המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ דברים, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/11/index.htm">בס"ד. ש"פ דברים, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ דברים, תער"ב</h3><div class=pageno>ע</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ציון</span> במשפט תפדה ושביה בצדקה, וצ"ל מהו אומרו ציון במשפט כו', הלא הכוונה היא על כללות ישראל לא על יושבי ציון דוקא וא"כ מהו אומרו ציון דוקא. גם מהו"ע ושביה בצדקה דמשמע שזהו ענין אחר ממה שאמר קודם וצ"ל מהו. ולמה ציון במשפט תפדה ושביה בצדקה כו'. ולהבין זה ילה"ק משנת"ל דבע"ס יש התחלקות מעלה ומטה, וענין מעומ"ט הוא בבחי' ריבוי ומיעוט שבהמדרי' העליונה מאיר האור בגילוי יותר מבהמדרי' התחתונה כו'. ונת' דעיקר ענין מעלה ומטה הוא בעצם מהותם ומדריגתן שהמדרי' העליונה היא בבחי' מעלה בעצם מדריגתה לגבי המדרי' התחתונה, וכמו בחו"ב שהחכ' בעצם מדריגתה למעלה מבחי' הבינה, דבינה תופסת רק בבחי' המציאות דאלקות וחכ' תופסת בבחי' המהות כו'.</p> <p class=bodytext>מא) <span class=cup>אמנם</span> עדיין צ"ל והלא החכ' היא ג"כ ידיעה שכליות ועכ"פ במדרי' התחתונות שבחכ' כמו נקודת ההשכלה (דבד"כ זהו בחי' יסוד אבא) ה"ז ידיעה שכליות ונק' שכל גלוי, וכל ההשגה דבינה היא בנקודת ההשכלה דחכ', וא"כ הרי גם נקודת ההשכלה היא בבחי' שכל והשגה (לא בבחי' השגה ממש אבל הוא שכלי ששייך לענין ההשגה לא הידיעה דראיה כו'). ועם היות דמדרי' העליונות שבחכ' הן למע' משכל והשגה כ"א בבחי' ראי' והתאמתות כו', מ"מ המדרי' התחתונות שבחכ' שנעשה מקור לבינה ה"ז בבחי' שכל והשגה כו'. וא"כ איך אנו אומרים שהחכ' בעצם מהותה ומדריגתה היא בבחי' מעלה, מאחר שגם החכ' היא בבחי' ידיעה שכליות, וכל שכל והשגה הוא רק בבחי' המציאות דאלקות, א"כ הרי משתווה החכ' אל הבינה בעצם מהותה (ומתחלקת רק בבחי' ריבוי האור כו'). והנה עפ"י פשוט י"ל שזהו בחי' מיעוט האור בבחי' חכ' גופא, דהרי בכדי שיהי' התהוות הבינה מהחכ' צ"ל מיעוט האור בחכ' וכמשנת"ל פל"ח, והיינו מה שהמדרי' התחתונות דחכ' הן בבחי' ידיעה שכליות שזהו בחי' מיעוט האור, דמדרי' העליונות הן למע' משכל והשגה ומדרי' התחתונות הן בבחי' שכל והשגה, וה"ז מקור להשגה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עא</div></p> <p class=bodytext>דבינה כו'. אבל באמת א"א לומר כן שהרי אין זה מיעוט לבד כ"א שינוי בעצם המהות, דראי' והשגה ה"ה מחולקים בעצם מהותם כו'. ואם נאמר דמדרי' התחתונות שבחכ' הן בבחי' שכל והשגה, ה"ז שינוי המהות לגבי מדרי' העליונות שבחכ' שהן למע' מענין שכל והשגה כו'. וזה א"א לומר שבמדרי' אחת יהי' שינוי המהות במדרי' הפרטים שבה, וענין המיעוט הוא רק מה שהאור מתמעט ואינו מאיר בגילוי אבל הוא באותו המהות כו'. וזה אפשר לומר שבמדרי' זו גופא האור מתמעט ממדרי' למדרי' בהמדרי' הפרטיות שבה, אבל לא שיהי' בבחי' שינוי המהות כו'. והיינו דלבד זאת דמשמעות הענין הוא דהחכ' בכללות מדריגתה גם