המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ מטו"מ, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/10/index.htm">בס"ד. ש"פ מטו"מ, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ מטו"מ, תער"ב</h3><div class=pageno>סב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>וידבר</span> משה אל ראשי המטות לבנ"י לאמר זה הדבר אשר צוה ה' כו'. וצ"ל מהו"ע זה הדבר אשר צוה ה' דהו"ל להתחיל בענין הנדרים איש כי ידור כו' מהו ההקדמה שמקדים תחלה זה הדבר כו'. גם צ"ל מפני מה נאמרה פ' נדרים לראשי המטות דוקא והלא התורה נאמרה לכל ישראל ומה נשתנה פ' נדרים שנאמרה דוקא לראשי המטות כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבע"ס יש התחלקות מעלה ומטה והוא מפני שהאורות הן אורות פנימיים שבאים בבחי' התלבשות בכלים יש בהם מדידה באופן ההמשכה וההתגלות שלהם שאינם בשוה בכל המדרי' והו"ע ההתחלקות מעומ"ט שבהם.</p> <p class=bodytext>לז) <span class=cup>והנה</span> בענין מעלה ומטה ר"ל מה נק' מעלה ומטה, מבואר במ"א שזהו בבחי' ריבוי ומיעוט, דזה שמתמעט האור ממדרי' למדרי' זהו בחי' מטה כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סג</div></p> <p class=bodytext>וזהו ג"כ ענין קירוב וריחוק דבקרוב מאיר האור בגילוי יותר דזהו ריבוי האור והגילוי, וכל מה שמתרחק מתעלם ומתמעט האור כו', וזהו ג"כ ענין מעלה ומטה שבהמשכת הקו שהו"ע קירוב וריחוק כמ"ש במבו"ש ש"א פ"ב, היינו דבקצהו העליון שהוא בבחי' קירוב אל מקורו מאיר שם האור בגילוי יותר וכל מה שנמשך ומתרחק ממקורו מתמעט ומתעלם האור כו'. וכמו עד"מ באור הנר או גם באור אבוקה שבקירוב מאיר הרבה, ובריחוק מקום אינו מאיר כ"כ עם היותו אותו האור עצמו רק כשנתרחק ממקורו ה"ה מתעלם ומתמעט כו' (ובמשל הגשמי הוא שנכלה האור שזה אינו שייך ח"ו ברוחניות רק מה שמתעלם שז"ע המיעוט כו'). וזהו מ"ש בע"ח דבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום ובז"א דרך חלון ובמל' דרך נקב כו', דבחכ' מאיר האור בגילוי יותר, וכמו עד"מ בהשכלת איזה שכל הרי בנקודת ההשכלה דחכ' מאיר האור שכל בגילוי אור רב, הגם שאינו משיג עדיין את הענין שכלי איך ומה הוא, מ"מ ה"ה מאיר שם בגילוי ביותר, וכאשר בא בהשגה בבינה מתמעט האור, עם היות דעיקר השגת הענין הוא בבינה,</p> <p class=bodytext>דחכ' הגם שהיא ג"כ ידיעה מ"מ אינה השגה כו' וכמשי"ת, וענין ההשגה הוא בבינה דוקא, ומ"מ בחכ' הגילוי הוא בבחי' אור רב יותר מכמו בבינה כו' וכמשנת"ל פל"ג. ומ"מ גם בבינה מאיר האור בהתרחבות דמוחין בכלל מאיר בהם גילוי אור כו', משא"כ בז"א הוא דרך חלון שהיא בבחי' מיעוט יותר כו'. וכמו עד"מ אור השמש הרי מחוץ לבית הוא מאיר בהתרחבות בכל שטח המקום, ובבית מאיר רק דרך החלון שהדפנות מסתירים על האור שאינו מאיר בהתרחבות תוך הבית רק דרך החלון לבד שהאור הוא במיעוט יותר מכמו שהוא מחוץ לבית כו', ולכן ארז"ל אכסדרה לאורה נבדקת מפני שהאור שם בריבוי משא"כ הבית כו'. וכמו"כ יובן דבז"א כשמאיר רק דרך חלון ה"ז בבחי' מיעוט האור כו'. וכמו עד"מ פסק דין הבא לאחר אריכות הפלפול בכמה טעמים וסברות, הרי בהפסק דין אינן ניכרים הטעמים