תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - רפאני ה' וארפא כו' ואף גם זאת כו' מ"ח - ד"פ

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/3/index.htm">רפאני ה' וארפא כו' ואף גם זאת כו' מ"ח - ד"פ</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>רפאני ה' וארפא כו' ואף גם זאת כו' מ"ח - ד"פ</h3><div class=pageno>רצט</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בחקתי ירמי' י"ז, י"ד</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>רפאני</span> הוי' וארפא הושיעני ואושעה כי תהלתי אתה כו', ומפסוק זה קבעו ברכת רפאנו בתפלה, רק שבכאן נאמר בלשון יחיד ובברכת רפאנו נאמר בלשון רבים כו', והנה פסוק זה שייך לפסוק ואף גם זאת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם כו', והיינו לפי שרפאנו ה' ונרפא וע"כ אף בהיותם בארץ לא להם בבחי' חולים כמ"ש כי חולת אהבה אני אך אעפי"כ לפי שרפאני ה' ע"כ לא מאסתים כו', והענין הוא דהנה לעיל מזה כתי' כי אותי עזבו מקור מ"ח, והנה איתא באדר"נ ס"פ ל"ד שעשרה דברים נק' חיים, הקב"ה נק' חיים וכמ"ש וה' אלקי' אמת הוא אלקים חיים, תורה נק' חיים עץ חיים היא למחזיקים בה, מ"ח נק' חיים וכמ"ש והי' ביום ההוא יצאו מ"ח מירושלים חצים אל הים הקדמוני, ישראל נק' חיים וכמ"ש ואתם הדבקי' בה' אלקיכם חיים כולכם היום. ובזה יובן משארז"ל שהרשעים בחייהם קרוים מתים לפי שמה שישראל נק' חיים לפי שהם דבקים לה' שנק' חיים ע"כ גם הם נק' חיים, אבל הרשעים שהם רחוקי' מה' גם בחייהם קרוים מתים כו', ולהבין ענין מקור מ"ח, צ"ל מ"ש וה' אלקי' אמת הוא אלקי' חיים שע"י שנק' אלקי' אמת ע"כ נק' אלקי' חיים, והענין הוא דהנה כזב הוא היפך אמת ולזה אמרו </p> <p class=bodytext><div class=pageno>ש</div></p> <p class=bodytext>נהרות המכזבים אפי' פ"א בשבוע פסולים לקידוש מי חטאת, לפי שאינם נק' מ"ח לפי שיש להם הפסק, ולזה נא' וה' אלקי' אמת הוא אלקי' חיים לפי שהוא בחי' אמת בלי הפסק ושינוי כלל וכמ"ש אני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקי', ולכך נק' אלקים חיים, וזהו שנק' מקור מ"ח, וכמו למשל מ"ח שהם נובעים תמיד בלי הפסק ושינוי וכל יום נמשך תמיד מים חדשים, וכך אוא"ס נק' מקור מ"ח לפי שהוא מחדש בכי"ת מע"ב וכמ"ש המחדש בטובו בכי"ת מע"ב, שבכל יום נמשך חיות חדש לחדש הישינות וכמ"ש חדשים לבקרים רבה אמונתך, ובאמת בכ"י נמשך חיות חדש לחדש הישינות, רק שיום הוא מה שכולל ך"ד שעות שהם י"ב צרופי הוי' וי"ב צירופי אד', ובדרך פרט כל צירוף מש' הוי' ומשם אד' הוא חיות חדש, וגם בצירוף אחד הלא יש כמה רגעים חלוקי' שבכל חלק מתתר"ף חלקי' יש חילוק וחיות חדש שמתחדש מאתו ית' וכמ"ש לרגעים תבחנו שהוא בוחן את האדם בכל רגע מרגעי' דתתר"ף הנ"ל לבחון לבו לשלם לו כמעשהו, רק שבכל יום נראה התחדשות החיות, והיינו שכמו בתחלת הבריאה כתי' ויהי ערב ויהי בקר כן כשמחשיך הלילה הנה אז אינו נראה ונגלה כלום וביום כשמתחיל להאיר נראה כמו שמתחדש מאין ליש