המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. ליל ב' דר"ה, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/18/index.htm">בס"ד. ליל ב' דר"ה, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. ליל ב' דר"ה, תער"ג</h3><div class=pageno>קכז</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>זה</span> היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון, זה היום קאי על היום דר"ה שנק' תחלת מעשיך. ולכאו' אינו מובן, והלא ר"ה הוא יום וא"ו למע"ב דבכ"ה באלול נבה"ע ור"ה הוא יום וא"ו, וכן מובן ממש"א זכרון ליום ראשון דר"ה אינו יום ראשון שהוא יום ו' שבו נברא אדה"ר, וא"כ מפני מה נק' תחלת מעשיך. וגם צ"ל מה"ע שהיום דר"ה הוא זכרון ליום ראשון כו'.</p> <p class=bodytext>סח) <span class=cup>והנה</span> היוצא מכל משנת"ל הוא דבכללות השתל' יש ב' מדרי' אור פנימי ואור מקיף, דבשרש הראשון באוא"ס שלפה"צ שרש האו"פ הן הע"ס הגנוזות באוא"ס ב"ה, דענינם הוא להאיר את העולמות שזהו מה ששיער אוא"ס בעצמו להאיר במדה וגבול כו'. וכמו שהן באוא"ס שלפה"צ הן בבחי' פשיטות לגמרי לפי שאינן בבחי' מציאות ניכרת כלל ה"ה בבחי' פשיטות ובבחי' התאחדות והתערבות כו', וע"י הצמצום נמשכו להיות ספירות פרטיות להיות ספי' החכ' בפ"ע ובינה בפ"ע כו'. וז"ע שהקו שהוא האור שנמשך אחר הצמצום ה"ה קו העשוי מנקודות היינו הספי' פרטיות כו', ומ"מ גם כמו שהן בהקו ה"ה בבחי' בלי מה ובבחי' פשיטות כו', רק כאשר מתלבשים בהכלים דע"ס דאצי' ה"ה נעשים בבחי' מציאות דבר מה כו', שהרי הכלים הם בבחי' מהות ומציאות דבר, נעשים עי"ז האורות ג"כ בבחי' מציאות דבר, וה"ה בבחי' התחלקות מעלה ומטה במעלתן דהיינו בבחי' ריבוי ומיעוט האור והגילוי כו', וגם בעצם מדריגתן שהחכ' היא בבחי' מעלה</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכח</div></p> <p class=bodytext>בעצם מדריגתה לגבי בינה וכן המוחין לגבי המדות כו'. להיות דבשרשן הן להאיר בבחי' מדה וגבול, ומ"מ הן בבחי' פשיטות לגמרי, הנה באמצען דהיינו בחי' הקו למעלה מאצי' מתגלה בחי' הפשיטות שבהם, ובסופם דהיינו בהתלבשותן בכלים דאצי' באים בבחי' מציאות דבר ובבחי' הגבלה והתחלקות כו', והיינו שמתגלה בחי' הגבלה שלהם כו'. וכמו"כ יש בזה התחלקות בעולמות שהע"ס דאצי' אינן כמו הע"ס שלמעלה מאצי', וכן הע"ס דבריאה לגבי אצי' כו'. אמנם האו"מ בשרשו הוא בחי' האוא"ס שהוא בבחי' גילוי מן העצם שאין ענינו להאיר את העולמו' כ"א בבחי' גילוי מן העצם שהגילוי הוא מעין העצם, וע"כ נק' א"ס שהוא בבחי' פשיטות ממש ובבחי' בלי גבול כו'. וע"כ על עצם האור מצד הפשיטות שלו אינו שייך בו שם כלל, רק בבחי' התפשטו' האור שייך שם רצון להיות שענין הרצון הוא רק גילוי העצם כו', וכאשר הוא בבחי' רצון ה"ה בבחי' מקיף עכ"פ לעולמו' כו' אבל אין בו התחלקות, וכמו שהרצון פועל בכל הכחות והאיברים בשוה ברגל כמו בראש, כמו"כ במקיף הוא בכל העולמות בשוה כו'. ונת' דמ"מ</p> <p class=bodytext>להיותו בבחי' מקיף הרי יש לו שייכות אל הפנימי ע"כ יש בזה מקיפים כללים ומקיפים