תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - ואעשך לגוי גדול כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/26/index.htm">ואעשך לגוי גדול כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ואעשך לגוי גדול כו'</h3><div class=pageno>תסה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד פ' לך</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואעשך</span> לגוי גדול, ואברכך ואגדלה שמך והי' ברכה, וארז"ל בפב"ת דפסחים דקי"ז ע"ב א"ר שמעון בן לקיש ואעשך לגוי גדול זהו שאומרים אלקי אברהם ואברכך זהו שאומרים אלקי יצחק ואגדלה שמך זהו שאומרים אלקי יעקב יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמי' ואין חותמין בכולן, והענין הוא כי הנה נודע ממארז"ל אר"ל האבות הן הן המרכבה, והיינו בחי' מרכבתא עילאה דחג"ת דאצי' כי אברהם הי' מרכבה למדת החסד דאצי' ולכן איתא בפרד"ס בשם ס' הבהיר שאמרה מדת החסד כל ימי היות אברם </p> <p class=bodytext><div class=pageno>תסו</div></p> <p class=bodytext>בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברם עומד ומשמש במקומי שנא' וישמור משמרתי ששמר משמרת מדת החסד וא"כ הי' במקום מדת החסד דאצי', ולכן איתא בס' או"צ שאברהם הי' נדיב בין בנפשו בין בגופו בין בממונו, ויצחק הי' מרכבה למדת הגבורה ולכן נא' ופחד יצחק הי' לי, ונמצא שכינה ליצחק שם אחד כמו למדת הגבורה שכמו מדת הגבורה קורי' מקובלי' הראשוני' בשם מדת הפחד כן יצחק נק' פחד שז"ע אומרו פחד יצחק, ויעקב הי' מרכבה למדת הת"ת ולכן כמו שהת"ת כולל ב' בחי' דחו"ג כן יעקב עשה לו מקל לבנה לח ולוז וערמון כמ"ש ויקח לו יעקב מקל לבנה לח ולוז וערמון ויפצל בהן פצלות לבנות פי' שלקח לו מדה זו שכולל חו"ג להיות מרכבה לה להיות במקומה, ולכן בירך יעקב את בניו כשירדו למצרים ברחמים כמ"ש ואל שדי יתן לכם רחמים להיות כי כל ימיו הי' עבודתו בבחי' זו עד שנתאחד בה כו', וא"כ מה שאומרים אלקי אברהם היינו בחי' שלמעלה מהחסד דאצי' והוא בחי' חכ' עילאה דאצי', וכמ"ש בזח"ב פ' בשלח דנ"ה ע"ב אלקי אבי וארוממנהו כמד"א אלקי אברהם וכ' המק"מ פי' אבא שהוא אלק' של חסד, א"ר יוסי אי הכי אמאי וארוממנהו דהא אלקי אברהם לעילא הוא, פי' כי הוא בח"ע וא"צ הרמה, א"ל אפי' הכי אצטריך, והיינו להעלותו לבחי' אריך כו', נשמע דאלקי אברהם הוא בחי' אוא"ס המלובש בחכ' עילאה דאצי', ולכן מקדימין שבח זה לשבח האל הגדול הגבור שהוא בהתפשטות ההמשכה במדות חג"ת, אבל אלקי אברהם הוא בחכ', וא"כ זה שיתעלה אברהם כ"כ שיהי' מרכבה עילאה זהו ואעשך לגוי גדול כו' ועי"ז זכה לעמוד אומה שנק' גוי גדול. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וביאור</span> ענין לגוי גדול, הנה ארז"ל במד"ר עפ"ז ואעשך לגוי גדול אותה עומה דכתי' בה ומי גוי גדול ממך אני מעמיד אותה, שנק' גדולי' ע"ש גדול הוי' ומהולל מאד בעיר אלקינו, וכתי' כי חלק הוי' עמו שיש בכאו"א ש' הוי' ולכן נק' גדול ע"ש גדול הוי' כו' ומקורם אברהם חסד עליון,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תסז</div></p> <p class=bodytext>והענין הוא דהנה ארז"ל ברבות ע"פ ויעש אברהם משתה גדול, גדול העולמי' הי' שם, וכן