המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ תצא, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/15/index.htm">בס"ד. ש"פ תצא, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ תצא, תער"ב</h3><div class=pageno>קד</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>כי</span> תצא למלחמה על אויביך ונתנו ה' אלקיך בידיך, וצ"ל מהו הל' כי תצא ולכאו' הול"ל כי תלך כו'. וגם מ"ש ונתנו ה' אלקיך בידיך ה"ז סותר לכאו' למ"ש כי תצא למלחמה דמשמע שזה בכח עצמן וממ"ש ונתנו ה' אלקיך הרי שזהו מה שנותנים מלמע' כו'. והנה במד"ר אי' ע"פ צא הלחם בעמלק מכאן שהיו נתונים תחת ענני הכבוד דאין אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים, וא"כ כמו"כ כאן שנאמר כי תצא ה"ז ג"כ במי ששרוי בפנים כו', ומשמעות הענין דבפנים אינו שייך מלחמה כ"א ביציאה לחוץ דוקא. ולכאו' אינו מובן למה צריכים להיות היציאה מבפנים בכדי להלחם כו'. וגם משמע שהכח להלחם הוא ע"י ששרוי בפנים וע"י היציאה מבפנים יש בכח להלחם כו', ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל דאור א"ס הוא בחי' גילוי העצם ועש"ז נק' א"ס שהוא פשוט בבחי' פשיטות העצמית כו'. ונת' ההפרש בין אור ושפע דשפע הוא שמהות דבר נשפע ונמשך וכללות ענין ההשפעה היא בכדי לפעול כו', וע"כ ה"ז בבחי' תפיסא והתלבשות שהמשפיע נתפס בזה מאחר שמהות דבר נמשך, וגם מפני שזהו לפעול ע"כ גם הפעולה היא בבחי'</p> <p class=bodytext>תפיסא והתלבשות כו' (וגם מצד המקבל צריך להיות הכנה לתפוס ההשפעה כו'). משא"כ באור שהוא הארה לבד וע"כ אינו בבחי' תפיסא והתלבשות כו', והמעלה באור שהוא בבחי' גילוי מן העצם שמעין העצם וע"כ גם האור הוא בבחי' פשיטות כו', ונת' שזהו בד"כ האור שלהאיר העולמו' והאור שבבחי' גילוי העצם שהוא בבחי' א"ס ובבחי' בל"ג כו'.</p> <p class=bodytext>נז) <span class=cup>אמנם</span> עדיין צ"ל דהלא בהמשלים דאור וזיו השמש ואור וחיות הנפש הרי ג"ז הוא בכדי לפעול לא בבחי' גילוי מן העצם כו', שהרי נת"ל פמ"ח דאור השמש אין ענינו לתאר את העצם כ"א לפעול פעולת האור כו', הרי שאינו בבחי' גילוי מן העצם כו', וכן אור וחיות הנפש הרי ענינו הוא לפעול פעולת החיות כו', וכמו"כ למע' הלא נודע שגם האור מקיף פועל פעולות בעולמות כו', וא"כ מהו ההפרש בין האו"מ להאו"פ כו'. אך הענין הוא דהנה המובן מהמשלים הנ"ל דכל שהוא בבחי' אור גם מה שפועל דבר אין זה כמו פעולת השפע, דפעולה שבבחי' שפע הוא בבחי' תפיסא והתלבשות, משא"כ פעולת האור אינו בבחי' תפיסא והתלבשות. וכמו באור וזיו השמש וכן הוא ג"כ באור וחיות הנפש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קה</div></p> <p class=bodytext>וכמשנת"ל פנ"ה, דמצד אור וחיות הנפש אין חילוק בין גוף גס לגוף דק דכשם שבגוף א' אין חילוק בין איברים הגסים לאיברים הדקים כמו"כ אין חילוק בין גוף גס לגוף דק כו', הרי שהפעולה היא שלא בבחי' התלבשות ותפיסא כו'. והנה עיקר ההפרש בין אור לשפע היינו בין אור פנימי לאור מקיף, דאור פנימי המשכתו מן העצמות הוא בבחי' מהות מציאות דבר והאו"מ המשכתו הוא בבחי' אין כו', והיינו דתחלת אופן ההמשכה וההתגלות שלהם מן העצמות הנה האו"פ נמצא מן העצמות בבחי' מציאות דבר והאו"מ נמצא מן העצמות בבחי' אין כו'. וזהו ג"כ מה שזה בא לפעול וזה