אז ישיר
שנב
בס"ד פ' חוקת.
אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה כו', הנה כתיב מעיין גנים באר מ"ח ונוזלים מן לבנון, פסוק זה מדבר בכנס"י שנק' באר מ"ח, וצ"ל הפי' מן ונוזלים מן לבנון, הנה ארז"ל בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית ובשביל התורה שנק' ראשית, שעיקר בריאת העולמות הי' בשביל שני דברים אלו, ולהבין זה צ"ל משארז"ל נתאוה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים מהו ענין דירה זו הלא בלא"ה ג"כ מכה"כ, אך הענין הוא כי כבודו תרגומו זיו יקרי' שהוא רק זיו והארה וכמ"ש הודו על ארץ ושמים, וכמ"ש ישתבח
שנג
שמך לעד כו' שבחי' מלכנו מלך העולם שנמשך מזה חיות העולמות הוא רק מבחי' שמך שם והארה שאינו נוגע לעצמותו כמו שם האדם שאינו נוגע לעצמיות האדם, ואפי' ג"ע ועוה"ב הוא ג"כ בחי' נהנין מזיו כו', אמנם דירה בתחתונים היינו שיהי' גילוי עצמות אוא"ס ב"ה כמשל הדירה בגשמי' שעצמיות האדם דר בהבית, והגם דכתי' את השמים ואת הארץ אני מלא אני היינו מהו"ע, צ"ל שזהו רק בבחי' העלם ומקיף לבד, ופי' דירה בתחתונים היינו שיאיר בבחי' גילוי ממש.
וביאור הענין דירה זו היינו כי הנה כתי' מונה מספר לכוכבים, המוציא במספר צבאם משמע שהם בבחי' מספר, וכתי' היש מספר לגדודיו משמע שהוא בלי מספר וכן מבואר קושי' זו בגמ' חגיגה די"ג סע"ב כתי' אלף אלפי' ישמשוני' ורבוא רבבן כו' וכתי' ולגדודיו אין מספר, ומשני ל"ק כאן בזמן שבהמ"ק קיים אז הוא אין מספר, כאן בזמן שאין בהמ"ק קיים כביכול נתמעטה פמשמ"ע, וגם זה אינו מובן לכאורה, איך הוא הבדל גדול כ"כ שנתמעט מבחי' אין מספר לבחי' מספר שהוא אין ערוך, שהלא גם המספר היותר עצום אין ערך לבלי מספר, וגם לכאורה אינו מובן מה תלוי זה בבהמ"ק דוקא, והענין הוא כי בריאות העולמות הוא מבחי' מל' שהוא רק בחי' שם והארה, וכשנמשך מבחי' זו הוא בבחי' מספר, וזהו מ"ש המוציא בה' הידוע שהוא בחי' ה' אחרונה דשם הוי', שהוא רק בחי' שם והארה, וזהו לכולם בשם יקרא, ולכן גם בחי' זו בעצמה נק' מספר כמ"ש המוציא במספר בבחי' מספר לפי שהוא מקור להתהוות בחי' מספר, אמנם יש בחי' שלמעלה מבחי' מל' וכשההמשכה למטה הוא מבחי' זו הוא בלי מספר והוא מ"ש ולתבונתו אין חקר,
שנד
ובזה יובן ההפרש שבין בזמן שבהמ"ק קיים כו' דאיתא בזהר שאז הי' בחי' כעיר שחוברה לה יחדיו פי' שהי' התחברות ב' ההי"ן ה' עילאה וה' תתאה יחד, שזהו ענין המשכת סוכ"ע בממכ"ע, או המשכת בחי' ולתבונתו בבחי' מל', ולכן הי' אז בלי מספר, משא"כ בזמן הגלות שאין מאיר כ"א מבחי' מל', ולכן הוא בבחי' מספר, עוד יש שם בגמ' תירוץ על קושי' הנ"ל שמ"ש אלף אלפי' ישמשוני' הוא מספר