בס"ד. ש"פ תצא, תער"ב
קד
כי תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך, וצ"ל מהו הל' כי תצא ולכאו' הול"ל כי תלך כו'. וגם מ"ש ונתנו ה' אלקיך בידיך ה"ז סותר לכאו' למ"ש כי תצא למלחמה דמשמע שזה בכח עצמן וממ"ש ונתנו ה' אלקיך הרי שזהו מה שנותנים מלמע' כו'. והנה במד"ר אי' ע"פ צא הלחם בעמלק מכאן שהיו נתונים תחת ענני הכבוד דאין אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים, וא"כ כמו"כ כאן שנאמר כי תצא ה"ז ג"כ במי ששרוי בפנים כו', ומשמעות הענין דבפנים אינו שייך מלחמה כ"א ביציאה לחוץ דוקא. ולכאו' אינו מובן למה צריכים להיות היציאה מבפנים בכדי להלחם כו'. וגם משמע שהכח להלחם הוא ע"י ששרוי בפנים וע"י היציאה מבפנים יש בכח להלחם כו', ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דאור א"ס הוא בחי' גילוי העצם ועש"ז נק' א"ס שהוא פשוט בבחי' פשיטות העצמית כו'. ונת' ההפרש בין אור ושפע דשפע הוא שמהות דבר נשפע ונמשך וכללות ענין ההשפעה היא בכדי לפעול כו', וע"כ ה"ז בבחי' תפיסא והתלבשות שהמשפיע נתפס בזה מאחר שמהות דבר נמשך, וגם מפני שזהו לפעול ע"כ גם הפעולה היא בבחי'
תפיסא והתלבשות כו' (וגם מצד המקבל צריך להיות הכנה לתפוס ההשפעה כו'). משא"כ באור שהוא הארה לבד וע"כ אינו בבחי' תפיסא והתלבשות כו', והמעלה באור שהוא בבחי' גילוי מן העצם שמעין העצם וע"כ גם האור הוא בבחי' פשיטות כו', ונת' שזהו בד"כ האור שלהאיר העולמו' והאור שבבחי' גילוי העצם שהוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו'.
נז) אמנם עדיין צ"ל דהלא בהמשלים דאור וזיו השמש ואור וחיות הנפש הרי ג"ז הוא בכדי לפעול לא בבחי' גילוי מן העצם כו', שהרי נת"ל פמ"ח דאור השמש אין ענינו לתאר את העצם כ"א לפעול פעולת האור כו', הרי שאינו בבחי' גילוי מן העצם כו', וכן אור וחיות הנפש הרי ענינו הוא לפעול פעולת החיות כו', וכמו"כ למע' הלא נודע שגם האור מקיף פועל פעולות בעולמות כו', וא"כ מהו ההפרש בין האו"מ להאו"פ כו'. אך הענין הוא דהנה המובן מהמשלים הנ"ל דכל שהוא בבחי' אור גם מה שפועל דבר אין זה כמו פעולת השפע, דפעולה שבבחי' שפע הוא בבחי' תפיסא והתלבשות, משא"כ פעולת האור אינו בבחי' תפיסא והתלבשות. וכמו באור וזיו השמש וכן הוא ג"כ באור וחיות הנפש