המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ שופטים, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/14/index.htm">בס"ד. ש"פ שופטים, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ שופטים, תער"ב</h3><div class=pageno>צד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>שופטים</span> ושוטרים תתן לך בכל שעריך כו', ושפטו את העם משפט צדק, ואי' במד"ר משל למלך שהיו לו בנים הרבה והי' אוהב את הקטן יותר מכולם והי' לו פרדס א' והי' אוהבו יותר מכל מה שהי' לו, אמר המלך אני נותן את הדבר שאני אוהב לזה שאני אוהב. כך אמר הקב"ה אני אוהב את ישראל מכל האומות שבראתי שנא' כי נער ישראל ואוהבהו, ומכל מה שבראתי אני אוהב את המשפט שנא' כי אני ה' אוהב משפט, אני נותן את הדבר שאני אוהב לזה שאני אוהב. הה"ד שופטים ושוטרים תתן לך כו', אמר הקב"ה בזכות המשפט אני משרה שכינתי בתוכם שנא' ויגבה ה' צבאות במשפט והאל הקדוש נקדש בצדקה, ובזכות המשפט אני גואל אתכם גאולה שלימה שנא' שמרו משפט ועשו צדקה כי קרובה ישועתי לבוא כו'. ומשמעות הענין דזה שאוהב את הקטן הוא לפי שהוא קטן, דלכן הביא ע"ז פסוק כי נער ישראל ואוהבהו, דמשמע שהאה' היא לפי שהוא נער, דכללות ענין האהבה לישראל הרי נא' ע"ז כמה פסוקים וכמו אהבתי אתכם אמר ה', ואוהב את יעקב, ומה שהביא פסוק כי נער ישראל משמע שזהו לפי שהוא נער כו', וצ"ל מהו</p> <p class=bodytext>מעלת הקטן הלא לכאו' גדול הוא חשוב יותר. גם צ"ל מהו שייכות ענין כי נער ישראל לענין המשפט שאני נותן המשפט לישראל לפי שהוא נער כו'. גם מה"ע שבזכות המשפט אני משרה שכינתי כו' ובזכות המשפט נגאלים בגאולה שלימה מהו שייכות הענינים זל"ז. גם מה"ע ושפטו את העם משפט צדק כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל ההפרש בין הרצון לכל הכחות דכל הכחות הן במציאות לעצמן חוץ לעצמות הנפש והיינו שהן במציאות דבר בעצמן, משא"כ הרצון שאינו במציאות לעצמו חוץ לעצמות הנפש שהוא רק הטיית והמשכת הנפש ובעצמו הוא בבחי' אין כו'. והיינו לפי שכל הכחות הן להיות בחי' כחות והרצון הוא רק גילוי מן העצם כו'. ולכן הרצון אין בו התחלקות בעצם, וכמו שמאיר בהאיברים והכחות אינו בא בבחי' התלבשות ובבחי' התחלקות שנמשך בכל מקום, והמשכתו הוא שעצמותו נמשך ופועל בכל מקום בשוה כו'.</p> <p class=bodytext>נג) <span class=cup>והנה</span> להבין הדוגמא מכ"ז למעלה, צ"ל תחלה ענין אוא"ס. דהנה ידוע דאוא"ס אין הכוונה אור של הא"ס כ"א שהאור הוא א"ס, שאם נא' אור של הא"ס הרי א"ס קאי על העצמות, והעצמות אין לכנות רק בש' א"ס כ"א בשם אין לו תחלה שזה מעלה יתירה על א"ס, דכל שאין לו תחלה ממילא אין לו תכלה, ועצמותו ית' שמציאותו מעצמותו הרי אין לו תחלה ממילא אין לו תכלה, אבל ענין הא"ס אינו מחייב שלא יהי' לו תחלה דיכול להיות דהגם שאין לו תכלה מ"מ יהי' לו תחלה. וזה באחת משתי פנים או בבחי' גילוי מן העצם שהוא כמו העצם וע"כ אין לו תכלה כמו העצם, ויש לו תחלה שהרי הוא רק גילוי לבד מן העצם כו'. או גם בדבר שאינו כלל גילוי מן העצם לא יהי' לו תכלה, מצד שרצון הבורא כך הוא שלא יהי' לו תכלה, וכמ"ש בפלח הרמון דכל קדמון נצחי ולא כל נצחי קדמון שרבים מן הנמצאים יהיו נצחיים ברצון הבורא ואין שום אחד מהם קדמון. וכמו שצבא מעלה קיימין באיש וצבא מטה קיימין במין, וכמ"ש מרוב אונים ואמיץ</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צה</div></p> <p class=bodytext>כח איש לא נעדר כו', וי"ל דלולא החטא דעה"ד היו גם צבא מטה קיימין באיש, ומ"ש ועתה פן ישלח ידו ולקח מעה"ח וחי לעולם זהו לאחר החטא, דמ"מ אם הי' אוכל מעה"ח הי' חי לעולם, ומפני שנעשה תערובות טו"ר לא רצה הקב"ה שיחי' לעולם לפי שיהי' ח"ו קיום גם אל הרע, אבל לולא החטא הי' גם צבא מטה קיימין במין כו'. ואופן הקיום דצבא מעלה שקיימין באיש הוא כמו קיום דבר נצחי בעצם. וכידוע שיש הפרש בין הקיום דדבר הנפסד להקיום דדבר נצחי, דדבר הנפסד הנה גם בשעת קיומו הוא בהפסידות והיינו שהוא תמיד בהפסידות וכמ"ש הבחיי שהתינוק משעה שנולד מתחיל להתייבש, והדבר הנצחי הוא שאין בו הפסידות כלל. וכן הוא בצבא מעלה שבעת קיומם אין בהם הפסידות כלל, וכדאי' בירושלמי ע"פ אלה תולדות השוה"א בהבראם שהם חזקים כיום הבראם. וכ"ז הוא רק מצד רצון הבורא