והסברות רק מה שפוסק כך וכך, ובהכרח לומר שבהעלם יש בזה כל האריכות שהרי הפסק דין בא מכל אריכות הפלפול, הרי בהכרח יש בו כל הטעמים והסברות רק שהן בהעלם ואינם ניכרים בגילוי כו'. וכמו המשנה ה"ז קיצור שבא אחר</p> <p class=bodytext>האריכות שהי' אצלם כל הענין בריבוי טעמים וסברות ופלפול גדול וכ"ז בא במשנה בדרך קצרה ואח"כ בגמ' מתרחב הענין כו', ולכן מי שהוא חכם גדול הרי מל' הקצר דהמשנה באותיו' קצרים יודע הוא את כל האריכות ובהמשנה הוא בהעלם כו'. וכמו סוכה שהיא גבוה מעשרים אמה פסולה ויש בזה טעמים משום שלמעלה מכ' אין אדם דר בצל סוכה או משום דלא שלטא בי' עינא כו', שיש בזה ענינים מחולקים, והכל יש בהקיצור דהמשנה רק שהוא בהעלם כו'. והו"ע מיעוט האור דעם היות שישנו בהעלם אינו מאיר בגילוי ומה שהוא בגילוי הוא בבחי' מיעוט האור כו'. וכן הוא במוחין ומדות שהמדות הן בבחי' מיעוט האור והגילוי לגבי המוחין, וכמו בהתבוננות בענין אלקי שעי"ז מתעורר באהוי"ר הרי מה שמאיר מהמוחין בהמדות הוא רק אפס קצהו לבד כו', והארה מהמוחין בהכרח שיהי' בהמדות דאל"כ לא יהי' התעוררות המדות (ובהארה זו יש בה בהעלם האריכות שבההתבוננות כו'), רק שהוא בבחי' מיעוט אור כו'. וכמו"כ הוא למע' דבבינה מאיר האור בהתרחבות ובז"א רק דרך חלון בבחי' מיעוט האור כו', ובמל' האור דרך</p> <p class=bodytext>נקב לבד, וכמו עד"מ שמגלה את המדות בדבור וכמו כשמדבר דברי אהבה או שהאהבה היא סבת הדיבור דמצד האהבה הוא מדבר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סד</div></p> <p class=bodytext>עמו, הרי הדיבור מגלה מדת האהבה שהרי השנאה היא היפך הדיבור, וכמו איזה שונא כל שלא דיבר עמו כו', ומ"מ מה שהדיבור מגלה ה"ז רק הארה לבד מהמדה, והראי' שהרי בתוקף התפעלות המדות אינו יכול לדבר רק כשהמדה מתצמצמת יכול לדבר ומאיר בזה רק הארה לבד מהמדה כו', וכמו"כ הוא בבחי' המל' שמאיר האור בצמצום ומיעוט בבחי' נקב לבד כו', וזהו"ע מעלה ומטה שבע"ס דבחי' ריבוי האור הוא בחי' מעלה ומיעוט האור הוא בבחי' מטה כו', וע"כ החכ' היא בבחי' מעלה לגבי הבינה מפני שבחכ' מאיר האור בריבוי יותר כו', וכן המוחין הן בבחי' מעלה לגבי המדות כו'. אבל כאשר האור והגילוי הוא בשוה בכל הספי' עם היות שהן מחולקים במדריגתן בעצם (והו"ע ראש וסוף כו') אין זה בבחי' מעומ"ט כו', וכמו בהתגלות כחות עצמיים הגם שהמוחין בעצם הן במדרי' עליונה מהמדות, מ"מ מאחר שאור הנפש מאיר בהם בשוה אין זה בבחי' מעומ"ט כו', וכמו"כ הוא בהדוגמא למעלה כמו בעולם התהו שלא הי' בבחי' מעומ"ט כו' וכמ"ש במ"א.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה מעומ"ט הו"ע ריבוי ומיעוט (וסיבתם הוא הקירוב והריחוק) דריבוי האור והגילוי הוא בחי' מעלה, והעלם ומיעוט האור הוא בחי' מטה, וע"כ החכ' היא בחי' מעלה מפני ריבוי האור, וכמו בנקודת ההשכלה שהאור בריבוי ובהשגה מתמעט ומתעלם האור, ומ"מ הוא בהתרחבות, ובמדות מתמעט יותר וכמו בפס"ד וכמו במשנה שכל האריכות הוא בהעלם, ובדבור גם המדות הן בהעלם. וכחות עצמיים שהאור בהם בשוה הגם שהן בבחי' ראש וסוף, אינם בבחי' מעומ"ט, וכ"ה בספי' דתהו.