המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ עקב, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/13/index.htm">בס"ד. ש"פ עקב, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ עקב, תער"ב</h3><div class=pageno>פה</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ועתה</span> ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה כו', והקשו בגמ' אטו יראה מלתא זוטרתי היא, ותי' אין לגבי משה מלתא זוטרתי היא. וידוע הקושיא ע"ז והלא מעמך כתי' ומהו התי' דלגבי משה מלתא זוטרתי היא כו', ובגמ' דברכות אי' תניא ר"מ אומר חייב אדם לברך מאה ברכות בכל יום שנאמר ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך א"ת מה אלא מאה, וצ"ל מהו שייכות דמאה ברכות לזה דמה ה"א שואל מעמך כ"א ליראה כו'. גם מה"ע א"ת מה אלא מאה והלא כתי' מה כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים משנת"ל דכללות ענין הע"ס גם בשרשם ומקורם הראשון באוא"ס שלפה"צ הוא ההשערה להאיר בעולמות, והיינו שאין זה בבחי' גילוי מן העצם כ"א להאיר את העולמות כו', וע"כ באים במדה ובמשקל ובבחי' התלבשות בכלים ובבחי' התחלקות דמעומ"ט, הן במדידת האורות והן במדידת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פו</div></p> <p class=bodytext>הכלים כו'. ועיקר ענין ההתחלקות ניכר בהם בהתלבשותם בהכלים שנעשים בבחי' מציאות דבר כו', אבל האור שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג הנה בשרשו ומקורו לפני הצמצום אינו בכדי להאיר בעולמות רק בבחי' גילוי מן העצם כו', וע"כ אין בו התחלקות בבחי' מדה ושיעור בעצם, וגם כמו שמאיר בעולמות אינו בא בבחי' התלבשות והתחלקות רק בבחי' או"מ שמקיף לכולם בשוה כו'.</p> <p class=bodytext>מט) <span class=cup>וביאור</span> הענין הוא דהנה כתי' קדוש כו' ה' צבאות מלא כל הארץ כבודו, ות' זיו יקרי' שמה שנמשך ומתלבש בעולמות הוא בחי' זיו והארה לבד כו', דעצמות אוא"ס קדוש ומובדל וכמ"ש והקדוש בשמים ובארץ שאינו בגדר התלבשות בעולמות כ"א רק הארה כו'. ובזה הוא הביטול של השרפים והרצוא שלהם שרוצים להכלל באוא"ס ב"ה, ע"י השגתם שמשיגים איך שכללות האור והחיות המאיר בעולמות ה"ז רק הארה לבד ועצמות אוא"ס קדוש ומובדל כו', וביותר שמהשגת הזיו וההארה ה"ה משיגים את ענין ההפלאה דאוא"ס איך שהוא מופלא ומרומם מאד, ומשיגים ג"כ אופן ההפלאה דאוא"ס כו', ועי"ז הן בבחי' רצוא להכלל בעצמות אוא"ס ב"ה וכמ"ש מי לי בשמים כו', והיינו שאינם רוצים לישאר בההארה כ"א להכלל בעצמותו ית' כו'. הרי שכללות האור שבעולמות הוא רק הארה לבד, וכמ"ש כי נשגב שמו דגם בחי' שמו הוא נשגב ומרומם רק הודו וזיוו על ארץ ושמים כו'. ובנש"י כתי' וירם קרן לעמו דקרן הוא המשכת העצמיות, והיינו שע"י תומ"צ נמשך להם בחי' עצמות אוא"ס ב"ה, אך מה שנמשך בעולמות הוא רק</p> <p class=bodytext>הארה לבד כו'. ולפעמים כתיב את השמים ואת הארץ אני מלא דאני מורה על עצמות כו', וה"ז סותר לכאו' למ"ש מלא כה"א כבודו שהוא הארה לבד כו', וכתיב הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך כו', וזה סותר לכאו' למ"ש אני מלא כו'. וידוע הענין בזה דמ"ש אני מלא אין הכוונה שבא בבחי' התלבשות פנימי ממש, שהרי אומר את השמים ואת הארץ אני מלא דשמים וארץ הן בשוה, והרי בהאור וחיות פנימי א"א להיות בשוה, וכמשנת"ל מפ"ב עד כאן דהאו"פ בא בבחי' התחלקות בעולמות וכלים באופן האור והגילוי שמחולקי' המה במעלתן ומדריגתן כו', וכמ"ש אף ידי יסדה ארץ וימיני כו' נטה ימינו וברא שמים כו', הרי בשמים