המשך תער"ב - חלק ראשון - בס"ד. שמע"צ, תער"ג

<body> <span id="Label1"> <div class=breadcrumbs> <a target=_parent href=http://www.chabadlibrary.org/index.htm>דף הבית</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/index.htm">ספרי כ"ק אדמו"ר מוהרש"ב נ"ע </a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/index.htm">המשך תער"ב</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/index.htm">חלק ראשון</a> > <a href="http://www.chabadlibrary.org/maharshab/terav/1/22/index.htm">בס"ד. שמע"צ, תער"ג</a> </div> <table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> <p class=bodytext><h3>בס"ד. שמע"צ, תער"ג</h3><div class=pageno>קנח</div></p> <p class=bodytext></p> <p class=bodytext><span class=cup>ביום</span> השמיני עצרת תהי' לכם, וצ"ל והלא שמע"צ הוא רגל בפ"ע למה נק' יום השמיני דהיינו שמיני לחג, דלכאו' הי' צריך לחשוב אותו על ימי החודש, כמו כל המועדים שבחדש זה כמו שנא' באחד לחדש ובעשור בו ובחמשה עשר בו כו', וכמו"כ הי' צריך לחשוב שמע"צ ג"כ בימי החדש ומפני מה נק' יום השמיני כו'. גם צ"ל מה שהקרבן דשמע"צ הוא פר אחד איל אחד ולא כמו כל יומי החג שהקריבו הרבה פרים שהי' התחלה מי"ג פרים עד שבעה פרים כו' ובשמע"צ רק פר אחד כו'. ובמדרש אי' משל למלך שאמר לאוהבו בא ונגלגל אני ואתה במה שנמצא כו' והו"ע מ"ש לכם דוקא כו', וצ"ל מה"ע אני ואתם דוקא. ולהבין כ"ז צריכים להקדים משנת"ל דהאו"מ אין בו התחלקות דבשרשו באוא"ס שלפני הצמצום הוא האור שבבחי' גילוי העצם שהוא בבחי' א"ס וע"כ גם כמו שנעשה בבחי' מקיף לעולמות הוא בבחי' א"ס דהגם שיש בזה מקיפי' כללים ומקיפים פרטים אין בזה התחלקות כו'. ונת"ל דלכאו' יש סתירה לזה ממ"ש בע"ח דבעיגולים יש ע"ס וגם מבו' בע"ח שיש בעיגולים מעלה ומטה היינו עיגול עליון ועיגול תחתון</p> <p class=bodytext>כו'. ונת' דמה שיש מעלה ומטה בעיגולים אין זה סותר לעיקר הענין דעיגולים אין בהם התחלקות, דבחי' מעומ"ט שבהם אין זה שמחולקים בעצם מדריגתן כ"א בבחי' הגילוי לבד דהיינו בבחי' ריבוי ומיעוט כו', וענין ריבוי ומיעוט אין התחלקות גם באו"פ וכ"ש בהאו"מ, מפני שהמיעוט יש בו בהעלם כל האור דבחי' ריבוי ובפרט בהאו"מ שבהמיעוט יש גם בחי' התוקף כמו בבחי' הריבוי כו'.</p> <p class=bodytext>פג) <span class=cup>ומעתה</span> צ"ל מ"ש בע"ח דבעיגולים יש ע"ס עיגול הכתר ועיגול החכ' כו', ולכאו' זהו בחי' התחלקות מאחר ששייך בהם השמות דכח"ב ה"ז לכאו' התחלקות בעצם מדריגתן כו', וכאשר בעיגולים באמת לא יש התחלקות איך שייך שם ע"ס כו'. אך הענין הוא דהנה נת"ל (ד"ה נשא) דבאוא"ס שלפני הצמצום שלמעלה מהע"ס הגנוזות והיינו באוא"ס הבלי גבול שייך ג"כ ספירות, לפי שהוא בחי' אור וגילוי עכ"פ, וכל גילוי הוא ע"י ספירות, רק ששם אין מספר לספירות.</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קנט</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>ונת'</span> שם דהיינו שגם הספירות הן בבחי' בלי גבול, דמאחר דהפשיטות הוא סיבת הספי' אין קץ, וכמא' אנת הוא חד ולא בחושבן דלפי שהוא חד בעצם ע"כ הספי' הן לא בחושבן כו', ממילא הספירות גופא הן ג"כ בבחי' פשיטות כו'. ולכאו' א"מ איך הוא ספי' בבחי' פשיטות והלא הספי' הן בחי' הגבלה ואיך הוא ספי' בבחי' פשיטות כו'. ולהבין זה צ"ל תחלה מהו שם ספירה, והנה בפרד"ס שע"ח פ"ב הביא כמה פי' בשם ספי', הא' ל' מספר וז"ל ויש שפי' בל' מספר כי המספר מבעלי הגבול ואע"פ שאינם בעלי גבול, בערך