המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. חה"ש, תער"ב, לפ"ק

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/1/index.htm">בס"ד. חה"ש, תער"ב, לפ"ק</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. חה"ש, תער"ב, לפ"ק</h3><div class=pageno>א</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>בשעה</span> שהקדימו ישראל נעשה לנשמע ירדו מה"ש וקשרו להם שני כתרים א' כנגד נעשה וא' כנגד נשמע, ומשמעות הענין הוא דמה שניתנו להם הכתרים הוא מפני שהקדימו נעשה לנשמע, אבל אם היו מקדימים נשמע לנעשה לא היו נותנים השני כתרים לפי שהשמיעה הוא בשביל העשי', וכשאומר אח"כ א' נגד נעשה כו' משמע שהשני כתרים הן רק משום שאמרו נעשה ונשמע שהרי אינו אומר א' נגד נעשה ונשמע וא' נגד מה שהקדימו נעשה לנשמע ואי' היתרון מה שהקדימו נעשה לנשמע כו'. גם צ"ל מה שנתינת הכתרים הוא ע"י המלאכים, והלא לפעמים מצינו במד"ר קדושים ס"פ ך"ד משל למלך שבני המדינה עטרו לו ג' עטרות כו', כך העליונים מכתירים בכל יום להקב"ה ג' עטרות שהן ג' קדושות נטל א' ונתן בראשו ושנים נתן בראש בניו, הרי דנתינת העטרות הוא מהקב"ה בעצמו וכאן או' ירדו מה"ש וקשרו כו', אך גם שם או' העליונים מכתירים כו'. והנה במשנה דאבות אי' ג' כתרים הן כתר תורה וכתר כהונה וכתר מלכות וכתר שם טוב עולה על גביהן הרי שיש ג' כתרים וכאן או' שקשרו להם רק ב' כתרים כו'. גם צ"ל</p> <p class=bodytext>מ"ש במשנה ג' כתרים הן הרי בפרטות הן ד' כתרים עם כתר ש"ט ולמה לא חשיב כתר ש"ט במנין כל הכתרים, ויאמר ד' כתרים הן כו'. וגם מהו הל' שעולה על גביהן כו'. והנה הג' כתרים כתר תורה כו' בד"כ הן בהג' קוין, דכתר כהונה הוא בקו הימין, וכידוע דכהן הוא בחי' החסד וכמ"ש ואתה כהן לעולם דקאי על בחי' החסד דאתה הוא בחי' גילוי שזהו ההפרש בין אתה להוא דאתה לנוכח כו', וחסד הוא בחי' גילוי והוא ראשית גילוי המדות שנק' ג"כ יום כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר כו'. וכתר מל' הוא בקו השמאל דהרי מל' עיקר בנינה הוא מהגבורות להיות דהתהוות בי"ע וכל ההמשכות והגילוים בבי"ע הכל הוא ע"י המל' ע"כ בנינה היא מהגבו' כו' וכמ"ש במ"א, וע"כ גם הכתר מל' הוא בקו השמאל כו'. וכתר תורה הוא בקו האמצעי וכנודע בהג' דברים תורה ועבודה וגמ"ח דתורה היא בקו האמצעי כו'. ולהבין כ"ז צ"ל תחלה ענין בחי' הכתר בכלל מהו. דהנה אי' בפרד"ס שעה"כ ערך כתר וז"ל יש שפי' מל' המתנה כמו כתר לי זעיר, והכוונה אל תחשוב במקום הזה כלל אמנם המתן עד שיתפשט ואז תוכל להבין</p> <p class=bodytext>כן פי' הגאונים (ובזה ג"כ פי' כתר ל' שתיקה דהיינו המתן לי ודום מלהגיד דבר, וענין השתיקה בזה הוא לפי שזהו למעלה מהידיעה והשגה וע"ד מ"ש בס"י בלום פיך מלדבר ולבך מלהרהר כו'. אמנם ממ"ש המתן עד שיתפשט כו' מובן דמ"מ ה"ז התחלת דבר שיהי' מזה התפשטות וגילוי, והיינו דכתר הוא ל' המתנה, ובהמתנה יש ב' ענינים והוא העיכוב מלעיין ולחשוב בו, וגם ענין התקוה (אז מיא קען עפעס דער ווארטן דערפון) והו"ע התקוה אל ההתפשטות והגילוי כו', וע"ש בפרש"י כתר ל' הוחל שהוא ענין התקוה וכמו