הגילוי יותר מבארץ כו', וכתי' אני אענה את השמים והם יענו את הארץ כו', הרי ההמשכה בארץ הוא ע"י השמים כו', והו"ע סדר ההשתל' שנמשך ממדרי' למדרי', וכמו בעו"ע שהעלול מקבל ע"י אמצעית העילה דוקא לא מהעצמי כו' (וממילא גם העילה אינו מקבל מן העצמי כ"א ג"כ מהארה שלמע' ממנו כו'). וכאן אומר את השמים ואה"א אני מלא שהכל מקבל מבחי' העצמות כו', א"כ מובן שאין זה</p> <p class=bodytext>בבחי' התלבשות פנימי כ"א בבחי' מקיף כו'. ומ"ש אני מלא הוא מפני שהאור מקיף ג"כ בא בתוך כל העולמות בפנימיותם, וכמ"ש בסש"ב פמ"ח דסובב אין פי' שהוא סובב ומקיף מלמעלה דבאמת הוא בתוך כל נברא בתוכיותו ופנימיותו רק שאינו מתצמצם לפ"ע הנברא להיות בו בבחי' תפיסא והתלבשות ממש כו', וזהו שא' איהו תפיס בכולהו עלמין ולית מאן דתפיס בי' איהו תפיס בכולהו עלמין שנמצא בתוכם ופנימיותם והוא עיקר החיות שלהם כו' כמ"ש בסש"ב שם, ולית מאן דתפיס בי' לתפוס ולהשיג באוא"ס ב"ה. וזהו ג"כ מ"ש הן השמים ושמי השמים לא יכלכלוך להיות בבחי' כלי לאוא"ס ב"ה להיות בבחי' התלבשות פנימי כו', וע"כ הוא בשמים</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פז</div></p> <p class=bodytext>ובארץ בשוה, משום דאור המקיף אין בו בעצמו התחלקות מדרי', ומה שנמשך בעולמות אינו בבחי' התלבשות פנימי אור בכלי וע"כ הוא בכל העולמות בשוה כו'. ויובן זה עד"מ הרצון שבנפש דעם היות שהוא ג"כ כח מהנפש מ"מ ה"ה חלוק מכל הכחות בזה שאינו בבחי' מציאות דבר, והיינו שאינו מציאות לעצמו חוץ מהנפש כו'. דהנה כל הכחות ה"ה בבחי' מציאות לעצמן חוץ מעצמות הנפש, וכמו כח השכל שהוא להשכיל ולהתחכם בכל דבר שכל וחכ', ה"ה במציאות לעצמו שאינו עצמות הנפש והוא מציאות שכל וחכ' כו', והגם שהנפש הוא המתחכם, ה"ז שהנפש מתחכם בכח השכל שבו שהכח אינו עצמות הנפש כו'. משא"כ הרצון אינו מציאות לעצמו חוץ לעצמות הנפש, שהרי הרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש לאיזה דבר לא בבחי' מציאות דבר לעצמו כו'. ולכן בכל הכחות גם כשהנפש מסתלקת מהם נשאר מהם איזה דבר וכמו בכח השכל כשמשכיל איזה ענין הרי גם כשהנפש מסתלקת מהענין נשארה ההשכלה אצלו, ומכ"ש כשמשפיע השכל לזולתו או כשבא בכתב ונחקק בספר הרי נשארה לעולם, וגם בעצמו נשארה ההשכל' גם כשמסתלק מהענין, ובכל</p> <p class=bodytext>עת יכול לזכור עלי' מפני שנשארת במוחו כידוע (וגם דבר הנעלם לגמרי נשאר ממנה רשימה במוח וכידוע בענין החלומות שהן מהרהורי דיומא גם במשך זמן רב כו'). וכן הוא במדות שנשארה ההטבה וכה"ג, ואין הכוונה על ההטבה בפו"מ (דהיינו ההשפעה הגשמיות שמשפיע לו), כ"א הכח רוחני שבזה, וכמו מה שנותן לו בסבר פנים יפה ומפייסו שארז"ל והמפייסו בי"א כו', דהפיוס עושה הגבהה בהמקבל, דהגבהה זו נשאר גם אח"כ כו', וכן הוא בגבו' כו'. הרי מכל הכחות נשאר דבר מה, דמפני שהן בבחי' מציאות לעצמן לחוץ מהנפש ע"כ גם כשהנפש מסתלקת מהם נשאר מהם דבר כו', אבל ברצון אינו כן דכשרוצה איזה דבר הנה כשמסתלק הנפש מזה לא נשאר כלום, לפי שהרצון הוא רק הטיית והמשכת הנפש, וע"כ כשהנפש מסתלק מזה לא נשאר מאומה כו'. והיינו לפי שכל הכחות הן במציאות דבר בעצמן ובפעולת הכח הוא שנעשה דבר מה (ואין הכוונה שנעשה איזה דבר ממשי שהרי אין זה בחיק הנבראים כלל כו' (והתהוות איזה דבר ממשי זהו דוקא מבחי' אין, וכמא' דהתהוו' הגשמי מהרוחני אין לך בריאה יש מאין גדול מזה</p> <p class=bodytext>כו'), רק הכוונה שנעשה דבר רוחני כפי מהות הכח ההוא כו'). וכמו בפעולת כח השכל נעשה מציאות השכלה ובמדות נעשה ההטבה וכדומה, והיינו להיותם