המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ ואתחנן, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/12/index.htm">בס"ד. ש"פ ואתחנן, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ ואתחנן, תער"ב</h3><div class=pageno>עז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>נחמו</span> נחמו עמי יאמר אלקיכם דברו על לב ירושלים וקראו אלי', וצ"ל מהו הכפילות נחמו נחמו עמי, ורש"י פי' אתם נביאי נחמו את עמי והיינו שזהו הדבור לנביאים שינחמו את ישראל. וג"ז אינו מובן מה"ע הדבור לנביאים שינחמו והלא דבור הנבואה זהו גופא הנחמה, וכשאומר לנביאים נחמו הרי המשמעות שיש איזה נחמה לבד דבור הנבואה עצמה, וצ"ל מהו הנחמה הזאת. ובמד"ר אי' לקתה בכפליים ונחמה בכפליים, וא"מ מה"ע לקתה בכפליים איך שייך שיהי' ח"ו העונש בכפליים על החטא, דבשלמא הנחמה בכפליים הוא מפני שמדה טובה מרובה כו', אבל מה שייך לקתה בכפליים כו', ומפני שלקתה בכפליים לכך ניחמה בכפליים צ"ל מה"ע הכפל כו'. גם צ"ל מ"ש דברו כו' וקראו כו', דלכאו' א"ז כפי הסדר שצ"ל קריאה קודם לדיבור וכמ"ש ויקרא אל משה וידבר כו', ומפני מה אומר כאן תחלה דברו ואח"כ קראו כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דהע"ס דאצי' הן בבחי' התחלקו' מעומ"ט שהחכ' היא בבחי' לגבי בינה והמוחין בכלל הן בבחי' מעלה לגבי ז"א וכן ז"א לגבי מל' שהיא בחי' סודכ"ד דאצי' כו', ונת' דמעומ"ט הוא בב' ענינים הא' בבחי' ריבוי ומיעוט שבהספירה העליונה הוא בחי' ריבוי האור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עח</div></p> <p class=bodytext>דהיינו בחי' הגילוי דאוא"ס ב"ה ומתמעט ומתעלם האור ממדרי' למדרי' כו', והב' בעצם מהותם ומדריגתם שהספי' העליונה היא בבחי' מעלה בעצם מהותה לגבי הספי' שלמטה ממנה כו'.</p> <p class=bodytext>מה) <span class=cup>והנה</span> לבד זאת שהע"ס בפרטיות מדריגתן הן בבחי' מעלה ומטה כו', הנה כללות הע"ס שבעולמות אבי"ע הן בבחי' מעלה ומטה כו', שהרי הע"ס ישנם בכל עולם ועולם דכשם שיש ע"ס באצי' כמו"כ יש ע"ס בברי' ויצי' ועשי', שהע"ס דבי"ע הן שנמשכים מהע"ס דאצי' כו'. ומ"מ אינו דומה הע"ס דברי' לגבי הע"ס דאצי' כו', וכמ"ש בהקדמת ת"ז דהע"ס דבריאה הן בחי' דיוקנא דמלכא בחותמא ולאו דיוקנא דמלכא ממש כמו הע"ס דאצי', וע"ס דיצירה הן כמו דיוקנא דחותמא בשעוה כו', באופן שהע"ס דבריאה אינם כמהות הע"ס דאצי' כלל כו'. והענין הוא דהנה נודע שיש פרסא בין אצי' לבריאה דענין הפרסא הוא כמו המשל שהוא ענין זר לגמרי מהנמשל, וע"כ השכל שמובן ע"י המשל אינו כמהות השכל המובן שלא ע"י המשל כו', וכמו"כ הו"ע הפרסא שזהו מה שמדבר מענין אחר שלא מענין האצי', והיינו דבחי' חכ' דברי' היא באופן ומהות אחר ממהות החכ' דאצי' כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה פתח אלי'. ויובן זה עד"מ בהשגה שלנו באלקות שהרי כל ההשגה באלקות היא מפעולותיו ית' שע"י הפעולות אנו יודעים</p> <p class=bodytext>ומשיגים את אלקות כו', והנה כל הפעולות למטה הן בזמן ומקום שהרי לא יש שום דבר בעולם התחתון שלא יהי' בבחי' זמן ומקום כו', וע"כ כל השגתינו באלקות נתפס ג"כ בבחי' מקום, והיינו שהציור שכלי שלנו באלקות הוא בבחי' מקום כו'. ויש בזה חילוקים בענין ההעלם והדקות (היינו באופן הציור אם הוא בהגשמה או בדקות או רק בהעלם), דבענין נעלה באלקות או בבעל שכל גדול אין הענין נתפס