אינו בא לפעול, דהאור פנימי מפני שכללות ענינו הוא לפעול ולהאיר את העולמות, ע"כ תחלת מציאותו הוא שנמצא בבחי' מציאות דבר כו', דכל פעולה שייך כשהוא במציאות דבר דוקא כו', והאו"מ הוא נמצא בבחי' אין לפי שאין ענינו לפעול כ"א הוא בבחי' גילוי מן העצם כו'. וזהו המובן מהמשל דאור ושפע, דשפע הוא בדבר שהוא בבחי' מהות ומציאות, וע"כ ההמשכה והגילוי מאתו אינו רק בבחי' אור, כ"א שנמשך מהות דבר מה, רק שהוא</p> <p class=bodytext>בחי' חיצוניותו בלבד. ונק' ג"כ הארה, מפני שהחיצוניות היא רק הארה לבד מהפנימיות, והיינו שהפנימיות היא עצמית והחיצוניות אינה עצמית, ומ"מ הוא ממהות הפנימיות כו', וכמו פנימיות השכל שהוא לעצמו וחיצוניות השכל השייך אל המקבל (וכמו"כ עצמיות המוחין והמוחין השייכים אל המדות שנת"ל פנ"ה), שזה עצמי וזה אינו עצמי, ומ"מ הרי החיצוניות הוא מהפנימיות כו' (וכ"ז הוא בדבר שבכללותו הוא בחי' הארה לבד, כי במה שהוא עצמי ממש, הנה גם מקצת מן העצם הוא עצם ממש כו'). ועמ"ש בהבי' דוישובו בענין בצלמנו כדמותנו שזהו עד"מ צלם האדם שעושין ממתכת או עץ ומציירים בו גם החיות, דחתוך האברים הוא כמו אברי האדם, אבל החיות הוא רק דמות בלבד כו', ויעו"ש בהנמשל, ועמשית"ל פ' (ולפ"ז יובן דמה שאצי' הוא הארת הקו ה"ז ממהות עצמיות הקו שלמעלה מאצי', רק שהוא בחי' חיצוניות כו', ומ"מ ה"ה בחי' מציאות לבד כמשנת"ל פל"ח להיותו בחי' הארה חיצוניות כו' וכנ"ל. וכ' הפרדס דלמטה ידיעת המציאות אינו אפי' זיו מהעצמות ולמעלה המציאות הוא זיו מהעצמות כו' והיינו</p> <p class=bodytext>מהות גילוי כו', ואפשר דהכלים דא"ק הן בבחי' אור כו'). ולכן פעולת השפע (שזהו ע"י ההמשכה וההתפשטות כו') הוא בבחי' התלבשות ותפיסא וגורם שינוי והתפעלות בהפועל כו', אבל אור הוא שאינו מהות דבר מה, וההמשכה והגילוי הכל הוא בבחי' אור כו' (ועמ"ש לקמן פנ"ט), וע"כ הפעולה היא לא בבחי' התלבשות ותפיסא, ואינו עושה שום שינוי והתפעלות כו'. וה"ז ע"ד הידוע בב' בחי' אין האין של היש האמיתי והאין של היש הנברא שזהו האין דד"ע והאין דד"ת. דהאין דד"ת אינו בבחי' אין ממש (אז עס איז ניט פראהן קיין זאך כלל), שהרי הוא מקור ליש וא"א לומר שהוא בבחי' אין ממש כו', ונק' אין רק בשם המושאל כו'. והאין דד"ע הוא בבחי' אין ממש שהוא הארה והוא כלא ממש כו'. ועד"ז הוא בבחי' או"פ ואו"מ דהאו"פ הוא לפעול ה"ה בבחי' מציאות דבר בעצם כו', והאו"מ הוא רק בבחי' גילוי מן העצם ה"ה בבחי' אין בעצם כו', וזהו בעצם מציאותם מן העצמות, אך בהתפשטות שלהם גם האו"מ ה"ה פועל דבר כו', רק שהפעולה דהאו"מ אינו דומה כלל להפעולה דאו"פ שאינו בבחי' תפיסא והתלבשות</p> <p class=bodytext>כו'. והענין הוא דהנה בכל דבר יש עצמות והתפשטות דגם באור הא"ס יש בחי' העצמות דאוא"ס ובחי' ההתפשטות שלו, דהעצמות הוא רק בבחי' גילוי מן</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קו</div></p> <p class=bodytext>העצם ובחי' ההתפשטות הוא שבא לפעול כו'. וזהו משנת"ל פנ"ו דבאוא"ס בעצם אינו שייך שום שם כלל ואם נכנהו בשם ה"ה בשם רצון, הכוונה בזה דבחי' העצמות דאוא"ס אינו שייך בו שום שם כלל, ובחי' ההתפשטות לפי שבא לפעול שייך שם שם, אבל רק שם רצון דענין הרצון הוא ששייך עכ"פ להדבר שהוא רוצה ואינו בבחי' מציאות דבר לעצמו, ע"כ הפעולה היא שלא בבחי' תפיסא כו' וכמשנת"ל