בבחי' מציאות בעצם כו', משא"כ ברצון אינו נעשה דבר לפי שאינו בבחי' מציאו' בעצם רק גילוי מן העצם והוא בבחי' אין בעצם כו', וע"כ בעת שישנו להרצון לא יש איזה מציאו' דבר וכשמסתלק לא נשאר מאומה כו'. ולמעלה שכל ההתהוות הוא מהרצון וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה, הנה אם הי' הרצון מסתלק ח"ו הי' אין ואפס לגמרי כו', דבסילוק האורות פנימיים הגם שנעשה העלם מ"מ נשאר קצת כו'. וכידוע בענין דכד אנת תסתלק מנייהו כו' דמ"מ נשאר בהעלם כו', וכמ"ש במ"א על מאמר הזה, גם י"ל שז"ע הספיחים דאי' בזהר ע"פ אור זרוע לצדיק אור שנזרע כבר, וקאי על זה"ג דגננא לא אעיל בגינתא, ומ"מ ישנם יחודים גם בזה"ג והן מהאור שנזרע כבר כו' וכמ"ש במ"א באורך. משא"כ הרצון אם הי' מסתלק ח"ו הי' הכל מתבטל לגמרי כו'. וזהו דבר"ה שאז חוזר הכל לקדמותו וצריכים להמשיך רצון חדש למלוכה ולבריאת והתהוות העולמות כו', הנה ידוע שהסילוק הוא רק בפנימיות ולא בחיצוני', שאם הי' הסילוק גם בחיצוני' הי' הכל אין ואפס ח"ו. וכ"ז הוא לפי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פח</div></p> <p class=bodytext>שהרצון הוא בבחי' גילוי מן העצם והוא בבחי' אין בעצם כו'. ובזה יובן איך שענין אין עוד הוא במציאות היש דוקא, דהתהוות היש הוא מבחי' הרצון כמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה, והרצון הוא בחי' אין, ובפעולתו הוא ג"כ שלא נעשה מציאות דבר בפ"ע, וע"כ כשמסתלק הרצון מתבטל הפעולה לגמרי, וא"כ גם בעת היותו הרי באמת הוא בחי' אין ממש, לא בבחי' מציאות דבר כלל כו'. ובמ"א מבו' דלהיות שההתהוות הוא מעצמות א"ס, דהוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט כו', וע"כ כמו שהעצמות הוא נמצא בבחי' בלתי מציאות נמצא, כמו"כ ההתהוות הוא בחי' מציאות שבאמת אינו בבחי' מציאות כלל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וביאור הענין דהנה אוא"ס הסובב הגם דאת השוה"א אני מלא ה"ה קדוש ומובדל, ויובן עד"מ הרצון שמובדל מכל הכחות שהן בבחי' מציאות חוץ לעצמות הנפש, והוא שהנפש משכלת בכח השכל ומתעורר בכח המדות, ובפעולתן הוא שנעשה דבר כמו השכלה או הטבה, וע"כ גם כשמסתלק הכח נשארה הפעולה, אבל הרצון הוא רק הטיית הנפש, והוא אין בעצם, וע"כ כשמסתלק הנפש לא נשאר מאומה, ולמעלה הוא דמאו"פ נשאר גם כשמסתלק וכמו הספיחים, אבל אם הי' מסתלק ח"ו הרצון מהעולמות הי' אין ואפס, ולכן בר"ה הסילוק רק בפנימיות.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>נו"ן)</span> וזהו שהרצון אינו בא בבחי' התלבשות בכלים והיינו שלא יש כלי מיוחדת באיברי הגוף ששם מתלבש הרצון, כמו כל הכחות שיש להם כלים מיוחדים כמו אור השכל שחומר המוח הוא כלי לאור השכל שנתפס ונתלבש בו כו' וכמשנת"ל פ"ב, משא"כ הרצון אין לו כלי מיוחדת כו'. והראי' שהרי הרצון פועל בכל האיברים גם באיברים החיצונים תומ"י בלי שום שהיית זמן, וכמו כשעולה ברצונו לנענע רגלו או לפשוט ידו ה"ה עושה מיד, ואם הי' להרצון כלי מיוחדת והיינו שהי' בבחי' התלבשות בהכרח הי' צ"ל שהיות זמן בפעולתו בשארי האיברים והכחות. וכמו השכל שנמשך ג"כ בכל הכחות גם בכח התנועה שביד ובכח ההילוך שברגל כו', אך לפי שהוא כח שבבחי' תפיסא והתלבשות הרי גם פעולתו היא בבחי' התלבשות, וע"כ בהכרח שיהי' בזה שהיית זמן, הן מצד השכל גופא צ"ל שהיית זמן דהיינו השערה בשכל באיזה אופן יהי' המשכת אור השכל בהאבר והכח הפרטי ההוא, וגם בהכח הפרטי שנמשך שם השכל צ"ל הכנה שיקבל את ההארה השכלית, להיות שבא בו בבחי' אור פנימי וממילא בהכרח שיהי' בו הכנה והוא</p> <p