כ"כ באיזה ציור ומאיר יותר הענין עצמו שהוא בחי' האור כו', אבל בהעלם הכל הוא נתפס בציור דמקום כו', והרי אנו יודעים שהאלקות אינו בבחי' מקום ח"ו, מ"מ כמה שאנו שוללים הציור וההגשמה מאלקות מ"מ ה"ז נתפס בציור בהעלם כו'. וידוע דענין המקום הוא רק עד גלגל התשיעי ולמע' מגלגל התשיעי מוסכם מכל החוקרים שאין שם מקום כלל, והרי ההשגה שם למע' מגלגל התשיעי והיא השגת המלאכים הוא ג"כ מפעולותיו ית', אבל שם הוא מפעולות שאינם בבחי' מקום כו', וא"כ הרי ההשגה שם באלקות אינו נתפס בבחי' מקום כו', אשר בהשגתינו אינו מושג כלל איך הוא דבר בלי מקום והוא למע' מגדר השגתינו</p> <p class=bodytext>לגמרי שאין אנו יודעים איך ומה הוא. וא"כ הרי השגתינו באלקות שנתפס הכל בציור בחי' מקום אינו כלל כמהות ההשגה העליונה שאינו בבחי' מקום כלל כו'. ובדוגמא כזאת היא כללות ענין ההשגה דבי"ע לגבי ההשגה דאצי' שאינו במהות זה כלל, דכמו שהשגתינו הוא מהות השגה אחרת לגמרי לגבי ההשגה דעולמות בי"ע הרוחנים כו', כמו"כ ההשגה דבי"ע היא מהות אחרת מההשגה דאצי' כו', וזהו מה שמדבר מענין אחר שלא מענין האצי', היינו דהידיעה וההשגה האלקית דעולם הברי' הוא מענין אחר שאינו אלקות כו', דבאצי' הרי הכל הוא אלקות ממש ואינו שייך שם ענין הישות כלל כו'. ומה שמדבר בענין אחר שלא מענין האצי' הוא שמענין אחר שאינו אלקות מובן ומושג הענין האלקי כו', דהשגה הזאת הוא מהות אחר לגמרי לגבי ההשגה דאצי' כו'. וגם מה שאימא עילאה מקננא בכורסי' אינו דומה בחי' הבינה כמו שהיא בעולם הבריאה לכמו שהיא באצי' כו', דבאצי' ה"ה בבחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>עט</div></p> <p class=bodytext>יחוד עם בחי' החכ' וכמ"ש ונהר יוצא מעדן דנהר הוא בחי' בינה, וכנודע דחו"ב הן כמו מעין ונהר, דמעין הוא נביעה דקה שזהו בחי' אין דחכ' ובינה הוא בבחי' התפשטו' כו', וכתיב ונהר יוצא שהוא יוצא תמיד בלי הפסק היינו בבחי' יחוד ודביקות כו', ואח"כ כתיב ומשם יפרד פי' אחר שנמשך מבחי' בינה לבחי' מל' ומתפשטת ומתלבשת בבי"ע ה"ה בבחי' פירוד כו' וכמ"ש מזה בלק"ת ד"ה ששים המה מלכות דרוה"ר. והגם דבעולם הבריאה יש השגה אלקית מ"מ אינו דומה כלל לההשגה שבעולם אצי' כו', וי"ל דכללות בחי' המוחין דברי' הן בחי' מוחין השייכים אל המדות. דהנה נודע שיש ב' מדרי' במוחין, מוחין בעצם ומוחין השייכים אל המדות, דמוחין בעצם הוא השגת עצם הדבר שמשיג בשכלו, ומוחין של המדות הוא שמשיג טוב הדבר, שמשו"ז צריך לאהוב את הדבר כו', דעם היות שזהו ג"כ שכל והשגה א"ז בעצם הדבר כ"א השייך אל המדה לבד כו'. ובכללות יותר בחי' המוחין השייכים אל המדות הן חיצוני' המוחין כמו שבא בלבושי השגה, דהגם שזהו ההשגה בעצם הדבר היינו בהשכלי לא רק בטוב הדבר, ה"ז מ"מ</p> <p class=bodytext>בקירוב אל המדות כו', וכמו בהתבוננות אלקי בהתלבשות לבושי ההשגה ה"ה תופס רק בחיצוני' הענין האלקי השייך אל העולמות והנבראים כו', וע"כ נרגש בזה הטוב דאלקות בבחי' הרגש עצמי איך שקרבת אלקים לי טוב כו', והיינו מפני שהתפיסא היא במדרי' האלקות שבבחי' קירוב אל הנבראים כו', ותופס הענין בלבושי השגה שאין האדם יוצא בזה מהגשמתו, אדרבה הענין בא בהגשמת שכלו (ואינו כמו הגשמת המדות כו', ובד"כ בכל השגה שכלי' ה"ה בבחי' עלי' והתקשרות לענין שלמע' ממנו כו' וכמ"ש במ"א. אך כאשר הוא בלבושי השגה אינו יוצא בזה ממהותו וה"ה במעמדו ומצבו כו'), וע"כ ה"ז בקרוב אל ההרגש דקרבת