תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - ושאבתם מים כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/21/index.htm">ושאבתם מים כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ושאבתם מים כו'</h3><div class=pageno>תמא</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד חגה"ס</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>נסוך המים בלא מדה משא"כ נסוך היין כו' חו"ב</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>חג הסוכות</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ושאבתם</span> מים בששון ממעייני הישועה, להבין ענין ניסוך המים בחג שהוא בלא מדה וניסוך היין כל השנה שהוא ג' לפר כו', הנה ענין ניסוך היין שהוא מבחי' בינה מקור הגבורות והוא העלאת הקרבנות באש של מעלה וכן התפלה ברשפי אש ההסתלקו' מאחר דכולא קמי' כלא א"כ צ"ל ביטול היש באין מקורו כידוע, אך אין זאת מבחי' התיקון כי לא לתהו בראה אלא לשבת יצרה, פי' ענין עולם התהו הוא הסתלקות האורות מן הכלים כידוע, וטעם ההסתלקות הוא כמשל אש הגשמי הנאחז בקיסם הדולק שכאשר יכלה וישרף הקיסם הרי אין להאש במה להתאחז ולימשך מלמעלמ"ט, אז יסתלק למקור האש היסודי ולא יאיר ויהי' חשך ובאמצעית אחיזת הקיסם בו שהוא תנועת היפכו שלא יסתלק מזה בא ההארה שיאיר ולא יסתלק לגמרי כו', אך אם לא הי' בו בחי' ההסתלקות כלל לא הי' מאיר ג"כ כמו במקום שאין אויר כחפירה שבעומק הארץ וכדומה שיכבה במהרה כידוע, נמצא שמשני ההפכי' ההמשכה וההסתלקו' יהי' סיבת הארתו, דהיינו המשכת הכלי שימשכנו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תמב</div></p> <p class=bodytext>אצלו יעשה את בחי' הסתלקותו הטבעי שיהי' במדה גזורה ומחמת זה יאיר, ואופן ריבוי או מיעוט הארתו הוא לפי אופן ריבוי הכלים שימשיכוהו ביותר או שיגרמו הסתלקותו ביותר כו', ועפי"ז יובן למשכיל ענין גבורות ממותקו' בחי' התיקון לגבורות שבתהו שהי' מיעוט הכלים, ולא לתהו בראה פי' לא הי' המשכות האורות דאצי' בתחלה בשביל עצם האורות שהרי מדרגתם מאד נעלה כשאינם נמשכי' בכלים כלל ואינם מאירים כלל כי כל הארה הוא לשלמטה הימנו, אלא לשבת בכלים יצרם פי' שיהי' בהם בחי' הארה דהיינו בחי' מקור דמקור לבעלי גבול דבי"ע ע"י הכלים שהם הפכים להם המגבילי' את האור שהם בחי' אותיות כידוע, וזהו ניסוך היין כל השנה שהוא גזור במדה וגבול לכל קרבן דהיינו ערך העלא' הקרבן מלמטלמ"ע אם יהי' הסתלקות גדול או קטן הוא ענין היין המנוסך עליו שהוא גבורות דבינה עילאה אם הבנים ולפר שהוא העלא' גדולה צ"ל ג' לוגין, וכמ"כ ברשפי אש שבתפלה צ"ל ממותקות ע"י הכלים ואינו אלא עפ"י הבינה שבנפש שממנה נמשך הרשפי אש בחי' הסתלקות, וזהו שפיר אמר מט"ט דארמי מיא לגו חמרא שהוא בחי' התיקון להמתיק הגבורות ע"י הכלים ששרשם מבחי' חסדי' כמ"ש במ"א. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> מוח חכ' הוא מקור החסדי' שהוא קר ולח בטבעו ונק' מים ע"ש לחלוחי' מים שנמשך ממנו והוא אהבה רבה שבמוח בינה בהתגלות אבל מוח חכ' עצמו הוא ענין הביטול האמיתי בחי' מ"ה דהיינו שאין בו בחי' הסתלקות היש לגבי האין מקורו כנ"ל אלא הוא אדוק וקשור בהאין עצמו המהוה את היש כי כל בחי' שמיעה והתבוננו' הוא כשאלקו' בחי' אין המהוה הוא מרחוק אצלו וצריך הוא בחי' הסתלקו' בנקודת הלב להתפשט מן הגבלתו כו', אבל כשבחי' אין המהוה מקרוב בנפשו דהיינו שכבר הדבר כן וכמ"ש במ"א</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תמג</div></p> <p class=bodytext>בפסוק אם זכרתיך