דום לה' והתחולל לו כו'). ויש שפי' כתר כמשמעו (היינו כתר ועטרה),</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ב</div></p> <p class=bodytext>והטעם כמו שהכתר ראש לכל לבושי הגוף כן מדה זו ראש לכל האצילות (ונר' הכוונה שזהו ראש לכל האורות מקיפים דאצי' כו' וכמו לבושי הראש שהן ראש ללבושי הגוף, וענין העטרה צ"ל שזהו למעלה גם מבחי' לבושי הראש כו'). ויש שפי' כתר מל' מכתיר את הצדיק, והכוונה ל' סיבוב לכל האצי' בתוכו כו', ונק' כן לרמוז אל תר"ך עמודי אור המאירים ממנו ובעצמותו והם כחות נעלמים השופעים אור הנעלם אל הנאצלים התחתונים עכ"ל. והענין הוא דהנה ידוע דבחי' הכתר בכלל הוא בחי' הרצון וכמו כתר דאצי' הוא בחי' הרצון להאציל עולם האצי' כו'. וכן כתר דברי' הוא הרצון לברוא עולם הברי' כו', והן בחי' הכתרים הפרטים כו', ובחי' א"ק נק' כתר לגבי כללות ההשתל' שממנו ולמטה וכמ"ש המ"ח דא"ק הוא בחי' אריך דד' עולמות אבי"ע כו', ועז"א בזהר כד סליק ברעותי' למברי עלמא דהיינו בחי' רצון ומחה"ק דא"ק וכמ"ש בע"ח. ובכללות יותר הוא בחי' הרצון הפשוט שבאוא"ס לפני הצמצום וכמ"ש בע"ח כשעלה ברצונו הפשוט להאציל ולברוא כו', דכ"ז הוא בבחי' כתר בכל מדרי' ומדרי' שכולל בעצמו כל</p> <p class=bodytext>מה שעלה בבחי' רצון זה וכשנתהווה מה שנעלם וכלול בהרצון ובא בבחי' גילוי ה"ה בבחי' סובב ומקיף לכל מה שנתהווה כו', וכמו כתר דאצי' כולל כל הע"ס דאצי' וכשנאצל האצי' הרי בחי' הכתר סובב ומקיף את האצי' וכידוע דעיגולי אריך סובבים עד בחי' מל' דאצי' כו', וכן בחי' א"ק הוא בחי' אור כללי שכולל הכל קודם שנתהוו ואחר שנתהוו העולמות ה"ה בבחי' סובב ומקיף עליהם דעיגולי א"ק מגיעים עד תחתית העשי' כו', וכ"ה גם ברצון הפשוט שלפני הצמצום שג"כ כולל בתחלה הכל ואח"כ סובב ומקיף שזהו בחי' העיגול הגדול שלפני הקו שסובב ומקיף כל ההשתל' שמהקו כו' וכל העיגולים שרשן הוא מהעיגול הגדול כו' כנודע. וזהו שהכתר בכ"מ הוא בבחי' ממוצע וכמו כתר דאצי' הוא ממוצע בין המאציל לנאצלים כו', וכן בכל מדרי' הנ"ל הכתר הוא הממוצע (וכ"ה גם בעולמות אבי"ע דמל' דאצי' שנעשה כתר לברי' ה"ז ממוצע בין אצי' לברי' וכן מברי' ליצי' כו'), והיינו שע"י התעוררות הרצון כבי' נעשים בבחי' שייכות אל הדבר שנתעורר בו כו'. וכמו עד"מ באדם למטה דקודם שנתעורר באיזה רצון</p> <p class=bodytext>לאיזה דבר ה"ה מובדל ממנו לגמרי ואין לו שייכות כלל לזה וכאשר נתעורר ברצון ע"ז ה"ה בבחי' שייכות כו'. וכנודע דרצון הוא ל' מרוצה והו"ע ההטי' וההמשכה שנמשך לאיזה דבר כו', וקודם שנתעורר באיזה רצון ה"ה בבחי' הבדלה בכלל היינו בבחי' עלי' והעלם בעצמו ביותר שהרי אין לו שום התגלות בזה כו', והרצון הוא ההטי' היינו היציאה וההתגלות לדבר שחוץ לעצמו כו'. ובדוגמא כזאת יובן למעלה כבי' דקודם התעוררות הרצון על העולמות הרי האוא"ס בבחי' הבדלה לגמרי מן העולמות שאינו בבחי' שייכות כלל אל העולמות ואדרבה בבחי' העלם לגמרי בעצמותו שאינו בבחי' גילוי כלל בעצם (גם לא בבחי' גילוי לעצמו כבי' להיות שגם הגילוי לעצמו הוא בבחי' שייכות לאיזה דבר כו', שהרי גם ההתעוררות והגילוי לעצמו ה"ה