בס"ד. ליל ב' דחה"ש, תער"ב
ח
עוטה אור כשלמה נוטה שמים כיריעה, וצ"ל שייכות הענינים דעוטה אור ונוטה שמים זה לזה. ולהבין זה, יש לה"ק משנת"ל בהמשל דכחות הנפש שבאים בבחי' פנימי' באברי הגוף שכל כח יש לו כלי מיוחדת שהכח מתלבש ומתגלה ומתאחד בו, וע"כ לפי אופן האברים הוא פעולת והתגלות הכחות כו'.
ה) והדוגמא מכ"ז יובן למעלה בבחי' ציור אדה"ע דהגם שאין לו דמות הגוף ולא גוף כו', מ"מ הרי כתיב ועל דמות הכסא דמות כמראה אדם עליו כו' שאין זה בבחי' עצמות אוא"ס ב"ה (דמה שאמרו אין לו דמות כו' העיקר קאי על בחי' עצמות אוא"ס שלמעלה מאצי', דז"ע דמות הגוף וגוף שהקשה בשל"ה מאחר שאין לו דמות הגוף ממילא אין לו גוף, ומה צ"ל אין לו גוף כו'. ומבו' במ"א התי' ע"ז דדמות הגוף הוא בחי' בי"ע שנק' כדמותינו כו', וגוף הוא בחי' אצי' וכמא' וכמה גופין תקינת לון כו', שכ"ז אינו שייך בעצמות אוא"ס ב"ה), כ"א בהאורות וגילוים דאוא"ס שנמשך בע"ס דאצי' כו'. וגם באצי' ה"ז למעלה מבחי' הגבלה, וכנודע דע"ס דאצי' אין סוף להתפשטותן ונק' ג"כ ע"ס בלי מה כו', וכדאי' בס"י מדתן עשר שאין להם סוף שגם כמו שהן בבחי' מדה ושיעור דעשר בבחי'