שרשם הפשוט בעלי גבול הם ובערך פעולתם אלינו עכ"ל. והנה כללות ענין המספר הוא רק התגלות הדבר שהרי ע"י המספר לא נתחדש שום דבר בגוף ומהות הדבר הנספר ולא במספרו, דכמו שהי' קודם שנספר כן הוא בלי שום תוס' וגרעון לאחר שנספר, רק שבא המספר מהעלם לידי גילוי כו', וז"ע המספר בע"ס דאצי' שהו"ע גילוי מההעלם כו'. והענין דהנה מצד ההגבלה דמספר ר"ל מה שמספר הוא הגבלת הדבר הנמנה שהוא במספר כך וכך כו', הרי זה שייך רק בבי"ע ששם הו"ע ההגבלה ממש כו', וכמו ענין</p> <p class=bodytext>הזמן ששייך רק בבי"ע, אבל באצי' למע' מהזמן הי' הוה ויהי' כא' כו' וכמ"ש במ"א, וכמו"כ הוא בענין המספר דשייך רק בבי"ע כו'. ומ"מ נק' הספי' ע"ש המספר לפי שהמספר הוא גילוי מההעלם, א"כ גם ההגבלה היא רק בבחי' התגלות לבד לא בחי' התחדשות ההגבלה כו', דבבי"ע ההגבלה היא בבחי' התחדשות דהיינו בבחי' מציאות יש ממש כו', אבל בענין המספר מאחר שהוא בחי' התגלות, ע"כ גם ההגבלה שבו אינו הגבלה בבחי' התחדשות כ"א בבחי' התגלות לבד כו'. וע"כ שייך ענין המספר באצי' שז"ע אצי' שאינו התחדשות דבר כ"א רק מהעלם אל הגילוי לבד כו'. והענין הוא דהנה הגבלת המספר שהוא במספר כך וכך היינו עשר ולא תשע כו', הרי גם בשרשי האורות באוא"ס שלפני הצמצום הן בחי' ע"ס, והוא מה שאוא"ס הבל"ג שיער בעצמו להאיר בבחי' מדה וגבול כו' וכמשנת"ל, רק ששם הן בבחי' אחדות לגמרי ובאצי' באו בבחי' התחלקות כו' כמשנ"ת כ"ז באורך. אך גם ההתחלקות דאצי' אינו בבחי' התחלקות ממש וכמשית"ל בענין ל' בחי' שנא' בע"ס דאצי', וא"כ אין זה התחדשות רק בחי' התגלות לבד כו' (גם שהרי</p> <p class=bodytext>הע"ס דאצי' הן בריבוי התכללות עד אין שיעור שזהו מכח הא"ס שבהם כו', וכמ"ש במ"א בענין ריבוי ההתהוות מבחי' המל' עד אין קץ ושיעור שזהו מכח הא"ס שבמל' כו' וכ"ש שכ"ה בבחי' ההתכללות שבספי' כו'). וי"ל דהגבלת המספר הוא ג"ז מה שבאה כל ספי' בהגדרה מוגבלת וכמו הגדרת החכ' והגדרת הבינה כו', אמנם ג"ז הוא רק בבחי' התגלות מההעלם לא בבחי' התחדשות, שהרי גם בשרשם הן בחי' ע"ס הגנוזות, ושם הן בבחי' התאחדות לגמרי ובלתי מציאות ניכרת כלל וכלל, ובאו בהקו בבחי' ספירות פרטיות, ובחי' החכ' שבקו היא אותה החכ' שבא"ס כמשנת"ל, וגם בהקו הספי' הן בבחי' בלי מה, וכשבאו בכלים ה"ה בבחי' מציאות דבר, ומ"מ ה"ה בבחי' פשיטות לגבי ע"ס דכלים כו' כמשנ"ת כ"ז לעיל. וא"כ אין זה בחי' התחדשות רק גילוי ההעלם כו' (ועמשית"ל פ', ואין זה סותר למש"כ דודאי נשלול לגמרי גדר החכ' מא"ס, ומ"מ יש בחי' חכ' שבא"ס, וחכ' דאצי' הוא בבחי' גדר חכ' ומ"מ היא בבחי' חכים ולא בחכ' ידיעא כו'). וזהו ששולל הפרד"ס ענין ההגבלה בע"ס דאצי' דכשאו' דשם ספי' הוא לשון מספר</p> <p class=bodytext>ה"ה שולל ענין ההגבלה בהם, שזהו רק לגבי שרשם הקדום כו', להיות כי ענין המספר הוא הגבלת הדבר ע"כ אומר שזהו רק לגבי</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קס</div></p> <p class=bodytext>שרשם כי ההגבלה ממש שייך רק בבי"ע, והגבלת המספר באצי' אינה הגבלה ממש רק לגבי שרשם הקדום כו' (דהיינו הגבלה שבבחי' התגלות לבד כו'), וכן בערך פעולתם אלינו, וכנודע דהגבול דאצי' הוא רק מה שההמשכה שחוץ לאצי' תהי' בבחי' גבול, אבל באצי' אינו בבחי' גבול עדיין דע"ס דאצי' אין סוף להתפשטותן גם בבחי' הכלים כו' וכמ"ש במ"א, ועיקר ענין המספר באצי' הוא מה שהמספר ענינו הוא רק התגלות מההעלם כו', ומ"מ בהתגלות המספר בא הדבר לידי התחלקות. וזהו שהמספר צ"ל בדבור דוקא, וכמו בספה"ע שלא די במח' כי אם בדבור דוקא, לפי שבמח' הוא