אלקים לי טוב שזהו הבכן שהו"ע מוחין שבמדות כו'. משא"כ כשההשגה היא בבחי' הפשטה מלבושי ההשגה כ"א בעצם הענין האלקי ה"ה בבחי' קירוב יותר אל העצם דאלקות שלמע' מבחי' התלבשות בעולמות ונבראים כו', וגם שבזה הוא יוצא ממהות הגשמתו שבעצם מהותו הוא בבחי' הפשטה ובבחי' עלי' ודביקות יותר בעצם הענין האלקי כו', וע"כ אינו שייך עדיין למדות כו', וזהו בחי' המוחין עצמן</p> <p class=bodytext>שלמע' מהמדות כו'. ולמע' יותר בחי' המוחין השייכים אל המדות הוא ההשגה באלקות שבא בבחי' התלבשות בעולמות דבד"כ ה"ז הארה לבד כו', וההשגה בזה באופן האור והגילוי בכל עולם כו', ומוחין בעצם הוא ההשגה במדרי' נעלות באוא"ס ב"ה שלמע' מבחי' התלבשות בעולמות כו'. וכללות ההשגה דעולם הבריאה י"ל שזהו בבחי' המוחין השייכים אל המדות כו', דלבד זאת שבעצם מהותם מחולקים המוחין דברי' מהמוחין דאצי' כנ"ל, הנה כללות המוחין דברי' הן השייכים אל המדות כו'. ובפרטיות יש בזה חילוקי מדרי' שהרי גם באצי' יש בחי' מוחין בעצם ומוחין השייכים אל המדות, רק בכללות ענין המוחין י"ל דבבריאה הן השייכי' אל המדות הנק' מוחין דיניקה שהמדות יונקים ממדרי' זו כו' והן בחי' מוחין דקטנות כו', וזהו שבעולם הבריאה הן דו"ר שכליים כמ"ש בסש"ב פל"ט והן המדות הבאים מהבינה והדעת כו', ובאצי' בחי' מוחין דגדלות כו'. ועולם היצי' העיקר בחי' המדות והיינו בחי' רוח כו', ויש ג"כ מוחין ורק מה ששייך להנהגת המדות, וכמו שיש הפרש בין קטן לגדול במדות טבעים שהרי גם</p> <p class=bodytext>הגדול נמשך אחר הטבע, אבל אין זה כלל כמו הקטן מפני השכל שבו שפועל בהמדות להיות הנהגתן ע"פ השכל כו', והן מוחין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פ</div></p> <p class=bodytext>השייכים להנהגת המדו' לבד כו'. ועולם העשי' בחי' נפש והו"ע המעשי' בפו"מ, ויש בזה ג"כ מוחין אבל הן בקטנות לגמרי דהיינו רק מה ששייך לעשי' לבד כו'. וכ"ז הוא כמשנת"ל פ"ב במשל בנפש האדם שהשכל נמשך ומתלבש בכל הכחות, ועצמיות המוחין הוא במוח שבראש, ומה שמתלבש במדות הוא רק חיצוני' המוחין, ובפרט בכח התנועה וההילוך שיש בהם ג"כ התלבשות השכל והוא רק שכל המעשי לבד בחי' היותר אחרונה שבשכל כו'. וכמו"כ הוא בדוגמא למע' שבחי' החכ' וכן כל הע"ס ישנם בכל העולמות, אך באצי' הוא בחי' העצמות ומה שנמשך בבי"ע ה"ז רק הארה לבד ואינו בחי' מהות האור דאצי' כו', וזהו בחי' התחלקות מעלה ומטה שבעולמות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו"כ הוא התחלקות מעומ"ט בעולמות, דע"ס דברי' אינם מהות ע"ס דאצי' וזהו שמדבר מענין אחר, וכמו השגתינו שהוא בציור דמקום שאינו מהות השגה עליונה כלל שהיא לא בבחי' מקום, וכמו אצי' הוא השגת עצם אלקות, וברי' השגת אלקות ע"י ד"א, גם אימא עילאה שמקננא בברי' אינו כמו באצי'. וי"ל דמוחין דברי' הן רק השייכים להמדות, ויבאר דהמוחין השייכים למדות הוא השגת טוב הדבר, ולמעלה מזה הוא חיצוניות השכל, שבא בהגשמת שכלו, וע"כ הוא בקירוב אל ההרגש דלו טוב, משא"כ פנימיות השכל בקירוב יותר אל הרגש עצם האלקי, ולמעלה יותר שההשגה היא בהאלקות שבעולמות, ובכללות הוא בחי' מוחין דיניקה, ויצי' מדות והמוחין הן רק להנהגת המדות, ועשי' מעשה ושכל המעשי.