על יצועי אז לא יהי' בכלל המשכה כלל שיהי' לו אהבה רבה והמשכה גדולה מפני הוא דבוק וסמוך מאד אל בחי' אלקו' המהוה מאין ליש ואז הוא בבחי' ביטול אמיתי מכל כחות נפשו אוי"ר כו' כמשל המשתחוה לפני המלך בקרוב מאד שיהי' בו ביטול הרגש עצמותו מכל וכל מפני הקירוב וכל מה שמתרחק קצת יותר ירגיש יותר עצמותו אלא שיומשך מאד כידוע, וזהו על ראשי החיות כעין הקרח הנורא הוא בחי' חכ' כח מ"ה המהוה אותם מאין ליש ששם התלבשות אור א"ס ב"ה כידוע מפני הביטול שבכח מ"ה, וזהו הקרח כמו משליך קרחו דאגלידו מים עליונים כח המשפיע והמהווה שהוא בחי' א"ס אינם עדיין בבחי' המים שהוא ההמשכה לירד ממקום גבוה כו' אלא הם נגלדי' כקרח שאינם נמשכי' כלל והוא כח מ"ה שעל ראשי החיות כולם בחכ' עשית כידוע, והנה ישראל אכלו מצה שהם חסדי' דאבא ופי' אבא ידוע שהוא מקור השכל הגלוי ואינו בכלל השגה עדיין ולהיות כי להיות שורה בנפשם בחי' אין ממש השורה בכח מ"ה שבנפש שאינו עדיין בכלל התבוננו' איזה טעם ודעת באלקות איך הוא מהוה שההשגה והטעם איך שהוא מהוה כו' הוא בחי' בינה הרחוק מאד מן בחי' נקודה העיקרי' דהיינו שהוא כבר מהוה כידוע, והוא בחי' מוח חכ' שהוא הקרירות וגלידת מים עליונים בחי' אלקו' ממש כנ"ל ולהיות שהיו בבחי' קטנות המוחין אפי' להיות בנפשם הטעם וההשגה באלקו' בהרחקת ההתבוננו' איך שהוא מהוה הנק' בינה לכן ציוה ה' שיאכלו מצה והוא טעם דגן שיש בו הארת מוח חכ' בהעלם כמו שאין התינוק יודע לקרות אבא עד שיטעום טעם דגן אז ידע לקרותו אבא, וענין ידיעה וקריאה זו איננה בבחי' השגה וטעם ודעת שיבין שהוא אביו מפני שהולידו אלא קוריהו אבא בלא השגת טעם כלל והרי בקרותו אבא יש בו הטעם בהעלם ואפי' הדבר שלמעלה מן הטעם דהיינו ההבחנה עצמה שהוא מבחין וקוריהו אביו מפני שהוא אביו באמת כו' בלי שידע הטעם כמו הגדול שיקרא אבי הרי הארת בחי' ההולדה עצמה בקריאה זו ולא השגת ההולדה לבד,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תמד</div></p> <p class=bodytext>אך בקטן מוח החכ' דהיינו הארת אביו בו כמו שהוא באמת היא בבחי' קטנות וירידה דהיינו שלא נמשך אלא בבחי' התקשרות לבד מה שהוא נמשך אחריו כו', ובגדול הוא בבחי' גדלות שיקרא אבא כמו שהוא באמת כו', ועפי"ז יובן שבחי' חכ' העצמי' המהוה כל הנבראי' לא הי' ביכולתם עדיין שיקראוהו אבינו כמו שהוא באמת ואפי' ההשגה איך דכולא קמי' כו' רק העלם החכ' בקטנות שידעו לקרות אבא לבד הי' ע"י אכילת מצד שהי' כמו סגולה באכילתם ז' ימים שיהי' מוח אבא כולם בחכ' עשית מאיר בנפשם והיינו אכילת המן לחם מן השמים. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> ניסוך המים הוא שאיבת מי החכ' בחי' ביטול האמיתי שאינו עדיין בכלל המשכה כנ"ל וכשבא לכלל ניסוך והמשכה מלמעלמ"ט דהיינו שיהי' הארת מוח החכ' דאצי' בנפש האלקי' לפי ערך הגבלתה וכן בדרך כלל אפי' בחכ' שבמ' דאצי' שהיא חכ' דבי"ע כידוע זה נק' ניסוך המים שהוא בלא מדה דוקא והוא בחי' קרירות דוקא להמתיק האש של המזבח עילאה דהיינו לכבותו שיוכלל בחסדי' ממש (ואינו דומה לנסכי היין שאינו אלא שעפ"י הכלים המונעים בחי' הסתלקותו לבד כו'), אך שאיבת מי החכ' א"א אלא בשמחה שבבינה וימינו תחבקני כל ימי הסוכות כידוע שהם בחי' מקיפי', וענין המקיף ידוע כמו מה שאינו נכנס בכלי המוח בהשגה גמורה כ"א מרחוק נדמה לו שהוא משיג אפס קצה ההשגה שאז ההשגה על כלי מוחו בבחי' מקיף, ועד"ז בחי' מקיף דבינה עילאה אם הבנים על בי"ע ונשמות ישראל בבחי' חביקה שאינו כמו זווג שהוא בבחי' השפעה פנימי' אבל החביקה באחורי חבירו הוא בחי' הקירוב