המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ש"פ תבא, תער"ב

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/16/index.htm">בס"ד. ש"פ תבא, תער"ב</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ש"פ תבא, תער"ב</h3><div class=pageno>קיב</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>והי'</span> כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך נחלה וירשתה וישבתה בה, וצ"ל דמ"ש כי תבוא אל הארץ משמע שזה בכח עצמו ואח"כ אשר ה' אלקיך נותן לך ה"ז בבחי' נתינה מלמע' כו'. ומה"ע נותן לך וירשתה, דהרי מתנה וירושה הם ב' ענינים, וצ"ל מהו ב' ענינים אלו לגבי הארץ כו'. גם צ"ל מ"ש וישבת בה הלא המתנה והירושה היא ג"כ לישב בה ומהו אומרו עוד וישבת בה כו'. ובספרי מדייק מ"ש והי' כי תבא אל הארץ ואו' עשה מצוה שבשכרה תכנוס לארץ, וצ"ל מהו המצוה שבשכרה תכנוס לארץ, והלא נתינת הארץ היא שכר על כללות המצות וכמ"ש בפ' עקב ושמרתם את המצות כו' ובאתם וירשתם את הארץ כו', וכן הוא כמה פעמים בתורה, וא"כ מהו המצוה שבשכר' דוקא תכנוס לארץ כו'. ולהבין כ"ז ילה"ק משנת"ל שיש ב' מדרי' אור פנימי ואור מקיף, דאו"פ הוא שבא במדה וגבול שיש בו חילוקי מדרי' בעצם ובא בבחי' התלבשות ובבחי' התחלקות לפ"ע העולמות והכלים כו', ואו"מ הוא אור פשוט בעצם שאין בו חילוקי מדרי', ולזאת גם בהמשכתו בעולמות אינו בא בבחי' התלבשות בעולמות ומאיר בכולם בשוה</p> <p class=bodytext>כו'. ונת' דבאו"מ גופא יש ב' מדרי' בחי' טה"ע וטה"ת. דטה"ע הוא בחי' מקיף הכללי שלפני הצמצום והוא בחי' עיגול הגדול שלפני הקו שסובב ומקיף כללות ההשתל' מרכ"ד עד סוכ"ד כו'. ובחי' טה"ת זהו בחי' מקיף הכללי שאחר הצמצום והיינו בחי' א"ק שמקיף ג"כ כללות ההשתל' כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>סמ"ך)</span> ומעתה צ"ל מהו ההפרש לגבי העולמות בין בחי' מקיף הכללי שלפני הצמצום לבחי' מקיף הכללי שאחר הצמצום, דודאי יש הפרש בין מקיף הכללי דטה"ת למקיף הכללי דטה"ע דהגם ששניהם מקיפים כללות ההשתל' בהשוואה כו', מ"מ צ"ל דטה"ת הוא בבחי' קירוב יותר כו', ומ"מ גם בחי' המקיף דטה"ע בהכרח לומר שפועל בעולמות שהרי הוא בבחי' מקיף עכ"פ אל העולמות, וא"כ בהכרח לומר שפועל ג"כ בעולמות כו', וצ"ל מהו ההפרש ביניהם, וגם מהו פעולתם בהעולמות כו'. והנה פעולת המקיף דטה"ת דהיינו בחי' מחה"ק דא"ק י"ל עפמ"ש במ"א דמש"א וכל קומה לפניך תשתחוה היינו בבחי' ציור קומה דא"ק כו', דלהיות שבחי' א"ק סובב ומקיף כללות ההשתל' הרי בהביטול דציור קומה דא"ק כל הנבראים מתבטלים באמת לגבי אוא"ס ב"ה, דכמו שבחי' א"ק להיותו בבחי' קירוב אל אוא"ס ב"ה ה"ה בבחי' ביטול במציאות ובבחי' התאחדות ממש באוא"ס ב"ה, כמו"כ באמת כל העולמות להיותם בתוך ציור קומה דא"ק הסובב ומקיף אותם ה"ה בטלים בעצם מהותם ומציאותם לאוא"ס ב"ה כו'. רק שהביטול הזה שמחמת ציור</p> <p class=bodytext>קומה דא"ק הוא בהעלם מאד שאינו מורגש בנבראים כלל הביטול הזה כו'. וכמ"ש במ"א בענין ידיעה ובחירה שהידיעה העליונה שבבחי' א"ק אינה מכרחת הבחירה, דהגם שיודע כל מעשה האדם והנהגותיו ופעולותיו קודם שעושה מ"מ האדם אינו מוכרח משום זה בפעולותיו וה"ה עושה בבחירתו בכח עצמו כו', וזהו לפי שהידיעה מובדלת בערך לגמרי שאינה מורגשת