בהתכללות עדיין, וגם כשחושב כאו"א בפ"ע אין זה בבחי' התחלקות רק כשסופר בדבור ה"ז בבחי' התחלקות, ע"כ עיקר המספר הוא בדבור דוקא. וכמו"כ הוא למעלה דלמעלה מאצי' הכל הוא בבחי' אחדות עדיין, וכמשנת"ל באורך דהקו הגם שעשוי מנקודות פרטים מ"מ הכל בבחי' אחדות ונק' ע"ס בלי מ"ה כו', ובאצי' באין הע"ס בבחי' התחלקות כו'. וז"ע המספר שהוא בבחי' ההתגלות מההעלם רק שבא בבחי' התחלקות כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> אמנם צ"ל איך שייך כו"ח בעיגולים, אך הענין דגם באוא"ס הבל"ג שייך ספי' אין קץ, והיינו שהספי' גופא הן בבחי' פשיטות, ויקדים מהו שם ספירה, הפרדס מפרש ספירה ל' מספר, ומספר הוא התגלות ההעלם, וכן הגבלת המספר היינו הגבלת ההתחלקות והגבלת ההגדרה, הוא ג"כ רק בבחי' התגלות מהעלם כי ישנו גם בשרשם, ובהתגלות ג"כ אינו בהתחלקות והגדרה ממש כ"א בבי"ע, ומ"מ בהתגלות המספר באין לבחי' התחלקות.</p></p> <p class=bodytext>פד) <span class=cup>ובשעה"כ</span> ע' מספר הימים כ' פי' הרשב"י ע"ה בתי' כי המל' נק' מספר כו', והטעם כי היא חשבון ומספר לימים עליונים, ופי' כי הימים עליונים מתגלים ע"י המדה הזאת המגלה אותם כמו החשבון שהוא הגבלת הדבר הנמנה ומצד הגבול והחשבון מתגלה עכ"ל. והיינו ג"כ כנ"ל שהמספר הוא ההתגלות מההעלם, והוא שהמספר כבר יש בהעלם והמספר הוא רק ההתגלות שלו, ומ"מ הרי קודם שנספר הרי אינו בבחי' מספר עדיין כו', והוא מפני שהמספר הוא הגבלת הדבר שבא בהגבלה והתחלקות, ועי"ז הוא בבחי' מספר, וקודם שנספר הגם שהוא בבחי' מספר בהעלם אינו בבחי' הגבלה והתחלקות עדיין כו'. וז"ע שהמל' נק' מספר הימים דימים עליונים הן המדות העליונות שנק' ימי עולם כנודע, והנה הגם שהן ג"כ בבחי' מספר והן ששה מדות שהן מקור ההשפעה לשית אלפי שני כו', מ"מ ה"ז למעלה מהגבלה והתחלקות עדיין, ובמל' בא בבחי' הגבלה והתחלקות, שעי"ז הוא בחי' הגילוי, וע"כ שם עיקר המספר כו' (וכמו שהזמן עיקרו בבחי' מל' מלך מלך ימלוך ובז"א רק סדר זמנים כו' וכמ"ש במ"א). והיינו שאינו</p> <p class=bodytext>דומה ההגבלה דמל' לההגבלה דלמעלה מבחי' המל', שע"כ עיקר ענין המספר הוא בבחי' מל' דוקא. ויובן זה ע"פ מ"ש בסי' בפי' זכר רב טובך יביעו דפי' רב טובך הו"ע ריבוי היסודות, דטוב הוא בחי' יסוד וכמ"ש אמרו צדיק כי טוב, להיות כי כל השפעה הוא מבחי' היסוד כו', וריבוי היסודות הוא ריבוי הצמצומים שהמשפיע משפיל ומצמצם א"ע לצורך ההשפעה (שז"ע שהיסוד נק' טוב שהוא מה שהמשפיע משפיל א"ע להתקשר אל המקבל ולצמצם א"ע לפ"ע המקבל כו'). וכמו עד"מ בהשפעת</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסא</div></p> <p class=bodytext>השכל מהמשפיע אל המקבל שיש בזה כמה צמצומים, ובד"כ הם ד' צמצומים, צמצום הא' להמציא האור השכל השייך אל המקבל, דהיינו שמאור שכל העצמי של המשפיע יהי' נמצא האור שכל השייך אל המקבל, וכידוע דהשכל העצמי של המשפיע אינו בערך המקבל כלל, ובכדי להמציא האור שכל השייך אל המקבל צריך לצמצם ולהעלים אור שכלו לגמרי ואז נמצא האור שכל השייך אל המקבל כו', וכאשר נמצא האור שכל הוא בבחי' נקודה לבד שא"א להשפיע כך אל המקבל, ולא יהי' זה שום גילוי עדיין אל המקבל, כ"א צריך לפרט הפרטים שבהנקודה ולהמציא ענינים במה להלביש הדברים באופן שיהי' מובן אל המקבל כו', וה"ז צמצום ב' שהנקודה באה בריבוי פרטים כו', דבאמת מתעלם בזה האור כו' וכנודע, וכ"ז הוא גבי המשפיע עצמו. ואח"כ כשצריך לגלות ולהשפיע אל המקבל יש בזה ג"כ ב' צמצומים, דהנה מה שמפרט הפרטים שבהנקודה ה"ז במחשבה לעצמו עדיין שאינו