פרטים כו', דמקיפים הכללים הן בחי' טה"ע וטה"ת, דטה"ע זהו בחי' העיגול הגדול שלפני הקו שסובב כללות ההשתל' דקו כו', וטה"ת זהו בחי' מחה"ק שסובב ומקיף ג"כ כללות ההשתל' אחר הצמצו' כו'. ומקיפים פרטים הן הכתרים שבכל העולמות כתר דאצי' שהוא הרצון להאציל האצי' וכתר דברי' הרצון לברוא כו'. ומה שצריכים מקיפים פרטים הוא לפי שבהמקיף הכללי הרי הכל שם בהשוואה עשי' כמו אצי', די"ל ששווים שם גם בבחי' האור והגילוי ובד"כ הם לא בבחי' מציאות ניכרת להיות בהם התחלקות כו', וע"כ צריכים רצון פרטי לכל עולם בפרט כו'. וגם שהרצון כללי הוא רצון נעלם עדיין בבחי' הסכם והחלט לבד כו', והכתרים הן בחי' רצון גלוי כו', וז"ע כתר דאצי' שהוא בחי' רצון גלוי להאציל אצי' כו'. וגם דא"ק הוא בבחי' א"ס עדיין, וע"כ בכדי שיהי' התהוות ע"ס צ"ל רצון פרטי כו', והמקיפים פועלים בעולם, דבחי' העה"ג שלפני הקו הוא שנותן כח הביטול בהכלים. ולעתיד שיהי' גילוי בחי' העה"ג, יהי'</p> <p class=bodytext>הגוף הגשמי אלקות, ובזה דבכל קומה דא"ק לפניך תשתחווה הנה כל הנבראים הכלולים בא"ק בטלים לאוא"ס ב"ה, ומבחי' פנימיות א"ק נמשך הארה בנש"י והוא הכח דמס"נ על קדה"ש שבכאו"א, וגם מה שנק' בשם כלה בחי' כלות הנפש, וגם הביטול דהקדימו נעשה לנשמע, ומבחי' כתר דאצי' הוא בחי' האהמ"ס ורעו"ד, ובחי' הרהורי תשובה שנופלים פתאום, וגם משארז"ל אכל בי עשרה שכינתא שרי' כו',</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> תוכן הענין דיש שרשי האורות דאו"פ באוא"ס שלפני הצמצום, והוא מה שאוא"ס שיער בעצמו להאיר במדה וגבול, והן הע"ס הגנוזות, ושם הן בבחי' אחדות ממש, וע"י צמצום נמשכו ספי' פרטיות בהקו בבחי' נקודות שהן ג"כ בבחי' פשיטות, ובהכלים הם בבחי' מציאות, ויש בהם מעומ"ט במעלתן ומדריגתן, והאו"מ בשרשו הוא בחי' גילוי העצם בבחי' א"ס ממש, ומ"מ יש מקיפים כללים ופרטים, מקיפים הכללים הוא בחי' טה"ע שלפני הצמצום וטה"ת בחי' מחה"ק שאחר הצמצום, ומקיפים פרטים הן בחי' הכתר של כל עולם, וכל המקיפים פועלים למטה.</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>קכט</div></p> <p class=bodytext>סט) <span class=cup>והנה</span> כשם דכתר דאצי' הוא רצון פרטי ורצון גלוי לעולם אצי' כמו"כ כתר דברי' הוא רצון פרטי וגלוי להתהוות עולם הברי' כו', דתחלה הי' הכל כלול במחה"ק דא"ק שעלו שם כל העולמות וההשתל' והכל הי' בהשוואה כו', ואח"כ נמשכו רצונות פרטיות לכל עולם בפרט והו"ע כתר דברי' וכתר דיצי' עד כתר דעשי' שזהו רצון פרטי לעולם העשי' כו'. וזהו שאנו אומרים בברכת יוצר אלקי עולם ברחמיך הרבים רחם עלינו אדון עוזינו צור משגבינו מגן ישעינו משגב בעדינו, דאדון עוזינו הוא בחי' המקיף דמל' דאצי' כמו שהוא באצי' ואח"כ צור משגבינו מגן ישענו כו' הן ג' מקיפים דג' עולמות בי"ע כו'. וביאור הענין הוא, דהנה אי' בזהר בהתחלתו בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו בטה"ע כו', ופי' בריש הורמנותא דמלכא הוא בתחלת רשות ורצון המלך כו', דהנה עצמות אוא"ס הרי אינו בבחי' רצון עדיין, כי בחי' הרצון הגם שהוא