פנ"ב (וי"ל דבנפש ג"כ עצם הרצון הוא להיות מרוצה, שזה אינו לפעול דבר ולא בבחי' שייכות לאיזה דבר, והוא רק סיבה שיהי' רצון כו' וכמשנת"ל פ' הנ"ל). וכן הוא בבחי' אור דבעצם הוא בבחי' אין ובבחי' פשיטות לגמרי ואינו בבחי' שייכות לשום דבר כו', ובהתפשטות ה"ה בבחי' שייכות ופועל דבר כו', אבל הוא לא בבחי' תפיסא והתלבשות כו', והיינו לפי שבעצם מהותו הוא רק בבחי' גילוי מן העצם ובבחי' אין הנה גם בהתפשטות שלו הוא בבחי' אין. ועם היות שפועל בעולמות ה"ז בבחי' מקיף שאינו בבחי' תפיסא והתלבשות והוא בכ"מ בשוה כו'. וכידוע דאוא"ס הגם שפועל בעולמות וכמשי"ת שהאו"מ פועל כמה</p> <p class=bodytext>פעולות בעולמות כו', אין זה בבחי' התלבשות, דזהו מ"ש הנה השמים ושמי השמים לא יכלכלוך שאינם בבחי' כלי לאוא"ס ב"ה לקבל את האור בבחי' או"פ, כ"א מה שמאיר עליהם בבחי' מקיף לבד כו', ומקיף לכולם בשוה, מאחר שאינם בבחי' כלי לאור זה, שגם המדרי' היותר עליונה שבעולמות וכמו בחי' פרצוף דא"ק שזהו בחי' שמי השמים בחי' טה"ת שאחר הצמצום כו', ג"כ אינו כלי לאור זה להיות בו בבחי' פנימי רק בבחי' מקיף מרחוק כו', וממילא כמו"כ הוא סובב גם המדרי' היותר אחרונה וכמ"ש ומתחת זרועות עולם כו'. והוא בחי' סובב הכללי שסובב ומקיף כללות ההשתל' דקו"ח כולם בהשוואה כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ולכאורה אור השמש ואור וחיות הנפש הן ג"כ לפעול, אך המובן מהמשלים הנ"ל הוא שהאור פועל לא בבחי' התלבשות, והוא מפני שאינו מהות דבר, דשפע היא מהות דבר ונמשך מהות הארה לפעול מה, ה"ז בא בהתלבשות ותפיסא, ולמעלה הוא דהאו"פ שמפני שענינו לפעול ה"ה נאצל בבחי' מציאות אור (והארת הקו שבאצי' הוא ממהות האור שלמע' מאצי') וע"כ פועל בבחי' התלבשות ותפיסא, אבל אור ענינו הוא בחי' גילוי העצם, ויש בו עצם והתפשטות, שההתפשטות היא לפעול, ופועל שלא בבחי' התלבשות והיינו בבחי' מקיף, וע"כ מקיף הכל בשוה.</p></p> <p class=bodytext>נח) <span class=cup>והנה</span> אין הכוונה שהוא בבחי' מקיף ואינו נמשך כלל בעולמות. דבאמת גם האור הזה ה"ה נמשך בעולמות בתוכם ובפנימיותם עד גם בכל הנבראים שלמטה כו', ואדרבה כל עיקר מקור ההתהוות דכל העולמות הוא מבחי' אור המקיף, וכן גם הגילוים דס' השתל' שרשם מבחי' האו"מ ובו וע"י הוא בחי' הגילוי בבחי' תוס' אור וחיות כו'. וע"ד שנת"ל פנ"א במשל הרצון שבנפש דבהתגלות הרצון עי"ז הוא דוקא התגלות הכחות כו', דהרצון עם היותו מובדל בערך מכל הכחות מ"מ התגלות הכחות הוא ע"י הרצון דוקא (ואדרבה להיותו מובדל מהם ע"כ ה"ה פועל דוקא ההתגלות דהיינו פעולה שבדרך הכרח כו'). וכמו בתנועה הגשמיות שהתנועה עצמה ה"ה מהאור וחיות פנימי, ובכדי שתהי' התנועה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קז</div></p> <p class=bodytext>זהו ע"י הרצון דוקא, ולכן ע"י חולי ר"ל בגידי הרצון נפסקה התנועה כו' כמשנת"ל, וכן הוא גם ברוחניות הכחות דהתגלות שלהם הוא ע"י הרצון, וכמארז"ל לעולם ילמוד אדם במקום שלבו חפץ דכשיש לו חפץ בהענין ישכיל ויתחכם בו כו'. אך בנפש הרי אין התהוות הכחות מן הרצון וכ"ש שאין האיברים התהוותן מן הרצון כו', משא"כ למע' עיקר ההתהוות הוא מן הרצון כו', ובשרשו הוא בחי' הרצה"ע שבאוא"ס שלפני הצמצום מה שעלה ברצונו ית' להאציל ולברוא כו', דהרצון הוא עיקר הסיבה להתהוות