</p></p> <p class=bodytext>לח) <span class=cup>אמנם</span> זהו בענין השתל' הספי' זמ"ז, וכן בהתהוות העולמות זמ"ז, דבכדי שיהי' הספי' התחתונה מהעליונה הוא ע"י מיעוט האור כו', וכמו השתל' הבינה מהחכ' הוא ע"י מיעוט האור בבחי' החכ' עצמה דאם הי' הגילוי בכל ספי' החכ' בשוה בבחי' ריבוי האור לא הי' נאצל ממנה ספי' הבינה כו', כ"א ע"י שמתמעט האור בבחי' החכ' שזהו בחי' יסוד אבא שמזה נאצל בחי' הבינה כו', כי אבא בעצם דהיינו עצמות החכ' הגם שהיא ג"כ ידיעה ה"ז למעלה משכל מושג כו' וכמשי"ת, ואם הי' הגילוי בחכ' כמו שהיא בעצמותה לא הי' בא לידי השגה דבינה כו', ורק ע"י מיעוט האור במדרי' התחתונות דחכ' בחי' נה"י דאבא יכול להיות אצי' הבינה מהחכ' כו', ועי"ז הוא בחי' מיעוט האור בבינה כו'. וכן בכדי להיות אצי' בחי' ז"א מהמוחין זהו ג"כ דוקא ע"י מיעוט האור שמהמדרי' התחתונו' דחו"ב יהי' אצי' הז"א כו'. וכמו"כ בכדי שיהי' התהוות בי"ע מאצי' זהו ע"י שבאצי' גופא מתמעט האור ממדרי' למדרי', דבאם הי' האור בשוה בכל המדרי' דאצי' שגם בחי' המל' שהיא סודכ"ד דאצי' יהי' בה ריבוי</p> <p class=bodytext>אור לא הי' אפשר להיות התהוות בי"ע, כ"א דוקא ע"י מיעוט האור יכול להיות ההתהוות כו', והגם שההתהוות היא בדרך אין ערוך, מ"מ צ"ל שהאין יהי' בערך להיות ממנו התהוות היש כו' וכמ"ש במ"א, וזהו ע"י שבמדרי' דאצי' מתמעט האור ממדרי' למדרי' עד בחי' המל' אז אפ"ל מבחי' המל' התהוות היש דבי"ע כו'. וכ"ז הוא לענין ההשתל' וההתהוות שהמעלה ומטה הוא בבחי' ריבוי ומיעוט האור כו', אבל בעצם הענין דמעלה ומטה בעולמות וספי' אין זה בחי' המעלה רק מה שהמדרי' העליונה היא בבחי' ריבוי האור לגבי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סה</div></p> <p class=bodytext>המדרי' התחתונה, רק המעלה ומטה הוא בעצם מדריגתן שהעליון הוא למעלה במדריגתו בעצם מהתחתון, והוא ג"כ בבחי' ריבוי אור באותה מעלה ומדרי' שהוא כו' (וסיבת הריבוי והמיעוט בהאור הוא ג"כ מצד המעומ"ט בעצם מדריגתן, דהספי' שהיא מעלה בעצם מדריגתה מאיר בה ריבוי האור (והאור הוא ג"כ עליון במדריגה), וזו שהיא בבחי' מטה היא בבחי' מיעוט האור כו' (והיינו דלא רק הצמצום בסדר ההשתל' הוא סיבת המיעוט וההעלם, וכנ"ל שצ"ל מיעוט בסוף המדרי' העליונה בכדי שיהי' נאצל המדרי' התחתונה, והיינו מה שהריחוק הוא סיבת המיעוט, כ"א שהמדרי' התחתונה מפני שהיא בעצם תחתון במדרי' זהו סיבת מיעוט והעלם האור כו'), ולפ"ז הוא שהמדרי' שהיא עליונה בעצם (מצד שרשה ומקורה) נאצלה בבחי' קירוב היינו בבחי' עליונו של הקו, והיא בבחי' ריבוי האור והגילוי, והמדרי' שהיא תחתונה בעצם נאצלה בבחי' ריחוק ובבחי' מיעוט והעלם כו' ועמ"ש לקמן פמ"ד). וכמו בעולמות בכלל שהעולמות שלפני האצי' הן למע' מאצי', ה"ז שהן למע' בעצם מדריגתן, והוא שלמע' מאצי' מאיר עצמות הקו</p> <p class=bodytext>ובאצי' אינו רק הארת הקו לבד, שזהו עילוי גדול מאד בעצם מהות האור שלמע' מאצי' הוא מהות ועצמות האור ובאצי' הוא בחי' גילוי המציאות לבד שז"ע הארה כו', וכמ"ש במ"א דהארה לגבי עצם ה"ז כמו מציאות לגבי מהות, וגם האור שהוא בבחי' גילוי העצם (דהיינו האור שהוא בבחי' א"ס כו') ה"ה רק בבחי' מציאות לבד כו', והיינו שהאור מגלה רק מציאות המאור לא עצם