וכן האדם בבקר בקומו משינתו ה"ה נעשה ברי' חדשה במוחין חדשים וזכים לעבוד עבודתו עבודת בוראו כו', וכ"ה בכל הנבראי', ולכן קבעו לומר ובטובו מחדש בכל יום, הגם כי ההתחדשות ישנו בכל רגע וה"ז לכאו' טוב יותר גדול, ולכאו' מהראוי הי' לתקן לומר ובטובו מחדש בכל רגע מע"ב, רק מפני כי בכל רגע אינו ניכר כ"כ כמו שניכר בכל יום כו', לכן קבעו לומר בכל יום, ובכלל יותר בכל חדש הוא כלל צירוף חדש על כל החדש, ובראש השנה חיות חדש על כלליות השנה, ובכלליות יותר כתי' כי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שא</div></p> <p class=bodytext>כאשר השמים החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה כו', לזה נק' מקור מים חיים כו' לפי שהוא נובע תמיד ונמשך בלי הפסק להוות ולהחיות את העולמות כו'. </p> <p class=bodytext>(ב) <span class=cup>והנה</span> אנו רואים שמים חיים לא נק' אלא המים כשהם נובעים מהמעיין שאז הם נק' מ"ח, משא"כ כשנמשכין אח"כ בנהר אז יש פלגותא אם כשרים לקידוש מי חטאת, והנהרות נמשכים והולכים לים וכמ"ש כל הנחלי' הולכים אל הים ואז אינם נק' מ"ח כי מי הים פסולים לקידוש מי חטאת ואח"כ כשבוקעים את עפר הארץ וחוזרים ונובעים מתחת לארץ נעשים מחדש מ"ח וכמ"ש אל מקום שהנחלים הולכי' שם הם שבים ללכת כו', נמצא שיש כאן ג' בחי' גילוי והעלם וגילוי, וכך הוא הענין למעלה באוא"ס שנק' מקור מ"ח, הנה כתי' אתה הוא הוי' לבדך אתה עשית את השמים שמי השמים הארץ וכל אשר עלי' הימים וכל אשר בהם שיש כאן ג"כ ג' בחי' השמים ושמי השמים הימים כו' וכל אשר בהם, הארץ וכל אשר עלי', שהוא בחי' בי"ע, ובחי' אתה הוי' לבדיך הוא בחי' עולם האצי', שזהו כמו למשל המ"ח שנובעים מהמעיין ששם הוא עיקר חיותם כנ"ל, וכמ"ש כל הנק' בשמי ולכבודי בראתיו יצרתיו אף עשיתיו, בראתיו הוא בחי' עולם הבריאה שהוא בחי' יש מאין וכמו למשל אותיות המח' שהם בחי' יש מאין כי מקודם לא הי' נרגשים האותיות כלל, והגם כי שורש האותיות הם מקדמות השכל כמש"נ באורך בד"ה אדם כי יהי' בעור בשרו, מ"מ אינם נרגשים כלל עד בואם במחשבה שאז נרגשים למציאות נבדל כאלו ראשית התהוותן הוא במחשבה, משא"כ דבור הוא בחי' יש מיש כי אותיות הדבור עצמן היו מתחלה בהעלם במח' רק שיצאו מהעלם המח' לגילוי הדבור, אבל אינו דבר חדש ממש, וכך הוא ההפרש בין יצי' לבריאה שהבריאה הוא בחי' יש מאין ולפי שהוא יש מאין מאיר שם בחי' האין, וכמו בחכמה דאצי' מאיר גילוי אלקות שלכן החכ'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שב</div></p> <p class=bodytext>נק' אחד האמת לפי ששם מאיר אוא"ס כמ"ש בסש"ב פל"ה בהג"ה, והיינו מפני כי החכ' מאין תמצא, והאין דכתר המהוה מציאות היש דחכ' מאיר בחכ' להיות כי החכ' היא בחי' ביטול כח מ"ה והיא ראשית ההתהוות מאין דכתר ולהיותה קרובה להאין דכתר לכן מאיר בה אוא"ס דאין דכתר, ועד"ז יובן בעולם הבריאה הגם כי הבריאה היא עולם הנברא ולא נאצל, מ"מ להיותה קרוב להאין דמל' דאצי' המהוה מציאות היש דבריאה לכן מאיר בה בחי' האין