דמעלי שבתא היא החזרת המוחין, ולכן א"א להיות שבת כ"א שתחלה יהי' חול, ולכן המהלך במדבר מונה ששה ומשמר יום א' שצ"ל תחלה מונה ששה, ושבתא דיומא הוא בחי' המשכת העונג, והנה עונג זה הוא תענוג מורכב והיינו שהוא מורכב מהדבר שממנה נמשך העונג שהרי בלתי דבר זה לא יש ממה לקבל תענוג והגם כי עצם ענין העונג אינו נמשך מדבר זה כ"א מעצמיות התענוג עכ"ז מאחר שזה סיבה שיומשך הארת העונג ה"ה קשור בו דוקא וגם זה מורה כי לא נמשך מהתענוג רק הארה לבד ולא העצם, וזהו דכתי' וקראת לשבת ענג שצריך לקרות היינו להמשיך העונג מפני כי העונג מורכב כנ"ל,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלז</div></p> <p class=bodytext>וזהו אז תתענג על הוי' שדרשו בזהר על סעודת שבת כי פי' על הוי' הוא כי ש' הוי' לשון מהוה, והיינו דכתי' מה רבו מעשיך הוי', וכתי' מה גדלו מעשיך הוי' שכולם נעשו מש' הוי' כי הוא צוה ונבראו, והגם כי ברא אלקי' מ"מ המצוה הוא שם הוי' ועל שם הוי' זה תתענג על הוי' וזהו בשבת, ולכן צ"ל סעודה, רק שבסעודה שלישית יוצאין בפירות או מיני תורגימא מפני כי כתי' היום לא שגם ע"י לא ממשיכים זה והוא מפני כי בסעודה ג' היא סעודתא דעתיקא, אבל בשני סעודות הקודמים צ"ל פת דוקא, להיות כי צ"ל איזה דבר שיומשך התענוג עליו, וגם בשינה אמרו ר"ת שבת שינה בשבת תענוג שכ"ז הוא תענוג המורכב מאכו"ש ושינה, ולמעלה הוא שמתענג מכל אשר עשה כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>אמנם</span> יוהכ"פ הוא שמאיר בו עצם תענוג הפשוט לגמרי ומובדל מכל דבר והיינו כי לאחר שעשו ישראל תשובה על כל עוונותיהם הרי אז כאילו קיימו כל המצות בפועל ויותר מכן שהרי במקום שבע"ת עומדים אין צ"ג כו', א"כ יובן למעלה שכל התומ"צ הם בחי' רצון העליון והיינו מה שרצון הוא אותיות צנור שהם צנורות פרטים כו' ולכן הם נק' רצה"ע שהוא מה שארז"ל נח"ר לפני שאמרתי ונעשה רצוני, ואמנם מצות התשובה היא רמה ונשאה שמעוררת לבעהר"צ שלכן התשובה מועיל על הכל ואין לך דבר שעומד כו' ועכ"ז הרי תשובה היא דבר פרטי וא"כ לכאו' העונג הנמשך ממנה ה"ז</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלח</div></p> <p class=bodytext>מורכב כמו עונג דשבת כי מה לי אם מורכב מזה או מזה איך שיהי' מורכב הוא אמנם באמת לא כן הוא שהרי אין התשובה הוא כמו כל המצות שעל כל המצות נצטוינו לעשות בהכרח אבל תשובה הרי אם לא יחטא א"צ לתשובה כלל, ומה שמ' אתא לאתבא צדיקייא בתיובתא י"ל שזהו בדקות מאד וגם כי לפ"ע מעלת הצדיק ג"ז יחשב לחטא אמנם בלתי שום חטא פי' חסרון א"צ לתשובה כלל, א"כ אין העונג מעשיית הדבר כ"א כשצריכין לה וא"כ אין שייך לומר שמתענג מזה כ"א שאם לא היו צריכין כלל לתשובה הי' עוד יותר טוב, וא"כ לפ"ז הי' עשיית המצות העלאה לעונג זה אך באמת מה שהי' נמשך ע"י העונג המצות ואפשר גם ע"י התשובה מאחר שבשם מצוה יקרא ה"ז יכול לקרות תענוג מורכב אלא שזהו ורכב בבחי' היותר גדול שהרי זה מורכב ברוחניות משא"כ העונג מכל אשר עשה מורכב בגשמיות, ואמנם ענין יוהכ"פ הוא שנק' שבת שבתון הוא שבתו של שבת פי' ששבת גם מהשביתה דשבת שהוא התענוג המורכב כ"א שנמשך עונג העצם שאינו מורכב כלל, ולכן מצינו ביוהכ"פ שהי' עבודה מה שבימי החול לא נמצא כזה כלל, והוא שעיר המשתלח לעזאזל דכתי' ונשא השעיר כו' ארץ גזירה ע"י שהתוודה עליו כל עוונות בנ"י, ולכאו' צ"ל מה"ע הוידוי שאפי' אם יעמיק דעתו במחשבתו בתשובה אמיתית אין זה מועיל כמו הווידוי בפה ולכן תקנו לומר ע"ח ואשמנו יו"ד פעמים ביוהכ"פ בכדי שיגיע לכל כח מעשר כחות הנפש ע"ח שלם, ולכאו' מה ענינו, אך הענין הוא דהנה ע"י חטא ופגם גורם שני דברים הא' הסתלקות הקדושה כי לא יגורך רע וטהור עינים מראות