class=bodytext>שיהי' כלי לקבל כו', והו"ע האולפנא והלימוד שהשכל מלמד את הכח ההוא להיות כלי לקבל אור השכל כו'. וכמו במלאכת הציור הרי יש בזה לימוד בעשיית הקוין וכה"ג, לבד ההשכלה בגוף ענין הציור בהדבר היוצא ממנו, שגם מי שיש לו חוש בציור צריך לימוד בזה, ויש בזה השערת השכל איך שיהי' תנועת היד, וגם הכנה בכח התנועה איך להתנענע כפי השערת השכל כו', דכ"ז צריך שהיות זמן ואימון ידיו ורגילות כו'. וכמו בכל משפיע ומקבל צריך להיות השערה בהמשפיע איך להשפיע שיהי' לפ"ע המקבל, וצ"ל הכנה בהמקבל שיוכל לקבל את השכל, וג"ז הוא מן המשפיע שהמשפיע מלמד את המקבל איך לקבל דבר שכל (ווי צוא נעמען א ענין), גם יש בזה סדר והדרגה דמתחלה מלמד אותו שכל הנמוך במדרי' והולך מן הנמוך אל הגבוה כו'. וכמו"כ הגדלת האדם בשכל ומדות שבא במשך השנים וכמו ימים ידברו ורוב שנים כו', ותכלית ההגדלה הוא בעשרים שנה כו' כנודע, וכן המשכת המוחין במדות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>פט</div></p> <p class=bodytext>להגדיל המדות הוא במשך שנים דוקא כו'. וכמו"כ כל השפעת השכל צ"ל בשהיית זמן דוקא, וגם המשכת השכל בא בסדר השתל' בהתלבשות הכחות זב"ז, דהשפעת השכל צריך להיות דרך מעבר המדות, והיינו שירצה להשפיע או שירצה בהדבר שיעשה וכה"ג וכמ"ש במ"א, והגם שזהו רק בבחי' מעבר ה"ז ג"כ התלבשות שעי"ז דוקא יוכל להיות התלבשות השכל בהכח התחתון כו' וכמ"ש במ"א. משא"כ ברצון שאינו תלוי במשך השנים הן בהגדלתו בעצמו והן בהשפעתו בשארי הכחות, שהרי הרצון יש בו תומ"י ואינו תלוי בשנים כו', וכשיגדל מתעלם הרצון זהו מפני התגלות הכחות פנימיים, דכאשר הכחות פנימיים מתגלים יותר מתעלמים הכחות עצמיים שהן הכחות מקיפים כו' וכמ"ש במ"א, ופעולת הרצון הוא תומ"י בלי שום שהיית זמן כלל ואינו בא בסדר והדרגה ובסדר השתל' כו'. וכ"ז הוא מפני שכל הכחות הן כחות פנימיים שהן בבחי' התלבשות בכלים דוקא, וכן פעולתם הוא בבחי' התלבשות פנימי, וע"כ תלוי התגלות הכח בהגדלת הכלי שיוכל להיות בו בבחי' או"פ, והוא במשך הימים דימים ידברו כו'. וזהו ג"כ שבפעולתו בשארי כחות</p> <p class=bodytext>ואיברים צ"ל שהיות זמן דהיינו ההשערה והכנה הנ"ל, מפני שהוא בבחי' או"פ (והרי גם הכח במקומו צריך השערה והכנה, דהיינו הכנת הכלי והגדלתה במשך השנים, וגם איכותה ודקותה וכמו בחומר המוח כשהוא בדקות יותר הוא בבחי' כלי ביותר כו', וכן צ"ל השערה בכח השכל להיות מאיר ומתלבש בבחי' פנימי כו', וכ"ש שהוא כן בהתלבשות הכח הזה כמו כח השכל בשארי הכחות כו'). וזהו ג"כ הסיבה שצ"ל בסדר והדרגה דוקא מפני שע"י התלבשות דוקא (שהו"ע המיעוט וההגבלה שבא ממדרי' למדרי') יוכל להתלבש בכח שהוא תחתון לגבי' כו'. אבל הרצון אינו כח פנימי כ"א כח עצמי דהיינו התגלות הנפש, כי אינו בא בהתלבשו' בעצמו ובפעולתו, וע"כ הוא פועל בכל האיברים והכחות בשוה ובלי שום שהיית זמן כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וזהו שכל הכחות באין בהתלבשות בכלים ולכן הגדלתן תלוי בשנים, ובהתלבשות כח עליון בתחתון צריך שהיית זמן, דהיינו השערת הכח הנמשך והכנת המקבל, והו"ע האולפנא והלימוד, וכמו במשפיע, ובאים בסדר והדרגה דוקא, אבל הרצון אינו תלוי בשנים, ובא בכל הכחות בלי שהיות זמן ובלי סדר והדרגה, והוא מפני שאינו בהתלבשות בכלי.