כלל בהאדם ע"כ אינה מכרחת את הבחירה כו'. דכשם שידיעתו ית' אינה מכרחת ענין ההתהוות דהגם שיודע כל ההתהוו' קודם שנתהוו, מ"מ אין זה מכריח את ההתהוות כו', ומה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיג</div></p> <p class=bodytext>שמבואר בכ"מ דהעולמות תיכף כשעלו ברצונו ומחשבתו ית' מיד נתהוו כו', הרי לא נתהוו בבחי' מציאות יש (דמציאות היש ה"ז התחדשות גמורה דקודם שנתהווה לא הי' מציאותו כלל דעש"ז נק' יש מאין דבר מלא דבר כו' כידוע ומבואר במ"א), כ"א התהוות בכח לבד. רק שלמע' הכח אינו חסר הפועל, דלמט' הרי מחשבת האדם לא תפעול מאומה והי' כלא הי', ולמע' מהמח' נעשה הדבר בכח שהכח אינו חסר הפועל וה"ה פועל כו', והרי ידוע שהפועל הוא כמו מדרי' הכח כו' וכמ"ש מזה בדרוש יו"ט של ר"ה, רס"ו, והיינו שזה שכשעלה ברצונו ומחשבתו ית' להוות העולמות כבר נתהוו בכח וה"ז פועל, הנה הפועל הוא במדרי' הכח לא שנתהוו בבחי' מציאות יש בפועל כו'. והגם דהתהוות העולמות בפועל הוא ג"כ מידיעה זו וכמ"ש בסש"ב פמ"ח, שהרי ידיעה זו היא חיות כו' והתהוותו מאין ליש כו', זהו כשעלה ברצונו ית' להיות מזה ההתהוות כו' (וג"ז ע"י כמה צמצומים וכמ"ש בסש"ב שם רק שלא הי' מתהווה כמו שהוא עתה כו' אם לא ע"י צמצומים כו'). אך הרי הי' הרצון והידיעה עוד קודם שנתהוו העולמות וכמ"ש מגיד</p> <p class=bodytext>מראשית אחרית ומקדם אשר לא נעשה כו', והרי לא נתהוו בפועל מידיעה זו כו'. שזהו ג"כ מכח הכל יכול דכשם שכחו הכל יכול הוא שתהי' ההתהוות מידיעתו ית', כמו"כ כחו הכל יכול הוא שהגם שיודע כל ההתהוות ומ"מ לא תהי' מזה ההתהוות בפועל כו', והיינו מפני שהידיעה היא בבחי' הבדלה לגמרי ע"כ אינה מכרחת ההתהוות כו'. וכמו"כ אחר שנתהוו הנבראים אין הידיעה מכרחת את הבחירה, דהגם שיודע כל מעשה האדם ופעולותיו קודם שעשה (ומשם באמת מקור הכח לפעולת האדם כו', ולא בבחי' מקור שהרי אינו בגדר מקור רק שמשם שרשו האמיתי כו'), אין זה מכריח את הבחירה לפי שהידיעה מובדלת בערך ואינה מכרחת אותו בפעולתו וה"ה עושה בבחירתו בכח עצמו כו'. וכשם שהוא בידיעה ובחירה, כמו"כ הוא בהביטול שכל הנבראים בטלים מצד בחי' ציור קומה דא"ק אין זה מורגש כלל בנבראים, עד שעם היות שבאמת הוא בטל במציאות מצד הביטול דציור קומה דא"ק, יכול להיות שבבחירתו יהי' להיפך ח"ו ויהי' נפרד לגמרי מאלקות ר"ל. וזהו רק שאינו מורגש הביטול אבל מ"מ הרי הם בטלים עכ"פ כו', וי"ל</p> <p class=bodytext>דביטול זה מועיל עכ"פ שיוכלו לקבל חיות מאלקות כו', וכנודע דהכלי לקבלת החיות מאלקות הוא הביטול דוקא וכמ"ש יראת ה' לחיים דהכלי לחיות הוא יראה וביטול כו' (ולכן גם בקלי' וסט"א בהכרח שיהי' בהם קצת ביטול עכ"פ דקרי לי' אלקא דאלקיא כו'), וע"י הביטול שבהם מצד הציור קומה דא"ק יכולים לקבל קצת חיות עכ"פ מאלקות כו', אך זהו בהעלם לגמרי.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה פעולת המקיפים כללים בעולם, הנה בחי' א"ק שהוא בבחי' ביטול במציאות באוא"ס הרי כל העולמות והנבראים הכלולים בו בטלים באמת במציאות, רק שאינו מורגש כלל בהנבראים, כמו שהידיעה דא"ק אינה מכרחת הבחירה (כשם שידיעתו ית' אינה מכרחת התהוות העולמות בפועל) ותועלת הביטול הוא שיוכל הנברא לקבל חיות מאלקות.