בפ' איננו גדול פי' במד"ר וישב פ' פ"ז על גדול הוי' ומהולל מאד ע' במד"ר שם ובמת"כ שם, וא"כ פי' גוי גדול שגדולת הוי' הוא גם בחלק הוי' עמו, ולכן כל רואיהם יכירום ע"ד וראו כו' כי שם הוי' נקרא עליך, וביאור ענין שם הוי' שיש בכאו"א מישראל, הנה היו"ד הוא בחי' הביטול שלמעלה מן החכ' ולמעלה משכל המושג שאין רצונו להיות נפרד מאלקות בלי שום טו"ד ומה שעושה איזהו דברים אשר לא כדת נדמה לו שעי"ז לא יהי' נפרד מאחדותו ית', אבל אם הי' יודע שעי"ז יפרד מאחדותו ית' לא הי' רוצה בשו"א בעולם שהרי גם הנשים והקטנים וקלי הדעת אינם רוצים ליפרד מאחדותו ית' שזהו מפני שמושרש בכ"י בירושה לנו מאבותינו הביטול שלמעלה מן הטו"ד כלל, וה"ה הוא בחי' התבוננו' באורך ורוחב באריכות ההתבוננו' איך שמה רבו מעשיך ה' הוא בחי' ריבוי התהוות הנבראי' שנתהוו ריבוי בחי' דומם כמו מן האבנים הפשוטי' עד אבנים טובות שמאירים בזוהר ניצוצי' שנתזי' מהם שיש ריבוי מינים בהם שכל אחד מובדל מזולתו הן באיכותו והן בזיו זוהרו כו', וכן בצומח יש ריבוי מינים אילנות ודשאים וצמחי' רבים מספר עצום מאד וכל מין נבדל מזולתו במראיתו וטעמו ופעולתו, וכן בחי יש ריבוי מינים מאד בהמות חיות ועופות ושקצים ורמשים, וכל א' מובדל מזולתו בטבעו והנהגתו וציורו כו' וכן באדם יש כמה וכמה מינים וכל אחד טבעו משונה מזולתו ובציורו אין א' מהם דומה לחבירו* הגם כי כל א' נטבע בחותם של אדה"ר כמארז"ל במשנה בספ"ג דסנהדרין, ועז"נ מה רבו מעשיך ה', וכתי' מה גדלו מעשיך ה' שקאי על נבראי' הגדולים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תסח</div></p> <p class=bodytext>מלאכים שכלי' נבדלים שמלאך בשליש העולם עומד, והשמש והירח וכוכבי' ומזלות וגלגלי' שהם נבראי' הגדולים וג"כ כ"א מובדל מזולתו בכל פרטי פרטיהם וכחותיהם אשר ניתן להם ועבודתם משונה זמ"ז ועלי' נא' מה גדלו מעשיך ה', וכלליות כולם נבראו מאות א' בהבראם בה' בראם, וכלליות עוה"ב הוא ג"כ מאות א' ביו"ד נברא העוה"ב, וכמארז"ל ע"פ כי בי"ה הוי' צור עולמים ביו"ד נברא העוה"ב ובה' נברא העוה"ז שדעת לנבון נקל שגם באדם שהוא נברא פרטי אינו תופס מקום כלל ב' אותיות נגד מה שיוכל לדבר אפי' ביום אחד וכ"ש נגד כלליות הדבור של האדם, וכ"ש לגבי אוא"ס ב"ה הסוכ"ע וממכ"ע, אשר גם בחי' נשגב הוא אוא"ס הסוכ"ע הוא ג"כ רק שמו לבדו* כו' וע"י התבוננו' זו יבוא לדבקה בו ית' כי למה יחפוץ במה שנתהוה מב' אותיות ולמה לא ירצה יותר לאוא"ס ב"ה עצומ"ה שבב' אותיות ברא הכל וכתי' כי עמך מקו"ח שמקור החיים ומקור התענוגי' הוא עמך שבטל וטפל לך ובמה יחפוץ יותר אם בדבר הטפל אם במי שנטפל לו כו' וכאשר יאריך הרבה בהתבוננו' זו בהעמקת הדעת יבין גם שכלו הגשמי איך שהוא האמת באמת לאמיתו ויבא לדבקה בו בדיבוק אמיתי וקשר חזק בל תמוט, וגם נפשו הבהמי' לא ימנע אותו מאחר שגם ע"פ שכל אנושי שהוא מקור למקור לשכל המדות דכח המתאוה דיצה"ר יבין בטוב טעם ודעת איך שמה טוב ומה נעים ההתדבקות באלקי' חיים ומלך עולם, וזשא"ה ואתם הדבקי' בה' אלקיכם חיים כולכם היום פי' שע"י ההתדבקות לאלקות תהיו כולכם חיים בחיי החיים גם בבחי' היום שהוא בחי' היום לעשותם בעוה"ז הגשמי, ולא יחי' בחיי בשרים ושכל הגשמי כמו שהוא בלי