</p></p> <p class=bodytext>נא) <span class=cup>והנה</span> אופן ההמשכה דהרצון בכל הכחות והאברים הוא שעצמותו נמשך לא רק הארה לבד, כמו בשארי כחות דמה שנמשך בכח התחתון הוא רק הארה לבד. וכמו השכל שנמשך ג"כ בכל האיברים גם ביד וברגל הרי אין עצמות אור השכל נמשך ביד וברגל כ"א רק הארה חיצוניו' לבד כו', וכמשנת"ל פ"ב דמה שמתלבש מהשכל בכח המעשה וההילוך הוא רק חיצוניות דחיצוניות בלבד מהשכל ועצמו' השכל הוא במוח שבראש כו'. והוא להיות שהמוח הוא כלי לאור השכל שהוא שם בבחי' התלבשו' ממש ומאיר שם עצמות השכל, ובשארי איברים שהן רק מקבלים מהמוח לא שהן בעצמם כלים אל אור השכל (ומ"מ יש בהם הכנה לזה והוא המוח שבעצמות ובד"כ הלחלוחיות והשמנוניות שבאברים), מאיר בהם רק הארת השכל וחיצוניותו לבד כו'. משא"כ הרצון שאין לו כלי מיוחדת הנה אופן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צ</div></p> <p class=bodytext>המשכתו הוא שעצמותו נמשך בכל מקום כו'. ולכן אופן פעולת הרצון שפועל בכל האיברים והכחות הוא בדרך שליטה וממשלה, ולא כמו פעולת השכל שפועל ג"כ בכל הכחות שאין זה בדרך שליטה, וכמו מה שהמוח שליט על הלב שאין זה בדרך ממשלה כ"א בבחי' אור פנימי שפועל בהמדות שיהיו כפי הנהגת השכל כו' וכמשנת"ל בפ' הנ"ל, והוא ג"כ ענין אולפנא ולימוד שהשכל מלמד ומנהיג את המדות כו'. ויש ג"כ שהמוחין פועלים ביטול בהמדות דלהיות שהמוחין בעצם הם בחי' ביטול ה"ה פועלים ביטול בהמדות ג"כ (והעיקר הוא מבחי' החכ' כו' וכמ"ש במ"א). וזהו כאשר המדות אינם בהתגברות אז המוחין פועלים בהם הביטול, והיינו שהן כמו כלים אל המוחין, דכאשר המדות הן בהתגברות א"א להמוחין לפעול בהם הביטול כ"א כאשר אינם בהתגברות כו'. דהנה פעולת המוחין בהמדות היא בב' אופני', או שפועלים חלישות בהמדות, וזהו בבחי' חיצוני' המוחין והיינו המוחין השייכים אל המדות, דהארת המוחין מושג בהמדה שעי"ז נעשה חלישות המדה להתנהג כפי המוחין כו'. או שהמדות מתבטלים ממילא ע"י המוחין שזהו דוקא</p> <p class=bodytext>בבחי' פנימיות המוחין (והעיקר בבחי' החכ' כו'), שמאיר האור גם בהמדות ולהיותן בעצם בחי' ביטול ה"ה פועלים ביטול בהמדות כו' ועמשית"ל פ', והיינו דוקא כשהמדות הן באופן כזה שנרגש בהם אור המוחין וה"ה מתבטלים מפני האור והגילוי כו'. דכ"ז הוא בדרך התלבשות לא בדרך שליטה וממשלה (רק שבאופן הב' הנ"ל אינו בדרך התעסקות כו'), דפעולה שבדרך שליטה אין זה שיש להם איזה ערך ושייכות שיהי' נרגש אור הפועל כו', כ"א מפני שהוא כח עליון וחזק ה"ה פועל מצד התוקף שבו כו', ובמוחין ומדות אינו מצד התוקף כ"א מצד הערך ושייכות אם בחיצוני' המוחין והמדות בבחי' חלישות או בפנימיות שלהם בבחי' הביטול כו'. ויש שמוח שליט על הלב גם על פנימיות הלב והיינו בבחי' התגלות והתגברות המוחין ביותר, וזה במי שהוא שכלי בעצם שכל עניניו וכל הנהגותיו הם רק שכליים, הנה בהתגלו' אור המוחין ה"ז שולט גם על פנימיו' הלב שלא יהי' התפשטות בהמדות גם בתוקף ההתפעלות שלהם, שזהו ג"כ בדרך התלבשות, דלכן מי שאינו שכלי בעצם (דאור המוחין אינו בהתגלות אור עצמי והמדות</p> <p class=bodytext>אינם במדרי' מוחין כו'), א"א לו להתגבר על תוקף התפעלות המדות כו'. משא"כ פעולת הרצון הוא בדרך שליטה שלהיותו כח עליון ותקיף ה"ה פועל הביטול בכל הכחות שמתבטלי' מפני הרצון כו'. ויובן זה יותר בהתעלמות הכחות שהרצון בכחו לפעול שיתעלם איזה כח לגמרי שאין זה בכח השכל שאין בכחו להעלים איזה כח לגמרי, כ"א להגבילו שלא יתפשט רק במקצת ומגבילו בפרט זה ומניח ההתפשטות בפרט אחר, ובכח הרצון הוא להעלים לגמרי. וכמו שבהתפשטות והתגלות הכחות הרי בשכל הם בהגבלה וכמו בהתהוות המדות מהשכל ה"ה בהגבלה, וע"י הרצון יהי' ההתגלות בלתי מוגבלת כו', כמו"כ הוא בהתעלמות הכחות שע"י השכל א"א להיות ההתעלמות לגמרי, וע"י הרצון יהי' ההתעלמות לגמרי כו'. וכמו