בבחי' גילוי העצם והוא בבחי' א"ס (שלמע' מהע"ס שהן להאיר בבחי' מדה וגבול כו'), מ"מ ה"ז ענין פרטי דהיינו רצון כו'. והגם שאין זה כח פרטי, היינו</p> <p class=bodytext>שאינו מהות כח בפ"ע, שהרי כל ענין הרצון הוא רק הטיית והמשכת העצמיות כו'. וכמשנת"ל פמ"ט ההפרש בין הרצון לכל הכחות, דכל הכחות הן מהות כחו' בפ"ע שאינן העצמיות דהנפש, וכמו כח השכל שהוא מהות כח בפ"ע שאינו הנפש עצמו וכן כח החסד וכה"ג, ועם היות שהנפש הוא המשכיל היינו שהוא משכיל ע"י כח השכל שבו שאין זה עצמיות שלו כו', אבל הרצון אינו מהות כח בפ"ע כ"א הוא הטיית והמשכת העצמיות דנפש לבד כו'. וכמו"כ הוא הדוגמא למע' דענין הרצון הוא רק המשכת העצמות כו', מ"מ הרי העצמות למע' מזה ואינו בגדר רצון בעצם. וכמשנת"ל פנ"ו דעצם האור הוא בבחי' א"ס ממש שאינו שייך בו שם רצון, והרצון הוא רק בבחי' התפשטות האור כו', ובפרט בחי' התגלות הרצון שהוא המשכת הרצון באיזה דבר אין זה שייך בעצמות כו'. ובאמת באוא"ס בכלל אינו שייך ענין דבר כלל ולא ענין המשכה באיזה דבר, דלפני הצמצום הרי הכל הוא בבחי' התכללות בעצמותו לא בבחי' המשכה כו' (וכמ"ש במ"א בענין אתה הוא הוי' לבדך כו'), וא"כ מה שאנו אומרים המשכת העצמות והתגלות הרצון הרי אין זה</p> <p class=bodytext>המשכה והתגלות ממש (כי הכל הוא בעצמותו גופא) ולא לאיזה דבר מה כו'. מ"מ גם מה ששייך לומר בהאור א"ס אינו שייך בעצמות כו' (היינו גם בעצמות האור כו'). וז"ע בריש הורמנותא דמלכא דהיינו שמבחי' העלם עצמותו ית' שלמע' מגדר רצון בא לידי רצון כו', והוא ענין א' עם מ"ש בע"ח דטרם שנאצלו הנאצלים הי' אור עליון פשוט כו', דהכוונה במ"ש טרם שנאצלו הנאצלים הוא טרם שעלה ברצונו ית' להאציל כו', והוא בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מבחי' רצון כו', וכשעלה ברצונו הפשוט להאציל זהו בחי' הורמנותא דמלכא שבזהר. וזהו דבהתחלת פסוד"ז, דכללות ענין פסוד"ז מדבר בענין בריאת והתהוות העולמות, הנה בהתחלת פסוד"ז אומרים ברוך שאמר והי' העולם, ונודע דאמירה היא בלב היינו במח' ורצון כו', ומה הי' אמירה זו הוא שיהי' ענין נבדל מעצמותו והוא שיהי' העולם כו'. ומ"ש והי' העולם הוא ל' עתיד שבודאי עתיד להיות כי ההוא אמר בעצמו ולא יעשה לבוא לגילוי גמור כו' (וי"ל מ"ש והי' ע"פ מ"ש במ"א דוהי' אותיו' הוי' רק שאותיו' ו"ה קודמים לאותיות י"ה, דאותיות ו"ה הי'</p> <p class=bodytext>מורה אצלם על השמחה, וכמ"ש במד"ר איכה ע"פ היו צריה לראש לא אמרית וי אלא וה אמרי, והיינו שזהו השמחה שיתגלה לעתיד</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קל</div></p> <p class=bodytext>מה שישמח ה' במעשיו ע"י הבירורים שנתבררו בעשי' דוקא כמ"ש בלק"ת בד"ה ה' לי בעוזרי. וזהו ג"כ ענין והי' העולם להיות דפנימי' הכוונה בהרצון שבהתהוות העולמות הוא שיהי' עבודת הבירורים למטה, שעי"ז נשלמה הכוונה דנתאווה הקב"ה להיות לו דירה בתחתונים כו', וע"כ אומר והי' העולם דהיינו השמחה העליונה כבי' שיהי' ע"י התהוות העולמות שזהו פנימיות הרצון כו'. וזהו והי' ו"ה קודם שהיא ל' שמחה. גם נודע מ"ש במד"ר