במדרי' התחתונות שבה היא בבחי' מעלה בעצם מדריגתה לגבי הבינה, הנה ג"ז א"א לומר שיהי' שינוי המהות בבחי' החכ' גופא במדרי' הפרטים שבה כו'. אך הענין הוא דהנה ידוע דחו"ב נק' אין ויש, החכ' נק' אין וכמ"ש והחכ' מאין תמצא, והבינה נק' יש כמ"ש להנחיל אוהבי יש כו', וא"כ התהוות הבינה מהחכ' הוא בבחי' יש מאין, והיינו שהאין דחכ' הוא בבחי' העלם לגבי היש דבינה. דזהו</p> <p class=bodytext>ההפרש בין אין ויש לעו"ע, דעו"ע הוא שהעלול משיג את עילתו ועי"ז הוא מתהווה מן העילה, והיינו שע"י ההשגה שמשיג את העילה ה"ה נמצא במציאותו כו', ויש מאין הוא אדרבה שהאין מתעלם מן היש שאינו משיג אותו ועי"ז הוא נמצא בבחי' מציאות יש כו', ועש"ז נק' אין ע"ש שאינו מושג כו'. וכמו"כ הוא בבחי' חו"ב שהאין דחכ' מתעלם מבחי' הבינה כו' (ועמ"ש בסי' ד"ה מזמור לתודה). ולכאורה א"מ הרי נקודת ההשכלה דחכ' בא בבחי' השגה בבינה, וכל השגת הבינה היא בנקודת ההשכלה, ואיך נק' החכ' אין לגבי בינה כו'. ובהכרח לומר שגם נקודת ההשכלה היא בבחי' הבדלה מהבינה עד שנק' אין לגבי הבינה, והוא שבהשכלי דחכ' ג"כ מאיר בזה בחי' העצם, והיינו דבנקודת ההשכלה דחכ' מאיר בזה דקות עצם הענין המושכל מה שא"א לבא לידי השגה, וזה שבא לידי השגה הוא רק החיצוני' מזה היינו השכלי לבד לא הרגשת העצמי שבהנקודה כו'. דהנה ידוע ומבואר בכ"מ דבנקודת ההשכלה מאיר האור בגילוי וכשבא בהשגה בריבוי פרטים מתעלם האור כו', והנה מה שמאיר בנקודת ההשכלה אין זה רק הריבוי דאור</p> <p class=bodytext>השכל, דהיינו שהאור שכל הוא אותו המהות שבא בבינה, רק שבנקודת ההשכלה דחכ' הוא בריבוי וכאשר בא להשגה דבינה מתמעט כו', כ"א מה שלבד זאת הנה בנקודת ההשכלה מאיר העצם של השכלי מה שא"א באמת לבוא בהשגה וכאשר בא הענין לידי השגה מתעלם ואינו מאיר כלל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ועדיין צ"ל הלא נקודת ההשכלה היא שכלי, וא"א לומר שזהו המיעוט בחכ' בשביל הבינה והלא הוא שינוי המהות, אך הענין דחכ' היא אין, ובינה מחכ' היא יש מאין שאינו מושג, והוא מפני שגם בנקודת ההשכלה מאיר עצם השכלי שלמע' מהשגה.</p></p> <p class=bodytext>מב) <span class=cup>אמנם</span> נראה ונרגש הדבר שגם השכלי דחכ' בעצם אינו ענין השגה באמת, דבעיקרו הו"ע הנחה בנפש (אלייג אין נפש וואס בא עם לייגט זעך דיא זאך אזוי), ועם היות שזהו לא בחי' ההנחה שמצד הראי' כ"א מצד ההשכלה, הנה השכלי גופא הוא בדרך הנחה לא בדרך השגה כו', והשכלי שבזה והיינו מה ששייך להשגה הוא בחי' החיצוני' לבד, ועצם הענין הוא בדרך הנחה כו'. וזהו שאנו רואין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עב</div></p> <p class=bodytext>כאשר מייגע א"ע באיזה ענין שאינו מובן לו, וכאשר בא אל עומק ופנימי' הענין ונופל לו בשכלו שהוא באופן כך וכך, הנה כאשר מאיר אצלו הנקודה שכליות בהענין מתיישב אצלו הענין בטוב (עס ווערט עם רעכט דער ענין און זייער גוט), וכאשר מתחיל להביא בהשגה פרטי הענין איך ומה הוא עדיין אין מתיישב אצלו הענין