העולמות שנתהוו לאחר הצמצום כו' (ולעיל פט"ז נת' דהרצון להאציל הוא בכלל בחי' ממכ"ע כו', וית' לקמן בעזהשי"ת). וכן ההתהוות בפועל הגם שזהו ע"י האור פנימי דאיהו וגרמוהי חד לברוא בהן כו', שהמהווה הוא האור שזהו בחי' איהו שמתייחד עם גרמוהי כו', מ"מ הוא בכח האוא"ס הסובב דוקא, וכמ"ש כל אשר חפץ ה' עשה דעשיית והתהוות העולמות הוא מבחי' חפץ ורצון ה' דוקא. דמהאור פנימי בעצם א"א להיות התהוות העולמות שהרי האו"פ הוא שמאיר בגילוי בבחי' פנימיות, וממילא הרי ההתהוות שמזה</p> <p class=bodytext>בהכרח שיהי' בבחי' ערך כו' (שזהו מה שגבי ש' הוי' כתיב ונבראו בדרך ממילא שהן בערך כו' וכמ"ש במ"א). וכמו כלים דאצי' שהתהוותן הוא מן האור דמהתעבות האור נעשו הכלים כו' כמשנת"ל פ"ח (ועמ"ש לעיל פ"ט), הרי נתהוו כלים שהן בערך האור כו'. וכמו"כ אם הי' התהוות העולמות מהאו"פ היינו מאור האצי' היו העולמות במדרי' הרוחניות לא בבחי' יש כו', ובכדי שיתהווה מציאות יש זהו מהאור מקיף דוקא כו', וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד וז"ל וגם מאור א"ס הסובב ומקיף לד' עולמו' אבי"ע בשוה מאיר אל הקו הפנימי דרך הכלים די"ס דבי"ע ובהארתו תוך הכלים נותן בהם כח ועוז לברוא יש מאין כו' עכ"ל, הרי דהתהוות היש הוא מאוא"ס הסובב דוקא כו'. והגם שבד"כ אצי' הוא בחי' סובב לגבי בי"ע כו', מ"מ בפרטיות המדרי' ה"ז בחי' או"פ כו'. דהנה אצי' דכללות הרי ודאי הוא בבחי' סובב לגבי בי"ע הכללים כו', דאצי' דכללות הוא האוא"ס שלפני הצמצום, והיינו שרשי האורות הכלולים באוא"ס שהן ע"ס הגנוזות זהו בחי' אצי' דכללות כו', והרי כללות האוא"ס שלפה"צ ה"ה בבחי' סובב</p> <p class=bodytext>לגבי העולמות כו', ומ"מ בפרטיות המדרי' ה"ז בחי' שרש ומקור האו"פ כו'. וכמו"כ באצי' הפרטיות שהוא בחי' או"פ שמזה לא הי' אפ"ל התהוות היש כ"א מבחי' או"מ דוקא כו'. וכן חיות כל העולמות והנבראים עיקרו הוא מבחי' אור הסובב וכמ"ש בסש"ב פמ"ח שידיעתו ית' מה שיודע את הארץ הלזו הגשמי הוא חיות כל עובי הכדור כולו והתהוותו מאין ליש כו', הרי שהחיות של עובי הכדור הוא מידיעתו ית' דידיעתו ית' הוא מה שבידיעת עצמו יודע את הנבראים דהיינו הידיעה שבעצמות כו', ומזה הוא החיות של הארץ וכל הנבראים כו'. אך הנה חיות זה אינו במורגש בנבראים ומה שבא בהם במורגש הוא מהאור פנימי, הרי באמת כל הגילוים וההמשכות דהאו"פ הכל הוא מהאו"מ, וכמשנת"ל פט"ז ופכ"ז דשרשי האורות שהן הע"ס הגנוזות הוא מה שהאוא"ס שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול שזהו בחי' מל' דא"ס כו'. וכן לאחר הצמצום כל המשכות האו"פ הוא מהאו"מ ונק' חיי החיים, וכמו מחי' החיים יתן לך חיים כו' שהוא המקור לכל האור והחיות פנימי שבעולמות כו', וכפי רצונו ית' באופני הגילוים כן הוא</p> <p class=bodytext>ההמשכ' והגילוי בכל העולמות והספי' כו', וגם בחי' תוס' האור והגילוי הוא מבחי' האו"מ להיות תוס' אור בהפנימי כו'. וכמו בזמן דעת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קח</div></p> <p class=bodytext>רצון למע' שנמשכים אז גילוי אורות נעלים, שהגילוים בעצם הן מבחי' אור פנימי ונמשכים דוקא בזמן עת רצון כו', וכמו בזמן ביהמ"ק שהי' גילוי אוא"ס בכל העולמות עד שגם למטה הי' מאיר גילוי אור, שהכל ראו גילוי אוא"ס בביהמ"ק, וכמ"ש שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך דכשם שבא ליראות כך בא לראות כו'. וידוע דראי' זהו מבחי' יחוד פנימי שהוא הגילוי דבחי' עצמות אוא"ס ב"ה, וה"ז בחי' יושר בחי' או"פ רק שזהו תוס' אור בהפנימי כו', והי' זה בזמן הרצון דוקא כו'. וגם בגשמיות הי' אז ריבוי השפעה והי' איש תחת גפנו כו', וכנודע דיחוד פנימי ה"ז נשמה אל יחוד חיצוני דאו"א כו', וע"כ לפי שהי' אז בחי' יחוד פנימי דאו"א הי' תוס' אורות גם בבחי' יחוד חיצוני דאו"א כו'. וכן בעולמות העליונים הי' הריבוי ביותר וכמארז"ל חגיגה די"ג ע"ב כתוב א' אומר אלף אלפי' כו' וכתוב א' אומר היש מספר כו', כאן בזמן שבהמ"ק קיים וכאן בזמן שאין בהמ"ק קיים שכבי' נתמעטה פמליא של מעלה שע"י סילוק הרצון נתמעטה כו', וכמו ויתעצב אל לבו שגרם סילוק האור והחיות כו', ובזמן</p> <p class=bodytext>גילוי הרצון נמשך תוס' אור בבחי' אור פנימי כו'. הרי דבחי' אור הסובב באמת נמצא בכל העולמות וההשתל', וכמא' לית אתר פנוי מיני', ופועל בכל העולמות בבחי' ההתהוות והגילוי שבהם וגם בחי' תוס' אורות כו'. אך בכ"ז המשכת האו"מ ופעולתו הוא בהעלם כו', שעש"ז נק' סובב ומקיף דהגם שזהו עיקר המקור והסיבה לכל דבר מ"מ נק' מקיף לבד לפי שהוא בהעלם כו', וכמ"ש בסש"ב שם פמ"ח דר"ל סובב ומקיף מלמע' לענין בחי' גילוי השפעה, כי ההשפעה שהיא בבחי' גילוי בעולמות נק' בשם הלבשה שמתלבשת בעולמות, כי הם מלבישים ומשיגים ההשפעה שמקבלים, משא"כ ההשפעה שאינה בבחי' גילוי אלא בהסתר והעלם ואין העולמו' משיגים אותה אינה נק' מתלבשת אלא מקפת וסובבת כו'. והיינו דזה שהאור הסובב נמצא בכ"מ ופועל בכ"מ אינו בבחי' התלבשות אור בכלי להיות מושג בעולמות, וכמא' לית מח' תפיסא בי' כלל שאינו שייך בזה שום תפיסא והשגה כלל כו', ואע"ג דאיהו תפיס בכולהו עלמין לית מאן דתפיס בי' כו'. ופי' איהו תפיס בכולהו עלמין הוא מה שכל הגילוים וההמשכות הכל הוא ע"פ רצונו</p> <p class=bodytext>ית', וכן התהוות כל העולמות והנבראים והנהגתם שמנהיגם כרצונו וכמ"ש כמצבי' עביד בחיל שמיא כו', ומ"מ לית מאן דתפיס בי' כלל להיות להם תפיסא והשגה באוא"ס לפי שאינו בגדר תפיסא והתלבשות כלל כו', והוא סובב ומקיף לכל העולמות וההשתל' בשוה, דמאחר שאינו מאיר בהם בגילוי ממילא אינו שייך בזה חילוקי מדרי' כו'. דהאו"פ מאחר שמתלבש בגילוי בפנימיות יש בזה כמה חילוקי מדרי' באופן הגילוי בכל עולם ועולם ובכל ספי' כו', שלפי אופן העולמות והכלים כך הוא ההמשכה כו', והיינו לפי שכללות האור הוא בכדי לפעול כו'. ובשרשו הראשון לפני הצמצום הוא מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו', ולזאת ה"ה בא בבחי' התלבשו' כו'. ויש מדידה באופן המשכת האור איך שהוא נמשך בכל מדרי' ומדרי' ולפי אופן כזה הוא התהוות הכלים והעולמות ומתלבש בתוכם להחיותם ולהאיר בהם כו', שהכל הוא בבחי' התחלקו' כו'. אבל האו"מ דכללות האור אינו לפעול כ"א הוא בבחי' גילוי מן העצם ובהמשכתו אינו בבחי' התלבשות פנימי כ"א בבחי' מקיף כו', וע"כ בהאו"מ גופא אין בו התחלקות</p> <p class=bodytext>דמעלה ומטה וראש וסוף כו', וכמו"כ אין התחלקות בהמשכתו בעולמות שסובב ומקיף כללות ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד בהשוואה כו'.