שייך לדיבור, ובכדי להשפיע צריך לסדר הדברים איך להשפיע ולכלכל דבריו בכדי שיתקבל אל המקבל, שזהו ג"כ צמצום לגבי כמו שחושב הענין לעצמו כו', וה"ז בחי'</p> <p class=bodytext>דבור שבמח' השייך לדיבור כו', ואח"כ כשמשפיע להמקבל זהו בחי' מעשה דהיינו מה שעקימת שפתיו הוי מעשה כו'. גם ב' הצמצומים שבהתגלות השכל הוא מה שמגלה לו תחלה השכל בכללות ואח"כ מפרט ומבאר לו הפרטים כו'. וכן הוא למעלה בהשפעת האור מעצמות המאציל אל הנאצלים ריבוי צמצומים מאד ממדרי' למדרי' כו'. וכנודע בענין ט"ו ווי"ן דאמת ויציב שהן ט"ו יסודות דבווין תתקטר כו', וגם כמש"א אלף אלפי' ורבוא רבבות פעמים הטובות כו' שהן ריבוי הצמצומים בהשפלת והמשכת האור כו'. ובד"כ הן ד' צמצומים דד' אותיות הוי', וכנודע דאותיות הוי' הן הבאת והמשכת האור שע"י ד' צמצומים כו', וכמ"ש במ"א דבהמשכת הקו מאוא"ס יש בזה שם הוי' דהיו"ד דש' הוי' הוא ראשית המשכת הקו כמו שהוא למעלה מא"ק, והה' הוא בבחי' א"ק שזהו מה שבא בריבוי פרטים וכמא' צופה ומביט כו' והכל בהעלם עדיין כו', והוי"ו הוא בחי' יצי' דכללות והה' הוא בחינת השטח דאצי' כו'. וגם למעלה מזה היו"ד הוא בחי' נקודת הרשימו דנקודה זו כוללת כל מה שיתגלה בכללות ההשתל' כו', והה' הו"ע הרל"א שערים</p> <p class=bodytext>דעולם המלביש כו', והוי"ו הוא התגלות הקו שאחר הצמצום המלביש והו"ע ראשית הקו שלמעלה מא"ק, והה' הוא בבחי' א"ק כו' וכמ"ש במ"א. וכ"ז הוא הצמצומים באופן המשכת האור כו', ולפי אופן ריבוי וגודל האור בעצם כן המה ריבוי הצמצומים כו', דכל שהאור גדול ונעלה ביותר צ"ל צמצומים יותר בירידת והשפלת האור עד שיהי' בערך המקבל כו'. וז"ע רב טובך שבהשפעת והמשכת האור מן המאציל יש בזה ריבוי יסודות עד שיהי' באפשר להתקבל כו'. אך מ"ש זכר רב טובך כו' היינו רק הארה ואפס קצהו מבחי' רב טובך כו', דמלאכים דבי"ע א"א להם לקבל מבחי' ריבוי הטוב וההשפעה דאוא"ס המאציל גם לאחר שבא בריבוי הצמצומים דיסודות כו', רק הארה לבד הוא שיכולים לקבל מה שנמשך להם מבחי' המל', שזהו מ"ש אח"כ וצדקתך ירננו בחי' צדק מלכותא קדישא כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> ובשעה"כ כ' מספר הימים במל', כי היא מגלה הימים עליונים, שיש שם מספר רק שאינו בבחי' הגבלה והתחלקות ובמל' הוא בבחי' הגבלה ועי"ז הוא הגילוי, ויובן עפמ"ש זכר רב טובך הן ריבוי היסודות שבמשפיע שהן ריבוי</p></p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסב</div></p> <p class=bodytext><span class=cup>הצמצומים</span>, ובכללות הן ד' צמצומים, כמו עד"מ בהשפעת השכל, ולמעלה הן ד' אותיות הוי', יו"ד ראשית הקו, הו"ה בי"ע הכללים, גם יו"ד רשימה, ה' עולם המלביש, וא"ו גילוי הקו, ה"א א"ק, והמלאכים מקבלים רק הארה לבד מהאור הבא ע"י ריבוי הצמצומים דרב טובך בחי' צדק מלכותא קדישא.</p> <p class=bodytext>פה) <span class=cup>ומ"ש</span> זכר רב טובך ל' זכרון לבד הוא עד"מ אדם שסופר מספר עצום כמו יו"ד רבבות עד"מ שמתחיל לספור א' עד שמגיע למאה וממאה לאלף עד יו"ד רבבות, ולפי שסופר א' א' עד שנמצאו ריבוי אחדים בסך יו"ד רבבות יגדל מאד בעיני הסופר מספר זה כו', אך זהו דוקא כשסופר לעצמו, אבל כאשר כבר נודע לו המספר הכולל, וא"צ רק להודיע המספר לזולתו, אז יאמר דרך קצרה יש כאן מספר יו"ד רבבות. ועם היות שדבור זה כולל כל פרטי המספר וכשיספור לאחדים לא יהי' שום התחדשות בזה, מ"מ אין זה הדבור שאומר יו"ד רבבות בחי' מספר עצמי ואמיתי, כהמספר שסופר לאחדים שסופר מהות הדבר, ובהדבור שאומר מספר הכולל אין בזה מהות