גדוד אחד, אבל לגדודיו אין מספר, והענין הוא כי הנה שרש הגדודי' הוא במדות עליונות שמכל מדה ומדה כשנמשך ממנה בבחי' מל' הנה ע"י צירופי אותיות הדבור נתהוה מזה גדוד א', כמו מחנה מיכאל שהוא קפ"ו אלף הגם שהמדה כמו שהיא למעלה היא מיוחדת, אמנם הריבוי בא ע"י צירופי אותיות הדבור כשנמשך במל', וזהו שארז"ל על כל דבור ודבור שיצא מפיו של הקב"ה נברא מלאך אחד, ולכן הוא בבחי' מספר, אמנם לגדודיו אין מספר, ששרש כל גדוד הוא בהמדות כנ"ל ובהמדות יש התכללות זה מזה שחסד כלול מחסד שבחסד ומחסד שבגבורה שבחסד עד אין קץ ותכלית ממש ולכן הוא בלי מספר, וכשנמשך בבחי' מל' דוקא הוא שבא במספר אלף אלפי' ישמשוני' כנ"ל, דוגמת מ"ש בתניא ח"ב שבחי' זמן עבר הוה ויהי' לא שייך כ"א בבחי' מל' מלך מלך וימלוך, אבל למעלה מבחי' זו לא שייך זמן, וכמו"כ י"ל שלמעלה מבחי' מל' לא שייך מספר כי כערך תבונה לגבי מל' כן גם המדות עליונים אינם בערוך לגבי המל', וזהו ענין דירה בתחתונים היינו שיאיר מבחי' בלי מספר בבחי' מספר וכמ"ש והי' מספר כו' אשר לא יספר כו'.
קיצור, בראשית בשביל ישראל ובשביל התורה, יקדים פי' דירה בתחתונים שהוא ענין גילוי עצמיות אוא"ס שלמעלה מבחי' מקור התהוות העולמות, שזהו ביאור הכתובים מונה מספר והיש מספר והתי' שע"ז בגמ' חגיגה.
והנה ע"י מה יומשך דירה זו וגילוי זה שמעצמות אוא"ס ב"ה הוא ע"י מעשה המצות, כי הנה ארז"ל על שלשה דברים העולם עומד על התורה ועל
שנה
העבודה ועל גמ"ח, גמ"ח קאי על כל המצות בכלל, כי הנה כתי' ויניחהו בג"ע לעבדה ולשמרה, לעבדה מ"ע ולשמרה מל"ת, שע"י ממשיכים תוס' אור בג"ע כי המצות נקראים אברים דמלכא רמ"ח פקודין רמ"ח אברים כו', והנה כמו האברים נמשך בהם חיות מעצמיות הנפש, כן ע"י המצות נמשך מעצמיות אוא"ס ב"ה, וזהו פי' מצוה לשון צוותא וחיבור היינו שיהי' חיבור עצמות אוא"ס ב"ה בהעולמות וכמ"ש והיו הדברים האלה כו' אשר אנכי מצוך כו' אנכי מי שאנכי עצמותו ומהותו מצוך כו', וזהו ענין ברכת המצות בא"י אמ"ה אשר קדשנו, היינו שבבחי' מלך העולם מקור התהוות העולמות יומשך מבחי' אשר קדשנו קדש העליון ומבחי' אשר באשרי, אך הנה אחר שאנו מדמין המצות לאברים וכמו שבאברים א"א שיומשך בהם מעצמיות הנפש א"ל שיומשך תחלה במוח שבראש בכלל, ומהמוח נמשך לכל האברים כמו"כ הוא למעלה א"א שיומשך אוא"ס ע"י המצות א"ל שיומשך תחלה בד"כ בתורה וכמ"ש ות"ת כנגד כולם, כי התורה היא בחי' חכ' אורייתא מח"ע נפקת, וחכ' מוחא, ובה הוא שנמשך תחלה כללות ההמשכה מעצמות אוא"ס ב"ה, ואח"כ מתחלק לרמ"ח פקודין, וזהו ענין גדול תלמוד שמביא לידי מעשה שכדי שיומשך במעשה המצות עד בחי' עשי' בפו"מ הוא ע"י התורה, וזהו ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות ושמונים פלגשים אלו ברייתות שהם המשכה מעצמות אוא"ס ב"ה ועי"ז נעשה ועלמות א"ת עלמות אלא עולמות בבחי'