יותר מכמו שמאיר ביצי' ששם הוא בבחי' ריחוק יותר, ולכן השרפי' שהם בעולם הבריאה אומרים קדוש כו' פי' מאמרם קדוש הוא להיות כי הם משיגים איך שהוא ית' הוא קדוש ומובדל מגדר עולמות כו' ולכן נא' בהם שרפים עומדי' ממעל לו פי' לו קאי על ש' אד' הנאמר תחלה ואראה את אד' יושב על כסא, ולכאו' יפלא הלא ש' אד' הוא אלקות מז' שמות שאינם נמחקים, והיתכן שהשרפי' נבראים מאין הנמשך מש' אד' להוות אותם למציאות יש יהיו עומדים ממעל לש' אד' המהוה אותם, אלא מפני כי השגתם שמשיגים את אוא"ס הסובב כ"ע שהוא קדוש ומובדל מגדר עולמות שזהו גבוה יותר מבחי' ש' אד' שהוא מלשון אנת אשתמודעא אדון על כולא היינו בחי' ממכ"ע, והשרפים להיותם עומדים בבריאה ונודע ממ"ש בת"ז שאימא עילאה מקננא בבריאה לכן הם משיגים אוא"ס ב"ה הסוכ"ע שקדוש ומובדל מגדר עולמות וה"ז ממעל לו היינו לש' אד' שרש ממכ"ע, ול' עומדי' כבר מבואר במ"א בשם הבעש"ט ז"ל שמפני שרצונם ותשוקתם שם ה"ז כאלו הם עומדים שם,</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שג</div></p> <p class=bodytext>פי' הגם שבאמת מעמדם הוא בבריאה שהוא עולם נברא מאין דמל' דאצי' שנק' בש' אד' או ש' אלקי' והם גם הם נבראו מאין זה, מ"מ מפני שרצונם ותשוקתם הוא באוא"ס הסוכ"ע נחשב כאלו הם עומדים שם, והכח שיש להם להשיג אוא"ס הסוכ"ע הוא מפני כי אימא עילאה מקננא בבריאה לכן יכולים השרפים שהם נבראי' דבריאה להשיג אוא"ס הסוכ"ע כו', וכ"ז הוא בבריאה שהיא ראשית התהוות מציאות היש דנבראים מאין דאצי' המהוה אותם, ומצד הקירוב דאין המהוה היש מאיר בהם בחי' האין כו', משא"כ בחי' יצי' שהוא כמשל בחי' דבור הוא בחי' יש מיש, ולכן אין להנבראים דיצי' השגה כ"כ כמו הנבראי' שבבריאה, וזהו מאמר והאופנים וחיות הקדש ברעש גדול מתנשאים שיש להם רעש והתפעלות מהשגתם, והנה בחי' רעש נמשך מהעדר השגה, והיינו שהחיות דיצי' להיות כי הם משיגים שיש איזהו דבר אבל זהו למעלה מהשגתם שאינם משיגים מהו לכן הם בבחי' רעש והתפעלות כו'. </p> <p class=bodytext>(ג) <span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מארז"ל כל מה שראה יחזקאל ראה ישעי' רק שישעי' הוא דומה לבן כרך שראה את המלך ויחזקאל דומה לבן כפר שראה את המלך, ולכן יחזקאל הי' מתפעל יותר וכמו בן כפר לפי שאינו מורגל בגדולת המלך ע"כ הוא מתפעל יותר, משא"כ בן כרך שהוא מורגל תמיד בגדולת המלך אינו מתפעל כ"כ, וזהו ג"כ ההפרש שבין שרפים לחיות הקדש לפי ששרפי' הם בבריאה שמאיר שם בחי' אימא ע"כ אין להם בחי' רעש, משא"כ חיות הקדש כו', ולזה אומרים ברוך כבוד הוי' שאינם משיגים רק בחי' ברוך שהוא בחי' ממכ"ע אבל לא בחי' קדוש שהוא בחי' סוכ"ע, נמצא שביצי' הוא בחי' העלם, וכמו למשל מי הנהר כשנמשכי' והולכים אל הים שאז אינם קרוים מ"ח כו', אך אח"כ בעשי' שהוא בחי' אף עשיתיו שאז חוזרים ונעשי' מ"ח וכמו למשל מי הים כשבוקעי' את עפר הארץ ונובעים מתחת לארץ שחוזרים ונעשי' מ"ח, וכך בעשי' שהוא יותר הסתר והעלם עי"ז נעשה בחי' גילוי אוא"ס, וזהו אף עשיתיו, אף