בס"ד. ש"פ דברים, תער"ב
ע
ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה, וצ"ל מהו אומרו ציון במשפט כו', הלא הכוונה היא על כללות ישראל לא על יושבי ציון דוקא וא"כ מהו אומרו ציון דוקא. גם מהו"ע ושביה בצדקה דמשמע שזהו ענין אחר ממה שאמר קודם וצ"ל מהו. ולמה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבע"ס יש התחלקות מעלה ומטה, וענין מעומ"ט הוא בבחי' ריבוי ומיעוט שבהמדרי' העליונה מאיר האור בגילוי יותר מבהמדרי' התחתונה כו'. ונת' דעיקר ענין מעלה ומטה הוא בעצם מהותם ומדריגתן שהמדרי' העליונה היא בבחי' מעלה בעצם מדריגתה לגבי המדרי' התחתונה, וכמו בחו"ב שהחכ' בעצם מדריגתה למעלה מבחי' הבינה, דבינה תופסת רק בבחי' המציאות דאלקות וחכ' תופסת בבחי' המהות כו'.
מא) אמנם עדיין צ"ל והלא החכ' היא ג"כ ידיעה שכליות ועכ"פ במדרי' התחתונות שבחכ' כמו נקודת ההשכלה (דבד"כ זהו בחי' יסוד אבא) ה"ז ידיעה שכליות ונק' שכל גלוי, וכל ההשגה דבינה היא בנקודת ההשכלה דחכ', וא"כ הרי גם נקודת ההשכלה היא בבחי' שכל והשגה (לא בבחי' השגה ממש אבל הוא שכלי ששייך לענין ההשגה לא הידיעה דראיה כו'). ועם היות דמדרי' העליונות שבחכ' הן למע' משכל והשגה כ"א בבחי' ראי' והתאמתות כו', מ"מ המדרי' התחתונות שבחכ' שנעשה מקור לבינה ה"ז בבחי' שכל והשגה כו'. וא"כ איך אנו אומרים שהחכ' בעצם מהותה ומדריגתה היא בבחי' מעלה, מאחר שגם החכ' היא בבחי' ידיעה שכליות, וכל שכל והשגה הוא רק בבחי' המציאות דאלקות, א"כ הרי משתווה החכ' אל הבינה בעצם מהותה (ומתחלקת רק בבחי' ריבוי האור כו'). והנה עפ"י פשוט י"ל שזהו בחי' מיעוט האור בבחי' חכ' גופא, דהרי בכדי שיהי' התהוות הבינה מהחכ' צ"ל מיעוט האור בחכ' וכמשנת"ל פל"ח, והיינו מה שהמדרי' התחתונות דחכ' הן בבחי' ידיעה שכליות שזהו בחי' מיעוט האור, דמדרי' העליונות הן למע' משכל והשגה ומדרי' התחתונות הן בבחי' שכל והשגה, וה"ז מקור להשגה