באיזה דבר א"כ ה"ז בבחי' שייכות להדבר רק שהוא לעצמו עדיין כו', וקודם ההתעוררות הוא שאינו בבחי' גילוי כלל כ"א אדרבה בבחי' העלם בעצמו לא בבחי' גילוי כלל כו'. והנה יכול להיות גילוים לעצמו שאינם בבחי' שייכות לדבר הזולת כו', וכמו בתענוג שמתענג בהעצם</p> <p class=bodytext>שלו כו', אבל אין זה ענין הגילוי באמת, אדרבה הוא בבחי' עלי' ורוממות יותר בהעצמות כו'. וע"כ תענוג כזה הוא דוקא במי שמרומם בעצם ובזמן תכלית</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ג</div></p> <p class=bodytext>הרוממות שלו וכמו המלך בתכלית הרוממות שלו שמתענג בתענוג פשוט ועצמי לא מאיזה דבר כ"א בעצם רוממות עצמו כו', דבהתענוג הוא מתרומם יותר בהעצמות שלו בבחי' הבדלה ביותר כו'. ובדוגמא כזו יש ברצון שהוא מרוצה והיינו לא שרוצה באיזה דבר כ"א מה שהוא מרוצה כו' שזהו בחי' גילוי לעצמו ולא בבחי' שייכות לאיזה דבר כו', אך אין בזה התעוררות עדיין (רק יכול להיות בבחי' סיבה לאיזה התעוררות כו'), אבל כאשר מתעורר באיזה רצון אפי' רק לעצמו ה"ז בבחי' שייכות להדבר כו', וקודם שנתעורר הוא שאינו בבחי' גילוי כלל גם לא לעצמו כו'). וכאשר עלה ברצונו ית' ה"ז בחי' המשכה וגילוי אל כללות ההשתל' בכלל או אל איזה עולם בפרט כו', והגם דבחי' הרצון הוא למעלה עדיין מהתהוות כו', וכמו בעליית הרצון דאוא"ס שלפני הצמצום הרי בכדי שיהי' התהוות העולמות הוצרך להיות הצמצום תחלה שהוא בחי' סילוק האור כו', וכן במדרי' שלאחר הצמצום שיש כמה צמצומים וכמו צמצום א"ק וצמצום הדיקנא כו'. מ"מ ה"ז בבחי' ממוצע שנעשה האור בגדר שייכות אל העולמות שמזה יתהוו העולמות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> יקשה דמשמע שהשני כתרים הם מפני שהקדימו כו' ואח"כ או' א' כנגד נעשה כו'. ובמד"ר אי' שהקב"ה נותן שתי עטרות בראש בניו וכאן או' ירדו מה"ש וקשרו. ובמשנה דאבות אי' שלשה כתרים הם, ובפרטיות חושב ד' כתרים. הג' כתרים הן בג' קוין. יקדים ענין הכתר בכלל, ג' פירושים בכתר א' ל' המתנה והוא העכבה והתקוה, ב' ל' עטרה, ג' ל' סיבוב. ויבאר שהכתר עד רוהמ"ע הוא בחי' הרצון שכולל הכל ומקיף וסובב הכל, ולכן כתר בכ"מ הוא בחי' ממוצע. כי קודם התעוררות הרצון אפי' לעצמו כבי' ה"ז בבחי' העלם והבדלה לגמרי, והתעוררות הרצון ה"ז בחי' הטי' והתגלות להיות בבחי' שייכות כו'.</p></p> <p class=bodytext>ב) <span class=cup>והנה</span> ידוע דהרצון הוא בחי' אור מקיף וכמ"ש כצנה רצון תעטרנו כו', דבזה מחולק כח הרצון מכל הכחות שכולם באים בבחי' אור פנימי בבחי' אור בכלי כו', וכמו כח השכל במוח שבראש וכח הראי' בעין וכח השמיעה באזן כו', שכל כח יש לו כלי מיוחדת לפי מזגו ותכונתו שלא יתלבש בכלי אחרת, וכמו שכח הראי' לא יתלבש באזן וכח השמיעה בעין וכן השכל מתלבש דוקא במוח שבראש ולא בשאר אברים כו'. והגם שיש התלבשות השכל גם ביד וברגל וכמו בכתיבת האותיות הרי יש בזה שכל וחכמה כו' לבד התלבשות השכל באותיות הכתב שבא ע"י היד להביא אור השכל בכתב כו' שזהו רק בדרך מעבר בהיד כו' וכמ"ש במ"א, הרי בעצם ציור האותיות יש בזה שכל והיא מלאכת הכתיבה שהיא ג"כ חכ', ובפרט