שנו
אין מספר, וזהו ההפרש שבין איהו וחיוהי חד לאיהו וגרמוהי חד, חיוהי הוא בחי' חכ' כמ"ש והחכ' תחי', וכדי שיתייחד בה אוא"ס ב"ה הוא ע"י התורה, ואח"כ איהו וגרמוהי בחי' הכלים חד ע"י מעשה המצות וזהו ורב שלום בניך א"ת בניך אלא בוניך אלו ת"ח שעוסקים בבנינו ש"ע היינו שכדי שיומשך בעולם שהוא בע"ג ובבחי' מספר שיהי' בלי מספר הוא ע"י ת"ח כו', וזהו ענין שלום כי שלום הוא התחברות ב' הפכים היינו חיבור אוא"ס ב"ה הבבע"ג ולמעלה מגדר מספר לגמרי עם העולמות שהם בע"ג ובבחי' מספר שיהי' בלי מספר ועי"ז נעשה שלום בפמשמ"ע חיבור אוא"ס ב"ה בעולמות היינו שנעשה רב שלום גם בהנבראים עצמם כמו מיכאל שר של מים וגבריאל שר של אש, א"כ שלום בפמשמ"ע הוא חיבור של אוא"ס ב"ה באצי', ושלום בפמשמ"ט הוא חיבור אצי' עם בי"ע, וזהו בראשית בשביל התורה שנק' ראשית היינו שראשית וכללות ההמשכה מאוא"ס ב"ה הוא בחכ' שבתורה, ואח"כ נמשך במצות עד שנמשך למטה בעולמות.
קיצור, וע"י מה יומשך דירה זו הוא ע"י מעשה המצות רמ"ח פקודין רמ"ח אברים דמלכא, כמו האבר ממשיך מעצמיות הנפש, ומתחלה צריך להיות תורה חכ' מוחא, ששים מלכות, ועי"ז ועלמות כו' ורב שלום כו'.
אך עדיין י"ל איך ע"י התורה נמשך מעצמות אוא"ס ב"ה הלא ידוע דלית מח' תב"כ והתורה היא מחכ' נפקת שהוא בחי' מח', וגם חכ' מוחא הוא בחי' ציור אדם, ואוא"ס ב"ה הוא כי לא אדם, וא"כ איך יומשך זה ע"י המצות והתורה, וגם כי התורה נתלבשה בגשמי' בהלכות הערוכות לפנינו, אך הנה זהו ענין בראשית בשביל ישראל שנק' ראשית, כי איתא בתד"א שני דברים קדמו לעולם ישראל ותורה ואיני יודע איזה מהם קדם העולם אומרים שהתורה קדמה ואני אומר ישראל קדמו כו', ויש להביא ראי' לזה ממה שבכל התורה
שנז
נא' צו את בנ"י דבר אל בנ"י הרי ישראל קדמו, והענין הוא כי הנה הגם דלית מח' תב"כ, אבל נתפס הוא ברעו"ד שהוא ענין רצון פשוט להיות אליך הוי' נפשי אשא כו' מי לי בשמים, כלה שארי ולבבי, והוא ענין אהבת בכל מאדך, ובזהר נק' זה לאשתאבא בגופא דמלכא, שרצון זה הוא למעלה מהחכ', שהיא בחי' עטרה על הראש והוא בחי' כתר עליון, וזהו אחת היא יונתי, פי' אחת הוא ע"ד מ"ש יש קונה עולמו בשעה אחת שהוא ע"י הרצון פשוט ורעו"ד, יונתי הוא לאסתכלא ביקרא דמלכא, ועי"ז ממשיכים אוא"ס בתורה ואיך יבוא לרעו"ד זו הוא כמ"ש ויצעקו אל ה' בצר להם, היינו מן המיצר ודוחק בגשמיות וגם בעבודה ע"י שהוא ממארי דחושבנא להתבונן איך שהוא רחוק מאד מאלקות ואיך שכל העולמות הוא רק זיו והארה ונבראו בשני אותיות וכמ"ש יהללו את שם כו' כי הוא עצמותו ציוה ונבראו כמו ממילא, ועי"ז יבא לבחי' ויצעקו להיות צעק לבם אל ה' עצמות אוא"ס ב"ה, וזהו פי' באר מים חיים, שכמו הבאר בגשמיות שהמים שבו נמשכים ממי הים והרי מי הים מלוחים ואינם ראוים לשתי', ואף מי הנהרות אינם מים