הדבר כו' והוא בבחי' קטנות לגבי הגדלת המספר, ורק כמו קריאת שם בלבד לזכרון דבר, וכמו שעושין סימן לזכרון איזה דבר גדול כו'. והנה יש התכללות המספר גם לעצמו, וכמו קודם שספר לאחדים יודע שיש כאן מספר יו"ד רבבות עד"מ, ואז הוא אדרבה בבחי' גדלות יותר ומה שסופר לאחדים הוא בבחי' קטנות לגבי הכלל כו', וכמו במח' שכל דבר הוא בבחי'</p> <p class=bodytext>התכללות וכשבא לדבור נפרט הדבר בריבוי פרטים, הרי במח' ריבוי האור ביותר כו'. וכמו"כ הוא בהכלל שקודם הפרט שיש בזה גדלות יותר, דמה שמפרט הדבר ה"ז רק הגדלת המספר לבד, אבל הגדלת עצם הדבר (כמו הרצון והתענוג כו') הוא בהכלל ביותר כו', וזהו כמו שהוא לעצמו, אבל אל הזולת אדרבה המספר הכולל הוא בבחי' קטנות כו'. וכללות הכוונה בהמשל הוא שבין במספר הכולל ובין במספר המרובה יש בחי' קטנות וגדלות, דבמספר הכולל הנה הכלל שקודם להפרט הוא בבחי' גדלות שהוא עצמי יותר מהפרט גם כמו שהוא לעצמו ויש בו תענוג יותר, והכלל שאחר הפרט הוא בחי' קטנות בב' ענינים אלו, ומספר המרובה יש בו גדלות מה שסופר מהות הדבר, וקטנות שהוא רק הגדלת המספר לבד, דלגבי עצמו הכל הוא בבחי' גדלות, דמספר הכולל ה"ה הכלל שקודם להפרט (היינו שלמעלה במעלתו מהפרט כנ"ל), ומספר המרובה כשסופר לעצמו הוא בעצם מהות הדבר, ולגבי הזולת הכל בבחי' קטנות, דמספר הכולל הוא רק בדבור ואינו עצמי, וזהו שהוא למטה מהפרט כנ"ל, ובא לאחר הפרט כו', ומספר המרובה אל הזולת הוא רק</p> <p class=bodytext>הגדלת המספר לא עצם מהות הדבר כו'. והענין למעלה הוא דהנה בחי' המספר דע"ס העיקר הוא בבחי' הכלים, להיות דמספר הוא בחי' הגבלה כנ"ל ע"כ המספר הוא בבחי' ההתחלקות שע"י הכלים כו' (ונודע דעיקר ההתגלות הוא ג"כ ע"י הכלים דוקא, והיינו ג"כ מצד ההגבלה שהכלים מגבילים את האור ועי"ז הוא ההתגלות כו', דכל דבר שאינו מוגבל ומצויר אינו בהתגלות, וכמו תהו דבר שמתהה בנ"א מפני שאין בזה ציור עדיין כו', וכשבא בבחי' ציור והגבלה ה"ה בבחי' התגלות כו', וכמו אשר יאמר עליו כי הוא זה דהיינו בציור דבר כך וכך והוא בחי' הגילוי כו', ובכלל ההגבלה הוא ג"כ מה שבא האור בבחי' מציאות דבר כו', דכ"ז הוא ע"י הכלי וכמשנת"ל דע"ס דאורות הן בבחי' פשיטות וע"י ההתלבשות בכלים נעשים בבחי' מציאות דבר</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסג</div></p> <p class=bodytext>כמהות הכלים כו', וז"ש הפרד"ס שהמספר הוא הגבלת הדבר הנמנה וע"י ההגבלה הוא מתגלה כו'), והכלים הן ג"כ בבחי' גילוי ההעלם, דהגם שהן בבחי' מהות ומציאות דבר מ"מ ה"ה בבחי' אצי' כו' וכמ"ש במ"א. וזהו שהמספר הוא באצי', ומ"מ מצד ההגבלה שבמספר עיקרו הוא הכלים כו', וזהו שהמספר הוא בבחי' מל' שהרי עיקר הכלים הן במל'. ואינו דומה הכלים דמל' לגבי הכלים שלמעלה מהמל', דעיקר ענין ההגבלה הוא בכלים דמל', אבל למעלה מהמל' הכלים אינם בבחי' הגבלה עדיין כו'. והענין דהכלים שלמעלה מהמל' הן בחי' גווני האור לבד דהיינו רק שמתארים את האור לא לפעול איזה דבר, וכמו מראה וגוון התפוח שמורה על הטעם לבד, אבל לא יש בזה איזה פעולה כו', וכמו"כ הוא בהכלים דע"ס שהן רק לתאר ואינן עדיין דבר בפ"ע מהאור כו'. אבל הכלים דמל' הן לפעול דוקא וכמו פעולת ההתהוות כו', דכל פעולה היא חוץ לעצם כו'. והו"ע צלם אלקי' ודמות אלקי', דאלקי' הוא בחי' הכלים, והכלים שלמעלה מהמל' הן בחי' צלם בחינת צורה עצמית עדיין, והכלים דמל' הן בחי' דמות כו' וכמ"ש במ"א.