</p></p> <p class=bodytext>סא) <span class=cup>וי"ל</span> עוד עפמ"ש בלק"ת בד"ה למנצח על השמינית דבחי' א"ק הגם שלא שייך בו התלבשות בבחי' אור פנימי, מ"מ הארת גילוי זה מוכרח</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיד</div></p> <p class=bodytext>להיות בישראל כו', ובהגהות לשם מבואר שז"ע מה שכנ"י נק' כלה מל' כלתה נפשי שיש בכאו"א מישראל בניצוץ נשמתו ליכלל ולידבק בה' אחד, ואה' זו יש בכח כאו"א מישראל בתמידות, וכמ"ש למען יזמרך כבוד ולא ידום קארי תדיר ולא שכיך, ואפי' בפחותי ערך וע"ה יש בחי' זו רק שאינה בהתגלות מורגשת בנפשם תמיד רק מוסתרת בבחי' מקיף שומר עליהם מלמע', ולכן יש בכח כאו"א מישראל למסור נפשו על קדה"ש בלי שום טעם ודעת השגת אלקות רק בבחי' אמונה היינו שהיא מקיפו מלמע' מן השכל כו' (ועמ"ש בלק"ת בהביאורי' דוידעת פ"ג בענין שהאמונה נק' עטרה כו'), ושרש האמונה בנש"י הוא משום דמזלי' חזי כו', וזהו בשרש הנשמה למע' דהתקשרותה באלקות הוא משום דמזלי' חזי ורואה אמיתות אחדות ה' ע"כ א"א לה להיות נפרד ח"ו (וצ"ל דאין זה ענין ההתקשרות עצמית של הנשמה בעצמות א"ס שזהו מפני שמושרשים בעצמות כו' וכמ"ש במ"א), אך למטה ה"ז בא בבחי' אמונה כו' (ומבו' במ"א דתוקף האמונה פשוטה שבנש"י הוא משום דמזלי' חזי שה"ה רואה אמיתות הדבר כו'). וי"ל דשרש האמונה הוא עוד למע'</p> <p class=bodytext>מבחי' מזלי' כו', שהרי בראי' יש ג"כ חילוקי מדרי' וכמ"ש במ"א, וי"ל דכמו"כ גם בהא דמזלי' חזי יש חילוקי מדרי' כו', משא"כ האמונה ה"ז בכולם בשוה לפי שנמשך ממדרי' עליונה יותר כו', ומזה הוא כח קדה"ש שיש בישראל וגם בחי' האהבה מוסתרת שיש בכאו"א בהעלם ליכלל ולידבק כו'. וע"ז יש בחירה בכ"א מישראל להוציאה בהתגלות מהסתירה שיאיר גם בשכלו ומוחו ובלבו, והוא בחי' כלה כלות הנפש לשרשה ומקורה בלבו ונפשו ובמאודו ממש כו', וזהו מהארת בחי' א"ק שיש בבחי' מקיף בנש"י להיות בבחי' כלות הנפש ולמסור נפשו כו', והיא בהעלם בנש"י וביכולתו להביא זה מההעלם אל הגילוי כו' (ועמ"ש בלק"ת שם דהארה זו היא מבחי' פנימיות א"ק והיא בנש"י דוקא להיות שישראל עלו במח', דפי' עלו במח' היינו בבחי' עליונה שבמח', והוא שבמחה"ק דא"ק עלו בבחי' הפנימיות ונמשכה הארה משם לכאו"א מישראל כו', והביטול דוכל קומה לפניך תשתחוה הנ"ל י"ל שזהו בבחי' חיצוניו' א"ק שיש ביטול זה בכל הנבראים ואינו בהם בבחי' הרגש כלל כו'). ועוד יובן ענין הארת בחי' א"ק שבכאו"א מישראל</p> <p class=bodytext>שהו"ע הקדמת נעשה לנשמע וכדאי' במשנה דברכות למה קדמה שמע לוהא"ש בכדי שיקבל עליו עומ"ש תחלה ואח"כ יקבל עליו עומ"צ, וידוע דקבלת עומ"ש הו"ע הביטול לא"ס בעל הרצון לרצות כל מה שהוא רצונו ית' בקיום המצות כו'. וזהו"ע הקדמת נעשה לנשמע דנשמע הוא לקבל גילוי הרצונות פרטים וא"כ הביטול הוא אל הרצון, ונעשה קודם לנשמע הוא הביטול לאוא"ס בעל הרצון כו', והוא שמקבל עליו ביטול הרצון בכלל שיהי' לו רצון בכל אשר ישמע מהקב"ה כו'. ועם היות דקבעומ"ש הוא לא בבחי' התגלות הרצון שז"ע קבלת עול שהוא בבחי' כח נעלם כו', והקבלה היא לעשות בפו"מ לא דוקא מה שרוצה כ"א גם אם יכבד עליו הדבר אין בזה שום תירוץ ולא שום מניעה ועיכוב כלל כו', הנה באמת הוא כח נעלם, אבל מ"מ הרי יש בזה רצון והו"ע קבלת עול מלכותו ית' ברצון כו', רק שאינו בהתגלו' הרצון בבחי' יציאה