כלל. והסיבה הוא מפני שנתעלם אצלו ההנחה שהי' אצלו קודם, כי זה שבא מקודם אל עומק ופנימי' הענין הי' זה בדרך הנחה שכליות לא בבחי' שכלי לבד, והי' נרגש בזה עצמות המושכל ומצד עצם המושכל נתיישב אצלו הענין, ואח"כ כשמתחיל להשיג הענין מתעלם העצמות ומאיר רק החיצוני' דהיינו השכלי לבד, ובהשכלי אין הענין מתיישב עדיין, והעצה הוא שיקשר עצמו עוד הפעם (ער זאל זעך צו טראגין) אל עומק ופנימי' הענין כמו שהי' אצלו בההנחה שכליות, והוא שירגיש יותר ההנחה שכליות (דעם לייג פון דעם ענין), וזה נותן כח בהשכלי ביותר ובא לידי השגה דבינה להשיג כל מה שבאפשר להשיג בהענין כו'. וכנודע בענין ראי' דחכ' שמאיר בזה עצם הענין שלמע' מהשגה לגמרי, ומ"מ</p> <p class=bodytext>ה"ז מוסיף כח בהשכלה ג"כ שיהי' ריבוי נביעות ההשכלה ביותר כו'. וכמ"ש בפע"ח בהאריז"ל שבשינת צהרים דש"ק ראה בפ' בלק ובלעם מה שהי' צריך לדבר בזה פ' שנה, ובאמת גם בזמן פ' שנה לא הי' מגלה מה שראה בזה, כי הראי' הוא בעצם המהות שא"א לבוא לידי השגה כלל, רק שע"י ראיית המהות גם ההשכלה היא בריבוי ובעומק ביותר כו' (ועמשית"ל פ'). וכמו"כ ההנחה שכליות הוא בעצם למע' מהשגה כי ההנחה שכליות היא כמו הראי' דחכ' רק שהיא במדרי' תחתונה ממנה, דראי' היא למע' משכלי לגמרי (הגם שזהו מה שבעין השכל דבלבך כו', ולעתיד יהי' בבחי' ראי' ממש כמו ראיית העין וכמ"ש כי עין בעין כו' וכמ"ש במ"א), וההנחה שכליות ה"ה בשכל רק שהעיקר בזה הוא ההנחה כו', וה"ז מוסיף כח גם בהשכלי שזהו מה שמושג בבינה כו'. וכמו שיש כמה ענינים שכליים עמוקים ונפלאים שהן למע' מהשגה ומ"מ יש להם מקום בשכל גבי חכמים, ואין זה בבחי' ראי' דחכ' כי אינם במדרי' זו דבחי' ראי', וגם דזה שיש להם מקום הוא בשכל לא רק בדרך התאמתות דראי' כו', כ"א זהו מצד ההנחה שכליות דחכ', דעם</p> <p class=bodytext>היות שזהו שכלי עיקרו הוא בבחי' הנחה לא בבחי' השגה ולכן יש שם מקום גם להענינים שלמע' מהשגה כו', ועי"ז ביכולתם להביא הענינים גם לידי השגה כו'. וזהו שהחכ' הוא בחי' ד"ע והיינו שבחכ' מאיר האוא"ס יש האמיתי דהיינו בחי' העצמות שזהו בחי' יש האמיתי כו', ומה שלמטה (היינו מה שבא בהשגה) שזהו בחי' הארה לבד ה"ז בבחי' אין דכלא חשיב קמי' כו' (ולא כמ"ש במ"א דבחי' ד"ע דחכ' הוא רק מה שבחכ' מושג הדיעה העליונה איך שא"ס יש האמיתי וכולא קמי' כל"ח, והיינו שהחכ' הוא ההארה, ולהיותה הארה הדבוקה במקורה מושג ומורגש שם איך שהא"ס הוא היש האמיתי וכולא קמי' כל"ח, ועי"ז החכ' עצמה היא בבחי' הביטול דכל"ח שהוא הביטול דיחו"ע כו'. ולפי המבואר כאן הוא דבחכ' מאיר אוא"ס בחי' יש האמיתי והיינו בחי' העצמות שלמע' מהשגה כו', וכל ענין השכל וההשגה הוא בבחי' אין דכלא חשיב כו'). ובבוא השפעת החכ' בבינה נק' השפעת החכ' אין והיינו בחי' ההנחה שכליות כו', דמה שמושג בבינה הוא רק החיצוניות דהיינו השכלי שבנקודת ההשכלה, אבל ההנחה שזהו בחי' העצמות שבנקודת ההשכלה ה"ז בבחי' אין לגבי הבינה היינו בבחי' העלם שאינו מושג בבינה. ומ"מ זהו