דהרי מצד עצמן ה"ה הווים ונבראים ומאחר שהם הווים ה"ה נפסדים מצד עצמן, וקיומן הוא רק מצד רצון הבורא כו'. ומה שארז"ל שית אלפי שני הוה עלמא וחד חרוב דקאי על כללות העולמות וההשתל', וכמ"ש כי כאשר השמים</p> <p class=bodytext>החדשי' והארץ החדשה אשר אני עושה כו' וכמ"ש במ"א, זהו מפני שכך יהי' רצון הבורא שיפסדו יהיו נפסדים, וכ"ז שהרצון בהם שיהיו בקיומן בלי הפסידות ה"ה קיימין כמו דבר הנצחי כו'. הרי שאפשר להיות שאין לו סוף אף שיש לו תחלה, וכל שאין לו תחלה ממילא אין לו סוף, וא"כ אם הי' הכוונה על עצמותו ית' הול"ל אין לו תחלה. ועוד דעל עצמות לא יתכן לומר כינוי א"ס דפירושו הוא שא"ס להתפשטותו, והרי עצמות אינו בבחי' התפשטות דכל עצמי אינו מתפשט כו'. אלא הכוונה באוא"ס על האור, דהאור יש לו תחלה שהוא העצמי רק שאין לו סוף להיותו בבחי' גילוי העצם שכמו העצם כו', וגם האור הוא בבחי' התפשטו' דשייך לומר עליו א"ס להתפשטותו כו'. ולהבין זה צ"ל תחלה ההפרש בין אור לשפע שהמקובלי' משתמשים ע"פ הרוב בל' אור והחוקרים בל' שפע, וההפרש ביניהם הוא דשפע מורה דההשפעה היא איזה מהות דבר שנשפע מן המשפיע אל המקבל, וכמו השפעת הצדקה מעשיר לעני שמהות דבר נשפע ונמשך, וכמו המשכת המים ממקום למקום שנא' ע"ז ל' שפע וכמו שפע ימים, שפעת מים, הרי עצם מהות המים</p> <p class=bodytext>נמשכים ממקום למקום כו', דהשפעה זו פועלת שינוי וחסרון בהמשפיע, וכמו המים הנמשכים ה"ה חסרים ממקום שנמשכו כו'. וכמו"כ בכחות הנפש וכמו בכח הזריקה כשזורק אבן למע' הרי נבדל ונפרש ממהות כח היד המתלבש בהאבן ונושאו למע', דהרי הזריקה היא לאחר שיוצא האבן מן היד, הרי נבדל ונפרש בזה ממהות כח היד על האבן שמקיפו (וואס נעמט עם ארום) מכל צד, שעי"ז הוא נושא למע', וכשנכלה הכח ה"ה נופל למטה, דכח זה הוא בבחי' התלבשות הן מצד הזורק והן מצד הדבר הנזרק, דהרי הזורק נתפס בהזריקה בזה שצריך לזרוק שלא תהי' הזריקה מעצמה, וגם שבשעה שזורק את האבן אינו יכול לעשות דבר אחר, וכן הפעולה בהדבר הנזרק הוא בדרך התלבשות בו, שהרי פועל בו התחדשות, והוא שילך האבן למע' היפך טבעו דטבע האבן הוא לירד למטה, ובכדי לפעול התחדשות א"א להיות בדרך ממילא כ"א בהתלבשות דוקא. דעד"ז הוא למע' ההפרש בין עו"ע ליש מאין, דבעו"ע יש אופן שמהתפשטות העילה בא העלול בדרך ממילא (וכמו האי חכמתא אתפשטת ואפיק מינה בינה כו', וי"ל דלמע' כן הוא במוחין ומדות גם בחיצוניות שלהם כו', ובאדם למטה בבחי' הפנימיות שלהם כו'), וכמו במוחין ומדות בבחי' הפנימיות והגדלות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צו</div></p> <p class=bodytext>שלהם שהמדות הן בערך המוחין, הרי בבחי' התפשטות והתגלות המוחין באים המדות בדרך ממילא כו', וכן משארז"ל אא"כ הי' חכם ומבין מדעתו כו'. אבל בהתהוות יש מאין אין זה בדרך ממילא, כ"א ע"י התלבשות האין האלקי להוות את היש כו'. וכידוע ההפרש בין נבראו לברא, דנבראו הוא שנעשה בדרך ממילא ואין זה בבחי' יש עדיין (שזהו ההתהוות כמו שהיא מש' הוי' כו' וכמ"ש במ"א), ובהתהוות היש ממש כתיב בראשית ברא אלקים בבחי' התלבשות כח הפועל בהנפעל כו'. רק שההתלבשות אינה בבחי' התלבשות פנימי ממש דענין ההתלבשות הוא שבא בגילוי ממש, ואם הי' באופן כזה בהתהוות יש מאין שהי' כח הפועל בגילוי ממש בהנפעל, הרי הי' הנפעל בערך הפועל, וענין יש מאין הוא בדרך אין ערוך כו', אבל מ"מ הוא בבחי' התלבשות בהנפעל כו'. וזהו א' מהפלאים שבענין התהוות יש מאין שהאין האלקי הוא בבחי' התלבשות בהיש לפעול בו ההתחדשות היינו מציאות ישותו, ומ"מ מתעלם ומסתתר ממנו שלא יהי' נרגש בהיש באופן שיתהווה במציאות יש כו' (ועמשית"ל פ'). וכמו"כ בענין הזריקה שכח התנועה שביד הוא</p> <p class=bodytext>בהתלבשות בהאבן לפעול בו רק שהוא בהעלם כו'. וכ"ז הוא לפי שמהות כח היד נמשך בזה, לכן הוא בבחי' התלבשות מצד הזורק דהיינו שנתפס בזה כו', ומפני שענינו הוא לפעול דבר ע"כ הפעולה בהנפעל היא ג"כ בבחי' התלבשות כו'. והנה כח הזריקה היא בד"כ כח היותר תחתון בכח התנועה ובא בדבר הנבדל לגמרי שאין לו יחס ושייכות אליו, ע"כ ההתלבשות היא בבחי' העלם לגמרי כו'. אמנם באיזה מלאכה כמו בציור וכה"ג ניכר יותר ההתלבשות, דבמלאכת הציור הרי ההתגלות דכח התנועה והתפיסה בזה היא ביותר, וכמו"כ הפעולה היא בהתלבשות יותר מפני