ריש מג"א דוהי' מורה על השמחה שזהו שמחה הנ"ל, וה"ז ע"ד מה שאמרו במי נמלך בנשמותיהן של צדיקים דהיינו מה שעלה לפניו ית' שיהיו צדיקים שיקיימו תומ"צ למטה שעי"ז הוחלט הרצון דברה"ע כו', כמו"כ הו"ע והי' שבהרצון להתהוות יש בו פנימי' הרצון שזהו השמחה כבי' בעבודת הבירורים כו'. גם י"ל דידוע דזו"נ יש להם שרש גבוה יותר מחו"ב דז"א בעתיקא אחיד ותליא כו', וגם בחי' המל' שרשה ברדל"א למע' מהט"ס כמ"ש בע"ח, וזהו והי' ו"ה קודמים לי"ה כו'. ובד"כ זהו ג"כ מה ששייך לבירורים, וכנודע דהבירורי' למטה (דהיינו בדרך מלמטלמ"ע כו') הן</p> <p class=bodytext>הבירורים דבחי' מל' בכח הארת ש' מ"ה דז"א כו' וכמ"ש במ"א, וזהו דבשרשם הקדום ו"ה קדום כו'). או והי' שמיד נתהווה כי מיד שעלה ברצונו הפשוט גליף גליפו כו' (ומ"מ האמירה שאמר והי' העולם ה"ז למע' עדיין מבחי' גליפו הנ"ל וכמשי"ת). וענין רשות ורצון הוא שהרצון אינו הכרחי ח"ו. דהנה מה שעלה ברצונו ית' שיהי' ענין נבדל מעצמותו הוא מצד היכולת שבעצמו' כו', וכידוע דהתהוות היש הוא ביכולת העצמות דוקא וכמ"ש באגה"ק ד"ה איהו וחיוהי חד דא"ס עצמותו ומהותו שמציאותו מעצמותו ואינו עלול מאיזה עילה שקדמה לו ח"ו, הוא לבדו בכחו ויכולתו להוות יש מאין ואפס המוחלט ממש בלי שום עילה וסיבה אחרת קודמת ליש הזה כו', ובחי' היכולת שבעצמות להוות יש מאין זהו סיבה להיות עלה ברצונו כו' (ואין זה היכולת שבעצמות היא בבחי' סיבה ח"ו אל הרצון כו', ור"ל שהיכולת והרצון אינו בבחי' סיבה ומסובב כו', אך מבחי' היכולת בא בחי' הרצון כו'). ומאחר שהיכולת הוא סיבת הרצון ממילא אין הרצון הכרחי ח"ו, שהרי זהו ענין היכולת שאינו מוכרח, דדבר הכרחי אין זה</p> <p class=bodytext>יכולת וכל ענין היכולת הוא שאינו מוכרח בהדבר כו'. וז"ע רשות ורצון שהרצון הוא בבחי' רשות כו', וכמ"ש בשל"ה שער האותיות אות רצון שעלה ברצונו ב"ה לברוא את העולם ברצונו הטוב בנדבה בלי הכרח כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וכמו"כ יש כתר דברי' ויצי' ועשי', והו"ע צור מגן ומשגב ג' מקיפים, ויקדים מ"ש בזהר בריש הורמנותא דמלכא, והוא דמבחי' העלם העצמות שאינו בגדר רצון בא לכלל רצון בעצמותו, וזהו שאמר והי' העולם אמירה ברצון שיהי' עולם שהו"ע עליית הרצון להאציל ולברוא, ופי' והי' השמחה מענין הבירורים שעלה בעצמותו, במי נמלך, גם הוא שרש ו"ה שלמעלה מי"ה, וענין רשות ורצון היינו שהרצון בבחי' רשות כי הוא בא מבחי' היכולת שבעצמותו להוות.</p></p> <p class=bodytext><span class=cup>עי"ן)</span> והנה הרצון הזה הוא רצון כללי שאין בו עדיין ענינים פרטיים כלל, וז"ש ברוך שאמר שהוא בחי' אמירה אחת לבד כו', והגם שבהכרח לומר שהרצון (גם קודם ההשערה) כולל בעצמו כל מה שיתהווה כו', הנה זהו בהעלם לגמרי בהרצון הכללי ואינם ניכרים הפרטים כלל גם לא לעצמו כו' (דבד"כ בחי'</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלא</div></p> <p class=bodytext>האוא"ס שלפני הצמצום הוא בבחי' גילוי לעצמו לבד כו', וכשמדברים בפרטי המדרי' שבאוא"ס הנה בחי' רצון הנ"ל הוא בעצמותו גופא בחי' האור