מהותו כו' וכמ"ש במ"א, וא"כ האצי' שהוא רק הארת הקו ה"ז רק בחי' מציאות לבד לגבי עצמות האור שלמע' מאצי' כו' (רק שבאצי' מאיר מהות הזיו והיינו שבספי' דאצי' מושג מהות הזיו וכמ"ש במ"א בענין השגת הנשמות בג"ע כו'), ולכן המדרי' שלמע' מאצי' הן בבחי' העלם לגמרי והתחלת הגילוי הוא מאצי' כו', להיות כי הגילוי בעולמות הוא רק בחי' המציאות דאוא"ס ב"ה, דעצמות אוא"ס הרי לית מח' תב"כ כו', וע"כ אצי' הוא התחלת הגילוי, אבל מה שלמע' מאצי' שזהו בחי' העצמות ה"ז בבחי' העלם כו'. וכן בהמדרי' שלמע' מאצי' גופא דבחי' א"ק מובדל בערך מהמדרי' שלמט' ממנו, שהרי נק' אדם קדמון, דפי' א"ק הוא שזהו בחי'</p> <p class=bodytext>אדם שעלה במח' באוא"ס קדמון לכל הקדומים דבצלם אלקים עשה את האדם, וכשם שהוא קדום כך גם מחשבתו קדומה כו' וכמ"ש במ"א. ועמ"ש בדרוש ג' מיני אדם דא"ק הוא כמו אדה"ר שהי' יציר כפיו של הקב"ה, וכמו"כ בא"ק הכלים הן מאוא"ס ב"ה שלא ע"י אמצעות איזה מדרי' כו'. וא"כ מובן דגם האור דא"ק הוא למע' הרבה בעצם מדריגתו לגבי האורות שלמטה ממנו כו'. וי"ל שזהו ג"כ עצמות והארה, שהרי כל הגילוים שמא"ק נק' הבלים דא"ק, גם ההמשכה מבחי' אח"פ נק' הבל שזהו בחי' הארה לבד כו'. והנה כשם שהעולמות מחולקים בעצם מהותם בבחי' האור והגילוי שבהם כנ"ל, כמו"כ הוא בהספירות בפרט שמחולקים ג"כ בעצם מהותם כו'. וכמו בבחי' חכ' ובינה הנה החכ' בעצם היא למע' מהשגה, הגם שבכ"מ בחי' החכ' היא בבחי' ידיעא לא למע' מהטעם והדעת לגמרי, כמו בחי' הכתר בעצם שלמע' מטו"ד לגמרי, וכמו ענין הרצון שזהו רק הטי' והמשכת הנפש לאיזה דבר בלי שום ידיעה כלל באיזה טעם כו', וכנודע דאמיתת הרצון הוא שאין לו שום סיבה כלל רק שרוצה מצד העצם לבד כו' (ויש רצון שיש בו תענוג שהוא</p> <p class=bodytext>סיבת הרצון ויש ברצון שאין בו תענוג ג"כ כו' וכמ"ש במ"א), והיינו שאין לו שום טעם כלל דאין טעם לעצם הרצון גם לא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סו</div></p> <p class=bodytext>טעם כמוס כו' וכמשי"ת בעזה"י (ומזה הוא ג"כ כח האמונה שיש בכאו"א מישראל שזהו בשרשו מבחי' הכתר שלמע' מטו"ד כו', רק שבאמונה היא בבחי' קטנות כו', והתגלות הרצון הוא ברעו"ד, והעיקר הוא במס"נ בפו"מ על קדה"ש שזהו מצד התקשרות עצמות הנפש בעצמות א"ס ב"ה שלמע' מטו"ד, ואין בזה שום ידיעה והתבוננות כו' וכמ"ש במ"א). אבל החכ' ה"ה בחי' ידיעה (ולכן החכ' היא בבחי' או"פ כו'), רק שהיא למע' מטעם ודעת המושג כו', והיינו שבחכ' מאיר אוא"ס כמו שהוא למע' מהשגה עדיין והוא מה שלית מח' תפיסא בי' ה"ז מאיר בבחי' החכ' כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם ענין ריבוי האור ומיעוט האור הוא רק לצורך השתל' הספי' זמ"ז, דמשו"ז צ"ל המיעוט גם בסוף המדרי' העליונה בכדי שיהי' ממנה אצילות המדרי' התחתונה, דכן הוא בחכ' ובינה, ובינה וז"א, וז"א ומל', אך עצם ענין מעומ"ט הוא שמחולקים בעצם מדריגתן (וזהו סיבת הריבוי והמיעוט דהאור), וכמו דא"ק הוא מעלה להיותו בחי' עצמות האור, והכל הוא בחי' הבלים דא"ק, ולמעלה מאצי' עצמות הקו ובאצי' הארת הקו שזהו רק מציאות, וכן בחכ' ובינה, חכ' בעצם למעלה מהשגה, עם היותה ידיעה (לא כמו הכתר שלמע' מבחי' ידיעה), מאיר בה האוא"ס כמו שהוא למעלה מהשגה.