מהדרגה, אבל יש בזה רצון חזק ותקיף בנפש כו'. דענין התגלות הרצון הוא בהתפעלות בנפש וביציאה מגדר כלים ובקבעומ"ש אין בזה יציאה מהדרגה כו', ואפי' בקבעומ"ש דר"ה שהוא בהתגלות הרצון אין זה בהתפעלות בנפש כ"א הוא בבחי' מסירה ונתינה בכל עצמותו שמוסר ונותן כל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קטו</div></p> <p class=bodytext>עצמו ומהותו לאלקות והוא בגילוי בנפשו כו', דקבעומ"ש דכל השנה אינו בגילוי בנפש וקבעומ"ש דר"ה הוא בגילוי בנפשו, אבל אין זה בבחי' יציאה מגדר כלים כו', ומ"מ הרי הקבעומ"ש דר"ה הקבלה היא ברצון חזק בנפש כו'. וידוע ג"כ דבעבודת עבד יש בזה תענוג מה שמשלים רצון האדון כו', וזהו"ע שמחה של מצוה דבקיום המצוה בפו"מ צ"ל בזה שמחה, וכמ"ש תחת אשר לא עבדת כו' בשמחה ובטוב לבב כו', ועם היות דעבודה בשמחה היא בכוונת המצות מפני שבאופן עבודה זו הוא יודע ומרגיש שעושה איזה דבר וגם ממשיך בזה גילוים בעולם וגילוים בנפשו דמשו"ז הוא השמחה כו', משא"כ בקבעומ"ש אין בו ההרגש שעושה איזה דבר בעבודתו, וגם אין כוונתו בזה להמשיך גילוים בעולם וכ"ש להמשיך גילוים בנפשו רק לעשות רצה"ע לבד כו', מ"מ יש בזה שמחה מזה שמשלים את הרצה"ע כו'. וכמו עד"מ אדם פשוט כשמשלים רצון דאדם גדול ה"ה בשמחה גדולה מזה, וכמו"כ הוא השמחה בקיום המצות מה שמשלים את רצה"ע כו'. ולמע' מזה הוא שמתענג בהתענוג שיהי' להאדון כו', והיינו שמתענג בהתענוג שלמע' דנח"ר לפני</p> <p class=bodytext>שאמרתי ונעשה רצוני כו', דהתענוג שלמע' זהו תענוג שלו כו' וכמ"ש במ"א ועמשית"ל פקע"ד, הרי דבקבעומ"ש יש בזה רצון ותענוג כו', ומה שנק' קבלת עול אין זה שהוא רק בדרך עול והכרח כ"א מה שזהו בדרך נתינה ומסירה (איבער גיגעבינקייט) לא ע"פ טעם ודעת כ"א מה שמוסר א"ע להיות עבד כו', דענין הנתינה והמסירה (דיא זאך פון איבער גיגעבינקייט) יש ג"כ במשפיע ומקבל או באוהב ונאהב, שהמקבל או האוהב מוסר עצמו אל המשפיע או הנאהב, אך זהו ע"פ טו"ד דהמקבל מפני שמקבל השפעה מהמשפיע כמו השפעת השכל וכה"ג וההשפעה טוב לו, הרי נעשה הקירוב באופן כזה שמוסר עצמו אליו כו', וכמו"כ באוהב ונאהב שזהו מצד ידיעתו בהעילוי שלו ה"ה מתקרב אליו ומוסר עצמו כו'. משא"כ ענין העבדות הוא שלא מצד הידיעה בעילוי האדון ולא מצד ההשפעה שמקבל ממנו כו' (שהרי עבדא בהפקירא ניחא לי', שכן הוא גם ברוחניו' שלא טיב ההשפעה הוא שפועל עליו כו'), כ"א הוא נתון ומסור ונתון אליו רק משום העבדות שקיבל עליו להיות לו עבד כו', וזהו שנק' קבלת עול לשלול שאין זה מצד הטו"ד רק</p> <p class=bodytext>משום עול העבדות שקיבל על עצמו כו'. אבל באמת יש בזה רצון ותענוג כו' (רק שג"ז אינו בהגילוים כ"א בהעצם כו' כנ"ל), רק דענין קבעומ"ש הוא שלא יהי' מניעה ועיכובים כלל אפי' בהדברים שלא יש לו רצון בהם והם היפך רצונו, אך זהו מדרי' תחתונה בעבדות והו"ע עבד כנעני שאין לו שום רצון ועושה רק מצד עול האדון שעליו כו', אבל אמיתית ענין קבעומ"ש הוא שיש לו רצון ותענוג בעבודתו רק שאין זה לצורך עצמו כו' כנ"ל. וכח זה הוא בנש"י מפני שמושרשים בבחי' א"ק כו', דהנה א"ק נק' רעוא דכל רעוין בחי' רצון לרצון כו', ומשם נמשך בנש"י כח זה בבחי' ביטול הרצון לרצות כל מה שהוא רצונו ית' כו'. וז"ע ויכתוב משה מוצאיהם למסעיהם, דמוצאיהם הוא