הוא מרבה בחי' רביעית דהיינו שע"י עשי' נמשך גילוי אוא"ס כמו באצי' שהוא בחי' אתה הוא הוי' לבדיך, והיינו ע"י שבוקעים את עפר הארץ שהוא בחי' הגוף ונה"ב בבחי' אתכפי' ואתהפכא ומהפך אותו מחשוכא לנהורא ע"י תו"מ עי"ז נמשך גילוי אוא"ס כו' לפי שתו"מ הוא בחי' אדם שרמ"ח פקודין הוא רמ"ח אברין דמלכא, והנה אנו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>דש</div></p> <p class=bodytext>רואים שהנפש מתאחד עם אברי הגוף, וכך ע"י רמ"ח מ"ע נמשך גילוי אוא"ס, ושס"ה ל"ת הן שס"ה גידין שהם הממשיכי' את חיות הנפש באברי הגוף כו', וזהו מ"ש וצדקה כנחל איתן, והיינו שאיתן הוא כמ"ש משכיל לאיתן האזרחי שאיתן נמשך מבחי' משכיל מקור השכל כי איתן משמשות לע"ל שלע"ל יהי' גילוי בחי' איתן, וזהו האזרחי שמשמע להבא שלע"ל יזרח בכל אחד בחי' זו, וצדקה כנחל איתן היינו שע"י בחי' צדקה שכל המצות נק' בשם צדקה וכמ"ש וצדקה תהי' לנו כי נשמור לעשות את כל המצוה, עי"ז נמשך בחי' נחל איתן, וזהו מ"ש והיתה נפש אדוני צרורה בצרור החיים את הוי', והיינו שצרור הוא כמ"ש כצרור אבן במרגימה שאף שהאבן טבעו ליפול למטה אעפ"כ ע"י המרגימה יכול לעלות למעלה מאדם, כך ע"י המצות יכולים הם נש"י לידבק ולצרור בצרור החיים ממש וכמ"ש ואתם הדבקי' בה' אלקיכם חיים כולכם היום ואין צרור פחות משלשה שהוא בחי' תורה ועבודה וגמ"ח כו' ועי"ז הם נדבקי' בבחי' הוי' אלקיך ממש כו'. </p> <p class=bodytext>(ד) <span class=cup>אך</span> כ"ז הוא כשמקיים תו"מ שאז הוא נק' בריא, אך כשפגם בתו"מ כו' אז הוא נק' חולה, והנה אנו רואי' שהחולה היינו שנתהוה לו אש זר ועי"ז כל אוכל תתעב נפשו, וכך הוא ברוחני' חולי הנפש היינו שנתהוה אצלו בחי' אש זר ועי"ז אינו טועם בחי' טעם באלקו' וכמ"ש טעמו וראו כי טוב הוי', אבל עי"ז שנתהוה אצלו בחי' אש זר עי"ז אינו טועם שום תענוג באלקות כו' ולזה צריך רפואה, והנה בחי' רפואה מצינו באלי' וכמ"ש שם וירפא אלי' את מזבח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שה</div></p> <p class=bodytext>ההרוס, והיינו כי מזבח היינו שהי' עלי' בחי' אש שלמטה ואש שלמעלה וע"י שהי' בו בחי' אש שלמעלה שהוא בחי' אש של אלקו' ממילא הי' בנש"י ג"כ בחי' אש לאלקו' כי אש אוכלה אש דהיינו שאוכל את האש שהי' בלעו"ז אך כשהי' מזבח ה' הרוס ולא הי' שורה אש שלמעלה לא הי' האש בנש"י לאלקות, אלא שהי' להם בחי' אש זר שהוא בחי' חולה, ועי"ז לא הי' טועמי' שום טעם באלקות כו', אך באלי' כתי' וירפא את מזבח ה' ההרוס, ומאחר שאליהו הי' יכול לרפאות אותם שנתהפכו מן הקצה אל הקצה שבתחלה הי' פוסחי' על שתי הסעיפי', ואח"כ אמרו ב"פ ה' הוא האלקי' כ"ש אתה ה' יכול אתה לרפאות אותנו וזהו רפאני ה' וארפא, וע"ז תקנו ברכת רפאנו בתפלה לבקש רפואת הנפש, ולכן מי שאין לו חולי הגוף ג"כ צריך לבקש רפואה והיינו בקשת רפואת הנפש שתתהפך מאש זר להיות בבחי' רפשי אש לאלקות כו'. </p> <p class=bodytext>—————— ּ ——————</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>