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>טל)</span> והענין הוא דהנה עיקר ההפרש בין חכ' ובינה הוא דחכ' תופס בעצם הדבר ובינה תופס רק במציאות הדבר כו', דבינה היא בחי' השגה וכל השגה היא בציור הדבר לא בהעצם והיינו רק במציאות הדבר לבד איך ומה הוא כו', וזהו שההשגה תופסת בהו"ק של הדבר המושג, דכל דבר שהוא פשוט שאין בו קצוות (היינו שהוא בבחי' העדר המציאות) אינו נתפס בהשגה, כי ההשגה תופסת רק בהקצוות של הענין המושג שזה"ע ציור הדבר שהוא רק מציאות הדבר לא עצם מהותו כו', והחכ' תופס בעצם ומהות הדבר כו'. וז"ע מה שמוחין דאבא הן למע' מהשתל', דענין השתל' עו"ע שייך רק בבחי' מציאות לבד, משא"כ בדבר עצמי אינו שייך ענין עו"ע כו'. דענין עו"ע הוא בב' אופנים או שהעלול הוא מהות אחר מהעילה רק שנמצא כלול בהעילה ונולד ע"י כו', או שהעלול הוא הארה מן העילה ומסתעף ממנו כמו ענף המסתעף מן האילן כו'. וכמו עד"מ במדות הנולדים מן השכל שהמדות נמצאים כלולים בשכל קודם שנולדו בלב כו', וכמ"ש במ"א בביאו' מאה"ז במדבר דק"ך ע"א בענין וצפונך תמלא בטנם שזהו עיבור דזו"נ</p> <p class=bodytext>בבטן דאי' כו', והוא כענין התפעלות אהוי"ר שקודם שבאו בגילוי בלב היו תחלה כלולים בההתבוננות שהיו במציאותם ממש כמו שהן אח"כ בלב, וכנראה בחוש שיש התפעלות אהוי"ר במוח כו', ובודאי הן בבחי' דקות יותר מכמו שהן בלב רק שהן עכ"פ בבחי' מציאות מדות כו'. וכמשנת"ל פל"ג ההפרש בין התפעלות המדות להתפעלות השכל דהתפעלות המדות הוא בהרגש עצמי שמתפעל מה שלו טוב הדבר, והתפעלות השכל הוא שמתפעל רק על הטוב דהדבר עצמו כו', ומ"מ ענין ההתפעלות הו"ע המדות, כי מוחין בעצם אינם בבחי' התפעלות רק השגת הדבר לבד, ומה שמתפעל על הדבר אפי' על הטוב דעצם הדבר זהו בחי' מדות כו', והן בחי' מדות שבמוחין לפי שההתפעלות היא מ"מ על עצם הדבר לא מה שלו טוב</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סז</div></p> <p class=bodytext>הדבר. וכבר נת"ל פרק הנ"ל דעיקר ענין המדות הוא הרגש עצמי והיינו מה שלו טוב, וכאן שההתפעלות היא רק על טוב הדבר בעצם אין זה מדות ממש, וגם ההתפעלות היא בהעלם מצד שמאיר עדיין ההשגה שמשיג בעצם הענין (עם היות שאינו כמו שהוא בעת ההשגה ממש כו'). וע"כ זהו רק מדות שבמוחין כו', ומ"מ ה"ז מקור למדות שבלב, כי ההתפעלות מה שמתפעל במוחו ה"ז במורגש עכ"פ רק שהוא בדקות וממנו בא בחי' המורגש שבלב בהתפעלות מורגשת דמדות כו'. וגם ענין ההרגש בהטוב שבהענין ה"ז מקור שממנו בא ההרגש איך שהדבר טוב לו כו', כי במוחין בעצם בעת שהוא טרוד ומתעסק בהשגת הענין אינו שייך אל ההרגש דהטוב והעילוי של הענין, וכאשר נכנס ומתקשר בעומק הענין ביותר (ובפרט כאשר ההשגה היא בעצם הענין האלקי כו') בא ממילא בחי' היוקר והעילוי דאלקות, וכמו לאסתכלא ביקרא דמלכא כו', אמנם אין זה במורגש ולא דבר בפ"ע מן ההשגה, רק שבהשגת הענין ודוקא כשנכנס בעומק הענין ביותר, מאיר במוחו היוקר והעילוי דאלקות שנפשו מתדבקת בזה בבחי' דביקות עצמי, והו"ע אהבה בתענוגים</p> <p class=bodytext>להתענג על ה' כו'. אבל הרגש הטוב דהענין האלקי ה"ז דבר בפ"ע מן