שיש יחס יותר להדבר הנפעל עם הפועל כו' (וכידוע שנשאר רושם מהפועל בהפעולה, וכנודע שהה"מ ז"ל הכיר מהכלי איך שהי' הפועל כו', הנה זה שייך במלאכת כלי וכה"ג יותר מבזריקה מפני ההתייחסות זל"ז שיש בזה התגלות והתלבשות יותר כו', וכן אדם חס על מעשה ידיו כו'), והחילוק הוא בגסות ודקות דכאשר הדבר הנפעל הוא דבר גס אין ההתגלות בזה כ"כ וההתלבשות בהפעולה היא בהעלם יותר, ובדבר דק יש בזה יותר התגלות הפועל וההתלבשות היא בהתגלות יותר כו' (דבמדרי' הרוחניות הוא שבא בהנפעל בגילוי ובהרגש יותר כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> יבאר ענין אוא"ס דקאי על האור, כי העצמות אין לו תחלה וממילא אין לו סוף, וא"ס יכול להיות גם שיש לו תחלה, כמו גם בנמצאים ברצון הבורא שיהיו קיימים כמו דבר נצחי, או באור להיותו גילוי העצם, וגם א"ס הוא בהתפשטות, והעצם אינו מתפשט, ויבאר ענין אור ושפע, דשפע הוא מהות דבר, ולכן פועל שינוי, וכמו בזריקה שהזורק נתפס בזה, וגם הפעולה היא בבחי' התחדשות שזהו בבחי' התלבשות, וכמו עו"ע שלפעמים הוא בדרך ממילא ויש מאין הוא בבחי' התלבשות בהעלם להיותו בבחי' התחדשות, וכ"ה בזריקה שענינו לפעול דבר, וכמו"כ במלאכת הציור עד"מ ששם נתפס הכח יותר.</p></p> <p class=bodytext>נד) <span class=cup>ויובן</span> זה יותר מענין ההתלבשות בכחות הרוחניים, וכמו בהתלבשות השכל בכח התנועה, דהרי בזריקה שהיא מכח התנועה שביד יש בזה התלבשות השכל שצריך לכוין במוחו ומחשבתו איך לזרוק ושתגיע למקום שרוצה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צז</div></p> <p class=bodytext>לזרוק והיינו שתהי' הזריקה מכוונת, וכן במלאכת הציור עד"מ יש התלבשות השכל, הרי אינו דומה התלבשות השכל שבציור לההתלבשות שבזריקה, דלהיות שזהו כח היותר תחתון שבתנועה לא יש בזה התגלות השכל כ"כ ואינו בהרגש פנימי בכח התנועה, וע"כ כשמרגיל א"ע בזריקה אינו צריך לכוין איך לזרוק, ובאמת גם אז יש בזה התלבשות השכל רק שהוא בהעלם בתכלית, ובמלאכת הציור יש בזה התלבשות והתגלות השכל יותר ובבחי' הרגש פנימי יותר, ובכל פעם ופעם צ"ל בזה התלבשות השכל כו'. והדוגמא למע' כדאי' בס' הבהיר נטל צרורות וזרקן ומהם נעשה הארץ, וידוע שזהו בחי' כח הגבול שבא"ס שבא בבחי' התלבשות בעולמות רק שהוא בהעלם כו', ובגמ' דחגיגה אי' בעשרה דברים ברא הקב"ה את עולמו בחכ' ובתבונה ובדעת בכח ובגערה כו', דהעשרה דברים כולם הוא שבאים בבחי' התלבשות כו'. ויש בזה חילוקי מדרי' בנבראים דעם היות דכללות ההתהוות היא מעשרה דברים הנ"ל, מ"מ יש נבראים שעיקרם הוא מבחי' חב"ד, ויש שעיקרם הוא מבחי' המדות שז"ע בכח ובגערה כו', ולפי אופן כזה הוא ההפרש בההתלבשות</p> <p class=bodytext>ותפיסא שהו"ע ההתגלות הן מצד הפועל והן בהנפעל כו'. ומבו' במ"א משל ע"ז כמו א' המצווה לזולתו לעשות דבר ה"ז בקול ודבור, וכן כשמדבר דברי אהבה או דברי שכל ה"ז ג"כ בקול ודבור, ואינם דומים כלל זה לזה, דבהציווי הרי אין המשפיע נתפס בכחותיו כ"כ בזה וכן המקבל אינו נתפס בזה רק לשמוע הציווי, וכשמדבר דברי אהבה הרי המשפיע נתפס בזה במדותיו שבאים בהתגלות, וכן המקבל נתפס בזה בההרגש שבו שנרגש בו כח המשפיע ומתקרב אליו עי"ז, וביותר הוא בהשפעת השכל שנתפסים בזה ביותר בבחי' התלבשות והתגלות כו'. והכל הוא בקול ודבור כו', ולכן הציווי הוא בקול רם דהיינו התגברות הקול, ובהשפעת השכל א"צ להיות בקול רם ואדרבה דברי חכמים בנחת נשמעים כו', והיינו דשם עיקר הוא הקול, ובהשפעת השכל העיקר הפנימי שהוא השכל כו'. ועד"ז הוא למע' בהעשרה דברים שזהו מה שבא בבחי' התלבשות, ויש בזה חילוקים בנבראים מאיזה מדרי' עיקר מקורם והתהוותם דלפי אופן כזה הוא ההתלבשות וההתגלות כו', אך כללות כח התנועה הוא כח אחרון שבנפש. ויובן כמו"כ בהשפעת השכל מן</p> <p class=bodytext>המשפיע אל המקבל דג"כ מהות השכל נשפע בזה והוא ג"כ בבחי' התלבשות כו', ועם היות דכללות ענין השפעת השכל ה"ז הארה לבד, וכנודע ההפרש בין השפעת השכל להשפעה עצמיות, דבהשפעה עצמיות העצם ממש נשפע בזה שהרי נעשה מזה מהות שכל ממש אצל הבן, משא"כ בהשפעת השכל הרי דוקא כאשר התלמיד הוא בר שכל בעצמו הרי הוא מקבל שכל הרב ומתלמד עי"ז, אבל אם אינו בר שכל בעצמו לא יתהווה אצלו מהות שכל עי"ז, וכמא' העולם א קא(קען מען ניט ארוף שטעלין והיינו לפי