בחי' התבוננו' הנ"ל שממשיך לאדם לפנות אחר ההבל ויהבלו לפנות כל היום וכל הלילה אחרי תאוות גשמים, וכל עסקו כל היום להיות בקנאה עבור התאוה והכבוד שהם מוציאים את האדם מן העולם היפך בחי' החיים הנ"ל, או מי שהוא רודף לבצעו כל היום הוא ג"כ כנ"ל בכדי שיוכל להשיב מה שלבו מתאוה או כבוד המדומה או שארי תאוות או שמתאוה לעצם הממון שיש מי שהוא משוקע בתאוה זו ג"כ לאהוב עצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תסט</div></p> <p class=bodytext>המעות ולא הבכן שיוצא מזה שהרי הוא לא יתאוה כלל לקנות לעצמו חפצים יקרים או לפזר עבור להשיג כבוד יותר גדול מהראוי מפני כי חס על ממונו, וגם הנצרך לגופו ג"כ יקמץ בזה מפני שממונו חביב עליו מגופו*, וכ"ש לעשות איזה מצוה שעולה בדמים יקרים שיפלא בעיניו האיך יוותר ממונו אשר זהו כל חיותו ותענוגו לפי הסכמת שכלו המשוקע בתאוות גשמיות ורצונות זרים לא זהו הדרך אשר ישכון בה אור הוי' ונמשל כבהמות נדמו שהלא הבהמה היא שרודפת אחר מאכל וכדומה מבלי השיג יותר והאדם הרודף אחר דברים שטוב לו לחיי גופו או כבודו ה"ה גרוע מהבהמה שהרי לבהמה לא ניתן שכל יותר שתשכיל איזה דבר יותר ולא יש בה נפה"א שישכיל דבר מה בהתבוננו' הבורא יחיד ומיוחד, אבל האדם אשר ניתן לו להשכיל דבר חכ' בהתבוננות אלקות ומניח זאת לרדוף אחר ההבל כבהמה הרי הוא גרוע יותר הרבה שה"ה אדם ועושה מעשה בהמה, ואוי לו לנפשו שירדה פלאים מתחת כסה"כ לבוא בגוף הגשמי שירידתה היא צורך עלי', וזה שנמשך אחר ההבל לא די לו שלא תיקן מאומה הרי הורידה ממקום כבודה שהיתה עומדת באהוי"ר כמ"ש חי ה' אשר עמדתי לפניו שענין העמידה הוא כמ"ש שרפים עומדים שעמידתם הוא בביטול, והגם כי לא יש שם מונע מ"מ ה"ה כמו שצריך להיות, אבל כשירדה בגוף ונמשכה אחר ההבל הרי ירדה ממהותה לגמרי, וצלל במים אדירים שהי' יכול להתדבק בבחי' אדיר במרום ה' והעלה בידו חרס, ולא עוד אלא שעי"ז נעשה כתמי' בנפשו שצריכה זיכוך וטהרה לרפאותה מחוליתה ע"י גיהנם וכף הקלע עד שמזככי' אותה, והלואי תהי' השבה למעליותא כנתינתה עכ"פ, שטהורה היא עכ"פ כמאמר נשמה שנתת בי טהורה, והוא עשה בה כתמי' ופצעי' רבים מכף ראשה עד רגלה בכל ציור קומה הן בשכל והן במדות אין בה מתום כלל, וכאשר יעמיק דעת גודל עוצם העלאתה ע"י התבוננו' והעמקת הדעת כנ"ל נגד ירידתה עשר מעלות אחורנית כאשר נמשכה אחר ההבל יעורר ר"ר על נפשו איך שירדה פלאים כו' והוא רחום יכפר עון להוציאה מחוליתה ושתבוא לדבקה בו ית' אוא"ס חיי החיים ע"י התבוננות הנ"ל.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תע</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>והוא"ו</span> הוא בחי' מדות ע"ד דכתי' לך ה' הגדולה והגבורה והת"ת והנצח וההוד כי כל בשמים ובארץ לך ה' הממלכה, והיינו שכל מדותיו יהי' בבחי' לך היינו בחי' אוא"ס דלאו מכא"מ איהו כלל, והיינו שיהי' מדת חסדו לה' להרבות בצדקה וכמו שלמעלה נא' מכלכל חיים בחסד כן יהי' הוא משפיע לדל להחיות נפשו ע"י השפעת מדת חסדו, ובחי' הגבורה הוא להיות בבחי' איזהו גבור הכובש את יצרו להיות סומ"ר ועש"ט ולהגביר על יצרו להיות גומל לחייבים טובות כו', ומדת הת"ת הוא לבוא לבחי' רחמים לרחם על הבריות ולהיות טוב לשמים וטוב לבריות