מל' וכמוצא מים כו', והוא מקור נש"י כמו שמושרשים בא"ק כו', ומשה שהוא שושבינא דמלכא המשיך בנש"י משרשם ומקורם כמו שהן בעצמות אוא"ס ב"ה בחי' פנימיות א"ק כו', ועמ"ש בלק"ת ע"פ זה, ושם דההמשכה היא למסעיהם שיוכלו להתעלות מלמטלמ"ע בבחי' בכל מאדך כו'. וי"ל דהכח נעלם להיות קבעומ"ש הנ"ל יש בעצם בנש"י (וי"ל</p> <p class=bodytext>שזהו מירושה מהאבות וכענין האהבה מוסתרת שיש בכאו"א בירושה לנו מאבותינו כו', ועמ"ש בסש"ב פי"ח וי"ט), ומה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קטז</div></p> <p class=bodytext>שהמשיך משה הוא שיהי' התגלו' הרצון הו"ע אהבה דבכל מאדך בכח ההמשכה משרשם ומקורם כו' (וממ"ש בהבי' שם נר' שזהו הביטול דקבעומ"ש כו').</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> גם מהארה דא"ק הוא הכח למס"נ על קדה"ש, גם בחי' האהמ"ס, ובבחירתו יביאה לגילוי במוח ולב שז"ע בחי' כלה כלות הנפש (והוא מפנימיות א"ק ובנש"י דוקא), גם י"ל דמשם הוא כח הביטול דהקדמת נעשה לנשמע שהוא הביטול לבעהר"צ, והו"ע קבעומ"ש, והגם שזהו בהעלם מ"מ ה"ז בתוקף גדול, ויש בזה שמחה מזה שמשלים רצה"ע, ומהתענוג שלמעלה, ונק' קב"ע מפני שהוא הנתינה והמסירה לא ע"פ טו"ד (ולא כמו במשפיע ומקבל שזהו מצד הידיעה והקבלה), והו"ע מוצאיהם למסעיהם.</p></p> <p class=bodytext>סב) <span class=cup>וכ"ז</span> הוא במקיף דא"ק דמ"מ יש לו שייכות אל העולמות הגם שהוא בבחי' מקיף הרחוק כו', וע"כ נמשך משם איזה הארה בגילוי בנשמות כו'. אבל בחי' טה"ע שזהו בחי' העיגול הגדול שלפני הקו, הגם שזהו ג"כ בבחי' מקיף לעולמות אחר הצמצום כו', אין לזה שייכות אל העולמות ואינו נמשך מזה הארה בגילוי כו'. אמנם ידוע דשרש הכלים הוא מבחי' האו"מ דוקא, וכמ"ש בע"ח דהתהוות הכלים הוא ע"י הכאת או"מ באו"פ, ועיקר שרשן הוא מהאו"מ וכמ"ש מזה בתו"א בהבי' הב' דיביאו לבוש מל', וזהו שהכלי היא עגולה דשרשה הוא מהאו"מ כו' וכמ"ש במ"א. ולפ"ז י"ל דכח הביטול של הכלי הוא מהאו"מ מבחי' העיגול הגדול כו'. דהנה האור פנימי הוא בבחי' התלבשות בגילוי בהכלים ופועל ביטול בהכלים כו', שהרי הכלים הם בבחי' מציאות והאור הוא בבחי' אין כו', רק שיש חילוקי מדרי' באור בחי' או"מ ואו"פ כו', אבל כללות ענין האור הוא בבחי' אין כו', וע"כ האור פועל הביטול בהכלים כו' שיהיו ג"כ בבחי' אין כו' (ועמשית"ל פ'). אך הכח בהכלים להיות בהם בחי' הביטול ע"י האור,</p> <p class=bodytext>ועוד זאת שהביטול יהי' באופן כזה בבחי' ביטול בעצם מהותם שיתייחדו באוא"ס ב"ה, זהו מבחי' המקיף דטה"ע שרש ומקור הכלים כו', והביטול של הכלי מגיע למעלה מהביטול של האור כו'. והענין הוא עפמ"ש במ"א על מאמר הפדר"א גבי אילו של יצחק פשט האיל את ידו ונגע בטליתו של אאע"ה כו', ומבו' שם דאברהם הוא בחי' גילוי הקו וכמ"ש מי העיר ממזרח דא"ת העיר אלא האיר והוא בחי' גילוי הקו דשרשו מת"ת הנעלם כו' וכמ"ש במ"א, וטליתו של אברהם הוא בחי' העיגול הגדול שלפני הקו כו', וע"י העקידה דיצחק שהוא מסירת הגוף בפו"מ שנעשה קרבן כו', עי"ז פשט האיל כו' ונגע בטליתו של אאע"ה שהגיע בבחי' המקיף דעיגול הגדול כו'. דהנה ידוע דמסירת הגוף מגיע למעלה יותר ממסירת הנפש, וכמ"ש במ"א בענין ויתהלך חנוך את האלקים ואיננו דזהו שנכלל בבחי' האין האמיתי דעצמות אוא"ס ע"י