השייך אל הזולת כו' וכמ"ש במ"א ועמשנת"ל פט"ז, אך בד"כ מה שלפני הצמצום הכל הוא לעצמו עדיין כו', וע"כ בבחי' הרצון הפשוט שאינם ניכרים הפרטים עדיין היינו שאינם ניכרים עדיין גם לעצמו כו'). וזהו ענין ברוך הוא שהוא המשכת ההעלם אל הגילוי והיינו שזה שיש בהעלם בהרצון יבוא לידי גילוי לעצמו כו', והו"ע ההשערה בכח כל מה שעתיד להיות כו'. ועז"א בריש הורמנותא דמלכא גליף גליפו דהחקיקה הו"ע ההשערה כו', וכ"ז באוא"ס שלפה"צ ואינו שייך עדיין שיהי' התהוות העולמות, דגם בחי' ההשערה בכח הכל הוא באוא"ס שאינו בערך ההתהוות עדיין כו' (דגם בבחי' האורות דנת"ל פט"ז ופכ"ז דשרשי האורות שזהו ההשערה להאיר בבחי' מדה וגבול ושזהו שרש בחי' ממכ"ע, מ"מ ה"ז בבחי' סובב לגבי הקו כו' וכמ"ש במ"א, והיינו שזהו בבחי' הבדלה בערך מבחי' הקו כו', וכ"ש דבבחי' הכלים הרי בחי' ההשערה שבאוא"ס שלפני הצמצום היא בבחי' הבדלה</p> <p class=bodytext>בערך כו', שהרי בכלים ריחוק הערך דהכלים לגבי שרשם ומקורם הוא יותר מבאורות, דבאורות הרי גם האור כמו שהוא בגילוי בבחי' מציאות אור הרי אינו בבחי' מציאות ממש, דכללות האור ה"ה בבחי' אין כו' וכמשנת"ל פי"ד דמה שהאור נעשה בבחי' מציאות ה"ז מ"מ ע"י הכלי כו'. וא"כ ריחוק הערך דהאור לגבי שרשו ומקורו אינו גדול כ"כ כמו בכלים שהן בבחי' מהות ומציאות דבר, ושרשי הכלים שהן אותיות הרשימו שז"ע גליף גליפו כו', הרי אינו בבחי' מציאות דבר כלל וכלל כו', וע"כ נת"ל פ"י די"ל דהכלים לגבי שרשם ומקורם שלפני הצמצום הן באין ערוך לגמרי כו'. וא"כ מובן דבחי' ההשערה בכח אינו בערך ההתהוות כו'. אמנם כאן מדברים בהאוא"ס הבל"ג והיינו אור הא"ס המשער כו', דידוע דקודם הצמצום הי' האוא"ס מאיר בגילוי ממש באותיות הרשימו כו', והאור הא"ס לא מיבעי כמו שהוא בבחי' הרצון הפשוט (טרם ההשערה כבי') שאינו בערך ההתהוות, אלא גם כמו שהוא בבחי' ההשערה אינו בערך ההתהוות כו'). ובכדי שתהי' ההתהוות הי' צ"ל הצמצום באוא"ס שהוא בבחי' סילוק האור כו' (ועמשנת"ל</p> <p class=bodytext>פכ"ח) (וידוע שע"י סילוק האור נעשה אותיות הרשימו בבחי' מציאות כו' וכמ"ש במ"א). וזהו שאחר ברוך הוא שזהו בחי' ההשערה שלפני הצמצום או' ברוך אומר ועושה שהוא בחי' האמירה השייך לעשי' ופועל ההתהוות, והוא בחי' הרצון ומחה"ק דא"ק, שזהו ג"כ בכללות ההשתל' וכמא' צופה ומביט כו', רק שזהו לאחר הצמצום וע"כ הוא בחי' הרצון השייך לפועל כו'. וזש"א ברוך אומר ועושה דבתחלה אומר שאמר סתם מפני שאינו שייך עדיין לעשי', רק או' שאמר והי' העולם שהוא הרצון להיות דבר נבדל כו' אבל אינו שייך לעשי' עדיין כו', וכאן או' אומר ועושה שיש לזה שייכות לעשי' כו'. אך גם אמירה זו היא בבחי' מח' ורצון עדיין שז"ע אומר ועושה דאמירה היא בלב כו'. אמנם ברוך גוזר ומקיים הוא בחי' הגזירה בדבור להיות קיום הדבר, וכמו עד"מ מלך שגוזר אומר בדבור להיות כך וכך שבודאי יהי' הדבר, משא"כ כשהוא במח' לבד יוכל להיות שלא יבוא עדיין לפועל כו', או שיומשך עוד זמן הרבה כו', אבל כשגוזר בדבור ודאי יהי' הדבר תומ"י כו'. ועד"ז הוא הדוגמא למע' במש"א גוזר ומקיים