במלאכת הציור שהיא חכמה גדולה כו', ובד"כ מי שהוא אומן יד אין זה בכח התנועה שביד לבד כ"א מקורו הוא בשכל שיש לו חוש במלאכת היד בכתיבה וציור או באריגה וריקום וכה"ג (ועמ"ש הרמב"ם בשמונה פרקים פ"א), וכמו"כ יש התלבשות השכל ברגל וכמו בריקוד וכה"ג. הנה התלבשות זאת אינה בהאברים</p> <p class=bodytext>דיד ורגל כ"א בהכחו' שבהם בכח התנועה שביד וכח ההילוך שברגל והו"ע התלבשות הכחות זב"ז כו', דלהיותם כחות פנימיים ה"ה מתלבשים זב"ז שהכח העליון מתלבש בכח התחתון ומנהיגו כו' (רק שההתלבשות זב"ז היא דוקא כאשר הכחות מלובשים בכלים כו' וכמ"ש במ"א), ומה שמתלבש הוא רק הארה לבד, לא עצם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ד</div></p> <p class=bodytext>הכח כמו בהאבר הראוי לו כו' וביותר הוא בכח השכל מה שמתלבש בכח התנועה וההילוך שביד וברגל אין זה אמיתית ומהות כח השכל המתלבש במוח שבראש, והיינו שההתלבשות הוא רק שכל המעשי לבד שהוא כח היותר אחרון שבשכל שעם היותו נמצא בכח השכל גם כמו שהוא במוח שבראש, הרי אין זה מהות השכל שבראש כו'. שהרי גם כח השכל המתלבש במדות אין זה עצמות ומהות השכל, דעצמות השכל הוא להשכיל שכליים עמוקים ונעלים שאינם שייכים למדות כלל ובכל ענין בעצם ומהות הענין כמו שהוא למעלה מגדר מדות כו', והמוחין השייכים למדות בכלל דהיינו חיצוניות המוחין ובפרט המוחין שבמדות שהוא הבכן אין זה עצם ומהות השכל כו' וכמ"ש במ"א, וכ"ש השכל שבכח התנועה וההילוך שאין זה מהות השכל כו'. משא"כ במוח שבראש הרי השכל מתלבש בחומר המוח ממש ומתלבש בו מהות ועצמות השכל להשכיל כל דבר שכל וחכ' כו', והיינו להיותו כלי הראוי לאור השכל ה"ה מתלבש ומתגלה בו ומתאחד בו כו'. וזהו הסיבה מה שהאברים פועלים בהכחות שבאים בהגשמה כפי מהות האברים, וכמו שהשכל ישכיל השכלה גשמיות ובכח</p> <p class=bodytext>הראי' יראה דבר גשמי כו' שאין זה מהכחות מצ"ע, דהרי השכל שבנשמה מצ"ע הוא רק להשכיל בענינים רוחניים ואין לו שייכות כלל להשכלה גשמיות וכשמתלבש בחומר המוח ה"ה משכיל השכלה גשמיות כו'. הגם דבהתלבשותו במוח ג"כ עיקר ענינו של השכל דנשמה ועיקר הכוונה בירידתו והתלבשותו הוא להשכיל בעניני אלקות (עם היות שבאמת בכל השכלה גשמיות ובכל ענין גשמי יש בזה מהנשמה האלקית כו' וכמ"ש בסש"ב דעיקר החיות דנש"י הוא מהנשמה האלקית דוקא וע"כ בכל דבר יש בזה כחות הנה"א כו', ולכן נוגע מאד הענינים שעוסקים בהם מפני שבכל דבר ודבר שהאדם פועל ועושה מכניס בזה כחות אלקי' כו'. אמנם עיקרו של השכל האלקי דנה"א הוא להשכיל בעניני אלקות כו'). אך ג"ז הוא ע"י ענינים גשמיים דמה שאנו יודעים באלקות הוא ע"י הענינים הגשמיים שמהם אנו מבינים באלקות וממילא גם ההשגה האלקית היא באה בהגשמה ואינה מערך ההשגה דהנשמה קודם התלבשותה בגוף כו'. וכ"ז הוא שחומר האברים פועלים בהכחות, והיינו לפי שהכחות באים בבחי' התלבשות והתאחדות שזהו בבחי' תפיסא שנתפסים</p> <p class=bodytext>בהאברים וע"כ פועלים בהם שבאים בהגשמה כמהות חומר האברים כו'. אמנם האברים בטלים אל הכחות (דאל"כ לא היו בבחי' כלים להם כו') שהכחות יש להם שליטה וממשלה על