ההשגה (רק שמאיר בזה עדיין ההשגה, אבל הוא מרחוק כו') ובא במורגש במוחו כו', ולכן ה"ז בא בבחי' התפעלות במוחו עכ"פ מה שמתפעל על טוב הדבר כו' (דבאהב"ת הנ"ל אין זה בבחי' התפעלות כלל כ"א בבחי' דביקות כידוע), והרגש הטוב זהו מקור לההרגש דקרבת אלקים לי טוב כו', והיינו שמהרגש טוב הדבר בא ההרגש איך שהדבר לו טוב (כי בד"כ הוא בא לענין המורגש כו'), ומההתפעלות שכלי בא ההתפעלות מורגשת כו'. וענין דעו"ע בזה הוא שבהתבוננות והשגת השכל נמצאים מדות והו"ע מורגש הנ"ל, והיינו הרגש טוב הדבר וההתפעלות שמתפעל ע"ז, שאין זה מהות המוחין בעצם כ"א מהות המדות כנ"ל. והוא התכללות העלול בתוך העילה שהוא בדקות עדיין ואח"כ נולד העלול בהתגלות במציאות מורגשת כו'. דשכל ומדות הן מהותים נבדלים בעצם רק ששניהם מהותים רוחניים וכלולים זב"ז ונולדים ומשתלשלים זמ"ז כו'. ומאחר שהעלול הוא מהות אחר מהעילה ממילא מה שהעילה כוללת את העלול ה"ז רק בבחי' החיצוניות וההתפשטות שלו לבד כו'</p> <p class=bodytext>(וכ"ה גם בחו"ב דבינה היא מהות נבדל מן החכ' ומשתלשל מהתפשטות החכ' וכמא' האדר"ז האי חכמה אתפשט ואפיק מיני' בינה כו' וכמ"ש במ"א). ובמ"א מבואר דהמדות שבמוחין הן כמהות מוחין עדיין, והיינו דההתפעלות שכלי להיות שזהו ההתפעלות על הטוב דהדבר עצמו ה"ז בכלל מוחין עדיין כו', והולדת המדות שבלב הוא שנמשך הארה מהמוחין להיות הולדת המדות כו', ובאופן הזה י"ל שהעלול הוא הארת העילה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> דהנה חכ' תופס עצם הדבר ובינה תופסת המציאות, ולכן מוחין דאבא למע' מהשתל' כי עו"ע שייך רק בבחי' המציאות (דהיינו בהארה) לא בעצמי, ויבאר ב' אופנים בעו"ע הא' שהעלול הוא מהות אחר ונמצא כלול בהעילה, וכמו הרגש טוב הדבר במוחו, הו"ע מדות שבשכל (דבמוחין ה"ז בא בדרך ממילא לא במורגש, ובבחי' דביקות), וזה מקור לההרגש דלו טוב שבלב, ובא מחיצוניות השכל.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>סח</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>מ"ם)</span> והאופן הב' בעו"ע הוא בענין עו"ע במוחין גופא, וכמו בהשפעת השכל מן המשפיע אל המקבל, הרי השכל הנשפע אל המקבל אינו מהות אחר מהשכל של המשפיע, רק שהוא הארה לבד משכל המשפיע ונמשך משכל המשפיע לא מגוף ועצמות המוחין שלו כ"א מבחי' חיצוני' שהוא ג"כ הארה כו', דכל הארה שבאה בבחי' עו"ע בהכרח שגם העילה היא בחי' הארה לבד (דאור לגבי מאור אינו בבחי' עו"ע אלא או בבחי' גילוי מן העצם, דעם היות שהגילוי הוא לפי אופן העצם מ"מ ה"ה באין ערוך לגבי העצם כו' וכמ"ש במ"א, או שבא ע"י הצמצום ובחי' סילוק האור העצמי דממילא ה"ה באין ערוך כו'. אבל הארה שבאה בבחי' עו"ע דהיינו בבחי' ערך וע"י התלבשות העילה להמציא את העלול בהכרח שהעילה היא ג"כ הארה לבד כו'). וזהו דהתהוות העלול הוא ע"י שיש קצת השגה מהעילה בהעלול, וכמו במדות ומוחין הוא ע"י שנמשך הארת המוחין בלב וכמא' בינה ליבא ובה הלב מבין להיות מזה התעוררות המדות כו', והו"ע התלבשות העילה בהעלול והיינו שאור המוחין בא בבחי' התלבשות להיות מושג ומורגש בלב כו', ועי"ז</p> <p class=bodytext>התהוות העלול הוא בערך העילה כו'. וכן במשפיע ומקבל הרי