תורת שמואל - תרל"ה ח"ב - ועשית חג השבועות כו' ולא נדבת לבך כו'

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/index.htm">תורת שמואל</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/index.htm">תרל"ה ח"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharash/tsh/635b/5/index.htm">ועשית חג השבועות כו' ולא נדבת לבך כו'</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>ועשית חג השבועות כו' ולא נדבת לבך כו'</h3><div class=pageno>שיב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><p class=headingintext>בס"ד חגה"ש</p></p> <p class=bodytext><span class=cup></span><p class=tochen>יר"ת יר"ע חרדה כו' ח"י כו' כתר חציו לז"א חציו למל'</p></p> <p class=bodytext><p class=zman>חג השבועות</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועשית</span> חג שבועות להוי' אלקיך מסת נדבת ידך אשר תתן כאשר יברכך הוי' אלקיך, וצ"ל מ"ש נדבת ידך ולא נדבת לבך ככל נדבה שבמקרא שהוא ע"ש הלב כמ"ש כל נדיב לבו יביאה כו', וצ"ל ג"כ מ"ש חג </p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיג</div></p> <p class=bodytext>שבועות להוי' אלקיך ולא חג שבועות תעשה לך כדכתיב בסוכת חה"ס תעשה לך דמשמע שהחג הוא להוי' אלקיך כו', והענין הוא ע"פ מ"ש בפע"ח דבשבועות הוא הארת הכתר ומתחלק חציה לז"א וחציה לנוק' וזהו חג שבועות להוי' אלקיך ז"א ונוק', ולהבין כ"ז באר היטב מה נשתנה שבועות הלא גם בכל השנה סדר ההשתלשלו' הוא כך שהתהוות מציאות חכמה הוא מבחי' כתר כמ"ש והחכ' מאין תמצא שבחי' אין הוא בחי' כתר ורצון כנודע, ובחי' האין דכתר הממציא את החכ' הארתו יש תמיד בבחי' החכמה הנמצאת מאין, ונוכל להבין זה מהאין המהוה היש דבריאה הנה הגם שבחי' האין המהוה היש דבריאה הוא מוסתר ונעלם מבחי' היש דבריאה, דאל"כ הי' זה בחי' השתלשלות עו"ע ולא הי' יכול להיות מציאות נבראי', ולכן בכדי שיוכל להיות מציאות התהוות הנבראי' דבי"ע זהו ע"י שהאין דאצי' המהוה היש דבריאה הוא בדרך העלם והסתר ולא בדרך קירוב, ועכ"ז הארתו להוות היש הוא תמיד וכמאמר ובטובו מחדש בכי"ת מע"ב שבכל עת ובכל רגע נמשך מאתו ית' להוות ולהחיות מאין ליש, וכמ"ש לעולם ה' דברך נצב בשמים שדבר ה' המחי' את השמים נצב תמיד בשמי' להחיותו שאלמלא הי' מסתלק כרגע הי' נעשה אין ואפס מהשמים, וכן הוא בכל הנבראים, ונמצא שאם היות האין המהוה היש הוא מוסתר מהיש מ"מ הנה הוא מאיר ונמצא הארתו תמיד בהיש והוא הוא המהוה אותו ומקיימו ע"י המצאו שם כו', וכ"ה בחכמה דאצי' שהיא מאין תמצא, פי' כמו המוצא מציאה א"י מאין הוא בא, דאם הוא יודע מאין היא באה, אין זה בכלל מציאה, ועד"ז התהוות החכ' מאין דכתר היא ע"ד המוצא מציאה, וע"ש זה נק' אין היינו שאינו מושג כלל, מ"מ האין בהכרח הוא שימצא תמיד בבחי' החכמה המתהוה ממנו, דאל"כ יתבטל מציאות החכ', והי' כלא הי' כלל, שכמו שקיום היש דבריאה הוא שבחי' האין המהוה היש הוא מחדש בכל עת ובכל רגע, כן הוא באצי' מציאות קיום החכ' הוא שהיא נמצאת תמיד מאין דכתר ורצון, ע"י שבחי' האין דכתר ממציאה תמיד ומחדשה תמיד מאין ליש, כמו האין ויש דמל' דאצי' המהוה בי"ע, רק שבבי"ע הוא נבראי', ובאצי' זהו נאצלים, אבל זהו בהכרח שהחכמה תמצא מהאין תמיד בלי הפסק אפי' רגע כו', וא"כ מהו ההתחדשות בחג השבועות שמבואר בפרי ע"ח שהוא הארת הכתר הלא הארת הכתר יש תמיד בחכ' דאצי' דאל"כ היתה מתבטל והי' כלא הי'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיד</div></p> <p class=bodytext>ב) <span class=cup>ולהבין</span> זה נקדים מארז"ל אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה וצ"ל א"כ איך להתחיל, דאם נתחיל ביראה הלא אם חכ' אין יראה שצ"ל חכמה מקדם, ואם להתחיל בחכ' הלא אם אין יראה אין חכ' שצ"ל יראה תחלה, וגם צ"ל הלא במשנה החליטו כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת שצ"ל יראת חטא קודם לחכ', והאיך אמרו כאן אם אין חכ' אין יראה, והענין שיש ב' בחי' יראה, יראה תתאה ויראה עילאה וכנודע שיש דחילו ורחימו, ורחימו ודחילו שבחי' יראה תתאה הוא קעומ"ש שהוא ענין בחי' ביטול היש שמהותו