ביטול גופו דוקא כו', ובד"כ המס"נ שבגוף דוקא מגיע הרבה יותר מהמס"נ שמצד הנשמה כו', ובפרט בהביטול הגוף באופן כזה שמתאחד ממש עם האלקות, וכמו בחנוך ואלי' שגופם נעשה גוף אלקי כו'. וי"ל</p> <p class=bodytext>שזהו ג"כ מעלת הקרבנות מה שהבשר והחלב הגשמי נכלל באש שלמעלה כו', וכה"ג הוא בתענית שהחלב ודם נכלל באלקות כו', וזהו מעלת יוה"כ בעינוי הגוף שמגיע למעלה מהתשובה כו' וכמ"ש במ"א. והביטול הזה שהגוף מתאחד באלקו' י"ל שזהו מגיע</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיז</div></p> <p class=bodytext>בבחי' המקיף הכללי כו'. וזהו דלעתיד שיהי' אז גילוי בחי' המקיף הכללי, וכידוע בענין יהללו שמו במחול דשמו הוא בחי' הקו ומחול הוא בחי' העיגול הגדול הסובב ומקיף כו', ולעתיד יהי' חיבור ב' המדרי', וכמ"ש במ"א דלעתיד יהי' הקו גם בקצהו התחתון נוגע ודבוק בהאוא"ס הסובב מתחת העולמות כו', ועי"ז יהי' ע"י הקו גילוי בחי' אוא"ס הסובב ממש כו', ועמ"ש מזה בד"ה יו"ט של ר"ה, רנ"ט. וע"כ יהי' היתרון דלעתיד מה שהגוף יהי' אלקות שזהו ע"י גילוי בחי' מקיף הכללי כו', ומגיעים לזה ע"י ביטול והתאחדות הכלים דוקא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם מבחי' טה"ע הוא שיש כח הביטול בהכלים, ושיתבטלו בעצם מהותם, דשרש הכלים הוא מהאו"מ, וע"כ מסירת הגוף דוקא מגיע בבחי' עצמות אוא"ס, ולעתיד שיהי' ע"י הקו גילוי בחי' העה"ג שלפני הקו, יהי' הגוף הגשמי אלקות.</p></p> <p class=bodytext>סג) <span class=cup>והנה</span> ב' המדרי' דטה"ע וטה"ת הם בחי' מקיפים כללים לעולמות, ויש ג"כ מקיפים פרטים והו"ע כתר דאצי' שזהו בחי' רצון להאציל האצי', וכן כתר דברי' לברוא עולם הבריאה עד כתר דעשי' שהוא בחי' רצון פרטי לעולם העשי' כו'. והענין הוא דהנה הרצון הפשוט שבאוא"ס שלפה"צ הגם שזהו מה שעלה ברצונו ית' להאציל ולברוא כו', ובפרט בחי' מחה"ק דטה"ת שהיא בבחי' שייכות אל העולמות (שהרי הרצון פשוט שלפני הצמצום הגם שזהו רצון על כל מה שנתהווה ושיער בעצמו בכח כל מה שעתיד להיות בפועל כו', הרי אין העולמות שם בבחי' מציאות כלל וכלל, משא"כ במחה"ק דא"ק הרי נתהוו במח' זו כו'), מ"מ הרי במח' זו הכל עדיין בבחי' העלם ובבחי' התכללות לגמרי עד שעומדים כולם בהשוואה לגמרי כו'. וכנודע דבא"ק הרי אצי' ועשי' הן בהשוואה ממש כו', והוא משום ב' דברים הא' י"ל דכמו שהן בא"ק האור והגילוי שוה בכולם, הגם שאח"כ בהתהוותם בפועל הרי רחוק מאד ערך העשי' לגבי האצי', דבאצי' מלובש אוא"ס שמאיר בגילוי בכלים דאצי' ואיהו וגרמוהי חד כו', ובי"ע הם</p> <p class=bodytext>נפרדים כו', מ"מ כמו שהן בא"ק י"ל שהאור בהם בשוה כו'. דכשם שאחר שנתהוו הרי מחה"ק דא"ק סובב ומקיף את כולם בשוה דעיגולי א"ק הם מתחת לעשי' כו', כמו"כ בהתכללותם במחה"ק קודם שנתהוו ה"ה כולם בשוה בבחי' האור והגילוי כו'. וכמו בהתגלות הכחות העצמיים הרי אור הנפש מאיר בכולם בשוה, הגם שהם מחולקים בעצם מדריגתן כו' וכמשנת"ל פכ"ב, ומכ"ש דכשהן כלולים בהעצם שמאיר בהם האור בכולם בשוה, וכמו"כ בהעולמות והספי' כמו שהן כלולים בא"ק מאיר בכולם האור בשוה כו' (והנה אחר שנתהוו הרי באצי' מאיר בגילוי קצת עכ"פ משא"כ בעשי', וכמו הרצון שבמוח ה"ה מאיר בגילוי עכ"פ כו' וכמ"ש במ"א וית' לקמן בעזה"י, הנה זהו עיקרו בבחי' הרצון