שכל המקבל משיג את שכל המשפיע ונעשה כערך שכל המשפיע כו', וקירוב העלול אל העילה הוא מה שמשיג יותר את העילה, וכמו כשמעיין ומייגע א"ע בהשכל הנשפע ובא אל עומקו ופנימיותו יותר שזהו הקירוב והעלי' של העלול, להיות שעי"ז הוא יוצא מחומריות השגתו בהענין ובא אל הדקות והרוחניות יותר כו' (ובד"כ מזדכך שכלו בזה כו'). וכן במדות שמאיר בהם אור המוחין יותר שנעשים המדות בבחי' דקות בלתי מורגשים כ"כ כו', וכ"ז שייך בבחי' הארה לבד דהרי העצם הוא למע' מהשגה כו'. והדוגמא מזה יובן למע' דהשתל' עו"ע שייך רק באוא"ס שנודע מציאותו ולא מהותו, דבבחי' המציאות דאוא"ס ב"ה שייך השגה ושם שייך ענין ההשתל' שהעלול משיג את העילה ונמצא בערך העילה כו', אבל בעצמות שאינו מושג אינו שייך ענין עו"ע כו'. וזהו דמוחין דאבא למע' מהשתל', והענין דהנה ידוע דחו"ב הן ראי' ושמיעה דאינו דומה שמיעה לראי', וההפרש ביניהם ידוע דשמיעה הוא מרחוק והיינו רק השגת מציאות הדבר, וראי' מקרוב שהוא ראיית עצם</p> <p class=bodytext>הדבר, שז"ע החכ' שהוא התאמתות הדבר לא מצד ההשגה כ"א מה שבעין השכל רואה אמיתות הדבר כמו שהוא כו' וכמ"ש במ"א דראי' דחכ' הוא הראי' בעצם המהות שלמע' מהשגה, וזהו בחי' עצמות החכ' כו' (ובחכ' יש ג"כ ע"ס ובחי' ג"ר דחכ' הוא הראי' בעצם הדבר שאינו שייך עדיין למדות כו', אך גם המדות שבחכ' הן ג"כ בבחי' התאמתות שלמע' מהשגה וכמ"ש במ"א בענין שתיק רב דמ"מ לא הדר בי', והוא שהתאמת אצלו שהוא אסור רק שלא הי' לו טעם מושג ע"ז, והיינו בחי' המדות שבחכ' שהן בבחי' התאמתות למעלה מהשגה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מה שפ' נדרים נאמרה לראשי המטות ונא' בה זה הדבר כו', דהנה ידוע דנדרים הם בבינה וכמא' כל הנודר כאלו נודר בחיי המלך, מלך בחי' ז"א וחיי המלך בחי' בינה, וחכם המתיר את הנדר זהו מבחי' חכ' כו'. והענין הוא דהנה כל הדברים הגשמיים הם תחת ממשלת ק"נ, שנוגה מעורב טו"ר ומצד הטוב שבה נכללת לפעמים בקדושה ומצד הרע שבה נכללת לפעמים בגקה"ט כו', וע"כ נק' להט החרב המתהפכת כו' כנודע. וכן כל הדברים הגשמיים מעורבים טו"ר וכמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>סט</div></p> <p class=bodytext>המאכל הגשמי כשאוכלו לש"ש מתברר הניצוץ הטוב שבו ומוסיף לו חיות בעסק התו' ועבודה וכמו חמרא וריחא פקחין, ועד דלא אכילנא בישרא דתורא לא צלינא דעתאי כו', ולהיפך כשאוכלו למלאות תאוות נפשו ה"ה מעבה ומגשם אותו וכמא' מלי' כריסי' זינא בישא כו'. ובזה הוא העבודה לדחות את הרע דנוגה ע"י שיפעול בנפשו שלא ירצה להתענג בתענוגי בנ"א כו', וע"י הכוונה לש"ש מברר את הניצוץ הטוב כו'. והעבודה היא תחלה בתפלה שהו"ע ההתבוננות באלקות שעי"ז בא לבחי' אהבה וקירוב לאלקות שתכלית חפצו ורצונו הוא באלקות ולא ירצה בגשמיות וחומריות העולם כו', וגם בעניני העולם שהוא מוכרח בהם יהיה רק מצד ההכרח ובכוונה לש"ש כו', ועי"ז נעשה דחיית הרע דנוגה והעלאת הניצוץ הטוב שנכלל בקדושה כו'. אמנם יש אופן שגם הרע דנוגה נכלל בקדושה וכמו בשבת שארז"ל מצוה לענגו באכו"ש, והוא שגם התענוג הגשמי הוא במדרי' הקדושה בשבת שאינו תענוג גשמי כ"א כמו תענוג אלקי כו', והו"ע האתהפכא שהרע נהפך לטוב