הוא דבר נפרד אלא שבטל אליו וכמשל יראת העבד מאדונו שהוא מגודל התפשטות האדון על עבדיו ע"כ מתירא ממנו לשמוע פקודתו ומ"מ יש לו רצון אחר אלא שבטל אליו לצייתו, ובחי' יראה עילאה הוא בחי' יראה בושת בחי' ביטול במציאות ממש מחמת השגתו בחי' פנימי' אלקות והוא בחי' חכ' דאצי', ולכן השראת אוא"ס הוא בחכ' כו' וה"ז כבא לפני המלך ומדבר עמו פב"פ שמתפעל ובטל מעצמותו מכל וכל מחמת פנימי' המלך שהי' חכמתו וכדומה, וכך יובן הענין למעלה שמל' דאצי' נק' יראה תתאה קעומ"ש שהוא בחי' ביטול היש וכל צבא השמים לך משתחוים כו', וכן בעבודת האדם זהו בחי' יר"ת קבעמ"ש כו' וע"ז כוונו רז"ל במה שאמרו שצ"ל יראת חטאו קודמת לחכמתו פי' שמקבל עליו עול מ"ש בחי' יר"ת והיינו שהגם שיש לו רצון אחר מ"מ הוא מבטל רצונו ועושה מה שהאדון מצוה לעשות וירא לחטוא כו' אבל בחי' יר"ע הוא בחי' חכמה דאצי' בחי' ביטול במציאות ממש כולא קמי' כלא, והיינו בחי' חכמה שאוא"ס שורה בחכ' כמ"ש ה' בחכמה, וכמ"ש בע"ח שאור א"ס אינו מתייחד אפי' בעולם האצי' אלא ע"י התלבשותו תחילה בספירת חכ' ופי' בסש"ב פל"ה בהג"ה בשם הה"מ ז"ל משום שאור א"ס הוא אחד האמת שהוא לבדו הוא ואין זולתו וזו היא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שטו</div></p> <p class=bodytext>מדרגת החכמה, וזהו ענין מארז"ל אם אין יראה אין חכמה שזה השער לה' לעלות ממטה למעלה תחלה בחי' יראה תתאה עמ"ש ואח"כ יעלה ויבא ויגיע לבחי' חכמה שהוא בחי' יראה עילאה, אך לפ"ז צ"ל מ"ש אם אין חכמה אין יראה, הענין שיש עוד בחי' יראה למעלה מבחי' חכמה, ויובן בהקדם מארז"ל גבי דניאל וחביריו דכתי' וראיתי אני לבדי את המראה והאנשים אשר עמי לא ראו, אבל חרדה גדולה נפלה, ופריך מאחר דלא ראו מ"ט איבעית ומשני אע"ג דאינהו לא חזי מזלייהו חזי, ולכאו' אכתי קשה דניאל שראה את המראה בראי' והשגה לא איבעית והאנשים אשר היו עמו לא ראו רק בחי' מזלייהו חזי חרדה גדולה נפלה עליהם וא"כ יציבא בארעא כו', ותחלה נבין ההפרש בין בחי' יראה ובין בחי' חרדה שבחי' יראה הוא בחי' יראה ופחד שלבו ומוחו יכולים להכיל בתוכם אור היראה ולהיות נגבל בהם בבחי' פנימי' הנפש ובחי' חרדה הוא בחי' יראה ופחד גדולה מהכיל בבחי' פנימי' הנפש ובחי' חרדה הוא בחי' יראה ופחד גדולה מהכיל בבחי' פנימי' הנפש כ"א בבחי' מקיף, וכנודע מענין חרדה שמסלקת הדמים, פי' כי הדם הוא הנפש הוא בחי' התפשטות הנפש להאיר בבחי' הפנימיות להחיות את האדם, וכל בחי' נר"ן שבנפש הם המתלבשים בבחי' פנימיות נפש בכבד שהוא בחי' דם, ורוח בלב שהוא בחלל הימני שהוא מלא רוח חיים, שזהו כנגד בחי' חלל השמאלי שבלב שהוא מלא דם מה שמקבל מהכבד אחר שמתברר הדם בכבד עולה המובחר בלב בחלל השמאלי, והימיני הוא מלא רוח, ועי"ז הלב דופק ברצו"ש, והנשמה במוח שהתקשרותה תלוי ג"כ בדם שהרי אם לא יאכל האדם שעי"ז לא יתוסף בו דמים יחלש כ"כ עד שנחלש גם הראש, וכמו בתענית שהראש מרגשת חלישות והיינו מפני שאינו ניתוסף דם, ונמצא כי ג' בחי' נר"ן עיקר התקשרותם בגוף זהו מהדם, והכתוב מעיד עליו כי הדם הוא הנפש, וא"כ יובן ממה שהחרדה מסלקת הדמים פי' שמונע התפשטות הדם להחיות כ"א שיעמוד התפשטותו ה"ז אות ומופת שענין החרדה הוא למעלה מג' בחי' אלו דנר"ן כ"א</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שטז</div></p> <p class=bodytext>זהו מבחי' מקיפים דח"י שלמעלה מנר"נ, ולכן מסלקת הדמים, ולכן אין בכלי הגוף כלי שיוכל לקבל החרדה בבחי' פנימיות כ"א נשאר בבחי' מקיף, והוא בבחי' יחידה שבנפש וזהו ענין מזלייהו וגילוי בחי' יראה גדולה זו היא בחי' חרדה ושאברים החיצונים נרתעים ונזדעזעים וארכובותיהם דא לדא נקשן כו'. </p> <p class=bodytext>ג) <span class=cup>ויובן</span> הדבר באר היטב ע"פ מה שנודע שיש בנפש ה' בחי' נרנח"י, כמ"ש במד"ר פ' בראשית פי"ד חמשה שמות יש לה נפש, רוח, נשמה, חי', יחידה, ונודע כי נר"ן הם בחי' אורות בכלים כי תלת שליטין אינון מוחא ולבא וכבדא ג' מיני כלים לג' בחי' אלו שהכבד הוא מלא דם הוא מקום משכן לבחי' הנפש כי הדם הוא הנפש ורוח החיים בלב ומקום משכן הנשמה הוא במוח וכמ"ש בזהר חכמה מוחא בינה ליבא, משא"כ בחי' חי' ויחידה הם בחי' מקיפים שאין