שהוא הארה לבד, מ"מ הנה מהות ההארה נשפע בזה שהרי משפיע לו מהות שכל, והוא ממהות שכלו של הרב והתלמיד מקבל בזה שכל משכלו של הרב כו'. וזהו שההשפעה היא בקיומה גם לאחר הפסק ההשפעה וגם לאחר סילוק המשפיע מפני שמהות ההארה נמשך בזה, ע"כ גם אפי' לאחר שמסתלק המשפיע יכול לעיין בה ולמצוא בזה החיות שהי' לו בעת שקיבל את ההשפעה מן המשפיע כו', דבאור הרי כשמסתלק העצם מסתלקת גם ההארה, ובהשפעת השכל נשארה ההשפעה, והיינו לפי שמהות ההארה נמשכה בזה כו'. ולכן אופן ההשפעה היא בבחי' התלבשות ותפיסא, שהמשפיע נתפס בזה ועושה בו שינוי והתפעלות, שע"י ההשפעה מתוסף</p> <p class=bodytext><div class=pageno>צח</div></p> <p class=bodytext>שכל אצל המשפיע וכמו ומתלמידי יותר מכולם, דלבד זאת שיש תלמיד המחכים את רבו ע"י הקושיות וכה"ג הנה ע"י עצם ההשפעה מתוסף אצלו שכל, וכן העדר ההשפעה עושה גרעון בהמשפיע כו' (והיינו כשאינו משפיע גם לעצמו, דהרי השפעת השכל אין צריך אל הזולת ויכול להשכיל השכלות לעצמו, ועי"ז לא יהי' בו גירעון, ומ"מ בכדי שיתוסף העיקר הוא ע"י ההשפעה אל הזולת כו'), והוא מוגדר בההשפעה שבעת ההשפעה א"א לו להשכיל שכל אחר. וגם הוא מוטרד בההשפעה שהרי לא תהיה ההשפעה מעצמה כ"א צריך להשפיע את השכל, וגם הטרדא היא איך להשפיע והו"ע כליות יועצות איך להשפיע, דלהיות שענין ההשפעה אינו בבחי' גילוי העצם היינו לגלות עצמותו כ"א לפעול אצל המקבל, ע"כ צ"ל העצה בזה איך להשפיע באופן שיתקבל אצל המקבל. שזהו ההפרש בין מלמד בר פועל לאינו בר פועל, דעם היותו בעל שכל גדול יותר מ"מ אינו בר פועל, ולכאו' ענין הלימוד תלוי בשכל והשגה ומי שהוא בר שכל גדול ביכולתו ללמד יותר, שהרי כשיגדל התלמיד צריך למלמד גדול והמלמדו מקרא אינו יכול ללמדו משנה וגמ' כו'. מ"מ</p> <p class=bodytext>בכדי לפעול בהמקבל זהו דוקא כשהוא בר פועל, והיינו שיודע לכלכל דבריו ולסדר הענינים באופן שיהיו מובנים ויתקבלו אצל המקבל, וגם צריך להמציא ענינים במה להלביש את השכל בכדי שיהי' מובן אל המקבל, וזה שאינו בר פועל הגם ששכלו הוא בעילוי אם אינו יודע לכלכל דבריו אינו פועל בהתלמיד, וכשיגדיל התלמיד צריך למלמד גדול יותר אך שיהי' בר פועל כנ"ל. וז"ע הטרדא שבהמשפיע בהעצה איך להשפיע. ומובן שההשפעה גופא ג"כ משתנית בזה, שזהו ההפרש בין הבר פועל לשאינו בר פועל, דזה שאינו בר פועל ה"ה משפיע את השכל כמו שהוא אצלו ואין זה בערך המקבל, והבר פועל הוא שמשנה את ההשפעה שתהי' לפ"ע המקבל, ובכללות זהו בהשכל השייך אל המקבל, וכידוע דבכל ענין שכלי יש כמו שהשכל הוא לעצמו שהוא הפנימיות וחיצוניו' השכל הוא ששייך אל המקבל, ובזה צריך לשנות ההשפעה שתהי' בערך המקבל, ואין זה שינוי המהות שה"ה אותו השכל ממש רק שבא בבחי' מיעוט ובהתלבשות בענינים שבערך המקבל, ולפעמים בא בציור אחר שעי"ז דוקא מתקבל אצל המקבל כו'. ונמצא דלבד זאת שהמשפיע</p> <p class=bodytext>מוטרד בעצם ההשפעה להשפיע את השכל ה"ה מוטרד ג"כ בזה שתהי' ההשפעה לפ"ע המקבל. וכ"ז הוא לפי שמהות ההארה נמשך בזה לכן המשפיע נתפס בזה שצריך להשפיע, ולפי שענין ההשפעה היא לפעול בהמקבל היינו שתהי' בו בבחי' התלבשות פנימי', ע"כ צ"ל בזה הטרדא וההתעסקות איך שתהי' השפע באופן שתתקבל כו', וגם ההשפעה משתנית בזה להיות לפ"ע המקבל כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ויותר יובן מהתלבשות השכל דבמלאכת הציור הוא בהתגלות והתלבשות יותר מבזריקה, ולמעלה הו"ע בעשרה דברים ברא הקב"ה כו', ויש שעיקרם מבחי' חב"ד או שעיקרם מבחי' חג"ת, ועצם התהוותם הוא כמו מבחי' זריקה עד"מ, ונת' משל ע"ז, וכ"ה בהשפעת השכל שנמשך מהות הארה, ולכן פועל שינוי בהמשפיע בתוס' וגירעון והוא מוגדר בזה ומוטרד להשפיע, ומפני שהוא לפעול בבחי' פנימי ה"ה מוטרד ג"כ איך להשפיע שז"ע כליות יועצות, ובזה משתנה ג"כ ההשפעה.