ונעשה תענוג אלקי כו'. דהנה אופן הבירור הנ"ל שצריכים לדחות הוא כשהרע</p> <p class=bodytext>ישנו במציאות והיינו כשהתענוג הגשמי הוא בתאוה גשמי' ה"ז מגשם כו' כנ"ל וצריכים לדחותו והיינו שלא יתענג בזה כו', וזהו בבחי' אתכפיא שכופה ומכניע את הרע כו'. אבל בבחי' אתהפכא שהרע נהפך לטוב היינו שבהתענוג אין בו שום תאוה גשמיות כלל אדרבה הוא תענוג אלקי הרי הרע נהפך לקדושה כו'. וזהו ההפרש בין עבודה דחול לעבודה דשבת, דהנה ידוע דששת ימי החול הן בחי' יומין דז"א וכנודע בענין ששת ימים עשה ה' כו', והמוחין דחול הן מוחין דאימא שכ"ז הוא במדרי' דהשתל' שזהו בחי' המציאות דאלקות כו', וע"כ העבודה בזה הוא בבחי' אתכפיא לבד כו'. אבל שבת הוא בחי' מוחין דאבא שלמע' מהשתל' והוא בחי' המהות דאלקות, דהעבודה במדרי' זו הוא בבחי' אתהפכא, והיינו שהכל הוא אלקות גם הענינים הגשמיים שהתענוג הוא אלקי וכמו צדיק אוכל לשובע נפשו כו'. ובד"כ זהו ג"כ ההפרש בין הבירור דתפלה שמלמטלמ"ע להבירור דתורה שהוא מלמעלמ"ט כו' וכמ"ש במ"א. והנה ארז"ל נדרים סיג לפרישות והיינו בהעבודה שבדרך אתכפיא לפעמים צ"ל בדרך פרישות לגמרי והוא כשיודע בנפשו</p> <p class=bodytext>שא"א לו לפעול בנפשו שיהנה מהדבר הגשמי רק בכוונה לש"ש, וירא לנפשו שיהי' בתאוה גשמי' ועי"ז יורד ח"ו, ע"כ פורש א"ע לגמרי מזה. וז"ע הנדרים שאוסר על עצמו הדבר המותר, ואמרז"ל לא דייך במה שאסרה תורה כו', אך זהו מפני שא"א להעלות הדבר ה"ה אוסרו עליו במה שממשיך עליו אור מקיף דקדושה שנעשה כקרבן כו', אך זהו בדרך דחי' לבד, וכ"ז הוא מבחי' הבינה שהעבודה היא בבחי' אתכפיא כו'. אבל מבחי' החכ' שעי"ז גם הרע נהפך לטוב, ז"ע חכם המתיר את הנדר שהכל נעשה טוב, וכמו האכילה דשבת שאינו מגשם כו'. וזהו שנאמר גבי נדרים זה הדבר, דהנה כל הנביאים נתנבאו בכה ומשה נתנבא בזה שהוא גילוי המהות וכנודע דמשה הוא בחי' החכ' כו', ולהיות דכל ענין התרת נדרים הוא דוקא מבחי' גילוי המהות דבחי' חכ' ע"כ נא' כאן זה הדבר כו'. ונאמרה לראשי המטות דוקא, דהנה י"ב שבטים הן ששה מדות דז"א שהן בבחי' י"ב גבולי אלכסוני' כו', וראשי המטות הן בחי' המוחין דז"א שזהו מבחי' בינה כו', והמשיך להם משה מבחי' החכ' להיות בכוחם להתיר את הנדר כו', והיינו שבינה היא</p> <p class=bodytext>מ"מ כלי לאור החכ' כו'. וזהו וידבר משה אל ראשי המטות דוקא, וידבר הוא ל' הנהגה והמשכה שהמשיך מבחי' החכ' אל ראשי המטות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ע</div></p> <p class=bodytext>בחי' מוחין דאימא להתיר את הנדר כו'. וזהו זה הדבר בחי' גילוי המהות דבחי' חכ' שעי"ז דוקא בכוחם להתיר את הנדר כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והאופן הב' הוא כמו השפעת השכל, שהוא הארה לבד, ובא מחיצוניות שהוא ג"כ רק הארה ולכן התהוות העלול הוא ע"י השגת העילה, ומתהווה כערכו ועילוי העלול הוא שמשיג יותר את העילה ונעשה בבחי' דקות יותר, וכ"ז אינו שייך בעצמי, וזהו חכ' ובינה ראי' ושמיעה (וגם מדות שבחכ' הן בחי' התאמתות). ובזה יובן ענין הנדרים שהן מבינה, והיתר נדרים מחכ'. וית' מ"ש וידבר משה אל ראשי המטות.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>