בס"ד. ש"פ נצבים, תער"ב
קכ
אתם נצבים היום כולכם לפני ה' אלקיכם ראשיכם שבטיכם כו', וידוע דבכ"מ שנא' היום קאי על יום דר"ה, וכמו"כ מה שנא' כאן היום קאי ג"כ על ר"ה, דבר"ה נצבים כולם לפני ה'. וצ"ל מהו"ע דבר"ה דוקא נצבים כולם לפני ה' כו'. והנה נצבים הוא ל' נפעל שנפעלים מלמע', וצ"ל מה"ע שנש"י נפעלים מלמע' כו'. גם צ"ל מה שמפרט פרטי המדרי' שבנש"י, ראשיכם שבטיכם זקניכם כו', והלא אומר תחלה כולכם כו', ולמה צריך לפרט כל המדרי' בפרט כו'. ולהבין כ"ז יש להקדים משנת"ל דאוא"ס הבל"ג שבא בבחי' מקיף לעולמות יש בזה ב' בחי' מקיפים בחי' מקיף הכללי ומקיף הפרטי, דמקיף הכללי (שאחר הצמצום) הוא בחי' מחה"ק דא"ק ומקיף הפרטי זהו בחי' כתר דאצי' כו'. דהנה מחה"ק דא"ק הגם שכולל הכל מ"מ לא הי' אפשר להיות מזה ההתהוות בפועל כי במחה"ק כל העולמות הן בהשוואה כו'. ונת' דההשוואה היא בב' ענינים, הא' בהגילוים די"ל דכמו שהן בא"ק מאיר בעשי' בשוה כמו באצי' כו', והב' שהן שם בבחי' מציאות בלתי ניכרת וממילא ה"ה שם כל העולמות בלי התחלקות כלל כו'. ובכדי שיהי'
מציאות העולמות ובהתחלקות צ"ל לזה רצון פרטי בכל עולם כמו שהוא כו', וז"ע בחי' כתר דאצי' שזהו רצון פרטי לעולם האצי' כו'.
סד) ועוד יובן מה שצ"ל רצון פרטי לעולמות דהגם דמחה"ק דא"ק כוללת כל העולמות, מ"מ צ"ל רצון פרטי לעולמות כו'. דהנה ידוע שיש ב' בחי' רצון, והיינו גם בהרצון שלמע' מהטו"ד יש ב' מיני רצונות (והן בחי' רצון הנעלם ורצון הגלוי או כח הרצון ורצון כו'), הא' הוא רצון ממש דהיינו כשיחפוץ באיזה דבר עד שתמשך נפשו אליו ממש ויטה לדבר ההוא להדבק אליו ולהשיגו כו', שז"ע הרצון שהוא ההטי' וההמשכה לאיזה דבר כו', ואין זה משום איזה טעם והשגה שהטעם יהי' סיבת הרצון שלולא הטעם לא ירצה בזה, רק מה שמצד עצמו הוא רוצה ונמשך לזה כו' (ובודאי יש בזה איזה כוונה פנימית, אבל גם הכוונה אין זה בבחי' טעם והשגה כו'. דהנה יש רצון שהוא למע' מהכוונה לגמרי ואין בזה שום כוונה כלל והוא רצון עצמי שמצד העצמות ממש, וכמו עד"מ רצון האב אל הבן או רצון הבן אל האב שהוא רצון עצמי בלי שום כוונה כו', שלפעמים ה"ז בא בהתגלות שנמשך ומשתוקק מאד בגעגועים גדולים, והוא רק מצד העצם היינו לפי שהוא עצמו ומהותו ואין בזה שום כוונה כלל כו', ואינו
נוגע בזה כלל איכות האב או הבן איך דהוא כו', והתגלות הרצון הזה הוא שהעצמי ממש נמשך ונתגלה בזה כו'. והדוגמא מזה למע' הוא בהרצון עצמי דעצמות א"ס בנש"י שזהו רק מפני שמושרשים בעצמותו ית', וכמ"ש רק באבותיך חשק ה' גם קודם מ"ת כו', שזהו הרצון בנש"י עצמן מפני שמושרשים בעצמות כו'. וז"ש לא מרובכם מכל העמים כו', פי' דלא משום העילוי שבנש"י משו"ז הרצון בהם כו', דמ"ש לא מרובכם אין הכוונה על הריבוי בכמות, שהרי הריבוי בכמו' אינו טעם על אהבה, אלא הכוונה היא על הריבוי באיכות ובמעלה, והיינו דלא משום ריבוי העילוי שבנש"י חשק ה' בהם, רק מצד עצמם שהן מושרשים בעצמות דמשו"ז יש בהם רצון עצמי ממש כו'. דהנה יש ג"כ רצון שהוא בתוקף גדול והוא כשהרצון הוא בענינים נעלים והו"ע