באאע"ה שכבש את רחמיו מעל בנו יחידו, דבכדי להעלים מדה טבעית לגמרי אין זה בכח השכל כ"א בכח הרצון, שהי' נתון ומסור לרצה"ע שע"י הרצון האלקי כבש את רחמיו כו'. וכן הוא בענין המס"נ שזהו בהכרח או ע"י התעלמות כל הכחות לגמרי שלא ירגיש א"ע כלל, או ע"י התגלות יתירה דכל הכחות שבשביל אלקות הכל</p> <p class=bodytext>כדאי כו', שזהו רק בכח הרצון לבד כו'. וכ"ז הוא לפי שאופן התגלות הרצון הוא שעצמותו מתגלה ע"כ הוא פועל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צא</div></p> <p class=bodytext>בדרך שליטה בבחי' תוקף הכח שבו, הן התעלמות הכחות לגמרי והן התגלות הכחות בהתגלות יתירה (כמו במס"נ וכן בד"כ בהתגלות הכחות שע"י הרצון שיכול להיות בלי גבול וכמו במקום שלבו חפץ כו'). וזהו ג"כ הטעם מה שכללות תנועת האיברים הוא ע"י הרצון דוקא, ומפני מה אין התנועה בהאיברים מצ"ע, היינו מהחיות המלובש בהם שיש בהם ההטבעה לתנועה דכל חי מתנענע כו', ומ"מ לא ינועו מעצמם ממזג החיות שבהם כ"א ע"י הרצון דוקא, דכאשר עולה ברצונו לנענע ידו ורגלו אז דוקא מתנענע (והתנועה עצמה היא מהכח המלובש בהאברים, אבל להיות התנועה הוא ע"י הרצון דוקא כו'). וגם תנועה פתאומית שבאה בלי בחירה גם היא באה מן הרצון דוקא ונק' תנועה רצונית כו', גם בעת השינה התנועה היא רצונית ולא נפשיות כו', שזהו מצד הדמיון שנשאר בגידי הרצון גם בעת השינה כו', וההסכם בכל דבר שעושין קודם השינה פועל גם בעת השינה כו' (ולכן האדם מועד לעולם בין ער בין ישן, לפי שתנועתו היא רצונית כו'), ובלתי הרצון לא תהי' התנועה, וכידוע בחולי מאניע שהוא שמסתלק הרצון מן התנועה</p> <p class=bodytext>אז ינוח כאבן דומם בלי שום תנועה, הגם שיש בו כח התנועה החיונית כו'. והענין הוא שענין התנועה הוא בדרך שליטה וממשלה על האיברים והכחות שיתפשטו או יתכווצו כו', והממשלה הזאת היא בכח הרצון דוקא, דהאור והחיות המתלבש בהאיברי' אין בהם הכח הזה להכריח את האברים להתנענע כ"א הרצון, לפי שהוא כח עצמי שמובדל בערך מהכחות יש בו כח השליטה והממשלה על התנועה החיונית לפשוט או לכווץ כו'. וגם מה שהרצון פועל גילוי הכחות גם גילוי אור השכל ה"ז ג"כ בדרך ממשלה כו', דמה שארז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ הוא שהרצון גורם ממילא פתיחת אור השכל שישכיל ויתחכם בהענין, דמפני העילוי של הרצון על השכל ע"כ בדבר שרצונו בו נמשך גילוי אור השכל ממילא כו', ואין זה כמו השכלה הבאה ע"י יגיעה שזהו מה שהזדככות הכלי מביא וממשיך גילוי אור השכל ע"י שנעשה כלי לזה כו', אבל הרצון פועל בדרך כח עליון להיות גילוי אור השכל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה אופן המשכת הרצון הוא שעצמותו נמשך, וע"כ פעולתו הוא בדרך שליטה, דפעולת המוחין במדות להנהיגם ולעשות בהם הביטול, הוא בבחי' קירוב, ולכן תלוי במעלת המוחין ואופן התגלותם, ובמעלת הנפעל שהן המדות, אבל הרצון פועל בדרך כח עליון, הן בהתגלות הכחות, והן בהתעלמות הכחות, ומשו"ז יכול להיות התעלמות הכחות לגמרי ע"י הרצון, וגם ההתגלות הוא בתוקף, ובדרך ממילא שלא ביגיעה כמו התגלות השכל מעצמו שהוא ביגיעה, ולכן גם תנועת האברים, הגם שהיא מהחיות המלובש בהם, ה"ז תלוי בכח הרצון מפני שזהו בדרך שליטה שזהו בכח הרצון דוקא.