שנח
חיים לטהר טומאות חמורות, אך ע"י שבוקעים עובי כדור הארץ נעשים מ"ח ומתוקים, כמו"כ הנשמה כשהיתה למעלה קודם בואה לגוף לא הי' לה בחי' רעו"ד כ"א ע"י התלבשותה בגוף ונפש הבהמיות המעלים ומסתיר על אור קדושת הוי' באהבות ורצונות זרות, והוא בוקע חשך הגוף ונפש הבהמיות להיות לו רק רצון פשוט לה' לבד, הנה עי"ז נעשה באר מים חיים. וזהו אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר שהוא בחי' העלאה ממטה למעלה לצאת ממאסר הגוף ונפש הבהמיות, ועי"ז הוא ונוזלים מן לבנון כי לבנון הוא ל"ב נ"ח ונו"ן שערי בינה, ומה שנק' לבנון לשון לובן העליון הוא כשנמשך בהם מבחי' לובן העליון בחי' כ"ע שהוא ע"י רעו"ד הנ"ל, ואח"כ הוא ענו לה שנמשך מלמעלה למטה מהתורה במעשה המצות עד עולמות הנבראים שהם בחי' גבול ומספר שיהי' בלי מספר, ופי' ענו לה הוא שעסק התורה צריך להיות ע"ד תען לשוני אמרתיך שידע שהם אמרות הוי' רק שהוא כעונה אחר הקורא, היינו שעסק התורה צריך להיות בבחי' ביטול כי כל האומר אין לי אלא תורה כו', וזהו על שלשה דברים העולם עומד תורה ועבודה וגמ"ח, תורה ועבודה הוא בחי' רעו"ד הנ"ל, וגמ"ח זהו מעשה המצות, והנה ג' דברים אלו מבואר ג"כ בפ' זה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כסיתיך הנ"ל, ואשים דברי בפיך היא התורה שנמשכה בבחי' פנימיות וצריך להיות דברי דבר הוי', ובצל ידי כסיתיך הוא המצות שנמשכים בבחי' מקיף כמו הצל, לנטוע שמים זהו קרבנות שע"י הוא חיבור שמים וארץ וכמ"ש אני אענה את השמים והם יענו את הארץ, ועכשיו זהו ענין תפלה כי בתפלה כתי' ג"כ סולם מוצב ארצה וראשו מגיע השמימה, והנה איתא בגמ' שבמנחה בשבת היו אומרים שיר זה דאז ישיר, והיינו כי בשבת יש ג' מדרגות שבת דמעלי שבתא הוא בחי' שמור, שבתא דיומא הוא בחי' זכור, והוא הב' בחי' דבאר מ"ח וענו לה, ומנחה
שנט
דשבת הוא בחי' זכור ושמור בדבור א' נאמרו, וזהו בחי' שבת שבתון, ומשם נמשך הכח על ב' בחי' אלו דבאר מ"ח וענו לה, ולכן היו אומרים במנחה בשבת שיר זה.
קיצור, כדי שיומשך אוא"ס ב"ה ע"י התורה צ"ל תחלה רעו"ד, וזהו ענין ששים המה מלכות, אחת היא יונתי ע"ד קונה עולמו בשעה אחת, והיינו ע"י ויצעקו בצר להם, וזהו באר מ"ח, ועי"ז ונוזלים מן לבנון שנמשך אוא"ס בתורה, ואח"כ ענו לה, וזהו על ג' דברים העולם עומד, ואשים דברי בפיך כו'.