שמבחוץ לגופו כו' וכמ"ש במ"א, כמ"כ ימינו אהבה עליונה דאצי' שמחבקת נשמת כל א' מישראל ענינה שאינו מרגישה בבחי' פנימי' בנפשו כמו שבר"ה עד אחר יו"כ נכנסי' חסדי' פנימי' פי' שנכנס הארת אהבה עליונה בנשמה לפי ערכה לבד, וזהו אמירת המלכיות שנמשך בחי' יראה עילאה בכל נפש לפי ערך קבלתה לבד, וכן חסדי' שאחר יו"כ במחילת העוונות נמשכי' בבחי' א"פ לבד, אבל סוכה פסלו בה דירת קבע דהיינו כפי שהוא דר כל השנה בבחי' פנימי לפי מזגו כו' והוא לשון קבע שקבוע בנפשו אבל סכך הסוכה לפי שהוא השרא' המקיף שאינו מרגיש צ"ל דוקא דירת עראי לפי שעה לבד לא בדרך קביעות וכן לא יקבל טומאה כי לא בא לכלל חו"ג</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תמה</div></p> <p class=bodytext>עדיין כו', אך בחביקה זו שבימי החג מתעלי' הנשמות ויכולים לקבל ניסוך המים בחי' חכ' כו' כמו החובק את חבירו ומגביהנו בחביקתו אך אינה אלא כאשר תהי' החביקה בשמחה גדולה כמשל תינוק שהי' בבית השבי' ויצא לחירות כשרואהו אביו ישמח בו מאד ויחבקנו מחמת גודל השמחה אז יגביהנו בחביקתו פי' שיאיר בו מבחי' פנימי' נפשו שהוא למעלה ממדרג' התינוק כי לא יבין התינוק שמחת אביו איך ומה היא אך שמחת אביו יקיפו מבחוץ עד שישמח גם התינוק והוא ענין זמן שמחתינו כמ"ש במ"א. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> אם הבנים שמחה מהסרת העוונות וכנ"ל כל ימי החג והוא בחי' חיצוניות בינה שהוא מקור הגבורות של ניסוך היין כי חג לה' ז' ימים, וענין החג לשון אש הוא וחגותם חג וכמו חגים ינקופו וכמו אסרו חג שהוא הקרבן הניתן על האש וג"כ לשון רקידה כמ"ש השיר יהי' לכם כליל התקדש חג כו' והוא מורה על ענין הגבורות שברשפי אש התשוקה מלמטלמ"ע, אלא שניסוך המים הוא המקרר את רשפי אש החג, והענין הוא כי זהו ענין לשון שמחת בית השואבה שצ"ל השאיבה בשמחה דוקא להיות כי עד"מ משמחת המלך מבנו שיצא מן השבי' שמפני שהמלך בתענוג ושמחה גדולה אז יוכל לעשות דבר מה שלא הי' עושה עד הנה והוא שילך לאוצרותיו ויגלה לבנו כל מחמדי' שבאוצרו ועוד זאת יוכל להיות שע"י השמחה והתענוג יתן לבנו מתנה כלי נחמד ויקר מאד שהמלך מתענג בו מאד מאד עד שאין התענוג והשמחה שיש לו כעת מן בנו ערוך אל התענוג שמהכלי היקר מאד נעלה כי הנה טבע השמחה לעשות שלא בהדרגה לכן יכול ליתן מתנות בעת שמחתו מה שהם יקרים בעצמותם מן השמחה עצמה, ועפ"י משל זה יובן למשכיל שהשמחה של המקיפי' דאימא בחג הסוכות יכול לעשות שלא בהדרגה דהיינו שיהי' בחי' ניסוך המים שאיבת החכ' בחי' ביטול האמיתי שבה התלבשות אור א"ס ב"ה דהיינו בחי' האין ממש המהוה כנ"ל שהוא גבוה מאד נעלה משמחת אם הבנים ממה שיצאו הבנים מהשבי', וזהו ותתן לנו ה' אלקינו אחר שרוממתנו מכל הלשונות מחמת כי שמך הגדול אם הבנים נקרא עלינו דהיינו השמחה שבאהבה רבה שבהתבוננו' הנק' מקיפי' דאימא וימינו תחבקני ע"י מצות הסכך ואז נתרוממה כללות נש"י ויכולה לקבל מתנת ה' אלקינו שהוא השאיבה ממי החכ' שה' יהי' אלקינו תמיד דהיינו מוח החכ' והזכרון בבחי' האין המהוה תמיד והוא ענין ניסוך המים כנ"ל, וענין ותתן לנו הוא השאיבה מחכ' עילאה כמשל השואב בכד ממעיין עמוק מאד מן כל חכמי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תמו</div></p> <p class=bodytext>ישראל עיני העדה היו שמחים בשמחת בית השואבה להמשיך בכדים כח מ"ה לכללות נש"י מן מקור מעיין חכ' עילאה כולם בחכ' עשית וכידוע, וכמו הלל הזקן שהי' מרקד בביטול גדול כו'. </p> <p class=bodytext>—————— ּ ——————</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>