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קט</div></p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובאמת כל הגילוים וכל ההתהוות הוא מהרצון שהוא האו"מ, דמהאו"פ לבד להיותו בחי' גילוי פנימי א"א להיות התהוות המציאות, כ"א בכח האו"מ דוקא (ואצי' הוא בחי' או"פ), וכן חיות כל הנבראים הוא מידיעתו ית' שהוא בחי' או"מ, וכמו"כ למעלה שרשי האורות והגילוים הוא מהאו"מ, וגם תוס' אור בהפנימי הוא מהאו"מ, וכמו בזה"ב שהי' עת רצון הי' גילוי אור גם למטה ברוחניות וגם בגשמיות, רק נק' מקיף מפני שאינו בבחי' התלבשות, שאינו מושג ומורגש בעולמות, איהו תפיס בכולהו ולמד"ת בי', ולכן האו"פ הוא בבחי' התחלקות בעולמות, משא"כ האו"מ דבעצם אינו בבחי' התחלקות וכן בהמשכתו בעולמות.</p></p> <p class=bodytext>נט) <span class=cup>אמנם</span> עדיין צ"ל והלא יש מקיפים פרטים לפרטי העולמות, וכמו כתר דאצי' וכתר דברי' עד כתר דעשי', שזהו מדרי' פרטיות בבחי' מקיף העליון שמקיף לכל עולם לפ"ע העולם ההוא כו', א"כ יש התחלקות מדרי' גם בהאו"מ, כי ודאי אינו דומה האו"מ דאצי' להאו"מ דברי' כמו שאינו דומה עולם האצי' לעולם הברי' כו'. אך הענין הוא דהנה האו"מ יש לו עכ"פ שייכות אל הפנימי, וכמשנת"ל פנ"ב במשל בנפש שהכחות פנימים אינם תופסי' בהרצון אבל הרצון תופס בכל הכחות ומתחבר עמהם, רק שההתחברות אינו בבחי' התערבו' ממש להיות מתלבש ומתגלה בהם רק מתחבר עמהם בהעלם להיות הגילוי כפי אופן הרצון כו'. וכמו"כ בבחי' רצון העליון שהוא בחי' האו"מ הרי יש לו עכ"פ אחיזה וחיבור עם הפנימי כו', וכמשנת"ל פכ"ז דשרש האו"פ הוא מהאו"מ דע"ס הגנוזות זהו מה שאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו', וכמו"כ האו"מ פועל בהאו"פ באופני הגילוים של האו"פ להיות כפי אופן הרצון כו'. ומאחר שיש להמקיף שייכות אל הפנימי א"כ שייך בזה ג"כ מקיף כללי ומקיף פרטי, והוא</p> <p class=bodytext>הרצון בכלל בכללות העולמות וההשתל' והרצון פרטי בכל עולם בפרט כו'. והנה המקיף הכללי הוא בחי' הרצון הפשוט שבאוא"ס שלפני הצמצום שעלה ברצונו להאציל ולברוא, הרי רצון זה הוא על כללות ההשתל' שכולל הכל כו', והוא בחי' טה"ע שלפני הצמצום, וכמא' גליף גליפו בטה"ע שזהו בחי' ההשערה מה שהאוא"ס שיער בעצמו כללות העולמות וההשתל' כו', והאוא"ס עצמו סובב ומקיף כולם בהשוואה כו', וקודם שנתהוו העולמות אינו שייך עדיין שהוא בחי' סובב רק מה שכולל את כולם כו'. אבל מ"מ האוא"ס עצמו הגם ששיער בעצמו כו', מ"מ ה"ה בבחי' הבדלה מהם (ועיקר בחי' הסובב הוא מה שלמע' מעלות הרצון והוא בבחי' התעוררו' כללי כו' וכמשי"ת), וכולל כולם בהשוואה ממש כו' (וההשתל' גופא כמו שהן כלולים ברצונו ית' הן ג"כ בהשוואה, וכמשנת"ל פי"ט וכ"א בע"ס הגנוזות שהן בבחי' התאחדות ממש מפני שאינם בבחי' מציאות לעצמן כלל כו', דכמו"כ גם העולמו' כמו שהן לפני הצמצום הרי אינם בבחי' מציאו' כלל, וכמשנת"ל ובכ"ד בענין אותיות הרשימו שלפני הצמצום שאינם כלל בבחי' מציאות דבר</p> <p class=bodytext>ח"ו, וע"כ לפני הצמצום הכל בבחי' אחדות וכולם הם בהשווא' כו', רק מ"מ הרי יש ע"ס רק שהן בפשיטות ובאחדות כו'. אבל האוא"ס מקיף אותם בהשוואה, והיינו דלגבי' לא יש כאן התחלקות ע"ס כלל, דרק בערך עצמן וכ"ש בערכינו היינו בערך הגילוים הנמשכים מהם הן בבחי' ע"ס והשתל' כו', אבל בערך הא"ס היינו קמי' הם כולם שוים ולא יש התחלקות ספירות והשתל' כלל כו'. והגם דמ"מ הרי האוא"ס