</p></p> <p class=bodytext>נב) <span class=cup>וכ"ז</span> הוא מפני שעצמות הרצון נמשך לפעול בכל אבר ובכל כח (ואין הכוונה שעצם הרצון ממש נמשך בזה, דבאמת כללות ההמשכה הזאת היא רק הארה כו', רק הכוונה היא שאין זה הארה הבאה בדרך השתל' ממדרי' למדרי', כמו בכחות פנימי' המתלבשים בכלים דעצמות הכח הוא בהכלי שמתלבש בה, ומה שנמשך לפעול בכח אחר הוא רק הארה כנ"ל פנ"א בפעולת השכל, ואם הי' ברצון ג"כ באופן כזה לא הי' בו כח השליטה והממשלה כו', אבל להיות שהמשכת הרצון אינו באופן כזה שבא בסדר והדרגה דהשתל' הכחות, כ"א שעצמות הארתו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צב</div></p> <p class=bodytext>נמשך בכל כח כו'), ע"כ יש בו כח השליטה והממשלה לפעול בכל הכחות ופועל בכולם בשוה כו'. ומובן ג"כ דהמשכת הרצון שנמשך בכל איברי הגוף ופועל בהם אין זה בבחי' התגלות ממש, כמו התגלות האור פנימי להיות בבחי' התערבות והתאחדות עם הכחות, מאחר שאינו בבחי' אור וכלי וההמשכה הוא מעצמות הרצון שאינו בגדר התגלות ממש, כ"א זהו מה שהעצמות נמשך ונמצא הוא בהאבר והכח שפועל בו, אבל הוא בבחי' מקיף לבד שאינו מתחבר עם הכח ההוא כו'. והגם שא"א לומר שאינו מתחבר כלל שה"ה פועל בהם, ואם הי' בבחי' ריחוק לגמרי איך הי' פועל בהם, וגם לא הי' נופל בזה שם המשכה כלל, והרצון ה"ה נמשך עכ"פ בהכחות לפעול כו'. הענין הוא שאינו בבחי' התחברות כמו אור וכלי שהכלי תופסת בהאור ופועל בו שינוי להיות כמו הכלי, וגם שחיזוק והגדלת הכלי גורם תוס' האור והגילוי כו', משא"כ הרצון שאין האיברים והכחות תופסים בו לפעול בו איזה שינוי ע"י ההמשכה בהם ולא תוס' וריבוי ע"י הגדלת האיברים כו'. ועם היות שהרצון תופס בהכחות ופועל בהם, מ"מ הכחות אינם תופסים בהרצון</p> <p class=bodytext>לפעול בו איזה שינוי, מפני שאינו בא בהתלבשות ממש כ"א בבחי' הבדלה כו', ולכן הוא פועל בכל הכחות בשוה מן כח השכל שבראש עד כח ההילוך שברגל, הן בתנועה חיצוניו' שפועל ברגל כמו בהראש וכן בהתגלות הכחות כו' וכמ"ש כ"ז באריכות בד"ה יו"ט של ר"ה, רס"ו (ולכאו' יש שינוי ברצון בתוספת וגרעון ע"י הכחות פנימיים, דאנו רואין כאשר יש התגלות כחות הפנימיים אז מתגלה ג"כ הרצון בתוס' אור, וכמו כשמשכיל איזה השכלה גדולה בכח שכלו ה"ה אז מרוצה ביותר, וכן איש הטוב כשעושה טוב וחסד כו', וכמו"כ הוא ע"י תוס' חיות פנימי כמו ונשבע לחם ונהי' טובים, דכאשר הוא רעב ה"ה מתרגז ומתכעס וע"י השביעה נעשה טוב ומרוצה כו'. אמנם מה שהוא מרוצה אין זה התגלות הרצון כי הרי אין כאן עדיין איזה רצון שרוצה באיזה דבר רק מה שהוא מרוצה, וה"ז רק בדרך סיבה שיוכל להיות איזה התעוררות כו'. ועיקר הדבר שייך זה לתענוג שלפי שמתענג בההשכלה או בההטבה וכה"ג עי"ז נעשה מרוצה כו', וה"ז מה שהעונג ממשיך את הרצון לא הכחות מצ"ע כו'). וכ"ז הוא מפני שהרצון הוא גילוי</p> <p class=bodytext>מעצם הנפש שאינו בגדר התלבשות בכלים, וגם אין בו חילוקי מדרי' בעצם כ"א הוא כח ואור פשוט, ע"כ בהמשכתו בכל מקום שנמשך הוא שעצמות הכח נמשך בזה ואינו מתערב ומתאחד עמהם ופועל בכל הכחות בשוה כו'. והדוגמא מזה יובן באוא"ס הסוכ"ע שזהו בחי' רצה"ע שאינו בא בבחי' התחלקות, וכמארז"ל אל תהי יושב ושוקל במצותי' של תורה דקלות שבקלות וחמורות שבחמורות הכל שוין, הרי גם שיש קלות וחמורות מצד האו"פ מ"מ מצד הרצה"ע שבהם הכל שוין כו', וכן גם בהחיוב דעשיי' המצוות הכל שוין, ואין זה כמו בתורה שיש בזה חילוקי מדרי' וכמו פנימיות וחיצוניו' שבתורה וכן בפרטי הענינים שבה כו'. גם בהחיוב דלימוד התורה אין הכל שוין דיושבי אהל החיוב שלהם לעסוק בתורה כל היום שעליהם נא' והגית בה יומם ולילה כו', ובעלי עסקים פ"א שחרית ופ"א ערבית כו'. משא"כ הרצון דמצות עצם הרצון אין בו התחלקות מדרי' וגם בהחיוב בזה אין התחלקות כו', והיינו לפי שהרצון הוא בחי' גילוי העצמות לכן אין בו בעצם התחלקות ואינו בא בבחי' התחלקות