</p></p> <p class=bodytext>מו) <span class=cup>והנה</span> כ"ז הוא בבחי' אור פנימי שבא בבחי' התלבשות בכלים, דבשרשו ומקורו באוא"ס שלפה"צ הוא מה ששיער אוא"ס ב"ה להאיר בבחי' מדה וגבול, דע"כ אין הארתו בשוה בכל העולמות והספירו' והיינו שיש בו מעלה ומטה בבחי' ריבוי ומיעוט כו', וגם בהאור גופא יש בו מעלה ומטה והו"ע הע"ס שבו שמחולקים המה במהותן ומדריגתן כו', ובאים בבחי' התלבשות בכלים דע"ס דאצי' בבחי' התלבשות פנימי, שעי"ז נעשים בבחי' מציאות דבר, ובהע"ס ניכר ביותר בבחי' ההתחלקות דמעלה ומטה שבהם כו' (עמשנת"ל פל"ב). אמנם בחי' האור מקיף הוא שאינו בא בבחי' התלבשות בכלים, משום דבשרשו ומקורו באוא"ס שלפה"צ הוא האור שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג, והוא בבחי' גילוי העצם שמעין העצם כו'. דהנה נת"ל פט"ז ופכ"ז דשרשי האורות הם ג"כ מיוחדים בהעצם שזהו"ע שמי המיוחד בי כו' והן מין הכנף כו'. מ"מ הרי האור הזה הוא מה ששיער אוא"ס להאיר את העולמות, וזהו שהאור יש בו ע"ס משום דכללות האור הוא להאיר את העולמות כו', ולולא העולמות אינם שייכים בחי' האלו כלל כו', וכמ"ש בזהר</p> <p class=bodytext>ברע"מ פ' פנחס דרנ"ז ע"ב דאיהו אתקרי חכם בכל מיני חכמות כו' (וחושב שם כל הע"ס), אלא קודם דברא עלמא אתקרי הוא בכל אינון דרגין על שם בריין דהוו עתידין להבראו' דאי לאו בריין דעלמא אמאי אתקרי רחום כו', והיינו שכל הע"ס הן לצורך העולמות. וכמו בחי' המל' הרי ענין המלוכה שייך כשיש עם דוקא וכמא' אין מלך בלא עם כו', וסיבת הרצון דהתהוות העולמות הוא מפני שעלה ברצונו אנא אמלוך ואין מלך בלא עם, ע"כ עלה ברצונו ית' להיות עולמות כו', ומש"א אדון עולם אשר מלך בטרם כל יצור נברא כו', היינו בחי' המלוכה כמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פא</div></p> <p class=bodytext>שהיא בעצמותו ית' שלמע' מבחי' גילוי כו', אבל בבחי' גילוי אור ענין המלוכה הוא ששייך לעולמות כו'. וכן המדות הן לצורך הזולת דוקא, וכידוע ההפרש בין מוחין למדות דמוחין א"צ לזולת דהיינו שאינו מוכרח להשפיע אל הזולת, דגם כשלא יש זולת למי להשפיע יכול להשכיל השכלות לעצמו, והגם דמתלמידי יותר מכולם היינו שע"י השפעה אל הזולת מתוסף אור שכל אצל המשפיע ובפרט ע"י קושיות וכה"ג וכמ"ש במ"א, אבל גילוי אור השכל בדרך אור ישר יכול להיות גם בלא זולת, וכאשר צריכים לבוא על איזה השכלה או השגה חדשה אדרבה הזולת מבלבל, וגם כשצריך לשקול בדעתו להכריע בין ב' סברות צריך להתיישב בינו לבין עצמו דוקא להתקשר אל הענין ולהכיר ולהרגיש אמיתית הסברות ולהכריע ביניהם ע"פ ההכרה וההרגשה באמיתת הענין, שלכ"ז הזולת מבלבל ורק בינו לבין עצמו יוכל לבוא על אמיתית הדבר כו'. וזהו דגם סנהדרין היו נושאין ונותנין ביניהם כאו"א לעצמו או עם בן זוגו כו' וכמ"ש במ"א, וגם בעצמו צריך להשקיט הכחות האחרים שלבד כח השכל ולעכבם שלא יהיו בהתפשטות, ואז דוקא</p> <p class=bodytext>יבוא על אמיתת השכל או על השכלה חדשה, דגם התפשטות הכחות שלבד כח השכל מבלבלים אל השכל וצריך לעצרם ולעכבם כו'. וגם בכדי לבוא על איזה השכלה חדשה צ"ל העלאת כלי שכלו, והו"ע אשתומם כשעה חדא בהעדר התפשטות אדרבה בבחי' עלי' דוקא ועי"ז בא על ההשכלה כו'. וטבע מוחין דגדלות להיות בבחי' הבדלה, ואין זה ענין הגבהה דגם מי שהוא ענו בעצם מ"מ מצד טבע המוחין הוא בהבדלה שאינו מתערב עם הזולת כו'. וכ"ז הוא בענין המוחין שהן לעצמו דוקא, אבל טבע המדות הוא להיפך שהן רק אל הזולת, כמו החסד והרחמים הרי אינו שייך שמתחסד או מתרחם על עצמו כ"א על הזולת, וכשלא יש זולת למי להשפיע מתבטל המדה וה"ה כאילו אינו