והי' לכם לציצית
שלד
והי' לכם לציצית וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות הוי' ולא תתורו אחרי לבבכם כו' למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי כו', פשט מקרא זה משמע שע"י ראיית מצות ציצית עי"ז ולא תתורו כו' וגם שעי"ז תזכרו את כל מצות הוי' כו', וצ"ל מה שייך ענין זה שלא יסור אחר הלב והעינים שהם תרין סרסורין ושיזכור כל המצות, לראיית מצות ציצית כו', להבין זה ילה"ק משארז"ל במשנה דאבות חביב אדם שנברא בצלם חיבה יתירה נודעת לו שנברא בצלם שנא' כי בצלם אלקי' עשה את האדם, חביבין ישראל שנקראו בנים למקום כו' שנא' בנים אתם להוי' אלקיכם, חביבין ישראל שניתן להם כלי חמדה כו' שנא' כי לקח טוב נתתי לכם כו', וחשיב כאן ג' חביבות שנברא בצלם, ושנקראו בנים למקום, ושניתן להם כלי חמדה, והנה מזה שא' מתחלה חביב אדם שנברא כו', ואח"כ א' חביבין ישראל משמע שמה שאמר מתחלה חביב אדם אינו קאי על ישראל לבד כ"א שהוא קאי על כללות מין המדבר שנברא בצלם, והיינו שמתחלה חשיב המעלה שיש במדבר שהיא נפש השכלית של אדם, שנברא בצלם אלקי', וזהו מ"ש מי יודע רוח בני האדם העולה היא למעלה ורוח הבהמה היורדת היא למטה, והיינו כי האדם הולך בקומה זקופה שניכר בו התחלקות בחי' ראש ורגל גם בענין מעלה ומטה שהראש הוא מעלה כו', משא"כ מציור הבהמה מובן איך שהיא יורדת למטה שהרי אין בה התחלקות המעלה בין ראש לרגל אלא הראש שוה עם הרגל ממש, ולא עוד אלא שטבע הבהמה להוריד ראשה למטה, וזהו חביב אדם שנברא בצלם אלקי' שיש בו התחלקות מדרגות, ואח"כ חשיב המעלה שיש בנש"י לבד שנקראו בנים למקום שזהו מחמת הנה"א לבד ואח"כ חשיב עוד יתרון המעלה שיש בנש"י מצד שקיבלו התורה שניתן להם כלי חמדה, ולהבין