הוא שבא לידי דבור שזהו בחי' יצי' דכללות שהוא בחי' ההתגלות מא"ק כו'. וי"ל ע"פ משנת"ל פס"ה וס"ו דמחה"ק</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלב</div></p> <p class=bodytext>דא"ק הוא בבחי' הסכם לבד עדיין ולא בבחי' רצון ממש, והיינו דבמדרי' שאחר הצמצום הנה בחי' א"ק הוא רק בבחי' הסכם ואינו מוכרח עדיין להיות התהוות המציאות בפו"מ כו', ולכן מה שנתהווה בבחי' א"ק שהרי כשעלה במח' מיד נתהווה כו', ה"ז לא בבחי' מציאות עדיין וכמ"ש בע"ח דכלים דא"ק הן רק בחי' שרש נשמות דגופות כו'. אבל בבחי' הדבור שזהו בחי' יצי' דכללות נתהווה מיד דהיינו כמ"ש בע"ח שער העקודים דהתחלת הכלים הוא בעקודים כו', ועם היות שהיא רק בבחי' כלי אחד מ"מ הרי זה בחי' כלים כו'. ואח"כ ברוך עושה בראשית הוא בחי' עשי' דכללות דהיינו עולם האצי' שנק' עשי' ע"ש בחי' הכלים דאצי' שהן בבחי' מציאות דבר כו' וכמ"ש במ"א. וזהו עושה בראשית בחי' החכ' שנק' ראשית לפי שהיא ראשית ההשתל' והיא בחי' עשי' לגבי אוא"ס וכמ"ש כולם בחכ' עשית שהחכ' היא בחי' עשי' כו', ופי' עושה בראשית הוא מה שהחכ' היא בחי' עשי', ומה שע"י החכ' הוא עשיית והתהוות העולמות בפו"מ וכמ"ש בראשית ברא בחוכמתא ברא כו', וכתיב בחכ' יבנה בית כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> והנה בהרצון הנ"ל אינם ניכרים הפרטים גם לא לעצמו כבי', וע"כ שיער בעצמו מה שעתיד להיות והו"ע גליף גליפו. וזהו ברוך הוא, וג"ז אינו בערך שיהי' מזה ההתהוות דלפני הצמצום הרי גם בבחי' ההשערה הי' גילוי אוא"ס הבל"ג, וע"י הצמצום בחי' סילוק האור נתהווה בחי' מחה"ק דא"ק שזהו ג"כ אמירה במח' רק ששייך לפועל, וזהו אומר ועושה, ולהיות שזהו בבחי' הסכם בלבד, הי' אח"ז התגלות הרצון שז"ע גוזר ומקיים והוא בחי' יצי' דכללית, ואח"כ עושה בראשית בחי' עשי' דכללית.</p></p> <p class=bodytext>עא) <span class=cup>נמצא</span> שיש כאן ה' מדרי' בחי' הרצון הפשוט שז"ע בריש הורמנותא דמלכא שבמדרי' זו לא יש עדיין פרטים כלל גם לא בבחי' גילוי לעצמו כו', ומה שגליף גליפו בטה"ע הוא בבחי' התגלות הפרטים אבל הוא לעצמו עדיין כו', והוא באוא"ס שלפני הצמצום כו', ואח"כ ג' מדרי' לאחר הצמצום והן בחי' בי"ע הכללים כו'. ובד"כ זהו בחי' נר"ן וח"י דבחי' הרצון הפשוט להיות שאין בו מדרי' פרטים גם לעצמו זהו בחי' יחידה כו', ובחי' ההשערה בכח הוא בחי' חי' וכנודע דבחי' חי' הוא שיש לזה שייכות אל הפנימי כו'. וכמו בבחי' כתר דאצי' בפרט בחי' חי' זהו בחי' חיצוניו' הכתר שנקרא ריש ומקור לנאצלים ויש שם התכללות הע"ס וכידוע בענין מאה שנה כו', אך הספי' דשם הן בבחי' חקיקה כו' וכמ"ש בלקו"ת בהביאור דאם בחקותי ובהבי' דזאת חקת התורה. ובחי' בי"ע הן ג' מדרי' נר"נ כו'. ובכ"א מהה' מדרי' אומר ברוך שהוא בחי' ההמשכה, להיות דבחי' העצמות הוא למע' גם מבחי' הרצון הפשוט שהוא בחי' הארה לבד כו' (וכמשנת"ל פס"ט), עז"א ברוך שאמר כו' להיות המשכת האמירה</p> <p class=bodytext>והרצון הפשוט כו' דהיינו שמבחי' עצמות א"ס ב"ה שקדוש ומובדל לגמרי מגדר עולמות, יהי' המשכת בחי' הרצון הפשוט וההמשכה