הפרטי כו', וענין המח' שבמוח הוא בגילוי וברגל בהעלם י"ל שזהו בחי' היושר דא"ק כו'). והב' לפי שבמחה"ק דא"ק הן בבחי' העלם לגמרי, שאינן בבחי' מציאות דבר להיות בבחי' התחלקות המדרי', לפי שכולם כלולים ממש בבחי' מח' זו בבחי' בלתי מציאות ניכרת כלל כו', ועמ"ש מזה בד"ה יו"ט של ר"ה, רס"ו, איך שבא"ק הן בבחי' פשיטות מהגדרה לגמרי כו', וכמשנת"ל פי"ט בהע"ס הגנוזות באוא"ס שלפני הצמצום, כמו"כ בהספי' והעולמות כמו</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיח</div></p> <p class=bodytext>שכלולים בא"ק כו' (ומשו"ז יכולים כולם לקבל את האור בשוה כו'). וע"כ בכדי להיות התהוות העולמות בפועל ובבחי' עולמות מחולקות במדריגתן, צ"ל רצון פרטי לכל עולם בפרט כו'. והמשל בזה הוא כמו אדם הבונה איזה בנין הרי תחלה הוא הרצון על הבנין בכלל, ועם היות שברצון זה כבר נמצא איך יהי' הבית בציור החדרים והעליות והפתחים וחלונות וכן בהעצים והאבנים ועפר כו', מ"מ הרי כ"ז אינו ניכר עדיין ברצון בדרך פרט כ"א הוא הרצון על הבית בכלל כו', ואח"כ כשבא לפועל יש רצון פרטי לכל חדר ועלי' ולכל דבר בפרט כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למעלה דבחי' מחה"ק הוא המח' והרצון על העולמות בכלל שכולם שם בהעלם עדיין, ואח"כ נמשך רצון פרטי לכל עולם בפרט כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש והי' כי תבא אל הארץ אשר ה' אלקיך נותן לך, דהנה ארץ הוא ל' רצון וכמארז"ל למה נק' שמה ארץ שרצתה לעשות רצון קונה כו', והו"ע הרצון פשוט שבנפש כו', ועז"א אשר ה' אלקיך נותן לך דהתגלות הרצון פשוט זהו שנותנים מלמע' כו', וז"ע נחלה דהיינו בחי' מקיפים שבנפש, וכמ"ש נחלה עבר על נפשינו כו' וכמ"ש במ"א. אמנם בכדי לבוא לבחי' רצון פשוט צ"ל תחלה העבודה שע"פ טו"ד וזהו כי תבא אל הארץ כו', דהנה אית רצון ואית רצון, אית רצון שע"פ טו"ד, ואית רצון שלמע' מטו"ד, וצ"ל תחלה הרצון שע"פ טו"ד ועי"ז נעשה כלי לגילוי הרצון שלמע' מטו"ד כו'. וזהו"ע התפלה שהיא ההתבוננות בפסוד"ז וברכות ק"ש כו', דפסוד"ז הו"ע ההילולים והתשבחות דבריאת והתהוות העולמו', וברכות ק"ש ההתבוננות בביטול המלאכים, ובק"ש ביטול הנשמות בהשגתם באלקות וכמש"א שמע ישראל כו', דכ"ז הוא העבודה שע"פ טו"ד ועי"ז בא בשמ"ע להביטול שלמע' מטו"ד כו', וכידוע שהתפלה נק' סולם שמוצב ארצה היינו העבודה שע"פ טו"ד וראשו מגיע השמימה בבחי' המקיפים</p> <p class=bodytext>שבנפש כו', וזהו מה שה' אלקיך נותן כו'. אמנם ענין וירשתה הוא ירושת הארץ מהז' עממין, דבעבודה הוא בירור הז"מ דנה"ב בבחי' אתהפכא חשוכא לנהורא שעי"ז יורשים אורות דתהו שלמע' מתיקון כו', והוא שמגיעים אל האור מקיף ע"י ביטול החומריות דוקא כו', דשרש החומריו' הוא מהכלים וע"י שפועל בעצמו ביטול החומריות נעשה תיקון וביטול הכלים למעלה, שזה מגיע להאו"מ דטה"ע כו' כמשנת"ל. וידוע ההפרש בין ירושה למתנה דמתנה יש לה הפסק וירושה אין לה הפסק, דהנה האה' שע"פ טו"ד חולפת ועוברת אחר התפלה וממילא חולף ועובר גם האה' שלמע' מטו"ד, שהרי הכלי לזה היא האהבה שע"פ טו"ד, וכאשר נפסקה אה' זו ממילא נפסקה גם האה' שלמע' מטו"ד כו', אבל ירושה שהוא ע"י בירור הנה"ב בבחי' אתהפכא אין לזה הפסק כו'. והנה ב' מדרי' אלו דמתנה וירושה שניהם הם בבחי' מקיף כו', אמנם