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>צט</div></p> <p class=bodytext>נה) <span class=cup>אמנם</span> ענין האור הוא שזהו רק הארה לבד שאין בו מן העצם, וכמו אור וזיו השמש, הרי אין עצם השמש מתפשט להאיר כ"א הארתו לבד (שאינו בבחי' מהות דבר, והראי' שכאשר מסתלק העצם וכמו בשקיעת השמש אין האור נמצא, והיינו לפי שהוא רק הארה לבד כו'), וע"כ אין האור פועל שום שינוי בהעצם, שהרי בהשמש אינו נוגע אם האור מאיר א"ל דכאשר מאיר האור אינו נעשה תוס' בהשמש, וכמו"כ כשאינו מאיר אינו נעשה גרעון בהשמש, וכמו כשמעמידין מסך נגד אור השמש או כשיש עננים שאין האור מאיר בעולם או בבית, אין זה עושה שום שינוי וגרעון בהשמש, וגם לא בהגילוי מאתו. דבהשפעה כשהמקבל אינו כלי לקבל אין המשפיע יכול להשפיע, ובאור אינו כן דגם כשאין האור מאיר אין שום שינוי בהשמש, ונמשך ממנו האור והזיו בשוה כמו אם הי' מאיר בעולם והיינו אם לא היו עננים כו'. וגם אין השמש מוטרד להאיר אור שהאור ממילא בו, וכמו אור הנר כשמכניסי' אותו בבית ממילא הבית מאיר וא"צ להיות התעסקות מהנר להאיר את הבית, וכמו שמחממים מתכת באש הרי המתכת מתחמם ממילא מחום</p> <p class=bodytext>האש בלי שום התעסקות מהאש, דהחום בא מהאש בדרך ממילא וכן המתכת ע"י שמתקרב אל האש מתחמם ממילא כו', ומה שהנפחים נופחים במפוח בהאש זהו רק לקרב האש אל המתכת או להגדיל את האש להוציאו מההעלם אל הגילוי, אבל החום וחימום המתכת בא בדרך ממילא. וכן הוא באור כו', והיינו לפי שהוא הארה לבד אין זה עושה שינוי והתפעלות בהמאור, שאינו נתפס ומתלבש להיות מוטרד ומוגדר בזה, וגם א"צ הכנת המקבל שאינו בא בו בהתלבשות כו'. אמנם יש מעלה יתירה באור לגבי שפע שהאור הוא מעין המאור, וכמו אור וזיו השמש ה"ה מעין השמש שהוא בהירי ולכן האור מאיר, ולכן יש חילוקים באור כמו אור השמש ואור הלבנה ואור הנר, דלפי שהעצמיים מחולקים ע"כ גם ההארות אינם דומים זל"ז לפי שהן כמו העצם כו'. והגם דשפע הוא ג"כ לפי אופן העצם וכמו בהשפעת השכל הרי מי שהוא חכם גדול מגלה שכליים נעלים ביותר, זהו רק שההשפעה לפי אופן העצם והיינו מה שהעצם מראה כחו בההשפעה, דלפי אופן עצם כח חכמתו מראה כחו בההשפעה (דבאמת זהו לפי עצם כח חכמתו הנעלמה דלפי אופן כזה מראה כחו הן</p> <p class=bodytext>בהשכלתו לעצמו והן בההשפעה אל הזולת, והרי גילוי החכמות מעצם כח חכמתו הנעלמת אין זה בבחי' גילוי ההעלם ממש היינו מעין העצם, שהרי העצם הוא רק היולי ומושלל ממציאות שכל וההתגלות הוא שכל כו', א"כ זהו רק שהעצם מראה כחו בההשפעה כו'), דכשהוא חכם גדול בעצם ה"ה מגלה שכליים נעלים ביותר, ובכל ענין בעומק ופנימיות, ומביא הכל לידי גילוי להיות מתקבל אל המקבל כו'. דכ"ז הוא רק שההשפעה היא לפי אופן העצם לא כמו העצם כו', והראי' משיחת חולין של ת"ח שצריכים לימוד מפני שיש בהם חכמה, דשיחות חולין של אדם פשוט א"צ לימוד שאין בהם שום שכל ות"ח גם בשיחות חולין שלו יש בהם חכ', ומ"מ ה"ה שיחות חולין, ואינן כמו העצם רק שהן לפי אופן העצם, דלפי שהוא חכם גדול יש חכמה גם בשיחות חולין שלו, ולפי אופן חכמתו כן הוא החכ' שבהשיחות חולין כו'. וכן הוא בהשפעת השכל שהוא לפי אופן העצם לא כמו העצם, שהרי אין ההשפעה אל הזולת כמו שיודע אותו הענין גופא לעצמו, דגם בשכליים הנעלים הרי לעצמו הוא יודע אותם באופן אחר לגמרי כו', ולצורך ההשפעה הרי צריך לשנות גם חיצוניות השכל כו' וכמשנת"ל פנ"ד. הרי שאינו כמו העצם רק שהוא</p> <p class=bodytext><div class=pageno>ק</div></p> <p class=bodytext>לפי אופן העצם כו', אבל האור הוא כמו העצם ממש כו'. והגם דאי' בתניא שהאור כמו שהוא כלול בגוף כדור השמש הוא ביתר שאת וביתר עז דהיינו שהוא בעילוי ביותר כו', זהו רק מצד ההתגלות שהאור ע"י ההתגלות הוא מתמעט כו', שכן הוא גם בהאור העצמי דכשהוא כלול במקורו ה"ה בעילוי ביותר דהיינו שאינו במציאות אור כלל, וכשמתגלה ה"ה מתמעט והיינו שהוא במציאות אור עכ"פ כו', וכמ"ש במ"א בענין אין זולתך ואפס בלתך כו' (וית' לקמן פ'), ובפרט כפי הידוע דאור השמש הוא ע"י הנרתק כו', ומ"מ גם כמו שהוא ע"י הנרתק ה"ה כמו העצם שהעצם הוא בהירי והאור מאיר כו' (צ"ל שהכוונה כאן כפי המבואר במ"א דאור הסובב הגם שנמשך ג"כ ע"י הצמצום אין הצמצום פועל בו וה"ה כמו העצם, רק מה שנעשה בבחי' מקיף לעולמות עכ"פ כו' וכמשי"ת). והנה כמו באור וזיו השמש כמו"כ הוא באור וחיות הנפש להחיות את הגוף שהוא ג"כ רק הארה לבד, שהרי עצם הנפש אינו נמשך להחיות את הגוף רק הארתו לבד, ולכן אינו פועל שינוי בהעצם אם מאיר או אינו מאיר כו', וכמו"כ מה שמחי' את הגוף ה"ז שלא</p> <p class=bodytext>ע"י התעסקות שע"י התלבשותו בגוף ממילא הגוף חי כו'. ומה שצ"ל צמצום בכדי להתלבש בגוף, זהו רק בכדי שיהי' לו שייכות אל הגוף, כי גם