להם כלי מיוחד בתוך אברי הגוף להשראתם וית' לקמן באריכות, ולכן דניאל שראה את המראה היינו שהי' נתפס ונקלט אצלו בבחי' ראי' והשגה לא נפל עליו אימה ופחד, וזהו ענין ההפרש שבין משה לשאר הנביאים שהיו נופלים על פניהם לקבל הנבואה מאת ה' וכמ"ש ואפול על פני כו' שהוא ענין ביטול במציאות ממש משא"כ במשה כתי' פה אל פה אדבר בו כו' והוא ע"פ מ"ש וירא ראשית לו שבחי' ראשית לו שבחי' ראשית וחכמה עילאה אוא"ס בחכ' הי' נתפס ונקלט בפנימיותו בבחי' ראי' והשגה ולכן הי' עומד על עמדו וקיומו, אך כ"ז הוא בבחי' נשמתו שהי' נשמתו כלי ומכון לקבל בתוכו אור א"ס בבחי' פנימי' אבל אברי גופו לא היו בחי' כלי אלא בבחי' ביטול במציאות כמו שאר הנביאים, וארז"ל במד"ר ע"פ דומה דודי לצבי כגואל ראשון כך גואל אחרון היינו שלע"ל בבחי' משיח יהי' ג"כ גילוי אלקות על אופן זה שיהי' כלי ומכון לאור א"ס להיות נתפס בבחי' פנימי' אלא שיהי' ביתר שאת היינו שגם אברים החיצוני' כלי הגוף יהי' בחי' כלי לאוא"ס</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיז</div></p> <p class=bodytext>להתלבש בתוכן בבחי' פנימי' ולא יהי' בבחי' ביטול וכמ"ש ונגלה כבוד ה' וראו כל בשר דוקא, ולכאו' צ"ל הלא אינו דומה ג"א לגו"ר שג"א לא יהי' הגוף כלי מוכן לקבל משא"כ גו"א יהי' גם הגוף כלי, אך הענין הוא דהנה ארז"ל עוה"ב אין בו לא אכילה ולא שתי', פי' עוה"ב היינו עולם התחי' דאם נא' שהכוונה היא על ג"ע שהוא נשמות בלא גופי' א"כ מהו הרבותא שלא יצטרכו לאו"ש הלא גם עכשיו הם נזונים בלא או"ש הגשמי', אלא שהכוונה הוא על עולם התחייה שיתלבשו הנשמות בגופים ומ"מ לא יצטרכו לאו"ש הגשמיים אלא יהיו נזונים מרוחניות ולכאו' האיך יהי' ניזון הגוף הגשמי מרוחניות, אלא הענין הוא דהנה במא' תדשא הארץ דשא נא' בהציוי עץ פרי ואח"כ כשהוציא הארץ נא' עץ עושה פרי, וההפרש הוא עץ עושה פרי פי' שהעץ עושה פירות אבל העץ עצמו אינו כטעם הפרי, אבל ענין עץ פרי פי' שהעץ עצמה תהי' כטעם הפרי, ונמצא כי הארץ שינתה מהציוי שנצטוית, שנצטוית שתהי' טעם העץ כטעם הפרי והיא לא עשתה כן אלא שהעץ אינו כטעם הפרי, ולע"ל יהי' עצו ופריו שוין שגם בהעץ יהי' טעמו כטעם הפרי, והנה עץ הוא הגוף כמ"ש כי האדם עץ השדה, והפרי הוא הנשמה, ועכשיו אין עצו ופריו שוין, פי' שהגוף א"א לו לקבל מזון הנפש, אבל לע"ל יהי' עצו ופריו שוין שגם הגוף יזדכך עד שיוכל לקבל להיות ניזון ממזון הנפש, ולכן מה שבגו"א יהי' גם הגוף כלי כו' זהו מפני שיהי' עצו ופריו שוין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיח</div></p> <p class=bodytext>כו' א"כ כגו"ר כך גו"א, ועפ"ז יובן ג"כ שכמו ענין ההפרש בין משה הגו"ר והגו"א לגבי שאר הנביאים כ"ה ההפרש בין דניאל להאנשים אשר היו עמו שדניאל שראה את המראה היינו שהי' נתפס ונקלט בתוכו בבחי' פנימי' בבחי' ראי' והשגה שהוא בחי' חכמה לא נפל עליו חרדה כלל והי' עומד על עמדו וקיומו אבל האנשים אשר עמו שלא ראו ולא הי' נתפס בתוכו בבחי' פנימי' חכמתו כ"א בבחי' מקיף בחי' מזלייהו שהוא בחי' יחידה שבנפש מקיף הכללי נפל עליהם חרדה גדולה שהוא בחי' יראה עילאה שלמעלה מבחי' חכמתו בחי' פנימיותו. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> להבין ענין מקיף כללי ומקיף פרטי נקדים להבין ענין מארז"ל אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה דמשמע שכמו שיש ב' בחי' יראה כנ"ל כך יש ב' בחי' חכמה, והענין דצ"ל מ"ש בע"ח אור אבא טמיר ונעלם דמשמע שבחי' חכמה שנק' אור אבא הוא בתכלית ההעלם ואינו בבחי' גילוי כלל והלא קרא כתי' והחכ' מאין תמצא דמשמע שבחי' חכמה הי' בחי' איזה מציאות וגילוי וגם בפי' מלת חכמה שהוא כח מ"ה יש ב' פי' מה הוא לשון מהות ומציאות כמ"ש ע"ס בלי מה בלי מהות ומה הוא ג"כ פי' לשון בלי מהות ובלי מציאות כלל דבר שאיננו וכמ"ש ונחנו מה שפי' כאלו איננו בעולם כלל, והענין כי הנה בחי' חכמה נק' בשם מעיין החכמה ובינה נק' נהר כמ"ש ונהר יוצא מעדן כו' כי כמו הנהר עד"מ שנראה ונגלה עפ"י הארץ בגבול ושיעור ומדה ושורש הנהר הוא המעיין היוצא מן התהום אשר מתחת לארץ שעצם התהום לא יתכן לקרותו בשם מעיין שהוא היש האמיתי מים שאין להם סוף אלא שהנביעה