</p> <p class=bodytext><span class=cup>ונמצא</span> דעיקר ההגבלה הוא בבחי' מל', וע"כ עיקר ענין המספר הוא ג"כ בבחי' מל' כו'. וגם במדרי' שלמעלה מבחי' המל' שייך בחי' המספר להיות שאצי' בכלל הוא בבחי' התלבשות אורות בכלים ובבחינת התחלקות כו', מ"מ למעל' מבחי' מל' הוא התגלות האור יותר מהתגלות הכלים והמספר שבהם הוא בחי' מספר האורות (דבכללות ענין המספר הוא מצד נגיעת הכלים, אבל מ"מ הרי העיקר הוא התגלות האור וע"כ המספר הוא מספר האורות כו'), ובבחי' מל' העיקר הוא התגלות הכלים והמספר הוא מספר הכלים כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וענין זכר רב טובך ל' זכרון הוא עד"מ כשסופר מא' עד יו"ד רבבות עד"מ, הרי המספר הוא במהות הדבר, וכשאומר אח"כ בדבור ל' מספר הכולל ה"ז קטנות, אמנם מספר הכולל שקודם להפרט ה"ה גדלות, והפרט הוא קטנות לגבי' כי הוא רק הגדלת הדבר, ולעצמו שניהם בבחי' גדלות, ולזולתו שניהם בבחי' קטנות, והדוגמא למעלה דהנה עיקר ענין המספר הוא בכלים, כי הכלים הן בחי' הגבלה, וע"י הוא התגלות האור, ועיקר הכלים במל', והיינו כי בהט"ס הכלים אינם דבר בפ"ע מהאור, ובמל' הן דבר בפ"ע, צלם ודמות, וע"כ עיקר המספר במל', ובהט"ס ג"כ יש מספר אבל שם הוא מספר האורות (ע"י נגיעת הכלים) ובמל' מספר הכלים.</p></p> <p class=bodytext>פו) <span class=cup>והנה</span> ידוע מה שלפעמים המספר המועט הוא במדרי' העליונה דוקא כמו שהאחדים הן בכתר ואלפים ורבבות במל', ולפעמים בהיפך שהרבבות בכתר והאחדים במל', ההפרש הוא בין האורות והכלים שמצד הכלים כל שלמעלה יותר הן בבחי' מיעוט יותר וכל מה שיורד ונמשך מתרבים הכלים כו', ומצד האור כל מה שלמעלה יותר הוא בבחי' ריבוי יותר וכל מה שיורד ונמשך מתמעט האור כו' וכמשנ"ת ג"כ לעיל. אך אינו דומה בחי' הריבוי שבכלים להריבוי שבאורות דהריבוי שבכלים הוא בבחי' התחלקות ממש, אבל הריבוי שבאורות הרי אין זה בבחי' התחלקות כו', וכמו כשרבבות הן בכתר הרי הכל בבחי' אחדות והתכללות כו'. וזהו מה שבמל' הוא רק המספר הכולל שהוא בבחי' קטנות היינו בחי' מיעוט האור</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסד</div></p> <p class=bodytext>כו', והוא בחי' הכלל שאחר הפרט ולמטה ממנו, והיינו שהפרט הוא ריבוי האורות דאצי', והן בחי' אורות עצמיים בחי' גילוי מן העצם כו', ובמל' הוא בחי' מיעוט האור, ואינו בחי' עצם האור כ"א לפעול שהוא חוץ לעצם כו' וכנ"ל פ' פ"ה. ויש ג"כ במספר המרובה שהוא בבחי' קטנות דהיינו הגדלת המספר לבד כנ"ל, היינו בחי' ריבוי הכלים דבחי' מל' כו', וענין ריבוי הכלים דמל' ידוע שזהו עד"מ הדבור שבא בריבוי אותיות לגבי מח' והאור הוא במיעוט כו'. אמנם הענין בעבודה י"ל כמ"ש במ"א בענין העלאת מ"ן דאורות והעלאת מ"ן דכלים שהן ב' בחי' מס"נ, הא' דנה"א למס"נ באחד שזהו העלאת מ"ן דאורות כו', והב' מס"נ דנה"ב הו"ע ובכל נפשך שזהו העלאת מ"ן דכלים כו', והו"ע ביטול היש כו', ובנשמות דבי"ע עיקר העבודה הוא בהביטול דנה"ב בבחי' ביטול היש כו' וכמ"ש מזה בד"ה יו"ט של ר"ה, תער"ב, במא' המתחיל ויאמר כו' לך לך. וזהו דבבחי' מל' הוא בחי' ריבוי הכלים כו'. ובמדרי' שלמעלה מבחי' המל' בחי' מספר המרובה הוא מצד האור שהוא בבחי' ריבוי אור כו', והוא המספר בעצם</p> <p class=bodytext>המהות היינו בהאור שהוא עצמי כו', ומצד הכלים הוא בבחי' מספר מועט בחי' מיעוט הכלים כו', והוא בחי' הכלל שקדם במעלה להפרט היינו בחי' פרטי הכלים דמל' כו', וכמו הדבור שהוא בחי' פרט לגבי מח' בחי' כלל, וידוע דכלים דאצי' הן בחי' מח', וכלים דמל' בחי' דבור כו' (והנה בחי' מספר האורות הוא ג"כ מצד נגיעת הכלים כנ"ל דלמע' מכלים אין שם מספר כו', וצ"ל הענין בזה. דהנה