הארת הנפש אין לו שייכות אל הגוף (וחיות הנפש בד"כ הוא בבחי' או"פ כו' וכמ"ש במ"א), וע"כ צ"ל צמצום בנפש שיהי' לו שייכות אל הגוף כו', וה"ז כמו שהנפח נופח במפוח לחמם את המתכת שזהו רק לקרב את האש אל המתכת כנ"ל, כמו"כ ענין הצמצום בהנפש הוא בכדי שיהי' לו שייכות אל הגוף כו', וכשמתלבש בהגוף ה"ה מחי' את הגוף שלא ע"י התעסקות כו'. ומה שצ"ל הכנה בגוף לקבל חיות הנפש, ה"ז הכנה כללית מה שנברא כך להיות מוכן לקבל צורת נפש האדם, ואין זה כמו הכנת הכלים ואיברי הגוף לקבל הכחות, שזהו הכנה פרטיות להיות בו גילוי הכח בבחי' אור פנימי ממש שזהו תלוי בזיכוך הכלי כו'. וכמו בחומר המוח כשהוא חומר דק ה"ה כלי יותר לקבל אור צורת השכל שמתגלה בו יותר מכמו במוח עב, וכל מה שמזכך חומרו יותר הרי מתגלה בו אור השכל ביותר כו'. וכמו בכל אדם אחר האכילה אינו כלי כ"כ לאור השכל מפני האידים העולים מהמאכל שמעלימים</p> <p class=bodytext>ומסתירים על השכל, ואח"כ כשנח נעשה מוחו מזוכך והוא כלי לקבל כו', ה"ז הכנה ממש בהכלי להיות כלי לקבל את האור והגילוי כו'. וכמו"כ יש השערה באור השכל איך שיומשך ויאיר בהכלי, דכשם שיש הכנה בהכלי לקבל אור השכל כמו"כ יש השערה ג"כ בכח השכל איך שיומשך בהכלי (וכמשנת"ל פ"ו), רק שזה אין אנו מרגישים כו', וכמו במשפיע ומקבל שיש השערה בהמשפיע איך להשפיע וכן בהמקבל הכנה לקבל את האור וכמו"כ הוא בהכחות כו'. משא"כ בכללות אור וחיות הנפש המחי' את הגוף אין חילוק כלל בין גוף גס לגוף דק, וכמו שבגוף א' אין חילוק בהאיברים פרטים שבו כמו הראש שהוא היותר דק שבאיברים והעקב שהוא היותר גס הרי כולם חיים מהנפש בשוה. כמו"כ אין הפרש בכללות חיות הנפש בין גוף גס לגוף דק והכנת הגוף הוא רק בכללות, דכמו שגוף הבהמה מוכן לקבל צורת נפש הבהמה, כמו"כ גוף האדם מוכן לקבל צורת נפש האדם, אבל אופן החיות אין זה לא ע"י הכנת הגוף ולא ע"י התעסקות מהנפש להחיות כו'. וכ"ז הוא לפי שההמשכה מהנפש הוא בבחי' אור לא בבחי' שפע, ע"כ אינו בבחי' תפיסה והתלבשות כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קא</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם אור הוא שאין בו העצם, רק גילוי העצם, וכמו אור השמש, ולכן אין מזה שינוי בהעצם ולא בהגילוי מאתו, ואינו מוטרד ומתעסק להאיר, וכמו חימום המתכות מהאש שהוא בדרך ממילא ואינו תלוי בהכנת המקבל, והמעלה באור שהוא כמו העצם (רק שבהתגלותו מתמעט), משא"כ שפע הוא רק לפי אופן העצם, וכמו באור השמש כ"ה באור וחיות הנפש שאינו עושה שינוי בהעצם, ואינו מוטרד בזה, והצמצום הוא רק שיהי' שייך אל הגוף, והכנת הגוף הוא רק הכנה כללית (לא כמו בשפע שצ"ל הכנה פרטיות), לכן מחי' כל הגוף בשוה.</p></p> <p class=bodytext>נו) <span class=cup>אך</span> הנפש הוא מוגדר בגוף דכשמחי' גוף זה אינו יכול להחיות גוף אחר, וכדאי' בזהר שהרשב"י שאל מאלי' למה לא הי' בהאדרא והשיב לו שהי' צריך להציל את רהמ"ס וחביריו, ואי' בקול ברמה משום דלכבודו של רהמ"ס הי' צריך להתלבש בגוף וכן לכבודו של הרשב"י הי' צ"ל בגוף, וא"א לנפש אחת להיות בשני גופים. ומה שאלי' נמצא בכל ברית מילה, אי' בקול ברמה שם שזהו רק ניצוצות לבד כו', הרי שהנפש מוגדר בגוף כו'. וזה יובן מאור וזיו השמש שאין השמש מוגדר שהרי ממגד תבואות שמש כו', ופועל בכולם בשוה, וכן כמה פעולות כאחת כו'. אך השמש הוא מוכרח בהגילוי, וזה יובן מאור וחיות הנפש שאין הנפש מוכרח בהגילוים וביכולתו להעלים כחותיו, וכמו אאע"ה שכבש רחמיו מעל בן יחידו שבהכרח הוא שיהי' התעלמות הכח לגמרי, דאל"כ לא הי' אפ"ל העשי' כדבעי כו'. וגם ביכולתו להעלים לגמרי את האור והגילוי מאתו, וכמו בגלגולים ר"ל דנפש האדם בגוף הבהמה שאין הבהמה חי' מנפש האדם מפני שמתעלם האור והגילוי בעצמה כו' (ושם הוא מצד העדר הכלים שאין גוף הבהמה מוכן</p> <p class=bodytext>לזה כו', ויותר מובן הוא מהתעלמות הכחות כו', אמנם באמת גם התעלמות כללות האור (כמו בגלגולים ר"ל), אין זה רק מצד העדר הכלים (היינו מה שגוף הבהמה אינו מוכן לקבל צורת נפש האדם), שאם הי' מוכרח בהאור והגילוי הי' נמשך הגילוי מאתו גם כשהוא בכלי הבלתי מוכנת לזה, וכמו באור השמש הרי גם כשעננים מסתירים ואינו מאיר בעולם מ"מ נמשך ממנו האור כו' וכנ"ל פנ"ה (והגם ששם נת' שזהו מפני שהוא בבחי' אור, והיינו שאינו