מההעלם כו'. והענין הוא דהנה תחלת הבריאה הי' מצ"ע מצד כי חפץ חסד הוא ואח"כ באתעדל"ת תליא מלתא, ועז"א ברוך שאמר להיות המשכת הרצון כו'. והגם דהאור והחיות חיצוני של העולמות (שזהו בכלל בחי' יחוד חיצוני דאו"א כו') נמשך מעצמו גם בלי אתעדל"ת וכמ"ש במ"א שזהו הכריתות</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלג</div></p> <p class=bodytext>ברית דנח וכמ"ש עוד כל ימי הארץ כו', מ"מ ג"ז צריכים להמשיך ע"י עבודה כו'. שז"ע ר"ה שצריכים להמשיך בחי' הרצון לעולמות בשרש הראשון, וכמש"א זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון בתחלת כל ההשתל' באוא"ס שלפה"צ בחי' הורמנותא דמלכא כו', להיות דבר"ה חוזר כל דבר לקדמותו וה"ז כמו תחלת הבריאה וכמ"ש מרשית השנה חסר א' שהאור והחיות מסתלק למע' כו'. והגם דסילוק האור דר"ה הוא ג"כ רק בפנימיות אבל חיצוניות החיות נשאר כו', דמשו"ז העולם הוא בקיומו כו' וכמ"ש במ"א, הנה באמת האור והחיות הוא במיעוט מאד בליל א' דר"ה עד תקיעת שופר דז"ע בחי' דורמיטא דז"א שהאור הוא במיעוט מאד כו', וממשיכים אור וחיות חדש ע"י תקיעת שופר וט' ברכות דמוסף דר"ה כו'. וכן הוא בכל יום דלילה הוא זמן החשך ובחי' סילוק האור ונשאר רק מעט חיות, והו"ע השינה בבחי' קיסטא דחיותא כו', דתרעין דג"ע אסתימו בלילה דכל ההשפעות בעולם הוא מג"ע ובלילה תרעין דג"ע אסתימו כו' וכמ"ש בתו"א ד"ה והבדילה הפרוכת בפ' לך לך, ובכל יום צריכים להמשיך מחדש כו', והעיקר הוא</p> <p class=bodytext>להמשיך תוס' אורות להיות הגילוי למטה כו'. וזהו ג"כ ענין המשכת הרצון למלוכה דר"ה, דמה שבר"ה נמשך רצון לעולמות הוא ע"י המשכת הרצון למלוכה שממשיכים בר"ה, וענין המלוכה הוא להיות גילוי אור למטה כו', דפעם הראשון מלוכה שנא' בתורה הוא גבי קרי"ס כמ"ש ה' ימלוך לע"ו והרי בקרי"ס הי' גילוי אוא"ס למטה כו'. וזהו ג"כ ענין המשכת המלוכה דר"ה, וכנודע ההפרש בין מלוכה לממשלה כו', דמה שאנו מבקשים מלוך על העולם בכבודך כו' הוא שיהי' גילוי המלוכה כו'. דע"פ סדר השתל' הרי האור מתמעט ממדרי' למדרי' עד שלמטה הוא בחי' חשך והעלם והתגברות הישות כו', וע"ז הוא העבודה להמשיך תוס' אור להיות למטה גילוי אור כו'. וע"ז הוא ירידת הנשמות למטה וכמ"ש נר הוי' נשמת אדם כי להיות עוה"ז הוא עולם השפל והחשך עב כפול ומכופל וצריך להרבות בנרות להאיר את החשך, וע"כ ברא אלקים את האדם שהוא נר המאיר הארת ש' הוי' בבחי' גילוי להאיר את העוה"ז להיות אתהפכא חשוכא לנהורא. ועז"נ והי' ברכה, ברכה בקרב הארץ שהוא בחי' ההמשכה להיות הגילוי למטה כו', והיינו</p> <p class=bodytext>שע"י שממשיכים האור בגילוי בנפשם ע"י ההתבוננות שמתבוננים באלקות, וההתבוננות היא בהעמקת הדעת שלא תהי' בבחי' מקיף לבד כ"א שיהי' נרגש בפנימיות, שאז יגיע הדבר לעצמות נקודת נפשו ויתעורר בהתעוררות אמיתי שיהי' חפצו באמת באלקות, ולא ירצה כלל להיות בחשכת החומריות דנה"ב רק רוחו ונשמתו אליו יאסוף בבחי' התאחדות באלקות כו'. ועי"ז הוא מברר ומהפך ג"כ חשכת העולם ולהיות גילוי אלקות בעולם כו', דגם את העולם נתן בלבו שהעולם