הוא הנק' בשם מעיין שהנביעה היא דומה בדבר ה' לתהום שנובעת תמיד בלי הפסק בבחי' א"ס ונק' הנביעה ג"כ בשם אין כאלו איננו לפי שהנביעה היא טיפין טיפין, משא"כ הנהר הי' מים רבים במקום א' והנה הנביעה שמתחת לארץ הגם שהוא בהעלם מתחת לארץ ולא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שיט</div></p> <p class=bodytext>פסק נביעו מ"מ הוא בהתחלקות שמתחלקת הנביעה מתחת לארץ דרך גידי הארץ לכמה מעיינים וממעיין זה נתהווה נהר זה וממעיין אחר נהר אחר, משא"כ התהום הוא בהשוואה אחת בלתי שום התחלקות כלל, וככל המשל וככל החזיון הזה יובן ג"כ בנפש האדם שבחי' בינה שהוא הבנת השכל בהרחבה באורך ורוחב ועומק נק' בשם נהר עד"מ ובחי' חכמה הוא הברקת השכל קודם שבא לידי גילוי והבנה וה"ז כדמיון המעיין שנובע טיפין כו', והנה בחי' חכמה הגם שעדיין לא בא לידי גילוי בהרחבה איך ומה מ"מ הוא בחי' גילוי מציאות חדש וסברא חדשה לזכות או לחוב ומקור ושורש השכל שמשם נובע לו השכלות חדשות הוא מבחי' משכיל שמוליד ומהוה את השכל והוא בחי' מו"ס בחי' משכיל ומקיף שאין לו בחי' כלי בגוף להשראתו כמו בחי' שכל הגלוי ששורה במוח שבראש וכמו שנראה בחוש שהקטן אין בו דעת והיינו מפני שעדיין לא נכנסו בו בחי' המקיפי' להיות בבחי' פנימי' שהוא התהוות מציאת השכל ובחי' משכיל זה הוא בחי' חי' שבנפש וע"ז קאי מ"ש אור אבא טמיר ונעלם אור אבא דייקא, ולכן לפעמים נק' בחי' חי' בשם חכמה ונשמה בשם בינה ונשמת שדי תבינם ולפעמים נק' נשמה בשם חכמה, והיינו ב' בחי' חכמה הנ"ל, הא' היא בחי' חכמה הגלוי' והב' היא בחי' נעלמה בתכלית ההעלם ובחי' חי' כנ"ל שבחי' החכמה נעלמה בחי' חי' אינו מהות וערך בחי' חכ' הגלוי' כלל, וזהו מ"ש והחכמה מאין תמצא שמציאת והולדת בחי' חכמה גלוי הוא מאין בחי' חי' שנק' בשם אין וכתר לשון כותרת ומקיף שאינו מתלבש בנפש בבחי' פנימי' כלל, וזהו ענין ג"כ ב' הפי' שבמלת חכמה הנ"ל, והנה בחי' מקיף חי' הגם שהוא מקיף עכ"ז נק' בשם מקיף פרטי שהוא שרש ומקור לבחי' חכמה הגלוי' בפרט שלחכמה זו יש שורש בהעלם בבחי' חי' לדעה ישרה וכן לשכל עקום וכנודע שכמו שיש ל"ב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכ</div></p> <p class=bodytext>נתיבות מחכ' הגלוי' למטה ללב ומדות, כך יש ל"ב נתיבות נעלמות מבחי' חי' ולהיות מציאת והתהוות בחי' החכמה וה"ז כדמיון המעיין שמתחלק מתחת לארץ בנתיבות נעלמות דרך גידי הארץ וזהו בחי' מקיף פרטי שבחי' חי' הגם שהוא בחי' מקיף מ"מ הוא פרטי בריבוי ההתחלקות כמו בחי' חכ' הגלוי' משא"כ בחי' יחידה הוא מקיף הכללי שמקיף ראש ורגל בהשוואה א' בלי שום התחלקות כלל וה"ז כמשל התהום מים שאין להם סוף בלי התחלקות לפרטי וב' בחי' אלו הוא בחי' מ"ם וסמ"ך שבלוחות כו', כי הנה המ"ם והסמ"ך סתומים מכל צד שהוא בחי' מקיפי' אלא שהמ"ם שהוא רחב מתחת ויש לו בית מושב הוא בחי' מקיפי' חי' שיש לו התיישבות תוך הכלי שבחי' חי' מתגלה אח"כ בבחי' חכמה הגלוי' שהוא אור בכלי, משא"כ סמ"ך עגול בתחתית ואין לו מקום מושב הוא בחי' מקיפי' יחידה שאינו בא לידי גילוי כלל, וכך מובן הדבר למשכיל למעלה שבחי' הארת הקו והחוט שלמעלה מן האצי' נק' מקיף פרטי והתחלקות נעלמות ובחי' מקיף הכללי הוא בחי' מל' דא"ס המקיף את המקום פנוי וחלל בלי שום התחלקות ואינו עדיין אפי' כח ומקור לנאצלים וב' בחי' מקיפים אלו נק' ג"כ בשם כח היולי כללי וכח היולי פרטי, ועפ"י הנ"ל יובן היטב מארז"ל אם אין יראה אין חכמה אם אין חכמה אין יראה שזהו סדר העליי' וההשתלשלות ממטה למעלה תחלה בחי' יראה תתאה קעומ"ש וזהו השער להוי' ומזה יעלה ויבא ויגיע לבחי' מדות עד בחי' חכמה והיינו בחי' חכ' הגלוי' ואח"כ אם אין חכמה כו' היינו בחי' ח"ס בחי' חיה יגיע ויעלה לבחי' יראה עילאה שמבחי' יחידה שבנפש שהוא בחי' חרדה גדולה וכנ"ל בדניאל והאנשים אשר עמו וכמ"כ מובן בחי' אלו למעלה עליות בחי' המל' עמ"ש לבחי' חכ' דאצי' ובחי' ח"ס כתר פרטי לבחי' כתר הכללי כתר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכא</div></p> <p class=bodytext>שבכתר, וזהו ויצוינו כו' את כל החוקים ליראה, פי' המצות שנק' חוקי' הם למעלה משכל המושג כמ"ש אחכמה והיא רחוקה ממנה שאמרה שלמה על פרה