עיקר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עג</div></p> <p class=bodytext>המקור והסיבה לההשגה דבינה, וכנ"ל דההנחה שכליות נותנת כח בהשגה כו' (דבאמת בכל השכלה חדשה כמו שהיא בנקודת ההשכלה עיקרה בחי' ההנחה והיא דוקא סיבת השכלי וההשגה כו', רק שניכר הדבר ביותר באיזה עומק ופנימיות דשכל כו' כנ"ל). וזהו שהחכ' נק' קדש וכמ"ש ושמרתם את השבת כי קדש היא, וידוע דשבת הוא גילוי מוחין דאבא כו', ואי' בזהר קדש הוא מלה בגרמי', דפי' קדש הוא היותו מובדל, וכמו שענין ההבדלה הוא שאינו מתערב עם דוגמתו היינו גם עם דבר שנראה שהיא כיוצא בו ובדומה אליו כו', דהבדלה מדבר שאינו בערכו אין זה הבדלה, וכמו שאינו שייך לומר שהאדם מובדל מהבע"ח שאינו מערכו כלל כ"א כאשר מובדל מדבר שבערך אליו, וכמו כשאומרים על החכם שהוא חכם גדול בהפלאה והבדלה היינו שהוא מובדל גם מהחכמים, דלגבי אנשים פשוטים אינו שייך לומר שהוא מובדל שהרי אינם מערכו וממהותו כלל במהות השכל כו', כ"א לגבי חכמים שהן מ"מ בערכו שייך לומר שהוא מובדל כו', דדוקא על דבר שיש איזה דמיון נופל ל' הבדלה שעם היותו דומה אליו מ"מ אינו מתערב עמו כו'. וכן</p> <p class=bodytext>בחי' הבדלה דחכ' הוא שהיא מובדלת מלהיות מושג בשכל כו', ואין זה בבחי' ראי' דחכ' שאין זה בבחי' שכלי ואינו בערך השגה כו', כ"א בבחי' השכלי דחכ' דעם היותו דומה להשגה דבינה ה"ז בבחי' הבדלה באמת מהשגה דבינה מפני שעצם ענין השכלי דחכ' מצ"ע הוא למע' מהשגה באמת כ"א בבחי' הנחה כו', ומה שהוא מ"מ שכל ובא בהשגה זהו אינו בחי' העצם שלה כלל כ"א בחי' חיצוניות שבא ע"י צמצום כו' כנ"ל. וגם מה שהחכ' היא בבחי' הבדלה הוא כי ענין ההשגה הוא התערבות הדבר שמתייחד עם הדבר המושג כמו שהוא לאחדים, והוא מפני שבהשגה הרי בא הדבר בבחי' התלבשות ותפיסה ממש בכלים בבחי' אור פנימי ה"ז בבחי' התאחדות ממש, אבל מה שמובדל מגדר השגה ה"ז בבחי' הבדלה כו', והוא בבחי' ההארה שאינו נתפס ואינו מושג כלל רק מאיר למע' משכלו ובינתו כו'. וז"ע שמן שצף ע"ג יין בפ"ב דטבו"י מ"ה, דרבנן ס"ל שאינו חיבור כי יין הוא בינה שהיא מקור להשתל' משא"כ שמן שהוא בחי' חכ' (והיא בחי' עליונה שבחכ' שלמע' ממה שהחכ' נק' מים שזהו בחי' חיצוני' החכ' וכמו השכלי שבחכ' ובחי'</p> <p class=bodytext>החיצוני' שבה כנ"ל, ושמן י"ל שזהו בחי' אור שלמע' ממים כו'), שאינו מתערב עם הבינה כו'. והרמ"ז פ' אמור דצ"ד ע"ב כתב בשם לקו"ת מהאריז"ל שיש בדיקנא ב' בחי' הא' בחי' השערות ושם מציאות אימא, והב' אור הפנימי שיש בתוכם (והוא בחי' שמן הטוב כו') והוא מציאות אבא כו' (ועמשית"ל פ'). ונמצא מכ"ז מובן מה שהחכ' היא בבחי' מעלה לגבי הבינה אין זה רק בבחי' ריבוי האור כ"א שהיא בבחי' מעלה בעצם מדריגתה לגבי הבינה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם באמת גם השכלי דחכ' הוא הנחה שכליות שהוא תפיסת העצם שלמעלה מהשגה (למטה ממדרי' הראי') והשכלי הוא חיצוני, ולכן מה שמתיישב בנקודת ההשכלה יכול להיות שלא יתיישב עדיין בהשגה, וכמה ענינים נפלאים שלמע' מהשגה