כו', והנצח הוא בבחי' עבודה כל היום להיות נשאר הסכם חזק אצלו כל היום בל תמוט כי הרי לא יוכל להיות בהתבוננו' כל היום כ"א בעת תפלה או בעת מן העתים שיבחר להיות בהתבוננות, ועל כל היום צ"ל הסכם חזק על בחי' סומ"ר ועשה טוב, והוד הוא בחי' ההודאה שהרי בשכלו הדל לא יכול להבין הכל ולכן צריך להודות שכן הוא וכמ"ש כי לך טוב להודות וכתי' טוב להודות לה', כי כל בשוב"א הוא בחי' ההתקשרות כנודע שבחי' יסוד הוא בחי' התקשרות, לך ה' הממלכה הוא בחי' קעומ"ש שמקבל ע"ע עול מלכותו ברצון שזהו הקדמה לעול מצות קבלו מלכותי ואח"כ קבלו גזרותיו וכמארז"ל במשנה למה קדמה שמע לוהא"ש כדי שיקבל עליו עומ"ש ואח"כ יקבל עליו עול מצות, והה' אחרונה דש' הוי' הוא בחי' צדקה כי צדקה הוא צדק ה', כי על הצדקה כתי' וצדקה כנחל איתן פי' שעי"ז זוכה להמשיך מבחי' איתן שהוא כמשמעו קשה למעלה מן השכל המושג, ולכן קודם התפלה צ"ל כמארז"ל ר"א יהיב פרוטה לעני והדר מצלי ע"ש אני בצדק אחזה פניך שע"י הקדמת הצדקה עי"ז זוכה לבוא בתפלה ע"י ההתבוננות לבחי' איתן קוש"י ובחי' יו"ד הנ"ל שהוא ג"כ למעלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>תעא</div></p> <p class=bodytext>משכל המושג עדיין כנ"ל וזהו שנק' כי גוי גדול ע"ש בחי' גדול הוי' שנמצא בכאו"א מישראל לפי ערכו כו', וזהו ואעשך לגוי גדול אותה אומה דכתי' בה ומי גוי גדול ממך אני מעמיד כו', וי"ל כי ע"י בחי' גדול זה ממשיכי' שיומשך מאוא"ס ב"ה מבחי' שמו הגדול ש' הוי' דלעילא ע"ק וז"ע לגוי גדול שהם עצמם בחי' גדול ע"ש שהם מעוררי' בעצמם בחי' גדול הוי' שבכאו"א ועי"ז ממשיכים מבחי' שמו הגדול ש' הוי' דלעילא בחי' ע"ק כו'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וענין</span> אלקי יצחק הוא בחי' קו השמאל בג"ה והו"ע ההעלאה מלמטלמ"ע כו' בענין עבודת הקרבנות וכענין הבארות שחפר יצחק כמ"ש ענינם בת"א בד"ה אלה תולדות יצחק ובהגהות לשם, ועז"נ ואברכך פי' וענין הברכה שיהי' ההעלאה והצמיחה בברכה וריבוי וכמ"ש בלק"ת פ' נשא בד"ה כה תברכו בפי' יברכך ה', ולכן מצינו שיצחק בירך את יעקב ויתן לך האלקי' מטל השמים כי שרשו מקו המדה בוצינא דקרדוניתא שמשם באה הברכה, ואגדלה שמך זהו שאומרים ואלקי יעקב כי יעקב הוא בריח התיכון המבריח מן הקצה אל הקצה ונאמר בו לשון ואגדלה שענין הברכה בריבוי שזהו ואברכך דיצחק פועל הגדלה באדם המתברך וכמ"ש ויגדל האיש הלוך וגדל שהוא ע"י שנתברך בריבוי שהוא ע"י הברכה שבירכו הוי' שמצא מאה שערים עי"ז נתגדל הלוך וגדל עד כי גדל מאד כמ"ש בפ' אלה תולדות, וגם כולל ענין אברהם דכתי' ואעשך לגוי גדול והיינו כנ"ל שיעקב הי' מרכבה למדת הת"ת שכולל ב' בחי' חו"ג וכמ"ש אלקי אבי אברהם ופחד יצחק הי' לי כו'. והיה ברכה, יכול יהו חותמין בכולן ת"ל והי' ברכה בך חותמי' כי אברהם בחי' חסד נק' יומם דאזיל עם כולי יומין, בזח"ג אמור ק"ג ע"ב שכל הו"ק מקבלי' ממנו כי החסד מקבל מהבינה, ואזיל עם כולי יומין, ונמצא מקשר אור הג"ר כח"ב בכל הו"ק וסיומן הוא ביסוד, וז"ע בקר דאברהם ובקר דיוסף בזח"ג פ' בלק דף ר"ד סע"א וע"ב וע' בזהר נשא דקמ"ב ע"א. </p> <p class=bodytext>[/converted_footnotes]</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>