יש בחי' פנימיות הכלים וחיצוניות הכלים, דפנימיות הכלים הגם שהן ג"כ בחי' כלים ופועלים בהאור כו', מ"מ אינם בבחי' הגבלה כ"כ וההתגלות הוא מצד האור כו', וי"ל שהו"ע שם העצם שהוא התגלות העצם כמו שהוא כו', דודאי יש בזה ג"כ מפעולת הכלים אך זהו בחי' פנימיות הכלים שההתגלות היא מ"מ האור כמו שהוא כו', ולקמן פ' ית' דשם העצם הוא למעלה גם מבחי' פנימיות הכלים כו', ומ"מ יש בזה נגיעת הכלי כו'. ומה שהכלים הן גווני האור זהו בחי' פנימיות הכלים כו', ועמ"ש במ"א בענין הג' מדרי' שבשמות שם העצם והתואר והפעולה כו'. ובחי' חיצוניות הכלים הוא שמגבילים האורות ובאים עי"ז</p> <p class=bodytext>בבחי' מציאות דבר כו'. וב' מדרי' אלו הן בכל הע"ס דאצי' רק שבמדרי' שלמעלה מבחי' המל' העיקר הוא בחי' פנימיות הכלים, וע"כ מספר המרובה הוא בבחי' מספר האורות (ומובן ג"כ דבחי' מספר האורות אינן בבחי' התחלקות כ"כ ולא בבחי' התגלות כ"כ, היינו שאינו בא בבחי' התלבשות כ"כ כו', וכמו בשכליים עמוקים שאינו ניכר בהם כ"כ ההגבלה וההתחלקות כו' וכמשנת"ל (ד"ה נשא) בענין שמאי והלל שקיבלו סברא א' ובא בהשגתם בהתחלקות שזהו מצד הפשיטות שבהסברא כו', וכמ"ש במ"א בענין שם העצם שזהו כמו וה' נתן חכמה לשלמה שהיא בחי' עצם החכ', דבנפש הוא התגלות המושכלות שמעצם כח חכמתו שבא בבחי' הפשטה לגמרי או בהתעלמות בלבוש שאינו בערך כלל וכמו משלי שלמה כו'), ומספר המועט הוא מצד בחי' חיצוניות הכלים שזהו בבחי' מיעוט במדרי' העליונות דאצי' כו'. ובבחי' מל' העיקר הוא בחי' חיצוניות הכלים, ובחי' פנימיות הכלים שבזה הוא התגלות האור הוא בבחי' מיעוט כו'. ובעבודה הוא ההפרש בין נשמות דאצי' לנשמות דבי"ע דבנשמות דאצי' העיקר הוא העבודה שמצד הנה"א למס"נ</p> <p class=bodytext>באחד בבחי' ביטול במציאות כו', ובנשמות דבי"ע העיקר הוא העבודה שמצד הנה"ב דהיינו מזה שהנה"א עובד עבודתו לברר ולתקן את הנה"ב בבחי' ביטול היש</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסה</div></p> <p class=bodytext>כו'). וע"פ הנ"ל יובן מ"ש והי' מספר בנ"י כו' אשר לא יספר, דלכאו' א"מ מה"ע מספר אשר לא יספר, וע"פ הנ"ל יובן שז"ע מספר האורות דהגם שיש בהם ג"כ מספר מ"מ ה"ז לא יספר שאין זה בבחי' הגבלה והתחלקות ממש, דזהו בחי' פנימיות הכלים ופנימיות האור שאינם בבחי' התחלקות עדיין כו', וע"ד מ"ש ולתבונתו אין מספר, דממ"ש אין מספר מובן ששייך שם מספר רק המספר הוא בבחי' אין מספר, דלהיות שלתבונתו הוא בחי' פנימיות ועצמות המוחין שלמע' מהמוחין שבמדות כמ"ש בסי' ע"פ זה, ושם הרי העיקר הוא האור שהמוחין נק' חיוהי כו', ע"כ הוא בבחי' אין מספר כו'. גם ענין מספר אשר לא יספר הוא שנש"י ממשיכים גם במספר שיהי' בבחי' לא יספר כו'. דהנה לפעמים כתיב ועלמות אין מספר דא"ת עלמות אלא ועולמות שהעולמות יהיו בבחי' בלי מספר כו', והרי העולמות הן בבחי' מספר וגבול דשרשן מבחי' הכלים כו', אך נש"י ממשיכים שיהיו גם העולמות בבחי' בלי מספר כו', והיינו ע"י התורה דתורה היא בחי' ח"ע בחי' חיוהי וע"כ ע"י עסק התורה למטה ממשיכים בחי' האור והגילוי בעולמות</p> <p class=bodytext>להיות גילוי אוא"ס בעולם כו'. וגם נודע שהתורה היא ממוצע בין אוא"ס לעולמות ויש בה ב' המדרי' שהו"ע אור ושלמה דתורה כו' וכמ"ש במ"א וית' לקמן, ולכן ע"י התורה ממשיכים גילוי אוא"ס בעולם ואז העולמות הן בבחי' אין מספר כו'. וז"ש ששים המה מלכות אלו ששים מסכתות כו' ועלמות אין מספר א"ת ועלמות אלא ועולמות כו', שע"י התורה ממשיכים בעולמות גם בחי' בלי מספר כו'. וכן ממשיכים ע"י התשובה, דהנה ענין המספר הוא בחי' התגלות כנ"ל, וא"כ במקום הסיתום אינו שייך מספר (ושם בחי' מספר אשר לא יספר כו'), והתשובה מגעת בבחי' הסתום ונעלם דוקא, וכמ"ש ממעמקים קראתיך דענין התשובה בנפש הוא בעומק הנפש דוקא, וכן מגיע למעלה בבחי' עומק דוקא הסתום ונעלם כו', ולכן ע"י התשובה נמשך ג"כ בחי' בלי מספר במספר כו'.