אדומה שהיא חוקה, והיינו בחי' ח"ס, וכל החוקי' הוא לבא ליראה היינו בחי' יר"ע בחי' יחידה שבנפש שמקבלת מבחי' יחיד בחי' כתר שבכתר. </p> <p class=bodytext><span class=cup>והנה</span> איתא בת"ז כתר עליון איהו כתר מל' ואיהו קרקפתא כו' והקשו בס' מה ענין כתר למל' שהכתר הוא ראשית לכל דרגין למעלה מבחי' חכמה ראשית הגילוי ובחי' מל' סופא דכל דרגין ומה ענין זה לזה, ותירצו דנעוץ תחלתן בסופן וסופן בתחלתן, ואכתי צ"ל שורש הטעם שנעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצעות וגם צ"ל מ"ש ואיהו קרקפתא כו', ותחלה נקדים להבין ההפרש בין מדת מל' לשאר המדות חג"ת כי כל המדות חו"ג הוא התפעלות בעצמות הנפש להטותה לזכות או לחוב או להרע או להטיב וע"י הטוב ההוא משפיע לזולתם חסד או דין גבורה כו' משא"כ בחי' מל' שהוא בחי' ההתנשאות מלך על עמו ועל עבדיו שהוא מצד המקבלים שע"י שמקבלים אותו למלך עליהם להיות בטלים אליו נעשה מרומם ומנושא וכל מה שכובש מדינות רבות נעשה מרומם ומנושא יותר, והנה אף אם נפל ההסכם על ואימתו עלי' אעפ"כ אינו נחשב מלך עד שנתנו כתר מל' בראשו והיינו לפי שהענין המלוכה הוא ג"כ בחי' כתר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכב</div></p> <p class=bodytext>ועטרה שנתונה על הראש מלמעלה ואינו מעצמיות האדם כ"א בחי' חיצוני' והוא הוא בחי' מל' התנשאות על זולתו, ועפ"י הנ"ל יובן ענין מל' דאצי' כתר לנבראים פי' שקישור וחיבור אצי' לבריאה הוא שהנבראי' שהם בחי' יש בטלים אליו והוא הוא בחי' מל' דאצי' להיות בחי' התנשאות ע"י שיש מי שבטל מזה מתהוה בחי' מלוכה, וכמו"כ יובן בענין מל' דא"ס כתר לנאצלים הוא ג"כ ע"ד הנ"ל וז"ש כ"ע איהו כתר מל' וקאי על מל' דא"ס כתר לנאצלים. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> יובן הטעם דנעוץ סופן בתחלתן כי סופן בחי' מל' הוא הוא בחי' תחלתן בחי' כתר, אך למה נעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצען וענין קרקפתא, נקדים להבין מאמרי זוהר הסותרים בענין זה שורש התו"מ למעלה דבמ"א משמע ששרש המצוה היא מבחי' מל' מצות המלך וכמ"ש כי נר מצוה ותורה אור ששרש המצות הוא מבחי' נר שהוא בחי' מל' ושרש התורה הוא בחי' זעיר ובמ"א משמע שהמצות הן בזעיר רמ"ח פקודין רמ"ח אברין דמלכא שהוא בחי' ז"א כי ההתחלקות לפרטי' לאברים הוא בזעיר ואוריי' מחכ' נפקת ובמ"א מצינו ששרש המצות הם בכתר למעלה מבחי' התורה שתרי"ג מצות דאורייתא וז' דרבנן גימ' תר"ך עמודי אור אותיות כתר ותרי"ג מצות הם תרי"ג ארחין דגלגלתא שהוא בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכג</div></p> <p class=bodytext>הלבנונית שבין שער לשער למעלה מבחי' מו"ס כו', והענין יובן עפ"י מ"ש בע"ח שיש ג' בחי' פנימי' וחיצוני' וחיצוני' דחיצוני' ומבשרי אחזה שבאדם יש ג"כ ג' בחי' הנ"ל פנימית היינו פנימי' החיות רוחני אשר בקרבו ששרשו הוא מבחי' חי' וכמ"ש והחכמה מאין תמצא שהתהוות מציאת והתהוות בחי' חכמה מקור החיות כמ"ש והחכ' תחי' הוא אין שהוא בחי' חי' כנ"ל ומשם יוכר למטה להתלבש במוח להוות בחי' חכמה וחיות והתפשטות החיות להתפשט מן המוח בכל האברים הוא ע"י האכילה כי תלת שליטין אינון מוחא ולבא וכבדא שהקיבה מבשל את המאכל ונעשה דם ושולח לכבד ושם מתברר יותר ועולה ללב ע"י גידין ומשם עולה למוח וע"י כח האכילה ההיא מתפשט חיות רוחני דרך ירידה מן המוח ללב ולכל איברי', משא"כ תענית כווץ החיות שאינו מתפשט באברי הגוף אבל אינו מוסיף עצמות החיות ע"י האכילה דא"כ הי' צ"ל החיות שוה בכל אדם מאחר שהוא ע"י האכילה אלא שפעולת האכילה הוא רק בחי' ההתפשטות מן המוח לאברים, ומ"ש בזהר לבא פליג לכל שייפין היינו שהחיות היורד מן המוח יורד בכלל ללב ולבא פליג בכל שייפין בפרט לכל אבר לפי מזגו ותכונתו כח הראי' בעין וכח התנועה ביד שהחיות הוא בבחי' התחלקות לפרטים רבים והתפשטות וירידת החיות זהו ע"י עורקים וכנודע ההפרש בין גידים לעורקי' שבגידי' הוא שיש בהם דם ועורקי' שאין בהם דם והן משמשין המשכות מן המוח לכל האברים ולכן עורקי' וגידי המוח יש ברגל ושורש פנימי' החיות זהו מבחי' פנימי' חי' ולכן גם למטה בנפש האדם נעשה בחי' פנימי' חיות רוחני ובחי' חיצוני' היינו