האברים ומנהיגים אותם כו', והיינו לפי שהכחות הן בבחי' התגלות בהאברים ע"כ הם מנהיגים את האברים, וזה גופא הוא מפני שהן כלים הראויים לאור צורת הנפש ע"כ הכחות מתגלים בהם, וכנודע שיש התלבשות שהמלביש מושל ושולט על המלובש וכמו בגלגולים ר"ל וכמ"ש במ"א, והיינו לפי שהמלביש אינו בבחי' כלי וממילא אין הנפש מתגלה שם כו'. אבל בהתלבשות הנפש בגוף האברים ה"ה בבחי' כלי והכחות מתגלים בהם וע"כ הם מושלים ושולטים עליהם להנהיגם כו', ולכן שליטה וממשלה זאת דהכחות על האברים אינו בדרך הכרח שהכחות מכריחים אותם כ"א מה שפועלים בהם ע"י התלבשות והתגלות שלהם כו'. ויובן זאת בהתלבשות הכחות זב"ז כמו כח השכל כשמתלבש בכח התנועה ומנהיגו במלאכת הציור וכה"ג הרי אין זה בדרך הכרח כ"א מה שפועל בו להיות כפי חיוב השכל כו'. ואין זה כמו פעולת הרצון שפועל בכל הכחות והאברים שזהו בדרך הכרח להיותו כח נעלה בעצם לכן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ה</div></p> <p class=bodytext>בהתגלות כח הרצון ה"ה מכריח התגלות הכחות כו', וכן בהאברים שנשמעים לרצונו הוא שמתבטלים ממילא לפני הרצון כו'. אבל בהכחות פנימיים אינו כן כ"א מה שפועלים להיות הכח התחתון כפי חיוב כח העליון שזהו בדרך פנימי ע"י התלבשות והתגלות כו'. וכמו מה שהמוח שליט על הלב הרי אין זה שליטה בדרך הכרח כ"א שפועל חלישות בהטבע שבלב ומזככו כו', וכמ"ש בסש"ב הטעם מפני שהלב מקבל חיות מהמוח ע"כ המוח שליט כו', והיינו ע"י שהלב הוא כלי אל המוח ע"כ המוח שליט על הלב בבחי' או"פ כו', וכן הוא שליטת הכחות בהאברים כו'. וכמו"כ הענין ברוחניות בהתלבשות הנה"א בנה"ב שהנה"א מושל ושולט על הנה"ב אין ענינו בבחי' שליטה בהכרח כ"א מה שפועל בו התיקון והזיכוך שהנה"ב יסכים על עניני הנה"א עד שגם הוא ירצה בעניני האלקית כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא לפי שהאברים המה כלים ראוים לאור צורת הנפש ע"כ הכחות מתגלים ופועלים בהם כו', ולכן לפי אופן חומר האברים כן הוא התגלות הכחות, וכמו דלפי אופן חומר המוחין הוא התגלות אור השכל שאם מזג המוח יבש וחם ביותר לא יהי'</p> <p class=bodytext>מזג השכל טוב ואם הוא מזג קר ולח ביותר ג"כ לא טוב, אך במזג ממוצע בין קר ולח וחם ויבש לפי אופן טוב המזג במוח הגשמי כך יהי' השראת אור השכל במזג טוב אם בהשכלה בעומק או ברוחב או בהשכלות דקות וצחות וכה"ג. וכמו"כ בכח הראי' שבעין לפי אופן חומר העין בשחור ולבן שבו כך יבוא אור הראי' הרוחניות כו', וכנודע דגם ענין טוב עין ורע עין תלוי במזיגת חומר העין הגשמי אם הוא בריבוי דמים או במיעוט דמים כו' וכמ"ש במ"א (ובד"כ לפי אופן מזיגת והרכבת הדם והמים באברי הגוף (שז"ע אדם א' דם כו') לפי אופן כזה הוא מזיגת הכחות הרוחניים כו', וכמו מי שהוא רגזן בטבע או שהוא שקט ונח בטבעו ה"ז לפי הרכבת הדם והמים בחומר הגוף כו', ויש שגם בריבוי דמים תהי' מזיגת המים בטוב וכמו אדמוני עם יפה עינים כו'). והגם שהכחות והאברים אינם בערך כלל זל"ז שהכחות רוחנים המה והאברים גשמים כו', מ"מ מאחר שמתלבשים בהם וכפי אופן מזגי הכלים הוא מזגי הכחות בהכרח לומר שיש בהגשמת טבעי האברים