יש להם מקום בשכל החכמים, וההנחה מוסיף כח בהשכלי, ומה שמושג בבינה הוא השכלי, וההנחה זהו בחי' האין שאינו מושג רק שמוסיף כח, וזהו שהחכ' היא ד"ע שמאיר בה יש האמיתי בחי' העצמי, ומה שבא ממנה בהשגה היא הארה דכל"ח, ולכן נק' קדש שגם מדרי' תחתונה שבחכ' בעצם למע' מהשגה,</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>עד</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ואינו</span> מתערב במדרי' שלמטה וכמו שמן שצף ע"ג יין (ובמ"א שהשמן מפעפע בכל דבר ואינו מתערב והו"ע אין קדוש כה' כו').</p> <p class=bodytext>מג) <span class=cup>וזהו</span> מ"ש בע"ח דאוא"ס מאיר בחכ' בקירוב מקום ובבינה בריחוק מקום, דענין הקירוב והריחוק אינו כמו שאנו מדמים קירוב וריחוק גשמי, אלא ענין הקירוב הוא כמו עד"מ חכם גדול כשמדבר עם איש בינוני דברים רבים זה יקרא בשם קירוב שאדם גדול הנ"ל קירבו שדיבר עמו הרבה, וביותר הוא הקירוב כשמראה לו פנים בדיבורו ומדבר עמו בסבר פנים יפות כו'. ועוד זאת ענין הקירוב הוא כמו שני בנ"א שקרובין בדעתם זל"ז היינו שהן סמוכים זל"ז באומד דעתם, כמו שהקירוב הגשמי עד"מ ב' בנ"א קרובים זל"ז שהוא שאביהם הם שני אחים שנולדו מאו"א א' הרי בניהם הם קרובים זל"ז, אך זהו בגשמיות, וכן יובן ששני בנ"א שדעותיהם שוות בענין א' ה"ה קרובים וסמוכים זל"ז במוח שכלם כו'. והדוגמא מזה יובן בבחי' החכ' שהאוא"ס מאיר שם בקירוב מקום היינו בבחי' ריבוי האור, וכמו שבנקודת ההשכלה דחכ' הרי מאיר שם הענין בגילוי הרבה יותר מכמו בפרטי הענינים דהשגה כנ"ל, וכמו"כ בחכ' מאיר האור בגילוי בריבוי יותר מבבינה, וזהו כמו הקירוב שמדבר עמו הרבה כו', ועיקר</p> <p class=bodytext>הקירוב הוא שמדבר עמו בסבר פנים שהו"ע גילוי הפנימיות שמאיר בחכ' מה שלמע' מהשגה, וכנ"ל דגם בבחי' השכלי דחכ' לבד ריבוי האור (שבהשגה מתעלם האור כו') הנה מאיר בזה העצם מה שא"א לבוא בהשגה כלל כו' (ועמ"ש במ"א בענין ראיית פני המשפיע שבזה מקבל מעצם חכמתו של הרב שאינו בא באור השפע שמשפיע לו כו', וזהו שאמר רבי הא דמחדדנא טפי מחבראי מפני שראיתי לר"מ כו'. ולכן אמרו בירושלמי כל האומר שמועה מחבירו יהא רואה בעל השמועה כאלו עומד לפניו כו', שעי"ז מקבל מבחי' עצמות החכ' של המשפיע כו' וכמ"ש במ"א. וכמו"כ י"ל בחכ' דענין מראה פנים היינו גילוי הפנימיות והעצמיות כו'. ועמ"ש ע"פ יאר ה' פניו אליך דאי' במד"ר ע"ז כמד"א באורך נראה אור דפי' באורך הוא אור העצמי כו', דמ"ש תחלה כי עמך מקור חיים היא בחי' ההארה שנמשכה לצורך העולמות שבאה בבחי' השתל' כו', שעז"א כי עמך ולא אתה כו', והלא ממך הכל כתיב ומה"ע עמך כו', אך זהו להורות שהוא טפל ובטל לך לפי שהוא רק הארה לבד כו'. אבל באורך נראה אור הוא בחי' אור עצמי כו' ועז"א יאר ה'</p> <p class=bodytext>פניו אליך כו', דענין הארת פנים הוא שנמשך בחי' העצמית כו', ונמשך ע"י התורה דבאור פניך נתת לנו תורת חיים כו' דאורייתא מחכ' נפקת שמאיר שם האור העצמי כו'. ובאד"ר דקל"ג ע"ב אי' באור פני מלך חיים הן תרין תפוחין שזהו תיקון הז' שנק' הארת פנים וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דאלה מסעי, והוא בחי' פנימיות החכ' דחכמת אדם תאיר פניו כו'. ושם באד"ר דמ"ש יאר ה' פניו אליך הוא כשמאיר בז"א כו'). וביותר ענין הקירוב הוא שקרובים בדעתם זל"ז, וי"ל שזהו מה שהאוא"ס דלית מח' תפיסא בי' מאיר בבחי' החכ' שז"ע בחי' הראי' דחכ' שהיא הראי' בעצם ומהות הדבר כו', וז"ע מעלה ומטה בחו"ב. וכמו"כ במוחין ומדות בכלל ענין המעלה ומטה הוא בריבוי האור שבמוחין מאיר ריבוי האור בגילוי שא"א להאיר כלל במדות כו', ולכן כשהמוחין מאירים בגילוי א"א להיות מציאות המדות, ורק מהמדרי' התחתונה שבמוחין שזהו בחי' מיעוט האור מתהווים בחי' המדות כו'. וגם המעלה ומטה בעצם מדריגתן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עה</div></p> <p class=bodytext>דמהות ומדרי' המוחין הוא למע' הרבה מהמדות, דהמוחין הן ענין ידיעת והשגת אלקות והמדות הן רק התפעלות אלקי כו', והמוחין הן בבחי' דביקות דכל השגה היא ע"י שמתקשר ונדבק בהענין כו', וע"י ההשגה נעשה בבחי' דביקות והתאחדות עם הדבר המושג כו', משא"כ המדות דעיקרן הוא התפעלות הרי כל התפעלות הוא חוץ לעצם כו', והגם שע"י שמתפעל על הדבר ה"ה נעשה בבחי' קירוב (דאהבה היא בחי' קירוב כו'), אין זה בבחי' קירוב ממש כמו המוחין שמתאחד ממש בהדבר כו'. וכנודע ההפרש בין חיוהי לגרמוהי דעם היותם שניהם חד, הנה היחוד דחיוהי הוא כמו דבר אחד ממש, והיחוד דגרמוהי הוא כמו שני דברים המתייחדים כו'. וכן הוא ההפרש בין מוחין למדות דהקירוב דמוחין הוא בבחי' דביקות ממש והקירוב דמדות אינו בבחי' קירוב ממש כו'. וכ"ה למע' הגם דכתיב לך ה' הגדולה כו' שהמדות הן בבחי' יחוד כו', מ"מ אינם בבחי' יחוד ממש כמו המוחין וכידוע שנק' חיוהי וגרמוהי כו'. וגם המוחין הן לעצמן דגם בלי זולת שייכים ענין המוחין, משא"כ המדות שייכים אל הזולת דוקא, דכמו"כ הוא למע'</p> <p class=bodytext>דכתי' זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה שהן לצורך העולמות כו', משא"כ המוחין אינם שייכים לעולמות שגם אם לא היו עולמות הי' ג"כ בחי' המוחין כו' (ובסמוך ית' דמ"מ הן לצורך ההשתל' כו'). והיינו שמוחין ומדות הן בבחי' מעלה ומטה הן בבחי' ריבוי ומיעוט האור והן בעצם מהותם ומדריגתן כו', וכן כל הע"ס הן בבחי' התחלקות דמעלה ומטה עד בחי' המל' סודכ"ד דאצי' שהיא מבחי' המטה, הן בבחי' האור והגילוי דסיהרא לית לה מגרמי' כלום כו', והן בעצם מהותה ומדריגתה דכללות ענין המלוכה הוא על הזולת דהתנשאות הוא על הזולת דוקא, והיינו דכל ענין המלוכה הוא בבחי' חוץ לעצמו כו' וכמ"ש במ"א. וזהו דהע"ס כולם הם בבחי' התחלקות דמעומ"ט כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו דבחכ' מאיר אוא"ס בקירוב דהיינו ריבוי האור, ועצם האור (והו"ע ההנחה) וכמו בראיית פני המשפיע שמקבל בזה עצם השכלי, ועוד זאת ענין הקירוב דחכ' משתווה אל האוא"ס והיינו בחי' מהות אוא"ס המאיר בבחי' ראי' דחכ' (ועמ"ש בדרוש וככה רל"ז בענין בחי' מ"ה דחכ' כו'), וכן המוחין הן בחי' מעלה בעצם מדריגתן לגבי מדות שהן השגה ודביקות ומדות התפעלות שחוץ לעצם, והגם שהן בבחי' יחוד, ה"ז ע"ד חיוהי וגרמוהי, ומל' היא בחי' מטה בהגילוי ובעצם מדריגתה.