כו'. והגם שיכול להתעוררות הטבה באיש הטוב גם כשלא יש למי להשפיע, זהו מ"מ כאשר בכללות נמצאים מי שצריכים לקבל טובת השפעתו והמדה עומדת בהתגלות, תהי' ההתעוררות גם כשלא יש בעת ההיא למי להשפיע וכמו באאע"ה שהצטער כשלא הי' לו למי להשפיע חסדו כו'. אבל כשלא יהי' בכלל למי להשפיע, הנה הגם שיש בנפשו מדת הטוב תתעלם לגמרי וה"ה כאלו אינו,</p> <p class=bodytext>משום דענין המדה הוא להשפיע אל הזולת דוקא וכשלא יש זולת מתבטל המדה כו'. והתעוררות המדה היא דוקא כאשר הוא בקירוב אל הזולת, ויודע עניניו ומתעורר ברחמים עליו, ולא תהי' התעוררו' המדה כשהוא בהבדלה כ"א כשהוא בקירוב דוקא כו'. והדוגמא מזה למע' דענין המדות הן לצורך העולמות דוקא וכמ"ש זכור רחמיך וחסדיך כי מעולם המה דרחמים וחסדים שייכים לעולמות דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם כ"ז הוא בבחי' או"פ שהוא להאיר העולמות ולולא העולמות אינם שייכים כלל, וכמו המל' הוא למלוך על עם, ומדות הן לצורך הזולת, דבמוחין הרי יכול להיות התגלותן גם לעצמו, ולהשכיל או להכריע דבר הזולת מבלבל, ומוחין דגדלות הן בהבדלה, והמדות התגלותן והתעוררותן הוא דוקא כשיש זולת והוא בקירוב אליו.</p></p> <p class=bodytext>מז) <span class=cup>והפרד"ס</span> שע"ד פ"י בביאור מאה"ז הנ"ל כ' דגם בחי' חו"ב שהן כחות שאינם שייכים אל הזולת דוקא, וכנ"ל ההפרש בין המוחין</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פב</div></p> <p class=bodytext>למדות כו', מ"מ גם הם רק לצורך העולמו' כו'. וי"ל דע"י חו"ב דוקא המדות הן בבחי' אור פנימי דלולא בחי' חו"ב היו המדות בבחי' אור מקיף וכמו המדות שלמע' מהשכל כו', ובכדי שיהי' אור פנימי, הוא ע"י המוחין דוקא, שהמוחין הן בעצם בחי' פנימי ועושין ג"כ בהמדות שיהיו בבחי' אור פנימי כו' (ומ"ש במ"א דעיקר הפנימי הן המדות והמוחין הן בבחי' מקיף עדיין כו', הנה שם הכוונה בענין התפיסא וההתלבשות (שז"ע פנימי כו'), דבמדות ה"ה נתפס בהדבר משא"כ במוחין אינו נתפס כ"כ, ולכן במדות אינו יכול לסבול הדבר השנאוי מפני שע"י המדות ה"ה נתפס בהדבר וע"כ לא יוכל לקבל דבר ההפכי ונגדי השנאוי איליו, ובמוחין לפי שאינו בבחי' תפיסא כ"כ יכול לסבול דבר השנאוי כו' וכמ"ש במ"א. וכמו שהתפיסא בכלים הוא במדות דוקא ובמוחין אינו כ"כ בבחי' תפיסא בכלים כנודע, והלא כל ענין ההשגה היא תפיסא בכלי דוקא רק שהכלים אינם כאלו להיות בבחי' תפיסא ממש כו'. וכמו"כ הוא בכללות שהמוחין אינם בבחי' תפיסא כ"כ בהדבר שיודע ומשיג, ובמדות הוא בבחי' תפיסא כו'. אבל באמיתת</p> <p class=bodytext>ענין פנימי ומקיף הנה המוחין הן בבחי' פנימי בעצם והמדות אינם בבחי' פנימי בעצם, ועמשית"ל פ' שהמדות הן בחי' הרצון בשרשן כו', רק שע"י המוחין נעשים בבחי' פנימי כו'), ולהיות שהכוונה הוא להיות בחי' או"פ ע"כ צ"ל בחי' חו"ב כו'. ולפי"ז מה שחו"ב הן לצורך העולמות היינו בשביל המדות שיהיו בבחי' או"פ לא שהחו"ב עצמן הן לצורך העולמות, ומהפרד"ס משמע דחו"ב עצמן הן לצורך העולמות. וע"כ י"ל דהנה ידוע דענין האצי' הוא שיהי' גילוי אלקות בעולם, דלולא האצי' לא הי' התגלות אלקות כלל, שהרי המדרי' שלמע' מאצי' ה"ה בבחי' סתימות והעלם לגמרי כו' (וההתהוות דעולמות הי' לא בבחי' גילוי אור כו'), וע"ז הוא התהוות האצי' להיות בחי' גילוי אור בעולמות והיינו שיהיו כחות אלקיים בעולמות כו'. אמנם בזה יש ב' ענינים התפעלות אלקי והשגה