תלוי בכלים, מ"מ ג"ז מובן מזה שהוא מוכרח בהגילוי, והיינו שאין בו ענין ההתעלמות והעדר הגילוי. שהרי הגילוי מהנפש הוא ג"כ בבחי' אור, והראי' מזה שאינו עושה שינוי בהעצם, ואין הגילוי והחיות בבחי' טרדא והתעסקות, ומ"מ צ"ל הכנה כללית בהגוף כנ"ל. ומה שנת"ל שהוא בבחי' או"פ הרי אין זה בבחי' פנימי ממש כמו הכחות בהאברים, שאינם דומים הן באופן הגילוי והן מצד ההרגש בגוף, והיינו דהן מצד האור והן מצד הכלים אינם דומים זל"ז, ולכן מספיק לזה גם הכנה כללית כו'), ואם הי' הנפש מוכרח בהגילוי, הי' נמשך ממנו הגילוי גם בגוף הבהמה</p> <p class=bodytext>(רק שהי' בבחי' מקיף בלבד) והעדר גילוי האור לגמרי, ה"ז הוראה שהוא גילוי רצונית כו'), הרי שהגילוי הוא רצונית. ועם היותו גילוי רצונית ה"ה מ"מ בדרך ממילא כו'. והדוגמא מכ"ז יובן למע' בבחי' אוא"ס שהוא בבחי' גילוי העצם שמעין העצם כו'. דהנה בד"כ ב' המדרי' דאור ושפע למע' הוא האור המתלבש בכלים ועולמות והאור שלמעלה מהתלבשות כו', דהאור המתלבש בכלים הוא שבא בבחי' שפע כו', ובשרשו ומקורו הוא בחי' האור להאיר את העולמות לא בבחי' גילוי העצם כו', והיינו להיות בבחי' מציאות אור כו', וה"ה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קב</div></p> <p class=bodytext>בא בבחי' התלבשות בכלים, ובהתלבשותו בתוך הכלי ה"ה נעשה בבחי' מהות ומציאות דבר כו'. וההמשכה היא בס' והדרגה ובבחי' התחלקות דמעלה ומטה בריבוי ומיעוט ושמחולקי' בעצם מהותם ומדרי' כו', והיינו מפני שכללות האור הוא רק להאיר את העולמות ובא בבחי' התלבשו' כו'. אבל האור שבבחי' א"ס הוא שבא מן העצמות לא בשביל להאיר את העולמות, כ"א בבחי' גילוי העצם, שהוא בבחי' אין בעצם לא בבחי' מהות ומציאות דבר כלל כו', וה"ה בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות ממש ואינו בא בבחי' התלבשות כלל כו', דכשם שהעצמות אינו בגדר התלבשות כמו"כ הגילוי מן העצמות אינו בא בהתלבשות כו'. והגם שהוא רק גילוי העצם ולא העצם (שאין בו מן העצם כו'), ה"ה כמו העצם דכשם שהעצם הוא בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות, כמו"כ האור הוא בבחי' א"ס ובבחי' פשיטות כו', דבאמת מצד הפשיטות שבהאור אינו שייך בו שום שם רק א"ס, אמנם כשנכנה אותו בשם (והיינו כמו שבא בגילוי כו' וכמשי"ת) א"א לכנותו רק בשם רצון, לפי שהרצון הוא שבא בבחי' גילוי מן העצם כו' וכמשנת"ל פמ"ט.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש שופטים ושוטרים תתן לך. דהנה הפרד"ס כ' שהע"ס דאצי' נק' משפט מצד הבינה. והענין דהנה המשפט הוא מה ששופט אם באופן כך או באופן כך, וברוחניות ענין המשפט הוא ההשערה בהאור באיזה אופן יומשך בהמקבלים אם באופן כך או כך כו', וגם בהכנת המקבל אם הוא ראוי לההשפעה ובאופן הראוי שלו כו'. דכ"ז שייך רק בהאו"פ שבא בבחי' התלבשות אור בכלי ע"כ שייך בזה המשפט כו', ומש"כ שזהו מצד הבינה, זהו כמשנת"ל דעיקר התחלת ההשתל' הוא מהבינה כו'. אמנם מש"כ במד"ר שהוא אוהב את הקטן יותר מכולם הוא שכאן הכוונה להמשיך בחי' עצמות אוא"ס היינו האור שבבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו', דבכדי להמשיך בחי' עצמות אוא"ס זהו דוקא ע"י העדר הכלים דהעדר הכלי זהו כלי לעצמות אוא"ס כו', והו"ע הביטול שלמע' מטו"ד שזהו אמיתת ענין הביטול כו'. דהנה הביטול שע"פ טו"ד אינו ביטול אמיתי שהרי השכל מחייב כן (וממילא הוא בבחי' מציאות בביטולו כו'), וגם דענין הביטול הוא בשביל שעי"ז נעשה כלי לגילוי אור כו', שג"ז השכל מחייב שצריכים להיות כלי</p> <p class=bodytext>כו', וגם יש בזה הגבלה לפי אופן השכל שמחייב ומביא את הביטול, ולפי אופן שרוצה להיות כלי לפי אופן כזה הוא הביטול שלו כו', דמשום כ"ז אינו ביטול אמיתי כו'. ואמיתית הביטול הוא בהביטול דהנחת עצמותו שאינו ע"פ טו"ד ואינו בבחי' הגבלה כו'. והו"ע ביטול הקטן לגבי הגדול שמתבטל בכל עצמותו (ער פארלירט זעך), דמשפיע ומקבל הרי המקבל בטל אל המשפיע ועי"ז הוא כלי לקבל כו', אך הוא עפ"י טו"ד בכדי להיות כלי כו'. משא"כ הביטול דקטן לגבי הגדול אינו ע"פ טו"ד, והביטול הוא בכל עצמותו כו' (והיינו לפני גדול שמובדל בערך כו'). וז"ש במד"ר שהי' אוהב את הקטן היינו בחי' ביטול הנ"ל, והוא מה שהגדול עושה א"ע לקטן, דקטן אין לו דעת, והגדול בדעת בבחי' מוחין