</p></p> <p class=bodytext>מד) <span class=cup>ובזהר</span> פ' פנחס דרנ"ז ע"ב אי' דכל ספי' אית לה שם ידיעא ומדה וגבול ותחום כו', וי"ל דמדה הוא המדידה בעצם מהות ומדרי' הספי' שהחכ' היא במהות ומדרי' כזו והבינה במהות ומדרי' אחרת וכה"ג בכל הספי' מה שמחולקים בעצם מדריגתן ז"ע מדה כו'. וכ"נ מפי' הרמב"ן על הס"י פ"א מ"ה מדתן עשר שאין להם סוף דכ' ואע"פ שהדברים יש להם שיעור ומדה והן עשר אותה מדה שיש להם אין לה סוף כו', נראה דענין מדה הוא בעצם המהות שבזה הן מתחלקים לעשר כו', הנה כל מדה היא בבחי' א"ס כו' (והראב"ד ז"ל מפרש שם ענין הא"ס בענין עשר כו'. ונראה שזהו מ"ש הרמב"ן ז"ל אח"ז כי המוטבע כו'). וענין גבול ותחום אי' בלקו"ת בהביאור דוירד הגבול שהוא ענין א', וי"ל דגבול הוא ההגבלה באופן הגילוי אם בריבוי או במיעוט כו', ותחום הוא ההגבלה וההפסק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עו</div></p> <p class=bodytext>שע"י הכלים, וכמ"ש בבה"ז אמאה"ז דבמדבר דקי"ח ע"ב במ"ש אתחם בתחומי שזהו מצד הכלים כו', והו"ע המיעוט שבהספירה עצמה שמתמעט אורה בהמדרי' תחתונות שבה בכדי שיהי' אצי' הספי' שלמטה ממנה כו', דהגבלה הזאת הוא ע"י הכלים כו', להיות שהכלים כשם שמגבילים את האור להיות בבחי' מציאות דבר כמו"כ מגבילים את ההתפשטות דעד פה תבוא כו' (ועמשית"ל פ'). וכללות המדידה בהע"ס הוא ע"י הקו שמודד אופני הגילוים בהע"ס ועושה בהם מעלה ומטה בבחי' ריבוי ומיעוט בהאור והגילוי כו', וכמו"כ בחי' המעלה ומטה בעצם מדריגתן שהחכ' תהי' באופן כך וכך ובינה באופן כך וכך כו' הכל הוא מן הקו, להיות שהקו בשרשו יש בחי' ע"ס שהן ע"ס הגנוזות כו'. והמשכת הקו הוא ע"י הצמצום שנמשכים ספי' פרטיות כו', ועם היות שבהקו הן בבחי' פשיטות עדיין שז"ע מה שהקו הוא מריבוי נקודות כו' כמשנת"ל פל"א, מ"מ ה"ה בבחי' קו המדה למדוד מהות הספי' להיות באופן כך וכך דוקא, שזה ניכר ביותר בע"ס דאצי' להיותם בבחי' התלבשות בכלים וכמשנת"ל פל"ב, שנעשים עי"ז בבחי' מציאות ע"כ הם ג"כ</p> <p class=bodytext>במדרי' ניכרת בבחי' מעלה ומטה שבהם במהותם ומדריגתם כו'. וי"ל שזהו מ"ש בע"ח שע"י הקו נק' הנאצלים יו"ד מדות וי"ס כו', שזהו להיות ע"ס בהתחלקות מהותים מיוחדים כו', וכ' שם שזהו לסיבת היותו קו דק ולא בהתחברות גדולה כו'. וי"ל בשתי אופנים הא' לפי שהמשכתו הוא ע"י צמצום להיות ספירות מיוחדות כו', והב' י"ל ע"פ משנת"ל פכ"ז דשרשי האורות ה"ה מיוחדים באוא"ס הבל"ג והן מעין המאור (שז"ע מין כנף כו'), דמשו"ז הן בבחי' פשיטות ומ"מ אין זה כמו פשיטות הא"ס ממש כו', וזהו שאינו בהתחברות גדולה להיות בבחי' יחוד ממש כו', ועי"ז הוא בבחי' קו המדה למדוד מדידת האורות דע"ס להיות בבחי' מדה ושיעור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ציון במשפט