אלקית, דמהמדות העליונות נמצא התפעלות אלקי בעולם, ומחו"ב נמצא השגת אלקי כו'. וזהו שחו"ב הן לצורך העולמות (הגם ששייכים גם אם לא היו העולמות כו'), בכדי שיהי' ידיעה והשגה אלקית בעולמות כו' וכמשנת"ל פ"ו. וכ'</p> <p class=bodytext>הפרד"ס שם וז"ל כי קודם התפשטות המדות הי' מתחכם בעצמותו וחכמתו בהשגת עצמותו כי הוא וחכמתו הכל עצם א' עכ"ל, ונר' הכוונה על חו"ב הכלולים בא"ס ב"ה, וי"ל דהו"ע ידיעת עצמו וכמ"ש באגה"ק דבידיעת עצמו יודע את התורה כו', ומבו' במ"א שזהו עד"מ כמו המח' ודיבור דענין הדיבור הוא רק בשביל הזולת, משא"כ המח' היא לגלות העלם העצמי לגבי עצמו כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא בענין ז"ת וג"ר דז"ת הן בשביל העולמות וג"ר הן מה שבידיעת עצמו יודע שהו"ע לגלות העלם העצמי לעצמו כבי', ועמ"ש בהוספות לקו"ת ד"ה להבין מ"ש באוצ"ח ספ"ג בענין מח' ודיבור שהכל לעצמו, רק שהדיבור הוא לעצמו בשביל הזולת וכמו אמרה ד"פ בינו לבין עצמו, והמח' הוא הגילוי לעצמו כו'. ומ"מ גם בחי' ידיעת עצמו היא בשביל ההשתל'. דהנה לכאו' א"מ מאחר שזהו רק לגלות העלם העצמי לגבי עצמו א"כ לאיזה צורך נאצל דהרי לעצמותו ית' ידוע גם קודם שנאצל כו'. אך הענין הוא דבכדי שיהי' מציאות בחי' חכ' שגם זולתו יוכל להבינה, הי' צ"ל נאצל תחלה מציאות שם חכ' שעדיין אינו שייך כלל לגילוי</p> <p class=bodytext>הזולת, רק מה שבידיעת עצמו יודע את התורה, דע"י שנמצא ש' חכ' נתהווה אח"כ בחי' החכ' דאצי', שהו"ע בחי' חכ' דתורה כמו שהוא למע' עדיין ושאינה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פג</div></p> <p class=bodytext>בשביל הזולת רק שיכולה להיות בהשגת הזולת כו', וכנ"ל פמ"ו שבחי' החכ' אינה בשביל הזולת שהרי יכול לישב לעצמו ולהשכיל השכלות, אמנם היא חכ' במציאו' מורגשת שגם זולתו יוכל להבינה, רק שאינו מוכרח שישפיע לזולתו, כמו המדות עד"מ שבהעדר ההשפעה מתבטל המדה, משא"כ החכ' שיכול להיות מציאותה גם בלי השפעה אל הזולת, אבל עצם מציאותה הוא באופן שיכולה להביא בהשגת הזולת כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא בח"ע דאצי' שנק' חכ' ידיעא להיותה בחי' חכ' דתורה שיכולה לבוא בגילוי אל הזולת, וכשבא הזמן דשני אלפים תורה התחיל לבוא לידי גילוי בחי' אור ושפע דחכ' זו, וכמ"ש בלק"ת מהאריז"ל דהתחלת יחו"ע דמ"ת הוא מאאע"ה דאז הי' התחלת זמן שני אלפים תורה, עד שבאה לידי גילוי ממש בבי"ע ע"י מרע"ה. ובכדי שתהי' בחי' חכ' זו הי' צ"ל ש' בחי' חכ' שאינה יכולה לבוא כלל אל הזולת והוא בחי' ידיעת עצמו מה שבידיעת עצמו יודע את התורה כו' (נת"ל פט"ו דהע"ס הגנוזות הן בחי' עתיק דא"ק, וי"ל דעיקר בחי' עתיק הן הג"ר וז"ת דעתיק נק' עתיק יומין ומתלבשים בא"א כמ"ש בע"ח שער</p> <p class=bodytext>סדר האצי' רפ"א, ונודע דעתיק הוא בבחי' סתום בעצם שאינו בא לידי גילוי כלל ונק' מתן בסתר כו' וכמ"ש במ"א), וזהו בחי' לא בחכ' ידיעא כו' (והגם שנת"ל דחכים ולא בחכ' ידיעא שייך רק בההתגלות דע"ס אחר הצמצום וכמשנת"ל פכ"ט בהג' מדרי' שבאורות כו', הנה מש"א כאן ולא בחכ' ידיעא היינו בחי' לא ידע שאינו מהות ידוע בעצם כו' וכמ"ש בסי' בפי' ברוך שאמר), וע"י שנאצל שם חכ' וידיעה נמצא אח"כ בחי' חכ' דאצי' שהיא בחי' חכמה ידיעא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והפרדס כ' שגם חו"ב הן לצורך העולמות, והיינו דבכדי שיהיו המדות בבחי' או"פ הוא ע"י המוחין (מוחין פנימים בעצם ומדות רק בענין התפיסה) גם דענין המוחין הוא להיות השגה אלקית בעולם, והמדות להיות התפעלות אלקי, ומובן בפרדס דגם ידיעת עצמו כבי' הוא לצורך העולמות, והענין הוא דחכ' דאצי' היא חכמת התורה שלמעלה שנאצלה באופן שיכולה להיות בהשגת הנשמות, ובשביל זה נאצל תחילה בחי' ידיעת עצמו, והוא בחי' ג"ר דשרשי האורות.