</p> <p class=bodytext><span class=cup>וע"פ</span> הנ"ל יובן מ"ש ביום השמיני עצרת כו', דהנה שמיני הוא בחי' בינה שהיא תמינאה מלמטלמ"ע והוא בחי' פנימיות בינה וכמ"ש בלק"ת סד"ה ביום השמע"צ שמאלו תחת לראשי, והיינו בחי' לתבונתו אין מספר וכנ"ל דתבונה הוא בחי' פנימיות ועצמות המוחין כו', ובמ"א מבו' דלתבונתו הוא בחי' התבונה שבעצמות אוא"ס ב"ה כו'. וזהו ג"כ ענין עצרת ל' קליטה דהקליטה היא בתבונה וכמ"ש איש תבונות ידלנה כו' וכמ"ש במ"א, והוא ההמשכה שע"י העבודה דר"ה ויוהכ"פ שהגילוי הוא בחה"ס והעיקר בשמע"צ, וכמ"ש תקעו בחדש שופר בכסה ליום חגנו ולא כתי' לימי חגינו אלא ליום חגינו וקאי על שמע"צ כו', שע"י הקבעומ"ש ותשובה דר"ה ויו"כ ממשיכים מבחי' עצמות אוא"ס ב"ה והגילוי בפנימיות הוא בשמע"צ, והיינו שההמשכה היא בכחות הגלוים שבנפש ע"י העבודה דכל השנה כו'. דהנה בר"ה ויו"כ העבודה היא בבחי' מקיפים דנפש, אבל בכל השנה העבודה היא בכחות הגלוים שבנפש כו'. ובשמע"צ נמשך בפנימיות כל מה שמעוררים וממשיכים בר"ה ויוהכ"פ, והיינו שתהי' העבודה בכחות הפנימיים</p> <p class=bodytext>במדרי' נעלות ביותר כו', והיינו ההמשכה דבחי' בלי מספר בבחי' מספר כו'. וזהו שהקרבן דשמע"צ הוא פר א' כו', דהנה קרבן הוא בחי' מל' והו"ע עליית המל' כו', ובימי החג הי' ריבוי פרים ובד"כ זהו ההמשכה מבחי' חיצוניות המקיף שנמשך לכל</p> <p class=bodytext><div class=pageno>קסו</div></p> <p class=bodytext>כו' וכנודע, אך בשמע"צ הוא ההמשכה דבחי' פנימיות המקיף שנמשך רק לנש"י כו'. והקרבן הוא פר א' איל א' שגם בבחי' מל' יהי' בחי' אחדות והתכללות שז"ע שהמספר יהי' בבחי' אשר לא יספר כו'. וזהו בואו ונגלגל אני ואתה שההמשכה הוא רק לנש"י וכמ"ש יהיו לך לבדך ואין לזרים אתך כו'. וזהו ביום השמיני עצרת שנק' יום השמיני עם היותו רגל בפ"ע לפי שהוא בחי' פנימיות בינה גילוי בחי' ולתבונתו אין מספר שנמשך בשמע"צ בבחי' פנימיות כו'. ולכן הקרבן הוא פר א' דהיינו שגם המספר יהי' בבחי' אשר לא יספר כו'.</p> <p class=bodytext><p class=kitzur><span class=cup>קיצור.</span> וידוע דבאורות למעלה הוא בחי' ריבוי ולמטה בחי' מיעוט, ובכלים למעלה מיעוט ולמטה ריבוי, והריבוי שבאורות אינו בבחי' התחלקות (וכמו בשכליים עמוקים שאינו ניכר ההתחלקות), והריבוי שבכלים הוא בבחי' התחלקות, וזהו שלמעלה מהמל' הוא מספר האורות והוא בחי' ריבוי, ומצד הכלים הוא בחי' מיעוט, ובמל' הוא מספר הכלים שזהו הריבוי ומצד האור הוא בחי' מיעוט (ובעבודה הוא דנשמות דאצי' עיקר עבודתם בבחי' נשמתם, ונשמות דבי"ע העיקר בתיקון דהנה"ב ביטול היש למס"נ באחד ובכל נפשך), וזהו מספר אשר לא יספר בהספי' שלמע' מהמל' וכמו ולתבונתו אין מספר, גם שע"י תורה ותשובה ממשיכים שגם בעולמות יהי' בחי' אין מספר. ובזה יובן ענין שמע"צ בחי' פנימיות בינה שיהי' הגילוי גם בכחות הגלוים, וזהו שהקרבן בחי' מל' הוא פר א' בחי' מספר אשר לא יספר.</p></p> <hr width=33% align=right> <div class=haoros></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></p> <p class='ftntext'></div><table border=0 class=prevnext style="width:100%" align=center> <tr></tr></table> </span> </body>