כו'. והנה התגלות הרצון הוא ע"י</p> <p class=bodytext>המצות שהן רצה"ע, והעיקר הוא ע"י ההקדמה דאהבה דבכל מאדך שז"ע עושין רצונו ש"מ שממשיכי' גילוי הרצון כו', דע"י המצות הגם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צג</div></p> <p class=bodytext>שנמשך הרצון ה"ה בהעלם, וכמ"ש בסש"ב ע"פ אני בער ולא אדע בהמות כו' שאין הרצון מורגש כלל כו'. ומ"מ ג"ז פועל להיות מצוה גוררת מצוה כמש"ש, וגם כמ"ש טוב טעם ודעת למדני כי במצותיך האמנתי שע"י קיום המצות בבחי' אמונה פשוטה עי"ז טוב טעם ודעת למדני כו'. אך בכדי שיהי' התגלות הרצון זהו ע"י הקדמת האהבה דבכל מאדך כו', והתגלות הרצון הוא במצות מעשיות שאינו בבחי' כלי, כמו התורה שהיא בידיעה והשגה שזהו בחי' כלי כו', משא"כ הרצון אינו בהתלבשו' בכלים כו' (ומ"מ ה"ז בא ג"כ בבחי' הרגש פנימי כו'), וההתגלות היא בכל מקום, וכמא' נתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים שלמטה יהי' גילוי אור כו', וזהו דוקא בבחי' הרצון שאינו בא בהתלבשות בכלים והוא בכ"מ בשוה כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ועתה ישראל כו' כ"א ליראה כו', וידוע דיראה הו"ע הביטול והנחת עצמותו, יר"ע הוא בבחי' ביטול עצמי ויר"ת בבחי' קבעומ"ש כו' וכמ"ש במ"א. וכח זה הוא בנש"י מצד עצמות נפשם שלמע' מטו"ד כו', וע"כ יש בהם בעצם בחי' הביטול כו', והאהבה עיקרה הוא ע"י התבוננות והשגה אלקית שזהו בחי' או"פ כו'. וזהו ועתה ישראל מה ה' אלקיך שואל מעמך כ"א ליראה דזה יכול להיות בכאו"א מישראל, דמדת האהבה מה שתלוי' בהשגה הרי לא כאו"א שייך לזה, ויש בזה הרבה חילוקי מדרי' באופן ההשגה כמה שביכולתו להשיג כו', אבל יראה שזהו מכח העצמי שבנפש הרי כל או"א יכול להגיע לזה כו', וג"ז בנקל יותר מהשגה פנימיות שלזה צריכים כלים ויגיעה בהזדככות הכלי כו', משא"כ הביטול מצד עצם הנשמה ה"ז בנקל יותר כו'. וזהו שאמרו מלתא זוטרתי היא, דבאמת הוא כן בכל ישראל, ואמרו אין לגבי משה כו', שהוא בחי' הדעת שבכאו"א מישראל כו' כמ"ש בסש"ב, אבל באמת בנקל לכאו"א לבוא לזה (והעיקר הוא כשלא יהי' עכ"פ התגברות החומריות ביותר שמעלים על הכח העצמי</p> <p class=bodytext>וכמו פר"ע ר"ל וכה"ג). וענין המאה ברכות הוא שיהי' התגלו' הרצון, וכמשנת"ל שע"י המצות נמשך הרצה"ע אבל הוא בהעלם עדיין כו', וענין ברכת המצות הוא שיהי' גילוי הרצון ע"י המצות כו', וכאשר ע"י המצות הוא התגלות הרצון היינו שנמשך בבחי' פנימי כמו שהוא בעצם כו'. וזהו א"ת מה אלא מאה דמאה הוא בחי' כתר כנודע, וא"ת מה אלא מאה הוא שהאו"מ יאיר בבחי' פנימיות כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא ע"י הקדמת היראה בבחי' ביטול והנחת עצמותו כו'. וזהו ועתה ישראל כו' כ"א ליראה שזה ביכולת כאו"א מישראל מבחי' כחות המקיפים שבנפש שבכולם בשוה כו', וא"ת מה אלא מאה דחייב אדם לברך מאה ברכות להיות גילוי הרצון שיאיר בגילוי בפנימיות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכ"ז הוא מפני שעצמות הרצון נמשך בלי הדרגה, ומשו"ז אינו בהתאחדות עם הכחות להיות נתפס בהם לפעול בו תוס' וגירעון (ומה שע"י התגלות הכחות הוא מרוצה, הוא מהתענוג), והרצון תופס בהם לפעול עליהם, ולכן הוא בכולם בשוה, וכמו"כ אוא"ס הסוכ"ע אינו בבחי' התחלקות, ולכן בתורה יש התחלקות, וחילוקים בחיוב הלימוד, והרצון דמצות הוא בלי התחלקות, והכל חייבים בזה בשוה וההמשכה במצות מעשיות, ועיקר הגילוי הוא ע"י הקדמת בכל מאדך. ובזה ית' פסוק ועתה ישראל כו' כ"א ליראה.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>