</p></p> <p class=bodytext>מח) <span class=cup>ועוי"ל</span> דהנה נת"ל פ"ח דאמצעית אצי' הוא בשביל ההתהוות דבי"ע וגם בשביל שיהי' הגילוי בבי"ע כו', וי"ל דהע"ס הגנוזות שהן בחי' אצי' דכללות כו' בחי' הז"ת דהע"ס הן לצורך ההתהוות והג"ר הן לצורך הגילוי כו' (ובד"כ הו"ע ש' הוי' הב' שהוא ל' מהווה כמו שנת"ל פט"ז, ובזה גופא יש ב' המדרי' הנ"ל). דהנה ב' ענינים הנ"ל דהגילוי לעצמו והגילוי לזולתו מבו' במ"א שז"ע בחי' חיוהי וגרמוהי, דגרמוהי הוא בשביל הזולת שנעשה מקור להתהוות וחיוהי הוא מה שלמע' מבחי' מקור להתהוות, והו"ע החכ' תעוז לחכם יותר מעשרה שליטים להיות בחי' הגילוי כו'. וכמו"כ י"ל בע"ס הגנוזות דז"ת הן בשביל ההתהוות וג"ר הן בשביל הגילוי כו' (ועמ"ש בד"ה יונתי, תר"מ, וי"ל שז"ת זהו בחי' איהו המתייחד עם גרמוהי וג"ר זהו בחי' איהו המתייחד עם חיוהי כו', והוא בחי' כח ההתהוות וכח הגילוי כו' ועמשית"ל פ'). ונמצא דהע"ס הגנוזות שכלולים ונעלמים באוא"ס ב"ה הן בשביל להאיר בעולמות לאחר הצמצום כו',</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פד</div></p> <p class=bodytext>אבל האור הא"ס אינו בשביל להאיר כ"א הוא בחי' גילוי מן העצם, וכמו מראה וגוון איזה דבר שאינו לפעול איזה דבר כ"א רק שמורה על העצם כו', ואין זה כמו אור וזיו השמש שהוא דבוק בהעצם ומעין העצם שהעצם הוא בהירי וע"כ גם ההתפשטות ממנו הוא אור וזיו כו', הרי מ"מ האור ענינו הוא לפעול פעולת האור כו', וכמ"ש ויתן אותם אלקים ברקיע השמים להאיר על הארץ כו', דאור השמש אינו לתאר את העצם כ"א לפעול דבר כו'. והדוגמא מזה למע' הוא האור שלהאיר העולמו' שג"כ מיוחד בהעצם ומעין העצם ומ"מ ענינו הוא להאיר כו', אבל עצמות האור הוא רק בבחי' גילוי כו' כמו מראה וגוון העצם כו', וכמו אור פני האדם דחכמת אדם תאיר פניו שאור חכמתו ניכר בהארת פניו, הרי אור פניו אינו פועל איזה פעולה שיאיר ויגלה חכמה לזולתו רק שמורה על עצם החכ' שבו כו' (ולעיל פמ"ג נת' דע"י ראיית פני המשפיע מתוסף לו חכמה כו'. הרי נת' שם שעי"ז מקבל מעצמיות החכ' של המשפיע, והיינו שהארת פני המשפיע מורה ומגלה עצם החכ' שלמע' מהגילוי דחכ' כו' וגם שזהו בעת ההשפעה, אבל בלא</p> <p class=bodytext>השפעה הוא רק שמורה על העצם דהכרת פניו ענתה בו שהוא חכם גדול כו'). וכמו"כ הו"ע אור א"ס שהוא בחי' גילוי מן העצם לבד, וגם אם לא היו עולמות שייך בחי' זו כו', וגם בחי' האור והגילוי הזה אינו הכרחי ח"ו כ"א הוא גילוי רצוני שכך הוא רצונו ית' להיות גילוי אור כו', אמנם ענין הגילוי הוא להיות התגלות מן העצמות כו'. וי"ל שזהו בחי' אור שנברא ביום ראשון דאי' בגמ' חגיגה די"ב ע"א ואור ביום ראשון איברי והכתיב ויתן אותם אלקים כו', ומתרץ כר"א דאר"א אור שברא הקב"ה ביום ראשון אדם צופה בו מסוף העולם עד סופו כיון שנסתכל הקב"ה כו' עמד וגנזו כו', ונודע דביום הראשון בגימ' כתר והיינו בחי' האור שלמעלה מהשתל', והי' אדה"ר מביט בו מסוף העולם כו', דבמדרי' זו לא יש חילוקי מדרי' ומאיר בכל העולמות בשוה כו' וכמשי"ת. ובזח"ג