שיער</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קי</div></p> <p class=bodytext>בעצמו להיות ע"ס כו', מ"מ אין האוא"ס נתפס בהם שיהי' בבחי' התחלקות בערכו ית' כו'. וזה"ע שהרצון עם היותו תופס בכל הכחות ומנהיגם כו', מ"מ הם אינם תופסים בו כו', והיינו שאינו נתפס בהם להיות בו שינוי עי"ז שהוא בעצם למע' מהתחלקות שלהם כו', וכמו"כ יובן דעם היות שעלה ברצונו כללות ההשתל' מ"מ אין הרצון נתפס בזה כלל וכולל כולם בהשוואה לגמרי כו'. והענין הוא דהנה נת"ל דאור הוא שההמשכות והגילוים הכל הוא בבחי' אור, והיינו דלבד שההמשכות דאו"מ גופא (וכמו המקיפים הפרטים) הן המשכות שבבחי' אור, הנה גם מה שנמשך ממנו בחי' האו"פ (ובשרשו הוא בבחי' ההשערה ששיער בעצמו להאיר במדה וגבול כו'), דאור זה עצמו הוא בבחי' שפע עד"מ, המשכתו מהאו"מ היינו מאור הא"ס, הוא בבחי' אור כו'. וכמו הרצון שפועל בכל הכחות לא בבחי' תפיסה בהם, כמו"כ האוא"ס הגם שהאו"פ התהוותו ואצילותו הוא מהאו"מ כנ"ל פנ"ח, מ"מ ה"ז בבחי' אור שאינו נתפס בהם כו', ועמשנת"ל פכ"ז דהשערה הנ"ל הוא בחי' אחרונה שבאוא"ס וא"כ הכל הוא בבחי' אור כו'). וכמו"כ אחר שנתהוו</p> <p class=bodytext>העולמו' הנה האוא"ס סובב ומקיף אותם כו'. והוא בחי' העיגול הגדול שלפני הקו שסובב ומקיף כללות ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד בהשוואה ממש כו', ועז"נ מעונה אלקי קדם ומתחת זרועות עולם ואי' במד"ר הקב"ה מעונו של עולם כו', והו"ע הוא מקומו ש"ע ואין העולם מקומו כו', וזהו ומתחת זרועות עולם שמקיף את כולם כו'. וכ"ה גם בבחי' א"ק, שזהו בחי' טה"ת שאחר הצמצום, בחי' מחה"ק ורצון הקדום על כללות ההשתל' שג"כ סובב ומקיף כולם בהשוואה כו', וכידוע שכל מה שנתהווה בעולמות הכל כלול במחה"ק דא"ק והם שם בהשוואה, וכמא' צופה ומביט עד סוכ"ד כו' וכולם נסקרי' בסקירה אחת כו' וכמ"ש במ"א. וכן גם אחר שנתהוו ה"ה מקיף את כולם, וכידוע דעיגולי א"ק מגיעים עד תחתית העשי' כו'. וכ"ז הן בחי' מקיפים כללים לכללות העולמות, דטה"ע בחי' מקיף הכללי שלפני הצמצום, וטה"ת בחי' מקיף כללי שאחר הצמצום כו', וכמו"כ יש מקיפים פרטים לכל עולם בפרט כו' וכמשי"ת.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש כי תצא למלחמה על אויביך דהיינו המלחמה עם הנה"ב, דמלחמה זו שייכה בכחות פנימים היינו בכחות הגילוים שבנפש כו'. וכמו למעלה הרי ידוע דאחיזת החיצונים יכול להיות באור פנימי, לפי שבא בבחי' התלבשות שזהו ע"י צמצום ומיעוט האור ממדרי' למדרי' עד שבמדרי' התחתונות מתמעט האור ביותר, וע"כ יכול להיות שם אחיזה ושם שייך מלחמה כו', אבל בהאו"מ אינו יכול להיות אחיזת החיצונים, אדרבה האו"מ מסמא עיני החיצונים כו'. וכמו"כ הוא בנפש דבאורות מקיפי' דנפש דהיינו בהעבודה שלמע' מטו"ד אינו שייך מלחמה כלל, ובהתגלות בחי' רצון פשוט מתבטלים כל החיצונים כו' (וזהו דביו"כ אין שליטה להיצה"ר מפני שאז מאיר מלמע' גילוי בחי' עצמות אוא"ס, וכמו"כ בנפש מאיר בגילוי עצמות הנפש כו', ע"כ אין אז שליטה להיצה"ר כו'), רק בכחות הגילוים שהן ע"פ טו"ד שם שייך אחיזה כו'. אך ע"ז היא העבודה שע"פ טו"ד לעשות הבירור בנה"ב, והיינו העבודה דתפלה בהתבוננות באלקות בענינים שהן בהשגה דוקא ובכאו"א לפי ערך השגתו, ותכלית הכוונה שגם השכל הטבעי יבין וישיג את הענין האלקי והטוב והעילוי באלקות שעי"ז