בחי' חיצוני' האברים יד ורגל וכל האברים שבאדם שהגדלתן להיות נגדלים כמדתן יותר מתולדתן הוא ג"כ מבחי' חי' וכנ"ל וכנראה בעליל שהתינוק כל מה שניתוסף בו אור השכל מתגדלים אברים החיצוני' באורך ורוחב והיינו לפי שכל עיקר חיות האברים הוא מן המוח לכן בהגדלתן נגדלים גם הם והגדלת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכד</div></p> <p class=bodytext>אור השכל הוא מבחי' חי' בחי' מקיף שנכנס בבחי' פנימי' בג' זמנים גדלות בן ט' ובן י"ג ובן כ' שאז גמר הכנסת המקיף בכלי ולכן אז מוכר בנכסי אביו והוא ענין למ"ד ומ"ם דצלם כמבואר בע"ח, והנה הגדלת אור השכל והגדלת מוח גשמי כלי השכל תלוי' זב"ז שע"י הגדלת הכלי נכנסים בו יותר בחי' מקיפי' שהוא אור השכל וגם ע"י תוספת האור ממילא יתגדל ויתרחב הכלי אבל מ"מ הגדלת שניהם האור והכלי הוא מבחי' חי' אלא שהאור הוא בחי' פנימי' חי' ולכן נעשה בחי' פנימי' והגדלת הכלי הוא מבחי' חיצוני' חי' ולכן מתהוה ממנה בחי' חיצוני' המוח וכנודע שגם בכתר יש בחי' פנימי' וחיצוני' ולכן ג"כ הגדלת אברים הוא מחיצוני' המוח כלי אור השכל והנה חיות המוח המחי' את אברי הגוף הוא על ב' פנים האחד הוא חיות דרך התחלקות לפרטי' רבים לפי ערך מזיגת הכלי שיורד החיות מן המוח ללב ולבא פליג לכל שייפין כח הראי' בעין וכח השמיעה באוזן שחיות אבר זה אין לו שייכות לחיות אבר אחר וה"ז בחי' התחלקות והב' הוא חיות בדרך התכללות שגם אחרי אשר נתפרדו לחלקים ואברים משונים אעפ"כ קשורים ומחוברים יחד בהתכללות גמור ואמיתי שהרי לכאב היד והכתף מקיזין גם ברגל שהוא ענין התכללות ותערובות החיות והתכללו' זו היא ג"כ מן המוח שבראש והיינו לפי שהמוח הוא בחי' כללי לכל הגוף לכן בכחו לחלק החיות לחלקים ולחזור ולכוללם יחד ושרש החי' הזה הוא מבחי' חי' כתר הפרטי ונק' מקיף פרטי או כח היולי פרטי הנ"ל. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"י</span> הנ"ל יובן ג"כ למשכיל למעלה ענין פנימי' וחיצוני' המדות הוא מן השכל ומוחי' וכמ"ש לפי שכלו יהולל איש שהרי התינוק לפי ששכלו ומוחו קטן מתאוה לדברים קטנים לפי ערכו וחיצוני' המדות היינו בחי' הגדלת המדות בתוקף עוז אם לחסד או לגבורה כו' באהבה רבה ותכלית שנאה שהוא בחי' התחלקות המדות לחלקי' ואברים חסד דרועא ימינא גבורה כו' וגם בחי' התכללות המדות חסד כלול מכולם וכן גבורה פרצוף שלם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכה</div></p> <p class=bodytext>מכל ע"ס שב' בחי' התחלקות המדות והתכללו' המדות הוא מבחי' המוחי' כנראה בעליל שהקטן שעדיין אין בו דיעה שלימה ומיושבת אין בו בחי' התכללות המדות וכשהוא ברוגז אין בו בחי' חסד כלל ואינו בחי' שלימות עדיין שהטיית קו אחד אינו שלימות וכמ"ש בזהר כל רחימותא דלא אתכלילת מתרין סטרין כו' וכמ"ש ברוגז רחם תזכור כו' שבחי' חיצוני' שהוא הגדלת המדות בהתחלקו' והתכללותן הוא מבחי' המוחין כמו פנימי' המדות עצמן אלא שפנימי' המדות הוא שרשן ומקורן מפנימי' מו"ס והגדלתן הוא מחיצוני' מו"ס וכמו שנת' לעיל במשל גשמי מאברי האדם כו' כנ"ל, ובחי' חיצוני' דחיצוני' הוא עור ובשר המלביש את כל אברי האדם מכף רגל ועד קדקדו כולו בהשואה אחת ובשוה ומקשר ומחבר את אבריו לקשרם א' אל אחד והיו לאחדים שקישור וחיבור זה אינו מפנימי' המוח כ"א מחיצוני' המוח גשמי שיורד מן המוח לחוט השדרה עד הירכיים ומתפצל החוט וחוזר ומתפצל כו' ולכן אמרו בגמרא בשדרה לענין טומאת אהל שיהי' קיים רוב בנין או רוב מנין כו' שקשר וחיבור זה הגם שהוא חיצוני' דחיצוני' מ"מ הכח הזה שבכחו לקשרם ולחברם ולהעמידם על עמדם וקיומם ומצבם שרשו למעלה מעלה מבחי' פנימי' ששרשן ומקורן הוא מבחי' חי' כנ"ל, משא"כ כח החיבור הוא מבחי' יחידה בחי' מקיף הכללי המקיף ראש ורגל בהשוואה א', וע"כ גם העור כולו בשוה שהעור שעל הראש הוא העור שעל פרסות רגליו ואחוזה העור ודביקו הוא בגלגלתא וקרקפתא החופפת על הראש ומוחי' למעלה מהם שהוא רומז לבחי' יחידה ולמטה אדרבה העור ובשר מסתיר ומכסה את פנימי' האבר ומעלימם שאינו נראה פנימי' האברים כלל כ"א העור ובשר והיינו לפי שבחי' יחידה א"א להיות בבחי' גילוי פנימי' והתחלקות כ"א דוקא בבחי' חיצוני' דחיצוני' השוה ומשוה בלתי שום התחלקות כלל. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וככל</span> המשל וככל החזיון הזה יובן באר היטב מאמרי זוהר מענין תו"מ הנ"ל שמה שהמצות נק' מצות המלך היינו עשיית המצות שיהי' מצוה בעשייתה הוא מבחי' מל' שהוא ענין ביטול רצון כי האתרוג והציצית וכן כל מצות מעשיות הן מבי"ע כי האתרוג הוא פרי הגדל באילן גם קודם שנלקח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכו</div></p> <p class=bodytext>למצותו ודרך כלל טעם עשיית כל המצות בחי' ביטול מפני שאמר ונעשה רצונו שטעם זה שוה בכל המצות ולמעלה ג"כ בחי' זו נק' בשם מל' דאצי' שום תשים כו', וזהו מ"ש כי נר מצוה שהמצות הם מבחי' נר שהוא בחי' מל' והתורה שהיא שורש התחלקות המצות הוא מבחי' אור שהוא בחי' זעיר והיינו בחי' פנימי' זעיר כמשי"ת לקמן, ועיקר התחלקות המצות לפרטים הוא בז"א רמ"ח פקודין רמ"ח אברין כו' וכמ"ש בכוונות טעמי מצות שהמספר של רמ"ח הוא שט"ס דזעיר כ"א כלול מט' פ"א וג' פ"א שכל ספי' כלול מג' בחי' סת"ר רמ"ג וה"ח המגדילי' רמ"ח כו', והנה שרש ההתחלקות הנ"ל בז"א הוא בבחי' חיצוני' ז"א וכמ"ש בזהר רמ"ח אברין דייקא שהן בחי' חיצוני' דזעיר שכמו שהתכללות באורות זעיר להיות כ"א כלול מכולם כך גם הכלים נכללים זב"ז כי באצי' איהו וגרמוהי חד כו', וגם בחי' כתר הוא ענין הגדלות הכלים דהנה כמו שנגדלים האורות להיות כלול מכולם כך מוכרח ג"כ להיות נגדלים גם הכלים, והנה בכל מדה יש ג' בחי' שהם חב"ד חג"ת נה"י חב"ד הוא ענין טעם ושכל המדה ושרשה וחג"ת הוא הוא עצם המדה חסד וגבורה ונה"י הוא ניצוח והשפעת המדה בלי טעם ולכל בחי' צ"ל בחי' כלי לטעם ושכל המדה ולכל בחי' מהתכללות זו בזו וכן לעצמות המדה כו' שכללות התחלקות והתכללותן עולה רמ"ג וה"ח המגדילים רמ"ח, והנה שרש התחלקות למעלה הן בזעיר בחי' אלקות ואין מצוה ושייכות כלל לעשי' והוא ענין כוונת המצוה שיש לכל מצוה כוונה מיוחדת סוכה המשכת מקיפי' תפילין המשכת מוחי' דאבא כו' ושרש מצות עשי' הוא בבחי' מל' שבעשי' טעם כל המצות שוין שאמר ונעשה רצונו ותורה היא ג"כ בבחי' ז"א שהרי כל התורה היא ג"כ להבדיל בין הטמא כו' שהוא ג"כ ענין התחלקות המדות אלא שהתורה היא בחי' פנימי' זעיר ותורה אור דייקא בחי' פנימי' דייקא, וז"ש בזהר אורייתא מח"ע נפקת היינו בחי' פנימי' זעיר נפיק מבחי' ח"ע ששורש התו"מ שהן בבחי' פנימי' וחיצוני' אור וכלי היא מבחי' ח"ע היינו בחי' ח"ס דאריך אך למה יהי' המצוה באופן זה ולמה לא יהי' באופן אחר הוא ענין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכז</div></p> <p class=bodytext>שעשוע המלך בעצמותו ורצונו הפשוט בתכלית הפשיטות בלתי שום התחלקות כלל וזהו ענין תרי"ג מצות תרי"ג ארחין שבגלגלתא דאריך תר"ך עמודי אור שבבחי' כתר שבשרשן הנה המצות הגבה ומאד נעלה מבחי' התורה שכל התורה היא בחי' טעמי המצות שהוא בחי' התחלקות בבחי' פנימי' ושרש שרשה הוא כתר הפרטי ומקיף הפרטי שהוא בחי' ח"ס והארת קו"ח מקור הפנימי' משא"כ עצם שרש המצות למעלה הוא בחי' כתר הכללי ומקיף הכללי שהוא בחי' מל' דא"ס המקיף את המקום חלל בהשואה א' מכל צד כו' וגילוי בחי' זו הוא בבחי' מל' דאצי' בחי' עשיית המצוה שהיא ג"כ בלתי התחלקות וטעם א' לכולן שאמר ונעשה רצונו כו' שבחי' מל' הוא בחי' חיצוני' דחיצוני' לכן בו דוקא מתגלה בחי' היותר גבוה שא"א לבא לידי גילוי בבחי' פנימי'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>וזהו</span> נעוץ תחלתן בסופן דוקא ולא באמצען כי תחילתן הוא מקיף כתר הכללי כתר שבכתר למעלה מבחי' התחלקות א"א לבא לידי גילוי בבחי' זעיר בחי' אמצען כי ז"א הוא בחי' מדות דאצי' שהן בבחי' פנימי' וחיצוני' התחלקות המדות והתכללותן ששרשן הוא מבחי' כתר הפרטי בחי' התחלקות וכנ"ל במשל מבשרי ששרש המדות הוא מבחי' חי' כו', משא"כ בחי' מל' חיצוני' דחיצוני' מתגלה בו בחי' כתר הכללי וכמשל מבשרי הנ"ל דעור ובשר המלבישו הוא מבחי' יחידה כנ"ל, וז"ש כתר עליון איהו כתר מל' ואיהי קרקפתא כו' שבחי' קרקפתא הוא למעלה על המוחי' בחי' פנימי' והוא בחי' יחידה מתגלה בבחי' חיצוני' דוקא כנ"ל, וכך יובן ג"כ למעלה שגילוי ושורש בחי' מל' הוא למעלה משרש