באר חפרוה שרים, כמו הבאר בגשמיות צריך לחפור רגבי האדמה המכסים על המים, כמו"כ בעבודה צ"ל חפירה וחרישה, שזהו ענין אין עומדין להתפלל אלא מתוך כובד ראש, הכנעה ושפלות, להיות ממארי דחושבנא מרירות על ריחוקו מאוא"ס ב"ה, ועי"ז נעשה באר, באר הוא ר"ת בידך אפקיד רוחי, ותקנו לומר פסוק זה קודם השינה בק"ש שעהמ"ט, מפני כשיתבונן קודם השינה שנותן נפשו פקדון כאשר יתבונן היטב למי הוא נותן נפשו והלא כתי' לא יגורך רע, והאיך ימסור נפשו המליאה רעות רבות כו' יתמלא רתת ופחד גדול על הפצעים והחבורות שנעשה בנפשו ע"י מחדו"מ שלו הפוגמים נפשו ואי לזאת יתחרט על כל מחדומ"ע אשר לא לה' המה ואז יהי' בבחי' באר הנובעת מתתא לעילא להעלות נפשו לה' נקייה וטהורה מכל לכלוך ע"י התשובה מעומקא דלבא, בלב נשבר ונדכה אשר גם ש' אלקים לא יבזה, פי' שגם מצד מה"ד לא יהי' שום עיכוב להעלאת נפשו זכה ובהירה להאיר באור הוי' ולשאוב לו חיים הרוחניים והגשמיים מאוא"ס ב"ה חיי החיים וכמארז"ל במד"ר שהנשמה שואבת חיים כו'. ובאר זה חפרוה שרים אלו האבות כי אין קורין אבות אלא לג' שהם אברהם יצחק ויעקב שג' מדרגות אלו מוכרחים להיות בכל אחד ואחד מישראל, משא"כ מדרגות השבטים
שס
ראובן בחי' ראי' שמעון בחי' שמיעה אין מוכרח שיהי' בכאו"א כל המדרגות אבל מדרגת האבות צ"ל כל ג' בחי' אלו בכל אחד, ואין די במדרגת אברהם לבד כי אברהם הוא בחי' אהבה ויש לעו"ז אהבה זרה, וזהו מ"ש ויקרא להן שמות כשמת אשר קרא להן אביו שמות הראשון דיצחק מלא וי"ו והב' אברהם חסר וי"ו כו' כי וי"ו הוא בחי' אות אמת ואמת הוא בחי' שאין לה הפסק לעולם, ואהבה דאברהם יש לה הפסק שהרי לאחר התפלה חולפת האהבה, וגם יוכל להסתעף מזה הוללות וליצנות, שזה ענין סתמום פלשתים אחרי מות אברהם, אבל שמות דיצחק מלא וי"ו כי ביצחק נא' ופחד יצחק הי' לי שע"י בחי' היראה נקלט יותר בבחי' פנימי' והעיקר הוא בחי' יעקב שכתוב בו כי שרית עם אלקים, וכשיש כל ג' המדריגות אלו אזי הרעו"ד הוא בשלימות ואז נק' באר מים חיים.
כרוה נדיבי העם, היינו שיומשך בבחי' מלך על עם, ומבחי' עם עד למטה מטה, במחוקק במשענותם, ברבות לא ניתנה תורה אלא כדי שיחוקו את לבו של אדם, היינו כי יש אותיות החקיקה ואותיות הכתיבה, אותיות הכתיבה אינם מעצמיותה כ"א הוא דבר נוסף על הנייר, ויכול להיות להמחות, אבל אותיות החקיקה הוא מיני' ובי', כמו"כ הוא בעבודה שהרעו'ד הנ"ל הוא מעצמיות הנפש שלמעלה מהחכ' והשכל ונמשך זה ע"י התורה, הגם שנת"ל כי ע"י רעו"ד נמשך אוא"ס בתורה, אמנם הכח על רעו"ד הנ"ל הוא ג"כ ע"י תו"מ, ובמשענותם הם תמכין דאורייתא, נמצא המכוון מכל הנ"ל שע"י עבודה הוא רעו"ד נמשך אוא"ס בתורה ומהתורה נמשך למצות עד עולמות בע"ג ובחי' מספר שיהי' בלי מספר וזהו הדירה בתחתונים כנ"ל.