תפדה, דהנה ציון הוא ל' סימן וכמו הציבי לך ציונים דקאי על המצות שהן בחי' ציון וסימן על אוא"ס שלמע' מהשתל' כו', וזהו ג"כ שהמצות נק' עדות וכמו בדרך עדותיך ששתי. דהנה עדות שייך על דבר הנעלם, דכל מה שנראה ונגלה הרי א"צ ע"ז עדות, ואפי' על מילתא דעבידא לגלוי' א"צ עדות כ"א על דבר הסתום ונעלם צריכים עדות, והיינו שהעדות מגלה את הדבר הנעלם כו'. וכמו"כ הוא למע' ענין העדות הוא לגלות בחי' אוא"ס סדכ"ס שסתום ונעלם מהשתל' ומתגלה ע"י העדות והן המצות שה"ה רצה"ע ה"ה מגלים האוא"ס סדכ"ס כו'. וזהו ג"כ שנק' ציון שהן ציון וסימן לאוא"ס הסתום והנעלם שבהם וע"י מאיר בגילוי כו', וכן נש"י נק' ציון שהן ציון וסימן לאוא"ס שלמעלה מהשתל', והוא כח הסתום והנעלם שיש בנשמות שהו"ע רעו"ד בחי' רצון פשוט שלמע' מטו"ד שזהו עיקר אלקות שבנשמות (דעש"ז נק' ישראל שר אל כו' וכמ"ש במ"א) שזה נמצא רק בנש"י כו', וה"ז עדות וסימן על אוא"ס הסתום ונעלם דמשם שרש ענין רעו"ד וע"י הרעו"ד מתגלה בחי' אוא"ס</p> <p class=bodytext>הסתום כו'. ועז"א ציון במשפט תפדה, דציון זהו בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד, הנה בכדי לבוא לזה הוא ע"י המשפט כו', דמשפט הוא שבא בסדר והדרגה והיינו בהאו"פ שבא בסדר השתל' בסדר והדרגה דמעלה ומטה כו', וע"י האו"פ דוקא באים להאור שלמעלה מהשתל' כו'. ובעבודה הוא שצ"ל תחלה העבודה שע"פ טו"ד שהן בכחות פנימיים מוח ולב ועי"ז</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עז</div></p> <p class=bodytext>באים לבחי' רעו"ד כו'. וכמו"כ משפט הו"ע התורה שנק' משפט, וכמו כמשפט הראשון כהלכתא קמייתא כו', שהתורה היא בחי' או"פ דאורייתא מחכ' נפקת כו'. וזהו שאמרו בירושלמי חזרנו על כל המקרא ולא מצינו ישראל נק' ציון אלא במקום הזה ואשים דברי בפיך ובצל ידי כו' ולאמר לציון עמי אתה, והן תורה ועבודה וגמ"ח שעי"ז הן בבחי' ציון כו', וזהו ציון במשפט תפדה כו'. ושבי' בצדקה וקאי על נר"נ שהן הכחות פנימיים דבזה יכול להיות בחי' גלות בכחות דנה"ב שמתגברים על הכחות דנה"א ומעלימים ומסתירים עליהם כו'. והפדי' הוא בצדקה שזהו בעבודה ענין התעוררות ר"ר על נפשו וכמו הצדקה שהיא רחמים על העני כו', כן בעבודה הו"ע התעוררות ר"ר שעי"ז יהי' התגלות הכחות דנה"א, וכמ"ש ברחמיך הרבים רחם עלינו ותן בלבינו בינה כו'. וזהו ציון במשפט תפדה דבכדי שיהי' התגלות בחי' עצם הנשמה בחי' רעו"ד זהו ע"י המשפט, כי צ"ל תחלה התגלות כחות הפנימיים שז"ע משפט להיותם בסדר והדרגה כו', ושבי' היינו כאשר צריכים להוציא ממאסר והסתר את הכחות פנימיים זהו ע"י הצדקה שהו"ע התעוררות רחמים רבים. וזהו ושביה בצדקה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובזוהר אי' דבכל ספי' יש מדה וגבול ותחום, מדה היא בעצם מדריגתן, גבול הוא אופן הגילוי, ותחום הוא המיעוט בשביל אצילת המדרי' שלמטה, וכללות המדידה הוא ע"י הקו מצד שרשו בע"ס הגנוזות. וע"פ הנ"ל ית' הפסוק ציון במשפט תפדה.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>