פנימי'. </p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"י</span> הנ"ל יובן ג"כ בדניאל והאנשים אשר עמו לא ראו את המראה כ"א בחי' מזלייהו כנ"ל שהוא בחי' יחידה שבנפש כנ"ל בחי' מקיפי' וע"כ חרדה גדולה נפלה עליהם כי גילוי בחי' יראה גדולה בבחי' מזלייהו א"א לבא לידי גילוי כ"א בחיצוני' דחיצוני' כנ"ל, וזהו ענין החרדה שאברים החיצוני' נרתעים ונזדעזעים וארכבותיהן דא לדא נקשן כו', ועפ"י כל הנ"ל יובן בטוב טעם מ"ש ועשית חג שבועות להוי' אלקיך כו', כי הנה שבועות הוא ענין הארת הכתר והיינו בחי' כתר הכללי שלא כדרך סדר ההשתל' שלפי סדר ההשתלשלות הארת כתר בחכמה היינו כתר הפרטי משא"כ בשבועות הוא גילוי כתר הכללי וכן ביוהכ"פ הארת כתר הכללי וכמ"ש בכוונת נעילה בענין ז' פעמים הוי' הוא האלקי' כו' וכמו שהי' בשעת מתן תורה גילוי אנכי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכח</div></p> <p class=bodytext>מי שאנכי דלא ידע ליה בר איהו כו', אך להבין מה שנאמר ועשית חג שבועות מה עשי' שייך מאחר שאין העלאת מ"נ מגעת עד שם, כי העלאת מ"נ אינו מגעת כ"א עד בחי' כתר פרטי מקור התחלקות ובנפש הוא עד בחי' חי' מקור החכמה וכנודע בחכמת הרפואה והניתוח שיש באדם גידים חלולים שאין בהם דם והם גידי הרצון שהן המשכת הרצון באברים דהנה בחי' החי להיות מתנענע התנועה שביד שאופני התנועה המה ע"פ שכלו וחכמה שבנפש על איזה אופן שהתנוענע או לעשות איזה מלאכה שכליי' כמו לכתוב וכדומה אבל עצם כח התנועה הוא מחמת הרצון והמשכת רצון זה בנפש הוא ע"י גידים הנ"ל ושורש רצון זה הוא מבחי' יחידה ולכן עפ"י חכמת הרפואה כשהחולאת באותן גידים א"א לרפאות בשום אופן והיינו לפי שאין העלאת מ"נ של אכילה ושתי' סממני הרפואות מגעת עד בחי' יחידה שהוא בחי' מקיף כללי, וא"כ תפול קושי' ועשית חג דקאי על בחי' כתר שבכתר מקיף הכללי שהוא בחי' מל' דא"ס המקיף את בחי' הקו וחוט ומקום פנוי שורש כל המקיפי' שאין העלא' מ"ן אפשר להגיע עד שם, וא"כ מהו ועשית כיון שאין הדבר תלוי בעשי' תחתונים כלל ואם צדקת כו', אך הענין דהנה בשעת מ"ת שהי' אז גילוי הארת כתר הכללי וכמ"ש אנכי הוי' אלקיך כו' אנכי מי שאנכי הוי' שלא ע"י העלאת מ"נ של תחתונים וכמ"ש וירד ה' על הר סיני כו' וירד מעצמו ומאליו אך ארז"ל בשעה שהקדימו ישראל נעשה לנשמע כו' מי גילה לבני רז זה כו' היינו ע"י שהקדימו כו' עשה הכנה לדורות להיות גילוי הארת כתר הכללי ע"י בחי' עשי' דוקא שנעוץ תחלתן בסופן דוקא וכנ"ל בפי' כתר מלכות ואיהו קרקפתא, וזהו ועשית חג שבועות כו' היינו שתעשה הכנה לגילוי הארת הכתר והיינו עשיית המצות עי"ז מתגלה מאליו וממילא כי נעוץ תחלתן בסופן משא"כ בשעת מ"ת שעדיין לא קבלו התורה הי' ממילא וירד ה', אך אעפ"כ הי' קצת הכנה והוא ענין הספירה מ"ט יום מתגלה מאליה שער הנו"ן כו' להוי' אלקיך כו' שגילוי הארת הכתר הוא לזו"נ חציה לז"א דהוא ת"ת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>שכט</div></p> <p class=bodytext>דאימא כתר כו' וכבר נת"ל שז"א הוא ענין המדות וכנ"ל ששרש התחלקות המדות והתכללותן הוא מן המוחי' והיינו מבחי' כתר הפרטי כנ"ל. </p> <p class=bodytext><span class=cup>אך</span> הנה גם כתר הפרטי נמשך מבחי' כתר הכללי וזהו ענין חצי' לז"א וחצי' לנוק' ששרשם הוא בחי' כללי אלא שחצי' לנוק' הוא היותר נעלה מחצי' הנשאר לז"א שחצי' לנוק' יורד כמות שהוא בלתי שום התחלקות וכנ"ל במשל מבשרי שהעור ובשר בלי התחלקות כמו שהוא בבחי' יחידה שבנפשו וכנ"ל באריכות, משא"כ חצי' לז"א הוא בבחי' התחלקות לפרטי קו ימין כמו שנכנס בבחי' פנימי' שהוא ענין ת"ת דז"א כי שורש המדות הוא מן המוחין כו' ולפי שהארת כתר דשבועות הוא בחי' כתר הכללי לכן מסת נדבת ידך ולא נדבת כו' כי הלב הוא בחי' ז"א בחי' פנימית והתחלקות כו' כנ"ל והארת כתר הכללי א"א להתגלות כ"א בחיצוני' דחיצוני' כו' כנ"ל, וזהו נדבת ידך אברי' החיצונים אשר תתן דמשמע מאלי' שלא ע"י סדר ההשתלשלות דרך לב ומדות בחי' פנימי', וזהו כאשר יברכך הוי' אלקיך הוא ענין הארת הכתר כו' כנודע והיינו בחי' כתר הכללי כו' וד"ל. </p> <p class=bodytext>—————— ּ ——————</p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>