יתעורר גם באהבה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיא</div></p> <p class=bodytext>לאלקות כו', ותחלה הוא בדרך הכנעה וביטול היינו שמסכים אל הביטול דנה"א שלא יהי' לו למונע ומעכב כו', עד שגם הוא מתעורר באהבה שירצה באלקות דוקא כו'. וכ"ז הוא בדרך מלחמה דלהיות שהעבודה היא בכחות המצומצמים שיש להם ערך אל הכחות הטבעים ה"ה עומדים לנגד וכמא' שעת צלותא שעת קרבא כו', רק שהנה"א מתגבר על הנה"ב מפני שניתן לו כח ועוז לשלוט עליו, וזהו מכח המקיפי' שבנפש, וכמא' משביעין אותו תהי צדיק, וידוע הקושי' איך משביעין הנפש על הגוף כו'. אך הענין דמשביעין הוא ל' שובע, והוא הכח שנותנים לנה"א מכח עצם הנשמה להיות בכחו להתגבר על הנה"ב כו'. וכאשר הנה"א מברר הנה"ב מתוסף בו תוס' אורות דיתרון האור הוא מן החשך דוקא וכתיב ורב תבואות בכח שור כו'. וזהו כי תצא למלחמה אין אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים כו', פנים הו"ע המקיפים שבנפש דשם אינו שייך מלחמה כלל, וצ"ל היציאה מבפנים היינו העבודה שע"פ טו"ד דוקא דכאן שייך המלחמה עם הנה"ב כו', וכדאי היא המלחמה הזאת מפני היתרון אור שבא עי"ז כו', ואין אומרים צא אלא למי ששרוי</p> <p class=bodytext>בפנים דהיינו שהכח ע"ז הוא מעצם הנשמה דוקא שמשם נמשך כח לנה"א להתגבר על הנה"ב כו'. אמנם זה שהנה"א פועל בהנה"ב זהו הכל בבחי' אתכפי' לבד, ומ"ש ונתנו ה' אלקיך בידיך זהו בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא היינו שנהפך מהות הנה"ב לטוב כו', שזה אינו בכח האדם מעצמו כ"א שנותנים לו מלמע' כו'. וע"ד ומל ה' אלקיך את לבבך שהוא מלמע' דוקא, דעבודת האדם בכח עצמו הוא ומלתם את ערלת לבבכם שהיא ע"י העבודה שע"פ טו"ד כו', אבל ומל ה' אלקיך כו' הו"ע האהבה שלמע' מטו"ד שזה נותנים מלמעלה, ועי"ז נעשה אתהפכא חשוכא לנהורא כו'. והנה את לבבך ואת לבב ר"ת אלול והיינו שאז הוא הגילוי מלמע' בחי' רעו"ד שלמע' מטו"ד ולהיות אתהפכא חשוכא כו' שהו"ע ונתנו ה' אלקיך כו', רק שלזה צ"ל תחילה כי תצא למלחמה בכח עצמו כמה שיכול לפעול בהנה"ב ועי"ז אח"כ ונתנו ה' אלקיך בידיך כו'. וזהו ג"כ דהגילוים דאלול ור"ה תלוי' בהעבודה דכל השנה, דבכל השנה עיקר העבודה היא במוח ולב דהיינו ע"פ טו"ד כו', ולפ"ע העבודה בכל השנה נותנים באלול ור"ה ועשי"ת התגלות עצם הנשמ'</p> <p class=bodytext>כו'. וזהו כי תצא למלחמה שצ"ל היציאה מבפנים לעבוד עבודתו בתפלה ע"פ טו"ד בכדי לפעול הביטול בנה"ב שעי"ז דוקא נעשה יתרון אור כו', ואין אומרים צא אלא למי ששרוי בפנים היינו שהכח ע"ז הוא מהמקיפים שבנפש רק שזהו בהעלם כו', ואח"כ ונתנו ה' אלקיך בידיך שנותני' מלמע' התגלות עצם הנשמה שעי"ז נעשה אתהפכא חשוכא לנהורא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וצ"ל והלא יש מקיפים פרטים לעולמות, הענין הוא דהאו"מ יש לו מ"מ שייכות אל האו"פ ונמשך ממנו, וע"כ יש מקיף כללי ומקיפים פרטים, ובחי' טה"ע שלפני הצמצום הוא בחי' מקיף כללי וכולל שרשי האורות כולם בהשוואה, כי בערך הא"ס אינם בבחי' התחלקות, והגם ששיער בעצמו שרשי האורות אינו נתפס בזה, וגם שהן בכלל אור הא"ס בחי' אחרונה שבו, ואחר שנתגלו ונתהוו מקיף כולם, ובחי' א"ק הנק' טה"ת ג"כ בחי' מקיף כללי. וע"פ הנ"ל ית' פסוק כי תצא.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>