ענין וישבת בה הוא שיהי' בבחי' פנימיות והיינו שהמקיף יאיר בפנימיות וע"ד לע"ל שיהי' התחברות האו"מ ואו"פ כו' כנ"ל. ובעבודה הו"ע התורה שאחר התפלה דתורה הוא בחי' או"פ ובתורה שאחרי התפלה</p> <p class=bodytext>מאיר המקיף בפנימיו' כו', דהרי העבודה בבחי' אהבות הנ"ל והעבודה דבירור וזיכוך הנה"ב הרי כ"ז הוא בתפלה, רק שבתפלה הוא בבחי' מקיף ובתורה ה"ז בא בבחי' פנימי כו'. וזהו בכללות השנה וכמו"כ בדרך פרט באלול ור"ה ויו"כ וחה"ס, דהנה בר"ה הוא קבעומ"ש שזהו בבחי' גילוי אור עצמיות הנפש וכמשנת"ל דכן הוא למע' שמאיר אז</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קיט</div></p> <p class=bodytext>גילוי העצמיות וכמ"ש חשף ה' את זרוע קדשו כו', וכן התשובה דר"ה היא בחי' תשובה עילאה והו"ע והרוח תשוב אל האלקים אשר נתנה שזהו בהתגלות עצמיות הנשמה כו'. וההכנה לזה הוא באלול בבחי' תשובה תתאה, שהיא היציאה מן הרע כשמתמרמר על ריחוקו מאלקות בפרטי מחדו"מ שלו, שעי"ז הוא היציאה מן הרע כו', ה"ז הכנה לתשו"ע דר"ה כו', דתשו"ת זהו בכח כאו"א לבוא לזה בכח עצמו, דכשם שהעבודה שע"פ טו"ד היא בכח עצמו כמו"כ תשובה תתאה היא ג"כ בכח עצמו, דכאשר הוא ממארי דחושבנא בפרטי הענינים שלו ומתמרמר בנפשו מאד ע"ז (אז עס ווערט עם באמת ניט גוט פון דיא אלע ענינים שלא לה' המה ובפרט בענינים ההפכים לגמרי כו', דמרירות אמיתי הו"ע עקירת הרצון כו'), ה"ה עושה הסכם חזק בנפשו שלא יהי' עוד כזאת ולא ישוב לכסלה עוד כו'. שהזמן המסוגל לזה הוא בימי אלול, ובפרט בימי הסליחות דאז צריך לפשפש במעשיו ולהתמרמר עליהם ולעשות הסכם חזק על להבא כו', שעי"ז הוא היציאה מן הרע כו'. ועי"ז נעשה כלי לתשו"ע דר"ה, שזהו ע"י הגילוי העצמיות מלמע' כמ"ש חשף ה' כו'</p> <p class=bodytext>שעי"ז הוא גילוי עצמיות הנפש כו'. ואח"כ ביו"כ מאיר גילוים נעלים ביותר שזהו ע"י עינוים דיוה"כ במיעוט החלב והדם, שעי"ז מאיר בחי' המקיף דטה"ע וכמ"ש כי בענן אראה, אראה בעצמותו, והוא ע"י הענן דוקא ענן הקטרת שהו"ע בירור הרע דנה"ב בבחי' אתהפכא כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא בבחי' מקיף. ואח"כ בסוכות מאיר המקיף בפנימי, שז"ע בסוכת תשבו שיהי' בבחי' התיישבות בפנימיות כו'. וזהו בכסה ליום חגינו דכל ההמשכות דר"ה ויו"כ עיקר הגילוי שלהם הוא בסוכות והיינו שאז מאיר בבחי' פנימיות כו'. וזהו והי' כי תבא אל הארץ, דארץ הוא בחי' הרצון פשוט שבא בבחי' נתינה מלמע', רק שצ"ל כי תבא אל הארץ בהעבודה שע"פ טו"ד שזהו בכח עצמו והיא הכלי כו'. וע"ז אמרו בספרי עשה מצוה שבשכרה תכנוס לארץ היינו העבודה דתפלה בהתבוננות באלקות, שזהו בכח עצמו ויגיעתו לבא להאהבה שעפ"י טו"ד, ועי"ז ה' אלקיך נותן לך האהבה רבה שלמע' מטו"ד כו'. ועוד זאת שיהי' ירושת הארץ ע"י הבירור דנה"ב שעי"ז נמשך גם בחי' המקיף דטה"ע כו', וישבת בה הוא בעסק התורה שאחר התפלה שהאו"מ מאיר בפנימיות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה בהמקיפים כללים הנ"ל, הרי כל הספי' והעולמות הן בבחי' התכללות לגמרי, הן בבלתי מציאות במהותן ומדריגתן והן בהגילוי ששוה בכולם, וע"כ צ"ל רצון להתהוות כל עולם, ועד"מ רצון כללי ורצון פרטי. וע"פ הנ"ל ית' פסוק והי' כי תבוא.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>