דר"ד ב' אי' נהורא קדמאה דברא קוב"ה הוה נהיר עד דלא הוו עלמא יכול למסבלי' כו', והיינו שאינו בערך העולמות והכלים לקבל אור זה בבחי' אור פנימי כו', וענין עמד וגנזו כ' בעה"מ ש"ו פי"ט שנעשה בבחי' אור מקיף כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ולפ"ז</span> י"ל דבשרשן באוא"ס שלפה"צ ענין ויתן אותם אלקים כו' שהוא אור השמש להאיר הוא מה ששיער אוא"ס להאיר העולמות, והו"ע הע"ס הגנוזות שמשם נמשך אור הקו שבא במדה ומשקל לפ"ע העולמות כו', והאור שנברא ביום הראשון הוא בחי' האוא"ס הבל"ג שהוא רק בבחי' גילוי מן העצם, ואינו בא בבחי' מדה וגבול לפ"ע העולמות שאין בו חילוקי מדרי' ומאיר בכולם בשוה, ואינו בבחי' התלבשות פנימי בכלים כ"א בבחי' אור מקיף כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש נחמו נחמו עמי, ופרש"י נחמו אתם נביאי נחמו את עמי. דהנה ידוע דכל נבואה הוא מנו"ה דאצי', ונבואת ישעי' שהיתה מנו"ה דברי' היינו התלבשות אצי' בבריאה ויחזקאל ביצי' כו' ונבואת משה הי' מאצי' עצמו כו', וכ"ז הוא בבחי' אור פנימי דהיינו מבחי' ע"ס דאצי' כו'. אמנם ידוע דבביהמ"ק הי' גילויים מלמעלה מאצי', וכמ"ש במ"א בענין הג' דיורים שהי' בבמקד"ש דבקדה"ק הי' גילוי אוא"ס שלמע' מאצי' כו', ובד"כ הי' מאיר שם אוא"ס הסובב בבחי' גילוי ממש כו', וזה"ע העשרה נסים שהיו בבהמקד"ש כו' וכמ"ש במ"א. וזהו דבסילוק השכינה בזה"ג אמרו בגלותא קוב"ה סליק לעילא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פה</div></p> <p class=bodytext>ולעילא דלעילא הוא בחי' בינה ולעילא בחי' הכתר כו'. וזהו לקתה בכפליים היינו סילוק האו"פ והאו"מ כו', וע"כ בהנחמה אמר ב"פ נחמו. דהנה כתי' כאיש אשר אמו תנחמנו כן אנכי אנחמכם, פי' אשר אמו תנחמנו הוא ההמשכה מבחי' בינה שמשם עיקר התחלת ההשתל' דהיינו גילוי בחי' אור פנימי, כן אנכי אנחמכם בבחי' גילוי או"מ שהוא האור שבבחי' א"ס ממש כו', וזהו נחמו אתם הנביאים בגילוי הנבואה שהוא גילוי האצי' כו'. ויש עוד נחמה שלמע' מזה והוא מבחי' עצמות א"ס הבל"ג, ועז"א נחמו את עמי בחי' אנכי אנחמכם כו'. וזהו דברו על לב ירושלים וקראו אלי', דברו על לב הוא בחי' או"מ וקראו אלי' היא בחי' או"פ וכמ"ש בלקו"ת בהביאור הב' דוידעת. וי"ל דהנה לעתיד שיהי' המקיף בבחי' פנימי ממש, וכמ"ש במ"א בענין שמו במחול שיהי' התחברות המקיף והפנימי כו' (וי"ל שזהו מה שגם הנחמה העליונה היא ע"י הנביאים כו'), וזהו דברו תחלה ואח"כ קראו אלי' שיאיר בבחי' פנימי ממש כו'. וזהו כי מלאה צבאה בחי' או"פ כי נרצה עונה בהמשכת או"מ דמשם הוא סליחת עוונות כידוע ומבואר</p> <p class=bodytext>במ"א. וזהו נחמו נחמו עמי נחמו אתם נביאי בגילוי הנבואה שהוא המשכת האו"פ, ועוד נחמו את עמי בבחי' נחמה העליונה דאנכי אנחמכם בהמשכ' גילוי האו"מ שיאיר בפנימיות ממש. וזהו דברו על לב ירושלים וקראו אליה בבחי' או"פ כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ועוי"ל דהנה נת' דאמצעית האצי' הוא בשביל ההתהוות וגם בשביל הגילוי, וזהו בבחי' ז"ת וג"ר, גרמוהי וחיוהי, וכמו"כ הוא גם בשרשי האורות בחי' אצי' דכללות, אמנם האו"מ בשרשו הוא אור הא"ס, והוא רק גילוי העצם, וכמו מראה וגוון, ולא כמו אור השמש, ושייך גם בלא עולמות, והוא האור דיום ראשון שגנזו להיות רק בבחי' או"מ. וע"פ הנ"ל ית' פסוק נחמו נחמו עמי.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>