ומדות שעושה א"ע לקטן, היינו שמניח א"ע בבחי' הנחת עצמותו ה"ז ביטול שלמע' מטו"ד כו'. וז"ע קבעומ"ש דר"ה, דהנה ענין קבעומ"ש בדרך כלל הוא שאינו ע"פ טו"ד, וכידוע ההפרש ביטול דאוהב אל הנאהב לביטול העבד לאדונו, דבאוהב ונאהב הוא מפני שיודע העילוי שלו ומפני שמקבל ממנו, וע"כ הביטול הוא לפי אופן הידיעה וההשגה שלו, ולפי אופן כזה נעשה כלי לקבל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קג</div></p> <p class=bodytext>ממנו כו'. אבל הביטול דעבד אינו מצד העילוי של האדון ולא לקבל איזה דבר, רק מפני שהוא עבד כו'. דכמו"כ הוא בקבעומ"ש בכלל ובפרט בר"ה ויו"כ דהקבעומ"ש הוא בבחי' הנחת כל עצמותו לאלקות (וואס ער לייגט זעך אין גאנצין אוועק לאלקות), כי בר"ה הוא זמן המשכת הרצון למלוכה והרצון לבריאת והתהוות העולמות, שזהו בחי' כתר מל' שממשיכים בר"ה שהו"ע המשכת עצמות אוא"ס, שזהו דוקא ע"י ביטול הנ"ל. וזהו שארז"ל ע"פ ארץ אשר ה' אלקיך דורש כו' מראשית השנה כו' רשית חסר כתיב, דכל שנה שהיא רשה בתחלתה ה"ה מתעשרת כו', ופרש"י שישראל עושין עצמם כרשין וכדלים בר"ה ויו"כ ומבקשים תחנונים כאילו אינם ראוים ח"ו ומבקשים רק רחמים כו', וכן מבקשים סליחה ומחילה, ואפי' צ"ג שאינם שייכים כלל לשום חטא ח"ו מבקשים ג"כ סליחה ואומרים וידוים כו' שעושין עצמן כחוטאים ופושעים והם בהתעוררות תשובה בלב נשבר ממש כו', ומקבלים עליהם עומ"ש שלימה בביטול כל עצמותם כו'. וגם בזה יש ענין המשפט והוא לשפוט א"ע מהדברים המותרים דבזה הזמן צ"ל בזה זהירות יתירה כנודע,</p> <p class=bodytext>וגם ענין ההנחה בכלל הו"ע המשפט ששופט ומכניע א"ע כו'. וענין מ"ש שאוהב את המשפט י"ל שזהו מה שיש מעלה בפנימי על המקיף (והיינו לפי משנת"ל שהמשפט הוא בע"ס כו'), וכידוע במעלת היושר על העיגולים כו'. וענין שאני נותן מה שאני אוהב לזה שאני אוהב הוא שע"י המשכת אור העצמי נמשך ממילא הפנימי כו', וגם י"ל הכוונה במ"ש שנותן דבר האהוב לזה שאוהב היינו מה שניתן לישראל דוקא כח זה דהביטול שלמע' מטו"ד (וזהו כנ"ל שההנחה גופא הו"ע המשפט, ובאמת הביטול הנ"ל דלמע' מטו"ד הוא ג"כ בבחי' פנימי שז"ע הנחת עצמותו כו'), מפני שהם מושרשים בעצמות אוא"ס כו'. ומדרי' זו יש בכאו"א מישראל ובנקל לבוא לזה, יותר מלהעבודה שע"פ טו"ד שאין הכל שייכים לזה כ"א מי ששייך להשגה והתבוננות וצריך עבודה ויגיעה רבה, ויש בזה כמה חילוקי מדרי' אם העבודה היא באופן כך או כך כו', אבל הביטול שלמע' מטו"ד זה יש בכאו"א ובנקל יותר לבוא לזה כו'. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך בכל שעריך, ופי' בש"ך עה"ת שהן חושי הנפש, וכדאי' בס"י ז' שערים בנפש ב' עינים ב' אזנים ב'</p> <p class=bodytext>נקבי החטם והפה שצ"ל המשפט וההגדרה בכל חושי הנפש להיות עוצם עיניו מראות ברע ואוטם אזנו משמוע ובולם פיו מלדבר כו', וכ"ז מצד הביטול בבחי' הנחת עצמותו כו' וכמ"ש במ"א (שזהו מצד הביטול דחכ' וכח הרצון שבנפש כו'), ועי"ז נעשה ממילא ההגדרה בכל איברי הגוף, וזהו ושפטו את העם משפט צדק דהיינו המשפט באיברי הגוף כו', וע"י כ"ז ממשיכים בחי' עצמות אוא"ס ב"ה. וז"ש במד"ר דבזכות המשפט אני משרה קדושתי ביניכם, דהנה ידוע דקדושה זהו בחי' עצמות אוא"ס שקדוש ומובדל מהשתל' כו' ונמשך ע"י המשפט דוקא כו'. ובזכות המשפט אני גואל אתכם גאולה שלימה, דגאולה היא ג"כ מבחי' עצמות אוא"ס, וכמ"ש אם יגאלך כו' גאלתיך אנכי כו', דענין הגאולה הוא היציאה מההגבלה שזהו דוקא מבחי' עצמות אוא"ס כו'. וכ"ז ממשיכים ע"י המשפט כו'. וזהו שופטים ושוטרים תתן לך כו' בחי' המשפט והביטול בבחי' הנחת עצמותו, שזה"ע כי נער ישראל שהן מקטינים א"ע בבחי' ביטול והנחה כו', שממשיכים עי"ז בחי' עצמות אוא"ס כו'. וזהו שבזכות המשפט אני משרה קדושתי ביניכם ואני גואל אתכם בגאולה שלימה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קד</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אך הנפש הוא מוגדד, והשמש אינו מוגדר, רק שהוא מוכרח בהגילוי, ובנפש הגילוי הוא רצוני ומ"מ הוא בבחי' אור, והדוגמא למעלה דהאור שלהאיר הוא עד"מ השפע, ואור הא"ס הוא רק גילוי העצם שכמו העצם, וא"א לכנותו אלא בשם רצון שהוא גילוי העצמות. וע"פ הנ"ל ית' פסוק שופטים ושוטרים תתן לך.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>