מעין ודוגמא טבע מהות אור הרוחני דנפש שעי"ז הם כלים מוכנים לקבל</p> <p class=bodytext>בהם צורת הנפש כו', וכמו בהירות העין כלי לאור הראי' וכמו כל דבר מלוטש מקבל אור כו', וכמו"כ חומר המוח והלחלוחית הדקות שבו יש בו איזה דוגמא מטבע אור השכל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> יתחיל לבאר ההפרש בין הכתר לשארי הספירות, ויבאר המשל בנפש שכל הכחות ובראשם כח השכל הם כחות פנימיים, ולכן מתלבשים דוקא בכלים הראוים להם (ויזכיר בקצרה ענין התלבשות השכל בהכחות שלמטה ממנו). וזהו הסיבה שהאברים עושים הגשמה בהכחות, ולהיפך שהם בטלים אל הכחות והכוחות מנהיגים אותם ובבחי' או"פ בהתגלות לא בהכרח, והתגלות הכחות הוא כפי מזיגת האברים.</p></p> <p class=bodytext>ג) <span class=cup>אמנם</span> עיקר הענין בזה הוא לפי שהכחות הם פנימיים בעצם היינו שבאים בהגבלה מן הנפש עד שהן בערך להתלבש בכלים כו' (ומה שבא מהכחות בהתלבשות בהאברים הוא הבחי' האחרונה שבהם שנק' גשם שברוחני, אך להיות שהכחות המה פנימיים בעצם ע"כ דקות האברים הנק' רוחני שבגשמי הוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ו</div></p> <p class=bodytext>בבחי' כלי להלביש ולהתפיס את הגשם שברוחני כו'). והגם דהנפש הוא בלתי מוגבל, מ"מ הרי הכחות הם בבחי' גבול שהרי הן כחות פרטים כמו כח החכ' כח החסד כו', והן נמצאים כלולים בנפש לא שהן הארה והתפשטות מהנפש עצמו כו', דכל הארה ה"ה לפי אופן העצם כו', אבל הכחות אינם הארה מעצם הנפש כ"א מה שהנפש עם היותו בלתי מוגבל בעצם ה"ה כולל בעצמו כחות שהן בבחי' כחות מוגבלים בעצם כו' (ומ"מ גם הנפש בעצמו נושא את הכחות ושם הם בבחי' אחדות ממש שהנפש אחת היא גם שנושאה את הכחות בעצמה כו' וכמ"ש במ"א, אבל מה שהנפש כוללת בתוכה כחות אין זה עצמות הנפש כו'). אמנם הכחות כמו שהן כלולים בנפש ה"ה ג"כ בבחי' בלי גבול ואינם במציאות כחות כלל, וכידוע דכח השכל ההיולי העצמי הכלול בעצם הנפש אינו בבחי' שכלי כלל וכלל כו' וכן בשארי כחות כו', אך הארתן שנמשך להתלבש באברי הגוף ה"ז בא בבחי' צמצום שהנפש מצמצם א"ע בכדי להתלבש באברי הגוף להיות בבחי' חיות פנימי כו', ועי"ז הן באין בהגבלה עד שהן בערך בחי' הרוחניות שבאברים להיות נתפס בהם כו'. וזהו ג"כ</p> <p class=bodytext>הסיבה מה שהאור והחיות פנימי של הנפש בא בבחי' התחלקות באברי הגוף שאינו בשוה בכל האברים, שהרי אינו דומה אור וחיות הנפש כמו שהוא בראש וכמו שהוא בגוף, שעם היות שהראש הוא קטן בכמות לגבי הגוף ומ"מ הרי עיקר גילוי הנפש הוא בראש דוקא כו', וברגל החיות במיעוט ביותר כו'. וזהו מפני שהגילוי דאור וחיות הנפש הוא לפי אופן הכלים שהחיות בא בבחי' התלבשות ותפיסא לפי מזיגת הכלי כנ"ל, ע"כ לפי אופן דקות הכלי הוא גילוי אור הנפש דהראש שהוא במזיגה דהרכבה בבחי' חומר דק דמשו"ז הוא כלי מוכן יותר לאור וחיות הנפש, ע"כ מאיר שם אור הנפש בגילוי יותר דהיינו שמאירים שם כל הכחות הנעלים שבנפש כו', ובגוף הוא בבחי' מיעוט האור לגבי הראש שאור הנפש מצומצם שם כו', וברגל שהוא בבחי' חומר עב ביותר ע"כ גם אור הנפש מצומצם שם ביותר כו'. וכמו"כ בהתלבשות הכחות זב"ז שהכח העליון מתלבש בכח התחתון, וכמו השכל שמתלבש במדות וגם בכח התנועה וההילוך כו' כנ"ל, ה"ה בא בבחי' התחלקות, וכמשנת"ל דאור השכל המתלבש במדות הוא בחי' חיצוניות השכל לבד כו', ובכח</p> <p class=bodytext>התנועה מתלבש רק שכל המעשי שאין זה עצמות השכל כלל כו', ועצם ומהות השכל הוא במוח שבראש דוקא כו'. וכן בשארי כחות כמו המדות וכח התנועה גופא שנמצא ביד וגם ברגל הרי אינו בשוה בהם דעיקר כח התנועה לפעול ולעשות דבר הוא ביד ומה שבא ברגל הוא בהילוך לבד כו', והיינו דלפ"ע הכלים כן מתצמצם אור וחיות הנפש בהם שמתמעט ממדרי' למדרי' כו'. וכ"ז הוא מפני שזהו התגלות בחי' הפנימי שיש בנפש היינו בחי' הכחות שבו כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והעיקר הוא כי הכוחות הם פנימיים היינו מוגבלים בעצם, והנפש שהיא בלתי מוגבלת כוללת בתוכה כחות מוגבלים, רק בהתכללותן בהעצם הן בלתי מוגבלים, והתגלות הארתן הוא ע"י צמצום הנפש, ולפי אופן האברים הוא הצמצום באור הנפש כו'.</p></p> <p class=bodytext>ד) <span class=cup>וזהו</span> שהכחות עצמן באים בבחי' הגבלה ובהתחלקות, וכמו כח השכל שאינו בא בבחי' פשיטות ובבחי' בלי גבול כ"א בהגבלה ובהתחלקות, דכל אור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ז</div></p> <p class=bodytext>שכל ה"ה מורגש בהגבלה, ולא כמו הרצון שבא בהתגלות בהתפשטות בלתי מוגבלת, משא"כ אור השכל שבא בהגבלה, לבד מה שהוא באיזה פרט דבר (שכן הוא גם ברצון כו'), הנה עצם האור והגילוי הוא אור מוגבל כו', שגם אור שכל שבא בהפשטה שאינו נתפס כ"כ באותיות ה"ה בבחי' אור מוגבל כו', וזהו ההגבלה בעצם מציאותו כו'. וגם מוגבל בההתפשטות שלו דעד פה תבוא כו', דכל שכל אמיתי יש בו הגבלה כמה יכול להתפשט כו', ומי שהוא חכם גדול שמבין הענין לעומקו יותר יוכל להתפשט בו יותר, מ"מ הכל הוא בהגבלה כו', והיינו להיותו אור פנימי בעצם ע"כ בא בהגבלה כו'. וגם בא בבחי' התחלקות שהרי כל ענין שכלי יש בו כמה פרטים, שא"א להיות ענין שכלי שלא יהיו בו פרטים, ובכל פרט שבו אינו דומה אור השכל המאיר בו והן בבחי' פנימיות וחיצוניות כו', והיינו שבפרט אחד שבו מאיר השכל יותר והוא בחי' הפנימיות והעומק שבו ובפרט אחר אין בו מאור השכל בבחי' פנימיות כ"כ כו'. וכן במדות שע"פ השכל יש בהם כמה התחלקות באופן התפשטות אור המדות בכל פרט כו', וכמו האהבה שע"פ טו"ד ה"ה</p> <p class=bodytext>באה בהגבלה ואינו מחייבת ענין המס"נ לפי שהאהבה היא מוגבלת בזה כו'. וזהו מה שבכוונת המצות יש התחלקות שאין הכוונה בכל המצות בשוה לפי שהטעם והסוד שבכל מצוה אינו בשוה בכולם כו', ומה שארז"ל אל תהי יושב ושוקל מצותי' של תורה דקלות שבקלות וחמורות שבחמורות כולם שוים, זהו מצד הרצה"ע שבמצות שהרצון אינו בא בהגבלה והתחלקות וע"כ כל המצות שוין כו', אבל מצד הטעם והכוונה יש בזה חילוקי מדרי' כו'. ובכללות הוא ההפרש בין תורה למצות שהתורה באה בבחי' התחלקות שכל עניני התורה יש בהם חילוקים בבחי' אור החכ' שבהם כו', וגם בהתענוג שבתורה יש בזה חילוקי מדרי' כו', וזה"ע שבמ"ת על כל דבור ודבור פרחה נשמתן דבמ"ת