ברע, והב' הוא שנמשך מהקדושה יניקה לסט"א במקום שפגם, ולזאת ע"י התשובה מעומקא דלבא ממשיך מהקדושה שיומשך מאוא"ס הממלא כל הפגמי' למלאות הפגם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תלט</div></p> <p class=bodytext>והעון, ובכדי שלא ינקו ממקום הפגום ומקולקל עי"ז הרי הוידוי בפה שעי"ז מדחה יניקתם לגמרי שלא יקבלו כלל והיינו כי הדבור הוא בחי' מעשה שבכחות הנפש הפנימי', וגם כי עקימת שפתים הוי מעשה ולכן כמו שפגם ע"י מעשה בפו"מ כן ע"י התשובה בפו"מ במעשה מרפא מקום שפגם לבלי יקרבו זרים לינק מהקדושה כו', וז"ע הפלוגתא דב"ש וב"ה שב"ש אומרים יכבוש עוונותינו מל' כובש פי' שכובש העון אבל עון עצמו אינו נמחק, אבל ב"ה סברי יכבוש מל' כיבוס שמכבס גם מקום העון עצמו שמלבין גם שם, פי' שכל אדם יש לו נפש עכ"פ ממל' דמל' דעשייה ולכן ע"י שפגם עי"ז נעשה פגם שמסתלק הארת אלקות שמאיר במל' דמל' דעשייה על חלקו, וגם בכלי המל' נעשה פגם שיונקי' הסט"א מזה אמנם ע"י התשובה מעומקא דלבא עי"ז נמשך המשכת אלקות במל' דמל' דעשייה, וע"י וידוי פה מתרפא גם כלי המל' דמל' הנ"ל שלא יומשך שום שפע מותרות לסט"א, וכ"ה במי שיש לו רוח דיצי' או נשמה דבריאה, אבל חי' דאצי' אינה חוטא כלל לפי שלא יגורך רע, ולכן במי שחטאו נסתלקו תחלה מהם הארות האצי' כו', וההפרש בין נפש דעשייה לרוח ונשמה דיצי' ובריאה הוא בענין ההתדבקות לסט"א ע"י החטא שהרי בעשיי' רובה רע לכן שם נדבק באופן אחר, וביצי' ששם מחצה על מחצה ובבריאה ששם רובו טוב אין ההתדבקות וההתערבות כ"כ ולכן כתי' ונפש כי תחטא, אמנם מזה עצמו יובן שהפגם שביצי' ועשייה הוא יותר הרבה שהרי ביצי' ששם מחצה על מחצה והוא העריבם וכ"ש בבריאה ששם רובו טוב והוא פעל בחטאיו לערב הסט"א עם הקדושה והרי הם יונקים ממקום שרובו טוב, ולזה צריכים ע"י התשובה בוידוי פה לרפאות מקום הפגום שלא ימשך שום יניקה לסט"א, וז"ע שילוח שעיר המשתלח לעזאזל פי' כי תחלה נא' וכפר על הקדש פי' וענין הכפרה להפריד בין התערובות שנתערב הקדושה בסט"א, ומה ששולחי' לו השעיר הוא כי מוטב שיומשך לו מעט מן הקדושה משיהי' מעורב ח"ו, כי לפוטרו בלא כלום א"א כי טוען מה לי תשובתו הלא נהנה מהחטא, ורק הקב"ה שהוא טוב וישר מקבל תשובה כמארז"ל שאלו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תמ</div></p> <p class=bodytext>להקב"ה אמר יעשה תשובה אבל בלעו"ז אינו רוצה בלי כלום ולכן נותני' לו שעיר שהוא בחי' עזים פי' שנותנים לו מעט יותר ממקום יניקתו עצמו ועי"ז מתרצה ולהיות כן נעשה שלום בין הסט"א והקדושה ואינה מקטרגת ולכן יכול להיות נמשך אז מעצם העונג הפשוט שה"ז הוא בערך כמו אדה"ר לפני החטא, ולכן אסור באכו"ש וכל הה' דברים בכדי שלא להרכיב התענוג בדבר אחר כ"א יהי' פשוט בתכלית הפשיטות וע"ד עוה"ב פי' תחה"מ שיהי' מבחי' טלא דנטיף מעתיקא שעי"ז יחיו המתים אין בו לא אכילה ולא שתי' כ"א שהגוף גשמי שיהי' ניזון מרוחניות והיינו כי עכשיו אין עצו ופריו שוים אבל לע"ל יהי' עצו ופריו שוים כפי הציווי עץ פרי, והיינו שלע"ל גם הגשמיות יקבלו חיות כמו הרוחניות והיינו כי גוף האדם לא יצטרך לאכו"ש כ"א יהי' ניזון מרוחניות כמו הנשמה שהיא חלק אלק' ממעל, והוא מפני כי לע"ל יזדכך העולם שגם הגשמיות יזדכך לקבל חיותם מן הרוחניות ועד"ז הוא יוהכ"פ שאין בו לא אכו"ש ולא שא"ד ע"ד דוגמת עוה"ב כו', ובד"פ יש בכל יום מעין זה והוא ענין הוידוי כל יום בתפלה ובק"ש שעהמ"ט, וכמו יוהכ"פ שאסור באכו"ש כמו"כ קודם התפלה אסור לאכול ולשתות משקה (זולת מים חמים התירו מפני חלישות הדור אבל מעצם הדין ג"ז אסור) וה"ז כמו יוהכ"פ והיינו שזהו הארת יוהכ"פ שבכל השנה כו'.</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>