נתון בלבו של אדם שע"י שממשיך הגילוי בנפשו ויצא מחשכת הנה"ב כו' (ובזה יש ב' אופנים או שיצא מהחשך היינו שע"י הגילוי בנפשו ה"ה למע' מעניני החומרים שעי"ז נחלש החומריות דנה"ב כו', או שע"י הגילוי בנפשו פועל בהנה"ב גופא לצאת מן החשך, והיינו שבההתבוננות מבין גם השכל הטבעי את הענין האלקי, ובהתעוררות המדות דנה"ב מתעורר גם הנה"ב בבחי' רצוא ואהבה לאלקות כו'. וזהו עיקר העבודה ותכלית הכוונה וכמ"ש ואהבת כו' בכל לבבך בשני יצריך כו', ועי"ז פועל בעולם להיות אתהפכא חשוכא לנהורא שיהיו הדברים התחתונים כלים לאלקות כו'). וזהו ברוך שאמר והי' העולם, פי' להיות שאמר והי' העולם בבחי' ברוך וגילוי בלב האדם</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קלד</div></p> <p class=bodytext>והיינו שמההתבוננות דשאמר והי' העולם יהי' ההתפעלות בלב כו', וכן ברוך הוא שבחי' הוא יהי' בבחי' גילוי בלב שיהי' הלב מתפעל כו'. וכ"ז הוא ע"י תוס' אור מלמע' שז"ע ברוך שאמר להיות בחי' אמירה זו בבחי' תוס' אור משרשה ומקורה בחי' עצמות א"ס ב"ה, שעי"ז יהי' הגילוי למטה בנה"א ובגילוי בעולם להאיר את החשך כו', ועי"ז אח"כ ההמשכה מבחי' עצמות א"ס ב"ה בחי' ישת חשך סתרו בחי' העלם העצמות שלמעלה מבחי' אור כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ועפ"ז</span> יובן מש"א זה היום תחלת מעשיך, פי' תחלת מעשיך היינו עיקר הכוונה דתכלית הכוונה בבריאת והתהוות העולמות הוא להמשיך גילוי אור אין א"ס למטה, וזה נשלם ע"י העבודה דנשמו' ישראל כנ"ל. וזהו זה היום דר"ה יום ברוא אדם הראשון הוא תחלת מעשיך שזהו עיקר הכוונה בברה"ע שממשיכים בחי' גילוי אוא"ס למטה כו'. וזהו זכרון ליום ראשון, יום ראשון הוא התחלת כל ההשתלשלות בחי' הרצון לעולמות בחי' הרצון הפשוט כו', ולהיות דבראש השנה ממשיכים בחי' הרצון למלוכה שזהו מבחי' עצמות אור אין סוף ב"ה, ה"ז זכרון ליום ראשון דבחי' רצון הנ"ל שהוא בחי' חיצוניות ואינו בערך בחי' העצמות, ע"כ צריכים ע"ז זכרון כו'. ומכל מקום נמשך הזכרון ע"ז דעל ידי הרצון למלוכה נמשך הרצון לעולמות ושיהי' בבחי' גילוי אור כו'. וזהו זה היום דר"ה יום ברוא אדה"ר הוא תחלת מעשיך עיקר הכוונה כו', דבכ"ה באלול נבה"ע הוא בחי' חיצוניות הרצון, אבל פנימיות הרצון הוא בנשמות ישראל וזה ממשיכים בר"ה והוא זכרון ליום ראשון בחי' הרצון שבעולמות ויהי' בגילוי כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> נמצא יש ה' מדרי' בחי' רצון הפשוט, ובחי' גליף גליפו, והן בחי' יחידה וחי', כי ההשערה יש לה מ"מ שייכות אל העולמות, וג' מדרי' לאחר הצמצום והן נר"ן, וברוך שאמר הוא שיומשך מן העצמות להיות בחי' אמירה ורצון, כי עכשיו באתעדל"ת תלי' מילתא, והעיקר להמשיך בחי' פנימיות הרצון שעי"ז יהי' הגילוי למטה, וזה"ע המשכת הרצון למלוכה בר"ה, וע"ז הוא ירידת הנשמה להאיר חשך העולם ע"י העבודה בהתבוננות ואהוי"ר להאיר חשך הנה"ב. ובזה יובן מש"א זה היום דר"ה בריאת האדם תחלת מעשיך עיקר הכוונה, זכרון ליום ראשון הוא הרצון על העולמות.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>