הי' התגלות בחי' התענוג שבתורה ובכל דבור ודבור יש תענוג פרטי ומיוחד ע"כ על כדו"ד כו', וכמ"ש בלקו"ת ד"ה ואהי' אצלו אמון ובד"ה ראו כי ה' נתן לכם את השבת, והמצות מצד הרצה"ע שבהם כולם שוין כו'. וכן יש הפרש בהחיוב דעסק התורה לחיוב דקיום המצות, דבחיוב דעסק התורה יש בזה מדרי' דהרי החיוב הוא והגית בו יומם ולילה שיהי' עסק</p> <p class=bodytext>התורה תמיד, אך זהו ליושבי אהל, אבל בעלי עסקים החיוב שלהם הוא פרק א' שחרית ופרק א' ערבית, ומשארז"ל שיהא תורתך קבע ומלאכתך עראי היינו שיהי' בבחי' קביעות בנפש, דתכלית כוונתו יהי' עסק התורה וגם בעסקו במו"מ יהי' כוונתו בכדי שישתכר ויוכל לעסוק בתורה ולהדריך בניו בת"ת ולקיים מצות כו', וזהו בעסק התורה. אבל בקיום המצות הרי כל ישראל שוין שכולם מחוייבים בקיום המצות, משא"כ בתורה שאין כולם שוין כמו בעלי עסקים כו' כנ"ל. וגם בזה יש חילוקי מדרי' דגם בע"ס השייכים לתורה צ"ל תורתן קבע בקביעות בזמן, ומי שאינו שייך בעצם לעסק התורה דמ"מ גם הוא מחויב בעסק התורה משום דמצוה דעסק התורה הכל מחוייבים בה כו', רק שיוצאים י"ח בפ"א שחרית כו', ובהם הפי' תורתך קבע בבחי' קביעות בנפש כו', וכמ"ש בהל' ת"ת פ"ג, הרי שאינו דומה החיוב בעסק התורה להחיוב בקיום המצות, וכ"ז הוא בתורה ומצות שהתורה היא מבחי' חכ' שיש בזה מדרי' חילוקים, והמצות הן רצה"ע שאין בזה התחלקות מדרי' כו'. ובפרטיות הוא במצות עצמן ההפרש בין כוונת המצות לעצם קיום המצות מצד הרצון שבהם כו' כנ"ל, ולכן בכל מצוה צ"ל ב' כוונות, הא' בהכוונה פרטיות שבה, והב' בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ח</div></p> <p class=bodytext>קבעומ"ש לקיים רצונו ולעבדו בכל מיני עבודת עבד כו' וכמ"ש בסש"ב פמ"א. וזהו שברוב המצות מסיים בתורה אני הוי' דלכאו' אינו מובן מה"ע החותם דאני הוי'. אך הענין הוא שזהו ב' הענינים שבמצות, דכוונת המצות זהו כמו שהמצות תלוים בש' הוי' שיש מצות התלוים באות יו"ד ויש באות ה"א כו', וענין אני ה' היינו בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה משם הוי' שמתחבר בש' הוי' כו', דמצד בחי' ומדרי' זו לא יש התחלקות מדרי' כלל כו'. וזהו שחותם אני הוי', דעם היות שבתורה יש חילוקי מדרי' והיינו בהסוד וטעם המצות כו', מ"מ אל תהי יושב ושוקל במצותי' ש"ת כו', משום דאני הוי' דעצמות אוא"ס מאיר בש' הוי' והוא בחי' רצה"ע שלמעלה מחכ' דמצד זה לא יש חילוקי מדרי' כלל כו'. וכללות הענין הוא דהאורות והכחות שבאים בבחי' פנימי ה"ה בבחי' הגבלה וע"כ הם בבחי' התחלקות בעצם וכן בהתלבשותן זב"ז ובהתלבשותן בהכלים כו', וכמו"כ ברוחניות בתורה וכוונת המצות יש התחלקות וברצון שבמצות לא יש התחלקות, וזהו אני הוי' דמבחי' אני שבהוי' כל המצות שוין כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ולכן הכחות בעצם הן בהגבלה ובהתחלקות, וזהו שיש חילוקים בכוונת המצות משא"כ מצד הרצון שבהם, וכ"ה בתורה ומצות בכלל, ולכן א"ד חיוב עוסק התורה להחיוב בקיום המצות, ולכן בעשיית המצות צ"ל ב' כוונות, וזהו שחותם בכל פ' אני הוי' כו'.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>